מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה רסו
והוא להרמב"ם ל"ת קס"א. ולהרמב"ן הוא מצוה רל"ט ל"ת קנ"א
מל"ת שלא יעבוד כהן טבול יום עבודה במקדש שנאמר ולא יחללו שם אלקיהם ואחז"ל אם אינו ענין לטמא בעבודה תנהו ענין לטבול יום ואם עבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים. ועיי' מש"כ הכ"מ בפ"ד מביאת מקדש ליישב קו' הראב"ד ותי' דמיתה בידי שמים חמירא והמל"מ כ' שתלמוד טועה כתבו דא"כ מאי פריך בשבועות דף י"ז טמא ששחט במיתה היכא משכחת לה. מיהו הפרמ"ג בפתיחה הביא דברי הקרבן אהרן בפ' ויקרא על הפסוק ונרצה לו בפשיטות דמיתה בידי שמים חמירא ועיי' בתוס' ריש יבמות ותראה דס"ל דהירושלמי בפ"ב דביכורים וש"ס דילן פליגו דלירושלמי מיתה בידי שמים דוקא לאחר ס' שנה וא"כ כרת שהוא בנ' חמירא אבל לש"ס דילן אין למיתה ב"ש זמן וא"כ יש חומר בזה מה שאין בזה וא"כ איכ"ל דר"ז בשבועות ס"ל כהירושלמי, ובלא"ה לפימש"כ לעיל בפ' תזריע עיקר הקו' על הקרא ל"ל למימר וינזרו מעבודה תיפוק לי מכח ביאה והנה מדברי הרמב"ם בכמה דוכתי בפ"ג ופ"ד מביאת מקדש ובפ' י"ח מהל' פסולי המוקדשין דברים סותרים זא"ז בכמה מקומות בפ' י"ח מהל' פסוהמ"ק משמע דס"ל דטבול יום דזב אינו כזב ובפ"ד מביאת מקדש נראה דס"ל דנהי דטבול יום הבא למקדש אינו חייב כרת מ"מ חייב מיתה ב"ש ומחוסר כיפורים הבא אל למקדש נראה מדבריו דאפי' מיתה ב"ש אינו חייב ואינו רק לאו ובחידושי בשבועות דף ז' כתבתי ליישב על קו' התוס' שהקשו שם דף ז' ע"ב ד"ה אתי' טומאה וכו' דלמסקנא ל"ל גז"ש דרבי' בהמה טמאה כיון דידעי' מקדש מגז"ש דטומאה נילף קודש מדאיתקש למקדש, ואמרתי דהתוס' שם ע"א ד"ה ואימא וכו' הקשו דהכא משמע דבכל קודש לא תגע קאי בין על קודש ובין בתרומה ובמכות דף י"ד ע"ב משמע בין לר"י ובין לר"ל לא אמרי' כן, ואמרתי שם דף ז' בשבועות קאי סתם גמ' אליבא דמ"ד דטבול יום ומחוסר כיפורים אינו כזב א"כ אינו חייב כרת בטבול יום ומחוסר כיפורים וא"כ שפי' איכ"ל דקרא איירי בין בקודש בין בתרומה דהרי בתו"כ יליף דקאי רק אקודש משום דדומי' דסיפא דקרא ואל המקדש לא תבוא דהוי איסור כרת ותרומה לא הוי רק איסור מיתה ב"ש אבל אי אמרי' דמחוסר כיפורים וטבול יום דזב אינו כזב אז גם במקדש אינו חייב כרת אלא או לאו או מיתה ב"ש ושפי' איכ"ל דקרא מיירי בין בקודש בין בתרומה ואפ"ה הוי שפי' דומי' דואל המקדש לא תבוא דשם מיירי ביולדת ויולדת מקרי טבול יום ארוך וטבול יום אינו חייב אלא מיתה וגם באכילת תרומה אינו חייב אלא מיתה ב"ש וכן בקודש ושפי' איכא לאוקמי הקרא דבכל קודש בין בתרומה ובין בקודש דשניהם הוי במיתה ב"ש. והנה לר"י ילפינן במכות י"ד מגז"ש טומאתו טומאתו ובמכות דף ח' ילפינן מהא דכתוב גבי כרת הבא המקדש טמא מסיים הקרא עוד טומאתו בו וקאמר הגמ' דבא לרבות עוד טומאתו בו טבול יום ומחוסר כפורים ופי' הריטב"א שם דלשון עוד משמע דנשאר רק מקצת טומאה טבול יום ומחוסר כפורים וא"כ ה"א קרבן עולה ויורד חייבים גם טבול יום ומחוסר כפורים שאכל קודש או שנכנס למקדש לרב אצטרך גז"ש דרבי בהמה טמאה למעט טבול יום ומחוסר כפירים חייב בקרבן עולה ויורד דהקרא כל בהמה טמאה מיירי בגוף הטומאה כן אמרינן ליישב קו' התוס' ועכ"פ יש ג"כ ליישב דברי הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש הנ"ל דפסק דטבול יום הבא אל המקדש חייב מיתה בידי שמים דנהי דטבול יום דזב אינו כזב מ"מ כיון דילפינן מלא יחללו את שם קדשי דקאי אטבול יום ובסנהדרין דף פ"ח ילפינן חילול חילול מן ומתו בו כי יחללוהו לכך ילפינן מיתה בידי שמים בטבול יום אבל במחוסר כפורים דלא מצינן בי' חילול ולא הוי גז"ש הוי רק איסור לאו כיון דלא כתוב ביה חילול ולאו שפיר נוכל למילף כיון דכתוב בתזריע לאחר דיולדת מביאה קרבן כתיב וטהרה מכלל דעד אותו זמן הוי' טמאה במקצת כנלענ"ד סברת רמב"ם: