מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקנט
לית של"ב
מל"ת שלא ישא פצוע דכא וכרות שפכה בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ד'. והרמב"ם ורמב"ן מונה זה רק ללאו אחד אע"ג דס"ל לרמב"ם בעלמא נא ומבושל עמוני ומואבי לב' לאוין כאן מודה עי' בלשונו בהשגתו לשורש ט' דשניהם מענין אחד ומטעם אחד נאסרו אבל הסמ"ג מונה זה לב' לאוין, ואם נאסר ביאת פ"ד בלא קדושין עי' בחינוך כאן וברמב"ם וראב"ד פט"ו מא"ב דבכל חייבי לאוין לדעת הרמב"ם אינו חייב בביאה בלא קדושין והראב"ד וסייעתי' משיג עיי"ש. והמעיי"ח הקשה למה לא מנה נמי לאו דלא יגלה כנף אביו נהי דקאי על שומרת יבם של אביו שאסורה בלא"ה משום דודתו מ"מ כיון שאמרו ביבמות צ"ז סע"א דהקרא בא לעבור עליו בב' לאוין א"כ לחשוב במנין כדרך שמנו ערות אביך ואחי אביך לא תגלה לשתים עיי"ש. ולענ"ד לדידן דקיי"ל כר"ע ביבמות מ"ט דאיצטרך האי לא יגלה כנף ללמד דאין ממזר רק מחייבי כריתות אינו מוכרח דבא הקרא לעבור בשתים אלא לדינא נשנה וכמ"ש הרמב"ם בכיוצא בזה בשורש ט' וביבמות צ"ז עכ"ח לרווחא דמלתא מתרץ אפי' לר' יהושע ביבמות מ"ט ועיי"ש בפרש"י: