אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת כי תצא › מצוה תקנח

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת כי תצא · מצוה תקנח

מצוה תקנז

ל"ת של"א

ומל"ת שלא יגרש אותה כל ימיו שנאמר תחת אשר ענה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

והנה חז"ל דרשו בלו תהי' לאשה דוקא באשה הראוי' לו ולדעת הרמב"ם אפי' זה שאנוס היא אסורה לו רק מדרבנן ג"כ קרינן אינו ראוי' לו' ואחרונים פקפקו ע"ז ואני אמרתי כוונת הרמב"ם עפ"י פי' רש"י בכתובות דף מ' דפריך הש"ס דנימא דעשה דוחה ל"ת ומתרץ כיון דאם אמרה לא בעינא ליכא עשה ולכך אינו דוחה ופירש"י שם דלמדין אותו לומר דלא בעי' ותוס' שם פירשו פי' אחר ובכוונת רש"י נ"ל להמליץ עפ"י מ"ש הרמב"ם פ"ג מה' גרושין דלכך כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וחשיב ע"י כפי' רצון דאמרי' מצוה לשמוע דברי חכמים וביאר הרמב"ם דכיון דבר ישראל מחויב וקבל עליו לקיים את דברי התורה מסתמא ניחא לי' לקיים ולעשות רצון הבורא אלא שיצרו הרע מסיתו ומכאיב לו יסורים ומכביד את אזניו לשמוע וע"י שכופין ונחלש היצר ואז נשאר בבחירה חפשיות ואם אומר אז רוצה בוודאי כן הוא באמת שרוצה וה"נ כיון שאינו ראוי' לו והב"ד אומרים שאין השי"ת חפץ בזיווג הזה בוודאי ניחא לה ולא בעי' לי' אפי' אם היא יום אירוסין דצרתה בו בוודאי הוא רק הסתת היצר ועוור עינים שמעוורה וכיון דמקרא דלו תהי' לאשה לפי פי' רש"י לפי"מ שהסברתי מוכח דמסתמא האשה מצד עצמו בלי הסתת היצר רוצית הוא לעשות כמצוה עלי' והוי כאלו אמרה בהדי' לא בעי' לה וכיון דאמרי' בב"ב מ"ח דגם על מצוה דרבנן דמצוה לשמוע דברי חכמים ומסתמא זה רצון החפשי' של בר ישראל וא"כ ה"נ אפי' הוא רק אסורה מדרבנן אפ"ה אנן סהדי דלא בעי' לי' ומודיעין לה שעפ"י הדין אין זיווג זה טוב לה ולכך אפי' בדרבנן אמרי' דאין כאן עשה כנלענ"ד להסביר דברי הרמב"ם ומיושב קו' הנ"ל:

ב) והנה בסוגי' דמכות ט"ו מסיק דלכך מקרי לאו הניתק לעשה משום דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי. והרמב"ם פ"א מה' נערה בתולה כ' דאונס שגירש יחזור ואינו לוקה משום דכתיב ולא תהי' לאשה והאריך שם, וכבר הקשו עליו שמלשון זה משמע דלתשק"ע אין לוקין והוא בהיפך מגמ'. ולענ"ד נראה ליישב דהפ"י הקשה בגיטין דף צ' אע"ג דאמרי' שם לב"ש אין רשאי לגרשה אא"כ מצא בה דבר ערוה וקמבעי' לן עבר וגירשה מאי ופשיט רבא מהא דאונס מדאיצטרך כל ימיו ש"מ דבעלמא אם עבר וגירשה מגורשת והפ"י הקשה שם דלמא לעולם אם עבר וגירשה אינו מגורשת והא דאיצטרך באונס כל ימיו שלא ילקה עליו משום דעבר אמימרא דרחמנא לכך איצטרך שיהי' לאו הניתק לעשה ונלענ"ד דמזה עצמו מדאיצטרך כל ימיו שיהי' ניתק מוכח דהגרושין מהני דניתק לעשה שייך דוקא אם עושה איזה מעשה בזה הוא מנתק הלאו וזה אי אמרי' דהגרושין מהני רק דהתורה אמרה שיחזירנה ומתקן עי"ז הלאו אבל אם נימא דהגרושין לא מהני וא"כ היא אשתו כמו שהיתה קידם לכן אע"ג שאפשר שחייב לתת לה שאר כסות ועונה ובתחלה לא רצה ליתן אבל זה הוא ענין אחר ואין יכול לנתק הלאו הזה שעבר וממילא מוכח עכ"ח דגרושין מהני:

ג) אמנם הוא גופא תיקשי מנ"ל באמת מן כל ימיו דהוי לאו הנל"ע דלמא הפירוש כפשטא שאין השלוחין שילוח כמו דמשמע מלשון לא יוכל לשלחה כל ימיו ונראה דמזה הטעם פירש"י בגיטין המובא בשמעתין סובר דהאי כל ימיו קאי גם אלו תהי' לאשה כדקיי"ל גם בר"ה דף ט' ע"ב דמקרא נדרש לפניו ולאחריו לחכמים וקאי אלו תהי' האשה והוי' בקרא בלה"ק קדושין ונשואין וא"כ כיון דכתיב לו תהי' לאשה כל ימיו מבואר דכל ימיו בעמוד והחזיר בקדושין ונשואין והוי' וא"כ שפיר הוכיח רבא שם, וא"ש לשון הרמב"ם דמכח לו תהי' לאשה ידעי' דהוי לאו הנל"ע לא משום שקדמה עשה אלא דהאי כל ימיו כתיב בתר הלאו קאי על לו תהי' לאשה ומבאר לן דהאי דכל ימיו יחזיר הוא ע"י קדושין ונשואין וממילא הוא לאו הנל"ע וא"ש לשון הרמב"ם ולעולם גם לרמב"ם ס"ל לתשקיע לוקין עלי' כדס"ל לר"י וש"ס דידן:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה