אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה רסט

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה רסט

מצוה רסח

והוא להרמב"ם ל"ת קס"ד ולהרמב"ן מצוה רמ"ב ול"ת קנ"ט:

מל"ת שלא יקח כהן הדיוט גרושה שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו. לב"ש דס"ל דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ור"א מתלמידי ב"ש דדריש להאי קרא וא"כ תיפוק לי' משום דהיא זונה וצ"ל דגירשה מדעתה ע"ז אמרה תורה ואשה גרושה מאישה אע"ג דלא גירש אלא מאישה לא יקחו והיינו לר' אליעזר אבל לרבנן דס"ל דבכה"ג לא הוי גט כלל אמרינן בריש פרק המגרש וס"ל דריח גט פוסל מן הכהונה ולדעת הפוסקי' זה הוי איסור דאורייתא אבל ה"ה פ"י מה' גירושין פי' דלרמב"ם הוה איסור זה רק מדבריהם והקשה עליו מסוגי' דשמעתין ועי"ש בלח"מ ונלע"ד דהנה רש"י ביבמות צ"ד ע"א פי' אפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו ר"ל אחר מיתת המגרש דבחיים בלא"ה אסורה משום אשת איש והרי"ף פי' שם דאפי' בחיים נ"מ דאם הבעל כהן אסורה עליו ולפירש"י צ"ל דאיסור גרושה מתלא תלי וקאי עד לאחר מיתה דמחיים אין איסור חל על איסור קל על חמור כה"ג לכ"ע. ולכאורה קשה לפי פי' הרי"ף הנ"ל מאי קאמר ר"ע ק"ו מה גרושה שהיא קלה וכו' מנ"ל באמת דאסורה לכהן שהיא אלמנה אצלו נקרא וקרא לא אסרה אלא לבעלה אם הוא כהן שממנו היא גרושה אבל לשאר כהנים לאחר מיתת הבעל דלמא באמת מותרת משום שהיא אלמנה אצלם והא דכתב לא יקחו ל' רבים אכהנים דעלמא שגרשו נשותיהם בענין זה קאי או משום דאשה נזהרת כמו הבעל ולכך נקט לא יקחו ומכח זה נראה ליישב נמי קו' מהר"ם שי"ף על התוס' בד"ה אפי' וכו' והבאתי כבר לעיל דמשום דקשיא להו כנ"ל עכ"ח דגט כזה אינו גט כלל בעלמא וקידושין הראשוני' עדיין קיימים וא"כ עכ"ח הוכיח ר"ע דהאי לא יקחו קאי אשאר כהנים ולאחר מיתת המגרש ואע"ג דהיא אלמנה אצלם דליכא למימר אבעל שגירשה איך נקט לשו' קיחה דהיינו קידושין הא כבר מקודשת ועומדת היא מזמן רב וכל זה איכ"ל ליישב דברי התוספ' אבל הרי"ף ביבמות דפי' באמת דאסורה לכהונה היינו לבעלה שגירשה אם הוא כהן ואע"ג דלדידן דקיי"ל כרבנן אין הגט גט כלל וקידושין דמעיקרא קיימים מ"מ פי' כן ועכ"ח דפי' לשון קיחה היינו בעילה וכמו לא יקח דעריות וכדאי' בתוס' קידושין ד' ע"ג ד"ה ובעלה וכו' דהיכא דא"א לפרש מלשון קידושין מפרשי' בלשון שכיבה וא"כ עדיין קשיא מנ"ל לר"ע דאסורה אפי' לכהנים אחרים, וכ"ת מאי סברא לחלק איכא הא טובא איכא לחלק דבשלמא כנד זה הבעל שפיר יש לקרוא ריח הגט הואיל ואמר הרי את מגורשת ממני אע"ג דמדין לא מהני מ"מ בלישנא קאמר דמגורשת ממני ולא תלה בשום דבר משא"כ נגד אחרים דבלישנא גופא לא קאמר דמגורשת מהם פשיטא דלא עדיף משאר גט בטל דלא חשיב אפילו ריח הגט כדאי' ברמב"ם פ"י מגירושין וצ"ל דהרי"ף סובר דלא כהתוס' אלא כקושית מהר"ם שי"ף לפ"ז דבגט בכה"ג שפיר חשיב גט אליבא דר' אליעזר וכבר נעקרו קדושין קמאי וא"כ אס"ד דפי' הקרא דרק הבעל שגירש לא יקח זה פשיטא כיון דאצלו גרושה מעליא היא רק דמשום הכי אצרכינן קרא לאשמיענן זה ללמוד לנו דין זה דגט כה"ג חשוב גט אבל אי ידעינן זה מעלמא דגט כה"ג חשוב גט תו לא הוי צריך לאשמיענן קרא דאסורה לבעלה כהן וא"כ תיקשי אמאי כתב רחמנא דין זה אצל כהנים לאשמעינן זה בעלמא ונדע דכ"ש בכהנים דאסורה לבעלה כהן אעכ"ח דהקרא בא להורות לן דין אחר דאסורה אפי' לכהנים אחרים לאחר מיתת המגרש וא"כ פריך ר"ע שפיר דאיכא ק"ו וכל זה לר"א אבל לרבנן דסוברים איסור כהנים שאני ודווקא בכהני' אסרה הכתוב לבעלה משום ריח גט איכ"ל כקושי' דווקא לבעלה אסורה דלגבי' אי כהן הוא הוי ריח גנו אבל נגד אחרינא לא אסור מה"ת ולכך נקט הרי"ף דווקא אם היה בעלה כהן וא"כ א"ש בזה נמי לשון הש"ס ביבמות שם דמסיים וזה ריח הגט שפוסל מן הכהונה ר"ל דפסולה לכ"ע מדרבנן אפי' למי שאינו אפי' ריח הגט וזה נרא' כוונת הרמב"ם דקאמר דפוסל מדבריהם היינו לכ"ע אבל מנגד מי שגירשה הרמב"ם מודה שפוסל מה"ת. כ"ז כתבתי לפי מה דס"ל להה"מ ולל"מ דהא דכתב הרמב"ם מדבריהם היינו מדרבנן אבל יותר נראה בעיני דכוונת הרמב"ם דרבנן למדו זה מקרא קרי לי' מדבריהם אע"ג דדין תורה הוא וכמ"ש ריש הלכות אישות דקדושי כסף מדברי סופרים וביאר הרמב"ם בעצמו בתשו' וכמבוא' בנושאי כליו דהיינו מה"ת רק שרבנן למדו זה מקרא ה"נ כוונתו כן:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה