מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה רפא
והוא להרמב"ם ל"ת קע"ד ולהרמב"ן מצוה רנ"ב ול"ת קס"ז.
מל"ת שלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש ורמב"ם פ"י מה' תרומות פסק דזר שאכל תרומה בין תרומה טהורה בין תרומה טמאה חייב מיתה בי"ש והק' עליו שאר מפרשי הרמב"ם דהרי מיתה בי"ש ילפי' מטמא שאכל תרומה טהורה ושם קיי"ל דוקא בתרומה טהורה לאפוקי טמאה שכבר מחוללת ועומדת. ולענ"ד עיי' בשעה"מ שם שהביא ראיות לדברי רמב"ם והסברא כ"ל להסביר כבר כתבתי במצוה הקודמת דאין הטעם משום דאין אחע"א דהא הוי איסור כולל ובזר לא צריכים לזה שהרי זה איסור משעת לידה ותרומה אפי' לאחר שנטמא מ"מ היא נקרא קודש וכפי' רש"י שבת דף ש"ה כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה ופירש"י דדמי' לקודש ואמרי' ג"כ שם ונתתי לכם את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר א' תרומה טהורה וא' תרו' טמאה וא"כ איך אמרי' כיון שכבר נטמאה כבר חיללוה הא עדיין היא נשאר בקדושתה הראשונה וע"כ דהכונה שהרי האוכל מיירי הקרא שהוא כהן אלא שהוא טמא והוא חילול מקרי' רק לפי שעה וא"כ לא הוסיף חילול על מה שהיה מעיקרא שגם מעיקרא היתה התרומה נתחללה מעט ע"י הטומאה וגם עתה לא הוסיף חילול ולכך אמרינן כה טמא שאוכל תרו' טמאה מעיקרא היה טמא וגם עכשיו הוא טמא ולא הוסיף חילול אבל זר האוכל תרומה נהי דמעיקרא היה ג"כ חלול מ"מ לא היה רק חילול כ"ש וע"י זר שאכל ירדה עוד למטה ולכך אפי' לענין תרומה טמאה מקרי חילול וזה יש למילף מדקרינ' ליה קודש שנאמר וכל זר לא יאכל קדש ומצינו ג"כ בפ' תזריע בכל קדש לא תגע ואמרי' במכות דף י"ד ע"ב דקאי על אזהרת קדש ממש וא"כ איכא גז"ש קדש קדש דבקודש קיי"ל כת"ק דריוה"ג דס"ל בחולין דף ק"א דאפי' אם אכל קדש חייב וא"כ בכלל קדש דקאי אזהרה על אכילת קדש גם קדש טמא בכלל וגם כן כאן בכלל קדש דנקט ולא נקט תרומה שהוא לשון התרוממות וקדש חמור משמע גם קדש טמא היא בכלל ושפיר כ' הרמב"ם דבין תרומה טמאה בין תרומה טהורה חייב מיתה ולא קשיא דילפי' התם ומתו בו כי יחללוהו ולא זו שמחוללת ועומדת דשם הוא רק חילול אבל כאן דבא לגוף הזר ודאי חייב אפי' על תרומה טמאה: