מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שג
והוא להרמב"ם מ"ע קי"ד ולהרמב"ן מצוה רע"א ומ"ע צ"ב.
מ"ע להקריב מנחת העומר בט"ז בניסן שנא' והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ונקראת מנחת ביכורים ומקריבים עמו כבש לעולה לבד המוסף ועומד זה מן השעורים הוא בא הלכה למשה מסיני ובא דוקא מא"י ומן החדש שנא' ראשית קצירכם ומצוה לקצרו בליל ט"ז בניסן אפי' בשבת ומביאין עשרון שהוא מנופה מי"ג נפה וביום ט"ז בוללין העשרון בלוג שמן ונותנין אליו קומץ לבונה ומניפו ומגישו למזבח כשאר מנחות. והרמב"ם בפ"ז מתמידין כ' ראי' לסתור דברי הצדוקים שסוברים עומר בא לעולם באחד בשבת והוכיח הרמב"ם דהאי ממחרת השבת יניפנו הכהן היינו ממחרת היו"ט מקרא דיהושע דויאכלו מעביר הארץ וזה תימא שלא הביא המקראות שדרשו במנחות ס"ה ודף ס"ז ונראה דס"ל הראי' של ר' יוסי מדכתב ממחרת השבת ואי שבת בראשית איני יודע איזה שבת בראשית וזה ראי' טובה שאין למעלה ממנו רק שיש להקשות ע"ז דילמא כונת הקרא ממחרת השבת על שביעי ש"פ כמו שהקשה ר"י לנפשיה וכמ"ש המפרשי' וע"ז שפיר מביא ראי' מקרא דיהושע אבל מקרא דיהושע ליכא להביא ראי' דאיכ"ל דילמא אתרמי דמחרת הפסח היה באחד בשבת ולפי מה שנמצא בסדר עולם שהי' בפסח שבאו לארץ ערב פסח שחל להיות בשבת א"כ מקרא דיהושע בלחודא היה ראי' גמורה מ"מ נ"ל דאיכא למ"ד בקידושין ל"ט דמושבות לאחר ירושה וישיבה והאי ויאכלו מעבור הארץ משום דלא היה צריך מעיקרא א"כ אין ראי' מהתם ונראה דבאמת כוונת הרמב"ם ממ"נ דהנה באמת היא מלתא דלא מסתבר דלא יהיה זמן ידוע לעצרת ופעמים יהי' יותר רחוק מפסח מפעם אחרת וזה דבר נגד השכל שהרי היום גורם להיות יום עצרת וא"כ בלא"ה יש סתירה נגד הצדוקים אמנם ל' הקרא קשי' וע"ז תי' באבן עזרא ובכוזרי מאמר... דאפשר דרמז להן שיהי' פסח הראשון בש"ק. אמנם אם הפירוש מושבות קודם ירושה א"כ צ"ל כן עפ"י סדר העולם וקשי' קרא מ"מ יש להן הכרח מיהושע ואי אמרי' לאחר ירושה וישיבה א"כ י"ל כפ' האבן עזרא. ועל קושי' התוס' שם על הרשב"א דבפרק ע"פ ילפינ' מהאי קרא דרשות י"ל אי משום רשות מ"מ הלשון מוטעה איך חמר שזה ימים ועכ"ח לדרשא דהכא אלא דקשיא הא עשה דוחה ל"ת וא"כ אפשר שיאכל גם ביום הראשון אמנם כבר תי' האחרוני' עפ"י מ"ש דשבעת ימים תאכל מצות. דבעינ' מצה הנאכלת לז' וא"כ ממילא מוכח דאינו חובה דאל"כ שוב אפשר לאכול כל זי"ן:
ב) והנה המתירין חדש בח"ל מביאים ראי' ממנחות פ"ד סתם משנה דאין מביאין עומר מח"ל ואמרי' שם מאן פליג עלי' ריב"י דסובר בח"ל נוהג חדש וכי תבואו אל הארץ היינו זמן ביאה עיי"ש והנה מבואר סתם משנה במנחות ובמקומה דחדש אינו נוהג בח"ל עי' בפר"ח שהאריך. איברא דהרמב"ם פסק לתרווייהו ועי' בלח"מ פ"ז מהלכות חו"מ דין ה' שעמד בזה וגם הקשה על לשון הרמב"ם דיליף שם מלשון ראשית קצירכם דאינו בא מח"ל דהל"ל מרישא דקרא דכי תבואו אל הארץ. ונראה ליישב בעזהי"ת דהנה המהרש"א בשמעתין הקשה ביאה דכתב רחמנה בחדש ל"ל ואשתמוט מניה במח"כ סוג' הנ"ל דזה הוא קושי' הש"ס ומשני לזמן ביאה ולפי פי' הרמב"ם ילפי' מינה דעומר אינו בא מח"ל ולכאורה ק"ל על תי' הש"ס לזמן ביאה דקודם ביאתם לא לקרבו עומר כיון דדרשינ' קצירכם ולא של עכו"ם וקודם ביאה היה הכל של גוים א"כ ל"ל מיעוט דכי תבואו ונראה דאיכ"ל דריב"י ס"ל כאידך תנא דר"י דביאה היינו לאחר ירושה א"כ אצטרך זמן אע"ג דבז' שכבשו וחלקי הי' קציר ישראל אפ"ה ממעטין מזמן ביאה וקצירכם אצטרך אפי' אחר זמן הזה אם יש קציר העכו"ם אין להביא עומר ממנו ותרתי אצטרך. או י"ל עפ"י דברי הטור דכ' דאי חלקו ויש ברירה מקרי חלק ישראל קצירכם מכח ירושה להם מאבותיהם מכח הזריעה א"כ אצטרך מיעוט דזמן ביאה דריב"י איכ"ל דסובר יש ברירה ואפי' קודם ביא' משכחת לה קציר ישראל וא"ש. עכ"פ לפי"ז לדידן דסוברים דאין ברירה וגם לא ס"ל לרמב"ם כאידך תנא דבר"י א"כ ליכ"ל דקרא דכי תבואו בא להורות זמן ביאה דתפ"ל מנועם קצירכם. ועכ"ח צ"ל כס' הרמב"ם דהעומר בא להורות דאינו בא מח"ל ואין עומר וחדש שווין וזה כוונת הרמב"ם דמראשית קצירכם מוכח דאינו בא מח"ל ואפשר דמטעם זה לא הוצרך הרמב"ם להביא דקצירכם ממעט של גוי דבכלל המשך לשונו הוא ולעולם איכ"ל כדעת הב"ח דאפי' הר"מ סובר דנוהג אפי' בא"י דווקא איסור חדש ואע"ג דלר"מ אין ראי' מקצירכם דהרי ס"ל דאין עומר וחדש דינים שווים וכמו שהשיג עלי' הפנ"י מ"מ לפי מ"ש לעיל ידעינן זה מגז"ש דלחם לחם דאין חדש נוהג בעכו"ם. ועכ"פ לפי האמור לדעת הרמב"ם דפי' כב' הסתמות כסתם דערלה וכסתם דמנחות דעומר אינו בא מח"ל מבואר דלדידיה לא כתיב ביאה בחדש כלל דמעומר לא ילפי לחדש ומושבותיכם דחדש לא קאי ג"כ על עומר ולא אמרינ' וי"ו דולחם מוסיף על ענין הראשון לימד תחתון מעליון ועליון מתחתון דקרא דכי תבואו גלי לן דלא נימא כן. ולריבי"י במנחות שפיר אמרי' דבחדש כתיב ביאה ומושב ולכך אמרי' ללמדך שכ"מ שנאמר ביא' ומושב וכמו שמסיק צריך ביאה ומושב קאמר אבל ר"ע סובר דבחדש עכ"ח לא כתיב ביאה משום דמשמע ליה לר"י דסובר כ"מ ביאה לאסור ירושה וישיבה וא"כ לר"י תרתי ל"ל ביאה וגם מושב להורות על אחר ירו' ועכ"ח ס"ל דגם ר"י ס"ל כשיטת ר"ע דביאה דעומר לא קאי אחדש ולכך הקשה לו ר"ע משבת דכתי' מושבות לחוד ומיושב קושי' הפנ"י דהקשה על ר"ע דקארי לה מה קארי לה דר"י וודאי ביאה ומושב קאמר זה אינו דבשום מקום לא מצינו ביאה ומושב כ"א בחדש ושם ס"ל לר"ע דג"כ הוי מושב לחודי' וא"ש. מכ"ז מובן ג"כ לשון הר"מ בפי' המשנה סוף ערלה שכ' דחדש נוהג בח"ל לפי שלא תלה אותה כלל בארץ היינו לפי האמת מוכח דלא כתיב ביאה ומושבותיכם בעי רק דלא לטעי דביאה דעומר קאי עליה אבל לפי מה דגלי לן מושבותיכם א"כ חדש לא תלה כלל בארץ ודו"ק: