אור ברסלב

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית

דברים אחדים להמסדר ומוציא לאור

פרשת בראשית

בגמ' מס' יומא אלמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של כרך ואלמלא קול המונה של כרך נשמע קול גלגל חמה וגו' עי' בעקידה שער ב' ויש לפרש נמי כי מלבד ששמים מספרים כבוד ה' יכלתו וחכמתו וטובו הם מלמדים מוסר לאדם שאל יגבי' לבו ואל ירום לבבו מאחיו משלוה שנתן לו השי"ת בעושר וכבוד כי שלות העוה"ז הוא עובר ומשנה עצמו בכל עת וכגלגל חוזר בעולם וכצאת השמש בגבורתה עומדת בגובהי מרומים ובצהרים אז תטה עצמה לבוא להעריב שמשה ולהיות לילה ככה שלות העוה"ז אין לחסות ולבטוח בהם ולמען שיהי' זה לנגד עיניו שם ה' דרכי השמש על אופן זה שאל יגבי' לבו בהמון קולות ונכבדות המדובר אצל בני אדם במעלות העושר והכבוד אמנם כמי בהיפך אלמלא הושם בטבע שיהמו וירצו המון העם אחר העושר והכבוד לא הי' טוב ויפה עולם לא הי' אדם בונה בית ולא עבד אדמה ולא עסק במו"מ ולא תוהו בראה וגו' ולזה אמר אלמלא יראה האדם בכל עת שינוי והתהפכות עניני העוה"ז ושמשה איך נוטה ומתהפך הי' שומע בקול המונה של כרך דהיינו שהי' נשתקע בדברים אשר יהמו עלי' בני אדם יושבי כרכים בתאוה ועושר וכבוד ובהיפך אלמלא נשמע קולה של כרך ר"ל אם לא הושם בטבע לעניני העוה"ז הי' נשמע קול גלגל חמה ולא הי' אדם עוסק בישובה של עולם כמו שפרשו חז"ל מקרא בקהלת ג' גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלקים מראש ועד סוף והיינו כנ"ל אמנם כשם שגלגל שמש מראה לנו השינוי והתהפכות עולם שאל תבטחו בנדיבים בבן אדם וכו' ככה ג"כ השמש הוא מנחמת ומייחלת לכל אדם בעת צרה שאל יתייאש כי לכל זמן וערב ובוקר עשה ה' שניהם כולם מרועה אחד ניתנו הצרה המכונה ללילה והישועה שמכונה לבוקר והראי' ע"ז שהלילה עצמה היא בוקר במקום אחר ולא עוד אלא אפי' במקום אחד הזמן עצמה שלפעמים לילה בתקופת טבת, היא יום בתקופת תמוז ובהיפוך מה שהיא יום וגו' וזה אות שהכל הוי' וההעדר הטוב ורע הכל מרועה אחד:

ועד"ז יש לפרש בתהילים י"ט יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת שהפי' שע"י שינויים שבין הימים שלפעמים היום ארוך והיום לוה מהלילה היא תתן אות שהכל אומר אחד ואעפ"י שהלילה נראה לנו רע ע"י שהכל מעשה אחד הטוב עכ"ח תחוה לנו דעת לירד לסוף דעת בוראינו כי הכל לטוב ע"ד שאמר החובת הלבבות בשער הבחינה בענין יום ולילה וזה אמר יום ליום כנ"ל יביע אומר שהכל אחד וא"כ כי יקשה לנו על הלילה עכ"ח לילה ללילה יחוה דעת כי הכל לטוב אם נבחין בם ועד"ז נמי פי' דברי רש"י שפי' על ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולא יום שני שר"ל יום אחד של יחיד בעולמו והיינו כנ"ל עפ"י מה שפי' הרמב"ן בחומש שיש לומר שרמז כאן שבזמן אחד יש ערב ובוקר בעולם וזה היא סימן שהוא מעשה יחיד והיא המנחם לן כיון שמעשה אחד היא ואנו מכירין חכמתו ויכלתו וטובו מהיום עכ"ח גם זה לטוב לנו ועד"ז גם כן הפי' של המאמר הנ"ל אלמלא קול גלגל חמה היינו קול הנחמה נשמע קול המונה של כרך וגו' היינו שחלילה נשמע קולם של המונם ויבהלו ויחרדו מהם ומהמונם וגו':

ועד"ז ג"כ יש לפרש בישעי' שומר מה מלילה מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו ויאתיו והוא כנ"ל אמר שהם שואלים לשומר דהוא כינוי לנביא מה מלילה דהיא כינוי לצרה ואמר לילה וליל נגד ב' החשכות חשכות וצער מחמת קניני עוה"ב שאנו עניים מרודים ושפלים ונגד חשכת השכל והיראה ודת וע"ז השיב אמר שומר אתא בוקר וגם לילה ר"ל כיון שהבוקר בא אע"ג שהם לילה במקום אחר או אפי' באותו מקום כנ"ל עכ"ח שהכל לטוב והכל אינו תלוי' אלא בתפילה ותחנונים ואז ישובו יאתיו על מדרגה הראשונה וזה שאמר אם תבעיון לשון אם הוא בלשון הלואי ותבעיון ותתפללו שובו ואז יאתיו למדרגתם הראשונה או הכוונה שיבואו [לנביא] ועי"ז כשם שאנו רואים שהדבר הנראה רע עכ"פ מביא לטוב ואין רע יורד מן השמים והלילה עצמה יום היא וא"כ אין כאן שינוי והתהפכות אלא עומד במדרגה אחת ולעולם יום ועי"ז נעשה מעולם עובר כעולם עומד עד"ז אמר בפרקי אבות פ"א על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה ועל גמ"ח כי רק הזמן עובר אבל מעשה אנוש ותחבולותיו אפשר שיתקיימו בעוה"ז לעולם אם יפעל טוב בעולמו ולא יהי' עוברים ועד"ז אני מפרש בישעי' אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה השמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו אמר שאם אמנם העוה"ז הוא הולך ומשנה וכאלו לא הניח ה' אלא היסוד שהיסוד הוא הקיום אבל אידך הולך ומשנה כן הארץ רק היסוד הוא מה' ואידך צריך האדם לתקנו וליפות ולבור וע"ד בתהילים מ"ם רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו' במדרש לשעבר רבות עשית מכאן ואילך מחשבותיך ונפלאותיך אלינו והביאור עפ"י הנ"ל דהיינו שצריך שיוציא האדם מכח אל הפועל ויביא העולם לידי תיקון ואין חסרון זה מחוק השי"ת שהרי בראשונה פעל ה' הכל בצביונן ועכ"ח מה שאח"כ צריך שיוציא מכח אל הפועל הוא לטובתינו שיהי' לנו חלק ונקוה האושר בעמלינו וזה שאמר לשעבר רבות עשית ועכ"ח מה שלאח"כ הוא מופלא ומכוסה ע"ד לא נפלאת היא ממך וגו' הוא משום שמחשבותיך אלינו וגו' ועכ"פ העוה"ז הוא רק היסוד מוצב משא"כ השמים הכל מוסד בלתי משתנה והכל משוער אמנם ע"י התורה ומעשים טובים אפשר שיפעל האדם שיעשה מהעולם עובר עולם עומד וזה שאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ועי"ז העוה"ז משנה והולך מ"מ קורא אני עליהם ע"י קריאתי עליהם בתורה וע"י הנביאים יעמדו יחדיו אפשר שגם הארץ יעמוד וזה שאמר נמי באבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם וגו' שהעשרה מאמרות הם הואיל ואין הכל על ענין אחד ואין טבעי כל הדברים שווין ואינם במזג השוה אשר יתקיים ולא יתפרד לכן חלקו השי"תב בעשרה מאמרות וזה אמר הלא במאמר אחד שיהי' הכל במזג השוה יכול להבראות ואז הי' העולם מתקיים יותר אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ר"ל אע"ג שהיא עובר ומשנה אפ"ה הם מקיימים אותם ובהיפך הרשעים לא די שהם משנים עי"ז הם אפשר להיות להם תקומה שיחזרו בתשובה אבל הם מאבדין את העולם ואמנם עיקר קיום הזה הוא אפשר ע"י השמיעה והקבלה והלימוד ע"ד שאמרו בפ"ק דקידושין דנמנו וגמרו שהלימוד גדול שמביא לידי מעשה והביאור שר"ט סובר שמעשה גדול ר"ל שהמעשה יש לו חשיבות שהוא כולל את הכל ועי"ז הוא גדול וחשוב וע"ז השיב ר"ע שהלימוד גדול שיש מעלה ללימוד יותר כי הלימוד נהי דשייך רק באנשים יודעים מ"מ פועלת וכוללת יותר שע"י הלימוד וידיעה עד אנה מגיעין הדברים ומה תכליתן תהי' התיקון מבית ומבפנים וע"ז נענו כלם שהלימוד גדול שמביא לידי מעשה כי נשמת האדם שואפת לעשות רצון בוראה רק היצ"ה מעכב בלימוד והטעאה וע"י הלימוד שקבוע בלבו זה עי"ז נקבע יותר וממילא שואפת הנפש לשוב לד' אמנם צריך שיהי' הלימוד כדי לעשות לא רק מצד החושיים שג"כ שואפים לחדשות ולידע דברים חדשים ואז אינם שומעים אלא לשעה שהם חדשים אבל השומע כדי לעשות הוא שומע לעולם (וזה שאמר שמעו ותחי נפשכם) ובהיפוך נאמר שמעי שמוע ואל תבינו וגו' ע"י הרגל וגו' פן יראה בעיניו ר"ל שלא יראה רק מצד חושיו ובאזנו ישמע רק מצד החושים אלא לבבו יכין ואז ושב ורפא לו במהרה בימינו אמן:

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו' ובמדרש אמרו אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של הרשעים ואינו יודע באיזה מהם חפץ ת"ל וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים הוא חפץ והמדרש הזה שאמר ואינו יודע באיזה מהם חפץ הוא תמוה וכבר ביארתי במקום אחר בכמה אופנים והנראה כעת לפרש ונקדים לפרש החיבור סוף התורה והתחלה שמסיים לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ואמרו במדרש מורא הגדול זו שבירת הלוחות וצריך ביאור למה קרא שבירת הלוחות המורא הגדול ונראה כי עיקר התורה נכלל בסור מרע ועשה טוב כמאמר דהע"ה והלשון דייק דמעיקרא סור מרע ואח"כ עשה טוב דסור מרע הוא משום יראת ה' ועשה טוב הוא משום אהבת ה' וכפי' הרע"ב ריש מס' אבות על משנה והי' מורא שמים עליכם עבדו מיראה ועבדו מאהבה ויראה קודם לאהבה ועוד מטעם אחר דהמצוה אשר עושה האדם והוא עובר עבירות אינו מקובל אצל השי"ת כנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו' ונאמר כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי וגו' והטוב והרע הם שני הפכים והקב"ה רוצה שלא יגורך רע ושיהיה הבדל בין הטוב ובין הרע ומתחילת הבריאה ברא אלקים השמים והארץ נפרדים זה מזה כנאמר את השמים ואת הארץ נאמר את את להפסיק וגם בארץ עצמו הי' תהו ובהו והי' מעורב הרע והטוב וחושך על פני תהום ומכח זה שהטוב מעורב ברע אינו זוכה על ידי המצוה לקרבת אלקים ואין השכינה שורה אלא על כלו טוב שלא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והיינו דקאמר מרחפת רק על פני המים צלולים בלי מעורבים ולכך ויאמר אלקים יהי אור והואיל וירא ה' האור רק אז חשוב האור כשהוא מובדל ורק אז טוב הוא ולכך ויבדל והואיל והחכמה והסכלות טוב ורע הוא נמשל לאור וחושך וכמו שכ' בקהלת ויתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך ונאמר והכסיל בחושך הולך ולכך אמר במדרש שרמז כאן בשם אור מעשיהם של צדיקים שהם מבררים את הטוב מן הרע ומאירים גם לאחרים שמאירים להם את מעלות הטוב והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של הרשעים ר"ל כן דרך הרשעים לעשות לפעמים מצוה וגם עבירות והיינו תהו ובהו והיינו שהמדרש מסמיך זה על קרא דתהו ובהו מעשיהם של הרשעים וע"ז אמר שאינו יודע באיזה מהם חפץ שיש סברא והו"א שהרשעים שעושים עבירות ואפ"ה עושים לפעמים מצוה הוא חשיב קמ"ל וירא אלקים את האור כי טוב שרק באור כזה שהוא כלו טוב ונגמר חפץ הקב"ה ומופת על הנ"ל שאין הקב"ה רוצה במעשה הרשעים ושאין הטוב והרע יוכל לדור במדורה אחת ממעשה שבירת הלוחות שאיתא באבות דר' נתן בפ"ב שלכך שיבר אותם שראה האותיות פורחות באויר כשבא לאויר הטמאה מקום העגל והכבידו עליו הלוחות מבואר שהטוב והרע אינו מדבק זה בזה ואינו רוצה בו הקב"ה וזה יהי' למופת שיהי' האדם סור מרע כדי שלא יפסיד גם מצותיו אשר עושה וכבר אמרנו שסור מרע הוא ממדת היראה ולכך אמר לכל המורא הגדול שצריך יראה גדולה שזו שבירת הלוחות שעי"ז מוכח כהנ"ל והיינו סמיכת סוף התורה שע"י שבירת הלוחות נתברר מדת היראה שבעינן סור מרע ואח"כ ועשה טוב והיינו ג"כ התחלת התורה שבראשית מיד הבדיל ה' בין הדברים וברא שמים וארץ נפרדים בין אור לחושך ונתן לכל אחד גבולו וראה באור כי טוב הוא אז חפץ בו ומזה למד מרע"ה לשבר הלוחות וא"ש. [ונמתק יותר לפי פרש"י ז"ל שלא בא המקרא להורות סדר הבריאה רק עיקר כוונת הכתוב הי' על בריאת האור ע"ש] והנה אמרו במדרש ריש תהלים כשבא הקב"ה לברוא את העולם אמר למלאכים רצונכם להיות נעשה האדם ואמרו מה טיבו ואמר הש"י צדיקים יעמדו ממנו ולא גילה להם שרשעים יעמדו שאלו גילה להם לא הי' מדת הדין מסכמת לברוא אלא האביד אותם מהם וע"ז נאמר כי יודע ד' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד דדרך רשעים האביד מהם וכבר כתבתי לפרשו במקום אחר ונראה כעת לפרש עפ"י מה שפרשתי קרא דמשלי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה דחיי הרשעים הוא העוה"ז ועניני עוה"ז הם מתמעטים והולכים אמנם חיי הצדיקים הוא תשובה ומעשים טובים ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי עוה"ז וזה מתוסף והולך כל זמן שמזקינים וזקני ת"ח דעתן מתתוספת עליהם ומוסיפי' עבודה וקדושה ואין מונע והיינו דקאמר יראת ה' תוסיף ימים שהיא הולכת ומוספת וגם הימים ימי זקנתו מתתוספים לו ומרבים להמשך לו ליראה אבל שנות רשעים תקצורנה שכל שמזקינים מתמעט ונתקצר להם מה שהם שונים באולתם וזאת עצמו שהעניני עוה"ז הם מתמעטים והולכים וכל שמזקינים אין העוה"ז כדאי הוא להם והוא תקרא את האדם לעורר אותו לראות מה תכליתו וכמו שקראו בנות ירושלים לבחורים סוף תענית כמו שבארתי בדרוש ואומרים בחור שא נא עיניך לא תראה את עולם התחתון שא נא למעלה עיניך כי אורח חיים למעלה שע"י מה שלמעלה תלך ותוסיף חיים עד שתבוא לחיי עד ולכך למען סור משאול מטה אשר הוא מטה ולזאת אל תתן עיניך בנוי עולם הזה וחמודותיו תן עיניך במשפחה שאני מבני אברהם יצחק ויעקב ושקר החן והבל היופי וגו' וכמו ששנות האדם קוראין לו זאת שהבל הבלים הכל הבל כך סוף הקיץ והחום והתחלת החורף תראה לו כי כצל ימינו והעוה"ז כלה והולך ואין לו קיום יבש חציר נבל ציץ ודבר ה' יקום לעולם וכל הטבע מתבלה והולך וא"כ התעוררת מן הזמן שמבלה הכל ומן גופו שהולך ונחלש ומתמעט אלו שני המתעוררים ראוי שיועילו להחזיר האדם בתשובה ואם בכל זאת אינו חוזר בתשובה הוא מגדיל חטאו ועפי"ז איכא לפרש בתהלים על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים הוא שנעשים שותפים להקב"ה כביכול [יודע הוא מלשון והאדם ידע לשון חיבור והיינו יודע ה' דרך צדיקים שה' מחבר ומשתף דרך הצדיקים עמו כנל"ה] ומרבים ימיהם ושנותיהם אבל דרך רשעים תאבד ומתמעט וכלה וזה ראוי למעט בחטא ואם בכ"ז חוטאים לא יקומו וזה נמי כוונת המדרש שאמר שגילה למלאכים שרק צדיקים יעמדו ממנו ויבחרו בטוב ובזה נתעלה מן המלאכים שהטוב הוא ממנו ומבחירתו אבל דרך רשעים לא גילה ר"ל שרק אם אין מגלין הבלי עוה"ז ואם באמת גילה להם שהרשעים עומדים ממנו לא הי' מדת הדין נותנת שיברא אבל באמת אדרבה עי"ז שכר הצדיקים נתרבה וכמו שפי' רש"י ז"ל ריש נח על צדיק תמים הי' בדורותיו שאלו הי' בדורות של אברהם כש"כ שהי' צדיק יותר וא"כ ע"י הרשעים נתגדל צדקת הצדיקים וזה אין המלאכים ומדת הדין יודעים שהקב"ה מחשב מעשה האדם לפי ערך שאם יש לו נטיה ויחוס לרעה ואפ"ה כובש יצרו שעי"ז מתעלה מדרגתו ושכרו וזה כי יודע ה' דרך צדיקים אם הוא קל להם לעבוד ה' או יש כמה עכובים ומונעים ועי"ז יתרבה צדקתם ודרך רשעים תאבד יתבטל ע"י מעשה הצדיקים שיכריעו וגם שעי"ז יש להצדיקים ללמד לבני אדם דעת ולהוכיח במישור את כל ענוי ארץ ללמד תועים בינה וזה עיקר מעלת האדם יותר מן המלאכים:

ועד"ז פרשתי מאמר המובא בסידורים חיה אחת יש ברקיע כשהוא יום אמת במצחה ויודעים שהוא יום וכשהוא לילה אמונה במצחה ויודעים שהוא לילה ובכל פעם ופעם אומרת ברכו את ה' המבורך לעולם ועד ושמעתי לפרש ריש המאמר עפ"י דברי העין יעקב סוף פ"ק דברכות ד' י"ב דכל שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו שהכוונה שישראל כשהם ברום המעלה ניכר בהם השגחת השי"ת והשי"ת משגיח עליהם והיינו כשהוא יום דהיינו הצלחת ישראל אז אמת במצחה הוא שאמר שבשחרית אומרים אמת ויציב שהאמת מוצב ארצה אבל בזמן הגלות אמונה במצחה וישראל מקוים ומאמינים בה' ובכל השמדות אפ"ה אנו לי"ה ועינינו לי"ה ע"כ שמעתי ולי נראה קצת באופן אחר דיום ולילה היינו כמו שכתבתי לעיל והוא אם הדור טוב וצדיקים שנאמר ע"ז במדרש ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ולילה היינו מעשים בדור שאינו צדיק מ"מ כל רואיהם יכירו את בני ישראל שהם זרע ברך ה' וסובלים עול הגלות בשביל שם ישראל ושם ה' הנקרא עלינו ובזה אנו מכירים את הישראל ומזותו וקשה ערפו ואמונתו ובמצח יש היכר טביעת עין כדאיתא ביבמות קכ"א הכרת פניהם ענתה בם אבל כשישראל טובים אז לא ימוטו רגליהם וקושטא קאי והיינו אמת ע"ד הנ"ל אלא שביארתי הסיפא בכל פעם ופעם אומרת ברכו את ה' ומשתדלים להרחיב גבול הקדושה לקרב אחרים לעבודת השי"ת והיינו דקאמרו ברכו אבל וכל גדודי מעלה שהם גדודים וחתוכים זה מזה שאין אחד פועל בחבירו כל אחד בפ"ע אומרים ברוך ה' המבורך אבל אנו בני ישראל לנו החיוב לפעול על אחרים ולקרב אחרים לעבודתו להחזיק לומדי התורה ובנים לגדל על התורה והעבודה ולהשתדל בצרכי צבור וזכות הרבים גדול לקרב הגאולה בבי"א:

אר"י לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש וגו' ליישב דברי ר' יצחק הללו נראה לי כי כיון להורות על אחד מיסודי התורה כי התורה נאמרה רק לישראל ולהדובקים בהם ותורה צוה לנו משה וגו' אמנם זה יתכן במצות המעשיות אבל במצות אשר ילמדו לאדם דיעות אמיתיות כמציאות ה' והשגחתו ובריאת עולמו וכיוצא בהם הרי אלו ראוי שיעשה כן לכל גוי וה' לא ימנע הטוב ובאמת גם בן נח נצטוה עליהן וא"כ מהראוי שהתורה אשר רק לישראל נאמרה יהי' בפני עצמו זה הוא קו' ר"י הנ"ל ויישב זה דכח מעשיו הגיד לעמו למען שיהי' להם פתחון פה ליטול נחלת גוים:

בראשית ברא אלקים וגו' הכוונה דבאדם לעולם מחשבה קודמת למעשה לא כן אצל השי"ת הכל מחשבה דיבור ומעשה הכל נעשה בפעם אחד תה בראשית כשהיה מחשבתו יתברך לברוא נברא ועל שלא הקדים שם אלקים לבראשית גילה לן הקרא דבר גדול כי נתעלה פעולת ה' מפעולת אנוש כי כל פעולה חשובה של איש צריך לעולם שיעשה למען תכלית מה והתכלית ההוא הוא למען עצמו וא"כ עצמותו הוא סיבה לתכלית מעשיו לא כן בריאת העולם מאת ה' לא הי' בבריאת עולם תכלית לה' ממנו כלל והוא בבחינה זו נגד ה' בבלי תכלית כי השי"ת נתעלה מכל חסרון ואדרבה בריאת עולם בחפץ וברצון חשבוהו ההולכים בחשך ולא נגה עליהם אור הדת לגנאי לד' והאמת כי במקום גדלו ענותנותו וברא העולם למען האדם והאדם למען ילך וישתדל לעומת דרכי ה' ויקרב אליו וילך בדרכיו כי זה חיותו וטובתו אם ישיג דרכי ה' וידבק בהם ולכך הקדים בראשית ברא לאלקים ובזה תבין דברי המדרש המובאים בעקידה שער א' עי' שם ותבין:

והארץ היתה תוהו וגו' יש לפרש דברא נאמר על הוצאות יש מאין וא"כ ביום הראשון מיד ברא ד' השמים וארץ לגמרי וא"כ כבר היו כל הד' יסודות רק שהיו מעורבים וזה תוהו ובוהו דאע"ג שבוהו הי' הכל מ"מ תוהו הי' ולכן שפיר כנהו בשם תהום וגם השמים אם שנבראו מ"מ אמר שעדיין לא הי' אור בהם אע"ג שה' אמר ויהי ואלמלא רצון ה' להיות הכל בשעה חדא הוא נעשה רק זה נעשה מרצון ה' להיות נעשה זה במתון ומעט מעט וה' יודע את הסיבה ולו נתכנו עלילה וגם להורות נתן למעשה ידיו כי גם להם ישנו כל המעלות והמדות נתונות בכח ותכנה להם והם יפעלו במעט מעט להוציאם וזה הכוונה של ורוח אלקים מרחפת וגו' ר"ל במתון זה הפי' של המשנה פ"ה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם כו':

ויאמר אלקים יהי אור וגו' בכל הנמצאים אשר בארץ חוץ מהאדם יש להם ב' תכלית אחד פנימי ר"ל במציאתו שתכליתו היא להיות נמצא כי כן רצה ה' וממנו ניכר גודל אדונינו אשר בו נכללו כל העולמות ותכלית הב' שהוא נברא לתכלית האדם ועל ב' אלו אמר על הראשון ויאמר אלקים ועל הב' וירא אלקים כו' ולכן אמר כי טוב לתכלית האחר ולכן באדם לא כאמר כי טוב כי תכליתו במציאותו בעצמו ולא בשביל דבר אחר וכן ברקיע שלא נברא לפעול על הארץ:

ויקרא אלקים וגו' נראה דהנה לכל דברים יש ב' מיני תוארים תוארי עצמיים שאלמלא הי' זה לא הי' אותו דבר ותוארים שאינם עצמיים שאפי' לא הי' לו זה הי' הנמצא ההוא ועל הראשון אמר לשון הבדלה ועל התוארים שאינם עצמיים שחלק ה' לדבר ודבר אמר ויקרא כו':

נעשה אדם בצלמינו וגו' כבר דקדקו המפרשים על לשון נעשה ועי' בפרש"י ז"ל ללמד ענוה. ולענ"ד הביאור שבא ללמד כי אין בריאת ויצירת האדם כשאר הנבראים דשאר הנבראים ביום בריאתן ולידתן הם שלימים אמנם האדם אינו שלם בעת הולדו עד אשר ישתלם ויוציא שכלו לפועל, ולהוצאה זו צריך שיפעל עליו העולם כי האדם יש לו מחוסרים וצריך לעולם להשלים חסרונו כמו שתיקנו אנשי כנה"ג בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא וגו' עי"ז העולם נעשה שותף במעשה האדם ולכן אמר נעשה אדם וזה עצמו עניוות ולכן גבי בריאה כתיב רק ויברא ורק בעשיה שהוא [תואר] נאמר על התיקון במעשה בראשית שייך שפיר לשון נעשה וגו' וגם לקמן אמר ויברך אותו ויקרא שמו אדם דוקא לאחר ברכה וזה עצמו הי' ברכה שיקראו הם שמם אדם וזה הי' החכמה יתירה שהי' באדם הנאמר במדרש שאמר הקב"ה שיש לו חכמה יתירה יותר ממלאכים וראי' שקרא שמות לעצמם לאדם וגו' והיינו החכמ' יתירה המלאך עומד במדריגתו מאת הבראו ואינו מוסיף והולך משא"כ האדם וזה הוא שמו מה שמוציא עצמו מכח אל הפועל:

והנה לזה שצריך שיתקן האדם עצמו שלימותו ניתן לו גם היצר שעי"ז אם יכבשנו יתעלה אמנם צריך שילמד האדם עצמו שיכבוש את יצרו וכשם שההולך למלחמה לא די לו אם יהי' הכלי מלחמה בידו אלא צריך שירגיל בהן להשתמש בהן ולידע כל התחבולות ככה אם ירצה ללחום נגד יצרו צריך לידע כל התחבולות וירגיל לכבוש את יצרו ולהשתמש בכלי המלחמה שהם התורה ומצות ועד"ז אמר בפ' שופטים כי תצא למלחמה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע ר"ל מן היציאות למלחמה אתה תלמד להשמר מן הרע בשמירה רבה והנה ב' המלחמות אלו רובם הם מכוונים וזה לעומת זה עשה ה' אם האדם שלוחם את יצרו וכובשו שגם אויביו ישלים אתו ולא יהי' מלחמות כמו שיעד לן לעתיד על רוב שלום ובהיפוך אם אינו לוחם נגד יצרו ורבתה המכשלה המלחמות מתרבות כאשר הוא בשנים אלו וחיים בפחד ובהלה ואפשר שכיון בס' שופטים ג' רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום אפשר שאמר שילמדו מלחמה רק הלימוד מן המלחמה החיצונה הוא צורך משום דמלחמה שהוא מלפנים היינו מלחמות היצר לא ידעום לכן צריכין ללמוד מלחמה החיצונה:

וביהושע א' אמר הקב"ה ליהושע רק חזק ואמץ לשמור וגו' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בספר הזה כי אז תצליח ואז תשכיל וגו' אמר קודם שיתחיל במלחמה החיצונה אמר קודם יתחזק במלחמה הפנימית ויתחזק בתורה ומצו' ואמר הדרך והכלי מלחמה הפנימיות הם לא ימישו ספר התורה הזה מפיך היינו תורה שבע"פ שבלעדה אי אפשר להבין ולשמור תורה שבכתב וגם על ידיה אין קץ לתורה ולכך אמר והגית בו יומם ולילה ועי"ז תשמור ככל הכתוב כי מבלעדי התורה שבע"פ אי אפשר להבין הכתוב וגם היצה"ר מתחדש על האד' בכל יום ותורה שבע"פ היא התבלין שאמרו חז"ל וע"ז תצליח במלחמה החיצונה וגם אז תשכיל ויתקיימו שניהם בידך:

ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו וגו' ומלאו את הארץ וכבשה וגו' יש לפרש דהנה המצוה הזאת נאמרת לאדם קודם החטא וא"כ לא הי' סופו למות והי' חי בחיים א"כ לאיזה תכלית המצוה לפרות בשלמא לדידן כדי להיות דור הולך ודור בא ולשבת יצרה שלא יכלה המין ויהי' נצחיי במין ולכך הושם זה בטבע שאר בי"ח כדלעיל ויברך אותם אבל האדם קודם החטא שהי' נצחיי במין ולא הי' צריך זה לבריאת האדם לא הי' צורך הרבי' להיות נצחיי רק על צד היותר נאות כמו שהוברא אדם בב' עינים אע"ג שאפשר לו לקיים באחד וכן כל אברים הכפולים הטעם כדי ליברא האדם על צד היותר נאות ויותר מכוון לו ה"נ ברוב עם הדר' מלך ונהי דהקב"ה לא רצה לברוא יותר מאחד כדאי' בסנהדרין ל"ט טעמים על זה ולהורות כי גדול השלו' בעיני הקב"ה וברא ביחידו ע"ש אבל אח"כ המצוה לפרות וזה קאמר ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ר"ל שיפרו וירבו כדי למלאות הארץ ולכובשה ולא לקיום המין ומצד זה אשה אינה מצווה אבל לאחר החטא שמצות פרו ורבו הוא לקיום המין גם הנשים מצוות עלי' וכדעת הפוסקים דנשים מצוות על לשבת יצרה ולכך אמר הקב"ה ואל אישך תשוקתך מצד קיום המין והוא ימשול בך דאצלה הוא גנאי יותר שהיא שוה לבהמה בזה משא"כ האיש שיש לו עוד מעלה אחרת בזה:

אלה תולדות השמים והארץ וגו' הכוונה נראה דהנה כשנבחין מציאות העולם בכללו אנו מכירים כי העולם כלו צריך אחד לחבירו ואי אפשר להתקיים לאחד בלתי חבירו אם לא ברצון ה' ומזה אנו יודעין שכאשר עלה ברצון ה' לברוא העולם עכ"ח צריך להיות שעלה ברצונו לברוא כל העולם ומלואו ומזה נדע כי לא הי' שינוי רצון רק כן ראתה חכמתו אעפ"י שהכל אחד צריך לחבירו והמציאות הכל הוא אחד שלם כמו שהאריך הרמב"ם במורה ח"א סי' ע"א והחובות הלבבות שער היחוד וזה כוונת המקראות האלה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו' עתה שנעשה הכל אנו רואים כי מיד בהבראם הי' אלה תולדות השמי' כי אחד צריך לחבירו ומביא דוגמא אחד וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וגו' ר"ל שאי אפשר קוד' המטר ובלי אדם כן בכלם אחד צריך לחבירו ואח"כ מבאר בריאת האדם:

ויצר ה' וגו' ויפח באפיו וגו' כאן ביאר הכתוב במקומו הראוי לו כי נפש האדם הוא חלק מהעליונים ולא מהגוף וגם ביאר כאן תכליתו ונקודת מועדו בעולם להיות פועל ועושה מעשים הנרצים והאדם נקרא נפש מצד מידות הנאותות אשר הוכנו לו וזה ויהי' האדם לנפש חי' שתכליתו רק זה הוא ובדרך זה נמי א"ש לקמן בפסוק כל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו ע"ד שאמרו חז"ל אלמלא לא ניתן התורה היינו למדין צניעות מחתול וכו':

ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי' יש לפרש עפ"י שפי' הרד"ק ישעי' על פסיק חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא דכוונ' דחיות האדם הוא קל הסרה כאלו ניתן דבר מה באפו שאינו מתקיים כן הנשמה היא רק באפו ומעותד לצאת ממנו ואם כי קרוב המות לאדם ומעותד יותר למקרים אשר מקרבים מיתתו וגם הפירוד קל אצלו יותר מבשאר בהמות וחיות הפליא ה' חסדו עם האדם שהאדם בטבעו עוסק בעולמו כאלו חי בעוה"ז לעולמים כפי' הראב"ע קהלת ג' פי"א על כי גם את העולם נתן בלבבם וזה הכוונ' דהקב"ה יצרו מהעפר ויפח רק באפו נשמת חיים קל ההסרה והפירוד ויהי האדם שהאד' הי' בעיניו לנפש חי' כאלו הי' נפש חי בעצמו ואע"ג שלפי קבלת חז"ל הי' האדם קודם החטא חי וקיים לעול' היינו ברצון ה' ולשכר מעשיו אבל לא מטבעו עי' ברמב"ן וא"כ ביום הבריאה קודם שהי' ראוי לו שכר מצוה כתב הקרא כאן את טבעו ברגע הבריאה זה הנראה ואפשר שזה כוונת ריש הפרשה אלה תולדו' וגו' ביום עשות וגו' ר"ל שביומם הי' טבעם על זה האופן המרומז בקרא משא"כ אח"ז או אפשר לומר בהיפך דהנה רש"י בפירושו לקהלת פ"ג פי"א הנ"ל פי' גם את העולם נתן בלבם שהכוונה שהקב"ה חלק חכמת העולם לבריותיו ולא נתנם לאחד כדי שלא יעיינו וישיגו את יום הפרדם והוא צריך ביאור והכוונה שעתה שיש לכל אחד רק חלק מחכמת העולם ועי"ז קצרה השגתו ועי"ז צריך טרדה רב ורבו המניעים וצריך שאיש את רעהו יעזורו ועי"ז צריכין לעסוק בישוב העולם וכיון שרוב התעסקם בהם מרוב טרחם יש להם אהבה כאהבת אומן למלאכתו ונחלק עין השגתם עוד יותר נראה דהנ' השכל הוא מכיר ערך יחס הדברים זה אל זה והיא מכיר כי הטוב אמיתי הוא לקנות שלימות וכל מעשי העוה"ז המה רק האמצעיות המובילים לזה ולא בהיפך עוד לטרוד ולבלבל אלמלי משיג כל החכמה וידע ויכיר שאין בעולם טוב בעצמו רק הכל לאמצעיים להשיג בהם שלימותו הי' יודע את פרידתו ר"ל לא שיהי' יודע יום ושעה כי זה אי אפשר בחק הטבע אלא בנבואה למעלה מהטבע רק שיהי' תמיד לנגד עיניו ויהי' לו עוה"ז רק כאורח נטה ללון ולא ישהא לתקן ולבנות בית ושום דבר הואיל ויהי' שכלו בריא ויכלול הכל בשוה וא"כ יהי' אדם מניח שלימות הגוף והעולם הזה וא"כ בני האדם שלא יעלו למדרגת השכלה כי בודאי אין זה אפי' קודם החטא שיהי' אפשר לכל אדם להיות במדרגה זו ולא הי' צורך בהן והחיבור והמצות לא הי' על אופן הזה אבל הואיל ואי אפשר לעולם לאחד להשכיל את כל ולא ידע אחד מדברי חבירו ולא יכיר את האמצעיים כולם עי"ז כל אדם נוטה לאחד מחלקי כוחות הנפש לעיין וכל זמן שנתחזק כח אחד מכוחותי' אזי נדחקים ממנו שאר הכוחות והוא מחליא הנפש והאדם אדוק בדבר ההוא אשר הטה שכלו עליו וכמדומה לו כי רק לו לבדו ניתן הארץ וכח דמיונו נתגדל ונתעלה מאוד הואיל ודבר אחד מבלתי חבירו הי' זמן רב בכח דמיונו וא"כ זה כונת הקרא ויצר ה' וגו' ויפח באפיו נשמת חיים ר"ל דחלוק יש בין חיות האדם ובהמה דהנה הבהמה חי' ואינה יודעת שהיא חי' אבל האדם חי ונודע לו שהוא יודע את עצמו וכמאמ' התנא פ"ג דאבות מי"ז חביב אדם שנברא בצלם וכו' חבה יתירה הראה לו וכו' וזה ויהי האדם לנפש חי' שהאדם עצמו הכיר ויהי לנפש חי' ומפני חבה יתירה נקט ויהי לנפש חי' והנה מכח הכרתו שהיתה אז נגד כל כוחות הנפש וגם ההתעסקות בהם הי' אחד כחבירו וכמאמר שלמה קהלת ה' עשה אדם ישר וגו' ר"ל בכל הכוחות היו בערכם ערך ויחוס שוה ולא הי' אחד מדחיק את חבירו אלא האחד מחזיק את חבירו להכיר בטוב ערך ויחוס הדברים זה לזה ולא ימיר רע בטוב כי לא הי' הכח הדמיון מטעהו כי היו כולם אגודים יחד ולא הי' לו עונג כי אם מצד אם הי' מסכים גם השכל עמו ושהוא מוביל לתכליתו ולא הי' לאדם ושכלו נטי' לאחד מן הדברים יותר מלחבירו ולכך הי' שכלו כולל בכל החכמות בלתי מניעה והי' האדם מתוקן כפי כח השכל וכאילו גדל עמו וזה שאמרו לדעת' נבראו ר"ל שהיו כל הכוחות ואברים מוכשרים לכח השכל וזה הפי' גם כן ויהי האדם לנפש חי' ר"ל שהאדם מוכשר ומגודל לנפש הנשמה אבל בעץ הדעת טוב ורע הי' פרי שהי' מחזק כח המדמה ומגדלו ולכך אסר לו הקב"ה לאכול מעץ הדעת טוב ורע שעץ ההוא יהי' מחזק המדמה ואז ע"י שהי' אחד גדול מכח האחר נדחק הכח ונתמעט ואי אפשר לו לכלול כולם רק בעמל רב אפשר לו להשיג מעט וגם אותו מעט הוא מתחלף לפי נטיית האדם לפי כח המדמה אשר לו אשר הוא מתחלפת מאחד לחבירו והוא מטה לשכלו לפי דמיון שלו והוא המיתה מב' צדדים האחת מוסרי כי החכמה תחי' את בעלי' וכיון שהומת השכל בקרבו הומת הכל והב' המית' הטבעית וגופנית כי אם קודם החטא הי' אפשר לאדם לחיות עולם שובע שמחות את פני ה' בשכר מעשיו כיון ששכלו הי' כולל הכל וכל אשר השכל מקיפו הוא מודרג תחתיו ואינו אסור בחבלי הטבע אבל כאשר נחלש השכל ונתחלק ואינו עובר רק לקצת הדברי' אז אי אפשר לו להשתרר על הטבע ומוסרותיהם ואפי' הקצת שהוא שולט בשכלו אי אפשר להיות תחתיו כי הטבע אחוז בשלשלת אחד בחבירו וכיון שהאחד מעכב אי אפשר להיות תחתיו כמאמר הכתו' ותחסרהו מעט מאלקים וגו' כל שתה תחת רגליו וגו':

והנה האדם הוא הכולל והוא העולם קנון והכל נכלל בו ולכך מחויב הפירוד וגם שהי' עולה לשכל הנאצל עתה שנחשך אורו יהי' מתגלגל עולם בחשכ' האור ההוא ולא יהי' לעולם אור נוגה לו כמו שהי' קודם וע"כ אמר לו השי"ת כי ביום אכלך ממנו מות תמות בב' מיתות הנ"ל אבל הנחש אמרה לא מות תמותון כי יודע השי"ת שביום אכלך ממנו ונפקחו עיניהם ר"ל שיפקחו הכח הדמיון שלו והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע ר"ל שתהי' לכם נטי' לאחת מן הכוחות כעין המלאכים שאמרו שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות או הכוונה שהנה המלאכים כל פעולתם היא פעולת התכלית ואין צריכין לאמצעיים להביא' להתכלי' וע"ז תיקנו שפעולתם אמת וגו' וגם זה הכוונה עושים דברו לשמוע בקול דברו וגו' היינו עשי' בשביל התכלית עצמו אבל האדם צריך לעשות הרבה פעולות שהם רק אמצעיים ואין בהם ממש אלא בשביל התכלית שמכח המדמה והדמיון הרב נתחלף לאדם האמצעיים להתכלית והם מבקשים לאכול כדי לאכול וכדי להרבות לאכול וכן בכל התענוגים תה הכוונה והייתם כאלקים לעשות הכל בשביל התכלית וגם מה שאמרו יוצרי עולמות הוא שיודע מכח הדמיון הרב אשר יוצר הרהורים ומרכיב הנושאים בעולם וזה הפי' בקרא הן האדם הי' כאחד ר"ל רק כאחד ממנו והוא עתה מוגבל מאוד בשכלו וכעין מלאך אחד שאינו עושה שתי שליחות ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וזה עול לשכל או כנ"ל כיון שהוא סובר הדמיון לתכליתו שמא לא די שיעשה אכילה לתכלית אכילה שמא יעשה גם העץ החיים תכלית לאכילה דהיינו שילמוד תורה למשל כדי להיות לו קרדום לאכול ממנו והמשתמש בתגא חלף וזה ואכל וחי לעולם:

ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע אשר נראה לי יותר נכון בענין העץ ההוא כי הוא הוסיף להם הכח המדמה ר"ל שהגדיל אותו והרבה אותו ועי"ז נתגדלו בעיני האדם הטובות המדומות כמו שביאר בגבעת מורה ח"א פ"ב ועי"ז האדם סובר על דברים שהאדם צריך לעשותם רק להיות אמצעים לתכלית סובר שזה תכליתו והם אוכלים כדי שיוכלו לאכול כהני בבלאי טפשאי דאכלו נהמא בנהמא ממידות המלאכים שאין צריכין לאמצעי' רק עושים דברו לשמוע בקול דברו וזה כאלקים יודעי טוב ורע ר"ל לענין טוב ורע יהי' כאלקים וזה הפי' הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ר"ל שעושה הכל לתכלית ועתה פן ישלח ולקח גם מהעץ החיים ואכל וחי וזה אין טוב לו כעת כי טוב לו שימות זכאי ואל ימות חייב:

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי וגו' נראה שסבר אדם שאין אסור לו לאכול רק אם נוגע ותולש אבל אם כבר נתלש אין איסור לכך אמר זה, זה למדתי מאבות דר' נתן:

הלא אם תטיב שאת וגו' אפשר לומר דהנה קין הי' לו לעבוד עבודה רבה לקיים בעצמו בזעת אפו יאכל לחם מעבודת האדמה ואם כזה יביא קרבן מנחה לה' ראוי שיהי' יותר חשוב ממי שהשיג בקל כהבל שהי' מנוחתו בכבוד על מרבץ צאנו ולפום צערא אגרא ולזה חרה לו ואמר ה' שאם יטיב באמת זה יתר שאת אבל אם לא ייטיב צריך היגיעה למען ישמרו מעברה כי אין קפוח שכר על יגיעתך שעי"ז תוכל למשול בתשוקתך:

לא ידון רוחי וכו' יש לפרש כי עיקר חטא הדור ההוא הי' בחמס וזה אפשר שבא להם שסברו שאין לאדם שום דין ורשות על דבר רק כל דאלים גבר כאשר כבר נפלו בזה גם רשעים אחרים משאר הגוים בדורות שלפנינו ולזה עשו חמס ולזה אמר ה' לא ידון רוחי באדם ר"ל איך לא יגרום דין ורשו' לאדם רוחי הנשמה שבם בשגם הוא בשר אע"ג שהמה רק בשר מ"מ מצד רוחי ראוי הדין והישר ולזה אתן להם זמן מאה ועשרים שנה:

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' נראה דהחטא הראשון הביא אותם וגרר אותם לידי עבירה יותר ויותר עד הי' מוסכם ויסוד אצלם כי העולם רע להם ואשרי שלא נברא מצד כי רעת האדם ומקריו ופגעיו הם רבים וזה יצר לבם רק רע כל היום שהיו רע לגמרי לעולם ולזה דורש רעה תבואנו ויאמר ה' אמחה רק נח מצא חן:

פרשת נח

ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר וגו' כבר אמרנו למעלה בפ' בראשית כי הארץ היתה נשחתה בכפלים שקבעו להם ליסוד מוסד דברים המובילים לרע אשר לא יניחו שום טוב שהעולם לרע ולית דין ורשות אלא כל דאלים גבר ולזה כפל כאן ותשחת וגו' ותמלא חמס וגו' וחז"ל אמרו לא נחתם גז"ד אלא על הגזל וגו' עי' ברש"י שדבריו לכאורה סותרים רישא לסיפא עי' הרא"ם ולי נראה ביאורו עפ"י מה שאמרו חז"ל אין בעל הדין פוגע בנפשות תחילה והכוונה כשם שנתעלה האדם בצלמו ככה ראוי לו בעת ענשו שלא יענישוהו כדרך שמכריחין לבהמה כי העונש שיעניש ה' אינו חלילה להנקם אלא להוביל לטוב וטוב הנעשה ע"י הכרת הגוף אינו טוב ולא נתקיים וכשירווח מיד ויכבד לבו וגם הוא בזיון ונקלה להעניש אדם כעונש והכרח הבהמה וכדי בזיון אלא א"כ הוא שעושה עצמו כבהמה ואינו מבין להיות טוב גערה אצלו אז ענשו כבהמ' עלה לו עונש וגם הבזיון ולזה אין הקב"ה פוגע ובנפשות תחילה מצד זה הטעם אלא יענשהו עונש הראוי לאדם באשר הוא אדם דהיינו הקנינים אשר המה לאדם רק בשביל שהוא אדם בר דעת באלו מעניש אותו וממילא כל זה אם יש לאדם רשות וקנין בעולמו אבל לאותן האומרים שאין לאדם אלא גופו וכל דאלים גבר אלו אי אפשר להעניש אלא בגופם כי לה' הארץ ומלואה ולזה א"ש כי באמת הי' ראוי לעונש מצד הרבה רע אלא שהי' עונשם בקנינים אבל נחתם גזר דינם על הגזל והחמס וזה כוונת הקרא קץ כל בשר וגו' ר"ל קצם מה שסוברים הם להיו' קצם כמבואר כי ע"י היסוד הרע ההוא מפניו מלא' הארץ חמס [פירש כי מלאה הארץ חמס מפניהם היינו מפניות ונטיות שכלם ודעתם כנ"ל] ולזה אנו משחיתם את הארץ אשר אמרו כי נשחתה וברע היא:

וירח ה' את ריח הניחוח וגו' לא אוסיף וגו' הכוונה כמו שכ' במקום אחר כי קודם נתינת התורה הודיע ה' את ידו וגבורתו ע"י בריא' שמים וארץ וכאשר נתרחקו מבריאת העולם ונשכח קצת מיושבי תבל אע"ג שהאריכו ימים אלף שנה ומסרו ולמדו זה לזה מ"מ האדם נפעל יותר מן החוש לזה הוכרח הקב"ה להודיע את ידו ע"י הריסת עולם וכיוצא לא כן כאשר בא התור אשר הי' האדם זרע יעקב ראוי לקבלת התורה אז לא בחיל ובכח יודיע ה' את תפארתו אלא בניסי' ונפלאות וזה הכוונה בריח הניחוח שלמדו והכירו כי טוב ה' ורחמיו על כל מעשיו וכפועל אדם ישלם לו לעת מצוא לאחר מיתתו כי זה הוא הרמז ג"כ מהעולה לפי מ"ש הרי"א בפ' ויקרא ויאמר שלא יוסיף להודיע ע"ד הזה כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולכך יודיע להם תורה ומצותיו וע"ד אשר אמרנו בחטא ויסוד הרע של דור המבול ועתה כאשר נימח כל היקום וה' הציל רק באי התיבה ועתה שוב לא יסתפקו העולם שהאדם לרע לו נברא ולא יהי' יסודותיו ראש ולענה ולזה לא אוסיף וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא יתיחסו הרעה לה'. או נאמר כי כבר הרבו לדבר על סיבה האריכת ימים של הדורות לפני המבול והרמב"ם לפי מה שביארו הרי"א אמר כי הי' מהניסים לצורך כדי לעמוד על ידיעות והכרות אשר צריכין לאדם ואלמלא חי'. כימי שנותינו מה הועילו להם וטרם יפתחו עיניהם יחליפו וכלו והרמב"ן נתן הטעם שנשתנה האויר מחג האדם ועי' במה שהשיגו עליו ולי נראה לבאר דבריו כי האדם מצד היותו מוסגר שנה אחת בתיבה על פני המים עם כל חי ומאכל נשתנה טבעו ומזגו ונחלש מטבעו והמזונות צריך שיהי' להם יחוס לערך המזג הניזון בו ואם לאו בין אם ירבה או ימעט כבר לא די שאינו מחזקו אלא לעולם הוא מקלקלו ולכך נתמעטו ימי חייו עד כי שם קץ כימי שנותינו בהם שבעים ושמונים שנה והנה לפי סבר' זו כבר נדין אלמלא שוב הי' אדם נתחייב בעונש המבול שוב כבר נתמעט ימי האדם לפי טבע הוי' והפסד והשם לא משנה הטבע אלא א"כ ראוי וזכות להשתנות הטבע ואלמלא הי' עוד נתקצר ימי חייו הי' לגמרי כלא הי' ומה האדם עתה וכל שכן אם עוד נתקצרו ימי חייו טרם יבוא לבינה כבר יהי' כלה והולך ואז יצרו יותר מתחזק והולך ואוי לארץ שמלכו נער וזה כוונת הקרא לא אוסיף לקלל כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו' בעת נערותו יצרו יותר חזק ולא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי שע"י המבול זה הוכה כל חי אפי' הדורות הבאים שנתמעטו ימי חייהם ועפי"ז יש ליישב פסוק בישעי' כי מי נח זאת לי וגו' שהכוונה שגם הגאולה יהי' שלימה דאלמלא יגלו עוד ישראל ישתכחו לגמרי את ה':

וירח ה' וגו' לא אוסיף לקלל עוד את האדמ' בעבור האדם וגו' הן תחילת קללת האדמ' בעבור האדם היא גרמא לקללה השני' והוא כי בשביל שנתמעט כוחותי' ומשמני הארץ והי' צורך לאדם להשלים מה שנתמעט ממנה עבורו כי הכל נברא בשביל אדם ולצרכו והכל תלוי' בו ואפשר לענשו בב' אנפין או בקנינו או בנפשו כי הקנין מחובר עם צרכי גופו להשלימם ואם כי זה עונש כמו זה מ"מ יש חילוק כי בעונש קנינו אין העונש כפול כי זה העונש מיוחד מצד שהוא אדם ויש לו שכל להבין לפקוח עינים עורות ולראות כי רע ומר שבו את ה' וע"כ נעזב גם הוא מקנינו אשר הוא רק מצד שלימות האדם הכל בעבורו וכשחוטא הוא לוקח ממנו ואין לו דין ודברים עליו אבל כבודו ויקר האדם אינו נכאב בזה כי תפארת וכבוד הוא לו שצלמו צלם אלקים לא נכאב וגם כי משבח המעשה ומעלתו היא אם היא בחירה חפשית בלי אונס ובעונשו בקנינו אינו אונס כל כך אבל אם העונש הוא בגופו עצמו מלבד היסורין ראוי לאדם להיות עונש הבזיון והשפלות אשר נפל מדרגתו למדרגת הבהמה אשר רק במתג ורסן עדיו לבלום וגם הוא אנוס ומוכרח ואין המעש' מעשה חפשית וכבהמה הנה להם וגם מעשה זה אין לו קיום כי ברוב הפעמים כשנסתלק המכריח יחזור הדבר לאיתנה ומעשה פרעה ומצרים יוכיח ומטעם זה אמר הקב"ה לאדם הראשון כי שמעת לקול אשתך וגו' ר"ל שלא הי' אצלך החטא מצד רוע לבך אלא שהי' לך יצר רע מבחוץ ומבפנים ולזה צריך כח רב שלא לחטוא ולכך לא ענשו בגופו אלא ארורה האדמה בעבורך ואם שלפי האמת כבר הי' לו לאדם עונש מצד קללת האשה שגם היא קנינו ועונשה הוא עונשו אבל אינה ניכרת שבאה לו העונש הזה בעצם מצדו ובאמת ראוי לו ג"כ בעצם, ע"כ ענשו באדמה אבל אם הי' יצר לבו רע וכמו שהביאו העקידה והרי"א בשם ס' המדות כי אז כיון שמקור האדם רע אז אין תקוה לו והוא כבהמ' וגרע מהן אז אין תקנה בענשו בקנינו אלא צריך לענשו בגופו כבהמה וזה אפשר לברר יותר כי אם שבעצם החטא הגוף והנשמה נכללים מ"מ יש חילוק מאוד כי אם העיקר הי' שתאות גופו הטעו אותו וכבו והחשיכו את עין שכלו העונש הי' רק עיקר לגופו אבל אם הפנימית גרם לגוף לחטא אז ראוי לעונש ולחלוא הגוף בעצמו ביסורין שעי"ז נחלה כבוד ויקר הנפש כמבואר לעיל וע"ז האופן הי' ג"כ העונש במבול כי הי' חטאם כולל כמבואר לעיל בבראשית בסופו כי רבה רעת הארץ וגם יצר מחשבו' לבו רע ומזה הצד הי' צריך להיות העונש כולל מב' הצדדים מגופו ומקנינו וע"ז אמר עתה לא אוסיף עוד לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע ומצד זה אין לענוש קנינו אלא שגם מצד הנפש אין ראוי לעונשו כי כבר יש לאדם נטי' מה בטבע לרע ויצרו לפתח חטאת רובץ כמו שהביאו ראי' מנערים וילדים אשר אין להם עדיין שכל ותבונה מוצאים נחת בהכות אחר או בשברם כלים וכיוצא בהם ומזה הביאו ראי' כי בטבעו יש לו יד התלוי' לרע וזה קאמר כאן מנעוריו וגם מטעם זה לא אוסיף עוד להכות את כל חי בגופם כנ"ל כיון שיש להם נטי' לזה גם מצד הגוף מצד שיצרו בלבו רע כנ"ל וכי יקשה לך א"כ היא גופא פרכא איך אפשר הקב"ה לענוש זה ליתא חדא שבוודאי שיש עבירות שאין יצר מתאוה להן רק החטא ועונש המבול הי' מצד שכללו כל הרעות ואין בהם שום טוב וא"כ מצד זה חטאם כולל ומצד שעתה נחלש גופם הי' כח זה מתגבר עליהם ואין להם כח לעמוד כנגדו וג"כ מצד שמוציאים הרע מכח לפועל ראוי לעונש אבל לא לעונש הכולל כיון שאין כל הרע מצדם אע"ג שיש לאדם בחירה חפשית מ"מ הוי קדירה דבי שותפי:

ויברך וגו' פרו ורבו וגו' המשך הפרשה עפ"י הנ"ל הואיל ועתה נתמעטו ימי הדורות לכך יש צורך יותר בריבוי הדורות ולא יבואו לידי קלקול הראשון לכך הזהיר שוב על שפיכת הדם:

ואני הנני מקים את בריתי וגו' את קשתי נתתי בענן וגו' לפי מ"ש לעיל דבטחון על שלא יבוא העולם לידי השחתה לגמרי ואפ"ה יכירו וידעו כי ה' אלקים הוא ע"י התגלות ה' רוחו בפי נביאיו ותורתו הנתנה בענן ולפיד אש המרמז לן כי יש לה תוך אור גדול נוגה בקרבה וסוכה לצל הוא הענן הוא הנגלה של התורה ובענן הנגלה זה נראה הנוגה של אור הגדול הגנוז בתוכה כמראה השמש הנראה בענן במראות הקשת וכן האומות זה לזה ובני אדם אחד לרעהו יחד לעולם הם כמראה הזה כי איש תמים יודע בחכמה שהוא כשמש המאיר גם לאנשים אחרים אשר ישכנו בענן האפלות והידיעה הוא ישלח חצי אורו עליהם וניכר בהם מתוך הענן מראה שמשו אשר הוא זורק חיציו עליהם בקשתו וזה החיבור והאגוד בין כל בני אדם ויושבי תבל הוא מצד שמה שחסר וענן לזה הוא מלא ובקר לזה וכן בהיפך וע"י הברית הזה ועיקרו ע"י התור' המחבר את כלם הוא קיום העולם זה הוא מרוחי הברית הקשת מה שהורוני קצת מהם מן השמים:

ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' במעשי אנשי הפלגה רבו הדיעות באופן חטאם והנה חז"ל אמרו שפשטו ידם בעיקר והוא הנכון לענ"ד בפשט הכתוב ובביאור המשך הפרשיות רק צריך שיבואר הנה כבר נתקבל בידינו שבימי אנוש הותחל לעבוד צבא השמים ע"ז אבל הי' הטעות ע"ד שכתב הרמב"ם ריש הלכות ע"ז ואח"כ רבה רעת האדם על אופן שאמרנו למעלה ושטף המבול אותם ואיך לא מרומז בתורה אימתי הותחל לעבוד ע"ז שוב על אופן אחר לעשות פסלים ומסכה אבל הדבר הזה יאמת לן דברי חז"ל כי דיעות ויסודי אנשי ע"ז הי' על פנים מתחלפים עי' ברמב"ם ובעקרים מ"ג פי"ח ועתה שהי' מזמן המבול לערך שלש מאות וארבעים שנה פרח בהם דיעה נכרי' לאמור כי יש כח באדם לעשות צלמים ומסכות לצבא השמים אשר אם יעשה איש בשעה ידועה ובתואר וצירה ידועה להם לפי מחשבתם אפשר להוריד רוחניות הצבא ההוא והוא ישפיע עליו שפע רוח ויגיד לו עתידות וייטיב לו בשפעת חיים ורוב ברכות ולזה כוונו חז"ל במליצתה, לא כל הימנו שיבור לו העליונים נעלה לרקיע ר"ל ע"י עשיית הצורות הנ"ל הם עולים ויורדים בו ונעש' מלחמה ר"ל שנפעל בהיפך מן הנראה מרצון הבורא שקבע עליונים למעלה וגו' ולזה אמרו נבנה לנו וגו' וראשו בשמים ר"ל צורה ידועה להם המכוון מול צורות השמים וצבאיו ועי"ז נדע מה יהי' באחרית הימים ולא נהי' נפוצים כשה אובד אשר לא ידע מה יעשה וגו' כי לא ידעו כי אפשר להתנבאות מ"ה כמ"ש העקרים הנ"ל או לכל הפחו' ידעו כי יקר הוא לאחד מני אלף וגו' ר"ל שרא' סוף דעתם ועצתם עד אנה תגיע ויאמר ה' הם עם אחת ולשון אחת וזה הוא התחלתם וכיון שאחד שומע לחבירו סוף שיהי' כלם רעים לכך פיזור רשעים נאה להם ולעולם ויפץ ה' אותם זה הוא כוונת הקרא לפי' חז"ל והוא נכון מאוד:

ומה שאמרו עוד לאלף ותרנ"ו הרקיע מתמוטט וכי' הוא דיעה אחרת אשר תאמר כי סברו כי המבול הי' מאת ה' מטעם כי כבד האדם ורכוש' אשר רבתה על הארץ במשך אלף ותרנ"ו שנים לשאת אותם כי קצר המצע ולכך צריך שתרב החמס והגזל ברבות הימים ולכך יעצו יחד שע"י אם יתעסקו בבניני עיר ומגדל יתפרנסו יותר זה מזה ויקל המשא על הארץ ולא ירב החמס בעיר ולכך הואיל והתחילו בישוב העולם מחמת יסוד הרע הזה כדי לעשות סמוכין שלא יהי' צריך למבול וסברו שהמבול לא הי' עונש וכאילו האדם מוכרח במעשיו ולזה גזר ה' עליהם כיון שרצונם שיהי' להם עסק להתעסק בו ולא יהי' פועלי בטלה ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו שיהי' להם מה לעשות שלא ישמע איש שפת רעהו ועי"ז נתרבה. התעסקות וצרכי האדם:

ואפשר עוד לכוון בלשון הפסוק שטעו רק בישוב העולם וסברו שטוב המדיני הוא בהיות לכל בני אדם יחד שותפות ולא יהי' לשום אדם נכסים מיוחדים לו אלא הכל יהי' שותפו' כאשר הי' בימי קדם טועים בזה ולזה חששו פן נפוץ ואדרבה כי התיחדות הנכסים ככל איש ואיש מביא לידו השתדלות ע"י שכל אדם רוצה בטובתן המועיל לו וקנאת איש מרעהו וזה הכוונה וזה ר"ל זה שגורם אותם לידי מידה הזאת אדרבה זה החלם לעשות שמביא אותם לידי מעשה כי עתה בהיות כלם בשותפות לא יבצר מהם אין החסרון חסרון לו בלחוד וקדירי דבי שותפי וכו' שזה כתבתי רק להגדיל תורה ויאדיר אבל הנכון ואמת מה שכתבתי ראשונה.

פרשת לך לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' כבר אמרנו בפ' נח כי בדור הפלגה כבתה הע"ז של עבודת צלמים כדי להוריד הרחניות ובפרט ארץ הקדם שהי' ארצו של אבותיו השתדלו והתעסקו בו הרבה ולמדו ומסרו זה לבניהם כי סברו לקרבם בזה אל האושר ועם כל אלה המבטלים חפשיות ובחירת האדם השכיל אברם את בוראו וביטל כל ראיותיהם וגילה להם כי שקר נחלו והנחילו שאין ממש בעשיית צלמים והורדת שפע מן צבא השמים אבל עדיין נתקשה לו כי ראה בדעתו שראוי שיהי' לאדם אפשרות שישיג הדרך המביא לאושר האמיתי וראה ג"כ שהוא קשה השגה לכל הפחות בזמנו שכבר רבו דיעות הכוזבת המעיקים ודולקים ושורפים את האדם מלבא אל הדרך האמת וזה נלענ"ד הכוונה בבירה דולקות שהביא במדרש אמר אפשר לעולם בלא מנהיג ר"ל שממש אין אפשרות אם לא יגלה ה' לאיש דרכו וילמדנו כתיבתו עד שהציץ עליו בעל הבירה וכו' עי' במדרש ובעקידה פ' זו המביאו אמנם כבר נתקבל לנו כי עיקר הנבואה אינה אלא בארץ ולזה אמר לו הקב"ה אתה שיש לך כל המעיקים והמבטלים האלה ארצך ומולדתך ובית אביך אעפי"כ הכרת שמי לך אל הארץ אשר אראך ר"ל ששם אתגלה לך ואראה לך איזה דרך טוב וישר הוא והמעשה אשר תעשה ולזה כאשר אמר לו ה' לזרעך אתן וגו' בנה מזבח לה' הנראה אליו כי זה הי' עיקר מבוקשו ותכלית הארץ הניתן לו ותאותו שיבוא ממנו גוי קדוש כזה אשר ה' יראה לו את משפטיו:

ויהי רעב בארץ וגו' נראה הכוונה שבא להורות לן כי נתקיים בו יעוד של ואגדלה שמך וגו' והי' זה על אופן המבואר בקרא הראשון ע"י הרעב במצרים ואח"כ מפרש מעשה לוט ואיך נתגדל שמו ע"י מלחמה של הד' מלאכים עבור לוט:

ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' יש לפרש דהנה ראש החיובים אשר חייב האד' נגד עצמו לשמור את גופו שאם על חיי גופו לא חס על אחרים לא כל שכן וחיי גופו הוא תנאי כל החיובים והפורק חיוב נגד חיי גופו פורק כל החיובי' מעליו וכמו שאמר משה רבינו ע"ה במשנה תורה פ' ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וכו' לפי פי' חז"ל שבא להזהיר על שמירת גופו עי' שבועות ל"ו והכוונה לפי הנ"ל דהנה במתן תורה פ' יתרו הזהיר רד העד בעם פן וגו' ונפל ממנו רב שאל יהי' גופם הפקר בעיניהם למען יוכלו לבוא להשגה גדולה אשר לא יראה האדם וחי ומזה כבר יש שאמרו תירץ על הריסת גופם ואיבוד חיי הגוף על זה הזהיר שאל יהרסו שאז ונפל ממנו רב שנפלו ממנו כל החיובים ולכך מחויב כל אדם לשמו' גופו לא מצד חיובו נגד עצמו אלא מצד חיוב נגד כל האדם ומזה אמר השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך שבמתן תורה הפליג להזהיר בהם שלא יפרצו גדרם שעי"ז יהרסו גופם ומזה תזכור שחיוב שמירת גופך רבה עליך ועפי"ז קשה על אברהם איך מסר נפשו ועשה מלחמה את הד' מלכים עצומים אשר התעצמו יותר מה' ובשלמא כל מלחמה התירה התורה כי תצא למלחמה על אויביך לא מבעי' במלחמת מצוה שכיון שהארץ הנבחרת הוא התכלית וסופו של העולם למען יבנה בית המקדש בתוכה וא"כ התכלית הזה בשביל הכלל עדיף מחיוב נגד עצמו הפרטי ואפי' במלחמות הרשות התירה התורה למסור גופי האנשים ההולכים במלחמה בשביל הכלל כולו למען יהי' להם רחבת ידים להלוך ביראת ה' כל הימים וגם כיון שכל זה הי' בשאלת אורים ותומים והיו סמוכין ובטוחין שיכבשו אבל אברהם איך עשה זה ומסר נפשו ובפרט כי אברהם הי' מטיב ומלמד לאחרים חוקים ומשפטים ואז אפי' נימא כי הי' מותר לו למסור נפשו איך מסר נפש כל בני העולם אשר אפשר להדריך ביראת ה' והתירץ האמת בזה נ"ל שאברהם מצא בעצמו כח וחיל להרוג ולאבד כמה מלכים ורוח קדישין זה קראו הרמב"ם במורה ח"ב ממ"ה רוח הקודש וכיון שמצא כח זה אצלו השכיל להציל קרובו וזה אפשר הכוונה ברוך אברם וגו' ר"ל קודם המעשה כבר הי' ברוך בכח זה ועי"ז ברוך אל עליון וגו' שאלמלא סמך על הנס לא הי' עושין לו נס ועוד יש לפרש דהנה באמת ע"י מעשה זה דאברהם נתגדל שמו של הקב"ה שראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליו וכמו שהעיר ע"ז בישעי' מ"ם מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו' ועי"ז נתגלגל התימא על עובדי ע"ז איך לא שמו על לבם כי אברהם אמת ותורתו אמת ואפשר לומר כי סברו וטעו כי סברו שאין הקב"ה משגיח רק בגדולים וחשובים אשר בארץ המה אשר גדולים כמו אברהם ולא כל אדם זוכה לזה ועמא דארעא סברו שהם תחת ממשלת המזלו' וכל האוה"ע פנו לכוכב ולמשטרי השמים ולכך ע"י מעשה אברהם עוד אזרו חיל וגברו בעבודת הע"ז אבל אלמלא גמרו בדעתם שאין עוד מלבדו יתברך כקטון כגדול רק תחת השגחתו הוא היו יודעים כי רק ביראת ה' הוא מעוזם והיו מת קנים דרכם וזה אפשר לפרש בכוונת הקרא ברוך אברם וגו' ר"ל שאברם הוא ברוך וגדול וחשוב הוא הברוך לעליון ובזה אפשר לפרש בנדרים שם ל"ב ע"י שהקדים ברכתו של אברהם לברכת הקב"ה לכן נטלה ממנו הכהונה עי' שם בש"ס ואפשר לכוון כנ"ל דראוי הי' לצאת ממנו כהנים ר"ל משרתי ה' דע"י מעשה ההוא נתעלה שמו של הקב"ה והיו כלם משרתי ה' ומשפטיו רק מצד שהקדים ברכתו של אברהם וכמבואר דלכך עדיין יש מקום לטעות ולא שבו מטעותם דיש לומר אברהם שאני ולכך נטלה ממנו הכהונה:

ויאמר אברם אל מלך סדום סדום הרימותי ידי אל ה' וגו' ולא תאמר אני העשרתי יש לפרש עפ"י האמור למעלה דנס זה של הכבישה של הד' מלכים אפשר לבוא עליו מב' צדדים או שהיתה בזכות אברהם או ברשעת הגוים ההמה כמו שאפשר לפרש הפסוק ביהושע ה' הלנו אתה אם לצרינו וגו' שהכוונה אם למען צדקותם או לרשעת הגוים ויאמר לא ר"ל שאינו אחד משניהם אלא שר צבא ה' הוא ע"ש והנה אם הי' ברשעת הגוים עכ"ח שהאנשי סדום הי' יותר רעים מהם וכיון שע"י הרשעה הותר ממונם איך יחזור להחזיר להם אבל אם נימא דבצדקת אברהם הי' איכ"ל שפיר כיון דזכה בהם אברהם רשאי ליתן לכל מי שירצה ולזה אמר הרימותי ידי אל ה' וגו' ר"ל שישועה זו ארים אל ד' וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם ר"ל שע"י החטאים שעשיתי גרמתי להעשיר אברם ואז לא הי' רשאי להחזיר אבל אברהם ידע כי לא הי' זה ברשעתם כי לא יעשה הקב"ה נס כזה לאבד החייבים ולכך אמר זה ולכך אפשר שהתירא אח"כ כי, אדרבה אם הי' תולין זה ברשעתם הי' יודעין עי"ז כי עיני ה' משוטטת בארץ אפי' ברשעים וע"ז אמר לו הקב"ה אל תירא כי האמת אנכי מגן לך וגו':

מה תתן לי וגו' יש לפרש דהנה אברהם עיקר תאותו ותשוקתו הי' להשיב רבים מעון וזה הי' לו לשכר כמו שאמרו חז"ל שכר מצוה מצוה וע"ז בקש אברהם לאחר שגידל הקב"ה שמו כאשר אמרנו לעיל אבל עדיין לא נתקיים ואעשך לגוי גדול וגו' וע"י יחזיקו ידי עוברי עברה וילמדו שבני חיי ונאונא לאו בזכותא תליא מלתא ויחזיקו עי"ז בעשיית צלמים וצורות למלכת השמים תה הי' כוונתו מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ועי"ז נתחזק ידי עוברי עברה ואמר עוד ואפי' לא יהי' חשש זה מ"מ עיקר תשוקתו לבוא ממנו אומה נבחרת רואת במראות אלקים יודעת דעת עליון ומשפטיו ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו' כיון לזה (פירש לתכלית שלי לא נתת זרע כנ"ל]:

ויוצא אותו החוצה וגו' הבט נא השמים וגו' עי' פרש"י לשון הבטה מלמעלה למטה דהנה עבודת המזלות וצלמיהם הי' עושים ע"י חשבון על מבטי מזלות זה מול זה ועל פיהם יגזרו הטוב והרע אבל באמת זה שקר נחלו להם וד' מפיר אותות בדים כי זה לפי טעותם אשר לא רמו עיניהם למעלה מכיפת הרקיע וסברו שהם אינם תלוים בגבו' מהם אבל נביא בעת נביאתו הוא משיג העולם לא מן המאוחר אל הקודם אלא מן הסבה העליונה אל המאוחר ויודע כוחותיהם לא מצד הנסיון אלא מצד סיבתם ועילתם וזה הראה כי גבו' עליהם ואי אפשר לספור אותם וליחד להם פעולות שונות והם תלוים באחד אמת אשר אין מספר ושיעור לו [ולפיכך המזלות פועלים לפעמים פעולות אשר איננו מתיחסות להם בעצם ע"י שפע המושפע להם מאתו יתברך ויתעלה] וזה הבט מלמעלה למטה וספור הכוכבים אם תוכל וגו' וכיון שכן אפשר שגם לך יהי' זרע וזה הכוונה כה ר"ל ע"ד זה למעלה מטבע השמים וצבאיהם יהי' זרעך וגו' אפשר להיות לך בנים וגם הכוונה כה יהי' זרען שיהי' למעלה מן המזל ואין מזל לישראל:

והאמין בה' ויחשבה נו צדקה וגו' יש לפרש עפ"י האמור למעלה שהאמין כי הכל נמסר ביד ה' והכוחות אשר נתן ה' בצבא השמים הוא ע"ד צדקה וחסד שאלמלא הי' הכל ע"י השגחת ה' ינערו רשעים מן הארץ וצדקה עשה ה' עם בריותיו וזה הכוונה והאמין בה' ויחשב' לו זה שברא כל אלה לצדקה למען קיום העולם:

במה אדע כי אירשנו וגו' אפשר הכוונה דכבר אמרנו דדרך ידיעה הוא על ג' דרכים או על דרך הקבלה אשר אבותינו ראו דבר ובכלל זה ג"כ המוחשת דברים שרואים בחושים והב' באמצעות השכל והחקירה הג' על דרך נסיי דהיינו למעלה מהטבע ע"י נבואה והנה נתינת הארץ הי' על אופן ידיעה הנבואיית וגם תכלית נתינת הארץ ותאותו עלי' הי' רק בשביל זה והי' קשה אל אברהם איך אפשר שהארץ גורמת לנבואה שהרי אין אנו רואים שום מעלה ליושבי' עתה ואיך אפשר שצריך זה למדרגת הנבואה וכמו שתקשה כן הכוזרי לחבר במ"ב וזה הכוונה במה אדע כי וכו' כי הכוונה כמו אם אירשנה במה אדע אני יותר משאר יושבי' ע"ז אמר קח לי וגו' דהיינו בזכות הקרבנות ושתים אלו צריך להדדי וכמו שביאר היטב הכוזרי במ"ב פ' י"ב או הכוונה של במה אדע הוא לפי מה שבארתי במקום אחר ומבואר ברי"א פ' נצבים דעיקר החיוב לנו ולבנינו עד עולם הוא ע"י שקבלנו חסדי ה' יציאת מצרים וע"ז אמר במה אדע כי אירשנה אולי יהי' דורות שיפרקו עולם מעליהם וע"ז אמר לו וכרת אתו ברית וע"י יציאת מצרים אי אפשר לפרוק עולו מעליהם:

ושרי אשת אברם וגו' בא להורות לן כי בכלל הברית האמור למעלה לא הי' על זרע ישמעאל כי לא הי' כוונתו עליו אלא כדי להבנות מן שרה:

ואתנה בריתי ביני ובינך וכו' הנה הברית הוא לעולם אשר שנים יתאחדו ברצונם ועושים רצון שניהם להיות אחד לפי מה שנעשה עליו הברית והנה כל הבריתות אשר עד עתה הי' הראשון מעשה הקשת הי' התאחדות הרצון בקיום העולם והברית בין הבתרים הברית התאחדות הרצון שיבוא רק מאברהם עם ה' יכירו ויגידו תהלתו ועתה הברית המילה הוא משלים את כלם שעי"ז הברית יקבל כל איש ויתאחד רצונו עם רצון בוראו לעשות כל אשר יצוה ה' חקיו ומשפטיו ובזה הברית כל הדורות נכללין שכל דור ואיש ואיש יעמוד ויחדש הברית הזה ויתאחד רצונו לעשות כל המעשים ולכך נכלל בפ' זו הג' בריתות אשר כבר נעשו מימות עולם:

במדרש על קרא דעמך נדבות ביום חילך אמר הקב"ה לאברהם אבינו עמך הייתי כשהנחת להשליך עצמך לכבשן עמך הייתי לך טל ילדותך וגו' אמר א"א אולי יזכר לי מה שעבדתי ע"ז אמר לו לך טל ילדותך כשם שהטל מפריח כך אתה מפריח וכשם שהטל ברכה לעולם כך אתה כו' וביאורו נראה עפ"י מה שביאר מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל שאנו רואין שאברהם אבינו באור כשדים השליך נפשו מנגד וכאן שבא לארץ כנען שמר נפשו וחיותו כמו שאנו רואין האוותלאות שעשה בלכתו למצרים למען וחיתה נפשו בגללה אמנם האדם לצורך עצמו תכליתו שיעבוד ד' ומה לו אם הוצרך לטרוח כל ימיו או מוסר נפשו בפעם אחד לד' ויש קונה עולמו בשעה אחת אמנם כל זה הוא רק לצורך עצמו אבל באמת תכלית האדם לקרב רבים לעבודת הי"ת וא"כ צריך לשמור חייו ומה תועלת לאחר אם הוא ימסור נפשו ויעבוד ד' בגופו ולכך באור כשדים שראה אברהם שאי אפשר שם לתקן שום דבר ולעבודת עצמו מסר נפשו אבל כשאמר לו הקב"ה לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך ויצא טבעך בעולם שוב אסור לו למסור חייו וא"ש וכיון שתכלית אברהם הי' לצורך העולם א"כ גם מה שעבד מתחילה ע"ז הי' תועלת שעי"ז אדרבה יוכל להשיב רבים מעון כיון שגם הוא עבד ונלכד ואפיה הכיר בוראו ויהי' לימודיו עושים פרי לעולם יותר דאדם לומד יותר מאיש כזה שאפשר לו להיות למופת כמ"ש במקום אחר וא"כ ממ"נ אי נימא דאברהם לצורך עצמו בא והי' יכול למסור נפשו א"כ הי' זה חסרון וגריעותא במה שעבד ע"ז בילדותו ואם נבחין מדרגת א"א לקרב רבים יש שוב חדא לטיבותא שאין חסרון במה שהי' מעיקרא עע"ז אבל יש חסרון במה שמסר נפשו לכבשן אש ולא הציל עצמו בבריחה והליכה והוצרך לעשות לו נס ומנכין לו מזכיותיו ועי"ז ירא אברהם אבינו ממ"נ והשיב לו הקב"ה דשניהם לטיבותא דאז שראה שאין העולם רוצה לקבל לימוד ורק הוא הי' בעצמו הי' חיוב ויושר שישליך עצמו לכבשן והיינו עמך הייתי ביום חילך הייתי רק עמך ולא לצורך אחר ואפ"ה מרחם משחר לך לאחר שהוצאתיך לך טל ילדותך שעי"ז מפריח והוא ברכה לעולם שאדרבה עי"ז יקבלו לימודיו ומוסריו וא"ש:

פרשת וירא

ויאמר שוב אשיב אליך וגו' ותצחק שרה בקרבה וגו' נראה לפרש כל הענין הזה להסיר הקו' אשר היא נופלת בעיני כל רואה פרשה זו על שרה אמנו ובאמת גם על אברהם יש לתמוה דלא מבואר במקרא שהעתיר בתפלה כמו ביצחק ואפשר הוא דהי' מובטח בהבטחת ה' שיהי' לו בנים הי' סיבה לזה או אע"ג שאינו מבואר בקרא הרבה בתפילה אבל שרה אלמלא התפללה לא צחקה על בשורת המלאך וכי תימא שהאמינה כי ה' טוב ובעל יכולת ומשגיח לעשות כל אשר חפץ בשמים וארץ אבל לא החזיקה עצמה בערך זה שראוי לה לעשות ניסים כאלה והענוה הזאת הי' סיבת זה הצחוק אבל גם זה לא טוב בעיני ה' לסבור שכל אשר נעשה לו בעולם שהוא ראוי לו במעשיו וגמול ידו שיבוא לו אלא צריך שידע שרק בחסד ה' יבנה ארץ וא"כ חסדו ואמתו לא יכלא ואפשר לעולם להתפלל גם על דברים אחרים ומי שקיימנו עד היום בחסדו הוא לא ישוב אחור ימינו ברחמיו וחסדיו הגדולים כמו שכ' בזה העקרים מ"ד פט"ז אלא נראה לבאר באופן אחר כל מעשה ניסים המה הירוס מהלכי הטבע אבל לא כל אפין שויין פעמים הוא מיד ה' בלי אמצעות הטבע כלל ולפעמים הוא באמצעות הטבע ומזה נמשך דניסים אשר אין אמצעי להם בטבע כלל אין שייך להיות נעשה אלא ע"י השי"ת ולו לבדו נתיחס הדבר אבל ניסים אשר נעשים באמצעות הטבע אלו נפעלים ונשלחים מלאכים ושלוחי השגחה מאת ה' כפי אשר הם פקודים ושומרים על משמרת הטבע ולו נתכנו עלילות ועד"ז אמרו פ"ק דתענית דג' מפתחות ביד השי"ת בעצמו מפתחות של חי' וגשמים ושל תחיית המתים דכל אלו אפשר שיהיו על ב' האופנים הנ"ל דמניעת הלידה וכן הגשמים אפשר שיהי' או מצד חסרון האידים והליחות אשר צריך לזה ובאלו אשר נמצאו אין די בהם או שיחסור מכל וכל והנה על אופן הראשון שישנם בעולם אלא שהם מועטי' כבר נמצא שהשי"ת עושה ע"י נביא לשלוח ברכה ולעשות ממעט הרבה כמבואר בהפטורה פ' זו במעשה דאלישע ועי' בט"ז הל' חנוכה בשם הזוהר אבל כשיחסור הכל ולעשות דבר חדש על אופן זה אמרו שהוא נמסר רק ביד הקב"ה ורק שמו יקרא עליו ובזה מיושב הקו' שהקשו מן גשמים של אליהו ע"ש בעין יעקב ולהנ"ל מיושב דתרי גווני נינהו וכן בתחיית המתים יש לחלק דיש חילוק אם הגוף עדיין קיים כמו גוף מת קודם קבורה שאמרו עליו חז"ל מת יודע מה שמספרים לפניו עד סתימת הגולל וא"כ יש עדיין קצת לשלוח ע"י נביא או מלאך הכשר ותיקון עד שיהי' החומר ההוא ראוי לצורה ואז תחול עליו אבל לאחר שנעשה עפר ונשתנה בכמה מיני שנויים להחזיר ולהחיות זה לא נמסר רק ביד השי"ת ואין כאן מקימו לבאר זה ונשוב לענין הפרשה הנה לידת שרה הי' אפשר על ב' אופנים או שתברך ותדושן עצמותי' ותחזיר לנערותה והי' על דרך ברכה יש מיש ואז הלידה אינו נס אלא קודם הלידה הנס והדרך הב' שלא תחזור לנערותה ואעפי"כ תלד ואז הלידה נס בתוך נס ומצד השי"ת אין חילוק כי מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק והחילוק הוא רק במקבלים שאם נעשה נס גדול נס בתוך נס הוא יותר יקר וכבוד לו מאלו נעשה רק נס על אופן הראשון והב' דבנס בתוך נס על אופן הנ"ל אינו נמסר אלא ביד השי"ת אבל באופן הראשון אפשר לעשותו ע"י מלאך ונביא וזה הוא ענין הפרש' לענ"ד המלאך אמר שוב אשוב אליך כעת חי' ר"ל שתעמוד במעמדך ולא תחזור לנערותך ויהי' בן לשרה וזה יהי' יקר וגדולה וע"ז ותצחק שרה וגו' ר"ל שצחקה על המלאך הזה שדבריו סותרין את עצמו דאם הי' זה אמת הא אינו נעשה ע"י שליח והיא סברה שהמלאך אמר שהוא שליח לזה לעשותו ולכך אמרה אחרי בלותי היתה לי וגו' דהיינו לפי אמירת המלאך צריך שיהי' לי עדנה וכנ"ל ולכך אמר ה' לשרה למה זה צחקה וגו' היפלא מד' דבר וגו' שאינו מאת המלאך וגו' ותכחש וגו' כי יראה וגו' אפשר לפרש כי יראה שיחשוד אותה בכשרים ויוסף על פשעה לדונה כמסתפק בהשגחה או ביכולת ד' ולכך אמרה לא צחקתי וכונה שלא צחקה מהדבר ההוא אלא מהמלאך ויאמר אברהם לא ר"ל לא תירא כי צחקת כי אני יודע מחשבותיך כי כבר גילה לו ה' ואפשר הא דשרה חזרה לנערותה שהרי לקוחה לבית אבימלך כמ"ש הרמב"ן הוא הי' לה לעונש על הצחוק הנ"ל:

וה' אומר המכסה אני מאברהם וגו' הודיע ד' לאברהם כדי שע"י ההפיכה הזאת לכל הפחות יבא התיקון הזה שלאברהם יתברר יותר חסדי ד' ואיך העולם נברא בשביל הצדיקים ולכך הם יגינו על הדור הרע כי העולם צריך לצוות ולחבר אל הצדיקים ומגוי גדול ועצום אפשר שיעמוד צדיק אחד כאברהם וכלם בשבילו וגם קודם היותו כבר ידעתיו ולמענו עשיתי למען אשר יצוה וגו' וא"ש לשון למען ישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט אפשר שכיון נמי על אופן הזה שמאופן הנ"ל ומבחינה הזאת שהשי"ת הוא נושא וברא עולמו ומכלכל רשעים עבור הצדיקים יבחנו וילמדו ג"כ שלא יעמדו הכל על המשפט אלא לעשות צדקה:

כי ידעתיו וגו' יש לפרש דכל המחכה את הרבים אין חטא בא על ידם שלא יהי' הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן ולכך אין חטא בא על ידו ועד"ז אפשר לומר שלכך בחר לו הקב"ה באברהם וייחד שמו עליו אע"ג שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שאין אדם בטוח בעולם ואל תאמין בעצמך עד יום מותך מ"מ הואיל וכל מגמת אברהם הי' לא לבד בהשלמת עצמו רק בהשלמת רבים להדריכם בדרך ישרה והיו בו מדרכי קונו שידריך ויורה חטאים בדרך והי' ג"כ מידותיו בהפך ממש מדרכי סדום אשר לא פשטה ידה לעני ואביון ואברהם ביתו פתיח לרווחה ואחר שהאכיל והשקה אותם אמר כסבורין אתם שאכלתם משלי ממי שאמר והי' העולם אכלתם והי' אברהם קטן בעיניו וצוה בניו להטיב דרכם כדי להיטיב עמו למען הביא ד' על אברהם או שע"י שיעשו צדקה ומשפט הארץ נתן לבני אדם כדאי' ריש כיצד מברכין וקנה להם חפצם:

עוד אמרתי לפרש הפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' למען הביא וגו' שצוה לבניו לחזק בעבודת ד' הואיל והשי"ת ג"כ מעלה אותו ועושה לו יותר מלשאר בני אדם ככה גם הם יחוזקו כי צריך שיהי' העבודה מיוחס לטובת ה' עליו:

כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' יש לפרש עפ"י מה שכ' הרמב"ם בה' דיעות האדם לומד מבני אדם שהוא מגודל אצלם ושוכן עמם הן לטובה הן לרעה ושלמה אמר במשלי הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע והכונה נראה הנה התחברות הראשון הוא האדם בעצמו בב' חלקיו יצר טוב ויצה"ר שהוא נמי הגוף והנשמה והאדם ששכלו שלם הוא יחבר הגוף לנשמה ויתן לחלק הנשמה יד העליונה לשאול את פיו ועל פיו יעשה כל מעשיו והכסיל הוא בהיפך כל מעשיו יעשה לפי גופו ויצרו הרע ויחבר כל מעשיו לגופו זה החיבור הראשון החיבור השני הוא עם בני אדם שחוצה לו גם כן יש המתחבר לרעים ויש לטובים ולרוב הנך תרווייהו הם אגודים המתחבר לחכמים הוא יחבר כל מעשיו לשכלו וחכמתו ובהיפך ההולך את הכסילים הוא מתחבר גם כל מעשיו לגופו ולזה אמר הולך את חכמים יחכם ר"ל שהוא ג"כ יחכם בעצמו ורועה כסילים ירוע מעצמו כנ"ל כי הפעולות שחוצה לו הם המורים והם אות על פעולתי הפנימית וכבר הזהירו חז"ל בפ"ק דאבות יהי ביתך בית וועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם יזהיר התנא שידבק אדם לחכמים אבל יהי' הדיבוק שישמע לקולם וילך בדרכיהם שאל"כ אדרבה שגגת תלמיד עולה זדון והיינו והוי מתאבק דהיינו שילך אחריהם שעולה האבק על ההולך אחריהם ואל יבהילוך רעיונך לאמור מי יוכל עמוד בכל מעשים כאלה החכמים ואלה המעשים אינם ראוים אלא לחכמים כיוצא בהם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ע"ז אמר והוי שותה בצמא וגו' וע"ז נראה שכיוון כמי ישעי' סי' כ"ז והי' להם דבר ד' צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור וגו' והכונה לפי הנ"ל יאמר כשיבוא הנביא להזהיר ולצוותם בדבר ד' לא יקבלו ולא ינטו אוזן כי הדבר אצלם לנמנע שיהי' אפשר להם לקיים מצותו כי יאמרו זה אפשר לנביאים ולכיוצא בהם ולא לפחותי האנשים וע"ז יאמר והי' להם דבר ד' צו לצו ר"ל ציווי להמצוה והוא הנביא קו המשפט ר"ל העונש על העובר הוא רק לקו שהוא הקו המשפט ורצונם לשיפט ולא עליהם יהי' או הפי' קו לקו שרק היעוד הוא העונש ר"ל קו המשפט המורא והפחד של אזהרות לקו הוא גופא העונש ולא יענשו עוד או הפי' קו לקו שעונש ראוי להיות לתכלית מי שנענש כדי שייטיב דרכו אבל הם אומרים שאין זה בידם לקיים המצות ואין העונש לתכלית כי זעיר שם זעיר שם מעטים המה המצות שאפשר לנו לקיים וע"ז הכריח אברהם את בניו ואת ביתו אפי' הפחותים שישמרו דרכי ד' ולא יהי' נסוגים אחור כי אפי' הנביאים והחסידים כל מי שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואלמלא השי"ת עזרו אינו יכול לו והעיקר הוא רק התחלה ואז הבא לטהר השי"ת עזרו וא"כ כיון שרק התחלה היא לאדם יוכל כל אדם לילך בדרכי ד' ולחבר בחכמים ומעשיהם ולשתות בצמא את דבריהם דהיינו רק בבוא לטהר והרצון והצמא לזה כי ד' יושיע לו וע"ז אמר כי ידעתיו כי הוא עניו ומצוה לביתו אחריו ר"ל שהם אחריו במדרגה פחותה שישמרו דרכי ד' הגדול ולילך בדרכיו ולא יסוגו אחור למען הביא ד' על אברהם את אשר דיבר ר"ל מה שאברהם דיבר לעשות זה ד' מביא על אברהם ומסייע לו א"כ גם הם יוכלו ללכת בדרכיו כך מצוה אברהם לביתו אחריו ומטעם זה ראוי לעונש העובר על רצון בוראו שהי' אפשר לו לקיים וכן כדי להטיב אחרים הרואים והשומעים מן העונש וייטיבו דרכם ואז יש להם תיקון זה שאמרו כל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה דהפי' דע"י העונש ביום רעה שיבא עליהם נתקדש שם ד' וזה תכליתם בעולם ואדרבה כל זמן שהם בעולם אין להם תכלית ודבר שאין לו תכלית כאלו עבר ובטל וע"י הרעה שבא עליהם נתקדש שם ד' הוא ישובם וקיומם ועד"ז אני מפרש בתהילים ט' האויב תמו חרבות לנצח וערים נחשת אבד זכרם המה וד' לעולם ישב כו' אמר המשורר נגד האויב שהירס ואיבד כמה אומות זה הי' אבודה לנצח לא כן מה שהשי"ת מעניש ומאבד אינו אבידה אדרבה זה ישוב העולם כי ניכר כי ד' עושה משפט בארץ וע"ז אמר האויב תמו חרבות כו' וערים נחשת אבד זכרם המה לא כן מה שד' עושה הוא לעולם ישב דעי"ז כונן למשפט כסאו א"כ העונש רשעים כל זמן שהוא מפורסם יותר עדיפא כדי שילמדו ממנו אחרים וישמרו רצון ד' וע"ז אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה דזה עשי' הוא ולא איבוד והירוס ואברהם יהי' כו' ונברכו בו גוי הארץ וילמדו וילכו אחריו ואדרבה ראוי לפרסם זה:

זעקת סדום ועמורה וכו' נראה דעיקר החטא של סדום ועמורה הי' גדול כל כך מצד הסיבה אשר על ידה באו לידי עבירות הללו שהי' רעים בגופם ובממונם והסיבה הי' כי נתגאו ברוב עשרם וטוב מקומם ואמרו כי ידינו עשה לנו החיל הזה ועל כי הגאות מצד עצמו תועבת ה' כל גבה לב וכ"ש אם גורם למעשים המכוערים האלה שלא החזיקו יד עני ואביון ועי' בעקרים מיב פי"ד כי המתגאה הוא מתלבש בטלית שאינו שלו ומורד בקונו אשר ממנו כל הדברים האלה ולו יאתה הגאות ולכך כל המתגאה הקב"ה משפילו ע"ש וכן בחטאים האלה אם הסיבה מרוע מידותיו אין העונש בא עליהם רב כל כך אבל הוא מצד יסוד הרע הגאות אז הקב"ה מהפכם כמו רגע וזה קאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה ר"ל מצד כי רבה וגבה לבם ועי"ז וחטאתם כי כבדה מאוד ע"ז ארדה נא מהמסובב אל הסיבה שייך לשון ארדה ואראה מה סיבתם הכצעקתה הבאה אלי עשו ר"ל אם הצעק' מדבר הבאה אלי ר"ל מצד הגאות אשר יאתה להשם והיא באה אליו כלה ר"ל אז אכלם אבל אם לא אדעה ומצד שאברהם הי' בהיפך זה ומזה יראה טוב הנהגתו לכך גלה ה' לאברהם את כל זה:

האף תספה צדיק עם רשע וגו' כי רע ומר לצדיק ברואה אבדון דורו וכאילו גם הוא נאבד אתם ולכך אי אפשר אלא א"כ תשא למקום עבורם:

ולשרה אמר וגו' הנה הוא לך כסות עינים כל אשר אתך וגו' יש לפרש דהנה מי שבוש מדבר מה הוא מתבייש להרים עיניו נגד כל כי הבושה תכסה עיניו ונועם נפשו אם אין איש מביט עליו כי מצד שיודע שמעשיו המה על אופן אשר יבזוהו את אנשותו בעיני כל ואדם רוצה בכבוד עצמו וכואב לו אם יבזוהו אחרים והוא רואה הבזיון יותר כואב לו כי האדם מתפעל יותר מן החושים החיצונים ולזה גם שרה בפעולה הזאת שהניחה עצמה ליקח לבית אבימלך ולא גלתה כי אחי' הוא ובפרט שבאמת לא הי' כאן סכנת נפשו' הוא לה לחרפה ולבושה אשר תכסה פני' אלמלא כי ידעו כי נביא הוא כאשר אמר לו מלאך ה' ולזה ידע כי ה' לא יניח את צדיקיו וזה אמר לה הנה הוא לך כסות עינים לא הבושה אלא הוא מכסה פניך והוא לך לכבוד ולכך ואת כל ונוכחת ר"ל שתוכל להיות נוכח כל ואין לך בושה לעמוד בפני בני אדם:

וה' פקד וגו' פרש"י שכל המבקש רחמים על חבירו וגו' כבר כתבתי במקום אחר דיש לומר דזה הוא האופן ודרך אשר ישר בעיני ה' דתפילת אחרים יקובל על אחר כמו שהעיר בפ' אין עומדין בסופו בעין יעקב ואפשר להסביר דיותר צריך לזכות שתבוא בשבילו דבר טוב ממה שצריך לו זכות שהטובה הבאה לעולם לא יעוכב ממנו וכן בעבירו' צריך פשעים יותר להעביר ממנו הטוב הבא ממה שצריך פשעים שלא יבוא הטוב עליו בפרטות וע"י שהמתפלל נענה תחילה ויורד מהשפע רצון באותו דבר שהתפלל איש הזה הטובה באה על כל העולם אלא א"כ איש אשר ברשעותו ראוי לעכב ממנו ולזה צריך רשעות גדול:

במדרש יש ויעש ה' לשרה כאשר דיבר מלמד שהוסיפה על המאורות ונראה בעזהי"ת הביאור ונקדים לבאר דברי הגמ' בשבועות שלכך נאמר גבי ר"ח ושעיר אחד לחטאת לה' שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וצריך ביאור ונראה כל עניני האדם הם דוגמת השמש וירח כנאמר זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם האחד משפיע ושני מקבל והנותן ומשפיע הוא דוגמת זכר והמקבל היא דוגמת נקיבה והאדם בין זכר בין נקיבה צריך שיהי' משפיע למי שלמטה ממנו ומקבל ממה שלמעלה כי אם רק מקבל בלתי משפיע זה אינו בגדר האדם וראוי לו שלא נברא שהי' נפשו אז ג"כ מקבל ונהנה מזיו השכינה ואם משפיע בלתי מקבל תפסוק כוחו ורוחו אבל האדם נברא בדו פרצופין שיהי' בגופו ובעצמו ב' בחינות מקבל שפע מאת ה' והוא ישפיע מחסדו למטה ממנו וזה שאמר זכר ונקיבה בראם שיהי' בב' בחינות האיש האשה וע"ז נקרא שמם אדם אבל האדם רואה זה הצד שהוא משפיע שהוא מעלתו זה הוא לנגד עיניו אבל הצד שהוא מקבל שפע וחסדי ה' ואין לו שום דבר מגרמי' אלא ממה שיחונן מה' ובזה נרשמו ונפלאו ישראל מאוה"ע דאין מזל לישראל ולית להו אלא מה שמשפיע השי"ת עלינו ולזאת נמשלו לירח ולזאת ישראל מונין ללבנה שאין לה אור מגרמי' אלא מה שמאיר לה השמש כך ישראל אין להם אלא כפי השפעת ה' וכבודו עלינו זרח וממילא נשמע שהוא לפי ערך ומעמד ישראל נגד ה' דוגמת מעמד הלבנה נגד השמש וכירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה וגם בזה נמשלו לירח כשם שהירח בשעה שאין האור נראה עלי' אינה יכולה להשפיע על אחרים כך ישראל כשהאור נראה לעין כל אז תוכל היא להאיר ולהראות את תורת ה' ועבודתו והשגחתו מטובת ה' וכשם שאם נראה אור הלבנה נראה כל העול' אשר ברא ד' אשר ממנו נוכל להכיר טובת והשגחת ה' שמעשה ידיו מגיד הרקיע משא"כ אם החושך יכסה ארץ וערפל חתולתו ואינו נראה מה שהוא בעולם מטוב ה' וחסדיו א"כ מיעוט אור הלבנה לא על עצמו בלבד יצא אלא הכלל כולו יצא שע"י מיעוט אורו הטבעי נתמעט אור הרוחניי ושירות וזמרה של כל העולם לה' ורק משמורת של מלאכי השרת האומרי' שירה והארץ דומי' וא"כ מובן במיעוט אור הלבנ' כאילו נתמעט כבוד שמים וכנאמר ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים והנה זה לעומת זה עשה אלקים מה שחסר הטבע משלים התורה מעת הבריאה וכל שהי' קרוב לבריאה והי' ניכר מעש' ה' ובריאת עולמו יותר ויותר ע"י בריאת עולם והריסותו לא נתן ה' תורה עד אלף דור וכשנתרבה העולם ונשכח מעשי ה' נתן ה' תורה לעמו ישראל ועשה עמהם ניסים ונפלאות שעי"ז יתפרסם ויגידו ועי"ז שפיר אמרו חז"ל שבשביל התורה נברא העול' ובשביל ישראל שרק על ידיהם הבריאה והנה עוד מגדר הטוב שע"י שנתמעט שימושו נתמעט כוחו ואם עזבתה יום יומים תעזבך וכמו שאמר החובת הלבבות בריש שער עבודת ה' שע"י שנתמעט שימוש השכל נתמעט כוחו כעין שאנו רואין בכלים שאינם נצרכים אלא לעתים הם חלודים ואינם מוכשרין למלאכה ולכך צריך להערות התורה עי"ש וזה כוונת המאמר הנ"ל שע"י מיעוט הירח וביטולו איזה זמן נתמעט גם אור ה' וכבוד ה' אשר השמי' יגידו וממילא אפי' כשיהי' מולד הלבנה ויתחיל מחדש להכיר כבוד ה' צריך התחזקות מחדש ועזר התקרבות והיינו שדרשו חז"ל הביאו עלי קרבן שמעטתי את הירח שע"י שאינו, מאיר נתמעט בלילה כל המאורות מן מעשה ה' וטובת ה' שאינו נראה ועי"ז צריכה קרבות והתחזקות יותר לה' וכיון שכן אצל הירח ק"ו אבל ישראל שנמשלו לירח וע"י כיסוי אורם נתמעט כבוד השמים ונתמעט כבוד הלימוד וצריך התחזקות הוא ע"י מעשי הצדיקים שהיו לפנינו וע"י המעשים שנעשו על ידיהם הם יהיו לנו למאורות השמים להאיר על הארץ וזה שאמר המדרש הנ"ל שהוסיף ה' לשרה על המאורו' שהיא תהי' במעשי' וניסי' המאורות שתהי' הנס הגדול ההוא מאיר לעולם או שע"י שמקור ישראל יצחק אבינו לא נולד בטבע וכן יעקב אבינו מיצחק ורבקה עי"ז נקבע שאין מהלך ישראל בטבע ובנחל אלא בהשגחה מיהו חילוק יש מה שנעשה במזל ובטבע נעשה פעם אחד אבל מה שנעשה בהשגח' הוא נעשה מחדש כל שעה ורגע בעת שנתחדש והיינו דקאמר שה' עשה לשרה כאשר דיבר ר"ל באותו עת נעשית בריאה חדשה וכעין שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית והיינו ויעש ה' לשרה באותו עת כאשר דיבר מבראשית והיינו שאמר המדרש הוסיפה על המאורות שאינו תלוי' במזל:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה