מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שז
והוא להרמב"ם מ"ע קט"ו ולהרמב"ם מצוה רע"ה מ"ע צ"ג.
מ"ע לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנא' וספרתם לכם ממחרת השבת וגי' שבע שבתות תמימות ומצוה למנות הימים עם השבועות שנא' תספרו חמישים יום ומתחילת היום מונין ולפיכך מונין בלילה ששה עשר בניסן שכח ולא מנה בלילה מונה ביום וצריך למנות מעומד ואם מנה מיושב יצא וצריך לברך. מנה ולא בירך יצא ונשים פטורות שהיא מ"ע שהזמן גרמא ואי נוהג בזמה"ז מה"ת או מדרבנן בחינוך כ' דבזה"ז דרבנן ועי' באו"ח סי' תפ"ט פלוגתא בזה ובר"ן סוף פסחים. ולכאורה א"ב אי אמרי' דהוא דאורייתא אז נשים פטורות, דמעשהז"ג נשים פטורות, אבל אי אמרי' דהוא רק מדרבנן אז לפי שיטת רש"י ברכות דף כ' ע"ב בדרבנן אמרי' דנשים חייבות אז הם נמי חייבים ולפיכך לא גרס נמי בתפילה בגמ' פשיטא על תפילה והסביר בתוס' כיון דתפילה הוא מדרבנן ובדרבנן ס"ל לר"י דנשים חייבות במעשהז"ג והסברתי הסברא כי מדרבנן איכא נמי מצוה לא תסור ול"ת גם נשים חייבות לכך ס"ל לרש"י דנשים חייבות וא"כ א"ב טובא ג"כ כאן:
ב) ובזה היה אפשר ליישב מה שכ' המ"א דהאידנא קיבלו עליהן הנשים לספור וחייבים בספירת העומר, ובס' מנחת חינוך תמה ע"ז האיך שייך ע"ז קבעו חובה כיון דהתורה פטרתו ולהנ"ל אפשר כונת המג"א בקובעו חובה עליהם כהדיעה שסבר שספירת העומר בזה"ז היא דרבנן ואז חייבים ושפיר קבעו עליהם חובה אלא דנלע"ד אפי אי נימא כדעת רש"י הנ"ל היינו במצוה שעיקרה הוא רק מדרבנן אבל במצוה שעיקרה דאורייתא אלא שבזה"ז הוא דרבנן א"א שיחמירו בו בזמה"ז יותר משהי' נוהג במוקדם הזמן ואז היה מדאורייתא וממילא נשים פטורות ממילא ג"כ האידנא:
ג) והנה במנחת חינוך פלפל אם הי' קטן ונתגדל תוך ימי הספירה אם יוכל לספור בברכה בשעת גדלותו כיון דמעיקרא לא הי' מחויב מה"ת והוי כאלו לא ספר כלל ואם אפילו חסר לילה אחת שוב אינו חייב לספור בברכה שנ' תמימות תהיינה, וממילא כאן נמי. ורצה להביא ראי' לדברי המדרכי המובא במ"א סימן רס"ז ס"ק א'. דמ"ד תוס' שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש כיון בשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא עיי"ש שהאריך אלא דהמג"א הניח זה בצ"ע דהא קטן אינו מוציא גדול כמ"ש סי' קפ"ז ואע"ג שיבוא אח"כ לידי חיוב דאורייתא עיי"ש. ואני כתבתי במק"א דנ"ל דדברי המרדכי הנ"ל פ"ב במגילה צריכים עיון כמביא ראי' מתוספת שבת דרשאין לקדש מתוספת שבת ומועיל על שבת דהרי קידוש שאנו עושים בלילה אנו מקדשים על כל היום כולו דמצד דין תורה אינו מחויב שוב לקדש וא"כ כוונתינו על כל היום כולו. והמ"ל בפ"ד מהלכות אישות דין וי"ו כ' דאפי' אי נימא אין אדם מקדיש או מקנה דבשלבל"ע דוקא היכא דמחוסר מעשה אבל כגון קטן שקידש אשה לאחר שיגדיל בכה"ג מועיל כיון דהזמן ממילא קאתי וא"כ ה"נ באמת תוספות שבת הוא רק דרבנן אבל בשעה אחת או שתים יגיע זמן שבת וממילא אמרינ' דבהני אפי' בקדושי אשה, א"כ מאי מייתי ראי מתוספת שבת על סומא שיכול להוציא אחרים ידי חובתן, הא התם לא תלוי בזמן אבל בקידוש תלוי בזמן דמיד יגיע הש"ק וצ"ע. וצ"ל דסבר המרדכי כדיעה שנית המובא במ"ל הנ"ל דגם בהאי גוונא מקרי דשלבל"ע ואין אדם מקדיש וא"כ א"ש. אלא דגוף הסברא היא קשה כמו שהקשה המג"א הנ"ל וצ"ל בשלמא קטן אינו מוטל עליו שום מצוה רק אבותיו חייבים לחנכו אבל עליו עצמו אין חיוב כלל אבל סומא דמיירי בי' מרדכי אע"ג דאמרי' סימא פטור מן המצות אפ"ה חכמים חייבוהו דכל דרבנן הוא מדאורייתא מצד לא תסור. אלא אפי' אם נימא דהכא רק מדרבנן גם על דרבנן איכ"ל דקיבלו ערבות כמ"ש הפרמ"ג כמו שדרשו חכז"ל ר"פ שבועת הדיינין דאפי על מצוות שעתידים לחדש כגון מקרא מגילה וכדומה השביע עליהם משרע"ה שיקבלוהו לכך ס"ל דיכול להוציא אבל קטן ודאי לא מצי להוציא וה"ה אשה כיון דלא באת מעולם לכלל חיוב ואין בהם ערבות כלל אפי' על דאורייתא וא"כ אין ראי' מהמרדכי הנ"ל להמנחת חינוך דע"כ צ"ל קטן שאני כנ"ל, מ"מ לולא דברי המנחת חינוך הי' נ"ל דדוקא אם לא מנו כלל לא מיקרי תמימות אבל אם מנו בכל לילה ולילה אע"ג דלא נתחייב כשיגדל ויספור שפיר יוכל לספור ומקיים המצוה תספרו לכם חמישים יום דמצוה על כל יום ויום בפ"ע, דע"כ לא שמענו אלא דרבנן אינו יכול להוציא מדאורייתא אבל כאן כל יום ויום הוא מצוה בפ"ע שאנו מברכים בכל יום אלא דבעי' תמימות תהיינה מכיון שסופר כולם נרא' דמקרי תמימות דאם היה כתיב תמימות מספר ניחא דקטן אינו מספר אבל עכשיו כיון דכתיב תמימות תהיי' קאי על ימים וימים הי' תמימות כנלע"ד אלא שאין לי ראי' לזה.