מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקנא
ל"ת שכ"ח
מל"ת שלא ללבוש בגד מצמר ופשתים שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ולבה"ג לאו דלא תלבש ולאו דלא יעלה נמנה לב' לאוין אבל הרמב"ם וסייעתי' מונים זה רק ללאו אחד שאינו בא אלא להשלים ענין וכמ"ש בפירוש הטעם:
והנה לדעת הרמב"ם פ"י מה' כלאי' פסק דאיסור כלאי' הוא בשוע וטוי ונוז ולדעת המפרשי' בעי' דוקא תלת אבל אם הוא רק חד אינו אסור אלא מדרבנן והכ"מ פירש ברמב"ם דאפי' הוא חדא שוע או טוי או נוז נמי חייב מדאורייתא ושמעתי להקשות א"כ מנלן להוכיח בפ' תכלת דקשר עליון דאורייתא דאי לאו דאורייתא כלאים בציצית היכא משכחת לה הא להרמב"ם התכלת הי' החוט השמונה חצי תכלת וחצי מין אחר וא"כ לרמב"ם ממילא מוכח כלאי' בציצית דאפי' שוע או טוי או נוז נמי חייב אבל זה אינו קושי' כלל דהרי כבר הארכתי במק"א בתשובה אפי' חוט אחד של כלאי' והוא בסיף הבגד שאינו ניכר כל הבגד כולו אסור ושם נסתפקתי אם מוסיף עוד חוט אחד אי הוי מוסיף איסור דמעיקרא ג"כ אסור הי' מחמת כלאי' והשתא נמי אסור וע"מ בודאי הדין דין אמת דע"י כלאי' בציצית נעשה כל הטלית אסור משום כלאי' והיינו אם קשר עליון דאורייתא אז הוא מחובר אבל אם קשר עליון לאו דאורייתא אז החוט הוא רק בפ"ע ועי"ז הבגד לא נאסר והוי כמו רק הי' תלוי' עלי' חוט ופסק הרמב"ם דאינו חייב א"ו קשר עליון דאורייתא וממילא הוא כמו מחובר ואפ"ה שרי' התורה ממילא נשמע דכלאי' בציצית דוחה:
ב) והנה בגוף דברי הרמב"ם הנ"ל שכ' דחוט של תכלת הי' חצי מצמר וחצי' מפשתים תי' מרן הגאון בעח"ס זצ"ל קושיות המג"א בה' ציצית סימן י"א ס"ק י"ג שהקשה לדעת בעל העיטור דעושין ב' נקבים הוי כב' תפירות והאיך אמרי' ר"פ התכלת אי קשר עליון דאורייתא הוי רק תכיפה אחת ותי' מרן הגאון כיון דצד אחד הוי רק תכלת וא"כ א"ש ואני אמרתי במק"א ליישב קו' המ"א הנ"ל ועיי' במצוה שפ"ז: