אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה רצה

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה רצה

מצוה רצד

והוא להרמב"ם ל"ת קפ"ד ולהרמב"ן מצוה רס"ג ל"ת קע"ו:

מל"ת שלא לשחוט בהמה טהורה וולדה ביום אחד שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ואיסור אותו ואת בנו נוהג בין בחולין בין במקדשים כדאיתא ריש פרק אותו ואת בנו ובחולין אם עבר ושחט שניהם כשרים ופי' רש"י שם דנקט זה רק דרך אגב משום דתני סיפא שניהם פסולים בקדשים נקט בחולין שניהם כשרים, ולכאורה קשה דבלא"ה הוי רבותא גדולה, מלבד מה שכתב הרשב"א והר"ן דהו"א דיהי' אסור משום בל תאכל כל תועבה איכ"ל גם שם קשה לרבא דנימא אי עביד לא מהני ועכ"ח צ"ל כתירוצים המובאים בש"ך ח"מ סי' ר"ח לענין שוחט בשבת או כמהרי"ט דהעבירה נשארת או כסמ"ע שם דרק יומא קגרים ולמחר יהי' מותר ואיכא רבותא קמ"ל מתניתין דשניהם כשרים ונראה דלרש"י קשי' דנהי דבשני איכא איסור מ"מ בראשון לא הוי איסור דאז אינו עושה שום איסור ולא שייך תי' הרשב"א והר"ן וגם תי' שלי לא שייך לא הוי לי' למיתני רק השני כשר דהוי רבותא לכך נקט רש"י דרך אגב וקאי על ראשון:

ב) והנה חנניא ורבנן פליגי אי אוא"ב נוהג נמי בזכרים ולדידן אסור מצד ספק אם נודע' מי הוא האב, בגמ' שם פלפלו בזה ואמרו ואם נפשך לומר אותו זכר משמע אמרו כחכמים בנו משמע שהוא כרוך אחריו ולכאו' קשה לפי האמת מאי קאמרו חכמים בנו מי שכרך אחריו אכתי ינהוג בתרווייהו כיון דכתיב אותו וכתיב בנו נהי דאותו לרבנן אצטרך לחלק וכדר' יאשי' מ"מ מפשטא יליף דזכר ומבנו יליף דנוהג בנקיבה ונראה דרבנן ילפי' מיתורא דבנו דהיינו הוי"ו דבנו משמע בנקיבה ואי סק"ד דנוהג בתרווייהו לא לכתוב רק אותו ונימא אותו לחלק ומפשטא דקרא יליף זכרים ונקיבות ויליף בק"ו מה דאם על הבנים דאינו נוהג בזכרים נוהג בנקיבות או"ב דנוהג בזכרים אינו דין דנוהג בנקיבו' ול"ל וי"ו דבנו אלא ודאי לגלות לן בא דדוקא נקיבות וכ"ז לרבנן דס"ל כר' יאשי' אבל חנניא דסובר כר"י וא"כ לא אצטרך לחלק ואי לא כתיב וי"ו דבנו הו"א דאותו בא להורות אותו אחד ולא שנים ולא הוי דרשינ' בק"ו מאם על הבנים לכך אצטרך בנו ולעולם דנוהג בתרווייהו כנלע"ד. ועפי"ז י"ל קושי' התוספ' לקמן בחולין ד"ה עייל וכו' שהקשו מלקמן קל"ב דאמרי דלר"א אם לחלק א"כ עכ"ח סובר כר' יאשי' ואיך מספקא לר"א בשמעתין אי חוששין לזרע אב ולהנ"ל י"ל דלכאו' אכתי קשה מנ"ל לרבנן דלמא לעולם נוהג בתרווייהו וכ"ת כנ"ל א"כ בנו דכתב רחמנא ל"ל דלמא אצטרך בנו להורות כמ"ש הטור בסי' י"ו דאפי' לא נודע לן שהוא בנו אלא מצד שהוא כרוך אחריו אפ"ה אסור לשחוט, וי"ל כבר כ' הש"ך שם דהטור כ' כן רק לאיסורא אבל אין לוקין עליו דהוי אבעי' דלא אפשטא בבכורות דף כ"ד וא"כ נראה דזה עצמו הוא ספיקא דר"א דלעולם דסובר כר' יאשי' ואפ"ה מסתפק אי נוהג בזכרים דאולי אחרי' דבנו בא לגלות אחריו דמהני וכמ"ש הטור ומאותו ילפי' לחלק ומפשטא ילפי' זכרים ומק"ו מאם על הבנים ידעי' נקיבות ובנו בא לגלות על כרוך אחריו או דלמא על כרוך אין לוקין ומבנו למענו זכרים וממילא נמי דאין חוששין לזרע האב וזה הוא הספק וא"ש קושי' התוס':

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה