מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר שמות · פרשת תצוה
ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפד כו' אי' פ' במה מדליקין מעשה דגר בא לפני הלל גיירני ע"מ שתעשני כה"ג כו' ע"ש ונראה לפרש האדם נברא בעולם חסר כל השלימות ומלא בכל הכנות שבעולם שיוכל להשלים עצמו בכל השלימות ולהרים עצמו מעפר עד שמים לרום ואין לו גבול וכל זה במה שבכחו להשיג אבל האדם מצד אחר מוגבל שהרבה דברים אשר אין בכוחו להשיגם וכיון שאין בכוחו אין שייך בו שלימות להוציא מה שבכח אל הפועל וככה הגביל ד' ג"כ מעלות אשר אין האדם יוכל לעלות עלי' ככתר כהונ' שרק בשבט לוי בחר ד' ומתוכם בזרעו של אהרן והפליג בחסדו עלינו להרשות אותנו להקריב לשמו וכאילו שלמנו לו מחובותינו וד' רצה בהם ושלח שלוחיו לקבל מיד הרוצה להקריב דהני כהני שלוחי דה' נינהו ולכך בחר בשבט ידוע להוכיח שלוחי ד' ולא יסברו שכהנים שלוחי דידן ומאלה הבגדים הנעשים לכה"ג שישא על לבו שמות כל השבטים הי' נראה קצת שכה"ג הוא שלוחא דישראל אלא שכבר הוכיחו הש"ס דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי ומכח זה מוכח דשלוחי דשמיא נינהו ולפ"ז אפשר דע"ז כונו במעשה האי גר ששמע ואלה הבגדים וסבר שישראל משלחים לכה"ג מדנושא שמותם על לבו וממילא הי' מוכח דגם איש שאינו כהן כשר לזה דאל"כ מי איכא מידי כו' ולזה אמר ע"מ שתעשני כה"ג דהיינו להביאו לידי מעלה נפלאה כזו:
איתא בגמרא בזכות שיצא אהרן לקראת משה וראו ושמח בלבו זכה לחשן על לבו ונראה הכונה דהכהן אשר יכפר על כל ישראל ראוי שיהי' מתלמידיו של אהרן אוהב שלום אוהב הבריות שצריך שכל איש ישראל יהי' קשור לו בלבו ונפשו קשורה בנפשם ואז כאשר יכפר על נפשו יכפר עליהם כי הם קשורים בו ואיש כזה אומר לאביו לא ראיתיך כי אין צריך לאהבה הטבעית הזה לאביו כי כל זמן שיאהב לאביו יותר מאחרים כל שכן שיאהב לגופו שקרוב לו עוד יותר אבל אם אין אוהב לגופו יותר ממה שהוא לצורך הנפש אז כולם שווין וזה על ידי שראו ושמח בלבו ולא נתקנא בו עבור אהבת עצמו מוכח שאהבת נפשו אהבו וראוי לחושן הנתון על לבו שכתוב עליו השבטים שיהי' הוא המכפר וזה שאמר בפ' זאת הברכה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו':
הג' כתרים מרומזים בג' זר זהב ארון שלחן מזבח הזהב אמנם צריך טעם למה נעשה זר זה במזבח הזהב ולא במזבח החיצון ששם עיקר עבודת הכהנים ונראה דמתני' באבות פ"ד דתנן ג' כתרים הם כו' וכתר שם טוב עולה על גביהם בא לישב זה והוא דשם טוב נמשל בקהלת לריח טוב כנאמר כשמן תורק שמך ונאמר טוב שם משמן הטוב כו' דכשם שהדבר שיש לו ריח טוב דבר ההולך ומדבק עמו מתבסם ומקבל הריח כן המעשים טובים וישרים שהם המכונים בשם טוב הם מבסמים ומתקנים אחרים וכעין שכ' הרמב"ם בפי' המשנה ריש מס' פיאה דאלו דברים כו' דקרן היינו מעשיו ומה שפועל עי"ז על אחרים הם הנקראים פירות עיי"ש והג' כתרים ומעלות הם לו ליקר ותפארת כמו כתר אם הוא הולך בדרך טוב וישר אבל אם אינו הולך בדרך הטוב אדרבה הכבוד בקלון ימיר שטוב לו יותר אם לא הי' לו מעלה ההוא ששגגת תלמיד עולה זדון והיינו דקאמר וכתר שם טוב עולה על גביהם ר"ל שבזה תלוים הג' כתרים שאם הם קשורים ודבוקים בכתר שם טוב אז הם כתרים ואם חסר להם זה דיעה חסרת מה קנית וא"ש ולכך מרמז לנו הכתוב הכתר כהונה שהוא סוף ג' כתרים הרמוזים בקרא במזבח הקטורת שאם הוא נותן ריח טוב אז הוא כתר כדלעיל: