מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שב
והוא להרמב"ן ל"ת קפ"ט ולהרמב"ן מצוה ע"ר ול"ת קע"ט:
ומל"ת שלא לעשות מלאכה בשביעי ש"פ שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו כל עניני מצות אלו כמו רצ"ח רצ"ט:
והנה בשביע ש"פ יש שינוי בקרא בפ' ראה דבכל מועדות כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו וכאן לא כתיב רק כל מלאכה לא תעשו. כבר עמד הרמב"ן בזה למה ודחק עצמו היון דכבר כתיב בפסח מפורש אך אשר יאכל לכל נפש וגו'. ואני אמרתי דמכאן ראיה לשיטת מהרי"א המובא במ"א סי' קכ"ז דאדם המתענה ביו"ט אסור לעשות לו שום מלאכה לא לאפות ולא לבשל לאחרים רק אם הוא בעצמו יכול לאכול ממנו אז רשאי לו לבשל לכל אדם משא"כ אם אסור לו לבשל לעצמו. והצל"ח בחידושיו מסתפק אם דעת מהרי"א הנ"ל הוא מה"ת או לא ואי מה"ת היא קשה מנלן זה ואמרתי דיש למצוא סמך מהקרא הנ"ל דהנה איתא פלוגתא בגמרא ריש פ"ב דביצה דלר"א דרשינ' או כולו לכם או כולו לה' ואם מתענה צריך להיות כולו לה' ור' יהושע סובר חציו לה' וחציו לכם וכן אנו קיי"ל. עכ"פ מלשון לה' דרשינ' על מי שמתענה וא"כ אפי' לר"י דסובר חציו לכם דהיינו מן הסתם אבל אם מוכרח להתענות כגון תענית חלום וכיוצא לדעת מהרי"א אסורים לעשות שום מלאכה אפי' אוכל נפש וממילא כאן כתיב בעצרת לה' ומרומז להתענות וממילא אז אסור לעשות כל מלאכה אפי' או"נ ושפיר לא כתוב בקרא כל מלאכת עבודה ל"ת דכל מלאכה אסור לעשות לו דהיינו אוכל נפש ולכך נכתב זה דוקא בפסח דשם בפ' בא כתיב אך אשר יאכל לכל נפש מותר ואז לא היו מתעני' אבל עתה אם רוצה להתענות כתיב לה' דרשאי לו להתענות תענית אשר הוא מוכרח והו"א דרשאי לו לעשות שום מלאכה או"נ לכך כתיב כל מלאכה ל"ת: