אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת כי תצא › מצוה תקמט

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת כי תצא · מצוה תקמט

מצוה תקמח

ל"ת שכ"ו

ומל"ת שלא לאכול ולהנות מכלאי הכרם שנאמר פן תקדש המלאה, והנה אנן קיי"ל דכלאים אין נוהג אלא כר' יאשי' דוקא ג' מינים חטין ושעורין וחרצן במפולת יד וגם קיי"ל דכלאי כרם אינו נוהג אלא בקנבוס ולוף בלבד מיהו כבר כ' הר"ן בפ' ראשית הגז והובא בכ"מ הלכות כלאים הלכה ג' פרק ה' דהכלל כלאי זרעים נוהג בכל זרעים הנאכלים וכלאי כרם איני נוהג אלא בקנבוס ולוף וה' מינים ומין ירק כמש"כ הכ"מ כגון שזרע חטין וירק וחרצן חייב, ובזה מיושב מה שהקשה הטהרת הקודש על דברי תוס' זבחים דף מ"ד ד"ה ר"ע אומר כו' שהקשה קושי' שני' אם תרומה בזה ז דרבנן א"כ בטלה קדושת הארץ א"כ כלאי כרם נמי דרבנן והקשה בס' טהרות הקודש הנ"ל דגם בכלאים הוי תרי דרבנן דהא קיי"ל דמה"ת אינו אסור אלא בקנבוס ולוף עיי"ש, ולהנ"ל לא קשה לענ"ד דתוס' בוודאי ס"ל כרמב"ם וכ"מ הנ"ל שאם זרע ירקות שאוכלים בכרם בוודאי חייב וא"ש:

ב) והנה החילוק בין כלאי זרעים וכלאי כרם כלאי זרעים עובר בלאו כדלעיל מצוה רמ"ו אבל הכלאי זרעים אינם נאסרים בהנאה משא"כ בכלאי כרם הזרעים נמי אסורים דכתיב פן תוקדש המלאה, ובעינן שריפה ואפי' של כה"כ נמי אסורין וריטב"א פ' לולב הגזול כ' דאין הפירוש חייב לשרפו דוקא כמו ע"ז, אלא שאם רוצה לבערו שאל יכשול אדם בו אז ישרפנו, ומסתמא בוודאי כיון דאסור בהנאה אסור נמי אם רוצה בקיומו למ"ד באו"ח סי' ת"נ גם בשאר איסורי הנאה איכא משום רוצה בקיומו ומצד זה תמיהא לי בע"ז דף ס"ג ע"ב דמבעי' שם בשכרו לשבור ביין נסך מהו כו' ואמר ר' נחמן ישבור ותבא עליו ברכה ומייתי לימא מסייע אין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרין כדי למעוטי את התיפלה ופי' שם תוס' בד"ה אין עודרין עם הנכרי כו' דהאי כלאים מיירי בכלאי זרעים ולא בכלאי ברם עיי"ש, אבל יש מפורשים דמיירי הברייתא ההיא בכלאי כרם וע"ז לכאורה קשה דא"כ מאי פריך אפי' לקיים נמי שרי ועכ"ח אי נימא דמיירי מכלאי כרם צ"ל דמותר להשתכר אפי' לכתחלה לשאר איסורי הנאה וא"כ שוב לא מייתי סייעתא אלא עכ"ח דמיירי דוקא מכלאי זרעים דמשתכר באיסורי הנאה אסור לכתחלה בכל איה"נ א"כ מאי פריך הש"ס וכן כ' בכוונתם המהרש"א, אמנם ברמב"ם פ"ה מה' כלאים הלכה ה' וכן ביו"ד סי' רצ"ו סעי' א' משמע דמיירי בכלאי כרם וא"כ מדפריך הש"ס אפי' לקיים נמי שרי לרבנן מוכח לכאורה דמותר להשתכר בשאר איה"נ אלא דאין זה מוכח דא"כ תקשי על המחבר דמוכח בא"ח סי' ת"נ דס"ל אפי' בשאר איסורי' אסור, ואפשר לומר דברייתא איירי בין בכלאי כרם ובכלאי זרעים ולכך נקט בכל גוונא מלתא דפסיקא ברישא דאין עודרין אסור אפי' בזרעים אבל קיים שרי בזרעים ובסיפא נקט אבל עוקרין שרי' אפי' בכלאי כרם אע"ג דמשתכר מאיסורי הנאה כדי למעט תיפלה שרי כנלענ"ד:

ג) והנה תוס' הנ"ל פלפלו אי כלאים נוהג בגוי והביאו ראי' מירושלמי ממשנה דחדש והקשו שם בירושלמי למה לא תנן במשנה דתנן דכל שהיא חובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ ונקט ערלה וכלאים והנ"ל למנקט חוץ מחלה דנוהג גם בח"ל מדרבנן ותי' בירושלמי דחלה אינו נוהג בשל גוי משמע דכלאים וערלה נוהג בשל גוי ובאמת לדעת ס' התרומות המובא בב"י סימן ש"כ דס"ל דשותפות הגוי פוטר אפי' חלק ישראל בחלה א"כ לדידי' אין מוכרח דאפשר לומר דכלאים נמי אינו נוהג בשל גוי והא דמשני בירושלמי דא נן נוהג בחלה בשל גוי ר"ל דאם הוא בשותפות פוטר אפי' חלק של ישראל משא"כ בכלאים וערלה אלא אפי' לדעת אינך שיטות דס"ל דרק חלק הגוי פטור אבל חלק הישראל נשאר בחיובו מ"מ נ"ל דאין מירושלמי הנ"ל ראי' דהרי אמשנה סוף ערלה ג"כ תני מערלה ושם קשי' ג"כ קושיות הירושלמי למה לא תני ג"כ חלה ואי כתי' הירושלמי דאינו נוהג בשל גוי חלה א"כ עמדה הקו' למה לא נקט הרכבת אילן דנוהג ג"כ בכל גוי בשלמא בקדושין איכ"ל דהוא בכלל כלאים אבל סוף ערלה דתנן כלאים היינו מדברי סופרים והיינו עכ"ח זרעים ונא הרכבה וא"כ קשה למה לא תני הרכבה, וצ"ל דתני ושייר, וקשה מאי שייר דהאי שייר אלא עכ"ח תני ושייר חלה וא"כ ממשנה דערלה מוכח בהיפך מירושלמי הנ"ל וא"כ אין ראי' מירושלמי הנ"ל, וממתני' דקדושין כבר כ' בס' באר יעקב דאין ראי' לחדש דנוהג בשל גוי מדאמר ר"א אף חוץ מן החדש דאיכ"ל דקאי על ערלה עיי"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה