מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר ויקרא · פרשת מצורע
במדרש רבה כי תבאו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם הד"ד אך טוב לישראל אלקים לברי לבב וצריך ביאור ההמשך ובמדרש שם אמרו יכול לכל ת"ל אלקים לברי לבב וצריך ג"כ ביאור ונראה בעזה"י אחד מעיקרי אמונתנו שהשי"ת משיח בעליונים ובתחתונים לא לבד השגחה כללית אלא גם השגחה פרטית ופרטי פרטית טל הכל משגיח השי"ת ומשדד ומנהיג את עולמו וסיבת כל המסובבים בעולם וכל אישי האדם הם חשובים בעיני המקום כעולם מלא שהרי גם העולם מלא אינו נחשב לגדולתו של הקב"ה ושמים כעשן נמלחו וא"כ היך אמר דהאדם הפרטי אינו חשוב וראוי להשגחת השי"ת שאם נאמר מצד חשיבות הרי גם כל העולם כאין נגדו וגם שמים לא זכו בעיניו וגם אם נאמר מצד ריחוק ושאין לאדם פרטי יחס להשי"ת הלא גם בינו להעולם כולו אין יחוס ועד"ז אמר אין כמוך באלקים ואין כמעשיך מלכותך מלכות כל עולמים ר"ל כיון שאין כמוך ואינו חשוב נגדך ואין כמעשיך שאי אפשר לקרב להש"י ע"י השתלשלות כמו שהתחכמו הפילסופים הקדמונים וגם קצת ממחקרי עמנו כי אינו אמת שאין יחוס לעולם בין הגשם ובין הנבדל מגשם וא"כ אין כמעשיך וממילא ג"כ מלכותך מלכות כל עולמים שאין פחיתות לזה מזה וא"כ ממשלתך בכל דור ודור וגם אין לומר מצד השנוי שאין ידיעתו כידיעתינו וכהשגחתינו והראי' על השגחתו וידיעתו הפרטית כי אי אפשר לייחס להקב"ה פעולה בטילה וכבר חלק במורה הפעולות לד' פעולות פעולת ההבל ופעולת השחוק ופעולת ריק ופעולת הטוב, והטוב היינו שנמשך הטוב התכלית הנרצה ממנה ועכ"ח אין תכלית העולם אלא האנשים הטובים וכמו שהאריך וביאר הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים וראיתי בני עלי' והמה מעוטים אמרו חז"ל וכבר הביא הרמב"ם שם דברי בן עזאי שאמר בראותו אוכלוסי' בהר הבית ברוך שברא כל אלה לשרתני וא"כ כיון שרק צדיק אחד יסוד העולם ועכ"ח רואה ומשגיח השי"ת על איש פרטי ועפ"ז מבואר הפסוק בישעי' סי' מ"ג פסוק כ"ה ואל מי תדמיוני ואשו' יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר והדקדוקים רבו ובמדרש רבה פ' קהלת אמר עליו ואל מי תדמיוני וגו' א"כ יאמר קדוש וגו' וצריך ג"כ ביאור ולהנ"ל הוא מבואר מתחילה מבאר הכתוב לבטל דיעות האומרים בבריא' ע"ד השתלשלות ע"ז אמר אל מי תדמיוני ואשוה לומר בריאה ע"ד השתלשלות וכמו שאמר ג"כ בעקרים וכיון שכן א"כ יאמר קדוש שאו מרום עיניכם והסתכלו מי ברא אלה הרי השי"ת לא יברא דבר ללא תכלית והסתכלו ג"כ שמוציא במספר צבאם ובסדר נכון וכל מסודר יש לו מסדר ולכלם בשם יקרא דהיינו שיש לכל אחד תכלית מיועד והוא לתכלית האדם המעולה וזה שאמר מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר שהרי בשביל איש פרטי נברא א"כ עכ"ח השי"ת משגיח אפי' בפרטי ואת זאת בא הקב"ה ללמד אותנו בפ' מצורע איך השגיח השי"ת על כל פרט ואם יחזיק הבית לו יתן ה' נגע בבית אחוזתם למען ישכיל וידע כי לא לו הבית ואולי יקח מוסר וע"ז מביא המדרש הקרא אך טוב לישראל אלקים ואמר יכול לכל ר"ל שהוי אמינא דווקא עבור הכלל טוב ה' ולא לפרש בדבר הנוגע ליחיד ת"ל לברי לבב גם לפרטיים להורות שגם הנגעים הם לטובה להתעורר לתשובה וזה שאמר אך טוב לישראל אלקים גם חמידת הדין והעונש הוא לטובה ולכך אמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ותראו כי טוב ולזאת ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם תדעו כי גם זה לטובה להתעורר לתשובה ולכך ובא אשר לו הבית כפרש"י והגיד לכהן ויאמר כנגע נראה לי בבית.
והנה ההשגחה פרטית הנ"ל הוא מלמדת אותנו חשיבות האדם איך אדם פרטי נחשב בעיני הקב"ה ואיך ראוי לקרב ולרחם על כל אדם שאם הקב"ה ברא עולם ומלואו בשביל יחידי סגולה והשאר הם עומדים רק ביחוס אליו א"כ האדם העומד יחיד ואין לו שייכות עם אחר ורק כל מה שהוא עושה לעצמו זה הוא אינו חשוב ואינו ראוי לחיים שאם הוא אינו צדיק ואין לו יחוס לאחרים צדיקים א"כ למה לו חיים ואם הוא צדיק א"כ הוא מחליש בזה כח האחרים וגורם מיתה לאחרים לכך גורלו ג"כ איכו לחיים והוא המצורע אשר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו וחשוב כמת ובזה יש ליישב המאמר במדרש רבה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות וקרא מאן בעי סמא דחיי אודיק עלי' ר' ינאי וגו' ואמר לא את צרכית לדידי ואודוקי עלי' וביאר לו הקרא מי האיש החפץ חיים וגו' עי"ש במדרש ובעקידה פ' זו ועפ"י הנ"ל נראה דהנה דבר שגורם אריכות ימים הוא גמילות חסד דאפי' אם חטאו גרם או זמנו בא להסתלק מן העולם מ"מ אפשר בזכות הרבים הנהנים ממנו ישאר בחיים וכנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמנם יש עוד דבר הגורם אריכות ימים הוא התורה כנאמר אורך ימים בימינה וגו' ונאמר כי היא חייך ואורך וגו' והרבה פסוקים כיוצא בזה שע"י התורה נחלש כח היצר והחטא המביא את המות וממילא יאריך ימים אמנם יש חילוק בין הנך ב' הסיבות וגורמים החיים התורה גורמת החיים דוקא תורה לשמה כנאמר אורך ימים בימינה וא"כ אי אפשר שיאמר שמי שחפץ חיים יעסוק בתורה שא"כ כבר אינו עוסק בתורה לשמה ואין לה סגולה ה"את יתירה מעלה של גמילות חסדים שגורמת חיים אפי' בשלא לשמ' וא"כ איש החפץ חיים ואוהב החיים והימיר לראות טוב והצלחה להיות לו עושר וכבוד לזה אין תקנ' בסם חיים של תור' אלא בנצור לשונך מרע כיון שהוא שומר פיו ואינו רוצה לדבר גנאי בחבירו שהוא נברא בצלם אלקים ולא ימלט שאין לו מידה טובה וגם שהרי הוא אדם עלול לטעות ולחטוא ומי שילמד זכות כזה על חבירו וידונו לזכות זה גם לא יקום ולא יטור שמעביר על מידותיו משום חולשת האדם וכך ידינו אותו לזכות וכמו שאמרו חז"ל נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע דכיון שהוא מחשיב האדם לחלוש וכן האמת אין הקב"ה מדקדק עמו אבל מי שמדקדק עם חברו וא"כ עכ"ח יחשיב האדם לגבור על חטאיו וגבר על חטאיו א"כ לפי שיטתו ידקדקו עמו וגם עד"ז אמר שלמה הע"ה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו והיינו שלא ידבר באדם מצד חולשתו גם עמו לא ידקדקו וזה העצה שיעץ לן דהע"ה באיש החפץ חיים ואוהב ימים לראות טוב ישים לנגד עינו חולשת האדם ולא ידבר מחברו וידונו לכף זכות וגם יסור מרע ולא יגבה לבו לאמור אני אעשה ולא אחטא אלא יעשה טוב אחר שיסור מרע ויבקש שלום ויהי' ירא חטא ויראת ה' תוסף ימים הואיל ומרחק עצמו מן החטא ומכיר חסרונו ואין לחוש שיקולקל ויכול להאריך ימים והוא באמת סמא דחיי ולכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע היינו המוציא שם רע באגודים אז ואזוב וכפרש"י שישפיל עצמו והוא השורש והסיב' לרע וסר שורש עונו וחטאתו תכופר:
והנה יותר יש לכוון בלשון הקרא עפ"י אבות הוי מתלמודיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והכוונה דהנה לפעמים יש אוהב שלום שאינו מרגיל קטטה עם הבריות אבל עי"ז הוא אינו איש אמת שמניח האמת והאי עלמא עלמא דשקרא אבל בזה אדרבה צריך שיפרסם האמת ולגלות לעוברי רצון ה' את שקרם ועד"ז שמעתי מפי מורי הגאון מהרמ"ס זצ"ל האמת והשלום אהבו היינו האמת והשלום אהבו ובבחינה הזאת אדרבה בזה רודף השלום אבל באמת הוא השלום האמיתי שבזה אוהב גמור ואמת לא אוהב שקר אוהב החיצון אלא בזה הוא אוהב אותי מצד בריאתו ותכליתו וזה שאמר במדות אהרן אוהב שלום ורודף שלום כנ"ל והיינו מצד שהוא אוהב את הבריות מצד בריאתם לא למשוך מהם תועלת או לכבוד עצמו הוא דורש אלא אמיתי ולזה מקרבן לתור' ואיש כזה יש לו חלק גדול בעולם הזה ובעוה"ב שהם הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא וזה שאמר דהע"ה מי האיש החפץ קיים היינו החיים האמיתיים המוסריים והנצחיים וגם מבקש ואוהב ימים היינו החיים הזמניים וגם מבקש לראות טוב הצלחה ומי שמבקש שיהיו ג' אלו קשורים ודבוקים יחד והשיב שלזה צריך שיקשר ויחבר ג"כ מדות טובות שהם ג' כללים אחד נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה היינו ב' מיני לשון הרע וכמו שכ' הרמב"ם בפ"ז מהל' דיעות אחד שמדבר בפירוש והב' שמדבר בדרך שחוק ורמאות ועל שניהם אינו די שלא ידבר אלא צריך שישמור וינצור פיו ולשונו מצד שהוא רגילות באדם וכמו שאמרו כולן באבק לשון הרע ועי"ז כיון שלא יעשה לשום אדם רעה יזכה בעוה"ז בהצלחה ע"ד שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ובפרט אם שומר לשונו מצד שזה האדם נברא בצלם אלקים ובן אברהם יצחק ויעקב ואיך יגנה אותו וגם מצד שהוא מכיר חולשת האדם כנ"ל ישוב המדה השנית סור מרע ועשה טוב שיסור מכל רע מצד חולשתו וכיון שיהי' מושרש בזה עוד יבוא לכלל מדה הג' המשלמת הכל שיבקש שלום וירדפהו והיינו כנ"ל שיאהב האמת והשלום ועי"ז ממילא יזכה לפירות בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב ויזכה לחיים כנ"ל בעוה"ז והואיל וזכות הרבים תלי' בו לא יבוא לידי חטא וממילא יחי' חיים בטוחי' וזה שאמר שהזהיר משה וזאת תהי' תורת המצורע היינו המוציא רע ביום טהרתו והובא אל הכהן היינו שזה יהי' לו ללימוד דווקא אם נטהר יכול לבוא אל הכהן שאל"כ בדד ישב מצד שהאדם חלוש וילמד משכניו הרעים כשם שמחלת הגוף יש מהם ארסיים המחליאים ומדבקים באדם אחר כך בחולי הנפשות והולך את חכמים יחכם ורוע כסילים ירועע היינו שבעצמו יש לו לאדם חלק המחכים הנפש והנשמה וחלק שעושה אותו רע היינו יצה"ר שבגוף והולך את חכמים יחכם ע"י חלק הנשמה שמתעורר ע"י ומצא מין את מינו וניעור ורוע כסילים ירוע מחלק היצה"ר ומצא מינו וניער ולכך בדד ישב בעת טהרתו אדרבה ידבק בחכמים ותלמידיהם בכהן שהוא מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום עד יתקיי' בנו הקרא בישעי' וכל בניך לימודי ה' ולא יהי' צריך להיות רודף שלום אלא ורב שלום בניך בבי"א: