אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת כי תצא › מצוה תקנ

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת כי תצא · מצוה תקנ

מצוה תקמט

ל"ת שכ"ז

מל"ת שלא לחרוש בשור ובחמור יחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, ולאו דוקא שור וחמור אלא כל המין במין אחר אפי' בדגים אסור, כל שמתחברים ועושה עמהם מלאכה חייב עליו, והנה במחבר סי' רצ"ז סעי' ט"ו כ' דבעגלה המושכת בקרון שאין לקשור שם מין אחר לא בצידו ולא אחר הקרון והרמב"ם ורא"ש המובא שם בסעי' י"א דלרבינו אפרים אסור אפי' אינם קשורים והב"י צידד דגם הרמב"ם סובר כן ולפי הנראה מדברי הטור והראבי' כ' דבעינן דוקא קשורים. והנה הרמב"ם במנין המצות ל"ת רי"ח כ' להזהיר מעשות מלאכה בכלאי בהמה יחד כו' ובכל זמן שהוא יעשה בהם מלאכה חרישה או דישה לוקה כו' ר"ל שלא יחבר שניהם יחד במלאכה אחת עיי"ש וכיוצא בזה כ' בחינוך במצוה תק"נ שכל מלאכות חרישה או דישה אם נעשה ע"י שני מינים עוברים בלאו ההוא ואין בזה ספק כלל:

ב) והנה הרמב"ם ס"ל דוקא שני מינים אחד טמא ואחד טהור דבעי' קרא כדכתיב והרא"ש תמה עליו והקשה שם ר"פ אותו ואת בנו דילפי' מפריד' סימנים דאורייתא ואע"ג דשניהם טמאין אין כאן כלאים מה"ת וא"כ מנ"ל דסימנים דאורייתא, והתיו"ט בפ"י מכלאים מ"ב הקשה ג"כ על הרמב"ם מירושלמי דרוצה לאסור פרידה מק"ו ומוכח ג"כ דאפי' שני מינין טמאין אסור מה"ת והתוס' חדשים כ' שם דשם לענין הרבעה מיירי דגם הרמב"ם מודה וזה תימא מאי ענין הרבעה לכאן הירושלמי מיירי לענין הנהגה או רכיבה על הפרידה זה הוא כלאים דהנהגה ולא דהרבעה וגם דברי תוס' חדשים שם במשנה א' המה תמוהים דלמד מדאסר רחמנא כלאים לגבו' מכלל דלהדיוט שרי מאי ענין זה לכאן גבי פרידה לענין רכיבה והנהגה, ולענ"ד יש ליישב דהנה בלא"ה הדבר תמו' מאי ראה הרמב"ם לומר כן דהרי יש לן גז"ש שור שור משבת ונראה דהכרח הרמב"ם הוא מדשרי פרידה דבלאו ק"ו דירושלמי קשה כיון דאמרי' לקמן דשה אפי' מקצת שה א"כ שור נמי אפי' מקצת שור וגם חמור מקצת חמור וא"כ פרידה דהוי מקצת שור ומקצת חמור יהי' אסור מלאו דלא תחרוש בשור וחמור ומזה נראה שהכריח הרמב"ם דבב' מיני טמאין אין כאן איסור מה"ת ולכך א"ש דפרידה מותרת אמנם קו' זו קשה רק אי חוששין לזרע אב והוי מקצת שור וחמור אמנם אי אין חוששין לזרע אב א"כ אין כאן מקצת סוס וחמור רק חד מינא ואין כאן הכרח לשיטת הרמב"ם וא"כ הרמב"ם לדעת הלח"מ סובר דחוששין או לכל הפחות ספיקא הוי וספק דאורייתא מה"ת להקל להרמב"ם ולכך פוסק דבהמה טהורה עם טמאה דוקא אבל הא דר' אבא דהוכיח הש"ס דאין חוששין אפי' בעל הלכות דאין חוששין הפי' דודאי אין חוששין וא"כ אין כאן הכרח לדעת הרמב"ם ולכך שפיר קאמר ש"מ סימנין דאורייתא:

ג) ויש עוד ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל עפ"י מ"ש הנוב"י במהדורא תנינא בחלק הא"ע סי' ס"ו דמדנקט ר"א עיין בהנך דדמיי' להדדי משמע דלא צוה רק לראות באזני' ובזנב אבל על הקול לא צוה להקפיד וא"כ עכ"ח דהך סימני' הם סימני' מובהקי' אפי' בדאורייתא דאי אינם מובהקי' כל כך רק אומדנא ורק בדרבנן סמכי' עלייהו קשה הא גם בדרבנן כל היכא דאיכא לברורי מבררי' ועכ"ח דאין בירור גדול מזה ולא צריך לבירור אחר ושפיר הוכיח דסימני' דאורייתא:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה