מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שכג
והוא להרמב"ם ל"ת קצ"ח ולרמב"ן מצוה רצ"ב ל"ת קפ"ח
מל"ת שלא לעשות מלאכה בשמיני עצרת שנא' כל מלאכת עבודה לא תעשו כל מוני המצות מנו שני מצות אלו כמו דסי' רצ"ח ורצ"ט והנה ביו"ט כל מלאכת או"נ מותרות והיינו מלישה ואילך לכ"ע אבל מקצירה עד לישה פליגי ראשונים יש מהם שסוברים דגם הקצירה לאו"נ ביו"ט שרי וכן פסק באו"ח בש"ע סי' תצ"ה רק אסרו חכמים וכ' התוס' ביצה דף ג' מה שדרשו רז"ל שלא לקצור הוא אסמכתא בעלמא וט"ז בסי' הנ"ל הקשה הא איתא שם דלוקה בקוצר ביו"ט. ואמרתי ליישב כיון דרבנן אסרהו ואם קוצר ביו"ט אסור לאכול וא"כ הוי מלאכה שלא לצורך והוי כמו אופה מיו"ט לחול ואפי' הואיל לא שייך ביה ואפי' הוי קצירה דרבנן מכל מקום לוקה דמשום מלאכה שא"צ. מ"מ קשי' נמי לפי הסוברי' דקצירה ביו"ט הוי רק מדרבנן קשה מאי קמדייק בחגיגה דף י"ח כ"ל דיש לעצרת תשלומין מחג הקציר בכורי מעשיך ואי ביו"ט ביו"ט קצירה מי שרי, הא לפי שיטת הנ"ל שפיר י"ל דקאי על יו"ט ואי קצירה ביו"ט שרי הא ליתא למלאכת או"נ הוא שרי באמת לפי שיטת הנ"ל ואי נימא כיון דמדרבנן הוא אסור לא שייך לומר כן, ז"א דאנן קיימי' על הקרא ומה"ת שרי. ולענ"ד נראה עוד לישב עפ"י מ"ש הטו"ז או"ח בסי' תקפ"ח ובכמה דוכתי דדבר המפורש בקרא להיתר אין כח ביד חכמים לאסור ואי נימא דקציר ביו"ט שרי שמותר לקצור ואיך אסרו חכמים. ובזה י"ל קושי' התוס' חגיגה דף י"ח ע"א ד"ה אלא חג וכ' שהקש ודשם מסקינן בר"ה דבאספך קאי בזמן קציר עיי"ש ולהנ"ל א"ש דקו' קאי כיון דבאמת הוא מפורש בתורה אבל לכאורה י"ל נמי פשטא אחרת בקרא וא"כ יש כח ביד חכמים לאסור ונראה אפי' קצירה דאו"נ שרי' מ"מ ליכא סברא דיקרא הכתוב לחג השבועות דהוא יו"ט קציר בכורי מעשיך כיון דלא שרי רק בכדי אוכל נפש. אבל קצירה אפי' לצורך גבוה אסור וקרא מיירי שם לענין הבאת שתי הלחם שהוא לצורך גבוה:
ב) והנה אי ש"ע חייב בשמחה דברי רש"י סותרים דבפסחים דף ע"א ס"ל לרש"י דהא דמרבינן והיית אך שמח רק דוקא הלילה אבל היום של ש"ע אינו חייב ובסוכה דף מ"ח ע"א פירש"י על מה דאיתא שם והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט אחרון ופירש"י וכ"ש יום השמיני ולענ"ד ליישב דהנה לכאורה י"ל דהא דחייבה התורה לשמוח בליל שמיני הא בתורת תשלומים שהתורה כתבה שבעת ימים כמו שכ' באן ובפסחים ביתר אריכות שימים דוקא ולא לילות ולפי"ז אין ק"ו דוקא בלילה הוא חיוב תשלומין עכ"ח צ"ל דרש"י ס"ל דהאי חיוב לאו מתורת תשלומים אלא בפ"ע הוא א"כ הוי שפיר ק"ו ביום. ולכאורה נראה דזה תליא אי הלילה הראשונה פטור מצד עצמו או משום דאי אפשר דלילה לאו זמן זביחה ובעי' זביחה בשעת שמחה והוי כאונס ואי' ליה תשלומין ואי אמרי' דלא בעי' זביחה בשעת שמחה והי' יכול לזבוח ביום רק דהתורה לא חייבה אותו א"כ איך שייך תשלומין, וזה תלי' בסק"ד דש"ס ותוס' שם בפסחים דשם רוצה הגמרא לדייק דבעינן ביאה בשעת שמחה וה"ט דאינו מביא בלילה ראשונה ולפי"ז איכ"ל דהא דחייב לשמוח בליל שמיני הוא לתשלומין ללילה ראשונה דהא גם בלילה ראשונה אפשר דחייב להביא קרבן שמחה רק דאין יכול להביא לפי דבעינן זביחה בשעת שמחה וא"כ שוב ליכא ק"ו וא"כ רש"י בפסחים קאי על הסק"ד כהנ"ל א"כ שפיר קאמר דוקא לילה אבל לא ביום דאין כאן ק"ו כהנ"ל אבל רש"י דהכא קאי לפי המסקנא דגמרא דמסיק הטעם משום דאין שמחה לפניו א"כ אינו חייב מדיני והא דחייב בליל שמיני הוא חיוב בפ"ע א"כ שפיר איכא ק"ו דחייב ביום שמיני כהנ"ל נכון: