מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה רפב
והוא להרמב"ם ל"ת קע"ה ולהרמב"ן מצוה רכ"ג ל"ת קס"ח:
מל"ת שלא יאכל זר תרומה אפי' הוא תושב כהן ושכירו שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה שכיר עולם ושכיר זה שכיר שנים, המעיי"ח הקשה להרמב"ן בשורש ט' דמנה לעיל סי' זי"ן דנא ומבושל בתרתי א"כ הה"ד תושב ושכיר לחשבו בתרתי ומכח זה הכריח היכא דלאו לבסוף מודו. ולענ"ד הרי אמרו אם נאמר תושב למה נאמר שכיר דכיון דאפי' קנין עולם אינו אוכל כ"ש קנין שנים רק דאם לא נאמר שכיר הוא תושב קנין שנים אבל לפי האמת תרווייהו מתושב נפקא לכן לא נחשבו לשתים כיון דתרתי מחד שמעת מניה אלא דהו"מ לטעות ובכה"ג לר"ע אינו נמנה עי' לעיל סי' זי"ן. המעיי"ח הקשה להרמב"ן שלא מנה לקמן סי' תר"ט ל"ת דלא בערתי בטמא לאו שלא לאכול מעשר בטומאת הגוף א"כ הו"ל למחשב ללאו ולא נאכל מן הקדשים עד אשר ירחץ ולהרמב"ם ידעי' זה מלאו ההוא אבל להרמב"ן קשה. עוד לרמב"ם ילפי' מקרא דאחר יאכל מן הקדשים איסור עשה לאכול תרומה טמא ול"צ למחשבי' והרמב"ן חשבו רק מקרא אחר בשעריך תאכלנו כדאיתא ביבמות ע"ג ועי' במ"ל בפ"י מתרומה: