אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר שמות › פרשת פקודי

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר שמות · פרשת פקודי

פרשת ויקהל

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד עפ"י משה וגו' ופרש"י משכן העדות שנ' ב' פעמים משכן לרמז על ב' טעמים שנתמשכן המקדש בעונותיהם של ישראל וצריך ביאור עפ"י המדרש מה שייכות זה לכאן ונראה הכונה בעזה"י ונקדים לבאר קרא במשלי מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים כמו בנדבת המשכן מצינו שהזכיר והזהיר הכל על נדיבות הלב כי זה עיקר המתנה כי גוף הכסף לד' הוא כנאמר לי הכסף ולי הזהב וכמו שהמליצו במדרש פ' תרומה על ויקחו לי תרומה הה"ד לי הכסף ולי הזהב וגו' ביארו דקרא מרמז דהואיל ותרומה עצמה היא לד' א"כ עכ"ח שיקחו רק הנדיבות הלב וזה שאמר ויקחו לי תרומה ר"ל התרומה [שהוא שלי] קודם שנעשה תרומה וע"כ מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וכיון שכל הנתינה הוא הנדיבות הלב ועיקר היראה הוא מסירה ללב וכמו שאמרינן בעלמ' בדברים המסורים ללב נאמר ויראת מאלקיך וכיון דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמר מכל משמר נצור לבך כי רק זה בידך ורק מזה תצא החיים, אמנם עם שעיקר הוא הלב ורחמנא לבא בעי מ"מ הודיענו השי"ת שצריך ג"כ המעשה וגם המעשים נרצים להשי"ת ורק ע"י המעשים אפשר שנזכה להשראת השכינה והטעם כמו שאוהב נאמן דורש ומבקש לחבר ולחזק חוטי האהבה ולהראות לאוהבו את אהבתו וניצוצי האהבה צריך שיראו חוצה ואם האדם מראה אהבתו אהבת הי"ת לד' ומפרסמה ע"י מעשיו גם השי"ת יגלה ויפרסם אהבתו לנו וישרה שכינתו בינינו וכיון שפרסם השי"ת את אהבתו לנו ע"י מעשיו בענן יומם ואש לילה ושאר מעשי ד' איך לא יפרסם האדם אהבתו לד' וזה יש לפרש ויהי נועם ד' עלינו ר"ל שאם תבקש שנועם ד' יהי' מפורסם ובגלוי עלינו עכ"ח שצריך שתגלה ותפרסם גם מעשה ידינו שיהי' המעשה ידינו כוננה עלינו ויחזק ויגלה את טוב המצפון ועי"ז יהי' נועם ד' עלינו ואז יהי' לכל אדם אות ומופת שצריך שיגל' במעשים את טוב כונתו ק"ו מהשי"ת וזה ומעשה ידינו כוננהו ע"י השי"ת עכ"פ זה אחד מן הטעמים שהשרה השי"ת השכינה בינינו בגלוי להראות אהב' וחיבה ושילמדו בני ישראל שיפרסמו אהבתם לד' ומ"מ יהי' להם הוראה ג"כ שדוקא מעשה הנעשה בציבור ובכלל ישראל הוא אהוב להשי"ת והוא גורם השראת השכינה וזה תכלית הב' מן מעשה המלאכת המשכן לקבץ ישראל ולחברם זה בזה ושיראו שזה אהוב להשי"ת מאד ושרק ע"י החיבור הזה השי"ת שורה בתוכנו ובמדרש אמרו ע"ז אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבזו לו אבל ישראל יעשו לי משכן ואני שורה בתוכן והיינו כנ"ל ע"י יחיד אפי' יתן את כל הון ביתו אינו גורם שיגלה השי"ת אהבתו אבל ע"י ישראל יגלה ואפשר לפרש המדרש ויקהל שאמרו שם מראש הספר עד כאן לא נאמר קהלה עד כאן שלמד משה לישראל שיהיו מקהילים רבים בשבת ויו"ט וא"כ אפשר שלמד אותן זה כאן קודם מלאכת המשכן ללמדם שזה אחד מתכלית ולימודי המלאכת המשכן להקהיל בני ישראל וזה שאמר ויקהל משה וגו' ואמר אלה הדברים ר"ל הקהלה וחיבור הזה הוא תכלית הדברים אשר צוה ד' לעשות דהיינו מלאכת המשכן וכפי' הרמב"ן שעי"ז יתחברו אמנם יש עוד תכלית הג' במשכן שהראה השי"ת לעיני] העמים אהבתו הוא אות ונחמה שיוסף ד' שנית ידו כי אי אפשר שימאס [במעשה ידיי] שהרי עיני ד' משוטטת בכל וידע את אשר יהי' ואעפ"כ גילה אהבתו [וההוא אמר] ולא יעשה ובן אדם ויתנחם וכ"ש מעשה המשכן שדיקדק ופירש (וכל חלק] ממנו הכל בא במספר ובמפקד וכבר האריך העקידה לעיל [על] תוכן החרדה והדקדוק על מעשה המשכן הזה מעש' חכם להחשיב] להשתדל כל כך בדבר זמניי ודירת עראי אשר הי' רק לשעה אלא הוא אות ולימוד על המקדש בנין עולמים וממנו יראו וכן יעשו וזה אפשר לרמז לעיל בפ' תרומה ככל אשר אני מרא' אותך את תבנית המשכן וגו' והיינו כל החרדה והדקדוק הנ"ל זה סימן וכן תעשו לדורות כפרש"י שם וזה שאמר ומרמז כאן לפי דברי חז"ל אלה פקודי המשכן והחרדה הזאת היא משכן העדות הוא עדות שמשכן נתמשכן רק בעונותיהם של ישראל וד' ישיב שבות עמו ויקים סוכת דוד הנופלת וא"ש ועפ"ז האמור הלימוד מהמשכן הוא החוט המשולש ולא במהרה ינתק ויש ג' לימודים ממנו אמנם גוף השראת השכינה בישראל הי' עוד לתכלית אחר הואיל ותכלית ישראל הוא שיהיו הם המורים בארץ ממלכת כהנים ואם לא יהי' המלמד והמורה ניכר ומפואר לא יתקבלו לימודיו עכ"ח צריכין שיהיו ישראל עם נורא מיום ההוא שיעמדו יהא נקרא שם ד' עליהם ועי"ז יראו עמים וייראו את השי"ת ולזאת כשחטאו בעגל ראו ישראל בעצמם שנלקח מהם תכלית הזה והעדי והתפארת של ישראל שקבלו מהר סיני שיהי' הלומדים מזהירם ככוכבי השמים נלקח מהם כי איך ילמדו הם עמי הארץ בינה אם הם עצמם נכשלו בעגל אמנם התכלית הזה נלקח מהם רק לשעה אבל ע"י שחזרו בתשובה אדרבה נעשו להוראה ולמורים גם לזה להורות תשובה וזה שאמרו חז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה כי תכליתם ללמוד ולהורות דרכי השי"ת אלא להורות תשובה ושיוכלו ללמד כל ענינים ובזה אפשר לכוין הקרא בפ' כי תשא שאמר השי"ת לא אעלה בקרבך וגו' ושלחתי מלאך וישמע את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתי איש עדיו עליו ויאמר ד' וגו' אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך וכבר דקדקו המפרשים שהרי כבר נאמר ולא שתו איש עדיו עליו ולהנ"ל נראה אדרבה אחרי ששמעו שאין השכינ' ישרה בישראל הבינו ושמעו את הרע הזה וסברו שנוטל לגמרי מהם את תכליתם והתפארת שיהיו הם המורים בעם וכאילו מתו ועבר ובטלו מן העולם לזאת ויתאבלו ולא שתו עדיו עליו ולזה אמר השי"ת שזה לאלו הוא חטא גדול שאיך לא ידעו שאין אצל השי"ת השתנות וההוא בן אדם ויתנחם ואפי' רק רגע אחד [השרה שכינתו] ביניהם כבר הוא אות שאי אפשר שיכלו ישראל וזה אחרי שלא [שתו עליהם עדים] וסברו שפסק תכליתם ופ"ז אמר השי"ת גם עתה אתם עם קשה עורף [שאיך ס"ד] ואפשר אחד אעלה בקרבך וכיליתיך וי"ו של כיליתיך הוא [בדרך שמא] ואפשרות לזה אומר ועת' הורד עדיך מעליך ר"ל כי [לשעה זו] ועל עתה ואדרבה יהי' נודע לך שע"י הורדה הזאת תשיב אל שבותך שהשי"ת מקבל שבים ואז ואדעה מה אעשה לך והנה מלאכת הובאה אל המשכן מלמד אותנו התלהבות ישראל למלאכת המשכן ואיך אפי' הגדולים וחשובים נא מנעו עצמם מלהביא בעצמם את מלאכת השי"ת

ויברך אותם משה ופרש"י שאמר יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו ויש לפרש דהנה אושר האדם יש לו שם בשלשה בגופו שכולל חלק הגוף וחלק הנשמה ואושר הב' אושר בבני ואושר הג' בממונו ובכל השלימות צריך אדם להשתעבד לבוראו וזה נכלל בלשון הקודש בלשון השתחויה וזה שאמרו המדרש ילקוט בפ' וירא ה כל בזכות השתחויה אברהם לא חזר מהר המוריה אלא בזכות השתחויה כו' ע"ש והנה כל אדם במעט התבוננת יראה כי צריך להכניע ולהשתעבד בשכלו לבוראנו ולקבל האמת מאלקי האמת להורות ולהדריך שכלו כפי אשר יורנו ד' אמנם לא די בזה אלא צריך האדם לשעבד כל מעשה גופו המעש' והדיב' והמחשבה לבוראו ולא ייקל בעיניו לומר מה הנא' יש ומה טעם יש בו אלא גזרה הוא וחוק היא קבלו מלכותו אין לך רשות להרהר אחרי' ולזה הטעם נראה שאמרו חז"ל שצריך האדם להשתחוות ולא סגי בהשתחואת הראש דהיינו חלק השכלי אלא צריך שישתחוה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה דהיינו כל גופו והשדרה הוא רוב בנין גופו דהיינו כל מעשיו ישעבד אדם וזה נראה שכונו חז"ל בפ' אין עומדין שצריך שישתחוה עד שיראה איסור כנגד לבו ר"ל איסור שהוא כנגד לבו ושכלו יראה ויקיים בלבו כלשון רואה אני את דברי אדמון כפי' הרמב"ן בחומש בפ' בראשית על וירא אלקים וגו' ועד"ז יש לפרש נמי מאמר אגדה בפ"ק דב"ק שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים והביאור עפי"מ שפרש"י בכ' בחוקותי על פסוק ואם לא תשמעו לי דעבירה גוררת עבירה דמתחילה לא למד ולא עשה ומאס במצות ומאס בעושין ומיסת שלא לעשות ושונא חכמים וכופר בעיקר שעבירה ראשונה שלא רצה להשתעבד להיות עמל בתורה נעשה חטאו שבע כנאמר שבע כחטאתיכם וא"כ אמר שדרו של אדם היינו עיקר האדם נעשה לאחר שבע השתנות נחש והוא דלא כרע במודים אלא ראשו ולא שדרו לבסוף נעשה השדרה נחש וכופר בעיקר כנאמר שבע כחטאתיכם וא"ש וכמו שהוא בהשתעבדות כל גופו ככה הוא בהשתעבדות בניו יהי' עיקר אושרו להגדיל בנים לתורה ולעבודה לא בלבד לעצמם אלא לפרסם ולגדל שמו של הקב"ה ואז נתעלה האושר הזה וזה שאמר בישעי' וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך ר"ל שאם הם למודי ד' אז האושר של הבנים הוא רב שלום וככה הוא באושר הממון אמנם אושר הזה ע"י האדם נתעלה מאוד כי ע"י שהשי"ת משגיח על האדם וקנינו הוא צורך האדם עי"ז עכ"ח משגיח גם עליהם בהשגח' פרטיית ומעולה שלא יאבד ולא יופסד ולזה נתעלו מעלות הקנינים אם יש להם בעלים וזה אמר ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו [שתתן חזוק וקיום למעשה ידינו שיהא נקראת על שמינו] שעי"ז ומעשה ידינו כוננהו שהשי"ת ישגיח ע"ז בהשגחה פרטיית ומעולה וככה יהי' במצות המצוים במעשה המשכן שעי"ז ישגיח ד' ויברך ד' את מעש' ידיהם וזה הי' ראשית פרי מעשיהם וכמו שכ' הרמב"ן בלחם הפנים שעי"ז תבוא ברכה בלחמם וזה יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ד' עלינו במהרה אמן:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה