אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה רסז

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה רסז

מצוה רסו

והוא להרמב"ם ל"ת קס"ב. ולרמב"ן מצוה ר"מ ול"ת קנ"ז:

מצות ל"ת שלא יקח כהן הדיוט אשה זונה. זונה האמורה בתורה כל שאינה בת ישראל או בישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל (ר"ל שאין האיסור מיוחד לכהנים) וגם יש פלוגתא בין הפוסקים איזה נקרא זונה דעת התוס' ורא"ש והטור אם נבעלת למי שאין קידושים תופסים נקראת זונה וזונה כמשמעה שהבעילה עכ"ח ביאת זנות הואיל ואין קידושין וכמו דיליף אביי בתמורה כ"ט ע"ב ואע"ג דגם הנבעלת לאחד מחייבי לאווין או עשה ג"כ אסורה בתרומה ולכהן מקרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר שדרשו חכז"ל ביבמות ס"ח ע"ב הנבעלת לפסול לה אסורה בתרומה והב"ח בסי' וי"ו באע"ז ובב"ש שם ס"ק ט"ז כ' דמקרא דבת כהן אינו לוקה אם נשאה כהן דהוי ק"ו ואין לוקין מגילוי מלתא. אמנם הרא"ש בפ' על יבמתו סי' ז' כ' דלוקין ג"כ אלא דס"ל דבעי' שיהיה זר ופסיל אצלה מעיקרא לאפוקי אם נעשה פסול ע"י קידושין אי אפשר לאסור מהאי קרא דבת כהן וגו' דאין זה אצלה מעיקרא ואפ"ה אם הוא מי שאין קידושין תופסין בו אסורה משום זונה ע"ש. אמנם רש"י ביבמות ס"א פי' אפי' הנבעלת לחייבי לאווין הוה זונה וקרא דבת כהן וכו' מגלה לן על קרא דאשה זונה לא יקחו דהכונה אפי' בחייבי לאווין ועשה אפ"ה אצטרך לאו דזונה ולא סגי בקרא דבת כהן עי' בתוס' יבמות מ"ד ע"ב כמה תירוצים לחד תי' אצטרך קרא דזונה לא יקחו על גיורת ומשוחררת מיהו גם לרש"י משמע דבעינן זר אצלה מעיקרא אלא דס"ל דחייבי כריתות וכל דלא תפסו בהו קדושין ידעינן מקרא דאלמנה וגרושה דיליף ביבמות ס"ח לאסור בנבעלת לגוי וה"ה חייבי כריתו' עיי"ש בפירש"י וממילא מק"ו אי מחייבי לאווין נאסרת מחייבי כריתות לכ"ש ואיכ"ל דלוקין וכמ"ש הה"מ בפ"ד ממאכלות אסורות היכא דידעינן איסור עשה איכא למילף מלקות מק"ו ס"ל כאביי בתמורה כ"ט דאיכ"ל דזה תלוי בב' לישני ביבמות נ"ו ע"ב לל"ב דבאונס לא נקרא' זונה ואפ"ה מבת כהן ילפינן דאסורה בתרומ' וכמ"ש נמי הרשב"א בחי' יבמות ס"ח ע"א א"כ עכ"ח דבת כהן כי תהי' אינו גילוי על קרא דזונה אבל אי פסקינן כל"ק דגם באונס נקראת זונה ואין חילוק אי אתי' מקרא דזונה או מקרא דבת כהן איכא למימר דחדא מגלה אאידך ומ"מ לדינא אין חילוק בין הנך ב' שיטות לפימ"ש הרא"ש דגם מקרא דבת כהן לוקין ולכ"ע בעינן זר אצלה מעיקרא. והנה הא שכתבתי דאין נ"מ בין שיטת הרא"ש ורש"י היינו לענין גוף האיסור מ"מ איכא נ"מ לאביי דס"ל קידושין ע"ח בזונה חללה גרושה איכא ב' איסורין לאו דלא יקח ולאו דלא יחלל והיינו אשה הנקראת זונה או חללה וגרושה אבל הנאסרת לכהן משום בת כהן כי תהיה לאיש זר אינה נאסרת אלא בביאה וכן רבא לפי דעת התוס' בב"מ דף יו"ד ע"ב ד"ה דאמור וכו' לחד תיר' סובר אם קידש ובעל לוקה ב' משא"כ הנאסרת רק משום ובת כהן כי תהיה מק"ו מתרומה דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואינו עובר אלא חד לאו ואפשר ליישב בזה הרמב"ם ורש"י הנ"ל דס"ל דאביי בתמורה כ"ט סובר דזונה דוקא שנבעלת למי שאין קדושין תופסין ואז עובר בב' לאווין אבל הנבעלת לחייבי לאווין נהי דאסורה מק"ו מבת כהן כי תהיה וכו' לא נקראת זונה ואינה חייבת רק לאו אחד אבל לרבא לשיטתו לפי דעת הרמב"ם דעל קדושין אינו עובר וכדאידך תירוץ בתוספ' בב"מ הנ"ל אין חילוק בין לאו זה לאידך אמרי' דחדא מגלה אאידך דאל"כ היא גופא תיקשי למה נקנו קרא דוקא זונה דמשמע הנבעלת למי שאין קדושין תופס' בו הא זה שקר דאפי' הנבעלת לחייבי לאווין אסו' לי' בלאו ועכ"ח באמת זונה גם הנבעלת לחייבי לאווין ומוכח כרמב"ם ורש"י:

ב) אמנם דעת הרמב"ם נראה שהיא שיטה ג' וס"ל דלא קיי"ל כהא דבעינן זר אצלה מעיקרא ואפי' באין זר אצלה מעיקרא נעשית זונה ואסורה בתרומה מקרא דבת כהן וטעם הרמב"ם עיי"ל בשעה"מ בפי"ח דין ג' וכן משמע מתוס' ר"פ הערל דהנבעלת לפצוע דקה נפסלת בתרומה אע"ג דאין זר אצלה מעיקרא והרשב"א בחידו' שם נדחק טובא בזה ועיי' בחי' בקונטרס ליבמות דף מ"ד ע"ב בכללים כלל ג' שכתבתי ג"כ ליישב שיטת רש"י ורמב"ם. והנה דעת ס' החינוך כדעת הרמב"ם וכן בספרא משמע דלא דרשי' זר אצלה מעיקרא דדרשי' לאיש זר דאיש מיותר לרבות הנבעלת אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט לאיש המאכיל נפסלת עיי"ש ובא ליתן לאסור חללה בתרומה עי' לקמן מצוה רפ"ד אי"ה:

ג) והנה הרמב"ם הוסיף עוד דהנבעלת לחלל ג"כ נעשית זונה דזנות תליא בביאה פגומה והרמב"ם ס"פ עשרה יוחסין האריך בזה להסביר זאת עיי"ש בפי' המשנה וכן דעת החינוך והא דפסק הרמב"ם והחינוך כהן שנשא כותית קודם שנתגיירה נקראת זונה ועובר עליה בלאו דזונה ולדעת ב"ש סקט"ז דין ו' בגוי' אפי' לא זנתה נקראת זונה וקשה הא קיי"ל דאין הכהן עובר אלא א"כ קידש ובעל וכאן אין קדושי' תופסין והוי כלא קידש וצ"ל דדרך אישות וקדושין קאמר וכן משמע לשון החינוך מיהו צ"ע מנ"ל הא ממ"נ הא אמרינן ביבמות צ"ז היכא דקיחה לא שייך לפרש קדושין כגון בחייבי כריתות אמרינן דקיחה היינו שכיבה והיכא דשייך לפרש קדושין בעינן דוקא קדושין וא"כ בזונה ממ"נ אי אמרינן דגם על גוי' קאי דלא שייך קדושין א"כ י"ל לשון שכיבה ואי אמרי' דקאי על זונה ישראלית א"כ שמא בעינן קדושין ממש וצ"ע:

ודע אפי' אי אמרי' כמ"ש הנוב"י חא"ע סי' ע' מה"ק דאיסור שאינו מפורש בהא פרשה של כהנים אין הנשים מוזהרים עלי' כגון אשת איש שנאנסה אי לא חשיבה באונס זונה רק משום טומאה היא אינה מוזהרת אבל מאי דיליף מק"ו מקרא דבת כהן כי תהי' בודאי מוזהרת גם היא דגם עליה הוי ק"ו ואי ביאת אונס שווי' זונה ברי"ף ורא"ש משמע דפסק' כל"ב דיבמות נ"ו ע"ב דלא הוי' זונה אבל הרמב"ם פסק כל"ק דבאונס נמי זונה. וכן דעת החינוך אבל דעת ראב"ד בפ"ק מא"ב דין כ"ב דבאונס לא חשובה זונה אלא שכתב עוד דעפ"י ע"א אינה חשובה זונה ודבריו צ"ע ועי' בש"ש שמעתתא א' שביאר דבריו ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה