אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר שמות › פרשת בשלח

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר שמות · פרשת בשלח

פרשת בא

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עברו וגו' ונראה בעה"י עיקר ושורש תורתינו היא האמונה כי עיקר עבודת ה' היא המסירת הנפש ואפי' מסר כל חיותו ובניו ומאודו לא מסר נפשו לה' כי כל אלו הם רק עניני העוה"ז הכלה והולך והבל הבלים ולא מסר עבור ה' כי אם ענינים הפחותים וא"כ איך אפשר לקיים מצות ואהבת את ה' בכל נפשך וגו' אין זה כי אם באמונה ששם נפשו מנגד ואינו עושה כפי שכלו אלא כאשר צוני ה' אלקי וכאילו מבטל ומוסר מה שמחייב השכל נגד רצון בוראו בה' זה הוא המסירת הנפש באמת שהשכל בא מכח הנפש והנשמה ובזה אמרתי לפרש את הקרא וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' דהנה מה שאמרנו שצריכין לבטל דעתו היינו נגד הבורא ב"ה אבל נגד בני אדם אפי' אם רואה מת"ח אפי' מרבו דבר שהוא נגד שכלו ודעתו אסור לו לעשות וכן ראיתי כתוב וזה שאמר וארשתיך לי באמונה מה שנוגע לי תעשה באמונה וידעת את ה' שלמדו חז"ל מאת ה' לרבות ת"ח בזה צריך שתדע אתה בעצמך והנה הניסים והנפלאות שהרבה ה' את מופתיו הוא אפשר מב' בחינות אחד מצד גריעות ופחיתות מעמד ישראל אז כשראה ה' כי ערפם קשה וטבעם עבה ומצחם נחושה וצריך מעשים רבים כדי שיכנס בם ויפעל פעולתו אמנם יש לומר מצד אהבת ישראל שרצה הקב"ה להראות חיבתם הרבה אותותיו אותות או בשביל דורות העתידין כדי שיהי' חיזוק לא ימוט לעולם וגם זה שבח לישראל שעשה שהם יהי' סיבה לחוזק אמונה לכל הדורות ועתה בנס הים ראו ישראל את הדבר הגדול ההוא וניסים הרבה וסברו שהטעם משום קשה עורף ישראל ושצריך הרבה מעשים כדרך גוף כבד וחולה שצריך למעשים ולפעולות רבות ויש לחוש שמא יחזרו לקלקולם דכשם שגוף החולה קשה לחזור לבריאות כך הוא עלול לחזור לחליו אמנם יש לנו לבטוח כיון שה' עשה כל זה בוודאי יהי' תשועה עולמית ולולי כן לא הי' הקב"ה פוטר לישראל בניסים כולי האי ע"י הקב"ה וע"י משה עבדו ועכ"ח תהי' תשועת עולמים והיינו דקאמר וירא ישראל את היד הגדולה דהיינו מופתים הרבים והאמינו שבודאי לא ימוש מצד ה' ומשה עבדו ששלח ומגלגלין זכות ע"י זכאי ומסתמא כיון שבחר ה' בנביא כזה לא הי' מצד חוסר ופחיתות ישראל אלא אדרבה מצד המעלה ועי"ז אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' כי גאה גאה:

במדרש יש ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו בה' לא כ"ש א"כ למה נאמר במשה אלא ללמד שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהשם יתברך ולשון המדרש תמי' דלפי לשון הקושיא אדרבה הי' הקושיא דלמה כאמר בה' והמקשן מסיק הקושיא ולמה נאמר במשה וגם התירוץ צריך ביאור ונראה בעזהשי"ת ביאורו דלכאורה גוף הקרא קשה הלא יש חילוק בין אמונה וידיעה אמונה שייך בדבר שלא ראה וידע רק מאמין על טוב ויושר עפ"י המופת והראי' וכאן נאמר וירא ישראל את היד הגדולה וכו' וגם במשה לא שייך אמונה שהרי עין בעין ראו שכאשר אמר כן הי' אמנם יש לומר דכבר נאמר דיש לצדיק כח לשנות טבעי הדברים אפי' בלי תפלה ותחנונים שידו מושלת בכל ותגזר אומר ויקם לך וכעין שאמר יהושע שמש בגבעון דום וכאן בנס הים יש להסתפק על איזה דרך נבקע הים אם מכח גזירת משה רבינו ע"ה או שהקב"ה השלים רצינו וקיבל תפילתו וע"ז אפשר לומר דנקט הקרא דישראל האמינו שהוא באופן השני שהקב"ה שמע תפילתו ועשה רצונו וא"כ הוצרך לומר בה' ומשה אלא דקשה ע"ז אכתי לא הי' לו לומר שהאמינו במשה עבדו שהרי זה ראו דממ"נ אי הי' בגזירתו הרי מוכח שמשה עבדו ואי בתפילתו הרי משה עבדו ואכתי אצל משה הוי ראי' וידיעה ולכך פירשו חז"ל באופן אחר שהנס ההוא הי' אפשר שהי' רק מתורת חסד ה' ואהבתו לישראל וממילא נטבעו המצרים או עיקרו הי' מצד מידת הדין המצריים מידה כנגד מיד' אלא שממילא ניצולו ישראל וזה הי' ספק ישראל ואם הי' מצד מידת הדין נתיראו גם ישראל אמנם שוב הסכימו ישראל שעכ"ח הי' במידת החסד שאם הי' עיקרו בדין לענוש המצריים הא קיי"ל וכן גוזר השכל דמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב ואיך אפשר שמשה רבינו שהי' טוב עין טוב ומטיב במידת חסד יהי' הגרם שיטבעו המצרים לענשם ועכ"ח הי' במידת החסד ומצד חסדי ה' וא"כ ע"י אמונה בצדקת משה האמינו שהי' בצדקת וחסד ה' וזה שאמר מעיקרא יראו שחששו אולי הוא בדין ואח"כ גזרו והאמינו שבת' הוא הכל בחסד והא כאי' שמשה עבדו שנעשה על ידו וע"ז מסיים שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהשם יתברך שע"י הרועה יבואו להכיר את ה' לקבל דבריו לימודיו ומוסריו כשם שאנו רואין כאן במשה רבינו כך אם מאמינים בצדיק אחר בקדושתו וחסידתו עי"ז יקבלו דבריו וילכו בדרכי ה' וכל העומד לעשות כאלו נעשה:

ה' ימלוך לעולם ועד ובמדרש יש ולמה כי בא סוס פרעה וגו' ואמרתי לפרש השי"ת משגיח בעולמו אבל על ישראל משגיח בלי אמצעי כי חלק ה' עמו וגו' וה' בדד ינחנו וגו' וזה ענין מלכות לעולם ועד על כל דבר ודבר בכל עת וזה שאמר כי לה' המלוכה על הכל בלי אמצעי ומושל בגוים היא ע"י א וצעי וענין יציאת מצרים הי' בלי אמצעי דהוא דבר שצריך שיופרד בין אחד לחבירו וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע וכך כל דבר שנעשה ע"י מזל או מלאך כשנשלח לעשות דבר כלליי אינו מבחין דזה לענוש וזה להציל הוא ב' שליחות וגם אין יוכל להבחין כל כך הרגע ודבר שצריך לעשות ברגע מיוחדת ה' עושה בעצמו דדבר גדול התלוי' ברע אין הקב"ה מוסר ביד המלאך וכ"ש קריעת י"ס שהיו ישראל ומצרים בים ומיד ברגע שבאו המצריים לים הי' ראוי שישוב ואז לא היו בני ישראל ניצולים ולכך הי' נעשה ע"י ה' בלי אמצעי והי' ברגע זו יבשה וברגע זו ים ואיתא במדרשים שכל שנעשה עפ"י ה' בלי אמצעי הוא עולמית כנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים ולכך אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד לעולם ולא יהי' הפסק ומנ"ל שהי' ע"י השי"ת ע"ז אמר ולמ' והשיב כי בא סוס פרעה וגו' ובני ישראל הלכו ביבשה והי' הוצרך להעשות ע"י ה' ועי"ז ניכר שה' ימלוך לעולם ועד והנה בהשגחה פרטיית שהכל. מידי ה' הוא נחמה על כל תקלה וכל מחלה כי מאתו לא תצא רעה וזה שאמר אני ה' ר"ל זה שאני ה' ומהוה הכל הוא רופאך היא תנחמך ותעמיד אותך על רגליך:

במדרש רבה אשירה לה' כי גאה גאה הה"ד עדה נא גאון וגובה הכל מתגאין זה על זה חשך מתגאה על התהום שהוא למעלה ממנו וגו' והרוח מתגסה על המים וגו' וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה והם קבועים תחת המרכבה של הקב"ה שנאמר ודמות פניהם פני אדם וגו' ועל זה נאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם תו' פי גאה גאה וגו' יש לפרש המדרש בכל דבר שבעול' יש כמה וכמה מעלות ומי שהוא בעל מעלה ונקר' בשם גדול או גבוה טוב ויפה הכל הוא בערך ויחוס לדבר אחר ולפעמים מי שהוא גדול כאן אפשר שהוא קטן במקום אחר אלא שלפי ערך הדברים אשר בגילו הוא גדול וכעין שאמרו באבות הוי זנב לאריות ואל תהי' ראש לשועלים אבל הקב"ה וב"ש הגדול הוא גדול וגאה בעצם מצד עצמו וזה שאמר הכל מתגאין זה על זה ורק בערך וביחוס לאחר נקרא גאה ומעלתם מצד פחיתות האחר וזה עצמו גורם הקנאה והשנאה ועד"ז אמר אם תראה עושק רש וגזל במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם אבל השי"ת הוא גא' גאה מצד עצמו וזה שאמר אשירה לה' כי גאה גאה מצד עצמו וגדולתו דילי' היא וזה שאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' והיינו שעי"ז שגדולתו של הקב"ה היא דילי' הוא התפארת דגדולה לערך אחר אינו כבודו לו בעצם אלא שפלות אחר ושהוא אינו שפל כמו אחר וגם היא כמו כל דבר שתלויה בדבר שבטל דבר אבל גדולת וגבורת השי"ת אינו תלויה בדבר ולכך והנצח היא נצחיית וגם הוא הוד והדר שהכל נותנין לו הודי' ואומרים כן בפה מלא כי אשר גדולתו באחרים האחרים הפחותים ממנו אינם רוצים ולא ניחא להוא למימר אבל כאן כלם יודו וימליכו שמו של הקב"ה ויאהבו ועד"ז אמר ג"כ בתהלים כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע אמר שה' רם ואין זה דבר דלא ניחא לי' לאדם לראות אדרבה ושפל יראה רוצה לראות את זה וגבוה ממרחק יידע ר"ל אבל דבר שהוא רק גבוה בערך יחוס לדבר אחר זה נודע ע"י המרחק שהקטן רוצה להרחיק זה ממנו ואינו רוצה לראות את זה שהוא גנאי לו ופחיתות וע"ז מסיים שם בדברי הימים כי כל בשמים בארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש ר"ל שהתנשאות הקב"ה הוא לכל לראש אפי' הכל הם ראשים הקב"ה הוא מנושא והנה כבר היו בדורות הראשונים ב' כתות מהם שהכירו חסרון העולם הזה שכל תענוגיו הבל ואינם מתקיימים ואחריתם רמה ותולעה ושהם מבטלים מעבודת ה' ומהכיר אמת על אמתו וגם חברת בני האדם אם שהוא מיועדת לטובה מ"מ היא מסוכנת ויש לה הרבה צדדים לרעה לכך ברחו ממקום הישוב ומכל תענוגי העולם ככתות הנזירים ופרושים שהיו דבית שני אמנם הי' כת שני' אשר אדרבה נתפתי ממתיקות וערבות העוה"ז ורק הם שמו להיות להם לנס ועל פיהם יהלכו וגנות אלו ב' הכתות מבוארים משכל שהאדם בשכלו יראה גנות כת הראשונה שיפליג האדם ויפרוש עצמו מכל תענוגי העוה"ז ויתאכזר על גופו ועי"ז יפליג ג"כ מחברת בני האדם לא זה הדרך ולא זה רצון השי"ת בבריאה שהרי אדם מדיני בטבעו שהרי ברא ה' את האדם על אופן זה שיהי' צריך לבני אדם ויהי' התקיימותו דווקא ע"י בני אדם ובמדרש אמרו במעשה דהלל שאמרו לו תלמידיו היכן את אזיל אמר לגמול חסד עם הדא עלובתא וכו' והיינו ע"ד הנ"ל וחז"ל אמרו דנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין אמכם באמת אין לחלוק ע"ז שבודאי ארבי עוה"ז הם המונעים הגדולים ומ"מ ה' עשה גם שניהם וביקש התאחדות גוף ונפש כאיש ואשתו וע"י שניהם יבנה את בית האדם וגם כת השני המתפתים מיצרם מבואר משכל כי איך ירום נקלה בנכבד השכל הוא עליון וחלק אלקי וגם באדם הכל בא ממנו וזה יתרונו ואם אדם ביקר הזה בל ילין מה יתרונו מן הבהמה אדרבה הכל מתפרנסים שלא בצער ואיך כל שת ה' תחת רגליו ועשאו כמלך בכל העולם ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ואם הגוף שנברא להיות עבד לנפש אם ימלוך גם הארץ מתחת רגזה ותגביה משאול תחתית לבוא למעלה לאמור אני אמלוך ואעלה למעלה ועד"ז אפשר שג"כ ע"י נס קריעת ים סוף ופרעה ורכבו טבעו בים סוף הורה לנו ה' כי אין ראוי לשנות הסדר ופרעה שהי' מתגאה על ישראל והי' בבחינה זו כעבד המולך על בני ישראל שהיו חשובים ושהם לו כנפשו והואיל וישראל חטאו והגביהו גופם שהוא עבד על הנשמה שהיא מולכת לכך ג"כ עבדים משלו בהם אבל בקי"ס בשעת גאולה הגביה ה' את הגבוה והוריד השפל והראה לכל אחד מקומו ואפשר שזה פי' אשירה לה' כי גאה גאה ר"ל שהגביה הדבר שהוא באמת גאה ורם אבל הסוס ורוכבו העושה רק מעשה סוס רמה בים:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה