מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר שמות · פרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ועי' במדרש רבה מעלות המשפט וביאורו כראה בעזה"י הי"ת חפץ בישובו של עולם ולכל דבר ודבר נתן ד' חוק ומשפט מקומו ומעמדו וקיומו וככה לכל אדם דת וחוק וכשיש ישוב העולם ויגיע לכל דבר חוקו ומשפטו נעלה ממשפט דלמטה למשפט של מעלה נגד בוראנו והנה אמרו חז"ל ואלה מוסיף הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני כונתם כראה אם אמנם המשפטים הם רובם מצות שכליות או נימוסיות מ"מ מצוה עלינו לשמוע המשפטים לא מצד שהם שכליות אלא כי כך צוה בוראנו מטעם כי השומר משפט מצד השכל שכל האדם נמשך אחר תאותיו ודמיונו כוזב לו ורוב פעמים יטעה לא כן השומר משפט כאשר צוה ה' אז לא יטעה וגם ד' שומרו וצלו על יד ימינו ר"ל אפי' בדבר שהוא עומד אצלו בימין וזה שאמר מה הראשונים מסיני ר"ל כשם שסיום פ' יתרו הוא מסיני שאליו ראוי להתיחס להורות להם אתם ראיתם כי מן השמים דברתי ולא ראיתם כל תמונה כדאי' במשנ' תורה ככה זאת המשפטים הם מצות שתשמרו אותם מצד מעלות סיני כי צריך האדם שיכיר חולשתו ועד"ז אני מפרש מאמר ריב"ל על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתו והקב"ה החי' אותם בטל שעתיד להחיות המתים והכונה נראה דהשכל הוא נשמת חיים אשר באף האדם כמפרש התרגום ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא אמנם בשעת מ"ת שנתגדלה השגתם וזכו למעלה גדולה מנבוא' וראו בעין הנבואה כי שכל האדם לואה מהשיג וכי הי' אפשר לאדם להשיג השמע עם קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כו' וכל שנתוסף להם דברות והשגות יותר הכירו יותר חולשת האדם וזה שאמר על דיבור ודיבור שיצאה מפיו של הקב"ה יצאה נשמתן ר"ל יצאה שכלם וראו ששכלם חלוש מהביט אל אלקים והשי"ת החי' אותם מטל שעתיד להחיות את המתים היינו רוח דיעה בינה והשכל כנאמר והי' מבחוריכם לנביאים כו' ומלאה הארץ דיעה כו' מזה החי' אותם ורק זה שורש יראת השי"ת אם ישיג חולשתו ומעלות המצוה ועקב ענו' יראת ד' וזה פי' הקרא במשלי אורח חיים למעל' למשכיל למען סור משאול מטה והיינו כנ"ל שישים אל לבו שאורח חיים למעלה משכל האנושיי ועי"ז יסור משאול מטה דברים המטים לשאול:
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' ביאור פ' זו נראה לומר לאחר שנתן ד' תורה לעמו ישראל בגלוי וקירב לישראל לפני הר סיני ועי"ז נתעלה צלמם וצריך לכל איש שלא יבזה צלם חבירו אשר שכן עליו זהרי ד' והדינים והמשפטים שנצטוו ישראל לא הי' על תכלית משפטי עם ועם כדי לדעת עד אנה רשות ודין האדם על חבירו שלא יהי' האדם הפקר שאיש את רעהו חיים בלעו שהרי קודם מעשה העגל נאמר עליהם אני אמרתי אלקים אתם ובכי עליון כולכם והיו ראוים להיות חירות מיצר הרע ר"ל שמצד דעתם הנכונה וטבעם הטוב לא יתאוו לדבר רע כי פסקה זוהמתן ולא היה צריך השי"ת לתת משפטיו לישראל רק להראות חיבתם ואיך הוא מביט אל כבודם ורוצה שלא יכלים ולא יכאב איש לאיש ולקנינו וכדי לגלות להם זה צוה להם בפה מלא אפי' דבר שלא הי' טבען נוט' אליו כדי לרמז להם כביכול שהיא רוצה טובתם ועפי"ז יתפרש הקרא בתהלים קמ"ז מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ר"ל שאין צריכין להודיע להם כי מצד שכלם ראוי שיקימו להם משפטים אשר נצרכים לישובם ולא יהי' איש את רעהו חיים בלעו ועכ"ח שחוקי ד' לא הי' לתכלית זה אלא להראות חבתם ואינו הכרח להם כמו שהוא הכרח לשאר עמי הארצות כי בדבר שהוא הכרח אין ראוי לשלם עליו שכר ולזכות ע"י לאושר הנצחיי ואמר ואל' המשפטים אשר תשים לפניהם ובמדרש כסימה הזה ר"ל כאוצר דהיינו שיהיו מתונים בדין כי הדין קש' מצד ב' דברים אחד לידע את דין ומשפט הראוי על מעשה איש ושנית לידע תחבולותיו ותוכן המעש' ההוא ודין כל מעשה ומעשה תשים לפניהם כשולחן ערוך שעם כל זה לא יהיו מבוהלים להשיב בטרם ישמעו אלא צריך שיהי' להם הדין לאוצר לחפוש אחרי מצפוניו ויהי' מתונים בדין והתחיל בכבוד אדם נברא עובד ד' כמוהו איך ראוי לעשות שלא לבזות ולהקל בצלמו בצלם אלקים ולכך בשביעי לא לחפשי ואם העבד עצמו יבזה צלמו הזה ולא רצה לצאת אז צריך לעשות לו היכר בגופו ובאזנו המיוחד לך לשמוע אל דבריך שאוזן פחות הוא ואחר כך מוסיף שאפי' לאב אין רשות על צלם בניו אלא בבת שהוא רשאי למכור לטובתה שיקחנ' האדון העשיר ועם כל זה רשות לפעמים לבזות ולאבד צלם כגון אם עשה דבר רשע שהגיד בעצמו כאילו אין לו צלם ואין לו רשות על גופו כלל וכבר בארתי במקום אחר דרך העונש של התורה הזאת אשר שם משה לנו ולבני ישראל ואחר שביאר כל הדברים מצד צלם ד' אשר על בני ישראל הוסיף שמצד זה ראוי ג"כ שיזהרו שלא יבוא תקלה על ידם או ע"י ממונם ובתחילה צוה על כבוד חבירו ועת' על ממון חבירו שהוא צורך האדם וקיומו וכאילו נוטל נפשו ולכך לפעמים אם רוצים ליטול ממונו רשאי להמית גנב הזה אם נמצא במחתרת וזה מודיע צורך האדם לממונו ולכך נכתב באמצעה ואח"ז הוסיף אפי' לא גרם היזק אלא לא שמר מהזיק חבירו פעמים חייב כדין שומרים הנאמרים ומפורשים אח"ז בא להוסיף שנית מצד צלם האדם אפי' יפת' בתולה ומשלם לה הזיקה בשת ופגם לא די בזה אלא צריך לשלם מה שנהנה מגופה יותר על מה שהזיקה ואע"ג שדין האדם גדול כל כך מכשפה אין לה דין על עצמה אלא יוקח נשמתה ממנה שבתחילת סדר משפטים פירש עונשי מיתה הראוים לו מצד בחירת עצמו שהוא לא בחר בחיים וכאשר עשה כך יעשה לו אבל כאן אמר לא תחיה שאין לה דין כלל על החיות ועל דרך זה נתן ה' חיות לבני אדם וכן הג' האחרים כולם הם דברים שמלזלים כבוד ויקר האדם וכיון שמוריד צלמו כן כך אין ראוי לקיימו בחיים ואחר שביארו דין המשפט שבין אדם לחבירו ביאר דין החסד שבין אדם לחבירו והתחיל בדין הגר שהוא יותר שכיח שיש כמה פעמים לאדם נגדו צר עין בעלותו קצת למעלה בארץ אשר לא לו וכן אינך ומצד שהדיין והנשיא הוא המעמיד המשפט והחסד בארץ ביאר כאן שלא יקילו בכבודם ומצד שהכהנים היו רוב מורי התורה כנאמר יורו משפטיך ולכך צוה ג"כ שיביאו המתנות כהונה למען יהי' להם כח לחזק בדקים ולהעמיד דין על תלו ואם אמנם שכהנים הם משונים ומקודשים יותר באכילתם מ"מ אתם ג"כ צריכין להיות אנשי קודש מדברים אחרים ועת' מצוה נגד הדיינים אשר עליהם לעשות דין צדק ולמען מהם יראו וכן יעשו הבני אדם ואפי' נגד שונאיהם ישיבו אבידתם ויותר נכון הואיל ואמר דאחרי רבים להטות אמר דדל לא יהדר בריבו לומר שלא תלך אחר רוב יחיד כמו בדיני נפשות עפ"י מאמר הכתוב אל תגזול דל כי דל הוא וקבע קובעיהם נפש דמעלה עליו הכתוב כאילו נטל נפש ועי"ז תרצה לומר שלא תלך בדיני ממונות אצל עני בתר רוב יחיד קמ"ל לזה קאמר אל תהדר בזה לחשוב ממונו כנפשו ואח"ז אמר שכן תלך בתר רוב כי תראה חמור שונאך כו' שאפי' אם רק מצד הרוב הוא שלו צריך אתה להחזירו ושוב חוזר לדיינים שלא יטו משפט כו' ושוב חוזר למשפט החסד ר"ל שבשביעית ישמוט הכל ויניח לאביונים ולכך חוזר חוכר לשבת כי הוא זכר למעשה בראשית ותכלית בריאת העולם הי' להטיב לאחרים הנפש לגוף וגוף לגוף ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כו' בשבת פ"ק יליף מכאן שביתת כלים ויש ליישב דהכונה דלא נימא דטעם מצות שבת משום דאין למעשה המתחיל בשבת קיום מצד המזלות המשמשים בו ולזה אמר דהרי אפי' שביתת כלים אסור אפי' התחיל כבר מערב שבת ולכך שם אלקים אחרים לא תזכירו כו' ולפי פשוטו אומר שישמרו ממעמד הר סיני ויהי' תמיד לנגד עיניהם ומזה יהיו נזהרים מאלהים אחרים וכן מכח מצות שבת שהוא אות על חידוש עולם ולזה לא יקיימו להם חגים וי"ט כעמי הארץ לפום אלילים ומשמשי שמים שהם רבים ואנכי לא קבעתי אלא ג' רגלים בזמני שמחה ולא תזבחו על חמץ כו' הרמז אפשר שרמז שכל זמן שהם מלאי עון אין רצונו בזבחים ועולות וחמץ רמז ליצר הרע ראשית ביכורי אדמתך כו' הקרבן הוא נרצה בתנאי שיהי' מיועד לפי התכלית להראות שהכל מיד ראשית כל ראשית הוא ולא תבשל גדי ר"ל כפי' הרשב"ם שמזהיר כן כאן הואיל והי' שכיח רוב אכיל' ושתי' או דקאי על עצרת וכדאי' בא"ח סי' תצ"ד:
במדרש רבה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם הה"ד מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל כו' ע"ש וצריך ביאור מאי בעי' בזה והנה כבר נאמר ונישנית גודל יקר מעלת פרשת משפטים במדרשים ואם אמנם כל התור' כול' תמימה ונחמדה מזהב ומפז רב מ"מ הצורך לבני אדם בין אדם לחבירו הוא יותר בפרשה זו וכיוצא והנה חשיבות וערך כל דבר מלבד עצמות הדבר שהוא חשוב ויקר עוד יש להעריך חשיבותו מצד הצורך וכמאמר שהע"ה יקרה היא מפנינים היינו חשיבות מצד עצמו וכל חפצים לא ישוו בה היינו החשיבות מצד הצורך והחפץ והנה הפרשה זו מלמדת אותנו מדות יקרות נשגבות שישמור אדם עצמו וכל אשר לו מלהרע ולהזיק לחבירו או לממונו ולא די בזה אלא שייטיב עם חבירו וישתתף בצער חבירו ויחזיק בו כי מטה ידו ובשביעית יצא חפשי ובשעת דוחקו ימציא לו ממונו וכיוצא באלה והם מראים לנו רצון ד' ומשפטים האלה הם כמפתח לפתוח מקור המדות אשר נטע ד' בקרב בני ישראל ולילך בהם ממדרגה למדרגה וכמאמר שלמה הע"ה למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור ועי"ז יהי' כאלו האדם עצמו הוא נותן המשפטים וכאלו הם משפטיו וחוקיו כי הוא עצמו גוזר עליהם ומקיים אותם למשפטים וע"ד שפי' המדרש ריש תהלים כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ופרש"י בשם המדרש בתחילה בתורת ה' ואח"כ נעשה תורתו והוא ע"ד הנ"ל שהתורה היא מפתח למקור השכל והמדע והמדות שבאדם שע"י התורה נעשה אח"כ שכלו ותבונתו ומדותיו כאלו הוא בעצמו בוחר אותם וע"ז כיון כאן במלות תשים לפניהם שיהי' המשפטים האלה להם לאות ולדוגמא להעמיד לפניהם ולעומתם יכוונו דרכם כמו הנס העומד להראות דרך לפניו ולא יעשו הטוב בעיניהם ואינו מכוון לדרכי התור' אלא הטוב לפי דרכי התורה וע"ז אפשר לכוון כונת המדרש שפי' הפסוק תשים לפניהם על כונ' הנ"ל ולכך הביא הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל שה' צוה דבריו ליעקב שעי"ז יהי' חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כדי שישראל יהי' לאות ולמופת לשאר אומות ומהם יראו וכן יעשו שכשם שהשי"ת נתן וצוה על הרבה מדות טובות ומהם ילכו ויקחו ראי' על אחרים כמו כן צוה ד' לישראל ומהם יראו האומות וכן יעשו:
הנה אנכי שולח מלאך וגו' נראה שכאשר הי' משה במרום בתחילת נתינת התורה מיד אמר ה' כן מצד שהיו מעותדין לירש את ארץ כנען והיו להם חסרונות רבים מחוץ לגופם גוים רבים ועצומים מהם אשר היו צריכין להיות עוסק בכיבושם חסרון הב' מבפנים לגופו כצרכי מזונות ושמירת הבריאות ע"ז אמר לו ד' ע"ד שאמר התנא כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ראשון הנה אנכי שולח מלאך לפניך למען יפול מצדך כו' ואליך לא יקרב כו' ויש עוד לפרש ע"ד שאמרו דבמלאך המשחית אין מבחין בין טוב לרע אלא א"כ הוא צדיק גמור ע"ז אמר להם שכל כך גדול מעלתך שאנכי אוכל לשלוח מלאך לפניך השמר מפניו ושמע בקולי כו' ר"ל שתבחין כי ממני היתה הבאת וירושת הארץ או הכונה שלא להניח הגוים להיות למס עובד כאשר צוה על זה לקמן בפ' מסעי ואח"ז אמר נגד חסרון מנימי ועבדתם ה' ובירך לחמך כו' והסירותי מחלה כו' ולא ע"י שליח אלא אני בעצמי וא"כ א"ש מדוע לא מיאן משה כאן במלאך ובסדר כי תשא מיאן בו כי בכל דבר צריך האדם לעשות השתדלות ולעשות מה שביכלתו ומה שחסר הטבע ישלים השגחת ד' לאדם מערכי לב ומד' מענה לשון וא"כ לעולם כל מעשה אנוש צריך שיהי' שותפת בין אדם להשגחת ד' אבל כאן הבטיח ד' שאם ילכו בדרכיו גם החלק שראוי לו לאדם לעשות ישלח מלאכו לעשות לפניהם והשגחתו לא ימעט בזה משא"כ בפ' כי תשא שאמר לו תחת השגחתו ישלח מלאכו וזה רע לו למשה ומיאן בו ולכך ג"כ כאן כיון שאמר שגם החלק שראוי לאדם וכבר הונח לעשות בטבע ישלח מלאכו עכ"ח אין כאן ארך אפים כי לזה ברא ד' כח הטבע כדי להאריך אפו לרשעים ויהי' להם אחיזה והנהגה טבעית לכל הפחות כמו שביאר העקידה סדר בראשית על משנה בעשרה מאמרות נברא העולם כו' ע"ש:
ואל משה אמר עלה כו' ויבוא משה כו' ויאמר כל אשר דיבר ד' ויכתוב משה כו' ויקרא באזניהם ויענו כל אשר דיבר ד' נעש' ונשמע מדוע מעיקרא לא אמרו נשמע נראה דהי"ת נתן לנו תורה לעשות בפועל מעשים הנרצים לתקן נפשינו וגופינו ומי יודע במה יתוקן הגוף ונפש ואיזו מעש' נרצה ורק ד' בורא נפשינו וגופינו הוא יודע תועלתם ותורת ד' תמימה משיבת נפש ויש בה תיקוני מידות ותכונות האדם אמנם יש חלק מהמצות הבא ללמדנו דיעות ואמונות אמיתית כמ"ש הרמב"ם שכל מצוה או בא לתקן מידה או אמונה אמיתית מעיקרא סברו שצורך המצות רק לתקן המידות והפעולות וע"ז השיבו כל אשר דיבר ד' נעשה וסברו בעניני דיעות א"צ תיקונים אבל כשקרא לפניהם מבראשית עד כאן וראו קלקול הדורות וס' בראשית עד מתן תורה עיקרו לתקן הדיעות ולכך השיבו נעשה על עניני מדות ופעולות וגם נשמע אמונות ודיעות ד':
ועבדתם את ד' אלקיכם וברך כו' שם אלקיכם מצינו שניתן על העומד בנסיון ומוסר נפשו וממונו לד' כמו שאמרו חז"ל בפ' חלק שהי"ת אמר לדהע"ה שרק לאבותינו שעמדו בנסיון נקרא ד' אלקי אברהם ויצחק ויעקב וזה שאמר ועבדתם את ה' אלקיכם שיהי' כבחינת אלקיכם שתעמדו בנסיון אז הברכה טובה לכם וברך כו' והסירותי מחלה היינו בממון וגוף ועוד ברכה אחרת ע"י עבוד' במסירת הנפש לא יהיו תחת המזל כיון שהם לד' וחיי ומזוני ובני לאו בזכותא אלא במזלא תלי' אבל אם תמסרו לד' לא יהי' עקרה ומספר ימיך אמלא: