מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר שמות
פרשת שמות
אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא כו' ובמדרש אמרו אל תקרב הלום אין הלום אלא לכהונה ומלכות עיי"ש ונראה בעזהשי"ת לפרש, תכלית הנבואה מצינו על ב' אופנים או להשלים לאותו נביא שזכה במעשיו לכך שד' יגלה עצמו לו וכדרך שנתגלה ד' לאברהם בעמדו על החקירה וכי אפשר לבירה בלא בעלים הציץ עליו בעל הבירה אנכי בעל הבירה וכן כל מה שנתגלה לאבותינו הי' לטובתם ולהשלימם אבל התכלית הב' של הנבואה להונות בני אדם להשלימם ולייעד להם מה שהי' ומה שיהי' ועל שם זה נקרא נביא לפרש"י לשון דיבור וכמו שפי' כי לנביא היום יקרא לפנים רואה שאם הוא להשלים לעצמו ראוי לו שם רואה אבל אם עיקרו צרכו ולהוכיח ולדבר להשלים אחרים שם הראוי לו הוא לעולם על עיקר הדבר והוא לדבר לאחרים ולכך ראוי לו שם נביא ויש חילוק אם הנביא לצורך עצמו אז צריך להיות מוכן בכל האופנים וצריך להכין עצמו לנבואה ולטהר ולהזדכך עד שיתגלה ד' עליו אבל לנביא שיגלה ד' עליו לצורך אחרים אפשר אפי' אם אינו מוכן ועוד יש נ"מ אם הוא לצורך עצמו אז הוא לפי בחינתו ועולה ויורד לפי מדרגתו אז אבל אם בא לצורך אחרים וכלל ישראל אז הוא במדרגה גדולה ובלי הפסק והנה משה רבינו עתה לא הי' מוכן לנבואה ולא הכין עצמו וגם קרא לו השי"ת משה משה בלי פסיק ואמרו במדרש אברהם אברהם יש פסיק אבל משה משה בלי פסיק והיינו כנ"ל שאי אפשר לו לפסוק ועד"ז כיוון במדרש והשיב משה הנני ואמרו במדרש דהנני לכהונה ולמלכות והכונה עפ"י הנ"ל שמשה סבר שהקול בא אותו להשלים או לענין עבודה שנקרא כהונה שכל המעשיי או להשלים אותו בידיעה ושכל העיוני והיינו מלוכה ועצה והמלכה ובי מלכים ימלוכו כתיב ומאן מלכי רבנן לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ולזה אמר שהנני מוכן לזה וזה רצוני וע"ז השיב לו השי"ת אל תקרב הלום ר"ל שהילוכך עתה לא יהי' כדי להשלימך ולקרב עצמך למעלה עליונה וזה כהונה ומלכות אלא אדרבה עתה צריך אתה לבטל עצמך ממציאותך וכאילו אינך בעולם הזה ולחלוץ עצמך מכאן והיינו של נעליך מעל רגליך שהנעלים הם לצורך הליכה והעיון והשלמה לעצמו מקרי מהלך ומכח זה נקרא האדם מהלך וע"ז אמר לו השי"ת שיחלוץ מנעליו מרגליו להיות מהלך בהשלמת עצמו כי המקום אשר אתה עומד עליו הוא אדמת קודש וקדושה מקרי לשון פרישה והיינו שיהי' כאלו נפרש מעצמו ומסולק מצרכו כי התגלות הזה אינו לצורכו כן נראה לי נכון לפרש:
ועפ"י דרך מרן הגאון המחבר ז"ל יתפרש סיפא דקרא עוד והוא נתינת טעם שאל ירע לבב משה רבינו ע"ה בשליחות הזה לעסוק בצורך הכלל לגאול את ישראל ואף שעל ידי זה יעמוד מלהלך בהילוך העיוני כנ"ל וזהו כי המקום מעמדך והסיבה אשר אתה עומד עליו בשבילו עומד אתה אדמת קודש הוא יסודתו קודש והוא ממעל לחשב עבד ה' ולהפיק רצון בזכות הרבים אשר תלוי בו]:
ויאמר משה אל אלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה הנה מלבד שקשה להסביר איך סירב מרע"ה בשליחות כולי האי לא יובן עוד יותר שאלתו מי אנכי וכי בכוחו או בחכמתו סק"ד שיתגבר על פרעה הלא כל איש לבב יודע אם השי"ת שולח אותו לעשות שום דבר כי יעמוד לימינו להושיעו ויורנו בדרך יבחר והשי"ת היודע עתידות לא ישלח אם לא יוגמר הדבר וגם התשובה בהוציאך את העם ממצרים כו' אין לו שייכות לכאן וכבר יישב זה רש"י בפירושו שכ' דשאלתו וכי אוציא וגו' מה זכות יש לישראל כו' וגם זה מאמר קשה הבנה וכי מי יאמר לו מה תפעל לכך נראה לו דמרע"ה לא פקפק ולא הסתפק בשליחות השי"ת וידע שהואיל והשי"ת שלחו יורנו בדרך יבחר ועיקר הדבר העומד לנגדו הסברא אשר הסביר לעצמו כי באמת ישועות ה' אין מעצור לד' להושיע ברב או במעט ע"י איש חשוב או פחות שוע ודל ועם כל זאת ראוי שיהי' השליח בערך דבר השליחות וכמו שלא יאתה לשלוח דבר חשוב על קערה של חרס אין תואר ואין הדר לה ותפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו ואם לא כן כאלו מבזה הדבר חשוב ההוא ככה הוא לשלוח דבר חשוב ע"י שליח נבזה ופחות השליח ההוא מגנה ומפחית ומראה כי שלא לרצונו הוא עושה רק כאילו המשלח הוא מוכרח ואנוס לעשות כה ודבר כזה כבר כ' בק"י והוא מראה כי נעשה הדבר רק בזכות האבות והבנים אין ראוים לכך בא הדבר על דרך הפחות עכ"פ זה הי' בעיני משה קשה כי האיש מרע"ה הי' עניו מאד והי' פחות ונבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד והי' קשה לו שלדבר חשוב כזה ראוי שיובחר שליח חשוב ואם בודאי לא רצה להורות את השי"ת כדת מה לעשות מ"מ הי' על דרך תפילה שישלח לישראל שליח חשוב למען יראו צדיקים וישמחו ויהי' גאולה שלימה וכל מה שסירב לא הי' ע"ד הסירוב אלא ע"ד תפילה ובסירוב האחרון ביאר כונתו שלח נא ביד תשלח הסירובים הם נכללים בסירוב הראשון אלא שהראשון כלל ואחריהם פרט אמנם כ"ז לפי ענותנותו אמנם הי' הוא מבחר היצורים וד' יראה ללבב ובוחר בענוים וראה אותו טוב מכל בני אדם אשר בדורו ולא יאתה שהשי"ת יאמר לו אתה טוב מכולם כי אין אומרים לאדם כל שבחו בפניו וגם טוב לו ותפארתו שיהי' עניו ולזאת השיב לו השי"ת לפי דרכו ומחשבתו כי לא מחשבותיו מחשבות השי"ת ואין השי"ת בוחר בגבוהים ובגדולים אלא בקטנים ובענוים ולכך בחר השי"ת בהר סיני כמו שאמרו חנח"ל שהניח כל ההרים הגבוהים ושיכן שמו על הר סיני כמו שדרשו חז"ל על פסוק למה תרצדון הרים גבנונים כו' ואין גבהות לפני המקום כי לא המקום מכבד את מקומו אלא האדם מכבד את מקומו וכ"ש אצל השי"ת וכמו שדרשו חז"ל ג"כ אצל הר סיני ובמשוך היובל המה יעלו בהר ולא דמי המשל שאמרנו למעלה משולח דבר חשוב על קערה של חרס לנמשל לנדון שלנו שם אי אפשר שיתן החפץ אשר מונח בקערה מהודו על הקערה זה בחשיבות גופניות שאינו יוצא ממנו לא כן המעלה הרוחניות היא תתקן ותעבור גם על המקום והוא עולה עמו וכנאמר ומשה עלה אל האלקים כו' ע"י הנשמה נתעלה הגוף וע"י העיון והלימוד נתעלו המדות ואף כי ע"י נבואה נתעלו העיון והחכמה והבינה ובהדי' נאמר בשאול בשמואל א' יו"ד וצלחה עליך רוח מאת ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר וא"כ אין כאן שאלה מי אנכי והאות ע"י הסנה אשר אינינו אוכל שנתהפך לחומר אחר ע"י שנתגלה עליו השי"ת ונתהפך מטבעו שהאש בוער את הסנה ולזאת בתחילת המראה אמר אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה: מדוע לא יבער הסנה לא תמה על האש אשר נתהוה בפתע פתאום כי זה אפשר בטבע לפעמים אבל זה הי' תמוה בעיניו מדוע לא יבער הסנה ורצה לידע הסיבה והשי"ת השיב אל תקרב הלום כי אין כאן סיבה טבעית הנמצאת בארץ אלא צריך שיהי' הליכתך למעלה במסלה העולה בית אל ודרך הקודש יקרא לה ולזה אמר של נעליך מעל רגליך כי לא תעבור בו' ' בנעלים בהליכה והשגה טבעיית כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש ואינו נמצא ומושג אלא ע"י הליכה וידיעה רוחנית למעלה למעלה למשכיל ועכ"פ מובן היטב שאלת מרע"ה מי אנכי והרי זה בזיון לדבר השליחות וכ"ש לדבר גדול וחשוב כזה שאוציא את בני ישראל ממצרים וע"ז שפיר השיב לו השי"ת כי אהי' עמך שתתהפך לאיש אחר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' יקרא עליך וגו' וזה האות ר"ל מראה הסנה כנ"ל הוא אות על הפכת החומר או שמעשה השליחות והלימוד שע"י הדבר נתעלה מעלת המקום תהי' לך תאות על שהשי"ת בוחר בענוים וגם הוא אות על קבלת התורה בהר הזה וזה שאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגם הוא אות שבהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה הר הזה דייקא שהוא קטן:
בספרי איתא על מה שאמר משה שלח נא ביד תשלח שאמר משה שלח נא ביד אלי' הנביא שהוא שלוחך שאתה עתיד לשלחו לישראל לבשר לעתיד והשיב לו הקב"ה אותך אינו שולח אלא לפרעה ואת אלי' אני עתיד לשלח לישראל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' וכו' וצריך ביאור ונראה בעזה"י שליחות הזה לפרעה הי' אפשר על ב' אופנים אחד שהי' באמת ששלח לו הקב"ה שישלח לישראל ואם לא יכהו ה' במכות עד שלבסוף הוכרח לשלחם אמנם הי' אפשר ג"כ על אופן הב' שה' יעיר רוחו וישבר לבו בקרבו כעין מלך ננוה כאשר שמע דברי הנביא ובפרט לב מלכים ושרים ביד ה' וישראל לא הי' עבדי מצרים אלא עבדי פרעה ונהי שבודאי הי צריך לניסים ונפלאות ההם כדי שיכירו ישראל את ה' וישתרש אמונה בהם וכעין שאמר הכתוב בפ' בא למען שיתי אותתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' מ"מ הדבר קשה שכל המכות לא היו אלא לצורך ישראל שיתחזק אמונה שלהם ואע"ג דיציאת מצרים שורש קבלת התורה שמשום הכי אנו מחוייבים לשעבד גופינו לקבל עלינו עול תורה כנאמר כי עבדי הם וגו' ואם היפך לב פרעה ועבדיו עדיין לא היו ישראל מכירין שמיד ה' הית' זאת ושיסתעבדו עבור זה לתורה ולכך הוכרח להיות ההוצאה על אופן ההוא ולפי"ז כל הניסים ההם היו לצורך קבלת התורה והטבע משועבד לתורה ואפ"ה ידענו כי דרכי ה' חסד ואם הי' אפשר והדין נותן שהיו ישראל יכולין להיות בן חורין בלי מפלת והכאות מצרים לא הי' נעשה למצרים כעין זה שלא בדרך חסדי ה' אמנם מצד ב' טעמים הי' צריך אחד שהיו ראוי לעונשים ההם שהרבו לפשוע ועכ"ח צריך לענשם וטעם ב' שכבר נתן הקב"ה בחירה לאדם והוא חשיבות אדם ותכלית כל הבריאה ולולי הבחיר' לא הי' בריאה שמבלעדה אין זכות ואם לא בריתי יומם ולילה שחוקת שמים וארץ לא שמתי וכיון שהבחירה חשובה כולי האי אין הקב"ה נוטל הבחירה מאדם אלא לצורך גדול והוא נס היותר גדול והשדוד בחלק החשוב בהבחירה לא עדיף משאר שידוד ולכך הביא הקב"ה עליהם בשידוד שאר עניני הטבע מכות ונפלאות אמנם לפי"ז קשה איך יעד ה' לעתיד אלי' הנביא שישיב לב אבות על בנים היינו שיתרבו ידיעות הבנים שבזה לאבות מעלה ולב בנים על אבותם היינו לב טהור ולב המוכן לקבלה לכותב על נייר חלוק שבזה לבנים מעלה וה' יהפך לבבם ונראה בישראל אין זה שידוד שלב כל ישראל קבלו התורה ועמדו נפשותיהם על הר סיני ופסקו הזוהמא ורוצים הם כלם לעבוד ה' אלא שיצה"ר מעכב ומונע בתחבלותיו והלב אינו חפשי מיצר ואז ע"י אלי' הנביא יסלק ה' המונעים וממילא ישובו הלבבות למה שהיו קודם החטא ולכך קרא לה השבה וזה אפשר והבחירה אדרבה נתחזקה אז וזה אפשר כוונת המדרש הנ"ל שמשה רבינו ביקש זאת שסבר שכל שליחותו לצורך המכות לענוש המצריים ובזה לא ניחא לי' שמגלגלין זכות ע"י זכאי וגו' ואי משום הצלת ישראל ביקש שלח נא ביד אלי' שאתה עתיד לשלוח להשיב לב אבות על בנים כך גם אתה תשיב לב פרעה ולב ישראל לטובה ויהי' הכל טוב ובדרך חסד וע"ז השיב לו הקב"ה לאלי' אני עתיד לשולח לישראל שקבלו התורה ורוצים בטוב ורק המונע גורם ולזה הוא ישוב אבל עתה אי אפשר בזה שאין הקב"ה נוטל הבחירה שהוא החשוב מהבריאה ולכך אותך אני שולח לפרעה שישלח ישראל בעל כרחו וכדי לגאול לישראל וגם למצריים לא יהי' רעה החלטיית שע"י זה יכירו את גבורת ה' אלא הואיל ושאר מצריים טבעו ולא נשאר לפי המדרש אלא פרעה שהוא הכיר אז ה' וממנו הי' מלך ננוה ולכך נקט המדרש פרעה ודייק אותך אין אני שולח אלא לפרעה כדי שיכיר וידע:
ויפגשהו ה' וגו' כי חתן דמים אתה לי ותקח ציפורה וגו' אז אמרה חתן דמים למולות והדקדוקים מבוארים ונראה דחז"ל אמרו בנדרים מכאן גדולה מילה שלא נתלה למשה רבינו מלא שעה ולכאורה יש לעיין מנ"ל לגמרא לדייק זה דהרי חשיבות המצוה היא מצד ב' פנים אחד מצד המצוה בעצמה והשנית מצד העושה דחשיבות המצוה הרי מילה ופסח הם ב' דברים שלא נמצא כמוהם שנתחייב כרת על העשה אמנם יש חשיבות שני מצד העושה דוודאי אינו דומה אם עושה קטן או מי שאינו יודע לעושה אדם גדול היודע טעמי ורמזי המצוה ועושה בשמחה ובדחילו ורחימו בוודאי עי"ז נתעלה מעשה המצוה וע"ז אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרה שהכל לפי העושה וא"כ מי לנו גדול ממשה בוודאי אם משה רבינו עשה מצות מילה בוודאי עשה אותו בכל אופן היותר טוב וע"י שנתרשל נתבטל זה ולכך נענש ומנ"ל דגדולה מילה מצד עצמה ונראה דשפיר דייק דאי סק"ד דרק מצד מעלות העושה נענש א"כ מה הועיל מה שכרתה ציפורה את ערלת בנה ואיך תיקן זה את החסרון של משה ועכ"ח שמצד המצוה עצמה נפגע בו יד ה' ושפיר הוכיחו גדולה מילה וזה כוונת הקרא מעיקרא היתה מסופקת כשהרגישה דמצד מצות מילה בא לכלל סכנה זו סברה מצד מעלות העוש' ולכך אמרה חתן דמים אתה לי אבל כשכרתה ערלת בנה וירף ממנו והועיל זה עכ"ח המצוה מצד עצמה גרמה אז אמרה חתן דמים למולות דרק מצד המילה בא וא"ש:
פרשת וארא
וידבר אלקים אל משה אני ה' וגו' יש לפרש דהיינו התשובה על מה שהתרעם משה למה הרעותה דודאי אם הי' ישראל כדאים לגאול כשבא הזמן הגאולה הי' הרעה מתמעט והולך אבל באמת לא היו ראוים אלא למען ה' ולמען בריתי לכך לא הפחית השיעבוד אדרבה נתרבה להראות שאינם כדאים אלא בשביל שאני ה' ומצד אבותינו:
הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים קשה הא כבר הבטיח לו השי"ת אני אהי' עם פיך והורתיך את אשר תדבר ונראה דודאי משה רבינו ע"ה הבין ע"י הבטחת השי"ת שבאותו רגע שיצטרך לדבר יעשה לו הקב"ה נס שידבר בטוב אולם כבר אמרו חז"ל אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז שיראים שלא יגרום החטא וכן מצינו במשה עצמו גבי עוג כו' ובפרט אם אנו רואים שיש חטא בודאי אין הבטחה ולכך דאג וירא משה רבינו שמתחלה שמעו לקולו כמו שנאמר ויאמן העם ושוב לא שמעו לקולו כמו שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כו' וזה הקשה לו כיון דהכל בשביל ישראל ולא שמעו לי ולא יאמינו בי איך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים בעצם ולדבר בטוב עם פרעה אין יכול להיות רק על דרך הנס ואולי יגרום החטא ואיך אוכל להסכין טובות רבים.
פרשת בא
ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ד' אתכם מזה ולא יאכל חמץ כו' ובמדרש אמרו הזהר לישראל כשם שבראתי את עולמי ואמרתי להם לישראל זכור את יום השבת זכר למעשה בראשית כך היו זוכרים הניסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו את היום שיצאתם שנאמר זכור היום אשר יצאתם ממצרים ולמה כי בחוזק יד הוציאך ה' כו' וצריך ביאור ובעזה"י נראה עיקר יציאת מצרים שצוה הקב"ה לזכור בכמה מקומות ובכל יום למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך הזכירה זו ראוי שתעורר כמה מעלות ומידות טובות כמו שהארכנו בזה במקום אחר שזה מעורר בנו מדת הבטחון ומדת ענוה ואהבת שלום ואיש רעהו יעזורו ויחבר איש באחיו והוא מקור מציאתנו וקנינינו דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין ביכולת עבדים לחבר איש עם אחיו כי אינם ברשות עצמם כמובן וכנאמר הנה עם יצא ממצרים מאז נהיינו לעם מסודר אמנם מעלה גדולה מזו שע"י יציאת מצרים היינו עם קדשו כנאמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו ובאותו יום שנגאלו מבואר בספרים נתעלו ישראל במדרגה עליונה שהשפיע הקב"ה עליהם דאלמלא כך לא הי' יכולין לצאת מידי הטומאה שנשתקעו בה רק ע"י שהאירו עליהם אורות הקדושות ואור גדול ושפע רב מהם נתעוורו ומתו וברחו מהם עניני הטומאה והיינו דקאמר בצאת ישראל מעם לועז היתה לקדשו ורק על ידי זה הי' היציאה אפשר וכך מבורר נמי בתורה בפ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי לכם במצרים לעינים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כו' והנה מדרגה הזאת העליונה מלבד שהועילה להם לצאת מידי הטומאות האוחזים בהם אע"ג שלא נתקיימו בישראל כי כל דבר שבא פתאום ואין הגוף והנשמה מוכנת לזה ואין לקדושה והאור ההיא מקום לאחוז בה אי אפשר שתתקיים ויעמוד זמן מה אפ"ה הי' התועלת בכפלים אחד שניצלו מן הטומאות וגונדא דלהו והב' שעי"ז קבלו קצת ניצוצי קדושה שיקל להם אחר זה לבוא לדרך הטוב ונקדים לפרש דברי המדרש רבה פ"ט שמות רבה על קרא כי ידבר אליכם פרעה ר' פנחס הכהן בר חמא פתח מגיד מראשית אחרית מקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תיקום וכל חפצי אעשה הקב"ה מגיד מראשית אחרית כו' ארפה"כ כל הקורא הפסוק הזה סבור שמא פלינקרא יש למעלה שהוא אומר עצתי תיקום מהו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ד' חפץ כו' ונראה שהמדרש כיוון עוד כונה מלבד מה שהקב"ה מגלה ע"י עבדיו הנביאים מראשית מאי שיהי' בסופו השי"ת עושה דברים בפועל לפעולת הדמיון ללמד לאדם ממנו מה שיהי' בסופו ומעשה ופעולת הדמיון הוא מחזק הדבר כמו שהאריך הרמב"ן בחומש בפ' לך שלכך עשה הקב"ה מעשה אבות סימן לבנים שיהי' לפעולת הדמיון שאז הדבר בטוח שלא יתבטל היעוד ההוא בשום אופן עיי"ש שהביא כמה ראיות לזה וכן נראה שלזה הגביה הקב"ה ישראל על כנפי נשרים במדרגה העליונה אע"ג שלא יעמדו במדרגה ההיא כדי שתהי' לישראל פועל דמיון איך יגדלו ויגבה ישראל שאפי' ביחיד נאמר ונשנה בפ"ו דאבות שכל העוסק בתורה לשמה כו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ולעתיד נאמר בישעי' על המלך המשיח ירום ונישא וגבה מאד ועד"ז אמר בפ' כי תבוא ונתתיך ד' לראש ולא לזנב ר"ל הואיל וגדולה הראשונה הי' צורך מצד פחיתות וטומאת ישראל שלא היה אפשרי לישראל לצאת מידי הטומאה לולי זאת ולכך אמר לעתיד נתתיך ד' לראש ולא לזנב שלא יהי' זה מצד פחיתות ולכך מסיים והיית רק למעלה שתהי' מצד מעלתך וממילא אז יהי' דבר המתקיים ולא תהי' למטה אמנם עוד יש מעלה ג' בהגבהת נפש הישראלי כמו שכתבתי למעלה וכמו שכ' העקרים כל דבר שהי' פעם אחד דבק בדבר אפי' אם ינטל ממנו מ"מ נשאר איכות הדבר ההוא בו שמקבל בקל שנית את הדבר ההוא כמו אוד המוצל מאש ונכבה יקבל בקל את האש שנית ה'נע"י שהשפיע ד' על ישראל בפעם אחד ביום צאתם את האור והשכל וקדושה הגדולה עי"ז אע"ג שנוטל מהם הם מוכנים בקל לקדושה והיינו שקאמר במדרש הנ"ל השי"ת עשה ב' דברים אחד שמגיד מראשית אחרית דהיינו הגדה בלא פעולה בפועל דמיון ומקדם את אשר לא נעשה שלא נעשה אלא פועל דמיון דגמר הדבר נקרא עשייתו תה עצמו יאמר שזה הפועל דמיון אומר עצתי יקום שלא ישתנה וע"ז אמר כל השומע זאת יאמר יש פלינקרא למעלה שיהי' שמך שם קיום והרי אין שינוי למעלה וע"ז מסיים וכל חפצי אעשה שהקב"ה רוצה לצדק את בריותיו וע"י זה כבר קנו איכות לאותו דבר וקל יותר לקבל וממילא הכנה הזו מקיים הדבר וכן אמר הקב"ה במתן תורה אתם ראיתם ואשא אתכם על כנפי נשרים וזה דבר שאין לו קיום ולכך נקט כנפי נשרים שנושר ממנו רק התכלית ועתה אם שמוע תשמעו בקולי שתהי' לכם בקלות יותר והייתם לי סגולה כו' וגם הוא הבטחה וקיום לכם שפועל דמיון אין חזרה ויהי' לכם לאות ממלכת כהנים שתהיו לעתיד ממלכת כהנים כו' ולכך אמר בקרא זכור את היום הזה אשר יצאתם בו וע"ז אמר ולמה כי בחוזק יד היינו בגודל כח הנבואה והארה כעין דמצינו יד על הנבואה ולכך לא תאכלו אפי' משהו חמץ ולא יאכל אפי' כל שהו כמו שלמד הרמב"ם דחצי שיעור אסור מלא יאכל דמצד מדרגה הגדולה ההיא וסביביו נשערה מאד וע"ז אמר במדרש כשם דבשבת כתיב זכור שג"כ פעולת שבת קאי על כל ימי החול ושבת משפיע לפניו ולאחריו ככה זכור את היום ההוא אשר יצאתם שגם המדרגה ההיא תפעול על כל הימים הבאים כמו שכתבתי למעלה וזה אחד מחסדים הגדולים שהגביה הקב"ה את ישראל מבירא עמיקתא ע"י שהאיר להם וראו את כבוד ה' וגדלו והיינו דקאמר מצה זו שאנו אוכלים על שום מה אפי' בגלות על שם שלא הספיק בציקם להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם דהיינו שע"י גלוי שכינה נסתלק מהם שאור היצה"ר והטומאה ונעשו כולו מצה וכאילו נוטל מהם הבחירה והיינו שלא הספיק בציקם להחמיץ ולזאת צריכין אנו בכל שנה ושנה כשיבוא הלילה ויום הזה להתקדש עצמנו בקדושה יתירה וכמו שכ' הספרים שאפי' חומרא שאין אנו עושין בשאר ימות השנה ראוי לנו לעשות בלילה הזאת שבכל שנה נפתחים אורות והשפעות הגדולות שכבר קיבלה הלילה הזאת הכנה והאיכות ההוא כנאמר ליל שמורים הוא לד' וראוי להכין עצמם לקדושה יתירה ולעשות המצות שהם נוהגין אז רק לצורך קדושה לקיים מצות בוראינו ביתר שאת ולא לשום פני' או שכר ואז יתרבה באדם תשוקה ואהבה תוקד בקרבו לקרב עצמו לעבודת השי"ת ואני אמרתי בדרך רמז במצות אכילת פסח אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ובמדרש אמרו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו אתה אמרת יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ חייך שאני עתיד לצות לבניך אל תאכלו ממנו נא כו' ונראה הרמז לשון נא בלשון הקודש מצינו גם בלשון עתה כמו הנה נא ידעתי לפרש"י וכל עניני העוה"ז הם רק לפי שעה וכדתנן אם לא עכשיו אימתי והתורה התירה לנו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה שישכיל שגם עניני עבודה יועילו לו לצורכי עוה"ז ותאותו עי"ז ישבר היצה"ר ואז ממילא יפתחו לו שערי בינת השכל והנשמה הקדושה ויצר טוב ויבוא לעשות לשמה ועד"ז פתח אברהם פתח לעוברים ושבים ויטע אשל בבאר שבע התורה נקראת באר שבע דזיין ספרים ושבע חכמות כולם כלולים בתורה ושם נטע אשל לתענוג וליהנות מהם הבריות ומשם יקרא בשם ה' עולם והיינו דקאמר יוקח נא מעט מים התורה והחכמה נקרא מים ואמר שיקחו מעט לצורך נא לצורך עתה ועי"ז רחצו רגליכם כו' אבל לנו לבני ישראל בלילה הזה צוה ד' אל תאכלו ממנו נא לצורך עניני עוה"ז לשם אכילה גסה וגם לא בשל מבושל במים במי התורה להרכיב עניני התורה עמו לעשות שלא לשמה כדי לבשל עי"ז עניני התורה שיבוא לידי לשמה שהוא הבישול והגמר גם זה אינו ראוי ללילה הזה כי אם צלי אש שיהי' כל העבודה לשמה ולשון צלי מרמז על תפילה והלל שנקרא צלותא ובשמחה ואהבה יתירה שנקרא ודומה לאש יהי' כל השירות והתשבחות וכך הנהיגו לנו חז"ל ואבות אבותינו שלא נאכל בלילה הזה אלא באמצע הלל חציו לפניו וחציו לאחרים שיהי' האכילה מוקף ומסובב מכל הצדדין באהבת ה' ואז עי"ז מחבר גם כל הברואי עוה"ז שאוכל מהם ונכללו בו דומם צומח וחי ועם כולם יבוא להלל לה' בחצי הלל השני וכמו שאמר ומסיים הלל יהללוך ה' כל מעשיך וגו' שכולל כל חלקי הברואים שכולם נתעלו ע"י עלוי ישראל ונעשו הכל יחד יחוד אחד והיינו דמסיים באחד באחד מי יודע ויודע לשון חיבור וקישור כמו וידע את חוה וגו' והיינו דהשיב אני יודע וגו' ישראל צריכין לחבר זה וה' יקרבנו לעבודתו וישלח לנו גואל צדק וגו' וה' הבטיח ע"י ישעי' ולא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי ילך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל אם שמחת הגאולה על עניני הגוף הוא רק לעצמו משמח ואינו רואה על עניני חבירו כאדם שיוצא בלי בחינה אלא בחפזון או כאדם שהולך במרוצה ובמנוסה שאינו יכול להשגיח על רבינו אבל אם שמחתו על שנתקדש עי"ז שמו של הקב"ה ושבאו עי"ז צדיקים לעולם ושיתרבה כבוד שמים אז הוא רואה ומשגיח על כלל ישראל וכולם מאוספים עמו ואז ראוי יקר וגדולה וישראל שזה הי' תכלית היעוד של ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ובזה אני מפרש מה שאמרו חז"ל בברכות שאעפ"י שישראל לא רצו ליקח ממצרים כלי כסף ויראו שעי"ז ירדפו אחריהם אמר הקב"ה דבר נא שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם לשון קיים מצינו בלשון הש"ס ותרגום לשון הבטחה וזה שאמר שאברהם יאמר שעבדום הבטיח הקב"ה וקיים זאת לצורכם שראה השי"ת שיש צורך לישראל בזה אע"ג שלא הי' בזה כבוד שמים אדרבה הי' חילול ה' שבני ישראל שהאמינו בה' יהיו מעונים ואפ"ה קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים לא הבטיח בהם עבורם אלא שיהי' עי"ז כבוד שמים וא"כ אין ישראל יכולין למחול ע"ז ואז לא השכילו ישראל זאת אבל לעתיד נתיעד לנו לא בחפזון תצאו שלא יהי' בחינה אחד על חבירו ולא במנוסה תלכו שלא יהי' אפשר לאחד לראות אחד על חבירו אלא ילך לפניכם ה' היינו שעיקר תכליתם ושמחתם יהי' בכבוד שמים ושמחת עולם על ראשם ועי"ז יהי' מאסיפכם אלקי ישראל שיהי' כלם מאוספים ועבור כולם ישמחו ויה"ר שיהי' כן בב"א:
פרשת בשלח
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עברו וגו' ונראה בעה"י עיקר ושורש תורתינו היא האמונה כי עיקר עבודת ה' היא המסירת הנפש ואפי' מסר כל חיותו ובניו ומאודו לא מסר נפשו לה' כי כל אלו הם רק עניני העוה"ז הכלה והולך והבל הבלים ולא מסר עבור ה' כי אם ענינים הפחותים וא"כ איך אפשר לקיים מצות ואהבת את ה' בכל נפשך וגו' אין זה כי אם באמונה ששם נפשו מנגד ואינו עושה כפי שכלו אלא כאשר צוני ה' אלקי וכאילו מבטל ומוסר מה שמחייב השכל נגד רצון בוראו בה' זה הוא המסירת הנפש באמת שהשכל בא מכח הנפש והנשמה ובזה אמרתי לפרש את הקרא וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' דהנה מה שאמרנו שצריכין לבטל דעתו היינו נגד הבורא ב"ה אבל נגד בני אדם אפי' אם רואה מת"ח אפי' מרבו דבר שהוא נגד שכלו ודעתו אסור לו לעשות וכן ראיתי כתוב וזה שאמר וארשתיך לי באמונה מה שנוגע לי תעשה באמונה וידעת את ה' שלמדו חז"ל מאת ה' לרבות ת"ח בזה צריך שתדע אתה בעצמך והנה הניסים והנפלאות שהרבה ה' את מופתיו הוא אפשר מב' בחינות אחד מצד גריעות ופחיתות מעמד ישראל אז כשראה ה' כי ערפם קשה וטבעם עבה ומצחם נחושה וצריך מעשים רבים כדי שיכנס בם ויפעל פעולתו אמנם יש לומר מצד אהבת ישראל שרצה הקב"ה להראות חיבתם הרבה אותותיו אותות או בשביל דורות העתידין כדי שיהי' חיזוק לא ימוט לעולם וגם זה שבח לישראל שעשה שהם יהי' סיבה לחוזק אמונה לכל הדורות ועתה בנס הים ראו ישראל את הדבר הגדול ההוא וניסים הרבה וסברו שהטעם משום קשה עורף ישראל ושצריך הרבה מעשים כדרך גוף כבד וחולה שצריך למעשים ולפעולות רבות ויש לחוש שמא יחזרו לקלקולם דכשם שגוף החולה קשה לחזור לבריאות כך הוא עלול לחזור לחליו אמנם יש לנו לבטוח כיון שה' עשה כל זה בוודאי יהי' תשועה עולמית ולולי כן לא הי' הקב"ה פוטר לישראל בניסים כולי האי ע"י הקב"ה וע"י משה עבדו ועכ"ח תהי' תשועת עולמים והיינו דקאמר וירא ישראל את היד הגדולה דהיינו מופתים הרבים והאמינו שבודאי לא ימוש מצד ה' ומשה עבדו ששלח ומגלגלין זכות ע"י זכאי ומסתמא כיון שבחר ה' בנביא כזה לא הי' מצד חוסר ופחיתות ישראל אלא אדרבה מצד המעלה ועי"ז אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' כי גאה גאה:
במדרש יש ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו בה' לא כ"ש א"כ למה נאמר במשה אלא ללמד שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהשם יתברך ולשון המדרש תמי' דלפי לשון הקושיא אדרבה הי' הקושיא דלמה כאמר בה' והמקשן מסיק הקושיא ולמה נאמר במשה וגם התירוץ צריך ביאור ונראה בעזהשי"ת ביאורו דלכאורה גוף הקרא קשה הלא יש חילוק בין אמונה וידיעה אמונה שייך בדבר שלא ראה וידע רק מאמין על טוב ויושר עפ"י המופת והראי' וכאן נאמר וירא ישראל את היד הגדולה וכו' וגם במשה לא שייך אמונה שהרי עין בעין ראו שכאשר אמר כן הי' אמנם יש לומר דכבר נאמר דיש לצדיק כח לשנות טבעי הדברים אפי' בלי תפלה ותחנונים שידו מושלת בכל ותגזר אומר ויקם לך וכעין שאמר יהושע שמש בגבעון דום וכאן בנס הים יש להסתפק על איזה דרך נבקע הים אם מכח גזירת משה רבינו ע"ה או שהקב"ה השלים רצינו וקיבל תפילתו וע"ז אפשר לומר דנקט הקרא דישראל האמינו שהוא באופן השני שהקב"ה שמע תפילתו ועשה רצונו וא"כ הוצרך לומר בה' ומשה אלא דקשה ע"ז אכתי לא הי' לו לומר שהאמינו במשה עבדו שהרי זה ראו דממ"נ אי הי' בגזירתו הרי מוכח שמשה עבדו ואי בתפילתו הרי משה עבדו ואכתי אצל משה הוי ראי' וידיעה ולכך פירשו חז"ל באופן אחר שהנס ההוא הי' אפשר שהי' רק מתורת חסד ה' ואהבתו לישראל וממילא נטבעו המצרים או עיקרו הי' מצד מידת הדין המצריים מידה כנגד מיד' אלא שממילא ניצולו ישראל וזה הי' ספק ישראל ואם הי' מצד מידת הדין נתיראו גם ישראל אמנם שוב הסכימו ישראל שעכ"ח הי' במידת החסד שאם הי' עיקרו בדין לענוש המצריים הא קיי"ל וכן גוזר השכל דמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב ואיך אפשר שמשה רבינו שהי' טוב עין טוב ומטיב במידת חסד יהי' הגרם שיטבעו המצרים לענשם ועכ"ח הי' במידת החסד ומצד חסדי ה' וא"כ ע"י אמונה בצדקת משה האמינו שהי' בצדקת וחסד ה' וזה שאמר מעיקרא יראו שחששו אולי הוא בדין ואח"כ גזרו והאמינו שבת' הוא הכל בחסד והא כאי' שמשה עבדו שנעשה על ידו וע"ז מסיים שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהשם יתברך שע"י הרועה יבואו להכיר את ה' לקבל דבריו לימודיו ומוסריו כשם שאנו רואין כאן במשה רבינו כך אם מאמינים בצדיק אחר בקדושתו וחסידתו עי"ז יקבלו דבריו וילכו בדרכי ה' וכל העומד לעשות כאלו נעשה:
ה' ימלוך לעולם ועד ובמדרש יש ולמה כי בא סוס פרעה וגו' ואמרתי לפרש השי"ת משגיח בעולמו אבל על ישראל משגיח בלי אמצעי כי חלק ה' עמו וגו' וה' בדד ינחנו וגו' וזה ענין מלכות לעולם ועד על כל דבר ודבר בכל עת וזה שאמר כי לה' המלוכה על הכל בלי אמצעי ומושל בגוים היא ע"י א וצעי וענין יציאת מצרים הי' בלי אמצעי דהוא דבר שצריך שיופרד בין אחד לחבירו וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע וכך כל דבר שנעשה ע"י מזל או מלאך כשנשלח לעשות דבר כלליי אינו מבחין דזה לענוש וזה להציל הוא ב' שליחות וגם אין יוכל להבחין כל כך הרגע ודבר שצריך לעשות ברגע מיוחדת ה' עושה בעצמו דדבר גדול התלוי' ברע אין הקב"ה מוסר ביד המלאך וכ"ש קריעת י"ס שהיו ישראל ומצרים בים ומיד ברגע שבאו המצריים לים הי' ראוי שישוב ואז לא היו בני ישראל ניצולים ולכך הי' נעשה ע"י ה' בלי אמצעי והי' ברגע זו יבשה וברגע זו ים ואיתא במדרשים שכל שנעשה עפ"י ה' בלי אמצעי הוא עולמית כנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים ולכך אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד לעולם ולא יהי' הפסק ומנ"ל שהי' ע"י השי"ת ע"ז אמר ולמ' והשיב כי בא סוס פרעה וגו' ובני ישראל הלכו ביבשה והי' הוצרך להעשות ע"י ה' ועי"ז ניכר שה' ימלוך לעולם ועד והנה בהשגחה פרטיית שהכל. מידי ה' הוא נחמה על כל תקלה וכל מחלה כי מאתו לא תצא רעה וזה שאמר אני ה' ר"ל זה שאני ה' ומהוה הכל הוא רופאך היא תנחמך ותעמיד אותך על רגליך:
במדרש רבה אשירה לה' כי גאה גאה הה"ד עדה נא גאון וגובה הכל מתגאין זה על זה חשך מתגאה על התהום שהוא למעלה ממנו וגו' והרוח מתגסה על המים וגו' וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה והם קבועים תחת המרכבה של הקב"ה שנאמר ודמות פניהם פני אדם וגו' ועל זה נאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם תו' פי גאה גאה וגו' יש לפרש המדרש בכל דבר שבעול' יש כמה וכמה מעלות ומי שהוא בעל מעלה ונקר' בשם גדול או גבוה טוב ויפה הכל הוא בערך ויחוס לדבר אחר ולפעמים מי שהוא גדול כאן אפשר שהוא קטן במקום אחר אלא שלפי ערך הדברים אשר בגילו הוא גדול וכעין שאמרו באבות הוי זנב לאריות ואל תהי' ראש לשועלים אבל הקב"ה וב"ש הגדול הוא גדול וגאה בעצם מצד עצמו וזה שאמר הכל מתגאין זה על זה ורק בערך וביחוס לאחר נקרא גאה ומעלתם מצד פחיתות האחר וזה עצמו גורם הקנאה והשנאה ועד"ז אמר אם תראה עושק רש וגזל במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם אבל השי"ת הוא גא' גאה מצד עצמו וזה שאמר אשירה לה' כי גאה גאה מצד עצמו וגדולתו דילי' היא וזה שאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' והיינו שעי"ז שגדולתו של הקב"ה היא דילי' הוא התפארת דגדולה לערך אחר אינו כבודו לו בעצם אלא שפלות אחר ושהוא אינו שפל כמו אחר וגם היא כמו כל דבר שתלויה בדבר שבטל דבר אבל גדולת וגבורת השי"ת אינו תלויה בדבר ולכך והנצח היא נצחיית וגם הוא הוד והדר שהכל נותנין לו הודי' ואומרים כן בפה מלא כי אשר גדולתו באחרים האחרים הפחותים ממנו אינם רוצים ולא ניחא להוא למימר אבל כאן כלם יודו וימליכו שמו של הקב"ה ויאהבו ועד"ז אמר ג"כ בתהלים כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע אמר שה' רם ואין זה דבר דלא ניחא לי' לאדם לראות אדרבה ושפל יראה רוצה לראות את זה וגבוה ממרחק יידע ר"ל אבל דבר שהוא רק גבוה בערך יחוס לדבר אחר זה נודע ע"י המרחק שהקטן רוצה להרחיק זה ממנו ואינו רוצה לראות את זה שהוא גנאי לו ופחיתות וע"ז מסיים שם בדברי הימים כי כל בשמים בארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש ר"ל שהתנשאות הקב"ה הוא לכל לראש אפי' הכל הם ראשים הקב"ה הוא מנושא והנה כבר היו בדורות הראשונים ב' כתות מהם שהכירו חסרון העולם הזה שכל תענוגיו הבל ואינם מתקיימים ואחריתם רמה ותולעה ושהם מבטלים מעבודת ה' ומהכיר אמת על אמתו וגם חברת בני האדם אם שהוא מיועדת לטובה מ"מ היא מסוכנת ויש לה הרבה צדדים לרעה לכך ברחו ממקום הישוב ומכל תענוגי העולם ככתות הנזירים ופרושים שהיו דבית שני אמנם הי' כת שני' אשר אדרבה נתפתי ממתיקות וערבות העוה"ז ורק הם שמו להיות להם לנס ועל פיהם יהלכו וגנות אלו ב' הכתות מבוארים משכל שהאדם בשכלו יראה גנות כת הראשונה שיפליג האדם ויפרוש עצמו מכל תענוגי העוה"ז ויתאכזר על גופו ועי"ז יפליג ג"כ מחברת בני האדם לא זה הדרך ולא זה רצון השי"ת בבריאה שהרי אדם מדיני בטבעו שהרי ברא ה' את האדם על אופן זה שיהי' צריך לבני אדם ויהי' התקיימותו דווקא ע"י בני אדם ובמדרש אמרו במעשה דהלל שאמרו לו תלמידיו היכן את אזיל אמר לגמול חסד עם הדא עלובתא וכו' והיינו ע"ד הנ"ל וחז"ל אמרו דנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין אמכם באמת אין לחלוק ע"ז שבודאי ארבי עוה"ז הם המונעים הגדולים ומ"מ ה' עשה גם שניהם וביקש התאחדות גוף ונפש כאיש ואשתו וע"י שניהם יבנה את בית האדם וגם כת השני המתפתים מיצרם מבואר משכל כי איך ירום נקלה בנכבד השכל הוא עליון וחלק אלקי וגם באדם הכל בא ממנו וזה יתרונו ואם אדם ביקר הזה בל ילין מה יתרונו מן הבהמה אדרבה הכל מתפרנסים שלא בצער ואיך כל שת ה' תחת רגליו ועשאו כמלך בכל העולם ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ואם הגוף שנברא להיות עבד לנפש אם ימלוך גם הארץ מתחת רגזה ותגביה משאול תחתית לבוא למעלה לאמור אני אמלוך ואעלה למעלה ועד"ז אפשר שג"כ ע"י נס קריעת ים סוף ופרעה ורכבו טבעו בים סוף הורה לנו ה' כי אין ראוי לשנות הסדר ופרעה שהי' מתגאה על ישראל והי' בבחינה זו כעבד המולך על בני ישראל שהיו חשובים ושהם לו כנפשו והואיל וישראל חטאו והגביהו גופם שהוא עבד על הנשמה שהיא מולכת לכך ג"כ עבדים משלו בהם אבל בקי"ס בשעת גאולה הגביה ה' את הגבוה והוריד השפל והראה לכל אחד מקומו ואפשר שזה פי' אשירה לה' כי גאה גאה ר"ל שהגביה הדבר שהוא באמת גאה ורם אבל הסוס ורוכבו העושה רק מעשה סוס רמה בים:
פרשת יתרו
וישמע יתרו פרש"י מה שמועה שמע ובא שמע קי"ס ומלחמת עמלק יש לפרש שראה חולשות האדם ואיך במעט רגע גז חיש מה שראה את מעשה ה' וגבורותיו ובקרב ימים הכל נשכח וזה מלמדנו דבקי"ס נמוגו כל יושבי ארץ וגו' ולא קם עוד רוח באיש ומיד באיזה שבועות אחר זה בא עמלק וקרך בדרך וזה שפטו על גודל היצר ושכחת האדם את מעשי ה' והשכיל בדעתו שצריך שיהי' זה לנגד עיניו ימים רבים עד שיקבע בלבו ולכך בא אצל ישראל לראות עין בעין מעשה ד' ונפלאותיו והיינו מה שמע ובא שמע קי"ס ואפ"ה לחם עמלק וא"כ אין תקנה אל לחבר עם טובים וישרים אמנם התעוררת לדרך הטוב יש מב' אופנים או בהשתכל חוסר ופחיתות האדם ואיך פרעה ועמו ברוב גדלו וגאותו טבעו במצולות הים וכן כל עניני העוה"ז גז חיש ונעופה ועכ"ח האדם נברא לדבר קיים והוא דרך ד' ועבודתו וזה אפשר שרמז ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני דהיינו מרפידים שראו כי רפו ידיהם והם מעוללי ההירוס ואבדון ורק כאשר ירים ידו וגבר ישראל וזה עצמו באו לתשוקה והוא שהם צריכין לחון במדבר סיני לקבל תורה וזה הדרך הראה התעוררות מפחיתות והדרך השני עדיף ממנו בשם על לבו גודל מעלת עבודת ה' שעי"ז יגבה למעלה למעלה וצדיק יסוד עולם ובשבילו נברא ויגזר אומר ויקם לו וכל ברואי עולם משבחים ומהללים ד' כנאמר השמים מספרים כבוד ד' ומעשה ידיו מגיד הרקיע אמנם יש מדרג' שלישית לא מצד פחיתות העוה"ז ומעלות העבודה ועניני הרוחני שהוא עדיין אינה עבודה אמיתית רק ליראה את ד' בשביל ד' ולאהבה אותו ולדבק' בו בגין דהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דעלמא וזה שאמר אתם ראיתם כו' ואשא אתכם על כנפי נשרים היינו ע"י פחיתות והשתנות עניני עוה"ז עי"ז כשאתם למעלה בתחילה ועתה תוסיפו לעבוד מצד יתרון עבודת ד' והיינו אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי מצד שעי"ז והייתם לי סגולה מכל העמים וגם כי לי כל הארץ שכל העולם ילמדו מכם לעבדי שכם אחד וזה תכלית העולם להיות לה' גם כן טוב והוא יתר שאת לכם לפי מדרגתכם הראשונה [הג"ה ואם שמוע תשמעו בקולי כמו לו שמוע תשמעו כמו אם הקטול אלוק רשע] אולם גם במדרגה זו לא תעמדו רק תשתדלו ותוסיפו להלוך מעלה מעלה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש בעצם גם בלי סיבת היתרון מהעבודה והיינו מדרגה הג' רק בשביל ה' ואהבתו ועי"ז מסיים אלה הדברים אשר תדבר ופרש"י לא פחות ולא יותר היינו ב' מדרגות הראשונות שהם מיוסדי' על פחות ויתר כדלעיל:
וישמע יתרו כו' ע"י פרש"י מה שמועה שמע ובא כי' יש לפרש דקיי"ל אין מקבלין גרים לא בימי שלמה ולא לימי משיח כי' וכן כאן מחמת קי"ס אשר נמוגו כל יושבי ארץ מפניהם כאמור בשירת הים וכמאמר רחב הי' לחוש שמא באו מחמת יראה אבל אמרו חז"ל והביאו רש"י סוף פ' כי תצא על פסיק אשר קרך בדרך שע"י מלחמת עמלק פרח פחד ויראת מלכות ישראל וא"כ שוב שפיר מקבלין וזה כונת הש"ס מה שמע ובא שלא יהי' מקום לומר דמחמת אימה בא קי"ס ומלחמת עמלק ופרח פחד האומות ושפיר הי' לו אפשר לבוא:
אשר הציל את העם מתחת יד מצרים עתה ידעתי כי גדול ד' כו' הכונה לפי המבואר למעלה פ' וארא שלפי ערך המזלות והאצטגנינות היו ישראל ראויים להיות מושפלים עד לעפר תחת מזל מצרים ומצד הוצאה זאת נראה כי אין מזל לישראל וזה אשר הצילו מתחת יד מצרים ועי"ז ניכר כי גדול ד' מכל אלקים ויש להסביר עוד בלשון הכתוב כי באמת אין יחס וצירוף בין ד' לכל נבר' אפי' הצורות בשמים לאמר עליו שהוא גדול מהם כי בדבר שאין לו דמיון כלל אי אפשר היחס אבל ניהו שאין יחס לד' מצד עצמו אבל יש לו יחס מצד פעולותיו שהוא פועל בארץ ופעולתו גדלה מכל פעולת הכוחות אשר בשמים וארץ וכל זה מצד שד' הודיע והראה לנו שהוא פועל בארץ אבל לדעת האומרים עזב ד' את הארץ ואין מיחסים לו פעולה אי אפשר ליחס לו הגודל ויציאת מצרים הוא השובר זרוע רשעים האומרים עזב ה' כו' ולזה אמר עתה ידעתי כי גדול ד' ואפשר ליחס לו הגודל:
והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעש' אשר יעשון ויש לדקדק כיון שכבר אמר והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות מה ביאר עוד ונראה כאשר כ' ג"כ בס' טל אורות לא די כשילמוד את האדם זה הדרך הטוב אלא צריך שיורנו על איזה דרך יוכל לקנות הדרך הטובה ובראשונה צריך שידע האדם כי יש לו כח וממשלה על תאות נפשו והוא מלך על יצרו וטבעו ושהמדות הנעלות ופחותות נתונים נתונים הם תחת יד האדם ושנית שבמה יזכה ארחו על פי הרגלו וע"י ההרגל יטה נפשו לטובה והכל לפי רוב המעשה ולכך הרבה ד' לנו תורה ומצות למען לא יפרוד ממחשבותינו ונקנהו לקנין בנפש וזה שאמר אחר שהזהיר להם התורות וחוקים אמר להם והודעת להם הדרך ילכו בה ושלא אמר אשר ילכו בה בא לגלות שיאמר להם שכח בידם לילך בדרכי ד' ואת המעשה שירגילו בהם כדי שלעתיד יעשון מעצמם וזה את המעשה כדי שיעשון וזה שאמר נמי לקמן ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ר"ל שאפשר זה בכחכם ולהיות מלך על כוחות גופכם מצד מעלות הנפש ורש"י פירש לא פחות ולא יותר אפשר שכיון של ילמדם על דרך שיפחידם בשכר ועונש גופניי שהוא מכונה בשם פחות ויתר אלא בשכר הנצחיי שאין לו יחס ודמיון לעניני העוה"ז וכנאמר כגבוה שמים מעל הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם שאין לו שום יחוס וערך לעניני העוה"ז וזה גוי קדוש נבדל או ע"ד שפי' המהר"י מינץ] בדרשותיו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ר"ל שאין התורה דבר שאפשר להיות רק ממנו ואפשר להתקיים בלעדיו כי הוא חייכם ואי אפשר בלעדו כמו החיות וזה שפי' ג"כ רש"י לא פחות ויותר אלא כי הוא חייכם:
וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום כו' בדרך דרוש יש לומר מצד שימנה שופטים יהי' אפשר להם בפשרה אבל אי אפשר לעשות פשרה כאשר יהי' משה עצמו השופט כי קודם שמיעת הטענות אי אפשר לעשות פשרה כי גם הפשרה צריכה להיות ע"ד צדק כמ"ש צדק צדק כו' אחד לפשרה כו' ולאחר ששמע הטענות משה הי' יודע מיד היכן הדין נוטה ואז לעשות פשרה אסור כמבואר בש"ס פ"ק דסנהדרין וע"י פשרה העם יבוא בשלום ועוד יש לומר כי אי אפשר למשה לידע דרכי האנשים פחותי הערך ולידע ערכיהם כי כל האדם יכיר עצמו וממנו יראה לאשר סביבו ובדין צריך לידע ערכי האיש ותעלומותיו ויותר טוב שיהי' האיש אשר הוא מגודל בין אנשים כערכו לעשות דין ומשפט:
כה תאמר לבית יעקב כו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופרש"י לא פחות ולא יותר וצריך ביאור וכבר בארתי במקום אחר וכעת נראה לי בעזה"י לפרש דכבר אמרו חז"ל ועשו סייג לתורה והוא מעלה בכפליים שנראה שחשוב בעיניו מצות ד' והוא ירא חטא והשני שנראה מזה שקטן הוא בעיניו ואינו סומך על עצמו וירא שיתפתה מיצרו או ישכח מעשות דבר ד' והוא מידת ענוה שעקב ענוה יראת ד' והב' מעלות חביבים וטובים ומוכרחים ומעלה הב' שקטן וחלוש הוא בעיניו הוא מעלה בכפליים שעי"ז יזכה לכפרת עונות וכעין שאמרו בברכות דף כ' על שאלה למה אתה נושא פנים לישראל איך לא אשא פנים שהם מדקדקים על עצמם עד כזית והיינו כנ"ל שיראים מעבירה והמשכה והרגל ולכך מחמירים על עצמם וכיון שהם קטנים וחלושים בעיני עצמם ראוי להם מחילה וכפרה כנאמר עובר על פשע לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים ומעלה השנית שעי"ז נבחרו ישראל מכל האוה"ע כמי שאמר השי"ת לא מרובכם מכל העמים כו' כי אתם המעט ודרשו חז"ל כי אתם ממעטין עצמיכם והוא ע"ד הנ"ל אמנם אע"ג שטוב וחיוב לעשות גדרים וסייגים מ"מ טוב יותר אם ישראל במדרגה גדולה שאינם צריכין לגדרים וכמו שפי' מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בפ' ואתחנן ולא תוסיפו ולא תגרעו ממצות אשר אנכי מצוה אתכם לשמור מצות ד' שאע"ג לפעמים צריכין לגרע כגון אלי' בהר הכרמל כדי לשמור התור' וכן תקיעת שופר בשבת וכיוצא ולפעמים צריכין להוסיף לסייג כדי לשמור ולעשות אבל מ"מ יותר טוב שלא תוסיפו ולא תגרעו לשמור מצות ד' אפי' לצורך שמירת המצוה והיינו אם ישראל קדושים וכלם עובדי ה' מקטנים ועד גדולים והיינו דקאמר כאן ועת' אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי היינו גדרים וסייגים שנקראו שמירה שתהיו יראים מחטא שאתם קטנים בעיניכם ועי"ז והייתם סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ כי יחשוק בכם ה' מטעם כי אתם המעט והקב"ה אוהב המשפיל עצמו ומשים עצמו כעפר הארץ והיינו כי לי כל הארץ אבל באמת אתם תשתדלו שתהיו ממלכת כהנים עובדי ד' כלם וגוי קדוש ואז אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופרש"י לא פחות ולא יותר שלא יצטרכו לגדרים וסייגים לא לפחות ולא להותיר:
כה תאמר לבית יעקב כו' עד פסוק זין כאן גילה ד' למשה ולישראל עמו תכלית נתינת התורה לפי האמת כאשר בארתי במקום אחר כי עתה לאחר יציאת מצרים וגודל הניסים והנפלאות הי' אפשר לישראל להשיג מצות השכליות והמפורסמות כשבע מצות וכיוצא בהם ולכך בחר ה' באלה להראות כי לא די באלה המצות השכליות כי זה כל האדם ואי אפשר להשיג החיות הנצחיי בלעדם אשר לאדם כמאכל ההכרחי אבל אין זה די להרים קרנם תפארתם לאושר הנצחיי אשר עין לא ראתה וכן לצורך לרפאות מחולי הדיעות הכוזבות המפורסמים בבני אדם בכל דור ודור ולזה אי אפשר לזכות אלא בשמיעה לקול ד' ולעשות כפי אשר יצוה ולא לרחק ולקרב כפי שכל האנושי שכמו שאין האדם יודע פרטות האושר הזה כן אי אפשר לו להשיג הדרך אשר עליו יזכה וימצא בו האושר ולזה ביאר ד' כאן לישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ועי"ז ואביא אתכם אלי כבר הבאתי אתכם אלי ואתם משיגים מצות שכליות ואעפ"כ ועתה אם שמוע בקולי כו' ר"ל גם עתה אי אפשר לכם אלא לשמוע בקולי בלי להחכים ולראות לפי קיצור שכלכם אם גם בעיניכם טוב או לא זה לא תעשו ועי"ז והייתם לי סגולה כו' דהיינו כדי להיות לתפארת וליקר כי לי כל הארץ גם כשאני נותן התורה לכם לי כל הארץ ע"י מצות השכליות אבל אתם תהיו לי ממלכת כהנים וכן כיון ג"כ כמו שבארתי במקום אחר שגם נתינת התורה הי' לתכלית כל עמי הארץ ששמעו העוז והקולות כדי לידע שה' נתן עוז ותורתו לעמו ולזה אמר כי לי כל הארץ ואפשר שחז"ל כונו בזה בדרשתם שהביא רש"י כה תאמר אמירה רכה לנשים ודברים קשים כגידין לישראל [מרן ז"ל כיון לתרץ קושית העולם דהלא הדברים אשר אמר לנשים הן הן הדברים אשר דיבר אל האנשים וכמו שמסיים אלה הדברים אשר תדבר כו' ופרש"י לא פחות ולא יותר ואיך שייך לנשים רכות ולאנשים קשות] כי ידוע כי האנשים בלתי יודעים ימצאו עונג אם יורה להם איש דרך בלי שיצטרכו לשום לב על שום דבר אבל להיודעים ולחכמי ארץ זה דבר קשה להם כגידין לעשות דבר מה שאין שכלם מקיים ועל זה נצטוו כאן במתן תורה כי במצות ד' לא יעשו כן ותומת ישרים תנחם ולכך כאשר בא משה שם הדברים לפני זקני ישראל שלהם הדבר קשים כגידין וצריך לקבלתם וזה הוא החילוק שבין הערות התורה להשכליות שכולם גם הקטנים וחולשי השכל אפשר להם לקיים ככל הנאמר בתורה הזאת ולזה כאשר שמעו העם ששם משה הדברים לפני הזקנים צווחו כולם אשר דיבר ד' נעשה ומדוע אתה מביא הדברים רק לזקנים וזה הי' ניחא לי' למשה שהם השיבו בטרם שנשאלו וזה מראה האהבה השלימה לד' בחפשית לב ובנפש חפיצה וזה האהב' השיב משה לד' ויאמר ד' כו' שלא יהי' זה כקלי הדעת המשיבים בטרם שמעם וחפזון הזה לא יהי' פחיזות ופזיזות כאונאת המינים לסלק זה אמר ד' שיבוא אליו בעב הענן על אופן שישמע העם בדבר עמו ובכן יקבלו וגם שיאמינו במשה לעולם ועתה הגיד משה לד' תשובה על הדבר הראשון אשר הביא לזקנים:
אתם ראיתם אשר עשיתי וגו' ואביא אתכם אלי כו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה כו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כו' אלה הדברים אשר תדבר כו' יש לפרש עפ"י מה שאמרו חז"ל ישב ולא עשה עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה כנאמר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו וזה שייך דוקא אצלינו כיון שצוה ד' שלא לעשות וכבש יצרו לשמור מצות ד' הרי שמר מצוה ועשה ובשמירת הלא תעשה ישראל חשובים מכל האומות שהיצה"ר מתגרה בהם טפי והם כובשים כמו שאמרו חז"ל שמניח האוה"ע ומתגר' בישראל אמנם ישראל נשתקעו אז בטומאה ולא הי' בהן כח להפקיע עצמם ממנה ולכך בפעם ההוא הוציאם ד' עד שעמדו על דרך השוה וזה שאמר אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה החיוב עליכם לשמור ולעשות והרי אמרו מטעם זה גדול המצוה ועושה מטעם שיצהר"ה מתגרה עם המצווה לזה אמר מעתה אם שמוע תשמעו ותהיו מצווים אז ושמרתם את בריתי ושמירה היינו ל"ת עי"ז ג"כ תהיו לי סגולה אבל באמת לאחר שסרתם מן הרע החיוב עליכם להיות עשה טוב והיינו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים היינו מ"ע ואלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופרש"י לא פחות ולא יותר דהיינו בסור מרע יש מי שהוא בעל תאוה יותר ולפום צערא אגרא והיינו פחות ויותר אבל במעשה הטוב יתעלו ולא יפחתו:
וקדשתם היום ומחר כו' לפי דעת חז"ל נר' מצד דמדרגת התורה שבכתב הוא רוח הקודש ונבואה כפי מדרגא כל הנביאים שהם ספרי הנביאים ומדרגת האב בנבואה מדרגת משה שהוא התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ונגד ג' המעלות יהי' ונגד זה נראה שאמרו דהוסיף משה יום אחד מדעתו ר"ל לפום מדרגתו:
השנויים שיש בין יוד גברות שנאמרו במשנה תורה כראה לפי דעת חז"ל שהחילוק הי' בין לוחות הראשונות לאחרונות שהראשונות נכתבו כפי שנכתבו כאן בפ' יתרו ובודאי ככה נאמרו לישראל ביום הקהל ביום מתן תורה אבל לאחר שחטאו ישראל בעגל וטעו בדיעות אשר בדו להם כפי אשר יבואר אי"ה בפ' כי תשא ומודעות האלה הי' להם לפוקה ולמכשול ולחרפה בתוך עמי הארצות וזה הי' להם מדד שהיו נשרשים בדעות מוטעות במצרים ולא הי' נימח מהם בקל ביאר להם בלוחות שניות לאחר שנתרצה ד' להם שנית ושינה קצת שידעו כי לא חזרו שוב למדרגתו ולכך קודם החטא שהיו ראוין להיות חירות המלאך המות ומשיעבוד המלכות כאשר הי' באחרית הימים בעולם התיקון ואז יהי' יום שכולו שבת ומאי יום מיומים ואפי' כן יהי' יום שבת נתעלה בקדש ע"י שמראש הי' רק יום אחד שבת ולכך אמר זכור דבר שאינו הוה אלא עבר מימי קדם ולכך גם עתה צריכין אתם לקדשו ולכך לא הזכיר ג"כ טעם של יציאת מצרים שהוא מורה שיש להם דיעות כוזבות כשרשות כנ"ל וכן כיבוד אב ואם כל שמוסיף האדם דיעה ונכבד בעיניו צלמו צלם אלקים מוסיף ג"כ הכבוד לאבותיו וכיון שעליהם אז כאמר אני אמרתי אלקים אתם להיות בני חורין ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות לכך כתיב למען יאריכון ימיך לבד שאין לך טובה ממנו אבל לאחר שנתחייבו למות ושיעבוד מלכיות אין די באריכת ימים וצריך למכתב למען יאריכון ימיך וגם ולמען ייטב לך:
פרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ועי' במדרש רבה מעלות המשפט וביאורו כראה בעזה"י הי"ת חפץ בישובו של עולם ולכל דבר ודבר נתן ד' חוק ומשפט מקומו ומעמדו וקיומו וככה לכל אדם דת וחוק וכשיש ישוב העולם ויגיע לכל דבר חוקו ומשפטו נעלה ממשפט דלמטה למשפט של מעלה נגד בוראנו והנה אמרו חז"ל ואלה מוסיף הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני כונתם כראה אם אמנם המשפטים הם רובם מצות שכליות או נימוסיות מ"מ מצוה עלינו לשמוע המשפטים לא מצד שהם שכליות אלא כי כך צוה בוראנו מטעם כי השומר משפט מצד השכל שכל האדם נמשך אחר תאותיו ודמיונו כוזב לו ורוב פעמים יטעה לא כן השומר משפט כאשר צוה ה' אז לא יטעה וגם ד' שומרו וצלו על יד ימינו ר"ל אפי' בדבר שהוא עומד אצלו בימין וזה שאמר מה הראשונים מסיני ר"ל כשם שסיום פ' יתרו הוא מסיני שאליו ראוי להתיחס להורות להם אתם ראיתם כי מן השמים דברתי ולא ראיתם כל תמונה כדאי' במשנ' תורה ככה זאת המשפטים הם מצות שתשמרו אותם מצד מעלות סיני כי צריך האדם שיכיר חולשתו ועד"ז אני מפרש מאמר ריב"ל על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתו והקב"ה החי' אותם בטל שעתיד להחיות המתים והכונה נראה דהשכל הוא נשמת חיים אשר באף האדם כמפרש התרגום ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא אמנם בשעת מ"ת שנתגדלה השגתם וזכו למעלה גדולה מנבוא' וראו בעין הנבואה כי שכל האדם לואה מהשיג וכי הי' אפשר לאדם להשיג השמע עם קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כו' וכל שנתוסף להם דברות והשגות יותר הכירו יותר חולשת האדם וזה שאמר על דיבור ודיבור שיצאה מפיו של הקב"ה יצאה נשמתן ר"ל יצאה שכלם וראו ששכלם חלוש מהביט אל אלקים והשי"ת החי' אותם מטל שעתיד להחיות את המתים היינו רוח דיעה בינה והשכל כנאמר והי' מבחוריכם לנביאים כו' ומלאה הארץ דיעה כו' מזה החי' אותם ורק זה שורש יראת השי"ת אם ישיג חולשתו ומעלות המצוה ועקב ענו' יראת ד' וזה פי' הקרא במשלי אורח חיים למעל' למשכיל למען סור משאול מטה והיינו כנ"ל שישים אל לבו שאורח חיים למעלה משכל האנושיי ועי"ז יסור משאול מטה דברים המטים לשאול:
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' ביאור פ' זו נראה לומר לאחר שנתן ד' תורה לעמו ישראל בגלוי וקירב לישראל לפני הר סיני ועי"ז נתעלה צלמם וצריך לכל איש שלא יבזה צלם חבירו אשר שכן עליו זהרי ד' והדינים והמשפטים שנצטוו ישראל לא הי' על תכלית משפטי עם ועם כדי לדעת עד אנה רשות ודין האדם על חבירו שלא יהי' האדם הפקר שאיש את רעהו חיים בלעו שהרי קודם מעשה העגל נאמר עליהם אני אמרתי אלקים אתם ובכי עליון כולכם והיו ראוים להיות חירות מיצר הרע ר"ל שמצד דעתם הנכונה וטבעם הטוב לא יתאוו לדבר רע כי פסקה זוהמתן ולא היה צריך השי"ת לתת משפטיו לישראל רק להראות חיבתם ואיך הוא מביט אל כבודם ורוצה שלא יכלים ולא יכאב איש לאיש ולקנינו וכדי לגלות להם זה צוה להם בפה מלא אפי' דבר שלא הי' טבען נוט' אליו כדי לרמז להם כביכול שהיא רוצה טובתם ועפי"ז יתפרש הקרא בתהלים קמ"ז מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ר"ל שאין צריכין להודיע להם כי מצד שכלם ראוי שיקימו להם משפטים אשר נצרכים לישובם ולא יהי' איש את רעהו חיים בלעו ועכ"ח שחוקי ד' לא הי' לתכלית זה אלא להראות חבתם ואינו הכרח להם כמו שהוא הכרח לשאר עמי הארצות כי בדבר שהוא הכרח אין ראוי לשלם עליו שכר ולזכות ע"י לאושר הנצחיי ואמר ואל' המשפטים אשר תשים לפניהם ובמדרש כסימה הזה ר"ל כאוצר דהיינו שיהיו מתונים בדין כי הדין קש' מצד ב' דברים אחד לידע את דין ומשפט הראוי על מעשה איש ושנית לידע תחבולותיו ותוכן המעש' ההוא ודין כל מעשה ומעשה תשים לפניהם כשולחן ערוך שעם כל זה לא יהיו מבוהלים להשיב בטרם ישמעו אלא צריך שיהי' להם הדין לאוצר לחפוש אחרי מצפוניו ויהי' מתונים בדין והתחיל בכבוד אדם נברא עובד ד' כמוהו איך ראוי לעשות שלא לבזות ולהקל בצלמו בצלם אלקים ולכך בשביעי לא לחפשי ואם העבד עצמו יבזה צלמו הזה ולא רצה לצאת אז צריך לעשות לו היכר בגופו ובאזנו המיוחד לך לשמוע אל דבריך שאוזן פחות הוא ואחר כך מוסיף שאפי' לאב אין רשות על צלם בניו אלא בבת שהוא רשאי למכור לטובתה שיקחנ' האדון העשיר ועם כל זה רשות לפעמים לבזות ולאבד צלם כגון אם עשה דבר רשע שהגיד בעצמו כאילו אין לו צלם ואין לו רשות על גופו כלל וכבר בארתי במקום אחר דרך העונש של התורה הזאת אשר שם משה לנו ולבני ישראל ואחר שביאר כל הדברים מצד צלם ד' אשר על בני ישראל הוסיף שמצד זה ראוי ג"כ שיזהרו שלא יבוא תקלה על ידם או ע"י ממונם ובתחילה צוה על כבוד חבירו ועת' על ממון חבירו שהוא צורך האדם וקיומו וכאילו נוטל נפשו ולכך לפעמים אם רוצים ליטול ממונו רשאי להמית גנב הזה אם נמצא במחתרת וזה מודיע צורך האדם לממונו ולכך נכתב באמצעה ואח"ז הוסיף אפי' לא גרם היזק אלא לא שמר מהזיק חבירו פעמים חייב כדין שומרים הנאמרים ומפורשים אח"ז בא להוסיף שנית מצד צלם האדם אפי' יפת' בתולה ומשלם לה הזיקה בשת ופגם לא די בזה אלא צריך לשלם מה שנהנה מגופה יותר על מה שהזיקה ואע"ג שדין האדם גדול כל כך מכשפה אין לה דין על עצמה אלא יוקח נשמתה ממנה שבתחילת סדר משפטים פירש עונשי מיתה הראוים לו מצד בחירת עצמו שהוא לא בחר בחיים וכאשר עשה כך יעשה לו אבל כאן אמר לא תחיה שאין לה דין כלל על החיות ועל דרך זה נתן ה' חיות לבני אדם וכן הג' האחרים כולם הם דברים שמלזלים כבוד ויקר האדם וכיון שמוריד צלמו כן כך אין ראוי לקיימו בחיים ואחר שביארו דין המשפט שבין אדם לחבירו ביאר דין החסד שבין אדם לחבירו והתחיל בדין הגר שהוא יותר שכיח שיש כמה פעמים לאדם נגדו צר עין בעלותו קצת למעלה בארץ אשר לא לו וכן אינך ומצד שהדיין והנשיא הוא המעמיד המשפט והחסד בארץ ביאר כאן שלא יקילו בכבודם ומצד שהכהנים היו רוב מורי התורה כנאמר יורו משפטיך ולכך צוה ג"כ שיביאו המתנות כהונה למען יהי' להם כח לחזק בדקים ולהעמיד דין על תלו ואם אמנם שכהנים הם משונים ומקודשים יותר באכילתם מ"מ אתם ג"כ צריכין להיות אנשי קודש מדברים אחרים ועת' מצוה נגד הדיינים אשר עליהם לעשות דין צדק ולמען מהם יראו וכן יעשו הבני אדם ואפי' נגד שונאיהם ישיבו אבידתם ויותר נכון הואיל ואמר דאחרי רבים להטות אמר דדל לא יהדר בריבו לומר שלא תלך אחר רוב יחיד כמו בדיני נפשות עפ"י מאמר הכתוב אל תגזול דל כי דל הוא וקבע קובעיהם נפש דמעלה עליו הכתוב כאילו נטל נפש ועי"ז תרצה לומר שלא תלך בדיני ממונות אצל עני בתר רוב יחיד קמ"ל לזה קאמר אל תהדר בזה לחשוב ממונו כנפשו ואח"ז אמר שכן תלך בתר רוב כי תראה חמור שונאך כו' שאפי' אם רק מצד הרוב הוא שלו צריך אתה להחזירו ושוב חוזר לדיינים שלא יטו משפט כו' ושוב חוזר למשפט החסד ר"ל שבשביעית ישמוט הכל ויניח לאביונים ולכך חוזר חוכר לשבת כי הוא זכר למעשה בראשית ותכלית בריאת העולם הי' להטיב לאחרים הנפש לגוף וגוף לגוף ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כו' בשבת פ"ק יליף מכאן שביתת כלים ויש ליישב דהכונה דלא נימא דטעם מצות שבת משום דאין למעשה המתחיל בשבת קיום מצד המזלות המשמשים בו ולזה אמר דהרי אפי' שביתת כלים אסור אפי' התחיל כבר מערב שבת ולכך שם אלקים אחרים לא תזכירו כו' ולפי פשוטו אומר שישמרו ממעמד הר סיני ויהי' תמיד לנגד עיניהם ומזה יהיו נזהרים מאלהים אחרים וכן מכח מצות שבת שהוא אות על חידוש עולם ולזה לא יקיימו להם חגים וי"ט כעמי הארץ לפום אלילים ומשמשי שמים שהם רבים ואנכי לא קבעתי אלא ג' רגלים בזמני שמחה ולא תזבחו על חמץ כו' הרמז אפשר שרמז שכל זמן שהם מלאי עון אין רצונו בזבחים ועולות וחמץ רמז ליצר הרע ראשית ביכורי אדמתך כו' הקרבן הוא נרצה בתנאי שיהי' מיועד לפי התכלית להראות שהכל מיד ראשית כל ראשית הוא ולא תבשל גדי ר"ל כפי' הרשב"ם שמזהיר כן כאן הואיל והי' שכיח רוב אכיל' ושתי' או דקאי על עצרת וכדאי' בא"ח סי' תצ"ד:
במדרש רבה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם הה"ד מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל כו' ע"ש וצריך ביאור מאי בעי' בזה והנה כבר נאמר ונישנית גודל יקר מעלת פרשת משפטים במדרשים ואם אמנם כל התור' כול' תמימה ונחמדה מזהב ומפז רב מ"מ הצורך לבני אדם בין אדם לחבירו הוא יותר בפרשה זו וכיוצא והנה חשיבות וערך כל דבר מלבד עצמות הדבר שהוא חשוב ויקר עוד יש להעריך חשיבותו מצד הצורך וכמאמר שהע"ה יקרה היא מפנינים היינו חשיבות מצד עצמו וכל חפצים לא ישוו בה היינו החשיבות מצד הצורך והחפץ והנה הפרשה זו מלמדת אותנו מדות יקרות נשגבות שישמור אדם עצמו וכל אשר לו מלהרע ולהזיק לחבירו או לממונו ולא די בזה אלא שייטיב עם חבירו וישתתף בצער חבירו ויחזיק בו כי מטה ידו ובשביעית יצא חפשי ובשעת דוחקו ימציא לו ממונו וכיוצא באלה והם מראים לנו רצון ד' ומשפטים האלה הם כמפתח לפתוח מקור המדות אשר נטע ד' בקרב בני ישראל ולילך בהם ממדרגה למדרגה וכמאמר שלמה הע"ה למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור ועי"ז יהי' כאלו האדם עצמו הוא נותן המשפטים וכאלו הם משפטיו וחוקיו כי הוא עצמו גוזר עליהם ומקיים אותם למשפטים וע"ד שפי' המדרש ריש תהלים כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ופרש"י בשם המדרש בתחילה בתורת ה' ואח"כ נעשה תורתו והוא ע"ד הנ"ל שהתורה היא מפתח למקור השכל והמדע והמדות שבאדם שע"י התורה נעשה אח"כ שכלו ותבונתו ומדותיו כאלו הוא בעצמו בוחר אותם וע"ז כיון כאן במלות תשים לפניהם שיהי' המשפטים האלה להם לאות ולדוגמא להעמיד לפניהם ולעומתם יכוונו דרכם כמו הנס העומד להראות דרך לפניו ולא יעשו הטוב בעיניהם ואינו מכוון לדרכי התור' אלא הטוב לפי דרכי התורה וע"ז אפשר לכוון כונת המדרש שפי' הפסוק תשים לפניהם על כונ' הנ"ל ולכך הביא הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל שה' צוה דבריו ליעקב שעי"ז יהי' חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כדי שישראל יהי' לאות ולמופת לשאר אומות ומהם יראו וכן יעשו שכשם שהשי"ת נתן וצוה על הרבה מדות טובות ומהם ילכו ויקחו ראי' על אחרים כמו כן צוה ד' לישראל ומהם יראו האומות וכן יעשו:
הנה אנכי שולח מלאך וגו' נראה שכאשר הי' משה במרום בתחילת נתינת התורה מיד אמר ה' כן מצד שהיו מעותדין לירש את ארץ כנען והיו להם חסרונות רבים מחוץ לגופם גוים רבים ועצומים מהם אשר היו צריכין להיות עוסק בכיבושם חסרון הב' מבפנים לגופו כצרכי מזונות ושמירת הבריאות ע"ז אמר לו ד' ע"ד שאמר התנא כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ראשון הנה אנכי שולח מלאך לפניך למען יפול מצדך כו' ואליך לא יקרב כו' ויש עוד לפרש ע"ד שאמרו דבמלאך המשחית אין מבחין בין טוב לרע אלא א"כ הוא צדיק גמור ע"ז אמר להם שכל כך גדול מעלתך שאנכי אוכל לשלוח מלאך לפניך השמר מפניו ושמע בקולי כו' ר"ל שתבחין כי ממני היתה הבאת וירושת הארץ או הכונה שלא להניח הגוים להיות למס עובד כאשר צוה על זה לקמן בפ' מסעי ואח"ז אמר נגד חסרון מנימי ועבדתם ה' ובירך לחמך כו' והסירותי מחלה כו' ולא ע"י שליח אלא אני בעצמי וא"כ א"ש מדוע לא מיאן משה כאן במלאך ובסדר כי תשא מיאן בו כי בכל דבר צריך האדם לעשות השתדלות ולעשות מה שביכלתו ומה שחסר הטבע ישלים השגחת ד' לאדם מערכי לב ומד' מענה לשון וא"כ לעולם כל מעשה אנוש צריך שיהי' שותפת בין אדם להשגחת ד' אבל כאן הבטיח ד' שאם ילכו בדרכיו גם החלק שראוי לו לאדם לעשות ישלח מלאכו לעשות לפניהם והשגחתו לא ימעט בזה משא"כ בפ' כי תשא שאמר לו תחת השגחתו ישלח מלאכו וזה רע לו למשה ומיאן בו ולכך ג"כ כאן כיון שאמר שגם החלק שראוי לאדם וכבר הונח לעשות בטבע ישלח מלאכו עכ"ח אין כאן ארך אפים כי לזה ברא ד' כח הטבע כדי להאריך אפו לרשעים ויהי' להם אחיזה והנהגה טבעית לכל הפחות כמו שביאר העקידה סדר בראשית על משנה בעשרה מאמרות נברא העולם כו' ע"ש:
ואל משה אמר עלה כו' ויבוא משה כו' ויאמר כל אשר דיבר ד' ויכתוב משה כו' ויקרא באזניהם ויענו כל אשר דיבר ד' נעש' ונשמע מדוע מעיקרא לא אמרו נשמע נראה דהי"ת נתן לנו תורה לעשות בפועל מעשים הנרצים לתקן נפשינו וגופינו ומי יודע במה יתוקן הגוף ונפש ואיזו מעש' נרצה ורק ד' בורא נפשינו וגופינו הוא יודע תועלתם ותורת ד' תמימה משיבת נפש ויש בה תיקוני מידות ותכונות האדם אמנם יש חלק מהמצות הבא ללמדנו דיעות ואמונות אמיתית כמ"ש הרמב"ם שכל מצוה או בא לתקן מידה או אמונה אמיתית מעיקרא סברו שצורך המצות רק לתקן המידות והפעולות וע"ז השיבו כל אשר דיבר ד' נעשה וסברו בעניני דיעות א"צ תיקונים אבל כשקרא לפניהם מבראשית עד כאן וראו קלקול הדורות וס' בראשית עד מתן תורה עיקרו לתקן הדיעות ולכך השיבו נעשה על עניני מדות ופעולות וגם נשמע אמונות ודיעות ד':
ועבדתם את ד' אלקיכם וברך כו' שם אלקיכם מצינו שניתן על העומד בנסיון ומוסר נפשו וממונו לד' כמו שאמרו חז"ל בפ' חלק שהי"ת אמר לדהע"ה שרק לאבותינו שעמדו בנסיון נקרא ד' אלקי אברהם ויצחק ויעקב וזה שאמר ועבדתם את ה' אלקיכם שיהי' כבחינת אלקיכם שתעמדו בנסיון אז הברכה טובה לכם וברך כו' והסירותי מחלה היינו בממון וגוף ועוד ברכה אחרת ע"י עבוד' במסירת הנפש לא יהיו תחת המזל כיון שהם לד' וחיי ומזוני ובני לאו בזכותא אלא במזלא תלי' אבל אם תמסרו לד' לא יהי' עקרה ומספר ימיך אמלא:
פרשת תרומה
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו כו' נראה שצוה ד' שהם מעצמם יקחו תרומה ולא יהי' ע"ד ציווי שד' צוה לקחת תרומה כי הי' רצון ד' שיעשו זה בלב שלם ובנפש חפצה ומבחיר' חפשית ואלמלי צוה ד' מי יעיז פניו לעבור מצות אלקיו ושוב אין נתינת הנדבה בנדבת נפש ממש ולא באלה חפץ ד' כי אינו חפץ אלא בנדבה לכך אמר ויקחו לי תרומה ועי"ז תקחו את תרומתי מאת כל איש אשר ידבנו לבו דרך מרן המחבר ז"ל מורה לנו עוד פשט אחר הפשוט והוא דמלת ויקחו הוראתו מיוחד על פעולת ההפרשה ועצם הלקיח' מממונם והנתינה למקום המכוון מאליו יובן ופירושו שיקחו מאתם ויתנו לי עיין ראב"ע ומדהזכיר הכתוב ההפרשה וסתם ולא פירש כמותו ע"כ משום שאין לו קצבה ויקחו כפי שירצו ליקח לא כן אם אמר הכתוב ויתנו לי אזי עצם פעולת ההפרשה מובן מעצמו ואינו מוזכר ולא דיבר בו הכתוב רק דיבר ממצות נתינה וחיובה בכלל ושייך גם על דבר שיש לו קצבה כגון מעשר וכדומה וכאן בתרומה הזו באמת לא הי' לו קצבה לכן צודק בו יותר לפי משמעו מלת ויקחו ותכלית עשיית המשכן הי' להראות החבה והשגחה הפרטית הנפלאה אשר עיני ד' משוטטות על עמו גם בלי משכן ושכינה השוכן על המשכן הוא אות על השגחה ושכינת כבודו אשר הוא שוכן על נפשם ובקרבם והוא חבה כפולה ומכופלת ולכך מדד ושיער ודקדק על כל פרט ופרט האיך יהי' נעשה כי במדבר שהי' השראתו על נפשם גדולה הרבה אשר לא זכו עלי' עוד כהשגחה הנפלאה הזאת ואנו מקוין עלי' לימי העתיד משא"כ בבנין שלמה לא האריך כן בכל פרט שאז לא הי' ההשגחה על אופן זה עי' בעקידה שהאריך וזה הנראה לפי פשוטו ועד"ז יש לכוין מעשה המשכן למעשה האדם ולצורתו וכמו שביאר בזה בכוזרי מ"ב ואין להאריך כאן ויש לכוין בזה הקרא דכאשר אני מראה אותך את תבנית המשכן היינו גופו עצמו שהוא תבנית המשכן וכליו כן תעשו ועוד יש לפרש וכן תעשו דהנה מצות המעשיות הם מרמזים על דיעות נכונות ואמיתיות ועי"ז הלביש ד' ותיקן העולם שהמעשים מצד עצמם יהי' להם מבוא בקודש כמו שבארתי במקום אחר ולא כן דעת מי שלא ניתן להם תורה אלא אומרים כי אין צורך במעשים אלא הכל תלוי בשכל וכבר הכה על קדקדם הכוזרי וביאר כי אי אפשר להשיג בשכל בזמן רב מה שיוכל האדם להשיג על ידי החושים בזמן קרוב ועד"ז שנתקשה משה בעשיות המשכן לידע אותם וע"י הראי' הוקל לידע ולירד לסוף סורו כן תעשו כל המעשים כדי לירד לסוף סודיהם ודוקא באמצעות המעשים במעשה החושים אפשר זה ולא בשכל מצד עצמם:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו ורש"י פי' וכן תעשו לדורות הנה תכלית ושורש העבודה סור מרע ועשה טוב אלו ב' חלקי העבודה ושניהם כאחר טובים לפרוש מן כל דבר רע ומדה מגונה ולשמור כל לא תעשה ולעשות מעשים טובים מצות עשה אמנם יש מדרג' יותר מזה שבסור מרע עצמו הוא עושה טוב ומקיים מצות היינו שמרגיל גופו וטבעו לפרוש מן הרע ולקדש עצמו במותר לו שלא יאכל ולא ישת' להנאת עצמו למלאות תאותו ונטיית טבעו אלא כדי לקיים נפשו כרצון בוראו ואז בסור מרע עצמו מקדש גופו ונעשו ומקיים מ"ע של קדושים תהיו וכמו שפי' הרמב"ן בחומש פ' קדושים והיינו סור מרע ועשה טוב שתסור מן הרע מצד קדושת ד' ורצונו שבזה עצמו ועשה טוב שעושה עצמו טוב מקדש גופו ונפשו וזה גורם שישרה עליו שכינה והוא נמשל לארץ וכנאמר בתהילים צ"א צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ואמרו במדרש תמר עושה פירות וארז גזעו מחליף ונראה עפ"י הנ"ל וכבר כ' הרמב"ם בשמנה פרקים דדרך הממוצע הוא הטוב והנרצה אמנם כשאדם מרגיש בגופו שהוא נוטה לאחת ממידות הרעות צריך שיעקם עצמו לקצה האחר כדי שיבא לדרך הישר והיינו כל זמן שיש לחוש לטבע רעה ומדה מגונה אבל המקדש אבריו ואינו נוטה לרע אז הדרך הממוצע טוב לו וכנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כו' תוך ממש וכפי' האלשיך בישעי' מ"ם קול קורא במדבר פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה לאלקינו דהיינו שיוכלו ללכת באמצע ואומר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו והיינו הקצה האחרון בין של גיאות ובין של השפלות ועי"ז והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה אמנם בזה צריך שיהי' לבו דבוק בד' והיינו כתמר וכארז שלבם למעלה ואין להם עקמימות אלא שוה ומשוה אבל לא די שיקדש אדם עצמו בימי נעוריו ולתקן טבעו ומידותיו אלא כל שמוסיף דעיה ושכל וצדקות צריך שוב שיחקור ויקדש עצמו עוד יותר ויותר ומה שהי' עד עתה לפי ערכו וכמו שפי' ההפלאה לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה כו' שלעולם יחפוש דרכיו ומעשיו שהוא עשה עד עתה וימצא בהם חסרון שצריך לתקן ולשוב דהיינו מדת הארז שגזעו מחליף והיינו דקאמר צדיק כתמר יפרח ועושה פירות מעשים טובים וגם אין בו עקמימות וכארז בלבנון ישגה מוסיף והולך למעלה למעלה בקדושה היינו בלבנון ללבן את מעשיו מכל חטא ומדה רעה וזה שאמרו חז"ל אין לבנון אלא בית ה וקדש וזה גורם השראת השכינה וככל אשר אני מראה אותך דהיינו בעת שאתה פורש מן העולם הזה ומשה עלה אל אלקים וכן תעשו וחז"ל דרשו וכן תעשו לדורות יש לומר בדרך מוסר ע"ד שפי' הקול יעקב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם וישמח בו שר"ל שהטבע של האבות גורם לבניהם אחריהם להיישיר דרכם ולכך אם האדם נוטה לרע אלא שכובש יצרו אין צדקתו הולך על הבנים אבל אם מיישר ומתקן טבעו אז הולך זה על בניו ומסייע להם ולכך אם מוליד חכם ישמח בו שמוכח שגם טבעו מתוקן והיינו וכן תעשו לדורות שעי"ז יטעו זה בלב בניהם אחריהם ואפשר שזה רמז במדרש מהיכן הי' לישראל ארזים שיעקב אבינו יטע ארזים במצרים ואמר להם כשיצאו יקחו עמהם לעשות משכן והיינו כנ"ל שהשאלה מהיכן הי' לישראל ארזים שהוא המשל לסור מרע עד שיתקדש גופם לעלות מטבעם למעלה למעלה בלי עקמימות הגדלים בלבנון וכי אפשר זה במדבר וע"ז אמר שיעקב אבינו נטע ארזים להיות להם ללימוד והוא נטע היסוד בם כמו שאמרנו גיל יגיל אבי צדיק כו' שקדושתו הלך על בניו אחריו והוא שאמר שעתיד שיעשו משכן אמנם אין אדם צדיק בארץ כו' מי יוכל לבוא לידי מדרגה זו ומי יעלה בהר ד' ואפי' יעלה לפעמים נופל אחור וזה ומי יקום בהר קדשו רק נקי כפים כו' ומטעם זה צריכין רבים לחבר להיות יחד ואז בכלל ישראל נשלמו כל המידות ומה שחסר לזה משלים זה וזה שמסיים הקרא זה ר"ל מטעם זה דור דורשיו מבקשי פניך ועד"ז יעקב סלה שזה הסוד מסר יעקב לבניו באמרו הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם לימד אותם דיעה זו שדוקא כלל ישראל הוא אביכם והוא המקיים אתכם וישראל מכוון כנגד התורה וס' רבוא ישראל נגד ס' ריבוא אותיות התורה כמו שאמרו י" ש" ר" א" ל ר"ת "יש ס" ריבוא "אתיות לתורה והוא המקיים אותנו ונראה שע"ז כיון במדרש תנחומא שאמר שיעקב אבינו הוריד הבריח התיכון לבניו למצרים ונראה דהוא הרמז דהתחברות ישראל ראוי ומחויב מצד ב' טעמים א' שאיש את רעהו יעזורו וכל אחד צריך לפעמים לחברו ואדם מדיני בטבע אמרו החוקרים וזה יש לחלק לב' חילוקים אחד לצורך עולם התחתון טובים השנים מן האחד והב' גם לצורך ידיעות והשלמת עניני עולם העליון כשהאדם לעצמו מה הוא וצריך עזר כנגד עזר ואין לך אדם שאין לו שעה אמנם זה התחברות אינו כוללות וכל אדם למינו כמ"ש בן סירא ובן אדם לדומה לו וזה אפשר הרמז הבריחים התחתונים ועליונים שבין לענין עולם התחתון ובין לעולם העליון צריך עזר זה כנגד זה והוא מבריח ומחבר להיות אחד אבל אין זה כולל לכל כתות בני אדם אמנם יש עוד חיבור אחר והוא תורה והשראת השכינ' וכמו שנאמר אמרת ד' צרופה דאמרת ד' מצרף והוא כולל ומגן הוא לכל החוסים בו דהן אל כביר לא ימאס ותפילת רבים נשמעת וחיבור הזה כולל כל אישי ישראל אפי' הם רחוקים ומתנגדים זה לזה ואין מעמדם שוה הלא אב אחד לכלנו ושם ישראל דהיינו כנסת ישראל הוא אבינו ומעמידנו ומקיימנו ושמעו אל ישראל אביכם וזה אפשר הרמז של הבריח התיכון שהבריחים החלקיים הם רק בחיצוניות האדם לפי מקריו אבל הבריח הזה הוא תיכון בפנימיית של ישראל כלנו כאיש אחד ואב אחד לכלנו והוא מבריח מן הקצה אל הקצה בין הכיתות שהם רחוקים זה מזה וזה הבריח התיכון הוא שהוריד יעקב לבניו כמ"ש לעיל והבריח הזה בנס עומד שאין מזל לישראל ואין מתקיימים אלא ע"י התורה והשגחה פרטיית וא"ש:
פרשת תצוה
ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפד כו' אי' פ' במה מדליקין מעשה דגר בא לפני הלל גיירני ע"מ שתעשני כה"ג כו' ע"ש ונראה לפרש האדם נברא בעולם חסר כל השלימות ומלא בכל הכנות שבעולם שיוכל להשלים עצמו בכל השלימות ולהרים עצמו מעפר עד שמים לרום ואין לו גבול וכל זה במה שבכחו להשיג אבל האדם מצד אחר מוגבל שהרבה דברים אשר אין בכוחו להשיגם וכיון שאין בכוחו אין שייך בו שלימות להוציא מה שבכח אל הפועל וככה הגביל ד' ג"כ מעלות אשר אין האדם יוכל לעלות עלי' ככתר כהונ' שרק בשבט לוי בחר ד' ומתוכם בזרעו של אהרן והפליג בחסדו עלינו להרשות אותנו להקריב לשמו וכאילו שלמנו לו מחובותינו וד' רצה בהם ושלח שלוחיו לקבל מיד הרוצה להקריב דהני כהני שלוחי דה' נינהו ולכך בחר בשבט ידוע להוכיח שלוחי ד' ולא יסברו שכהנים שלוחי דידן ומאלה הבגדים הנעשים לכה"ג שישא על לבו שמות כל השבטים הי' נראה קצת שכה"ג הוא שלוחא דישראל אלא שכבר הוכיחו הש"ס דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי ומכח זה מוכח דשלוחי דשמיא נינהו ולפ"ז אפשר דע"ז כונו במעשה האי גר ששמע ואלה הבגדים וסבר שישראל משלחים לכה"ג מדנושא שמותם על לבו וממילא הי' מוכח דגם איש שאינו כהן כשר לזה דאל"כ מי איכא מידי כו' ולזה אמר ע"מ שתעשני כה"ג דהיינו להביאו לידי מעלה נפלאה כזו:
איתא בגמרא בזכות שיצא אהרן לקראת משה וראו ושמח בלבו זכה לחשן על לבו ונראה הכונה דהכהן אשר יכפר על כל ישראל ראוי שיהי' מתלמידיו של אהרן אוהב שלום אוהב הבריות שצריך שכל איש ישראל יהי' קשור לו בלבו ונפשו קשורה בנפשם ואז כאשר יכפר על נפשו יכפר עליהם כי הם קשורים בו ואיש כזה אומר לאביו לא ראיתיך כי אין צריך לאהבה הטבעית הזה לאביו כי כל זמן שיאהב לאביו יותר מאחרים כל שכן שיאהב לגופו שקרוב לו עוד יותר אבל אם אין אוהב לגופו יותר ממה שהוא לצורך הנפש אז כולם שווין וזה על ידי שראו ושמח בלבו ולא נתקנא בו עבור אהבת עצמו מוכח שאהבת נפשו אהבו וראוי לחושן הנתון על לבו שכתוב עליו השבטים שיהי' הוא המכפר וזה שאמר בפ' זאת הברכה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו':
הג' כתרים מרומזים בג' זר זהב ארון שלחן מזבח הזהב אמנם צריך טעם למה נעשה זר זה במזבח הזהב ולא במזבח החיצון ששם עיקר עבודת הכהנים ונראה דמתני' באבות פ"ד דתנן ג' כתרים הם כו' וכתר שם טוב עולה על גביהם בא לישב זה והוא דשם טוב נמשל בקהלת לריח טוב כנאמר כשמן תורק שמך ונאמר טוב שם משמן הטוב כו' דכשם שהדבר שיש לו ריח טוב דבר ההולך ומדבק עמו מתבסם ומקבל הריח כן המעשים טובים וישרים שהם המכונים בשם טוב הם מבסמים ומתקנים אחרים וכעין שכ' הרמב"ם בפי' המשנה ריש מס' פיאה דאלו דברים כו' דקרן היינו מעשיו ומה שפועל עי"ז על אחרים הם הנקראים פירות עיי"ש והג' כתרים ומעלות הם לו ליקר ותפארת כמו כתר אם הוא הולך בדרך טוב וישר אבל אם אינו הולך בדרך הטוב אדרבה הכבוד בקלון ימיר שטוב לו יותר אם לא הי' לו מעלה ההוא ששגגת תלמיד עולה זדון והיינו דקאמר וכתר שם טוב עולה על גביהם ר"ל שבזה תלוים הג' כתרים שאם הם קשורים ודבוקים בכתר שם טוב אז הם כתרים ואם חסר להם זה דיעה חסרת מה קנית וא"ש ולכך מרמז לנו הכתוב הכתר כהונה שהוא סוף ג' כתרים הרמוזים בקרא במזבח הקטורת שאם הוא נותן ריח טוב אז הוא כתר כדלעיל: