מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
דברים אחדים להמסדר ומוציא לאור
פותחין בחרד"ה והן פותחין בכבוד המקום ובכבוד אבינו שבשמים יתב' ובראש אמיר אמירה לגבוה סליק אמרא יאה ולי נאה לברך את ה' ית' על אשר זכני להתגלגל זכות גדול על ידי ללקט ולסדר ולהוציא לאור משופרא דאגדתא חידושי מרן הגאון מאור הגולה קדוש ה' מכובד מרנא ורבנא משה שיק זצלה"ה זי"ע ועכ"י ואנכי הרואה כי מאת ה' היתה זאת ע"י סיבות מיוחדות לזכות במצוה הלזו כי לא עלתה על דעתי להתעסק בקדשים כתבי קודש אלו כי לא ידעתים וגם אנכי לא שמעתי מהם בלתי עד אשר דיבר על לבי בן מרן המחבר הרבני המופלג בחו"י הנעלה וכו' המנוח מו"ה יוסף שיק ע"ה דוד אחי מאמי מורתי א"ח תחי' לאיט"א ה"ה הרבני היקר מו"מ בתו"י חו"ב איש חמודות מו"ה אלי' שיק נכד המחבר הקדוש אשר אצלו ושלו הי' הכתבים והוא גם הוא שלח לי במכתבו כזאת ואלה הדברים אשר דיבר בי במכתבו כי טוב תתו את הקונטרסים לי מתתו לאיש אחר כי מצדו אני קרוב לספר תורת עשה איש האלקים מרן המחבר הקדוש זי"ע ומגואליו אני, ואחר מועצות ודעת נעתרתי פתוני ואפת סמוך על חסדי יתב' לגשת אל המלאכה מלאכת הקודש אחר אשר מסר לי אחי הנ"ל הקונטרסים מחי' מרן המחבר זצ"ל בכל יפוי כח לעשות בהם ככל העושה בשלו כי הוא חלקי ממש וזה כמשלש חדשים מיום אשר קרבתי אל המלאכה להיות מדפיס ועולה נפקדתי לטובה מה' הפוקד וזוכר חסדי אבות זכות אבותי עבדים נאמנים לה' ולתורתו הצדיקים ומהם קדושים אשר בארץ המה ארץ עליונה זי"ע והוקמתי על להיות עבד לעם ה' בתוך עמי אשר אנכי יושב פה בחמלת ה' עלי בכבוד ובשלום כה לחי יוסף ה' חסדו עמדי ועם ביתי ושבתי בבית ה' לאי"ט מתוך עושר וכבוד אמכיה"ר, ותמה יראי ה' אוהבי התורה ואנשי חסד כלם אהובים כלם ברורים ישלם ה' כפעלם איש כמפעלו הטוב ויגן בעדם זכותם הלזה ולהנות ברוכים בבני מעלי לימודי ה' ומזוני טבא וחיים עד העולם, וכהיום הזה אנכי משועבד למלאכת ה' וקשה עלי עול מלאכת הסידור והחיבור והדפוס כי רבה היא לאיש כמוני אשר לא נסה בכל אלה וכעת אם לא שכבר התחלתי בהדפסה לא הייתי מכניס עצמי במשא דבר הזה, ע"כ מכיר אני עכשיו ביותר כי מאת ה' היתה נסבה לזכני לעשות את המלאכה מלאכת הקודש הלזו ע"כ אנכי לה' אנכי אהללה, ושעל מארץ לו תודה אדברה, ומעפר תשח אמרתי שמו הגדול לשבחה, וממעמקי הלב לפניו מעיני אזחילה, זוחלין ונוטפין, בכלל ובפרט על כל הטובה, חיים וחסד אשר עשה עמדי עד היום הזה מעודי, והרימותי קולי ואקרא ברוך המקום ברוך הוא, הוא אלקינו הוא אבינו, אשר עד כה עזרני ולהועיל למדני, בשבטו ומשענתו בדרך הדריכני, יערב עליו שיחי אנא לנצח אל יעזבני אוכי"ר.
אחי ורבותי הנה אנכי נותן לפניכם היום ברכה משופרי קרני הוד פני משה איש אלקים מרן מהר"מ שיק זצ"ל קרנים מידו לו מדיו שבקולמסו כתב ידי קדשו ממש ומעט אשר תיקנתי תיקון סופרים זעיר שם זעיר שם במקום אשר עיקם הכתוב כדי להקדים המוקדם ולאחר המאוחר כראוי או גרעתי והוספתי מלה אחת ושתים להבנת הענין ובקושי עשיתי זאת כי לא מלאני לבי לעשות כן והוא במקום שהכתב יד הי קרוע או בלוי מרוב הימים והלבינו האותיות וכדומה והוספה ההיא לרוב פשיטתו מאליו יקרא לכל מבין הדברים והענין ורובא דרובא ככולה נסמן במסגרת כזו:
ועם כי נפשי יודעת מאוד כי לא יצאתי חובתי לגמרי הן בסידור הדברים ובתיקוני טועותי הדפוס אשר מצוי מאוד כי עושי המלאכה מלאכת הדפוס נוגשים ואצים לכלה מעשיהם ימהרו ויחושו ופרי המהירות הטעות ואני לעצמי דמיתי שלא ליגע לריק בתיקוני הטעות כי לא יחפו"ש האיש בכל דבר פשע הדפוס אשר מצוי מאוד חפש מחופש בלוח התיקון אחר מדביר אר"ש ושינויה והחכם מבין מדעתו הוא יעבור לפני התיבה עובר לעשייתו ותיקונו על נכון, וגם אולי הי' לי להדפיס הרבה יותר מכמות הזה אשר לפנינו כי יש לי עוד הרבה דרושים עמוקים וארוכים על ס' פרשיות שבתורה וענינים שונים דבר בעתו אולם יצדקני זאת כי לא נסיתי בכל אלה וגם אפפוני אפפוני המון טרדות רבות וגם הוצאת מלאכת הדפוס כי רבה היא לזה מנעתי עצמי מלהדפיס כעת יותר:
וגם זה לחכמים כי הסכמות שנטלתי מרבותי וגאוני וגדולי הדור שליט"א גם אנכי לא על דברי מרן זצ"ל נתכוונתי כי הוא מלתא דלא צריכא כאשר החכמים יגידו בהסכמותיהם ואמרו עוד כי אין זה לפי כבוד המחבר ז"ל ומשה לא בהסכמה עלה כי זה משה האיש מרן זצ"ל גדול ליהודים ונודע לשר וראש עוד בדור שלפנינו אולם עשיתי זאת על כי אינו מן המוסר לעשת מעשה רבה להדפיס ספר בלי נטילת רשות והורמנא כי לא הרוצה ליטול את השם וכו' ובפרט כי כן צוה מרן בעל הח"ס זצ"ל בתשובתו רהמתה בחלק שישי תשו' ס"א יעו"ש:
והעלמתי שמי שלא להקרא בפירוש על סידור חיבור הזה מטעמים הידועים לי וכן נועצתי:.
והנה רוחי הציקתני אשיחה וירוח לי ואודיע לכל קורא בספר מרן המחבר זצ"ל אשר יראה כי כפעם בפעם הרהבתי עוז להציג במו הספר ילדי רעיוני הערות אשר יולדי על ברכי מרן המחבר זצ"ל והארכתי למעניתו לפרש בדבריו עוד מקראי קודש או מדרש אחר וסוף דבר הכל נשמע ולהקורא כדרכו הודע אליו שמי וערכי ערך קטן עלי הוא יראה וכן יתמה מה הי' לו להמסדר ומה ראה על ככה להדפיס הערותיו הלא הוא דרך גדולים ולא דרך גבר בעלמא גבר כגוברין דעלמא, ואען ואומר לכה נא ונוכחה אם לא מקרא מלא דיבר הכתיב ויפוצו מעינותיך חוצה ונודע למכביר מפי ספרים וסופרים כי איך מצוה גדולה הוא להגדיל התורה ולהאדירה אף רק לסלסלה ולהדרה בפרחים וציצים להראות את יפיה כי כלה זרע אמת נטע נעמן אשר נטעה ימינו ית' כי מגפן מרום גפנה ומשדמות המורא ענביה ענבי רא"ש ואשכלות מתוקות לה, והיא כפורחת עלתה ציצים וכפתורים עלים ופרחים וגם המה תאוה הם לעינים ונחמדים להשכיל וכי גם עלה לתרופה ולמשיב נפש, זו תורה וגדולתה והיא תפארתה היותה אר"ש אשר לא תחסר כל בה ונותנת יד ומקום לכל אמרי נועם ודברי חן. וגם משפט המשנה עם כתוב הדר הוא איזה חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי וכו' ואומר ראיתי חכמים מחוכמים והם קטני ארץ, כי באמת לכל ישראל יש להם חלק בתוה"ק חלק והשגה מיוחדת לו לבדו לא ראי זה כראי זה ומי יתן כל עם ה' נביאים שלא לכבוש ניב שפתותיה שפתי דעת ומלאה הארץ דעה, וכעין ברקיע אשר כל מלאכי מרום מקבלים זה מזה מבחינות ומדרגות והשגות המתחלפות ביניהם כן הוא בארעא כל בני אדם גם בני איש באין מבין ומרגיש מקבלים זה מזה משפע ידיעה וחכמה הארה והשגה אשר הושפע לאיש איש מענף שרשו ממעל והוא לו לבדו ובא רעהו וחקרו וברוב הימים אתיא זכירה זכירה שמיעה שמיעה אשר ישמע החכם ויחכם עוד להוסיף לקח ובונה בנין מפואר ארמון עם מגדל עוז בכוי לתלפיות ראשו בשמים ויהי לשם וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא ואין איש שם על לב כי במגדל ההוא שם נבלל חכמת וידיעת כל הארץ תלוי עליו כל שלטי הגבורים גם החלושים ולכן אל יתהלל החכם בחכמתו כי מי יודע כמה דברים גדולים נעשו בסבת הקטנים וזכר לדבר ודוגמא לזה נמצא כתוב על ספר הק' ארחות צדיקים על ענין הלול בעזיבת העבירות והוא בשער הבושת וז"ל אחד מן החכמים אמר אם נזהרת כל ימיך שלא חטאת אל תחזיק טובה לעצמך כי תחלת עזיבת העבירות מחמת שמתבייש מבני אדם עכ"ל, האומנם כי גם זו מתת אלקים היא מבעל הסבות ית' כי לאו כל אדם זוכה לכך וה' יהיב חכמה לחכימין כתיב אדרבה היא הנותנת שאין לאדם רק לשמוח בחלקו ולא להתגאה בו כי לא כביר מצאה ידו והוא לו רק למנה ומתנה ולא עוד אלא שמתנה על מנת להחזיר הוא כי בכל רגע ורגע בעמוד והחזר קאי על מוצא פי ה' המשפיל גאים ומגביה שפלים וכחומר ביד היוצר ברצותו מרחיב דעת האדם לתת לפתאים ערמה וברצותו מקצר להשיב חכמים אחור ובפרט בי סוף כל סוף קבל טובה וחכמה והשכלה מקטנים ממנו ובסבותם כאמור ואיך יתגאה אליהם ופן יגער ה' בו הבוחר בסבות הקטנים וברא עולמו בסדר הזה ועל כן אין גבהות לפני המקום ית' ואך גם אין קטנות אין לפניו ובדרכי ה' גם הקטן גדול יהי' כי יש זכיה לקטן בדנפשיה להיות זוכה בחלקו השייך לשורש נפשי ומגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ולא ימנע בר כמאה"כ אל תמנע הטוב מבעליו וכו' אמת כי צריך נטירותא יתירא מטפשות הגאות ואולת התנשאות שלא לבהל בכוחו להיות דומה בעיניו לגדולים ואף גם דומה לדומה ושלא להיות כמי פתי חרש אשר יאטם אזנו ולא ישמע לקול מלחשים נבוני לחש רבותינו ז"ל באמרם בין מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא המכיר את מקומו ואף אם יעף עוף להיות חובר חברים מחוכמים יש לו לדעת כי הוא ילד לחבורת"ו כנגד חסרוניו הגדולים אשר מסירים ללבו ונפשו יודע מאוד, ואפשר לכי יסד המלך העליון ית' יסוד הבריאה לברוא נפשות רבות באיכות וחסרונם בצדם והוא לבלתי רום לבבו מאחיו ואף גם מצד מעלתו וחכמתו המלוך ימלוך עליהם אם משול נמשלו לכוכבים אשר כולם בשם יקראו שם מיוחד לפי איכתו מעלתו ופעולתו בעולם ולכל אחד יתרון ומעלה אחרת וכל אחד בבחינתו ומעלתו אשר לו לבדו הוא ראש וראשון וכולם כאחד עושים רצון קונם איש איש בגבול משטרו אשר הציב להם כאמור:
ויש לרמז אלה הדברים בחלום יעקב אע"ה שראה סולם מוצב ארצה ראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו:
ובא החלום להורות ליעקב אע"ה אשר הי' מתנהג בעקב ענוה יראת ה' שלא ימנע עצמו מלהעלות בסולם השלימות אף כי המעלה בעצמה יבקש הגדולה כאשר כתב גאון ישראל קדוש ה' וכובד מהר"ל מפראג זצ"ל וע"י המעלה יתעלה מבני האדם אל יחוש לזה כי מלאכי אלקים היינו הצדיקים הגדולים אשר הם שלוחי אלקים כי מקור כל מעשה שלהם הוא רצון ה' ולא רצון גופם הם עולים בו ורק גם יורדים בו אל מקומם אשר יכירו כנ"ל ולפי עניננו יפורש עוד שמלאכי אלקים עולים ויורדים בו כלומר אף שלא יקומו במקום קדשם ויורדים בו בכ"ז מתאמצים לעלות לתכלית המכוון המבואר לקמן, או הפירוש ויורדת בו כלומר אף שיורדים בו מכבודם וגדולתם בעיני האחרים כי ע"י שעלו בסולם המעלות יגלה ערותם חרפתם וחסרון ידיעתם עליו כי המבינים ויודעי מדע המה יביטו יראו במדריגות ושליבות הסולם בני עלייתם כי מעטים המה בכ"ז מלאכי אלקים אוהבי האמת עולים בו והוא לתכלית הנרצה כדי להתרגל בעבודה ואם נבלת בהתנשא כתיב, וממילא צומח עוד תכלית נעלה להיות שפל בעיני עצמו כי יראה כמה קשה להשיג אפי' מדרגה אחת והיינו יורדים בו מעצמם. ובקישור סיפא דקרא והנה
ה' נצב עליו יפורש חזיון הזה הא דמלאכי אלקים עולים ויורדים בו היינו שהם עולים מצד אחד של סולם השלימות והוא בחלק אשר נגזר עליהם מאת ה' מן השמים ויורדים הם מצד אחר של סולם השלימות דהיינו בחלק השגה וכשרון שנגזר על חבירו אין יד שכלו מגעת אף אם כגובה ארזים גבהו כי רוח הוא באנוש במדה ובמשקל כפי אשר קבל ונגזר עליו מן השמים כמו שאמר במדרש על הפסוק לעשות לרוח משקל אפי' דברי תורה שניתנו מלמעלה לא ניתנו אלא במדה ויקרא רבה פט"ו עיי"ש, ובמקום שאינו שלו עכ"ח הוא יורד כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו וזהו והנה ה' נצב עליו כלומר הוא אות כי ה' נצב ומושל גם על סולם ההוא ליתן מתרית באדם והוא יתן חכמה ומפיו דעת ותבונה והוא מוסר המלמד לאדם דעת אף אם עלה על מעלה העליונה שבסולם השלימות על פסגה האפשרי להשיג ממין האנושי, שלא להתגאה בדבר שאינו שלו כי ממנו ית' הכל וכמאמר דהע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ובזה פי' מה שאמרו במשנה אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ומדקדק בתוס' חדשים מפני מה לא נאמר לכך נבראת ראשון בריאה, ולהנ"ל מיושב דהכי פירושו כי לכך כלומר כי כשרון וכח א השגה שעל ידה תוכל לבוא לכך ר"ל לידי מדה זו הנזכרת היינו ללמוד תורה הרבה נוצרת קבלת בכח הצורה ושורש שלך והבן ואף מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות שאמרו לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס ורוצה למשוך את ידיו מלצאת בקולמסו במקום שרבים בוקעים בו, והגם מי שמקיים מצות בוראו ואף הוא הי' מתכוון להנאת עצמו ג"כ מקרי צדיק כפסחים ח' ע"ב מ"מ צדיק מקרי חסיד לא מקרי' ועי' בפרמ"ג או"ח תל"ג באשל שם ס"ק י"ד] בכ"ז לא כל הדרכים שוים ודרך כל איש ישר בעיני אלקים ואדם אם לבו לשמים, וגם לא כל העתים שוים ולדעתי כהיום הזה הוא עת לדבר, וספרים לחבר, כי בעוה"ר התורה מונחת בקרן זוית ולהוגיה ולעומליה הורד עדים עד כי ממש שחה לעפר נפשם ומכל צד אין דורש ואין מבקש באמת וחכמי העולם המה כבוד ינחלו יותרת הכבוד כי מרבים להביא כל אחד ספרו בידו ויציצו ספריהם כעשב הארץ גם מי אשר רק רקק לשונו מי הדעת ולא באו אל קרבו ובעלי השיר היוצאים בשיר ונמשכים בשיר רוב דברים ולהג הרבה דברים של מה בכך לשורר גדולת הארז אשר בלבנון תוארו והדרו וכי אשר שם צפרים יקננו ועל קן צפור יגיעו רחמיו וישמח כי יושבי מרום שבתו שלא להתגולל ולהתנפל עליו לקחת האם על הבנים ועל האזוב אשר בקיר יתקרקר. ויתמרמר על שפלותו ודלותו ומר צורח, על עוף הפורח, אשר לא נמלטה מפח יוקשים וכיוצא מדברי הבל יחד הן כל אלה בין מחברי ספרים מתכבדים, וגם בבני עמנו גברו בעלי לשון ולשוע"ל עו"ף המצפצף ומפטפט פטפוטי דברים לעג לשון ואין בינה ידעוני [קעבנער בל"א] קורים לי' ומי שרק כותב וחותם שמו וסופר ומונה ימי שני חיי אדם הגדול בענקים ארץ מולדתו מקום משכן כבודו וגלגולי סבות ישיבתו ופעולתו ובא הענין בחלומות ורוב דברים אין בם מועיל חובר חברים מחוכם מתקרי וגם רבי מתקרי, והם יתפארו וישחקו עלינו בגאוה ובוז באמרם כל מי שאין לו אלא תורה ולא חכמות ולשונות שונות בינה לעתים לפי העתים אפי' תורה אין לו נרפים אתם נרפים בטלנין אתון בטלנין ע"כ אתם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו כל מעלה וגדולה ונאכל לחם וזרעים לבלתי להתגאל בפת בג המעלות, הלא אף ידיעת התורה אין בכם כי מי בכם חובר חבר וידעוני כמונו ונהי בעיניהם כחגבים.
האמנם כי זרע יעקב הנאמנים אשר עושים הדברים לשם פעלם ית' לא ישמע לקול צפצופם ולא יחוש לפטפוטם כי לא באלה חלק יעקב לעשות לו שם בארץ ולולא כרסו בקדשי שמים ואך להרבות כבודו חלילה, בכ"ז דבריהם דברי מינות דמשכי עושים רושם על דלת העם אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם והם למראה עיניהם ישפטו ובקל הם נמשכים אחריהם ובין כך ובין כך נתמעט כבוד התורה ותקל הגבירתה ומפני השפחה היא בורחת ות"ח גדול כראם זולות לבני אדם וקנאת סופרים בני עניים אשר מהם תצא תורה וכבוד חכמים תאבד מתוך הקהל וכי הבאים אחרינו רועי בקר יהיו ולמה נהי' נתונים למרמס רגליהם ללעג וקלס למו לאופל וחפוי ראש מבוז אשר שופכים עלינו כאלו להם לבדם ניתנה הארץ ועם כי לא בקשתנו ובקסתנו נבטח ולא זרוענו תושיע לנו רק ימינו וזרועו ית' באשר הוא גזרה מלפניו נפלה לא תוסיף וכו' ודיו לעבד להיות כרבו ולהיות מתון ומסיק אדעתא ואלבא הלכתא למשיחא הליכות עולם עליונים למעלה כאשר יחשוף ה' את זרוע קדשו לישועתה לנו עכ"ז עלינו לעשות את שלנו והצלה פורתא מיהא הוי שהאויב הרודף לא לנצח ישיג לרמוס לארץ חיינו וכבודנו לא לעפר ישכן סלה, וע"כ זה מצוה רבה לכל אשר בשם ישראל יכנה לסייע לבנין המקדש והקודש ליתן כבוד לה' ולתורתו הקדושה איש כגבורתו והיודע אף ידיעת חצי שיעור יכתוב ידו לה' והיד כותבת להגדיל התורה ולהאדירה, ואם ככה הוא עושה לשם שמים כל חד וחד לפום דרגא דילי' לו ינעם ויבוא עליו ברכת הכתוב ושם דרך אראנו וכו' וביש"ע י"ה ידע כל העם ויכירו דברי אמת כי בני ציון המציונים בתורה ויראה הם זרע ברו"ד ה' הם למועיל ודבריהם למועיל כי חיות הכה וחו"ה יחוו דעת והשכל להרמת קרן התורה יתכבדו המכובדים וישחו כל בני השיר:
ובאמת מעלה עשו בקודש למידת העזות במקום העקשים ומלעיגים בעבודת הבורא ב"ה שלא להטמן מפניהם בבקרות הצורים ובנקיקי הסלעים רק להקשות עורף ולערוך השלחן שלחן גבוה נגדם לשרת שם ולברך בשמו ית' על פניהם וע"ז נאמר הוי עז כנמר כמבואר בטור ובש"ע או"ח בסי' א' ע"ש כי גם זה לחכמים כלומר מדת העזות אף שהוא מדה מגונה ולעולם יהי' האדם רך כקנה ולא קשה כאבן אך לצורך גבוה הוא מדה יקרה ואמרו רבותינו ז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שעזין הן ולרשי' ז"ל הוא גנות לישראל אולם המפרשים ז"ל פירשו שהוא לשבח להם וע"ד שפי' בס' מעשה ה' עה"פ ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא כי הוא מעלה כנ"ל לעמוד כנגד המלעיגים ונסיונות שונות ובזה פירשתי הפסוק אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מדת האבן כלומר להיות קשה כאבן מאסו הבונים דהיינו ת"ח כמשנה מקוואות הבנאים והם הת"ח] היתה לראש פנה שעל יסוד זה זכינו לתורה ובזה פירשתי עוד המדרש המובא בס' דמשק אליעזר מאדמו"ר הגאון הצדיק מהר"ז סופר זי"ע בס' כי תשא וז"ל מהיכן זכו ישראל לקבל הלוחות ח"א בזכות יעקב דכתיב משם רועה אבן ישראל" דיעקב אע"ה כאשר הלך לחרן כתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ופי' רש"י מפני החיות רעות והיינו כשהלך מבית אבותיו בית צדיקים ומבית המדרש של שם ועבר להתערב בגוים עוזבי ארחות יושר וירא לנפשו פן ילמד מעשיהם לקח לו אבן היינו מדת קשה עורף שלא להתבייש מפני המלעיגים והיינו מפני חיות רעות שפלים והנבזים המלעיגים בעבודת בוראנו ית"ש וזהו מהיכן זכו ישראל לקבל הלוחות חד אמר בזכות יעקב דכתיב משם רועה אבן ישראל כאשר פי' מרן הג' המחבר זצ"ל בס' הזה משם רועה אבן ישראל היינו ממעשה דיוסף בן זקונים שהי' ג"כ קשה עורף קשה כאבן שלא לשמוע אל אשת אדוניו משם רועה אבן ישראל היינו מדת קשה עורף שיש לישראל נעשה משם לרועה ועיקרית בעבודת ה' והוא מידי אביר יעקב שהתחזק ולקח לו מדה הזאת וע"כ זכו ישראל לקבל התורה והבן. ובזה יש להבין משל ומליצה דברי משה רבינו ע"ה באמרו יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ע"ד מרן המחבר הקדוש במקומו שם שכתב עפ"י דרכו שהמטר אף שהוא דבר שאינו מתבקש והוא קשה לעוברי דרכים בכל זאת תועלתו גדולה מלבד שמצמיח עוד מאבד השרצים המפסידים עיי"ש אולם הטל הוא נוח לכל ומעתה יש לרמז שבא להפליג בשבחה של תורה שבכח אלקי שבתוכה יש בה שני הפכים היינו שני בחינות הנ"ל שנותנת עוז מטרות למו היינו ללומדיה ולעושיה לעמוד נגד המפסידים ולאבדן וגם טל אורות טלה להיות נוח ורחמני וזה הוא האזינו השמים וכו' ותשמע וכו' כי כמה מעלות טובות לה והיינו יערוף כמטר לקחי כלומר לקחי היינו התורה יערוף תתן קשיות עורף ללחום כנגד שרצים המפסידים אותה ולעומת שהוא קשה לעוברי דרכים דרך ארץ ועוסקים בישיבה של עולם במשא ומתן מקנה וקנין המעורבים עם הבריות ואינו מתקבל להם חזר ואמר תזל כטל אמרתי שאמרתי תזל כטל היינו שתעשה האדם כמו נוזלים רך ונוח כמו טל להיות משאו ומתנו ודיבורו בנחת עם הבריות כמצוה על תלמיד חכם כידוע:
ובזה פירשתי עוד גם משל ומליצה של יעקב אע"ה בברכו את שבט יהודה ואמר חכלילי עינים מיין ולבן שניים מחלב, ולהמתיק עוד הדברים אעתיק דברי אור החיים הקדוש דברים י"ג עה"פ לא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישיב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך וכו' וז"ל הטהור כוונת מאמר זה כן לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל עיר לפי חרב ואפי' בהמתם מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול שעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר והבחינה עצמה תהי' כשרשת ברוצחי עיר הנדחת לזה אמר להם הבטחה שיהן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה עכ"ד הקדושים ונחמדים והן הן הדברים לפרש מקרא קודש הנ"ל להיות שלפני זה אמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ואמרו בגמרא אלו ראשי הגליות שבבבל שרודי' את ישראל במקל ובשבט ואל תאמר שע"י הכאות ורדוים האלו נעשה שבט יהודה אכזרים ע"ז אמר חכלילי עינים מיין חכלילי הוא לשון אודם כפרש"י שם והוא מראה המורה על גבורת הלב ורתיחות הדם, והעינים הם מראה הנפש, כי תכונת ומדת נפש כל אדם תתגלה ותתראה בעינים ואמר הכתוב האומנם עיני יהודה אדומים הם מיין כלומר אף שמרתיחות דמו ומשבטו שמכה ורודה בה בעוברי דרך הקודש נראה כי תכונת נפשו נוטה לאכזריות כאויב ומתנקם והוא בא לו מיינה של תורה כלומר ממצות התוה"ק לעשות נקמה ומשפט בעוברי עבירה וגם עצם לימוד התורה אש דת מקנה בנפש הלומד קנין רתיחות הנפש וגבורתה להיות קשה עורף בדרכי ה' וכמאמר רז"ל ת"ח דרתח אורייתא הוא דקא מרתח לי', בכ"ז הוא לבן שניים כלומר שלא במקום מצוה הוא נוח לבריות ורך כשושנה ולבן שניים לו מאין כל אודם רעה ונקמה היפך משיני רשעים, והוא בא לו ג"כ מחלב אמו אם כל חי הוא התוה"ק כי בכח אלקי שבתוכה נותנת ללומדיה ולעושיה מדת הרחמנות באופן מאוד נעלה, וגם בזכותה ישפיע מקור הרחמים בלומדיה מדת הרחמנות וכנ"ל וע"כ נמשלה התורה לחלב מפני כחותה ורכותה כחלב אשר בטבעה ההיפך מהאודם היינו רתיחות וקשיות עורף כי דם נעכר ונעשה חלב, ואדרבה דרוש הכי לפי שחכלילי הוא בעינים על הדרך לשמור את דרך עץ החיים הוא התורה ומכה ורודה שלא לנטות ממנה כמלא נימא לכן ובזכות זה לבן שניים לו מחלב אשר ישפיעו לו שדי התורה והאי קרא מסיפיה לרישיה מדרש ולבן שניים מחלב מאי טעמא משום דחכלילי עינים מיין והבן והוא נכון בס"ד:
ואם אמור יאמר הקורא הנעים אמת גם אם כדברך כן הוא שבזמן הזה אף החלש יאמר גבור אני והנה העת והעונה והזמן גרמא ללמד לבני יהודה וישראל קשת הוא וקסת אף אם לפנים לא ידעום אולם הי' לך להציב הערותיך לבדנה לא בין דברות קדשו של מרן המחבר זצ"ל הלא במקום גדולים אל תעמוד כתיב ומה לתבן את הבר, ע"ז אשיב לך עם הכתוב במדבר י"א פסוק כ"ח ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם, לכאורה יפלא מי לא ידעינן עד עתה כי יהושע הוא משרת משה הלא כבר כתיב שמות כ"ד פסוק י"ג ויקם משה ויהושע משרתו' ולמה אח"ז במדבר י"ג פסוק ט"ז כשהזכיר יהושע לא אמר שהוא משרת משה ובפרט תוספת התואר מבחוריו, אולם יש לפרש בדרך זה שכבר האשימו רבותינו ז"ל את יהושע ואמרו בתלמוד כל דמותיב מלה קדם רבי' אזל בלא ולד שנאמר ויען יהושע וכו' ועי' באור החיים הקדוש שנותן טעם למעשה יהושע ולדרכנו י"ל דהכתוב עצמו אמר התנצלותו והוא דלכן הרהיב עוז להורות לפני רבו יען שהי' משרת משה מבחוריו היינו מנעוריו כפי' רשב"ם ז"ל שם וכל מה שלמד וידע הכל הי' תורת משה כמבואר במדרש שדרש סתם ולא בשם משה רבו כי הכל יודעין שהוא תורת רבו ולכן לפי הסברא לא שייך לומר שהוא נוטל שררה לעצמו לדמות למשה כי הכל יודעין שהוא תלמידו ועבדי המוכנע תחתיו מנעוריו כמו עבד יליד בית, היתפאר עבד עלי אדונו ורק אצל אחר שאינו משרת שייך לומר במקום גדולים אל תעמוד שלא להראות לעיני הרואים שהוא דומה ושוה לגדולים ההם לא כן אצל משרת ובפרט משרת הרגיל עם אדונו לשמוע בקול דברו כמובן ע"כ אמונתו ואהבתו לרבו הציקתהו כי הוחס לבבו על כבוד רבו ולזה דיבר לפני רבו, ועם שבכ"ז האשימו אותו רבותינו ז"ל מפני שחוקה כתיב שלא להורות בפני רבו בכל אופן אך כ"ז לפניו כלומר קודם ששמע דברי רבו אבל אחר ששמע יכול לדון ולסלסל לאמריו ולהוסיף עם יסוד דבריו ולגבי אחרים נמי משרתיו עושי רצונו אפי' שלא מנעוריו ליכא משום במקום גדולים אל תעמוד כאמור ומיושב הכל:
אחי ורבותי כן הדבר הזה אלי אשר זכני ה' יתברך להיות משרת משה הגה"ק זי"ע עושה רצונו נחת רוח לנשמתו הקדושה להפיץ מעיינותיו חוצה לכן גם אם סלסלתי בדבריו ליכא בי' משום במקום גדולים אל תעמוד, כאמור וגם הם כמיוט ממש דבריו רק הארכתי למעניתו ובכלל דבריו דברי ולכן לא הצגתים למטה בשולי ובשיפולי היריעה תחת קו כנהוג כי אינו חשוב לעמוד בפני עצמו באשר הוא מעט מזער ובמקומו הוא מובלע וכ"ז לרווחא דמלתא במשא ומתן של דבר הזה איך ואופן להוסיף על דברי גדולים אך בנדון שלי שהערותי מעטים המה ונער יכתבם אינו כדאי להקפיד עליהם אף לדבר אודותם כי גם אני עצרתי כח והייתי נסוג אחור זחלתי לחוות דעתי אף אני וזה האות כי לא הרבת מלין באשר לא היתה מתחילה דעתי לכך כי נרעשתי ונפחדתי מהדר גאון מרן זצ"ל וזולת זה יכולתי בעזה"י להוסיף כהנה וכהנה לקשור נימא בנימא ולבוא מענין לענין באותו ענין עם חידושי ורבים טובים מהם ורק כפעם בפעם כאשר מלתי מלים וגם ראיתי שהם כמעט ממש דברי מרן זצ"ל רוחי הציקתני ועצור לא יכולתי ודי בזה:
וזאת לדעת כי כל הדברים אשר נסגרו במסגרות עגולים כזה () הם דברי מרן המחבר ז"ל בעצמו כן הי' וכן נמצא בקונטרסים שלו:
והנה בן יכבד אב ואיך אתאפק מלהזכיר בזכרון טוב לפני השי"ת את כבוד אבי מורי המנוח היינו צדיק היינו עובד אלקים הנכבד המפו' מו"ה ברוך זלה"ה מק"ק זענטא תע"א אשר הורני ותמך לבי בדרכי התורה ויראת ה' למדני ואהבת אב לבנים הודיע אהבה נאמנה להטיב לי בכל יכלתו וכפעם בפעם חיזק את לבבי מקול מחצצים אבני נגף הזמן אשר בין משאבים שואבי מי התורה ודבר על לבי דברים היוצאים מן הלב לב טהור גם רחמני וטוב דברים נאמנים מצדקות ה' המושיע ומגן, ברוך הי' בבואו ימי עלייתו כאשר זרחה עליו השמש שמש ההצלחה ובין עשירים גדולים הוא נמנה חלקי ה' אמרה נפשו לשמור ולעשות ובעירו אשר לא מקום זרע התורה היתה אז הי' הוא פותח ראשון ללמד בניו תורה ותעודה וגם אחז בדרכי אבותיו אא"ז המנוח תם וישר וירא שוע וקצין כש"ת כ"ה ישעי' זללה"ה להיות ביתו פתוח לרוחה והעניי' בפרט ואוהביו הרבים בכלל כל אשר יצא ונכנס בביתו ממש כבני ביתו נחשבו לו ופזר נתן וערב בעד ריעיו ואחיו במאות ואלפים, וברוך הי' בצאתו ימי ירידתו מנכסיו נמצא לבבו נאמן לפני השי"ת עובד מאהבה וככחו אז מפתו נתן לדל הכל נתן אף השמלה בכלל גם מקום ללון בעל מכניס אורח בסבר פנים והשתעדע ודבר עמהם כאשר ידבר איש אל רעהו ואיש את אחיו כי מטבעו הטוב כל שמץ גאות חלילה לא ידע ומה אאריך הלא חם לבי בקרבי בהגיגי כי בעוה"ר כבר איננו פה עמדי היום אך יותר ממה שכתוב כאן יש בשבחו ובדרכיו אשר ראיתי לפארהו חכמתו העמוקה ומדותיו התרומיות כי נהג מנהג דרך ארץ להיות דעתו מעורבת עם הבריות ולכבד את הבריות ונתקיים בו באמת מאמר המשנה איזה מכובד וכו' כי מפי הכל אפי' מהקלים שבבני עמנו נתכבד ונודע לאיש אמת וכל דבר שקר לא יכול כאשר נאה אמר כי כמה מכוער הוא השקר עד שכתיב בו מדבר שקר תרחק לך לך ואליו לא תקרב, ועוד היום לא פג הטעם אשר טעמתי בראותי עבודתו עבודה תמה אשר עבד עבודה זו תפלה בתמים מקרב ולב ובפרט בימים נוראים כאשר כבדו אותו הקהל בני עירו והפצירו בו להיות ש"ץ בתפלת המוספים היותו יר"א מכובד גם קולו ערב ונעים והתפלל בכונה יתירה ובדמעות שליש היותו בעל בכי ורבים נתעוררו על ידו מדברי אמת הנכרים ונכנסים אל לב השומעים וגם כאשר בא שבת ויו"ט מועדים ורגלים רוח נדיבה סמכתהו לעבוד בשמחה ובפנים מצהיבות ולהעינים לו ראה מהכרת פניו אשר ענתה כי בעל נפש הוא נפש יפה ומקורו ברוך, וגם ברוך יהי' להיות נפשו צרורה בצרור החיים עם הצדיקים אשר יושבים ועטרותיהם ונהנים וכו' וגם זרעו לברכה כב"ת וזרעו יירש ארץ:
וזכרון אחד זכרון טוב עולה גם לאשה יראת ה' להבדיל בחל"ח היה אמי מורתי א"ח הכבודה והחשובה חכמת לב בידי' טבא עשתה כפי יכולתה ונודעה בשערים שער עירנו ובטוב לבה שמה ותהלתה כאם כל חי מרת חוה תחי' לאיט"א והיא היתה כלתו של מרן הגה"ק זצ"ל מבעלה הראשון המנוח זצלה"ה ה"ה יאריך ה' ימי' בטוב ושנותי' בנעימי' לראות בנים ובני בנים שלשים וגם רבעים עוסקים בתורה ומצות לשמה מתוך נחת והרחבת הדעת תורה וגדולה באין מחריד ומפריע ואם הבנים שמחה אוכי"ר:
ושפתי לא אכלה מלהביע תודה ולברך את כבוד מ"ח הרב הגאון הגדול המפו' נר ישראל מו"ה יודא ני' אבדק"ק ואת ביתו זו חמותי הרבנית א"ח הצנועה והמהוללה שליט"א אשר החזיקו אותו בכבוד ובטוב עין שש שנים רצופים כולן שוון לטובה להספיק אותי ואת ביתי שיחי' לאיט"א בכל צרכינו לישב על התורה ועבודה בלי דאגה זו תורה וזו שכרה עץ חיים הוא למחזיקים בה יאריך ה' ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים בזקנה ושיבה טובה ועיניהם רואות תורה וגדולה בבנים ובני בנים שלשים וגם רבעים וירוו נחת מהם בתוך בנ"י א"ס:
ואני בטרם אכלה לדבר אקוד ואשתחוה לה' אלקינו אפים וארץ ואשנה ואשלש תודתי על לשעבר ותפלתי להבא אנא צורי תמוך אשורי מהכשל אמור לנפשי ישועתך אני דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני וזכות מרן המחבר הקדוש אשר טרחתי בדבריו באהבה ועמם אכבדה ימליץ לי יושר על מפעלי שלא בכושר מעודי ועד עתה ואני וביתי נעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל כל הימים בתוך בני ישראל ויקויים בי מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימוש מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם ויהיו נא אמרי לרצון לפני אדון כל ית', אמרי ודברי הקטן והדל עבד לעבדי ה' המצפה לרחמי ה' ולביאת חוטר מגזע ישי גואל צדקה והי' ה' למלך על כל הארץ וכו' בב"א:
נגמר בטוב אור ליום י' עש"ק לס' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל בפ' בראשית