מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר שמות · פרשת בא
ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ד' אתכם מזה ולא יאכל חמץ כו' ובמדרש אמרו הזהר לישראל כשם שבראתי את עולמי ואמרתי להם לישראל זכור את יום השבת זכר למעשה בראשית כך היו זוכרים הניסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו את היום שיצאתם שנאמר זכור היום אשר יצאתם ממצרים ולמה כי בחוזק יד הוציאך ה' כו' וצריך ביאור ובעזה"י נראה עיקר יציאת מצרים שצוה הקב"ה לזכור בכמה מקומות ובכל יום למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך הזכירה זו ראוי שתעורר כמה מעלות ומידות טובות כמו שהארכנו בזה במקום אחר שזה מעורר בנו מדת הבטחון ומדת ענוה ואהבת שלום ואיש רעהו יעזורו ויחבר איש באחיו והוא מקור מציאתנו וקנינינו דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין ביכולת עבדים לחבר איש עם אחיו כי אינם ברשות עצמם כמובן וכנאמר הנה עם יצא ממצרים מאז נהיינו לעם מסודר אמנם מעלה גדולה מזו שע"י יציאת מצרים היינו עם קדשו כנאמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו ובאותו יום שנגאלו מבואר בספרים נתעלו ישראל במדרגה עליונה שהשפיע הקב"ה עליהם דאלמלא כך לא הי' יכולין לצאת מידי הטומאה שנשתקעו בה רק ע"י שהאירו עליהם אורות הקדושות ואור גדול ושפע רב מהם נתעוורו ומתו וברחו מהם עניני הטומאה והיינו דקאמר בצאת ישראל מעם לועז היתה לקדשו ורק על ידי זה הי' היציאה אפשר וכך מבורר נמי בתורה בפ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי לכם במצרים לעינים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כו' והנה מדרגה הזאת העליונה מלבד שהועילה להם לצאת מידי הטומאות האוחזים בהם אע"ג שלא נתקיימו בישראל כי כל דבר שבא פתאום ואין הגוף והנשמה מוכנת לזה ואין לקדושה והאור ההיא מקום לאחוז בה אי אפשר שתתקיים ויעמוד זמן מה אפ"ה הי' התועלת בכפלים אחד שניצלו מן הטומאות וגונדא דלהו והב' שעי"ז קבלו קצת ניצוצי קדושה שיקל להם אחר זה לבוא לדרך הטוב ונקדים לפרש דברי המדרש רבה פ"ט שמות רבה על קרא כי ידבר אליכם פרעה ר' פנחס הכהן בר חמא פתח מגיד מראשית אחרית מקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תיקום וכל חפצי אעשה הקב"ה מגיד מראשית אחרית כו' ארפה"כ כל הקורא הפסוק הזה סבור שמא פלינקרא יש למעלה שהוא אומר עצתי תיקום מהו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ד' חפץ כו' ונראה שהמדרש כיוון עוד כונה מלבד מה שהקב"ה מגלה ע"י עבדיו הנביאים מראשית מאי שיהי' בסופו השי"ת עושה דברים בפועל לפעולת הדמיון ללמד לאדם ממנו מה שיהי' בסופו ומעשה ופעולת הדמיון הוא מחזק הדבר כמו שהאריך הרמב"ן בחומש בפ' לך שלכך עשה הקב"ה מעשה אבות סימן לבנים שיהי' לפעולת הדמיון שאז הדבר בטוח שלא יתבטל היעוד ההוא בשום אופן עיי"ש שהביא כמה ראיות לזה וכן נראה שלזה הגביה הקב"ה ישראל על כנפי נשרים במדרגה העליונה אע"ג שלא יעמדו במדרגה ההיא כדי שתהי' לישראל פועל דמיון איך יגדלו ויגבה ישראל שאפי' ביחיד נאמר ונשנה בפ"ו דאבות שכל העוסק בתורה לשמה כו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ולעתיד נאמר בישעי' על המלך המשיח ירום ונישא וגבה מאד ועד"ז אמר בפ' כי תבוא ונתתיך ד' לראש ולא לזנב ר"ל הואיל וגדולה הראשונה הי' צורך מצד פחיתות וטומאת ישראל שלא היה אפשרי לישראל לצאת מידי הטומאה לולי זאת ולכך אמר לעתיד נתתיך ד' לראש ולא לזנב שלא יהי' זה מצד פחיתות ולכך מסיים והיית רק למעלה שתהי' מצד מעלתך וממילא אז יהי' דבר המתקיים ולא תהי' למטה אמנם עוד יש מעלה ג' בהגבהת נפש הישראלי כמו שכתבתי למעלה וכמו שכ' העקרים כל דבר שהי' פעם אחד דבק בדבר אפי' אם ינטל ממנו מ"מ נשאר איכות הדבר ההוא בו שמקבל בקל שנית את הדבר ההוא כמו אוד המוצל מאש ונכבה יקבל בקל את האש שנית ה'נע"י שהשפיע ד' על ישראל בפעם אחד ביום צאתם את האור והשכל וקדושה הגדולה עי"ז אע"ג שנוטל מהם הם מוכנים בקל לקדושה והיינו שקאמר במדרש הנ"ל השי"ת עשה ב' דברים אחד שמגיד מראשית אחרית דהיינו הגדה בלא פעולה בפועל דמיון ומקדם את אשר לא נעשה שלא נעשה אלא פועל דמיון דגמר הדבר נקרא עשייתו תה עצמו יאמר שזה הפועל דמיון אומר עצתי יקום שלא ישתנה וע"ז אמר כל השומע זאת יאמר יש פלינקרא למעלה שיהי' שמך שם קיום והרי אין שינוי למעלה וע"ז מסיים וכל חפצי אעשה שהקב"ה רוצה לצדק את בריותיו וע"י זה כבר קנו איכות לאותו דבר וקל יותר לקבל וממילא הכנה הזו מקיים הדבר וכן אמר הקב"ה במתן תורה אתם ראיתם ואשא אתכם על כנפי נשרים וזה דבר שאין לו קיום ולכך נקט כנפי נשרים שנושר ממנו רק התכלית ועתה אם שמוע תשמעו בקולי שתהי' לכם בקלות יותר והייתם לי סגולה כו' וגם הוא הבטחה וקיום לכם שפועל דמיון אין חזרה ויהי' לכם לאות ממלכת כהנים שתהיו לעתיד ממלכת כהנים כו' ולכך אמר בקרא זכור את היום הזה אשר יצאתם בו וע"ז אמר ולמה כי בחוזק יד היינו בגודל כח הנבואה והארה כעין דמצינו יד על הנבואה ולכך לא תאכלו אפי' משהו חמץ ולא יאכל אפי' כל שהו כמו שלמד הרמב"ם דחצי שיעור אסור מלא יאכל דמצד מדרגה הגדולה ההיא וסביביו נשערה מאד וע"ז אמר במדרש כשם דבשבת כתיב זכור שג"כ פעולת שבת קאי על כל ימי החול ושבת משפיע לפניו ולאחריו ככה זכור את היום ההוא אשר יצאתם שגם המדרגה ההיא תפעול על כל הימים הבאים כמו שכתבתי למעלה וזה אחד מחסדים הגדולים שהגביה הקב"ה את ישראל מבירא עמיקתא ע"י שהאיר להם וראו את כבוד ה' וגדלו והיינו דקאמר מצה זו שאנו אוכלים על שום מה אפי' בגלות על שם שלא הספיק בציקם להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם דהיינו שע"י גלוי שכינה נסתלק מהם שאור היצה"ר והטומאה ונעשו כולו מצה וכאילו נוטל מהם הבחירה והיינו שלא הספיק בציקם להחמיץ ולזאת צריכין אנו בכל שנה ושנה כשיבוא הלילה ויום הזה להתקדש עצמנו בקדושה יתירה וכמו שכ' הספרים שאפי' חומרא שאין אנו עושין בשאר ימות השנה ראוי לנו לעשות בלילה הזאת שבכל שנה נפתחים אורות והשפעות הגדולות שכבר קיבלה הלילה הזאת הכנה והאיכות ההוא כנאמר ליל שמורים הוא לד' וראוי להכין עצמם לקדושה יתירה ולעשות המצות שהם נוהגין אז רק לצורך קדושה לקיים מצות בוראינו ביתר שאת ולא לשום פני' או שכר ואז יתרבה באדם תשוקה ואהבה תוקד בקרבו לקרב עצמו לעבודת השי"ת ואני אמרתי בדרך רמז במצות אכילת פסח אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ובמדרש אמרו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו אתה אמרת יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ חייך שאני עתיד לצות לבניך אל תאכלו ממנו נא כו' ונראה הרמז לשון נא בלשון הקודש מצינו גם בלשון עתה כמו הנה נא ידעתי לפרש"י וכל עניני העוה"ז הם רק לפי שעה וכדתנן אם לא עכשיו אימתי והתורה התירה לנו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה שישכיל שגם עניני עבודה יועילו לו לצורכי עוה"ז ותאותו עי"ז ישבר היצה"ר ואז ממילא יפתחו לו שערי בינת השכל והנשמה הקדושה ויצר טוב ויבוא לעשות לשמה ועד"ז פתח אברהם פתח לעוברים ושבים ויטע אשל בבאר שבע התורה נקראת באר שבע דזיין ספרים ושבע חכמות כולם כלולים בתורה ושם נטע אשל לתענוג וליהנות מהם הבריות ומשם יקרא בשם ה' עולם והיינו דקאמר יוקח נא מעט מים התורה והחכמה נקרא מים ואמר שיקחו מעט לצורך נא לצורך עתה ועי"ז רחצו רגליכם כו' אבל לנו לבני ישראל בלילה הזה צוה ד' אל תאכלו ממנו נא לצורך עניני עוה"ז לשם אכילה גסה וגם לא בשל מבושל במים במי התורה להרכיב עניני התורה עמו לעשות שלא לשמה כדי לבשל עי"ז עניני התורה שיבוא לידי לשמה שהוא הבישול והגמר גם זה אינו ראוי ללילה הזה כי אם צלי אש שיהי' כל העבודה לשמה ולשון צלי מרמז על תפילה והלל שנקרא צלותא ובשמחה ואהבה יתירה שנקרא ודומה לאש יהי' כל השירות והתשבחות וכך הנהיגו לנו חז"ל ואבות אבותינו שלא נאכל בלילה הזה אלא באמצע הלל חציו לפניו וחציו לאחרים שיהי' האכילה מוקף ומסובב מכל הצדדין באהבת ה' ואז עי"ז מחבר גם כל הברואי עוה"ז שאוכל מהם ונכללו בו דומם צומח וחי ועם כולם יבוא להלל לה' בחצי הלל השני וכמו שאמר ומסיים הלל יהללוך ה' כל מעשיך וגו' שכולל כל חלקי הברואים שכולם נתעלו ע"י עלוי ישראל ונעשו הכל יחד יחוד אחד והיינו דמסיים באחד באחד מי יודע ויודע לשון חיבור וקישור כמו וידע את חוה וגו' והיינו דהשיב אני יודע וגו' ישראל צריכין לחבר זה וה' יקרבנו לעבודתו וישלח לנו גואל צדק וגו' וה' הבטיח ע"י ישעי' ולא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי ילך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל אם שמחת הגאולה על עניני הגוף הוא רק לעצמו משמח ואינו רואה על עניני חבירו כאדם שיוצא בלי בחינה אלא בחפזון או כאדם שהולך במרוצה ובמנוסה שאינו יכול להשגיח על רבינו אבל אם שמחתו על שנתקדש עי"ז שמו של הקב"ה ושבאו עי"ז צדיקים לעולם ושיתרבה כבוד שמים אז הוא רואה ומשגיח על כלל ישראל וכולם מאוספים עמו ואז ראוי יקר וגדולה וישראל שזה הי' תכלית היעוד של ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ובזה אני מפרש מה שאמרו חז"ל בברכות שאעפ"י שישראל לא רצו ליקח ממצרים כלי כסף ויראו שעי"ז ירדפו אחריהם אמר הקב"ה דבר נא שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם לשון קיים מצינו בלשון הש"ס ותרגום לשון הבטחה וזה שאמר שאברהם יאמר שעבדום הבטיח הקב"ה וקיים זאת לצורכם שראה השי"ת שיש צורך לישראל בזה אע"ג שלא הי' בזה כבוד שמים אדרבה הי' חילול ה' שבני ישראל שהאמינו בה' יהיו מעונים ואפ"ה קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים לא הבטיח בהם עבורם אלא שיהי' עי"ז כבוד שמים וא"כ אין ישראל יכולין למחול ע"ז ואז לא השכילו ישראל זאת אבל לעתיד נתיעד לנו לא בחפזון תצאו שלא יהי' בחינה אחד על חבירו ולא במנוסה תלכו שלא יהי' אפשר לאחד לראות אחד על חבירו אלא ילך לפניכם ה' היינו שעיקר תכליתם ושמחתם יהי' בכבוד שמים ושמחת עולם על ראשם ועי"ז יהי' מאסיפכם אלקי ישראל שיהי' כלם מאוספים ועבור כולם ישמחו ויה"ר שיהי' כן בב"א: