מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שכד
והוא להרמב"ם מ"ע קכ"ו ולהרמב"ן מ' רצ"ג מ"ע ק"ה.
מ"ע להקריב קרבן מוסף בשמיני עצרת שנא' והקרבתם אשה לה' כבר כתבתי למעלה שהרמב"ם פוסק פ"ב מהלכות שבת דשבת דחוי' היא בצבור דהא דמקריבין קרבנות של ציבור בשבת הוא רק בדרך דחויה ואפ"ה פסק הרמב"ם אפי' שירה ואפי' שהוא רק הכשר קרבן אפ"ה פסק פ' ג' מה' כלי מקדש דין ו' י"ב פעמים בשנה חליל מכה דדוחה שבת ומה טעם באמת ועוד הא הרמב"ם פסק דעיקר שירה בפה שם באותו פרק. וכבר הקשו המפרשים זה, ואני אמרתי להסביר דברי הרמב"ם שם דכתב שם הטעם שהוא צורך קרבן ודבריו עוד תמוהים דהא בערובין במשנה דף יו"ד אמרי' שם כיון דבימים ההם גומרין את ההלל ולענ"ד כונת הרמב"ם והש"ס אחד דבלאו"ה ק"ל לפי דעת הטו"ז בסי' תקפ"ח הנ"ל דדבר שהוא מפורש להיתר בתורה א"א לחכמים לאסור והרי מפורש בקרא ביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם, ובשלמא בר"ח איכ"ל בחול וביום שמחתכם אפשר לומר דקאי על פסח ובמועדיכם א"א לפרש אלא ביו"ט ואפ"ה כתיב בפי' שהוא מותר ואיך היה ביד חכמים כח לאסור ואמרתי ליישב עפ"י דברי רבינו יונה ר"פ הקורא בשם רבינו יעקב דדוקא בנס דרבים אנו גומרים את ההלל שנעשה נס לכל ישראל עיי"ש שהאריך וא"כ נ"ל כונת הרמב"ם וכונת הש"ס חדא היא ובזה מיושב קושיתי לעיל על הטו"ז שהקשתי האיך היה כח ביד חכמים לאסור הא מפורש בתורה וביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות. דנהי דמפורש בקרא ההיתר היינו דוקא בנס שנעשה ברבים דמצוה ברבים דדוחה אפי' אם המצוה הוא רק דרבנן וכ' הרא"ש בפ' שלשה שאכלו ומובא במג"א בסי' צ' דאפי' המצוה הוא רק דרבנן דוחה אפי' עשה דרבים ומזה טעם שחרר ר"א את עבדו אעפ"י דתפילה הוא רק דרבנן והו"א דקאי רק אהנך ימים שנעשה בנס ברבים. לכך קאמר הש"ס שפיר דבהני ימים גומרים את ההלל משום דנס דרבים וקרבן הוא מצוה דרבים לכך דחה. אבל בעלמא אינו דוחה ומיושב קו' הרמב"ם הנ"ל:
ב) אלא דקשה לי על גוף הדין דבשמיני עצרת אינו גומרים את ההלל ובשביעי של פסח לא גמרי' אע"ג דהי' נס גדול דרבים מ"מ לא גמרי' הלל כולו וזה אפשר ליישב משום מעשי ידי טובעים בים כדא' במדרש אע"ג דהוה נס דרבים ובשמיני עצרת אע"ג דלא הי' נס מ"מ הוא תשלומין לסוכות ואינו חלוק אלא לענין פז"ר קש"ב לכך גמרינן את ההלל: