אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה רפג

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה רפג

מצוה רפב

והוא להרמב"ם ל"ת קע"ו ולהרמב"ן מצוה רנ"ד ול"ת קס"ט:

מל"ת שלא יאכל כהן ערל תרומה וקדש אע"פ שלא נמול מחמת שוגג או אונס דהיינו שמתו אחיו מחמת מילה וזה לא ילפי' מקרא אלא מגז"ש נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה פסח ערל אסור בו אף תרומה ערל אסור בו ואם אכל לוקה מן התורה. וגם ילפינן מגז"ש דתושב ושכיר ר"פ ערל והיינו כר"א שם וכבר הקשה בלח"מ פ"ט מקרבן פסח על הרמב"ם בזה דהרי ביבמות דף ע"א ע"א אמרינן דר"ע סובר גר שמל ולא טבל כאלו לא מל לדידיה תושב ושכיר אינו מיותר לגז"ש ור"א לטעמי' דסובר דבמילה לחודא סגי לגר וגם אמרינן שם דלר"ע אצטרך לנולד מהול ור"א סובר דנולד מהיל א"צ להטיף דם ברית וא"כ הרמב"ם דפסק בפי"ג מא"ב דאינו גר עד שימול ויטבול וגם פסק בהלכות מילה דצריך להטיף דם ברית לדידי' אין הקרא מיותר לאפנויי ומנ"ל גז"ש עיי"ש ובאמת גוף הקושי' כבר יישב הרמב"ן במלחמות שבת דף קל"ה ע"א בשמעתין דנולד מהול ושם כ' דאנן קיי"ל דהא דאין גר עד שימול ויטבול זה ילפי' מאבותינו וכדס"ל לר' יהושע ביבמות מ"ו ע"ב וכמו שהקשו תוס' שם בד"ה כי פליגי וכו' וא"כ אייתר תושב ושכיר וגם על נולד מהול לא צריכים קרא דממ"נ אי וודאי ערלה כבושה היא א"כ תיפוק ליה מסברא מכח ערלה וכ"ש אי ספק ערלה כבושה היא לא שייך קרא ע"ז ואי וודאי אינה ערלה כבושה באמת לא צריך הטפה עיי"ש ברמב"ן שדרך בש"ס דקאמר תרווייהו וקאמר דמתרץ תרתי משום חדא וזה צריך ביאור וצ"ל דר"ל דלאו דוקא אלא לרווחא דמלתא מתרץ כן:

ולענ"ד לומר אפשר שכיוון הרמב"ן לזה דהנה לכאורה קשה מאין קאמר הרמב"ן וכן הקשו התוס' ביבמות מ"ו הנ"ל כיון דילפי' מאבותינו דאינו גר עד שימול ויטבול א"כ ל"ל קרא הא אכתי אצטרך דנהי דידעינן דאינו כישראל מ"מ כיון דאינו ערל וכמ"ש הרשב"א בחי' יבמות כיון דמל לשם מצוה שוב לא מקרי ערל וגם אינו בן נכר כיון דלבו לשמים דהרי בן נכר מפרשי' שם דהיינו מי שאין לבו לשמים וא"כ מנ"ל למעוטי אותו מפסח לא מקרא דערל ולא מקרא דבן נכר וא"כ אצטרך תושב ושכיר למעוטי ומאי הוקשו התוס' ורמב"ן ונרא' דרמב"ן פליג על הרשב"א בזה שכ' דכיון דמל לשם מצוה לא נקרא ערל דלפי"ז תיקשי בע"ז דף כ"ז ע"א דר"ל גוי שנימול ופריך והני מולין נינהו וכו' ומאי קושי' לשני דמל לשם גירות וא"כ מקרי מל אבל ואתה את בריתי תשמור לא שייך בי' כיון דעדיין כגוי אלא וודאי דגם מל לשם מצוה מקרי ערל והא דאמרינן כאן דאצטרך תושב ושכיר לזה היינו לאשמעינן זה גופא דהו"א דבמילה נעשה גר וממילא מהני מלתי' קמ"ל דאינו גר עד שימול ויטבול וממילא שוב הוי ליה ערל ולכך שפיר הקשו כיון דידעי' זה מאבותינו א"כ ל"ל תושב ושכיר. אמנם נראה לקיים דברי הרשב"א וליישב דבריו ולומר דזה תלי' בפלוגתא בוודאי למ"ד לעיל ביבמות מ"ו דערבי מהול שבא להתגייר בעינן הטפה וכר' יוסי לעיל וא"כ סובר עכ"ח דמילה היה חלק מהגירות ויש לגירות משך זמן ממילה עד הטבילה וא"כ שפיר י"ל כרשב"א כיון דכבר התחיל הגירות שוב לא מקרי ערל. אמנם אי אמרינן כמ"ד בשבת קל"ה דלא בעינן הטפה א"כ נהי דאם יש לו ערלה לא מהני טבילה דהוי כטובל ושרץ בידו אבל אין המילה חלק מהגירות ואפי' אם מל לשם גוי מהני א"כ הה"ד אפי' מל לשם מצוה כיון דאינו גר עד שיטבול עדיין מקרי ערל וא"ש כסברת התוס' הנ"ל. ונראה דפלוגתא זו אי בעינן הטפה בגר תלי' אי נולד מהול בעינן הטפה דהרי ילפי' מאבותינו ומנ"ל אצל אבותינו הטפה ועכ"ח דס"ל דנולד מהול בעי' הטפה וא"כ איכ"ל דמסתמא אצל ס' ריבוא ישראל היה בנמצא אחד נולד מהול וכמ"ש הר"ן בנדרים ס"פ אין בין המודר על הא דילפינן מקרא דכל הגוים ערלים דגוי אפי' נמהל מקרי ערל דמסתמא נמצא ביניהם אחד נולד מהול הה"ד הכא וא"כ גם אבותינו נכנסו בברית בהטפה ומינה ילפי' דהה"ד גר יכנס בברית בהטפה וממילא בעי' ערבי מהול הטפה וא"כ המילה חלק מהגירות ואיכ"ל כהרשב"א הנ"ל דהיכא דמל לשם גירות לא מקרי ערל וא"כ אע"ג דידעי' מאבותי' דאינו גר עד שימול ויטבול מ"מ מהיכא תיתי למעוטי מפסח לא מכח ערל ולא מכח בן נכר ואצטרך תושב ושכיר וא"כ שפיר אצטרך לר"ע תושב ושכיר וזה כוונת הש"ס לר"ע אצטרך בגר שמל ולא טבל וכו' וקסבר צריך להטיף דם ברית וכו' דהאי קסבר צריך ליישב דאצטרך לגר שמל ולא טבל וא"ש דברי הרמב"ן במלחמות דאצטרך תרתי משום חדא וכל זה לר"ע אבל לדינא הא קיי"ל דנולד מהול אין צריך להטיף דם ברית אלא משום ספק ערלה כבושה וא"כ גר ג"כ ערבי מהול א"צ להטיף דם ברית ואע"ג דהרמב"ם פסק דגר צריך להטיף מ"מ אינו מברך ועכ"ח דרק משום חומרא בעלמא או מדרבנן צריך הטפה וא"כ נהי דאינו גר עד שימול מ"מ אין המילה חלק מן הגירות וא"כ אפי' מל לשם מצוה מקרי ערל ולא אצטרך קרא לזה כיון שכבר נודע לן מאבותינו דצריך מילה וטבילה ממילא הוי ערל ומיותר תושב ושכיר לאפנויי וא"ש ליישב דברי הרמב"ם ובחי' בקונטרס יבמות ע"א כתבתי עוד ישוב לזה עיי"ש:

והנה החינוך כ' דגם אם אכל תרומה טמאה בהיותו ערל חייב מלקות ולפי"ז לכאורה קשה מאי קאמר ר"ע לר"א ביבמות עי"ן דאין צריך לגז"ש דתושב ושכיר דהא הרמב"ם ברפ"ז מתרומות פסק דאם אכל כהן טמא תרומה טמאה אינו לוקה וא"כ אי ילפי' מקרא דאיש איש דערל כטמא א"כ באכלו תרומה טמאה אינו לוקה לכך אצטרך גז"ש לאסרו מטעם ערל לחייבו אפי' בתרומה טמאה וכמ"ש החינוך וא"כ אכתי אצטרך גז"ש. ולענין פסח עצמו אי ערל אסור בפסח טמא לא מצאתי אלא מדדרשי' בפסחים צ"ו ע"א בו בשבירת עצם למעט ובו דערל ובן נכר לא דרשי' לזה משמע דאיסור ערלה פוסל אפי' בטמא וצ"ע. ולברר מה הוא הנקרא ערל עיי' מ"ש לעיל מצוה י"ז:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה