מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר שמות · פרשת תרומה
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו כו' נראה שצוה ד' שהם מעצמם יקחו תרומה ולא יהי' ע"ד ציווי שד' צוה לקחת תרומה כי הי' רצון ד' שיעשו זה בלב שלם ובנפש חפצה ומבחיר' חפשית ואלמלי צוה ד' מי יעיז פניו לעבור מצות אלקיו ושוב אין נתינת הנדבה בנדבת נפש ממש ולא באלה חפץ ד' כי אינו חפץ אלא בנדבה לכך אמר ויקחו לי תרומה ועי"ז תקחו את תרומתי מאת כל איש אשר ידבנו לבו דרך מרן המחבר ז"ל מורה לנו עוד פשט אחר הפשוט והוא דמלת ויקחו הוראתו מיוחד על פעולת ההפרשה ועצם הלקיח' מממונם והנתינה למקום המכוון מאליו יובן ופירושו שיקחו מאתם ויתנו לי עיין ראב"ע ומדהזכיר הכתוב ההפרשה וסתם ולא פירש כמותו ע"כ משום שאין לו קצבה ויקחו כפי שירצו ליקח לא כן אם אמר הכתוב ויתנו לי אזי עצם פעולת ההפרשה מובן מעצמו ואינו מוזכר ולא דיבר בו הכתוב רק דיבר ממצות נתינה וחיובה בכלל ושייך גם על דבר שיש לו קצבה כגון מעשר וכדומה וכאן בתרומה הזו באמת לא הי' לו קצבה לכן צודק בו יותר לפי משמעו מלת ויקחו ותכלית עשיית המשכן הי' להראות החבה והשגחה הפרטית הנפלאה אשר עיני ד' משוטטות על עמו גם בלי משכן ושכינה השוכן על המשכן הוא אות על השגחה ושכינת כבודו אשר הוא שוכן על נפשם ובקרבם והוא חבה כפולה ומכופלת ולכך מדד ושיער ודקדק על כל פרט ופרט האיך יהי' נעשה כי במדבר שהי' השראתו על נפשם גדולה הרבה אשר לא זכו עלי' עוד כהשגחה הנפלאה הזאת ואנו מקוין עלי' לימי העתיד משא"כ בבנין שלמה לא האריך כן בכל פרט שאז לא הי' ההשגחה על אופן זה עי' בעקידה שהאריך וזה הנראה לפי פשוטו ועד"ז יש לכוין מעשה המשכן למעשה האדם ולצורתו וכמו שביאר בזה בכוזרי מ"ב ואין להאריך כאן ויש לכוין בזה הקרא דכאשר אני מראה אותך את תבנית המשכן היינו גופו עצמו שהוא תבנית המשכן וכליו כן תעשו ועוד יש לפרש וכן תעשו דהנה מצות המעשיות הם מרמזים על דיעות נכונות ואמיתיות ועי"ז הלביש ד' ותיקן העולם שהמעשים מצד עצמם יהי' להם מבוא בקודש כמו שבארתי במקום אחר ולא כן דעת מי שלא ניתן להם תורה אלא אומרים כי אין צורך במעשים אלא הכל תלוי בשכל וכבר הכה על קדקדם הכוזרי וביאר כי אי אפשר להשיג בשכל בזמן רב מה שיוכל האדם להשיג על ידי החושים בזמן קרוב ועד"ז שנתקשה משה בעשיות המשכן לידע אותם וע"י הראי' הוקל לידע ולירד לסוף סורו כן תעשו כל המעשים כדי לירד לסוף סודיהם ודוקא באמצעות המעשים במעשה החושים אפשר זה ולא בשכל מצד עצמם:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו ורש"י פי' וכן תעשו לדורות הנה תכלית ושורש העבודה סור מרע ועשה טוב אלו ב' חלקי העבודה ושניהם כאחר טובים לפרוש מן כל דבר רע ומדה מגונה ולשמור כל לא תעשה ולעשות מעשים טובים מצות עשה אמנם יש מדרג' יותר מזה שבסור מרע עצמו הוא עושה טוב ומקיים מצות היינו שמרגיל גופו וטבעו לפרוש מן הרע ולקדש עצמו במותר לו שלא יאכל ולא ישת' להנאת עצמו למלאות תאותו ונטיית טבעו אלא כדי לקיים נפשו כרצון בוראו ואז בסור מרע עצמו מקדש גופו ונעשו ומקיים מ"ע של קדושים תהיו וכמו שפי' הרמב"ן בחומש פ' קדושים והיינו סור מרע ועשה טוב שתסור מן הרע מצד קדושת ד' ורצונו שבזה עצמו ועשה טוב שעושה עצמו טוב מקדש גופו ונפשו וזה גורם שישרה עליו שכינה והוא נמשל לארץ וכנאמר בתהילים צ"א צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ואמרו במדרש תמר עושה פירות וארז גזעו מחליף ונראה עפ"י הנ"ל וכבר כ' הרמב"ם בשמנה פרקים דדרך הממוצע הוא הטוב והנרצה אמנם כשאדם מרגיש בגופו שהוא נוטה לאחת ממידות הרעות צריך שיעקם עצמו לקצה האחר כדי שיבא לדרך הישר והיינו כל זמן שיש לחוש לטבע רעה ומדה מגונה אבל המקדש אבריו ואינו נוטה לרע אז הדרך הממוצע טוב לו וכנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כו' תוך ממש וכפי' האלשיך בישעי' מ"ם קול קורא במדבר פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה לאלקינו דהיינו שיוכלו ללכת באמצע ואומר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו והיינו הקצה האחרון בין של גיאות ובין של השפלות ועי"ז והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה אמנם בזה צריך שיהי' לבו דבוק בד' והיינו כתמר וכארז שלבם למעלה ואין להם עקמימות אלא שוה ומשוה אבל לא די שיקדש אדם עצמו בימי נעוריו ולתקן טבעו ומידותיו אלא כל שמוסיף דעיה ושכל וצדקות צריך שוב שיחקור ויקדש עצמו עוד יותר ויותר ומה שהי' עד עתה לפי ערכו וכמו שפי' ההפלאה לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה כו' שלעולם יחפוש דרכיו ומעשיו שהוא עשה עד עתה וימצא בהם חסרון שצריך לתקן ולשוב דהיינו מדת הארז שגזעו מחליף והיינו דקאמר צדיק כתמר יפרח ועושה פירות מעשים טובים וגם אין בו עקמימות וכארז בלבנון ישגה מוסיף והולך למעלה למעלה בקדושה היינו בלבנון ללבן את מעשיו מכל חטא ומדה רעה וזה שאמרו חז"ל אין לבנון אלא בית ה וקדש וזה גורם השראת השכינה וככל אשר אני מראה אותך דהיינו בעת שאתה פורש מן העולם הזה ומשה עלה אל אלקים וכן תעשו וחז"ל דרשו וכן תעשו לדורות יש לומר בדרך מוסר ע"ד שפי' הקול יעקב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם וישמח בו שר"ל שהטבע של האבות גורם לבניהם אחריהם להיישיר דרכם ולכך אם האדם נוטה לרע אלא שכובש יצרו אין צדקתו הולך על הבנים אבל אם מיישר ומתקן טבעו אז הולך זה על בניו ומסייע להם ולכך אם מוליד חכם ישמח בו שמוכח שגם טבעו מתוקן והיינו וכן תעשו לדורות שעי"ז יטעו זה בלב בניהם אחריהם ואפשר שזה רמז במדרש מהיכן הי' לישראל ארזים שיעקב אבינו יטע ארזים במצרים ואמר להם כשיצאו יקחו עמהם לעשות משכן והיינו כנ"ל שהשאלה מהיכן הי' לישראל ארזים שהוא המשל לסור מרע עד שיתקדש גופם לעלות מטבעם למעלה למעלה בלי עקמימות הגדלים בלבנון וכי אפשר זה במדבר וע"ז אמר שיעקב אבינו נטע ארזים להיות להם ללימוד והוא נטע היסוד בם כמו שאמרנו גיל יגיל אבי צדיק כו' שקדושתו הלך על בניו אחריו והוא שאמר שעתיד שיעשו משכן אמנם אין אדם צדיק בארץ כו' מי יוכל לבוא לידי מדרגה זו ומי יעלה בהר ד' ואפי' יעלה לפעמים נופל אחור וזה ומי יקום בהר קדשו רק נקי כפים כו' ומטעם זה צריכין רבים לחבר להיות יחד ואז בכלל ישראל נשלמו כל המידות ומה שחסר לזה משלים זה וזה שמסיים הקרא זה ר"ל מטעם זה דור דורשיו מבקשי פניך ועד"ז יעקב סלה שזה הסוד מסר יעקב לבניו באמרו הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם לימד אותם דיעה זו שדוקא כלל ישראל הוא אביכם והוא המקיים אתכם וישראל מכוון כנגד התורה וס' רבוא ישראל נגד ס' ריבוא אותיות התורה כמו שאמרו י" ש" ר" א" ל ר"ת "יש ס" ריבוא "אתיות לתורה והוא המקיים אותנו ונראה שע"ז כיון במדרש תנחומא שאמר שיעקב אבינו הוריד הבריח התיכון לבניו למצרים ונראה דהוא הרמז דהתחברות ישראל ראוי ומחויב מצד ב' טעמים א' שאיש את רעהו יעזורו וכל אחד צריך לפעמים לחברו ואדם מדיני בטבע אמרו החוקרים וזה יש לחלק לב' חילוקים אחד לצורך עולם התחתון טובים השנים מן האחד והב' גם לצורך ידיעות והשלמת עניני עולם העליון כשהאדם לעצמו מה הוא וצריך עזר כנגד עזר ואין לך אדם שאין לו שעה אמנם זה התחברות אינו כוללות וכל אדם למינו כמ"ש בן סירא ובן אדם לדומה לו וזה אפשר הרמז הבריחים התחתונים ועליונים שבין לענין עולם התחתון ובין לעולם העליון צריך עזר זה כנגד זה והוא מבריח ומחבר להיות אחד אבל אין זה כולל לכל כתות בני אדם אמנם יש עוד חיבור אחר והוא תורה והשראת השכינ' וכמו שנאמר אמרת ד' צרופה דאמרת ד' מצרף והוא כולל ומגן הוא לכל החוסים בו דהן אל כביר לא ימאס ותפילת רבים נשמעת וחיבור הזה כולל כל אישי ישראל אפי' הם רחוקים ומתנגדים זה לזה ואין מעמדם שוה הלא אב אחד לכלנו ושם ישראל דהיינו כנסת ישראל הוא אבינו ומעמידנו ומקיימנו ושמעו אל ישראל אביכם וזה אפשר הרמז של הבריח התיכון שהבריחים החלקיים הם רק בחיצוניות האדם לפי מקריו אבל הבריח הזה הוא תיכון בפנימיית של ישראל כלנו כאיש אחד ואב אחד לכלנו והוא מבריח מן הקצה אל הקצה בין הכיתות שהם רחוקים זה מזה וזה הבריח התיכון הוא שהוריד יעקב לבניו כמ"ש לעיל והבריח הזה בנס עומד שאין מזל לישראל ואין מתקיימים אלא ע"י התורה והשגחה פרטיית וא"ש: