אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה רצו

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה רצו

מצוה רצה

והוא להרמב"ם ל"ת קפ"ז. ולהרמב"ן מצוה רס"ד ול"ת קע"ז.

מל"ת שלא לעשות שום דבר שימשך ממנו חילול השם שנאמר לא תחללו את שם קדשי. עון הזה נחלק לג' חלקים שנים על הכלל וא' על הפרט ח"א של הכלל שכל מי שיבוקש לעשות עבירה בעת צרת שמד והיה האנס מתכוון להעבירו מן דת וכו' יע"ש דאפ"ה חייב וכו' הלאו הזה כולל הרבה כמו שביאר הרמב"ם בהל' יסודי תורה בחילוק בשלשה חלוקים דג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד אפי' בצנעה יהרג ועל יעבור ושאר עבירות חלוק בין בפרהסי' ובין בצנעה ובצנעה אין חייבין והג' בשעת גזירות השמד דהיינו שגזרו גזרה על ישראל דייקא כדי להעבירם דמחייב למסור עצמו וע' ביו"ד סי' קנ"ז דיש הרבה פרטי דינים. והנה דעת הבעל המאיר דגם לענין ג' עבירות הנ"ל אם עושין להנאת עצמן פטור והביא ראי' מהא דהיתר רבא בקמאנקי ודמונקי משום להנאות עצמן שאני מוכח דאפי' בע"ז מהני להנאות עצמן והרמב"ן ור"ן השיגו דהתם האיסור רק משום לפני עור ולא חשיב זה אביזרא דע"ז יעי"ש. ובאמת תמהני טובא הלא בע"ז דף וי"ו קמבעי ליה הטעם למה אסור לשאת ולתת עמהם ביום חגם אם הטעם משום לפני עור או משום דקאזיל ומודה דאז האיסור משום לא ישמע על פיך והבעי' לא אפשטא שם והר"ן בריש ע"ז כ' דמסתברא דאפשטא דהטעם משום דאזיל ומודה ואפי' לא אפשטא הוכיח שם דוקא בלשאת ולשאת ענהון דכנותן דמי אפשר דאין הטעם משום דקאזיל ומודה אבל להלואת ולהשאיל דלא נתן דמים לכ"ע הטעם משום דקאזיל ומודה כן הוכיח הר"ן שם וא"כ האיסור משום לא ישמע על פיך וזה לאו דשייך רק בע"ז ומקרי לכ"ע אביזרא דע"ז וא"כ בהנך קמאנקי ודמונקי דמיירי בלהשאיל להם ביום חגם שפיר קשי' קו' בעל המאור דהא אסור משום אביזרא דע"ז ואיך מהני להנאות עצמן וכהוכחת הבעל המאור וצ"ע על הרמב"ן ור"ן. והנה לכאורה ק"ל על הבעה"מ וגם על הרמב"ן ור"ן דפליגי עלי' שס"ל בהנך ג' עבירות לא מהני להנאות עצמן מיהו היינו לדידן דקיי"ל כר"א דס"ל דילפי' מואהבת אבל גם לר' ישמעאל דס"ל דגם בע"ז אמרינ' דחי בהם בצנעא יעבור ואל יהרג. ונהי דבפרהסי' ר' ישמעאל מודה מ"מ כיון דמחלק בין צנעא לפרהסיא עכ"ח אינו משום מימר עבירה אלא משום קידוש השם וא"כ שוב שייך סברת להנאות עצמם שרי וא"כ איך אמרינ' דלא הניח ר' ישמעאל לבן דמא להתרפאות משום דבפרהסי' הוי וקש' הא להנאות עצמן הוי ולר' ישמעאל גם הרמב"ן מודה ונראה דלא ק"מ דהסברא להנאות עצמן שרי דבלהנאות עצמן אין כאן חילול השם דוקא אם מאנס כדי למעט הדת ולשכח שם הי"ת אז מחוייבין להראות לו דאין נחשב בעיניננו נגד גדולת הדת וזה קידוש השם אבל אם אונסו להנאות עצמן אין כאן חילול השם מיהו כל זה אם אין המעטת הדת נמשך ממילא מכח אותו להנאות עצמן משא"כ שם אצל בן דמא דהמין אמר שע"י שם של ע"ז הוא מרפא וא"כ נהי דעושה להנאות עצמו מ"מ כיון דע"ז ממילא נמשך ומתרבה וממשיך לע"ז וממעט כבוד שמים ולכך גם בהנאות עצמן ואפי' לר"י אסור בפרהסי' וזה פשוט ונכון:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה