אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר ויקרא › פרשת קדושים

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר ויקרא · פרשת קדושים

פרשת אחרי מות

איתא במדרש רבה ר' אבין אמר תרתי ר"א אמר משל למלך שהי' לו מרתף יין והושיב המלך שומרים מהם נזירים ומהם שיכורים לעת ערב בא המלך ליתן שכרם נתן לשיכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד א"ל אדונינו תמלך לא כלנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו חלק אחד אמר המלך הללו שיכורים הן ודרכם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלוואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים ר' אבין אמר, אוחרין משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של במו כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב"ה ג' קדושות מה הקב"ה עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשם של ישראל הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו והתקדישתם והייתם קדושים וגו' והמדרש צריך ביאור [והנראה בעזה"י ביאורו כבר כ' הרמב"ם בשמנה פרקיו וביד החזקה הל' תשובה דהרשות נתונה ביד כל אדם להיות או צדיק או רשע ולהיות צדיק כמשה רבינו ולא עוד אלא שלכל אדם נתן הקב"ה בקרבו חלק אלקי להיות לו לעזר ולמגן וחפץ לטוב ולרצון ה' וכמו שתיקנו חז"ל ברוך אלקינו שבראנו לכבודו וגו' וחיי עולם נטע בתוכינו וכו' ואם אמנם שאין טבעי האדם שווין ויש אדם שדרך הטוב קשה לו להשיג יותר והוא נוטה יותר לרע לפי מזגו ובה פך אדם שנוטה יותר לטוב וקל לו להשיג הדרך הטוב אבל זה הוא רק במקרה היינו שאינו עצמיי בנפש אלא עאפ"י מזגו והרכבתו דהנה כבוד האומן אם עשה מעשה שצלחה בידו וכן אם הוליד אדם בן חכם אשר הוא מהודר בשלימות הוא יקר לאבותיו לא לבד שבן חכם ישמח אב אלא גם הוא יקר לאבותיו וכנאמר עטרת זקנים בנים וככה בדמיון הזה כביכול אם העולם אשר ברא ה' הוא ישר וחשוב ומתוקן לתכליתו הוא כביכול כבוד ה' כנאמר יהי כבוד ה' לעולם ואם ישראל נוהגים עצמם כבן חכם ישמח אביו בשמים והם כמו תפארת לבוראם וכנאמר ומעשה ידי להתפאר אבל אם העולם אינו הולך בדרך ישר ואינו מתוקן לתכלית הבורא אד כביכול בן כסיל תוגת אביו וכל שכן שאינו לפי כבודו וא"כ העולם דנוהג כמנהגו ושני אלפים הי' תוהו וגם שני אלפים שניים נהי שהם אלפים של תורה וה' נתן תורה לעמו ישראל מ"מ לא הי' העולם מתוקן ורובם חטאו ואפי' ישראלים הרבה פעמים לא הי' לפי כבוד ה' וא"כ אין העולם בין העולם שעבר ובין העולם ההיה לכבוד ה' ועכ"ח תכלית הי' רק לעולם העתיד ולעולם התיקון ועד"ז פי' במדרש שמואל באבות כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד שזה עצמו דכיון דכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו והעולם דהשתא אינו לפי כבודו ועכ"ח ה' ימלוך לעולם ועד והיינו בעולם העתיד והקב"ה יודע עתידות ולפניו נגלו כל העולמות עד סוף כל הדורות ולכך ברא ה' את עולמו לכבודו וזה נראה השבח של מלאכי השרת קדוש קדוש קרוש צבאות מלא כל הארץ כבודו היינו ג' קדושות נגד הי' הוה ויהי' מלא כל הארץ היינו המילוי של כל הארץ [זמן הממלא כל הזמנים] הוא כבודו והיינו ע"י העולם העתיד אבל השתא הכא עדיין אינו כבודו ואם אמנם התנהגות העולם דהשתא אינו לפי כבוד ה' מפני שהרשעים רבים וצריך לאדם הרוצ' להיות צדיק התחזקות הרבה לא כמו שהוא מיועד לעתיד אך השתא הוא כבוד להעומדים בנסיון וכבשו היצר ועי"ז נעשו קדושים כי רק מי שעמד בנסיון הקב"ה מייחדו [כנראה מחיבור הדברים וגם ממה שלא נתבאר משל הראשון שבמדרש נשמט דף אחד מקונטרס מרן המחבר ז"ל בכל זאת מובן ההמשך כאשר יראה הקורא] ובזה עצמו שאנו מוכיחין שעכ"ח עוד ישמע בערי יהודה קול ה' ויהי' רעב לשמוע בקול ה' ויהי' שמו שלום וכסאו שלום זה יהי' בראשנו וזה יעטרנו ויושיענו לכבוש היצר הגדול והנורא בעתות הללו שאדרבה כל שכח היצר נתרבה וכבוד השמים נתמעט ואין הבריאה לפי כבודו זה ראוי שירבה תאוותנו ותשוקתנו לברר לנו האמת לשאוף ולילך אחריו וזה שאמר במדרש הנ"ל ר' אבין אמר אוחרי' משל למלך שעטרו אותו מדינה בג' עטרות היינו בג' קדושות דהמלאכים של מעלה נתעלה בכל הזמנים כנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד אבל מעולם התחתון נתלבש הקב"ה רק בעטרה אחת שהוא בעולם העתיד ולזה מניח אחת על באשו ושתים בראש בניו כדלעיל דשתים היינו בב' זמנים העבר וההווה מניח הקב"ה העטרה על ראש בניו דהיינו בעטרה של לעתיד שהוא מוכרח עכ"ח בזה יעטרו בניו ויכבשו היצר ויבחרו רק בטוב והיינו והתקדישתם והייתם קדושים היינו שיתעלו באמת להיות קדושים כי קדוש אני ה' אלקיכם כדלעיל ויודע הקב"ה עתידות ועפ"י דרכו זצ"ל יש לפרש ג"כ דשני עטרות שכנגד השני זמנים העבר וההוה שניתנו בראש בניו הם לתהלה ולתפארת אשר בהם ישראל יתפאר כי עבדו את ה' בימים אשר חושך סתרו סביבותיו ית' ואותותינו לא ראינו ונהפוך הוא עליונים בני מלכים למטה דווים סחופים ומדולדלים שפלים נבזים ונרדפים בגוף ונפש מקוצר רות קדושה אשר ישראל בין עמים מתבולל ומעבודה קשה על המחי' ועל הכלכלה אשר שפע אגמים יינקו ע"כ זו שכרם מהמלך העליון ית' אשר חפץ ביקרם, מלבד שכר הצפון עין לא ראתה, להנתן כתר מלכות כליל תפארת בראשם. אולם עטרה השלשית הוא כנגד זמן העתיד וזה מניח על ראשו כי לו לבדו לאה התהל' ולו לבדו יאה התפארת כי רוח הטומאה יעבור מן הארץ כלה גרש יגרש אותו והקל מעלינו לעבוד את ה' בלב בשר וטהור וגם ירחיב ה' את גבולנו ואנחנו נעבוד את ה' בשובה ונחת איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ועד"ז פ' בהושע י"ד שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך כלומר אל תתיאש מלשוב גם כי הרבית לפשוע ואל תדמה בנפשך להיות מרוחק מה' רק שובה ועד ה' אלקיך תגיע להיות קרוב אליו ואהוב וכל עין לא יבדיל בינך ובינו ית' כי כשלת בעונך הכוונה כי מאפס טהרה ומיעוט קדושה אשר הגלות גורם רק לכשלון ושגגה יחשב לך עונך, ויש להמתיק יותר בעונך ע"י עונך היינו מכח שאתה בעצמך ובנפשך מעווה אתה בגלות החל הזה אשר לא ישר יחזו פניך פנים אל פנים אני לדודי ודודי לי כקדם כי הסתיר פניו מפני הצאן קדשים וימנע אורו וע"כ תעית מדרך השכל נכשלת ונוקשת וקלקולך תיקונך אך ע"י תשובה שלימה ישוב העקוב למישור וזהו שאנו אומרים בתפלתינו החזירנו בתשובה שלמה לפניך, לפניך דייקא וע"כ מן ההכרח לשוב בתשובה שלמה לפניו ית' דהיינו עד ה' אלקיך כי כבר כשלת בעונך כנ"ל ולא תכשל עוד בעותיך ואמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דברים היינו דברי הלל ושבח שפתי רננות במקום קרבן ואמרו אליו כל תשא עון פ' כל עבירה אפי' עון שהוא במזיד הגם שקרבן גופא אינו בא על המזיד אך הזמן גרמא עת פזורינו להיות דיבור כמעשה קרבן דמי ועוד ממעל לו מצד המניעות והטרדות והצרות כנ"ל עד שאנו מבקשים ומתפללים ונשלמה פרים שפתינו פ' הלואי כשיבנה במהרה המקדש ואז יעלו על מזבח ה' פרים יהא רעוא שנשלם עם הפרים ההם שפתינו כלומר תשלום עבודת ארשת שפתינו כהיום הזה אשר מאוד גדלה בערכנו ובערך מעמדינו ומצבנו ועל העת הזאת דיבר דוד המלך ע"ה זי"ע ברוח קדשו באמרו תהלים מ"ד ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלקים והכוונה דלכן יושב בסתר העליון ית' ומרחוק ה' נראה לנו כי מנסה אותנו אם ישנו אוהבים את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו כדי להרבות שכרכו וזהו ה' משמים השקיף ולא יראה אותותיו בארץ הוא כדי לראות היש משכיל דורש את אלקים והוא רק נסיון לטובה וכמאמר הגמ' בסנהדרין ארשב"ג א"ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין וכו' וכי מאחר שמה"ד מעכבת אנו למה מחכים כדי לקבל שכר שנאמר אשרי כל חוכי לו ע"כ. סוף דבר כדברי מרן זצ"ל שעתה עת לעשות לה' הפרו תורתך כשאחרים מפירים התורה וכבוד ה' נראה בענן ובזה נכף לאלקינו ית' ונמצא חן ושכל טוב בעיניו ית' והמאמין לא יחיש כי יבא יומו יום ה' הגדול והנורא וחשף ה' את זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בב"א והדבר הנ"ל מוכרח כיון שכלי מה שברא הקב"ה פעל למענהו והכל משיג התכלית שלו ואין דבר מכל הבריאה שלא יושג התכלית. וכבר ניסו חכמי החקירה ומצאו שכל עשב ועשב וכל דבר שנברא הוא לתכלית ובזה עצמו הוא תכליתו וקיומו ואיך האדם שהוא מבחר הבריאה לא יהי' לקיומו תכלית והי' טוב לו שלא נברא ועכ"ח שעוד יבואו ימים אשר טובים מאלה והאחרון משלים ועפ"ז נרא' שלזה סיים שלמה המלך ע"ה קהלת לאחר שפרט כל הדברים ואמר לכל עת תחת השמים וגו' אמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והביאור עפ"י הנ"ל שסוף הדבר ר"ל אם אנו מבחינים ורואין שיש לכל תכלית עכ"ח נשמע ממנו מה שראו ויקובל לכל דהיינו את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם דהיינו עכ"ש תכלית כל האדם משום הסוף של עולם התיקון וע"י זה נתעלה האדם ונעשה קדוש: שגופו נתגלה ואינו כלה והולך שהרי כל מעשה החבל הוא הולך וכלה והעבר אין וכלא הי' יהי' והיינו אם הי' עסקו ופעולתו רק בעניני הגוף והחושיים אבל אם הי' עסקו בעניני מצוה אז הוא בא עם כל זמנו ואין עולמו כלה והולך וכמו שאומרים למעלה אשרי מי, שבא לכאן ותלמודו בידו ואי אפשר שיזכה לזה אלא ע"י תורה ומצות וכמו שהמליץ לו לשון המשנה באבות פרק א' על ג' דברים העולם עומד על התורה והעבודה וגמ"ח ועי"ז נעשה העולם עומד ואינו עובר וא"כ מצד ב' בחינות הכריע שלמה המלך ע"ה שתכלית אדם לירא ה' וזה סופו ותכליתו והעולם התיקון אחד מכח הסוף והתכלית כדלעיל, ואחד מצד שהאדם כלה ואם העבר האין כלא הי' יהי' וכנפל טמון במיעוט ומים אבל ע"י יראה ומצות כי זה כל האדם הוא עומד בכאן עם כל ימיו ושנותיו ועד"ז נראה לפרש דברי רש"י בפ' נצבים אתם נצבים כלכם היום לפני ה' אלקיכם ופרש"י הואיל ויצאו מפרנס לפרנס עשו אותם מצבה וכן בשמואל התיצבו ואשפטה אתכם וגו' דעפ"י הנ"ל אמר דהואיל שע"י התורה ומצות אפשר לאדם לעשות שיעמוד בעולם וכמו שאמר עוד שם במדרש פ' נצבים אמר משה לבני ישראל אם אתם רוצים לעמוד בעולם עסקו בתורה דמה כתיב למעלה ושמרתם את דברי הברית ואחריו ואתם נצבים והיינו כנ"ל שע"י עסק התורה נעשה מעולם עובר עולם עומד אמנם התורה אינה לומדת את עצמה והיא מוכחת בקרן זווית והקב"ה מעמיד בכל דור מנהיגים ופרנסים אנשים הקוראים בשם ה' והפותחים עיני ולבות בני אדם וכיון שמעולם לא חסר זה זה עצמו מוכיח שזה בהשגח' פרטית וכיון שהקב"ה מעמיד הפרנס במקום הזה ופרנס זה ולא אחר ובמקום שהקב"ה מעמידו שם הוא צריך לילך ולעמוד ומעולם לא חסר איש קורא בשם ה' זה עצמו אות על השגחת ה' על עמו ושיש צורך גדול לזה וא"כ השגחה זו ראוי' שתהא מחזקת לאדם ותעשה אותו נצב לפני ה' שאלו הי' אדם רשאי לעשות לפי שרירות לבו ובמראה עיניו ולא הי' צורך בפרנסים ורבנים הקוראים בשם ה' לא הי' הקב"ה עושה דבר זה בהשגחה פרטיית וזה שאמר לפי שיצאו מפרנס לפרנס ולא הי' הדבר חסר לעולם זה עצמו אות ומופת שהם נצבים לפני ה' וזה לפיכך עשאן מצבה וללמדן שיש להם לעזור נצב בדרך אחד ולא ישא את דרכם כי עדיין הם באותו מנהיג שאפי' העומד לפניהם הוא אחר אבל ה' הוא מנהיגם וא"כ לעולם הוא אחד ושמואל הוסיף ביאר והכריח שה' הי' לעולם מנהיגם שבכל עת שהי' בעת צרה הקים ה' להם איש המסוגל להושיע להם וא"כ זה עצמו שבקשו מנהיג ומלך אחר תחת שמואל שכבר הי' זקן הוא חטא ועון שלא השכילו שה' מנהיגם וזה. היו יכולין להבין מכח התיצבות דהיינו שלעולם הדבר הזה נצב שהשי"ת מקים להם שלוחיו ושופטיו והיינו והתיצבו. ואשפטה אתכם ע"י התיצבות יש לנו לשפוט ואף אנכי עומד היום על מקום קדוש הזה זה עשרים ושלש שנים שזכני השי"ת לדרוש וללמד אתכם תורה ומצות כפי כוחי וכמו שחנני הי"ת את מי עשקתי, ואת מי רצותי ואם היו פעמים הרבה צוק העתים והרבה מקראות שאזדו והרבה תלונות וערעורים ואודה ה' שבכל זאת הושיע הי לי והי' מגן בעדי והי' עיני ולבי לעשות רצון ה'' ולקה יש שמו על ידי ועתה קרא ויעד ה' לי אל מקום אשר אמר ה' שם תבוא אמנה עדיין עיני אליכם ולבי חם על טובתכם ואושר נפשיכם כי לעולם לא יפסק מלבי כי הקהילה הזאת היתה סיבה לי שיכלתי לישב כ"ג שנים ללמוד וללמד בעזה"י ואני אומר בלשון שאמר דהע"ה לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם ובארתי במקום אחר שלכך לא אמר בואו בנים ללמד ע"ד במקום שאין אנשים השתדל להיות איש דהיינו נגד בני אדם או רבו לא יעשה רע אבל אם רבו הולך אז יש לחוש טפי אבל זה שקר שהתורה לא הי' שלי אלא מה שנתן הי בפי וה' לעולם קיים ולעולם מלא כל הארץ כבודו זה שאמר לכו בנים שמעו לי גם אם אלך או תלכו מאתי שמעו לי כי יראת ה' אלמדכם שמעו לתוכחתי ותלכו בדרך אשר סליתי לכם החזיקו ביראה ובתפלה כראוי ובשמירת שבת ולהחזיק בנים לתורה ואתם בית יעקב' אלו הנשים שמרו את מצוותיכם כנשים באוהל תבורך ואל יזח דעתכם לצאת בשער נכרי' ואתם קטנ' זרע ילדי בני ישראל כבדו אבותיכם ורביכם ושריכם ושמעו בקול דבריהם בתורה וביראה. כי רק זה עץ חיים היא למחזיקים וכאשר הושיע ה' בכל העיתים שברוך ה' הצליח ה' אתכם ואין ואין צווחה כך ישמור ה' אתכם אם תשמרו תורת ה' וישלח ה' את מלאכו להצליח אתכם בתעמדת רב ומורה אם תעשו לשם שמים ולהעמיד איש צדיק וישר ולא תעשו כי אם עפ"י שאלת הגאון דפ"ב נ"י ואתפלל לה' בתפילת משה רבינו יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה והביאור דלכאורה קשה מאי הוצרך משה רבינו להתפלל ע"ז פשיטא שהשי"ת יעמיד הרי בכל דור מעמיד הקב"ה פרנסים ונראה אנו בני ישראל צריכין ב' דברים דלא טוב לאדם אם יעמוד ולא יגבה מטבעו אלא צריך לצאת חוץ ממעמדו וטבעו ורצונו ולא יעשה כרצון לבו וגם לא יסבור כיון שאבותי לא השכילו זאת אני לא אוכל למצוא יותר מהם כי הם לפנינו כענקים זה ענוה שאינה כראוי כי אם אמנם אבותינו גדלו מ"מ עדיין נשאר גם לנו מקום להתגדר והתורה והיראה יש לכל אדם חלק בתורה אבל אם שוב יגבה לבו ויבנה במה לעצמו או יעשה לפי מראות עיניו זה גרע מן הראשון אלא צריך שיוציאם מטבעם ומידיעתם עד השתא אבל שוב צריך להביאם אל מקום הראשון להבחין ולכסות אם הדבר מסכים עם מה שמסרו לנו אבותינו ואז הם בדוגמת הרועים אשר מוליכים אותם לאכול ולהרעות אבל לא יהי' כמו צאן שעומדים על מעמדם כפי שהעמידו אותם הרועים אלא שהרוע' ינהיג אותם על מי מנוחות ושהם עצמם יגביהו עצמם להבין ולהשכיל מאשר מבינם וזה שאמר שלא יהיו עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה שאינם יכולים להתרומם להיות רועה כאשר היו במצרים וסביבותיהם שהי' החכמים מחזיקים המדע לעצמם למען לעולם ישארו ההמון במדרגתם [ולפי דבריו הקדושים זצ"ל מתפרש ג"כ סיפא דקרא אשר יוציאם ואשר יביאם באופן הזה כלומר לא די מה שהמכהיג יצא ויבא לפניהם ויורה להם בדרך כלל המעשה אשר יעשון רק צריך הוא ללמד אותם הדרך אשר ילכו בה כלומר להסבירם ולהבינם שורשן ועיקרן הדברים טעמי וכללי התורה והעבודה למען יבוא ויגיע כל איש ישראל למדריגה זו דהיינו לצאת ולבוא וזהו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וגם זאת אשר יוציאם ואשר יביאם שיעשה גם אותם לאנשי חיל בתורה והעבודה שיוכלו בעצמם לצאת ולבוא בלי מנהיג ועוזר ובאותו ענין אמרתי בעה"י ג"כ לעת מצוא לפרש רישא דקרא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וכפי פרש"י ז"ל במקומו הפי' שיהי' יוצא בראש ונכנס בראש במלחמה ולכאורה יוצא בראש היינו רבותי' אך נכנס בראש מה כולה האי ונראה דאמנם, דבר גדול הוא להיות יוצא בראש ללחום מלחמות ה' לגדור גדר ולתקן תקנות לחיזוק התורה אשר לא ישמע לקול ענות גבורה המתגברים כנגדו בכ"ז שגיאות מי יבין ואם במשך הימים ימי מלחמתו יראה וישכיל כי טעה בדמיונו ונהפוך הוא מה שחישב לתקנה חייש לקלקולא באותו מקום ובאותו זמן כי לא כל אנפי' שוין אזי חיילים יגבר להיות אמיץ כח להיות ראשון מחוזרי המלחמה שלא ללחום עוד ויאמר כרז"ל בגמ' דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי והדרנא בי ולא יחוש ויבוש לומר כי אינו לפי כבודו וזהו אשר יבא לפניהם, והיא תהלתו] ואפשר לומר שביקש שישראל ישכילו את מדריגת ומעלות הרועה כי גה מבהמות ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו והיינו אם ינתן להם בלי אמצעי אבל הרועה מוליך רק את הבהמה למקום מרעה דשן ושמן ובהמה כיון שאין לה שכל ואינה רואה אלא מה שלפני' לא תדע כלל שהרועה נותן לה ואינה יודעת אותו וכך מנהיגי ישראל הם רק המסבבים את כל טוב וחיי עולם בין בעניני העוה"ז ובין בעניני עוה"ב והרמז בהולכה והוצאה לפי פירוש דלעיל היינו להלהיב אותם לחקור ולדרוש ולהיות גבה לבו בדרכי ה' והבאה הוא להכניע לבם לבוא לביתם ולשורש אשר ממנו נוקרו אבל לפי פירוש ב' הוצאה היינו עניני עוה"ב והיא נקרא הוצאה שיוציא יקר מזולל ויהפך טבעו ומזג גופו לטוב והבאה היא עניני העוה"ז לעשות בהם משפט לבוא כל איש על מקומו בשלום וכן ללמד מדות נכונות אשר בהם יחי' האדם וזה הבאה לביתו וע"ז אמר אשר יוציאם שהם ירגשו שאת וישמעו לדבריו כי יראו את הנולד ויהיו חכמים להבין שהוא הוא הגורם וע"ז מסיים ולא יהיו כצאן שאינם משיגים כנ"ל ואז יתברכו ויהיו ראוי להתברך בברכת כהנים יברכך בממון ויאר ה' פניו בתורה וישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואמרו במדרש ובספרי גדול השלום שניתן לענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום ונראה ע"י ענוה יתרבה השלום כי עיקר המחלוקת בא ע"י גאות שכל איש יחזיק בדעתו ויהי' הוא בעיניו כענק וחבירו ככנס אבל הענוה כבר היא מסוגלת להיות לנו שלום ואפ"ה הואיל והשלום גדול דהיינו לא השלום אשר כל איש לא יעשה דבר ולא יחלוק ולא יעיז נגד, חבירו בשום דבר גם זה אינו שלום המבורך אלא מי שיגבה לבו בדרכי ה' אבל היא בעיניו כלא ולזאת אצל ענוים צריך השלום עדיין למתנה ואינו דבר שליליי אלא ויתענגו על רוב שלום והיינו רוב שלום השלום בכפלים אמנם זה נוכל ללמוד מהקב"ה שלימד ענוה ונמלך בפמליא שלו בבראו את האדם בצלם אלקים נאמר נעשה אדם מלמד ענוה וזה שאמר ישא ה' פניו אליך דהיינו שצלם אלקים יהי' נשא אצליך ויהי' זה תכליתך ועי"ז כלם יהי' להם תכלית אחד וכלם יהי' נמלכים ולכך בצלם חלקים נאמר נעשה בצלמינו ולכך כשישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ויהי' לכם ברכה והצלחה ויראת שמים ואהבת ה' וכל איש ואשה ונערים יהי ה' עמכם עד עולם וישמע קול ה' הקורא לנו מד' כנפות הארץ להשיב בנים לגבולם ולקבץ פזורינו ויהי' השלום האמיתיי וכדעת ר' נתן בספרי ושלום זה שלום מלכות בית דוד ושלום הראשון גורם לשלום בית דוד ומביא הקרא שנאמר למרבה המשרה ושלום אין קץ ויבוא הגואל במהרה בימינו:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה