אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר ויקרא › פרשת אחרי מות

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר ויקרא · פרשת אחרי מות

פרשת מצורע

במדרש רבה בפסוק איש איש אשר ישחט שור וכו' חוץ למחנה הה"ד עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים כל מה שאסר לן התיר לן אסר לן דם התיר לן כבד אסר לן חלב התיר לן חי' וכו' עיי"ש שהאריך וצריך ביאור והמשך לכאן הנה רמב"ן כתב דפשטא דקרא משמע כמאן דאמר בשר תאוה אסור במדבר ולכך כל בשר הנאכל הוא קדשים וצריך להביאו למשכן ושפיר סתם הקרא ע"ש. והנה טעם דאסר לן במדבר בשר תאוה יש להסביר דהקב"ה לא התיר בשר בע"ח אלא לצורך דאדם הראשון הי' אסור לאכול בשר עד כח לאחר המבול וביאר בעל העקדה שם דלאחר המבול שירדה תשות כח קצת לעולם שהרי חזינן שנתמעטו ימי חיי הדורות והי' צורך באכילת הבשר לחזק גופם ולכך זה מעלה ושלימות לבע"ח שעל ידו יחזק כח האדם לשרת את קונו ע"ש ומצד טעם הזה א"ש במדבר שאכלו המן לחם אבירים שנשתנה טעמו לכל מיני מאכלים והי' בו כל הכוחות שוב לא הי' צריכין לבשר לחזק גופם והי' כמו קודם המבול ולכך אסור להם בשר אמנם כבר כ' בספרים דכל הדברים צריכין להתעלות ומעלה לדצ"ח שע"י זה שאדם אוכל אותם נתעלו ונתדבקו באדם ונעשה כל העולם חיבור אחד ולזאת צוה השי"ת שאם ירצו לאכול בשר יקדישו לשלמים ויהי' מהם בשר קודש וגם יאכל האדם מהם ויתעלו ויתדבקו באדם והכל אחד ולא יהי' נעשה לבעלי חיים שלא כדין ויהי' להם ג"כ עליי' ולכך אם שחטן בחוץ חשוב לי' הקרא כאלו דם שפך שעשה שלא כדין וגם ביזה קודש ולכך חייב כרת ועפ"י האמור שיש למאכל עלוי ע"י אכילת אדם נראה לי טעם מה שאמרו חז"ל כל מה שאסר לן התיר לן כנגדו דעלוי הנ"ל שייך בדברים טהורים ובטמאים מה איכא וכלי מעשה בראשית אחד הוא אמנם ע"י שהתיר לן כנגדו דבר שיש לו אותו כח ועצמיות לכך אפשר שע"י אכילת אותו דבר היתר נתעלה המין כולו:

ועפי"ז א"ש המשך המדרש הנ"ל דהפסוק אמר אשר ישחט שור או כשב חוץ למחנה כאלו דם שפך דנעשה להם שלא כדין כמו שהסברתי וע"ז מביא הקרא דעושה משפט לעשוקים דיש ללמוד ק"ו אם לבהמה כך לאדם לא כ"ש והיינו דמפרשה זו למדנו הה"ד דהשי"ת עושה משפט לעשוקי' ולכך נותן לחם לרעבים היינו ישראל שנאמר ויענך וירעיבך ולכך ניתן לישראל רק לחם למעוטי בשר דבשר תאוה אסור להם לרעבים דהיינו תאוה כנ"ל וה' מתיר אסורים ר"ל לפי המדרש דרק אם נשחטו להשי"ת דהיינו לקדשים זה מתיר אסורים דעי"ז נתעלה וע"ז מביא הדרש שלכך נקט קרא לשון רבים דלא קאי דווקא על איסור זה אלא גם על שאר איסורים שכל שאסר לן שרא לן כנגדו כדי להעלותו. וא"ש, וכיון שהשי"ת עושה משפט אפי' משפט בהמה כ"ש שראוי לאדם להיות נזהר במשפט ודין חבירו שלא להשיג גבולו ולפרוץ ברשות ודין של חבירו וכ"ש שראוי לאדם שלא להשיג דין וחיוב של חלקי גופו ונפשו ליתן לכל אחד כפי הראוי לו ושמרתם את נפשותיכם כתיב ואם יהנה ויעשה דברי' נגד רצון נשמתו אזי אכילת הגוף ענוי לנפש וכמו שפרש"י צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר דאכילת הצדיק אינו כדי למלאות גופו שאז כריסה מלאה זיני בישא ואז נוטה לתאוות ולא לעשות רצון בוראו אבל האוכל כדי שיהיה לו כח לעבוד השי"ת ומשבר תאותו ותאוה נהי' תערב לנפש פי' המפרשים נהי' לשון שבירה שע"י שמשבר התאוה הורגל בזה ואז אינו צריך ללחום מלחמה לעשות רצון בוראו ואז תערב לנפש שיהי' מעש' הנפשיי ערבה ולא ע"י מלחמה ועד"ז אמרו עליו על הלל על קרא דגומל נפשו איש חסד שהלל בשעה שהי' נפטר מתלמידיו הי' מהלך והולך עמם וא"ל תלמודיו להיכן אתה הולך איל לגמול חסד עם הדין האכסניא בגו ביתי א"ל כל יומא אית לך אכסנאי א"ל הדא נפש עלובתא לאו אכסנאי היא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית הוא הכא ועפ"י הנ"ל שהלל אע"ג שהי' נפטר מתלמודיו הי' הולך עמהם וכל מעשיו ומחשבותיו הי' עליהם ועמהם הי' ונראה הכוונה שלא הי' מהלך בדרך הישר לביתו אלא הי' סובב והולך עם תלמודיו עד שסיבב לבוא לביתו וע"ז שאלו אותו תלמודיו מה תכלית של הסביבה הזאת ואמר כדי לגמול חסד עם אכסנאי שיש בגו ביתו והם סברו שכוונתו או להביא לו אוהבים לביתו או מאכלים או ממון ואמרו לו בכל יום יש לך אכסנאי והשיב שתכלית הסביבה לשבר תאותו אע"ג שלאחר שנפטר מתלמודיו הי' חלוש וצריך לסעד לבו לסמכו באשישות ולרפדו בתפוחים אפ"ה רצה לשבר תאותו ולהמשיך הזמן כדי שיאכל לשובע נפשו כדלעיל:

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו וגו' הכתוב סתם וצריך ביאור ע"י פרש"י אפשר שבא ללמד לן להסיר מאתנו שבושים אשר נשתבשו בהם האומות בעת ההוא שהכל בידי המזל והאדם מוכרח בכמה דברים בפרט בעניני הזווגים אשר בא עתה לאסור להם הרבה מהם והאומות סברו שזה מוכרח וחק להם בל יעבורו הנגזר להם כפי המזל ולהורות בא ללמד כי שקר נסכם והכל ביד האדם אע"ג דהמזל ומזג הגוף יש לו כח על האדם להטות אותו לאחד מן הצדדים אבל האדם מצד נשמתו יוכל להטותו על איזה צדדים שירצה והגוף בידו כגרזן ביד החוצב בו והנה הסובר שמזגו או מזלו הוא המדריכו ואין לו נטי' אז מעשיו מיוחסים לארצו ומקומו כפי אויר ומזג הארץ ההוא או מזלו אמנם המודה על האמת יודה כי לא הארץ גורם כנ"ל אלא יש לאדם בחירה ולזה אמר כאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכפי מת שהיא תטה וחגיכם לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה כפי מה שהיא תטה מזגיכם לא תעשו ובחקותיהם במה שהם סוברים לחק שמזלם גורם כן וכן לא תלכו אלא את משפטי תעשו וגו' שהציווי עצמה הוא לכם אות שהאדם בידו שלולי כן לא הי' השם מצוה לשמור ולעשות לבטלה אם אינו בכוחו וזה שאמר את משפטי תעשו וגו' ללכת בהם כי יש לאדם בחירה מצד חלק נשמתו ולזה אמר אני הי' אלקיכם. ולאחר שביאר שהאדם בעל בחירה וחפשי לעשות כל אמר ולימד שעיקר תכלית האדם הוא עבודת ה' שאי אפשר שיהי' תכלית האדם לדבר אחר בעולם שהרי בדברים אחרים אינו בעל בחירה לגמרי כמו דאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וגו' וגם אפשר שיוקח וינתן לאדם עושר וכבוד ובין לילה הי' ובין לילה אבד וא"כ אין זה אושרו וכמו שאמר סילון שאין האדם מאושר בחייו ואמנם ביראת ה' אי אפשר שיוקח ממנו וחישב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וא"כ הוא חפשי ובעל בחירה לזה וא"כ עכ"ח זה תכליתו וזה שאמר ושמרתם את חקתי וגו' ואמרו חז"ל זה משנה שזה הוא בידך ואתה בעל בחירה עליו וזה שאמר אשר יעשה אותם האדם שרק זה הוא אשר יעשה האדם שהוא חפשי במעשיו ושאפשר צו לעשות גם יחידי אפי' הוא כערער בערבה וא"כ עכ"ח וחי בהם ר"ל שזה תכליתו וקיומו והוא תכלית האדם וכיון שזה תכליתו ראוי שהוא יהי' חשוב לו יותר מכל וכל אשר לו יתן בעד נפשו ותכליתו וככה קיימו כל ישראל בנפשותם בכל דור ודור מואסים בכבוד המדומה ובעושר מפני כבוד שמים, לקיים את כל התורה הזאת כי עליך הורגנו כל היום וגו' וישראל עצמם הם אות על אמונתם בעוה"ב וזה ג"כ יש לפרש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וגו' שהם אות ע"ז וכיון שרק זה חשוב בעיניהם ובעבור העוה"ב הם מואסים בעוה"ז והוא חלקם ותפארתם והצרות באים רק על דרך שאמרו חז"ל בפרקי אבות כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני ולכך שלח ה' גם בעת כזאת מהומה וצרות ר"ל והוצרכו מדוחק לחלל יו"ט וחיינו בפחד ובהלה מקול השמועות רעות הנשמעים מפה ומפה וה' ירחם על עמו לא לנו וגו' לשמך תן כבוד וגו' והארכנו בדברי מוסר הראוים לפי העת הזאת אשר שודדים שרדו נאות ישראל בהרבה קהילות שבו ויבוזו למען ישובו ויפחדו את ה' אלקינו ויקויים בנו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור הגדול שמו כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם אמר בלשון ק"ו שאם הואיל והתחיל ה' עם ישראל ואז לא הי' חילול השם אם לא עשה ה' לנו כ"ש עתה כשנקרא שמו עלינו ויש בזה חילול השם כי שמו נקרא עלינו תה שאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל וגו' ר"ל בדרך ק"ו אם הואיל ה' כ"ש שיוגמר ה' בעדינו לטובה ומעשה ידיו אל ירף ובא לציון גואל במהר' בימינו אמן:

[ הדברים אלו נאמרים בשבת שאחר פסח תר"ח לפ"ק כאשר נסמן בקונטרס מרן המחבר זצלה"ה ובשנה ההוא היתה שערורי' גדולה במדינתנו כידוע הי"ו]:

ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעש' אותם האדם וחי בהם אני ה' כפילות הלשון ושינוי מן הקרא הראשון נראה בעזה"י חז"ל אמרו ספ"ק דקידושין הצדיק נמשל לאילן העומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה וכו' עיי"ש במהרש"א הנה שורש האדם וחיותו הוא בתורה ובמצות שהם מכוונים נגד חיי הגוף רמ"ח אברים נגד המ"ע שהם האברים המקיימים את האדם בעולם שס"ה ל"ת וכיון שאדם יודע שחיותו הוא נשרש למעלה ומשם הוא שורשו וכל דבר יש לו נטי' למקורו ומצד זה יש לו לאדם המאמין נטי' לטוב לולי שנעשה לו הרגו בעניני עוה"ז וכמ"ש החובות הלבבות בשער עבודת ה' אמנם אם האדם משים לנגד עיניו חולשת עניני העוה"ז ושחיש מהרה ימללו ואינם אלא זמן מועט אז יראה כמו שקרא קהלת הבל הבלים וכו' ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואיכ"ל דזה קרא לי' נקצץ נופו כיון שקרא עניני עוה"ז בלשון הנפה שמניף לפניו אמר נקצץ נופו כשישים לנגד עיניו קציצת הנוף וחולשתו וקוצר זמנו אז כולו עומד במקום טהרה וזה קאמר הקרא לאחר שצוה בקרא הראשון לעשות חוקי ה' ואת משפטיו ללכת בהם דהיינו להרגיל בהם שיהי' עומד נגד הרגל עניני עוה"ז וכמו שכ' ג"כ בחובת הלבבות שזה אחת ממעלות התורה שמצותיה הם בעניני עוה"ז שעי"ז נעשה מורגל בדעות ומדות ההם ושוב אמר שישים ג"כ לנגד עיניו כדי להתעורר לשמור ולעשות אם יבחין שהאדם יעשה אותם וחי בהם שרק בהם יש חיי נצחיי משא"כ בשאר עניני העוה"ז וזה ראוי לאדם להתעורר לשמור ולעשות ואפשר שמרמז עוד להתעורר לשמרם דהרי כל העולם לא נברא אלא בשביל התורה ואפי' העולמות העליונים ומלאכים תלוים בתורה כמו שדרשו חז"ל תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו אחזיר העולם לתוהו ובוהו והיינו שרמז כאן שאפי' המלאכים שנקראים חי כמו שדרשו חז"ל על כי לא יראני האדם וחי דוחי קאי על המלאכים וע"ז קאמר. וחי אפי' המלאכים בהם וכל העולמות תלוים בזה ובעשייתם תכריע כל העולמות וזה תשים לנגד עיניך, ובענין זה אמרתי לפרש דברי המדרש בפ' אמור שאמר על הקרא דוספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה ואמר במדרש אימתי הם תמימים כשעושין רצונו של מקום ואמרתי לבאר יציאת מצרים ומתן תורה צריכין להיות מחוברין כמו שבארתי כבר במקומות אחרים לענין כמה ענינים ועכשיו במה שאנו בו אמרתי לשמירת התורה ומצות צריכין אנו בטחון בה' ולולי בטחון אין אדם נזהר בתורה ובמצות והבטחון הוא יסוד לשמירת המצות שעי"ז לא יפנה אדם אל רהבים ושטי כזב וישמור שבת כראוי אפי' אם יהי' לו היזק רב על ידי שמירת שבת לבו בטוח בה' שה' ישלים לו וכבר חקק פ' אמונה בקרב לבות בני ישראל הרבעים שנה במדבר מזה ששבת לא הי' בו מן לא הי' להם חסרון אלא בא הברכה בערב שבת הי' לחם משנה וכל ענין המן הי' לחקוק הבטחון בלב ישראל לבטוח בה' הנותן דבר יום ביומו וכמו שאמר ורמי' הדור אתם ראו את דבר ה' ולכך הזכיר ה' בדברות האחרונות גם יציאת מצרים לקדושת שבת ואמר וזכרתם כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' משם ביד חזקה וגו' על כן צוך ה' לעשות את יום השבח דבשבת יהי' בעיניך כל מלאכתך עשויה ע"י הבטחון וזה בא לן ע"י יציאת מצרים ולכך אמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' ביד חזקה ועי"ז תוכל להבחין כי הכל ביד ה' ולזאת אנו מצוך לעשות את יום השבת ויציאת מצרים הוא תלמדנו שלא יגבה לב האדם לילך בגדולות ונפלאות ולא יקשה לבו ובהיפך תלמד לאדם איך קצר עינים הוא האדם ובכל האותות לא ראה פרעה את אידו זה תלמדנו לילך בתמימות כרצון ה' וזה אומר תם מה הוא אומר דדרך התמימות במאי יצדק דרכו ומה הוא זאת הלא חכמה תקרא אני חכמה שכנתי ערמה וגם למה נקרא בלשון זאת דהיינו לשון נקבה ומי שהוא בדוגמת נקיבה שאין לה משל עצמה אלא משל בעלה ומקבלת נקרא בלשון נקיבה ולשון זאת והמשפיע נקרא בלשון זכר לשון זה ולזה מי שמלמדים אותו במידות התמימות והקבלה דווקא ישאל מה זאת וע"ז תשיב לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שהאדם קצר עינים ובכל האותות וחוזק יד ואפ"ה הוכרח ה' להוציאנו ממצרים ולא ראה פרעה האמת לשלוח אותנו מרצונו חפשי ולזה מתן תורה טוב שיתאחד עמו יום יציאת מצרים לא מבעי' דיציאת מצרים בעי יום מתן תורה דזה פשיטא דלולא תורה וגאולת נפש לא היה היציאה חשובה כלום ותו רק בזכות] התורה נגאלו כדכתיב בהוציאך וגו' תעבדון וגו' אמנם גם יום מתן תורה בעי' הגאולת מצרים שרק עי"ז ישמעו ויבטחו בה' וידעו כי באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו וידעו כי האדם עלול לטעות כמו שראינו בפרעה וחכמיו וזה יעיר את האדם לשמוע לימודים וזה הוא שהעיר ישראל בשעת קבלת התורה לאמור כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע הבינו וידעו שאין האדם יכול להשיג מעשה ה' וסודות התורה והמצות ורק אם עושה על הכוונה שכיוון נותן התורה אז בעשי' זו כאלו ידע וקיים כל הנרמז בה וזה השכילו אבותינו בעלי מקבלי התורה שיש סודות התורה ושאין תקנה לזה אלא בעשי' וזה שאמר השי"ת מי גילה רז זה לבני לשון שמלכי השרת משתמשין בו והיינו הרז וסודות התורה שעי"ז אין תקנה אלא בעשי' ומסלה עליו כאילו השיג ופועל פעולת בעולם העליון והמלאכים כאילו כיוון והיינו שהמלאכים משתמשין בו וח"ש ויציאת מצרים מחייב לכל אדם לשמור אפי' חוקים שאין אדם משיג אותם והיינו דכשם שעשה הקב"ה לנו ניסים למעלה מן הטבע והשכל לעשות אותנו חפשי כך אנו מחוייבים לעבוד ה' למעלה מן השכל וא"כ יציאת למצרים צריך ליום מתן תורה ויום מתן תורה צריך ליום יציאת מצרים ולכך צוה ה' לספור, אלו הימים שבינתים לחבר אותם והיינו דמסיים תמימות תהיינה שב' המועדים יהיו תמימים יום מתן תורה ויציאת מצרים יחדיו יתאימו ויחזקו אחד את חבירו אמנם החזקה זו עצמו לא דיברה תורה אלא כנגד יה"ר כמו שכ' המדרש שמואל לפרש בפ"ב דאבות הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וגו' וקשה שהרי דאמר שם שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות וביאר הכוונה דאם בא היה"ר להפסיד המצוה, ולהסיתו שלא יעשה ואין אתה יכול לכובשו אז תבין ותשכיל ותשיב לכנד עיניך מה יהי' בסופו ואיזה הפסד ואיזה שכר ועי"ז תוכל לכבוש היה"ר וכמו שדרשו חז"ל במקום אחר ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון וכו' והיינו דלא דיברה תורה אלא כנגד יה"ר וא"כ איכ"ל זה כוונת המדרש דתמימים תהיינה היינו כנ"ל הא דברי תורה אין צריכין חיזוק דחיוב עלינו לשמור ולעשות בלי טעם ע"ז בא ליישב אימתי הם תמימות כשעושין רצונו של מקום ופירוש עושין היינו הפי' כלשון הגמרא מעשין ע"י גוי והיינו כשצריך כפי' לכוף יצרו אז תמימות תהיינה וא"ש וסיימתי בדברי המדרש על קרא דעורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו אמר במדרש דצפון אמר אני אביא בניך מגלותם ותימן אמר אני אביא אמר השי"ת הפיחי גני יזלו בשמיו מתרוו מתרווייהו עי' בלשון המדרש ונראה ב' דברים אמרו חז"ל שמקרבין הגאולה אמרו צדקה גדולה שמקרבת את הגאולה שנאמר ציון במשפט וגו' ואמרו חז"ל אין הגלות מתכנסות אלא בשביל המשניות שנאמר שם יתנו בגוים עתה אקבצם דהיינו ע"י הקבלה שאנו מחשיבים לאבותינו ומקבצים דעות ותורת אבותינו ועי"ז גם הגלות מתכנסות אמנם האמת תרוויהו צריכים דאין כל העולם יכולין ללמוד ולאו כל אדם זוכה אמנם ע"י המחזיקים נתפשר הכל ויש תקנה לכולם ובס' מטה נפתלי כ' דצפון מרמז על הממון ותימן דדרום על החכמה כמו שאמרו הרוצה להעשיר יצפין ולהחכים ידרים וא"כ איכ"ל זה כוונת המדרש דצפון אמר אני אביא בניך היינו בזכות הצדקה להזהב והכסף הבא מצפון ודרום אמר בזכות החכמה והתור' והמשניות והקבלה ותורה שבע"פ שהוא מקבץ הגלויות ומידה כנגד מידה וע"ז השיב הקב"ה כיון דאי אפשר לכולם ללמוד הפיחי גני נתבסמו כולם יזלו בשמיו ואתי שפיר דבא משניהם ובא לציון גואל בבי"א:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה