אור ברסלב

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר ויקרא

ספר שמות

פרשת ויקרא

במדרש ילקוט פ' זו איתא מה כתיב למעלה מן הענין בפ' המשכן כאשר צוה ה' אל משה וגו' משל למלך שצוה לעבדו בנה לי פלטרין על כל דבר ודבר שבנה הי' כותב שמו של מלך וגו' אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה , ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו שיכנס לפנים לכך נאמר ויקרא אל משה וכו' ביאור המדרש הזה נרא' דהנה חיוב וצורך האדם הוא ללמוד ולשמוע מאחרים כאשר אמר שלמה ע"ה משלי י"ט שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך כיון בזה להעמיד נגד האדם סכלות הסרים והממאנים לשמוע לאחרים כמו שקרא אותו החכם שם י"ב אויל ואמר דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם דהאויל סובר שכן הוא כאשר נראה לעיניו וכאשר לבבו יבין ועל כן בשרירות לבו הולך ואינו שם על לבו חסרון דעת האדם באשר הוא אדם הוא הולך ומשתנה בג' זמניו זמן העלי' והעמידה ותירידה ובג' זמנים האלה דעתו וטעמו אינו שוה ואת אשר קים וקיבל ורצה בו בנערותו ימאס בו באחריתו ויסופק לו מה שסבר בימים הראשונים לברור ויתחרט במה שסבר בקדמותו ולא די שבג' הזמנים האלה הוא משתנה אלא שבכל יום יום הוא משתנה מלא יודע ליודע וחרון לרצון ואיש אשר ישים זה על לבו איך יבנה על שכלו ודעתו ולא יפחד שהוא בעצמו ימאן בזה בימים אחרים ולא יתאחד באיש אחד בזמן אחד דיעות אנשים אחרים העומדים בזמן אחר מזמני האדם ורק על דרך זה אפשר לאדם להיות בפעם אחת עולה עומד ויורד לכלול בדיעותיו כל השלשה זמנים ע"י מה שיקבל וישמע עצת ודעת אחרים וזה שאמר החכם שמע עצה וקבל מוסר וביאר היסוד וההכרח לזה והוא למען תחכם באחריתך ר"ל שאפי' באחריתך עדיין אתה הולך ומתחכם יותר ואיך תבנה על ידיעתך ויהי' לשון למען ליתן סבה פועלת וכולל ג"כ התכלית ומה שמלמד לאדם עוד יותר שלא יהי' לשם בעיניו הוא כשיבחין עוד בדורות הראשונים מיום עמוד אדם עלי תבל שנשתנ' תמיד דימות בני אדם ומרצון לרצון ואף שהי' דורות בני אדם הראשונים מאריכים ימים וביאר הרמב"ם במורה והוא מהמדרש בראשית שהי' זה לתכלית כדי לעמוד על המדעים והחכמות והי' צריך להם לזה זמן רב וכמו שביאר הרדי"א בפ' בראשית ואעפי"כ אנו רואים אותה שהרבה שחקרו וביחנו ולא הגיעו ליסוד יטעו באומד דעתם מזה נוכל ללמוד שמכל שכן שככה אפשר שיעלה לנו עם של אחרינו וכמו שאמר קהלת ד' פט"ז אין קץ לכל העם לכל אשר הי' לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח אמר בזה שבאמת נראה לכל כי בני האדם אשר היו לפנינו לא הגיעו לקץ וזה הוא שהרהיב בנפשינו עוז לחקור על הדבר וזה עצמו מודיע שגם האחרוני' לא ישמחו בו וזה הבל ורעיון רוח:

וזה שאמר לדעתי בלדד השוחי איוב ל"ה כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ הלא הם יורוך ויאמרו לך ומלבם יוציאו מילין הכוונה שאמר לאיוב אשר הי' נגוע ומוכה אלקים והי' מתרעם נגד ה' שענשו אינו ראוי לו לפי מעשיו וכאלו ירד לסוף דעת חכמ' ה' ולדקתו לידע על איזה דרך טוב וישר לנהוג העול' ואמר לו שיחקור לדורות הראשונים שחיו הרבה ימים וזה שאל לדור ראשון כמה היו וכונן לחקר אבותם כנ"ל שהיו לתכלית החקירה ואנחנו קצרי ימים ואעפ"כ לא נדע וכו' והלא הם יורוך ויאמרו לך ומלבם יוציאו מילין הכוונה שיוציאו ויסירו מלב המילין דהיינו לדבר לפי שרירות לבם ולפי דמיונם כמו שפי' איוב ט"ו פי"ג והוצת מפיך מילין הכוונה שתסיר ה"נ כן שמהראשונים יראה שלא ידבר האדם לפי עינו ולבבו אשר ידמה וע"כ צריך שישמע לאחרים ויקבל עצתם ודבר זה שאנו רואים כי קצר כח השכל האדם לירד לסוף דבר מכריח ג"כ שיגלה ה' רצונו לבני אדם ע"ד הנבואה למען יוכלו ברואיו לבא לתכלית הנרצה מהם לידע הדרך ילכו בם והמעשה אשר יעשון כי גם אם אפשר לאדם שיבוא וישיג כי יש ה' בארץ ע"י שיחקור בפעולת ה' שהיא העולם מעשה ידי יוצר חכם ויכול וטוב אבל איך ישיג מזה מה יעשה האדם שיבא לידי אושר הנצחי שאין לנו מבוא לידע זה כי הידיעה אפשר או על פי החושים או ע"י השכל וכיון שאין ראיית החושים שייך בזה והשכל ג"כ לא יבין באופן אחר זולת ללמוד דבר מדבר מסבה לסובב או ממסובב לסבה וא"כ הנפש שאין אנו יודעין מהותה מה היא והאושר הזה ג"כ אין אנו יודעין ומכירין אותו איך נדע הדרך המביא את הנפש לאושר הזה:

וזה שאמר לדעתי צופר הנעמתי באיוב י"א פ"ז החקר אלקי תמלא אם עד תכלית שדי תמצא גבהו שמים מה תפעל עמוקה משאול מה תדע הכוונה אם גם אפשר לחקור אחר אלקי אינו מצד עצמו שהוא בלתי בעל תכלית אלא מצד פעולותיו ונוכל לעלות מן המסובב אל הסבה אבל הוא קשה להשיג כמי גבהי שמים שאין לנו מבוא ודרך לזה ועמוקה משאול מה תדע ר"ל לענין הלא תעשה והעבירות דהעונש אין מושג לנו ואיך נשיג המעשים המביאים לעונש ואם כן שקשה להשיג המעשים הטובים אם לא יגיד ה' מובן אם בכל הקושי הזה הי' נמצא אדם שהכיר ובחן והשיג את ה' ומה שנרצה לפניו והלך בדרכיו כמה גדלה מעלתו וכל שכן אם מבני אדם אחרים לחמו נגד האמת והחשיכו אותו וביד חזקה עמדו על ימין השקר ובכל זאת לא מנע האיש ההוא מלעשות הטוב והישר וזה הי' אברהם אבינו ע"ה אשר עליו אמרו חכמז"ל בברכות פ"ק מיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ה' אלקים במה אדע ועיין בתוס' ברכות ד' ז' ע"ב מה שהקשו והרשב"א ז"ל פי' שם יפה ולפי דרכו יש לפרש אברהם שהכיר ה' חכמתו ויכלתו וטובו וראה איך האמת נכחד מאנשי הארץ אמר עומד ומשתומם איך טוב ומטיב יברא עולם כזה ועם שבשביל צדיק אחד נברא העולם אך כשהצדיק הזה צריך להכחיד האמת תחת לשונו ולהטמין דעתו מיראת עונש אדוני הארץ אשר משאתם יפחד וירעד הוא רעה רבה וחלילה לה' כי לא יצא הרעה יחתו ומאת הכריח אברהם כי אין אלו אדוניו ורק ה' הוא אדון ר"ל ממנו יבוא הרע והטוב לעבדו ומי שעובד סני אדונים אינו עובד אפי' אחד זה הרהיב בנפשו עת לבטוח בה' ולפרסם האמת ולא לירא מאדוני הארץ וע"ד שאמרו פ"ק דחגיגה דעבד פטור מראי' שנאמר פני האדון ה' מי שאין לו אדון אלא ה' וזה הכוונה במאמר הנ"ל שמיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו אדון היינו שמסר נפשו לה' אלא אברהם שהכריח מכח הבריאה שה' אדון לעושים רצונו ומוסרים עליו ובוטחים בו ובזה ההתלהבות למד בניו וביתו אחריו שלא לבטוח על שום נברא רק על ה' גם לא בכוכבי שמים וע"ד זה אני מבין מה שנאמר פ' וירא כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגי' למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו והכוונה לפי הנ"ל כי גם עובדי ע"ז היו שומרים דרך ה' וחקרו לדעת אותו רק הם חקרו דרך ה' בפעולותיו הטבעיות ובכוחות השמים ועשו כוונים למלכת השמים אבל הוא צוה את בניו שלא יחקרו אחרי דרכי ח' אלה רק אחר דרך ה' המביא לעשות צדקה ומשפט [דהיינו מה הוא רחום אף אתה רחום ודרך התורה בכללה] ולא יחקרו אנורי כוחות השמים כי לא מהם יבוא להם עזרה והראי' שאברהם הי' במזל שלא יוליד וה' שידד המערכת לקיים מאמרו ולימד אברהם בזה שמושיע אין בלתי ה' לבדו בטבע ולמעלה מן הטבע:

והנה גם את זה לעומת זה עשה אלקים ית' מדה כנגד מדה באשר שכל תשוקתו הי' רק להטיב לרבים ולהעיר אותם לאמת ולבניו אחריו הי' שכר מצותו הלזו מצוה וזכה לו ולדורותיו שנתן לו השי"ת שכרו והבטיח לו לשכר שזרעו המיוחס אחריו יהי' עם סגולת ה' יודעי דרכיו וכיון שזכה אברהם להיות זרעו עם סגולה יודעי ה' ובוטחים בשמו רצה הקב"ה לזכותם שלא ימעדו קרסולם עולמי עד ולכן חשב מחשבות שאם יהי' צדקתם צדקתם מיוסד רק על הכרת השכל לא רבים יחכמו בראותם רשעים מצליחים ורשע מכתיר צדיק וכש"כ בהיותם מסובבים מארבע כנפות הארץ בדיעות כוזבות מאנשי גויי הארן לא יעמוד צדקתם לעד אף בזרע המיוחס של אברהם הנולד גם מצדקת שרה אמנו, ועוד שלתכלית הזה להיות עם סגולה לא די באושר הנפשיי אלא גם לגופניי לזכות לנבואה ולהשגחה פרטי פרטית אשר אין למעלה ממנו ולזה כמו בכל דבר שראוי שיהי' יחס בין הסבה למסובב ככה בשכר אם יהי' העיקר העבודה בלב ונפש ראוי לזכות על ידה רק לאושר הנפש ולא לדביקות בס' בעודנו חי בגוף ורק ע"י המעשה הטוב הנרצה לה' מה שהוא עושה בגופו עי"ז ראוי ומיוחס לו השכר והדבקות והוא דביקות הנבואה והשגחה פרטי פרטית וע"ז אמר בקהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כל האדם היינו גוף ונפש. ואמר במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הכוונה כבר בחייהם יש להם חלק מעוה"ב והארכתי בזה במקום אחר והנה המעשים המביאים לדביקות לא נודעו לאדם מצד שכלו כי אין מבוא להשיגם רק ע"כ צריך לזה שיגלה אותם השי"ת בפהרסיא אך היות כי גם בזה אין עוד קיום וחיזוק לעבוד אותו בהוב"ס כי האדם המבין לא יטה שכמו לסבול עול התורה חנק החוקים לעשות דבר שאינו מבין כי זה קשה לאדם המבין שיעשה דבר שלא משיג ועפ"י מה שאני מפרש דברי הגמ' ורש"י בפ' יתרו בפסוק כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל [עיי"ש במקומו] וכיון שהוא דבר קשה לא הי' האדם מנוה שכמו לסבול והי' ממציא סברות ואומדנות וכל איש הי' עושה לפי שרירות לבו ודיעות האדם נוטות לפי תאותו ותשוקתו והי' הדת נבנה על יסוד בלתי קיים ולכן ה' האל דיעות אשר לו נתכנו עלילות גזר עלינו להיות ארבע מאות שנה בגלות מצרים למען שבני ישראל אשר בטבע קשין לשמוע כמו שאמרו חכמז"ל מפני מה תנה תורה לישראל מפני שהם עזין שבאומות ולכן במצרים ירפה ערפם הקשה וילמדו לשמוע מה שאין נראה להם וכמו שאמר באיוב ל"ו יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם ולא יעשו כי אם מה שיצוה אדוניהם ככה כאשר יגאל ה' עמו לא יסברו אומדנות רק כאשר יצוה ה' עליהם ואפשר שלזה כוונו חכמז"ל ראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו הכוונה דמה שהאיש בלתי רוצה לשמוע הוא גריעותא זה דוקא באיש שאינו שלם בכל אבל האיש השלם בכל אינו צריך לשמוע וזה שאמרו דראוי הי' לפי טבעו לירד אלמלא שזכותו גרמה לו וע"י שהי' שלם ומעולה וגם הי' עליו שפע הנבואה לא הי' הריעותא של קשה לשמוע אצלו ריעותא וע"ד שפי' בעל מעשה ה' בפ' כי תשא על פסוק כי עם קשה עורף הוא וזה עצמו שאמר אברהם ה' אלקים במה אדע כי אירשנה ובוונה כנ"ל שאברהם קרא לה' אדון דהיינו שרק ממנו יבוא לו הטוב והרע ועליו שם מבטחו וע"ז אמר במה אדע כי אתה אדוני כי אירשנו כמו כאשר אירשנה ויהי' לי כל טוב ע"י מה אדע ולכך הביא הש"ס בברכות שם זה הקרא שכאן התפלל אברהם שיהי' לו אות שידע כי מה' יבוא לו כל טוב ולכך השיב לו ה' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' שע"י זה ידעו בניו שמה' יבוא להם הכל:

ועד"ן יש לפרש דברי חכמז"ל שעל אשר אמר אברהם במה אדע נענש בידוע תדע ואין זה העונש עונש לאברהם אלא מעלה גדולה אבל גם בצאת ישראל ממצרים עדיין לא שמו על לבם מאמר ח' ויקרא כ"ה כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם וכאשר בושש משה בהר מהרה עברו ברית הפרו חק והנה כל המפרשים נתחבטו מדוע לא מסר אהרן עצמו ע"ז עיי' ברמב"ן ובכוזרי מ"א ואני ביארתי שראשית הדבר לא הי' עיקרו לע"ז אלא הי' מבקשים שהשגחת ה' הנדבקת בהם יהי' על דבר אחד בפרסום למען יתאחדו כולם אל מול אותו דבר בעבודת ה' ועי"ז יתגדל ויתרבה עבודת ה' בארץ ע"ד שצוה ד' לעשות משכן והם אכלו פגה ועשו זה מסברא שראוי שה' ישכון בתוך בנ"י על דבר מה ורק היו בהם מיעוט שטעו אחריו ולכך הי' לישראל בזה חטא גדול הואיל וה' הוציאם ממצרים ראוי שלא יעשו סברא כמו שאין העבד רשאי לעשות סברא לעצמו אלא כאשר יצוה אדוניו עליו ואפשר שלזה כוונו חכמז"ל במס' שבת פרק ר"ע כשחטאו ישראל בעגל באו מלאכי השרת ופרקו להם הב' כתרים שקבלו אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע והיינו שרק אז מעלה וכתר המעשה אם היא ע"י שמיעה לדבר ה' כי הוא יתברך יודע הטוב ולכך אמרו חכמז"ל כשצוה ה' על המשכן לכפר על עון העגל פרט ומדד להם כל פרט ופרט וכן אמר משה על הכל כאשר צוה ה' את משה להורות כי הסברא והאומדנא בעבודת ה' הוא אסור ואפשר לפרש בזה מה שפירש"י בפ' זו על פסוק ויקרא ה' אל משה לאמור צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם הוא מדבר עמי שהרי מצינו כל מ"ם שנה כו' וצריך ביאור מה המה הדברי כבושין ועפ"י הנ"ל א"ש שאמר להם בשבילכם הוא מדבר עמי ואלמלי הי' אפשר להשיג אושר והצלחת הנפש והגוף בדיבוק ת' עפ"י שכל וסברא מה הי' צורך להשפיע עלי מדרגה כזו וזה רק להורות כי אי אפשר לאדם להשיג זה רק למעלה מהטבע עפ"י ה' ולכך נתגדל מעלת משה ע"ה וזה שאמר במדרש שהתחלנו בו שמשה הי' ענו גדול כזה ועשה רק כאשר צוה ה' עליו מבלי שהי' מגדיל עצמו לעשות לפי שכלו וכיון שכן ראוי לו שילמדנו ה' וראוי לעמוד בהיכל מלך איש אשר לא יתגאה ולא יתהדר בפני המלך ואני לדודי ודודי לי לכך קרא ה' אליו:

פרשת צו

וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העול' היא העול' על מוקדה כו' פרש"י מת"כ אין לו זירת מיד ולדורות אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס עיי' ברמב"ן בחומש שכ' שר"ש לא קאי על ענין דהכא יש לפרש בעה"י כל דבר צריך זירוז כמו שאנו רואין בטבע ששם ה' בטב' לדבר המצטרך כח המתעורר והתשוקה לזרז כי לא די בידיעה שזה הדבר טוב ויפה כי אף שיהא זאת מ"מ יטמון ידו בחיקו כי הטבע עצלה כי המנוחה יותר מקובל וכל שנוי קשה לכך שם ה' ית' בטוב' כח אחר המתעורר והמשתוקק והוא המביא לידי מעשה שהכח הזה חזק ואהוב יותר מן המנוחה והוא הנקרא יצר הרע וכן התשוקה לטוב ולמועיל הוא המתעורר והמביא לידי מעשה ולזה הכח קראו חז"ל יצר טוב אמנם אם ב' המתעוררים הם זה כנגד זה שהדבר הטוב הוא נגד המועיל או הערב אזי הדבר קשה ולא די במתעורר ותשוקה פנימית לטוב אלא צריך גם מתעורר אחר חצוני אמנם המזת זה החיצוני אפשר שיהי' זירוז עובר או זירת נצחיי וע"ז אמר שאין לו אלא זירוז מיד ולדורות כיון שמצות ה' הוא זה הזירוז אינו עובר והוא קיים בכל עת, וגם יש ק"ו אם אהרן ובניו צריכין זירוז כש"כ אחרים וממילא זירוז הזה הוא זירוז נגם לאחרים וזה פירוש של לאמר הנאמר ב' פעמים בענין כדי שיאמרו אחרים וידונו ק"ו בעצמם אמנם ר"ש דרש הלשון של לאמור בדרך אחר שבאהרן ובניו האמירה והלימוד של תורת העולה הוא הזירוז וזה צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה וע"ז אמר ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס וצריך זירוז יותר ולא סגי באמירה ולימוד לחוד [פי' לפירושו זצ"ל אצל אהרן ובניו שהיו רק מקריבי הקרבן הי' די באמירה ולימוד מצות הקרבן לחוד אבל אצל אחרים בעלי הקרבן ביותר צריך זירות שאצלם הוא חסרון כיס וצריכין לחקור יותר ולהעמיק בגודל המצוה הלזו ולחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כנל"ה]:

אמנם עיקר הזירוז לטוב הוא אצלינו הלימוד התורה לשמה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ואין העסק בתורה כמו העסק בשאר חכמות שתכליתם רק הדיעה כדי לעשות אך העסק ולימוד התורה הוא ג"כ מתעורר ומביא לידי מעשה מיהו זה דוקא בלימוד התורה לשמה ועפי"ז מובן היטב הפלפול שפלפלו ספ"ק דקידושין אם המעשה גדול או הלימוד גדול שר"ט אמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר לימוד גדול נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה והיינו הלימוד לשמה הוא גדול מאוד שהוא מתעורר ומחזק הלב בתורת ה' ולכן אעפ"י שיש למעשה מעלה גדולה שהיא קשה יותר מהלימוד וגם שהוא כולל כל העולם ודבר שכולל יותר חשוב יותר מ"מ נענו כולם שהלימוד גדול שהלימוד לשמה הוא מביא לידי מעשה ולזה אמרו שם ספ"ק דקידושין תחלת דינו של אדם אינו אלא על לימוד התורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון והיינו משום שהוא מביא לידי הכל ואמרו שם ג"כ כשם שתחלת דינו של אדם על התורה כך שכרו קודם שנאמר ויתן לה ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו ובזה אפשר לפרש פרשה שלנו צו את אהרן וכפי' רש"י ז"ל דצו היינו זירוז וע"ז מסיים ואומר זאת תורת העולה ר"ל שזירוז הזה כבר הוא בתורת העולה שהתורה מזרז ביותר ומעורר לטוב מיהו היינו תורת העולה הוא העולה כליל לה' והיינו תור' לשמה, ומרמז לנו הכתוב עוד שהיא תתן כח ועוז לעמוד נגד כל המקרים גזירות ושמדות שעברו עלינו ר"ל וגם תתן כח לעמוד נגד הנסיון העושר שהגדולה העושר והכבוד הם עלולים לקלקל האדם להתגאה ולהתרומם ועי"ז יתגדל גם על השי"ת ועל תורת ה' וכמו שאמרו חכז"ל כל המתגאה אפילו השכינה אינו חשוב כנגדו והוא שורש כל המרי השביח בזמננו שמגביהים עצמם על התורה ורוצים להיות חכמים להרע לומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינו נאה כמו שדרשו חכמז"ל על פסוק ורועה זונות יאבד הון ורק התורה היא תוכל להשלים ב' התחזקות בהדי הדדי שחיזוק נגד הגזירות והשמדות ר"ל צריך להיות קשה עורף וחיזוק נגד העושר שלא יגבה לבו צריך להיות נכה רוח ומוכנע ומושפל:

ועד"ז יש לפרש בתהילים כ"ט ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וחז"ל אמרו אין עוז אלא תורה והביאור מובן היטב עפ"י הנ"ל שלעמוד נגד גזירות ושמדות ר"ל צריך עוז אמנם גם הטובה והשפע הנקרא בשם שלום שכולל הכל היא נסיון גדול ורוב פעמים העושר שמור לבעליו לרעתו ואינו ברכה אלא קללה ר"ל וע"ז אמר ה' עוז לעמו יתן רק ה' הוא יכול ליתן עוז נגד כל העומדים עלינו לכלותינו וע"ז שפיר אמרו חכמז"ל ואין עוז אלא תורה ומסיים היטב ה' יברך את עמו בשלום שע"י התורה מברך ה' עמנו בשלום דהיינו הטובה שיהי' לברכה, וזה שאמר נמי בכר שלנו היא העולה על מוקדה ר"ל שתורת העולה דהיינו תורה לשמה היא תתן כח לעמוד אף כשטורפין אותנו וזה שאמר על מוקדה ואפי' כשזובחין אותנו וזה על המזבח וגם נוכל לעמוד באורך הגלות וזהו כל הלילה וגם בעת הצלחה ברום המעלה וזהו עד הבוקר ועד בכלל אש המזבח תוקד בו היינו אש יראת ה' ולזה כשהוציא ה' את ישראל ממצרים ברכוש גדול לא הי' אפשר להם לקבל הגאולה אלא ע"י התורה שהוא התבלין ועד"ז אמר בפ' בשלח ויסב ה' את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים ר"ל בזכות חמשה חומשי התורה והיינו שאמר בהגדה ברוך המקום ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ומובן עפ"י הנ"ל ששייכים להדדי:

פרשת שמיני

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך וכו' והקרב לפני ה' כבר דקדק רש"י ז"ל הזקנים למה באו עיי"ש ונלע"ד עפ"י המדרש שאמרו ע"ז שישראל נמשלו לעוף וכשם שעוף אינו פורח אלא בכנפיו כך ישראל אינם פורחים, אלא בעצת זקנים והיינו ללמוד מוסר ודרך לילדים ונערים אשר אינם עדיין מנוסים בעניני העולם ולבל נמהר שלא יעשו העולה על רוחם אלא ילמדו עצה מזקנים וע"ד שאמרו סתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה כי בזקנים מה שהם עושין הוא בעצה ובנוי על הקדמות אמיתיות משא"כ בנין נערים ולכך אם ילכו בעצת זקנים כנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וגו' עי"ז יגביהו עוף לרום ללכת בדרכי רוכל שמים והם הם הכנפים וזקן שאמרו היינו זקן שקנה חכמה ועד"ז אני מפרש היעוד הנבואה אשר נאמר סוף מלאכי הנני שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שהבנים הם פחז כמים וזה להם לחסרון אם הולכים בעצת עצמם אבל אם הולכים בעצת אבותם אז ישוב הפחיתות הזה למעלת שיפעלו הטוב במהירות ובהשתדלות ואז יתעלו על אבותם שיש להם ב' מעלות שמעלות הזקנים בידיעה ומעלות הנערים בעשי' וכשירכבו הב' להדדי אז יתעלו וזה שאמר שאני' הנביא ישיב לב אבוא על בנים שיהי' ידיעת ועצת אבות על בנים ואז יהי' לב בנים מעולה ויותר חשוב וזה על אבותם ע"ד שאמרו וחד מינן כד סליק להתם הוא כתרי מנייהו ועל היינו לשון למעלה וחשיבות ולכך צוה ה' שיהיו הזקנים כאן כדי שיהי' לאהרן למוסר ולדברים כבושין שיראה בעצמו ויכיר שהזקנים הם חשובים יותר ועי"ז לא יגבה לבו ושאר בני ישראל יקחו מוסר וינהגו כבוד בכהנים שאם הזקנים נוהגים בם כבוד ולנגד עיניהם נעשה כה מהם יראו ומי ראה אלו עושים להם כבוד ולא ינהג בהם כבוד כן איכא למימר:

קרב אל המזבח וגו' ופרש"י שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת לשון לכך אינו מדוקדק וכבר בארנו במקום אחר ויש לפרש עוד דהנה לפעמים האדם מתעצל ויניח מעשות דבר או משום דהדבר ההוא חשוב לאדם מאוד וגדול בעיניו וסובר שאין בכוחו להשיג הדבר ההוא ויניחו לגמרי כנאמר כי ראמות לאויל חכמות וגו' אמנם זה הוא מפתויי היצר כי האדם אם יעשה וישתדל לפי כוחו יוכל להשיג הרבה מעניני העולם וכל שכן אם הוא מתעצל בתורה ובמצות שסובר שקשה וגבוה דרכי הא זה שקר שאם ירצה באמת ותמים אזי יש לאדם הרבה כח וכל שכן שהשי"ת עוזרו עד"ז אמר בתהלים קל"ח כי רם ה' ושפל יראה אע"ג שרם ה' אעפ"כ שפל יראה וכך בעשיות המצות וכבר גזר התנא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי כל הרוצה ליטול השם והבא לטהר מסייעין לו וזה שאמר ועמך כלם צדיקים וגו' ואדרבה כל שמכיר יותר חסרונו זה הוא היותר מקובל אצל השי"ת כי ה' שוכן את דכא ויסייע לו להשלים תכליתו וזה שאמר שהי' אהרן בוש והי' אצלו מעשה עבודה רם ונשא ומדרגת עצמו הי' קטן מאד וע"ז אמר לו לכך נבחרת שהשי"ת בוחר בענוים והר סיני יוכיח ואין לך ליבוש ולא לירא.

אמנם יש עוד סבה שנית לעצלות האדם בעשיית המצות והתורה והוא שאינו חשוב בעיניו ואינו מכיר מעלות התורה והמצוות ולא נחשבו בעיניו כי אם העולם ומלואו ועד"ז אמר באבות פ"ז בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה והכונה עפ"י האמור העולם והתורה מעשה ידי אומן אחד ה' אחד' עשה וזה ואת זה וא"כ כשנדע מאומן אחד שכל מעשיו הם מתוקנים כ"ם בחכמה ובתכלית עשוים אז שוב אין צריכין דרישה והאומן מעיד על פעלו ואיך יאהב הדם לעולם והכיר בה גבורות הבורא ב"ה בכל יום ויום בהתחלפות ערב ובקר וצהרים והתחלת הד' תקופות והכל לטובה ולתכלית ואיך בימות הגשמים נחלש וכאלו מת הטבע ובעת האביב נתחי' והכל יעמוד מחלושותו וממיתו והכל נתחי' כתחיית המתים ואיך לא יכיר מחכמת ה' אשר יוכר בעולם כנאמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ובתורת ה' לא יכיר חכמתו ובמצותיו לא יכיר תבונתו וזה עליבה לתורת ה' וזה שאמר בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ר"ל מצד הקול אשר יתן כל יום ויום כנאמר יום לים יביע אומר וגו' מקול הזה יצא בת קול מהר חורב שאם בעולם כך איך לא יחשבו התורה ומעשה ידי יוצר אחד וזה שאמר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שאם לא יחשבו התורה עכ"ח גם עולמם לא יחשבו ואוי להם שנבראו ובפרט אם יראה איך משתדל בכל עת בעניני העולם ותעצומת הזמן ומתרפה במלאכת השמים ועיקר השתדלות האדם לקנות ממון כדי שיוכל להיות לו למזון ולסעוד להחיות בו וא"כ העניני העולם הם רק תועלת לצורך קיום החיות אבל לא יוכלו ליתן לו החיות בעצם ואם יבא האדם לידי סכנת החיות לא יועיל הון ביום עברה לא כן התורה והמצות הם יוכלו לפעול על החיות בעצם אפי' אם כל סעדי העולם יפסקו עדיין יש תקוה שיעמודו לו זכות תורה ומצות וה' ישלח דברו ויעזרהו וזה שאמר בקהלת כי בצל החכמה צל הכסף ויתרון דעת החכמה תחי' בעלי' והוא עפ"י הנ"ל כי יש יתרון לדעת כי החכמה בעצם תחי' בעליו משא"כ הכסף הוא רק צורך לקיום ולהספקת החיות ולא יפעל על החיים בעצם וזה שאמר ומרמז נמי במן בפ' עקב ויענך וירעיבך וגו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם אמר עפ"י הנ"ל שלחם הטבעי אינו פועל בעצם על החיות אלא לצורך קיום החיות וצריך דבר אחר לחיות משא"כ מוצא פי ה' הוא יחיה האדם בעצם ויפעל על החיות האנושיי לכך המטיר הלחם מן השמים שמשם מקור החיות להראות שע"י מעשיהם בתורה ובצמות יזכו לצרף הקיום להחיות ומזונות לה וגם החיות בעצם והיינו הנה אנכי ממטיר לכם לחם מן השמים ב' הדברים מחוברים הקיום והחיות:

במדרש ילקוט ריש ויהי ביום השמיני קרא משה פתר בקרא במשלי ט' חכמות בנתה ביתה ר' אבא בר כהנא פתר קרא באוהל מועד חצבה עתידי' שבעה אלו שבעת ימי המלואים שנאמר שבעת ימים תמלא את ידיהם טובח' טבח אלו קרבנות מסכה יינה אלו הנסכים אף ערכה זה לחם הפנים שלחה נערותי' תקרא זה משה שנא' ביום השמיני קרא לאהרן וגו' עיי"ש הסמיכות של הקרא הזה לכאן צריך ביאור והמשך וגם צריך ביאור המשך סיפא דקרא שם במשלי מי פתי יסור הנה וגו' עיי"ש ונראה בעזה"י המשכן הי' תכלית העולם כמו שאמרו חז"ל מיום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתונים והכוונה והביאור כיון דתכלית העולם להכיר את מי שאמר והי' העולם ולקרב ולדמות עצמו אליו והאדם החומריי קשה להשיג לו את הרוחני וכ"ש לדמות אליו אמנם ע"י שנתחבר ונתלבש הרוחני בגשמיי ע"י עבודת ה' עי"ז נתחבר גם חרוחני' למטה ועשרה ניסים נעשו לאבותינו בבה"מ וכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם שם במקום הקודש נתעלו ונתקרבו אל הרוחניי ולקרב עצמם לבוראם והמקדש והם שפעלו על כל המון ישראל זה ענין הדירה והחיבור ונעשה ע"י עבודה שהוא אחד מג' עמודי העולם כדתנן בפ"א דאבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה היינו להכיר את מי שאמר והי' העולם ועל העבודה לקרב עצמו אליו ועל גמ"ח לדמות עצמו אליו מה הוא חנון אף אתה חנון אמנם עניני התורה והעבודה אין רשאי לעשותן עפ"י שכלו ורצון עצמו ולקיים לחוב וישר מה שנראה בעיניו וכנאמר אל תהי חכם בעיניך וגו' ובין בעניני לימוד והוראה ועניני העולם לא יעמוד אדם על דעתו ורצונו אלא צריך להציע ולקרב דעתו נגד השאר אנשים וכפי הסכמה כך יהי' והלימוד והמופת ע"ז כי לא לאדם לבדו דרכו ומעשיו להיות כל איש הישר בעיניו יעשה ולהיות שורר בביתו הלא קיימו וקבלו חז"ל כי העולם נידון לפי רובו ואמרו חז"ל ספ"ק דקידושין והביאו הרמב"ם בפ"ג מתשובה לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא חציו זכאי וחציו חייב וכאילו העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובו עשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות שנאמר וצדיק יסוד עולם וכיון שכן שכל מעשיו פועלים גם על העולם איך הוי אמינא שיהי' רשאי לעשות כפי רצונו ובשלו הוא רשאי משא"כ בשל אחרים וזה נראה כוונת הקרא במשלי מה' מצעדי גבר כוננו כי לא לאדם דרכו והיינו כיון דלא לאדם בלבד דרכו אלא לכל העולם עכ"ח ראו שמה' מצעדי גבר כוננו זה ליעוד אחד ויסוד אחד שנוכל ללמוד מן היסוד הנ"ל לפי רובו אמנם עוד לימוד שני המועיל מאוד נוכל ללמוד מזה לשמור עצמו מכל חטא ופשע שאיך אעשה הרעה הגדולה הזאת חטאתי לאלקים שע"י החטא ההוא לאלקים אפשר שיעשה רעה גדולה לכלל העולם ויהי' ע"י עבירה שבין אדם למקום גם עבירה שבין אדם לחבירו ועבירה שבין אדם לחבירו קשה יותר התשובה שאפי' יוה"כ אינו מכפר עד שירצה את חבירו ועד"ז אני מפרש הקרא בקהלת תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה תהי' רעה מל הארץ ואמרו חז"ל תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי שבת וגם לשמנ' אלו שמונה ימי מילה ונראה עפ"י הנ"ל כל העולם נכלל בכלל שבעה ימי שבת והוא בנין העולם וכאשר אמרנו שבכל מעשיו פועלים על כלל העולם ועי"ז ראוי לאדם להרחיק מעבירת שהוא הנקרא בשם שמונה ימי מילה למול את ערלת לבבו כנא' ומלת' את ערלת לבבכם ונאמר ומל ה' את לבבך להרחיק מתאוות וזה שאמר תן חלק לשבעה היינו שכל מעשיך הוא חלק לשבעה והעולם נידון עפ"י כולו ולזאת וגם לשמונה ועי"ז תסובב לבבך למול אותו ולחתוך מתאוותך לשם ה' כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ אולי תכריע אתה את כל העולם כולו שב לחובה חלילה או תזכה להכריע לזכות, ולימוד ויסוד הנ"ל שפעולת האדם פועל ונידון עפ"י רובו יש לה עוד יסודות טובים שעי"ז יהדר לסבב את טובת חבירו ויראה להוכיח ולשוב רבים מעון כי ידע שגם לעצמו הוא עושה וכנאמר הוכח תוכיח את עמיתך שע"י שתוכיח לעמיתך גם לעצמך תוכיח ותפעל לך כנ"ל השתדל להשיב רבים מעון וכבר אמרנו שיסוד הנ"ל הוא גורם שלא יהי' אדם עומד על דעתו אלא יתערב דעתו עם דעת הבריות בכל נידון ונידון וזה יש לקרוא בכלל מסכה יינה דיין נמלץ לתורה ולחכמה והמיזוג והמיסוך היינו לערב דעות כל איש איש ואיש לערבם ולעשות מהם על ידי התערבם משקה אחד להוציא הדין והדיע' לאמתו ובזה יכנה התורה והחכמה והלימוד הד' כיון שהעולם נידון בשביל רובו א"כ אפשר שהוא זוכה גם בשביל אחר ועי"ז ישפיע מחלקו גם לעניים וירבה בצדק' ובגמ"ח הועיל והוא ג"כ נהנה הרבה פעמים בזכות אחר ובמעלתו וטובתו והיינו בכלל ואף ערכה שולחנה וזה כוונת המדרש הנ"ל שביאר חכמות בנתה ביתה על אוהל דהינו בריאות עולם שנברא בחכמה כנא' וחכמה יסדה ארך וכדי לקרב התכלית להיות נגד הפנים קרבת אלקים כדלעיל לכך בנתה אוהל מועד להיות לציור ולמופת נגד כל איש שקרבת אלקים יחפצון חצבת עמודי' שבעה חצבה ותיקנה ועשתה החכמה כה לעמודים שבעה דהיינו לפי הנ"ל שיהי' הכל תלוי' בכלל העולם ויכפר ויתקן זה על זה ויהי' העולם נידון בכלל והיינו שבעה ומפרש איך יקרא זה עמוד ומה יש מעלה ביסוד הכלל הזה אמר טבחה טבחה שעי"ז יסבב שגם אחרים יזבחו לה' ויקרבו ושנית ומסכה יינה שעי"ז לא יהי' עומד על דעתו אלא יערב דעתו ויהי' דעהו מעורבת עם הבריות ואף מעלה שלישית שערכה שלחנה וחז"ל המליצו במדרש הנ"ל טבחה אלו הקרבנות שע"י הקרבנות מקרבין גם אחרים ומסכה יינה אלו הנסכים שעי"ז יהי' אות שמנסך יינו היינו שישפוך שכלו ע"ג המזבח דהיינו כרצון הבורא ב"ה ולא יעמוד על דעתו לא נגד התורה ולא נגד חבירו ואף ערכה שלחנה זה לחם הפנים שעי"ז יתן לעניים בסבר פנים יפות וא"ש:

אמנם עדיין צריכין אנו למודע' שלא די שמעש' עבודה פועל על כל העולם הזה אלא גם על העולמות העליונים שמתקיימים במעש' העול' התחתון וזה שהמליצו חז"ל במדרש פ' ויצא והנה סלם זה המזבח מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ' והיינו החיבור ע"י הקרבנות מוצב ארצה וגם ראשו בשמים ומלאכי אלקים הכהנים עובדי ה' עולים ויורדים בו והמופת על זה היא היציאת אש מן השמים לאכול את העולה ואת המנחה ואיך תפעול תפילת הצדיקים להשלים רצון יראיו עד למעלה למעלה ואיך ע"י המעשים קרוב ה' לנבואיו ומשלח את רוחו אליהם ובשם יקראם ובחר בכהני שלוחי דרחמנא לקבל הקרבנות ולעבוד אותם ואם כח המעשה גדול כל כך איך לא יפול לב האדם החוט' בשם לו על לבו איך ע"י מעשיו הי' יכול לפעול גדולות ונפלאות ולא די שלא פעל זאת אדרבה הלך אחור ופגם בכמה ענינים עד למעלה הלא יבוש ויכלם יציר חומר על זאת ולזה בצאת אש מן השמים ותאכל הי' ישראל בין השמחה והעצב והבוש' השמחה על שבאמצעות קרבנותיהם נתגלה כבוד המעשה ורצון ה' ולכך כשיצא אש ירונו בשמחה וגם נפלו על פניהם בבושה ובכלימה איך בכל זאת חטאו לה' וכ"ש כשישים האדם אל לבו שבאותו עת עצמו שחוטאין גם אז השגחת ה' עליהם ואינו מונע כל טוב מהם והראי' כמו שנאמר בנחמי' שסיפר גם עשו עגל מסכה ויעשו נאצות גדולות וגם אז מנך לא מנעת מפיהם ועמוד עננך עומד עליהם וגו' ע"ש והאדם יעלה על דעתו שאינו ראוי כן דבזה הוי כאילו מחזיק ידי עוברי עבירה אבל חסדי ה' הגדולים ורואה כי הבחירה היא נצרכת וגם רואה שיבוא מזה דבר טוב או בן שיוליד עושה חסד לאלפים ובזה אני מפרש במלכים במאמר אלי' ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית והיינו שעי"ז ידעו שהעולם מחובר ומה שנעשה בעוה"ז בשם אלקים ובטבע שגי' אלקים הוא נעשה למעלה בשם הוי' ב"ה ואתה הסיבות את לבם אחורנית ר"ל את כמו עם ר"ל שאפי' בשעה שלבם אחורנית אתה היית מנהיגם ועושה סיבובים להם לטובתם ובזה עצמו נתביישו ונפלו על פניהם, והנה החיבור הזה נלמד ג"כ במה שבחר ה' דווקא בשמיני למילואים לקרוא לאהרן ולבניו דשבעה הם ימי העולם אבל השמיני הוא למעלה מן הטבע והיינו שקרא אותם מלמעלה וזה שדרשו חז"ל תשלח נערותי' תקרא דקאי על יום השמיני שקרא לאהרן והיינו דמסיים על גפי מרומי קרת היינו למעלה מן השמים ובזה עצמה תפרסם שאפי' הפתי יראה זה כיון שבעיניו יראה ולזאת גם פתי יסור הנה וגו' ועזבו פתאים וחיו היינו חיות הנצחיי כי סכל אדוק ומחובר כיון שפועל על למעלה וא"ש הכל:

והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני וגו' יש לפרש ע"ד הנאמר במדרש בפ' קדושים העליונים שאין בהם יה"ר די להם בקדושה אחת אבל התחתונים שיש בהם יה"ר הלואי ויעמדו ב"ב קדושים והכוונה על הגדרים וסייגים שאין להם שייכות בעליונים הואיל ואין בהם יה"ר לכך עושים דברו לשמוע בקול דברו משא"כ בתחתונים שצריך חיזוק וסיוע וגדרים כדי שיוכל לעמוד ולכך אמר והתקדשתם בבנין התפעל להורות על חיזוק הפעולה שרק ע"י חיזוק הפעולה אפשר שיהיו קדושים כי קדוש אני ר"ל רק השי"ת אפשר לו להיות קדוש ולעמוד בקדושה אחת:

פרשת תזריע

בפרקי אבות פ"ג מי"ה ראב"ח אומר קינין ופתחי נידה הן הן גופ' הלכות תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה ונראה בעזהש"י לפרש ונקיים לפרש דברי המדרש שראיתי בס' מטה נפתלי לא אכל אדם מעץ הדעת עד שהראה לחוה דם נידה והוא פלא וביותר קשה הלא זה מן העונשים מן הרבה ארבה עצבונך והרונך ונראה כוונת המדרש לפי מה שראיתי ספרים לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו שעי"ז אדרבה עושה נחת רוח לבוראו באם מתאמץ לשוב למדרגתו וגם לעצמו הוא נחת רוח ששב ונתעלה כי דבר שהוא תמידי אינו עושה רושם על האדם ואינו פועל עליו להיות אהוב כמו שדרשו חז"ל אשר אנכי מצוך היום בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים וה"נ אמרו במדרש שלכך הטביע ה' את טבע האשה להיות בנידת דוותה להיות מרוחקה מבעלה כמה פעמים שעי"ז נתחדש בכל עת אהבתה ועי"ז יהי' שלום בית יותר וזה הי' פיתוי היצר הרע והנחש לאדם שע"י העץ דעת נעשה טוב ורע לפעמים טוב ולפעמים רע ועי"ז אדרבה יהי' עבודתו יותר חשוב ויתר אהוב בעיני ה' ויותר נחת רוח לבוראו כשם שהאשה אהוב יותר ע"י דם נידה ובמקום הריחוק שם הוא הקירוב ובזה באמת נתפתה והיינו דקאמר המדרש הנ"ל דלא אכל אדם עץ הדעת עד שהראה חוה לו מעלות הריחוק ונפילה ממדריגה שזה מדריך לטוב כזה הראה הנחש מעלות העץ טוב ורע וניסת בזה, ולכך נעשה מדם כנגד מדה שבזה הסברא שהועיל לנחש ולאשה להסיתו מזה עצמו נענשה בדם כידה ולידה וכנאמר הרבה ארבה עצבונך והרונך וגו', ולזאת הואיל והאדם נעשה עלול לחטוא וליפול ממדרגתו הטביע ה' בו ג"כ תשוקה שיתאוה למקור אשר ממנו נולד וחן מקום על יושבי' וחן מקום יולדתו עליו וכל דבר שואף למקומו ומה"ר וגם ציפור מצאה בית ודרור קן לה לשוט לפרוח אל הקן ואם רובצת על האפרוחים להרבות זרע ולקיים מינה כאלו הם שואפים להחזיק קיומם וחיותם לעולם זה ראוי לאדם לעורר לשוב לה' ולילך בדרך הטוב שתוכל הנשמה לשוב לממחן חפצה למקורה וגם האדם עפר מן האדמה ממזבח כפרה נברא וה' עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים וכל שכן שראוי לעורר אותו אם ישים אל לבו שרק הדרך הטוב נותן הנצחיות והקיום אשר אליו שואפים אפי' העופות ואפשר שלכך קרבן היולדת קן לעורר אותה על תשוקה הנ"ל וכן קרבן הזיבה עפ"י הנ"ל הוא על דרך זה:

אמנם מי צריך התעוררת הזה מי שהוא חלוש ונופל ממדרגתו ולזאת צריך הוא להתאזר ולהתחזק ע"י ציורים כאלו אבל מי שהולך בכל עת בדרך הטוב ומקיף וסובב הולך על דרך אחד א"צ לזה והיינו דקאמר במשנה הנ"ל קינין הלימוד מן הקינין איך תשאוף לנצחיות ומקורה ופתחי נידה איך ע"י נידה והרחקה נתרבה אהבה כך במקום בעלי תשובה אין צדיקין עומדין בחינות אלו הן הן גופי הלכות הם העושין לגוף החלוש ונופל להיות מהלך אבל תקופות שהיינו תקופות השמים הסובבים בלי נפילה והגמטריאות החשבון ההוא המופשט ההולך אל בלתי תכלית כאילו הוא נצחיי הרעיון הזה הוא פרפראות ממתיק לחכמה ועיקר [אולי נמלץ יותר לפרש הן הן גופי הלכות היינו דבחינות ולמודים של קינין ופתחי נדה אף שגורמים לאדם להיות הולך וטוב בכ"ז נגד בחינות ולימודי התקופות המה רק גופים עיקרים ונערכים כערך גוף נגד הנשמה כנל"ה] וע'"פי הדרך הנ"ל שפתחי נידה ויולדת הם המלמדים על מעלות התשובה שאדרבה נתעלה המדרגה ע"י זה אפשר ליתן טעם שלכך נאמר כאן ביולדת לבן או לבת תביא כבש לעולה ונאמר עולה קודם לחטאת ופרש"י דהיינו למקראה דהיינו כיון שהוא בעל תשוב' ושהוא עלול ליפול צרך לשום לנגד עיניו מעלות הנצחיות כדלעיל שהוא הרמז העולה קודח לחטאת למקראה, ואפשר שמרמז כאן הגאולה שנקראת מדברי נביאים לידה ואז כל הרשעה תכלה ואז עולה קודמת:

פרשת מצורע

במדרש רבה כי תבאו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם הד"ד אך טוב לישראל אלקים לברי לבב וצריך ביאור ההמשך ובמדרש שם אמרו יכול לכל ת"ל אלקים לברי לבב וצריך ג"כ ביאור ונראה בעזה"י אחד מעיקרי אמונתנו שהשי"ת משיח בעליונים ובתחתונים לא לבד השגחה כללית אלא גם השגחה פרטית ופרטי פרטית טל הכל משגיח השי"ת ומשדד ומנהיג את עולמו וסיבת כל המסובבים בעולם וכל אישי האדם הם חשובים בעיני המקום כעולם מלא שהרי גם העולם מלא אינו נחשב לגדולתו של הקב"ה ושמים כעשן נמלחו וא"כ היך אמר דהאדם הפרטי אינו חשוב וראוי להשגחת השי"ת שאם נאמר מצד חשיבות הרי גם כל העולם כאין נגדו וגם שמים לא זכו בעיניו וגם אם נאמר מצד ריחוק ושאין לאדם פרטי יחס להשי"ת הלא גם בינו להעולם כולו אין יחוס ועד"ז אמר אין כמוך באלקים ואין כמעשיך מלכותך מלכות כל עולמים ר"ל כיון שאין כמוך ואינו חשוב נגדך ואין כמעשיך שאי אפשר לקרב להש"י ע"י השתלשלות כמו שהתחכמו הפילסופים הקדמונים וגם קצת ממחקרי עמנו כי אינו אמת שאין יחוס לעולם בין הגשם ובין הנבדל מגשם וא"כ אין כמעשיך וממילא ג"כ מלכותך מלכות כל עולמים שאין פחיתות לזה מזה וא"כ ממשלתך בכל דור ודור וגם אין לומר מצד השנוי שאין ידיעתו כידיעתינו וכהשגחתינו והראי' על השגחתו וידיעתו הפרטית כי אי אפשר לייחס להקב"ה פעולה בטילה וכבר חלק במורה הפעולות לד' פעולות פעולת ההבל ופעולת השחוק ופעולת ריק ופעולת הטוב, והטוב היינו שנמשך הטוב התכלית הנרצה ממנה ועכ"ח אין תכלית העולם אלא האנשים הטובים וכמו שהאריך וביאר הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים וראיתי בני עלי' והמה מעוטים אמרו חז"ל וכבר הביא הרמב"ם שם דברי בן עזאי שאמר בראותו אוכלוסי' בהר הבית ברוך שברא כל אלה לשרתני וא"כ כיון שרק צדיק אחד יסוד העולם ועכ"ח רואה ומשגיח השי"ת על איש פרטי ועפ"ז מבואר הפסוק בישעי' סי' מ"ג פסוק כ"ה ואל מי תדמיוני ואשו' יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר והדקדוקים רבו ובמדרש רבה פ' קהלת אמר עליו ואל מי תדמיוני וגו' א"כ יאמר קדוש וגו' וצריך ג"כ ביאור ולהנ"ל הוא מבואר מתחילה מבאר הכתוב לבטל דיעות האומרים בבריא' ע"ד השתלשלות ע"ז אמר אל מי תדמיוני ואשוה לומר בריאה ע"ד השתלשלות וכמו שאמר ג"כ בעקרים וכיון שכן א"כ יאמר קדוש שאו מרום עיניכם והסתכלו מי ברא אלה הרי השי"ת לא יברא דבר ללא תכלית והסתכלו ג"כ שמוציא במספר צבאם ובסדר נכון וכל מסודר יש לו מסדר ולכלם בשם יקרא דהיינו שיש לכל אחד תכלית מיועד והוא לתכלית האדם המעולה וזה שאמר מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר שהרי בשביל איש פרטי נברא א"כ עכ"ח השי"ת משגיח אפי' בפרטי ואת זאת בא הקב"ה ללמד אותנו בפ' מצורע איך השגיח השי"ת על כל פרט ואם יחזיק הבית לו יתן ה' נגע בבית אחוזתם למען ישכיל וידע כי לא לו הבית ואולי יקח מוסר וע"ז מביא המדרש הקרא אך טוב לישראל אלקים ואמר יכול לכל ר"ל שהוי אמינא דווקא עבור הכלל טוב ה' ולא לפרש בדבר הנוגע ליחיד ת"ל לברי לבב גם לפרטיים להורות שגם הנגעים הם לטובה להתעורר לתשובה וזה שאמר אך טוב לישראל אלקים גם חמידת הדין והעונש הוא לטובה ולכך אמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ותראו כי טוב ולזאת ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם תדעו כי גם זה לטובה להתעורר לתשובה ולכך ובא אשר לו הבית כפרש"י והגיד לכהן ויאמר כנגע נראה לי בבית.

והנה ההשגחה פרטית הנ"ל הוא מלמדת אותנו חשיבות האדם איך אדם פרטי נחשב בעיני הקב"ה ואיך ראוי לקרב ולרחם על כל אדם שאם הקב"ה ברא עולם ומלואו בשביל יחידי סגולה והשאר הם עומדים רק ביחוס אליו א"כ האדם העומד יחיד ואין לו שייכות עם אחר ורק כל מה שהוא עושה לעצמו זה הוא אינו חשוב ואינו ראוי לחיים שאם הוא אינו צדיק ואין לו יחוס לאחרים צדיקים א"כ למה לו חיים ואם הוא צדיק א"כ הוא מחליש בזה כח האחרים וגורם מיתה לאחרים לכך גורלו ג"כ איכו לחיים והוא המצורע אשר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו וחשוב כמת ובזה יש ליישב המאמר במדרש רבה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות וקרא מאן בעי סמא דחיי אודיק עלי' ר' ינאי וגו' ואמר לא את צרכית לדידי ואודוקי עלי' וביאר לו הקרא מי האיש החפץ חיים וגו' עי"ש במדרש ובעקידה פ' זו ועפ"י הנ"ל נראה דהנה דבר שגורם אריכות ימים הוא גמילות חסד דאפי' אם חטאו גרם או זמנו בא להסתלק מן העולם מ"מ אפשר בזכות הרבים הנהנים ממנו ישאר בחיים וכנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמנם יש עוד דבר הגורם אריכות ימים הוא התורה כנאמר אורך ימים בימינה וגו' ונאמר כי היא חייך ואורך וגו' והרבה פסוקים כיוצא בזה שע"י התורה נחלש כח היצר והחטא המביא את המות וממילא יאריך ימים אמנם יש חילוק בין הנך ב' הסיבות וגורמים החיים התורה גורמת החיים דוקא תורה לשמה כנאמר אורך ימים בימינה וא"כ אי אפשר שיאמר שמי שחפץ חיים יעסוק בתורה שא"כ כבר אינו עוסק בתורה לשמה ואין לה סגולה ה"את יתירה מעלה של גמילות חסדים שגורמת חיים אפי' בשלא לשמ' וא"כ איש החפץ חיים ואוהב החיים והימיר לראות טוב והצלחה להיות לו עושר וכבוד לזה אין תקנ' בסם חיים של תור' אלא בנצור לשונך מרע כיון שהוא שומר פיו ואינו רוצה לדבר גנאי בחבירו שהוא נברא בצלם אלקים ולא ימלט שאין לו מידה טובה וגם שהרי הוא אדם עלול לטעות ולחטוא ומי שילמד זכות כזה על חבירו וידונו לזכות זה גם לא יקום ולא יטור שמעביר על מידותיו משום חולשת האדם וכך ידינו אותו לזכות וכמו שאמרו חז"ל נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע דכיון שהוא מחשיב האדם לחלוש וכן האמת אין הקב"ה מדקדק עמו אבל מי שמדקדק עם חברו וא"כ עכ"ח יחשיב האדם לגבור על חטאיו וגבר על חטאיו א"כ לפי שיטתו ידקדקו עמו וגם עד"ז אמר שלמה הע"ה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו והיינו שלא ידבר באדם מצד חולשתו גם עמו לא ידקדקו וזה העצה שיעץ לן דהע"ה באיש החפץ חיים ואוהב ימים לראות טוב ישים לנגד עינו חולשת האדם ולא ידבר מחברו וידונו לכף זכות וגם יסור מרע ולא יגבה לבו לאמור אני אעשה ולא אחטא אלא יעשה טוב אחר שיסור מרע ויבקש שלום ויהי' ירא חטא ויראת ה' תוסף ימים הואיל ומרחק עצמו מן החטא ומכיר חסרונו ואין לחוש שיקולקל ויכול להאריך ימים והוא באמת סמא דחיי ולכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע היינו המוציא שם רע באגודים אז ואזוב וכפרש"י שישפיל עצמו והוא השורש והסיב' לרע וסר שורש עונו וחטאתו תכופר:

והנה יותר יש לכוון בלשון הקרא עפ"י אבות הוי מתלמודיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והכוונה דהנה לפעמים יש אוהב שלום שאינו מרגיל קטטה עם הבריות אבל עי"ז הוא אינו איש אמת שמניח האמת והאי עלמא עלמא דשקרא אבל בזה אדרבה צריך שיפרסם האמת ולגלות לעוברי רצון ה' את שקרם ועד"ז שמעתי מפי מורי הגאון מהרמ"ס זצ"ל האמת והשלום אהבו היינו האמת והשלום אהבו ובבחינה הזאת אדרבה בזה רודף השלום אבל באמת הוא השלום האמיתי שבזה אוהב גמור ואמת לא אוהב שקר אוהב החיצון אלא בזה הוא אוהב אותי מצד בריאתו ותכליתו וזה שאמר במדות אהרן אוהב שלום ורודף שלום כנ"ל והיינו מצד שהוא אוהב את הבריות מצד בריאתם לא למשוך מהם תועלת או לכבוד עצמו הוא דורש אלא אמיתי ולזה מקרבן לתור' ואיש כזה יש לו חלק גדול בעולם הזה ובעוה"ב שהם הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא וזה שאמר דהע"ה מי האיש החפץ קיים היינו החיים האמיתיים המוסריים והנצחיים וגם מבקש ואוהב ימים היינו החיים הזמניים וגם מבקש לראות טוב הצלחה ומי שמבקש שיהיו ג' אלו קשורים ודבוקים יחד והשיב שלזה צריך שיקשר ויחבר ג"כ מדות טובות שהם ג' כללים אחד נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה היינו ב' מיני לשון הרע וכמו שכ' הרמב"ם בפ"ז מהל' דיעות אחד שמדבר בפירוש והב' שמדבר בדרך שחוק ורמאות ועל שניהם אינו די שלא ידבר אלא צריך שישמור וינצור פיו ולשונו מצד שהוא רגילות באדם וכמו שאמרו כולן באבק לשון הרע ועי"ז כיון שלא יעשה לשום אדם רעה יזכה בעוה"ז בהצלחה ע"ד שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ובפרט אם שומר לשונו מצד שזה האדם נברא בצלם אלקים ובן אברהם יצחק ויעקב ואיך יגנה אותו וגם מצד שהוא מכיר חולשת האדם כנ"ל ישוב המדה השנית סור מרע ועשה טוב שיסור מכל רע מצד חולשתו וכיון שיהי' מושרש בזה עוד יבוא לכלל מדה הג' המשלמת הכל שיבקש שלום וירדפהו והיינו כנ"ל שיאהב האמת והשלום ועי"ז ממילא יזכה לפירות בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב ויזכה לחיים כנ"ל בעוה"ז והואיל וזכות הרבים תלי' בו לא יבוא לידי חטא וממילא יחי' חיים בטוחי' וזה שאמר שהזהיר משה וזאת תהי' תורת המצורע היינו המוציא רע ביום טהרתו והובא אל הכהן היינו שזה יהי' לו ללימוד דווקא אם נטהר יכול לבוא אל הכהן שאל"כ בדד ישב מצד שהאדם חלוש וילמד משכניו הרעים כשם שמחלת הגוף יש מהם ארסיים המחליאים ומדבקים באדם אחר כך בחולי הנפשות והולך את חכמים יחכם ורוע כסילים ירועע היינו שבעצמו יש לו לאדם חלק המחכים הנפש והנשמה וחלק שעושה אותו רע היינו יצה"ר שבגוף והולך את חכמים יחכם ע"י חלק הנשמה שמתעורר ע"י ומצא מין את מינו וניעור ורוע כסילים ירוע מחלק היצה"ר ומצא מינו וניער ולכך בדד ישב בעת טהרתו אדרבה ידבק בחכמים ותלמידיהם בכהן שהוא מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום עד יתקיי' בנו הקרא בישעי' וכל בניך לימודי ה' ולא יהי' צריך להיות רודף שלום אלא ורב שלום בניך בבי"א:

פרשת אחרי מות

במדרש רבה בפסוק איש איש אשר ישחט שור וכו' חוץ למחנה הה"ד עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים כל מה שאסר לן התיר לן אסר לן דם התיר לן כבד אסר לן חלב התיר לן חי' וכו' עיי"ש שהאריך וצריך ביאור והמשך לכאן הנה רמב"ן כתב דפשטא דקרא משמע כמאן דאמר בשר תאוה אסור במדבר ולכך כל בשר הנאכל הוא קדשים וצריך להביאו למשכן ושפיר סתם הקרא ע"ש. והנה טעם דאסר לן במדבר בשר תאוה יש להסביר דהקב"ה לא התיר בשר בע"ח אלא לצורך דאדם הראשון הי' אסור לאכול בשר עד כח לאחר המבול וביאר בעל העקדה שם דלאחר המבול שירדה תשות כח קצת לעולם שהרי חזינן שנתמעטו ימי חיי הדורות והי' צורך באכילת הבשר לחזק גופם ולכך זה מעלה ושלימות לבע"ח שעל ידו יחזק כח האדם לשרת את קונו ע"ש ומצד טעם הזה א"ש במדבר שאכלו המן לחם אבירים שנשתנה טעמו לכל מיני מאכלים והי' בו כל הכוחות שוב לא הי' צריכין לבשר לחזק גופם והי' כמו קודם המבול ולכך אסור להם בשר אמנם כבר כ' בספרים דכל הדברים צריכין להתעלות ומעלה לדצ"ח שע"י זה שאדם אוכל אותם נתעלו ונתדבקו באדם ונעשה כל העולם חיבור אחד ולזאת צוה השי"ת שאם ירצו לאכול בשר יקדישו לשלמים ויהי' מהם בשר קודש וגם יאכל האדם מהם ויתעלו ויתדבקו באדם והכל אחד ולא יהי' נעשה לבעלי חיים שלא כדין ויהי' להם ג"כ עליי' ולכך אם שחטן בחוץ חשוב לי' הקרא כאלו דם שפך שעשה שלא כדין וגם ביזה קודש ולכך חייב כרת ועפ"י האמור שיש למאכל עלוי ע"י אכילת אדם נראה לי טעם מה שאמרו חז"ל כל מה שאסר לן התיר לן כנגדו דעלוי הנ"ל שייך בדברים טהורים ובטמאים מה איכא וכלי מעשה בראשית אחד הוא אמנם ע"י שהתיר לן כנגדו דבר שיש לו אותו כח ועצמיות לכך אפשר שע"י אכילת אותו דבר היתר נתעלה המין כולו:

ועפי"ז א"ש המשך המדרש הנ"ל דהפסוק אמר אשר ישחט שור או כשב חוץ למחנה כאלו דם שפך דנעשה להם שלא כדין כמו שהסברתי וע"ז מביא הקרא דעושה משפט לעשוקים דיש ללמוד ק"ו אם לבהמה כך לאדם לא כ"ש והיינו דמפרשה זו למדנו הה"ד דהשי"ת עושה משפט לעשוקי' ולכך נותן לחם לרעבים היינו ישראל שנאמר ויענך וירעיבך ולכך ניתן לישראל רק לחם למעוטי בשר דבשר תאוה אסור להם לרעבים דהיינו תאוה כנ"ל וה' מתיר אסורים ר"ל לפי המדרש דרק אם נשחטו להשי"ת דהיינו לקדשים זה מתיר אסורים דעי"ז נתעלה וע"ז מביא הדרש שלכך נקט קרא לשון רבים דלא קאי דווקא על איסור זה אלא גם על שאר איסורים שכל שאסר לן שרא לן כנגדו כדי להעלותו. וא"ש, וכיון שהשי"ת עושה משפט אפי' משפט בהמה כ"ש שראוי לאדם להיות נזהר במשפט ודין חבירו שלא להשיג גבולו ולפרוץ ברשות ודין של חבירו וכ"ש שראוי לאדם שלא להשיג דין וחיוב של חלקי גופו ונפשו ליתן לכל אחד כפי הראוי לו ושמרתם את נפשותיכם כתיב ואם יהנה ויעשה דברי' נגד רצון נשמתו אזי אכילת הגוף ענוי לנפש וכמו שפרש"י צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר דאכילת הצדיק אינו כדי למלאות גופו שאז כריסה מלאה זיני בישא ואז נוטה לתאוות ולא לעשות רצון בוראו אבל האוכל כדי שיהיה לו כח לעבוד השי"ת ומשבר תאותו ותאוה נהי' תערב לנפש פי' המפרשים נהי' לשון שבירה שע"י שמשבר התאוה הורגל בזה ואז אינו צריך ללחום מלחמה לעשות רצון בוראו ואז תערב לנפש שיהי' מעש' הנפשיי ערבה ולא ע"י מלחמה ועד"ז אמרו עליו על הלל על קרא דגומל נפשו איש חסד שהלל בשעה שהי' נפטר מתלמידיו הי' מהלך והולך עמם וא"ל תלמודיו להיכן אתה הולך איל לגמול חסד עם הדין האכסניא בגו ביתי א"ל כל יומא אית לך אכסנאי א"ל הדא נפש עלובתא לאו אכסנאי היא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית הוא הכא ועפ"י הנ"ל שהלל אע"ג שהי' נפטר מתלמודיו הי' הולך עמהם וכל מעשיו ומחשבותיו הי' עליהם ועמהם הי' ונראה הכוונה שלא הי' מהלך בדרך הישר לביתו אלא הי' סובב והולך עם תלמודיו עד שסיבב לבוא לביתו וע"ז שאלו אותו תלמודיו מה תכלית של הסביבה הזאת ואמר כדי לגמול חסד עם אכסנאי שיש בגו ביתו והם סברו שכוונתו או להביא לו אוהבים לביתו או מאכלים או ממון ואמרו לו בכל יום יש לך אכסנאי והשיב שתכלית הסביבה לשבר תאותו אע"ג שלאחר שנפטר מתלמודיו הי' חלוש וצריך לסעד לבו לסמכו באשישות ולרפדו בתפוחים אפ"ה רצה לשבר תאותו ולהמשיך הזמן כדי שיאכל לשובע נפשו כדלעיל:

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו וגו' הכתוב סתם וצריך ביאור ע"י פרש"י אפשר שבא ללמד לן להסיר מאתנו שבושים אשר נשתבשו בהם האומות בעת ההוא שהכל בידי המזל והאדם מוכרח בכמה דברים בפרט בעניני הזווגים אשר בא עתה לאסור להם הרבה מהם והאומות סברו שזה מוכרח וחק להם בל יעבורו הנגזר להם כפי המזל ולהורות בא ללמד כי שקר נסכם והכל ביד האדם אע"ג דהמזל ומזג הגוף יש לו כח על האדם להטות אותו לאחד מן הצדדים אבל האדם מצד נשמתו יוכל להטותו על איזה צדדים שירצה והגוף בידו כגרזן ביד החוצב בו והנה הסובר שמזגו או מזלו הוא המדריכו ואין לו נטי' אז מעשיו מיוחסים לארצו ומקומו כפי אויר ומזג הארץ ההוא או מזלו אמנם המודה על האמת יודה כי לא הארץ גורם כנ"ל אלא יש לאדם בחירה ולזה אמר כאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכפי מת שהיא תטה וחגיכם לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה כפי מה שהיא תטה מזגיכם לא תעשו ובחקותיהם במה שהם סוברים לחק שמזלם גורם כן וכן לא תלכו אלא את משפטי תעשו וגו' שהציווי עצמה הוא לכם אות שהאדם בידו שלולי כן לא הי' השם מצוה לשמור ולעשות לבטלה אם אינו בכוחו וזה שאמר את משפטי תעשו וגו' ללכת בהם כי יש לאדם בחירה מצד חלק נשמתו ולזה אמר אני הי' אלקיכם. ולאחר שביאר שהאדם בעל בחירה וחפשי לעשות כל אמר ולימד שעיקר תכלית האדם הוא עבודת ה' שאי אפשר שיהי' תכלית האדם לדבר אחר בעולם שהרי בדברים אחרים אינו בעל בחירה לגמרי כמו דאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וגו' וגם אפשר שיוקח וינתן לאדם עושר וכבוד ובין לילה הי' ובין לילה אבד וא"כ אין זה אושרו וכמו שאמר סילון שאין האדם מאושר בחייו ואמנם ביראת ה' אי אפשר שיוקח ממנו וחישב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וא"כ הוא חפשי ובעל בחירה לזה וא"כ עכ"ח זה תכליתו וזה שאמר ושמרתם את חקתי וגו' ואמרו חז"ל זה משנה שזה הוא בידך ואתה בעל בחירה עליו וזה שאמר אשר יעשה אותם האדם שרק זה הוא אשר יעשה האדם שהוא חפשי במעשיו ושאפשר צו לעשות גם יחידי אפי' הוא כערער בערבה וא"כ עכ"ח וחי בהם ר"ל שזה תכליתו וקיומו והוא תכלית האדם וכיון שזה תכליתו ראוי שהוא יהי' חשוב לו יותר מכל וכל אשר לו יתן בעד נפשו ותכליתו וככה קיימו כל ישראל בנפשותם בכל דור ודור מואסים בכבוד המדומה ובעושר מפני כבוד שמים, לקיים את כל התורה הזאת כי עליך הורגנו כל היום וגו' וישראל עצמם הם אות על אמונתם בעוה"ב וזה ג"כ יש לפרש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וגו' שהם אות ע"ז וכיון שרק זה חשוב בעיניהם ובעבור העוה"ב הם מואסים בעוה"ז והוא חלקם ותפארתם והצרות באים רק על דרך שאמרו חז"ל בפרקי אבות כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני ולכך שלח ה' גם בעת כזאת מהומה וצרות ר"ל והוצרכו מדוחק לחלל יו"ט וחיינו בפחד ובהלה מקול השמועות רעות הנשמעים מפה ומפה וה' ירחם על עמו לא לנו וגו' לשמך תן כבוד וגו' והארכנו בדברי מוסר הראוים לפי העת הזאת אשר שודדים שרדו נאות ישראל בהרבה קהילות שבו ויבוזו למען ישובו ויפחדו את ה' אלקינו ויקויים בנו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור הגדול שמו כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם אמר בלשון ק"ו שאם הואיל והתחיל ה' עם ישראל ואז לא הי' חילול השם אם לא עשה ה' לנו כ"ש עתה כשנקרא שמו עלינו ויש בזה חילול השם כי שמו נקרא עלינו תה שאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל וגו' ר"ל בדרך ק"ו אם הואיל ה' כ"ש שיוגמר ה' בעדינו לטובה ומעשה ידיו אל ירף ובא לציון גואל במהר' בימינו אמן:

[ הדברים אלו נאמרים בשבת שאחר פסח תר"ח לפ"ק כאשר נסמן בקונטרס מרן המחבר זצלה"ה ובשנה ההוא היתה שערורי' גדולה במדינתנו כידוע הי"ו]:

ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעש' אותם האדם וחי בהם אני ה' כפילות הלשון ושינוי מן הקרא הראשון נראה בעזה"י חז"ל אמרו ספ"ק דקידושין הצדיק נמשל לאילן העומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה וכו' עיי"ש במהרש"א הנה שורש האדם וחיותו הוא בתורה ובמצות שהם מכוונים נגד חיי הגוף רמ"ח אברים נגד המ"ע שהם האברים המקיימים את האדם בעולם שס"ה ל"ת וכיון שאדם יודע שחיותו הוא נשרש למעלה ומשם הוא שורשו וכל דבר יש לו נטי' למקורו ומצד זה יש לו לאדם המאמין נטי' לטוב לולי שנעשה לו הרגו בעניני עוה"ז וכמ"ש החובות הלבבות בשער עבודת ה' אמנם אם האדם משים לנגד עיניו חולשת עניני העוה"ז ושחיש מהרה ימללו ואינם אלא זמן מועט אז יראה כמו שקרא קהלת הבל הבלים וכו' ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואיכ"ל דזה קרא לי' נקצץ נופו כיון שקרא עניני עוה"ז בלשון הנפה שמניף לפניו אמר נקצץ נופו כשישים לנגד עיניו קציצת הנוף וחולשתו וקוצר זמנו אז כולו עומד במקום טהרה וזה קאמר הקרא לאחר שצוה בקרא הראשון לעשות חוקי ה' ואת משפטיו ללכת בהם דהיינו להרגיל בהם שיהי' עומד נגד הרגל עניני עוה"ז וכמו שכ' ג"כ בחובת הלבבות שזה אחת ממעלות התורה שמצותיה הם בעניני עוה"ז שעי"ז נעשה מורגל בדעות ומדות ההם ושוב אמר שישים ג"כ לנגד עיניו כדי להתעורר לשמור ולעשות אם יבחין שהאדם יעשה אותם וחי בהם שרק בהם יש חיי נצחיי משא"כ בשאר עניני העוה"ז וזה ראוי לאדם להתעורר לשמור ולעשות ואפשר שמרמז עוד להתעורר לשמרם דהרי כל העולם לא נברא אלא בשביל התורה ואפי' העולמות העליונים ומלאכים תלוים בתורה כמו שדרשו חז"ל תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו אחזיר העולם לתוהו ובוהו והיינו שרמז כאן שאפי' המלאכים שנקראים חי כמו שדרשו חז"ל על כי לא יראני האדם וחי דוחי קאי על המלאכים וע"ז קאמר. וחי אפי' המלאכים בהם וכל העולמות תלוים בזה ובעשייתם תכריע כל העולמות וזה תשים לנגד עיניך, ובענין זה אמרתי לפרש דברי המדרש בפ' אמור שאמר על הקרא דוספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה ואמר במדרש אימתי הם תמימים כשעושין רצונו של מקום ואמרתי לבאר יציאת מצרים ומתן תורה צריכין להיות מחוברין כמו שבארתי כבר במקומות אחרים לענין כמה ענינים ועכשיו במה שאנו בו אמרתי לשמירת התורה ומצות צריכין אנו בטחון בה' ולולי בטחון אין אדם נזהר בתורה ובמצות והבטחון הוא יסוד לשמירת המצות שעי"ז לא יפנה אדם אל רהבים ושטי כזב וישמור שבת כראוי אפי' אם יהי' לו היזק רב על ידי שמירת שבת לבו בטוח בה' שה' ישלים לו וכבר חקק פ' אמונה בקרב לבות בני ישראל הרבעים שנה במדבר מזה ששבת לא הי' בו מן לא הי' להם חסרון אלא בא הברכה בערב שבת הי' לחם משנה וכל ענין המן הי' לחקוק הבטחון בלב ישראל לבטוח בה' הנותן דבר יום ביומו וכמו שאמר ורמי' הדור אתם ראו את דבר ה' ולכך הזכיר ה' בדברות האחרונות גם יציאת מצרים לקדושת שבת ואמר וזכרתם כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' משם ביד חזקה וגו' על כן צוך ה' לעשות את יום השבח דבשבת יהי' בעיניך כל מלאכתך עשויה ע"י הבטחון וזה בא לן ע"י יציאת מצרים ולכך אמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' ביד חזקה ועי"ז תוכל להבחין כי הכל ביד ה' ולזאת אנו מצוך לעשות את יום השבת ויציאת מצרים הוא תלמדנו שלא יגבה לב האדם לילך בגדולות ונפלאות ולא יקשה לבו ובהיפך תלמד לאדם איך קצר עינים הוא האדם ובכל האותות לא ראה פרעה את אידו זה תלמדנו לילך בתמימות כרצון ה' וזה אומר תם מה הוא אומר דדרך התמימות במאי יצדק דרכו ומה הוא זאת הלא חכמה תקרא אני חכמה שכנתי ערמה וגם למה נקרא בלשון זאת דהיינו לשון נקבה ומי שהוא בדוגמת נקיבה שאין לה משל עצמה אלא משל בעלה ומקבלת נקרא בלשון נקיבה ולשון זאת והמשפיע נקרא בלשון זכר לשון זה ולזה מי שמלמדים אותו במידות התמימות והקבלה דווקא ישאל מה זאת וע"ז תשיב לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שהאדם קצר עינים ובכל האותות וחוזק יד ואפ"ה הוכרח ה' להוציאנו ממצרים ולא ראה פרעה האמת לשלוח אותנו מרצונו חפשי ולזה מתן תורה טוב שיתאחד עמו יום יציאת מצרים לא מבעי' דיציאת מצרים בעי יום מתן תורה דזה פשיטא דלולא תורה וגאולת נפש לא היה היציאה חשובה כלום ותו רק בזכות] התורה נגאלו כדכתיב בהוציאך וגו' תעבדון וגו' אמנם גם יום מתן תורה בעי' הגאולת מצרים שרק עי"ז ישמעו ויבטחו בה' וידעו כי באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו וידעו כי האדם עלול לטעות כמו שראינו בפרעה וחכמיו וזה יעיר את האדם לשמוע לימודים וזה הוא שהעיר ישראל בשעת קבלת התורה לאמור כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע הבינו וידעו שאין האדם יכול להשיג מעשה ה' וסודות התורה והמצות ורק אם עושה על הכוונה שכיוון נותן התורה אז בעשי' זו כאלו ידע וקיים כל הנרמז בה וזה השכילו אבותינו בעלי מקבלי התורה שיש סודות התורה ושאין תקנה לזה אלא בעשי' וזה שאמר השי"ת מי גילה רז זה לבני לשון שמלכי השרת משתמשין בו והיינו הרז וסודות התורה שעי"ז אין תקנה אלא בעשי' ומסלה עליו כאילו השיג ופועל פעולת בעולם העליון והמלאכים כאילו כיוון והיינו שהמלאכים משתמשין בו וח"ש ויציאת מצרים מחייב לכל אדם לשמור אפי' חוקים שאין אדם משיג אותם והיינו דכשם שעשה הקב"ה לנו ניסים למעלה מן הטבע והשכל לעשות אותנו חפשי כך אנו מחוייבים לעבוד ה' למעלה מן השכל וא"כ יציאת למצרים צריך ליום מתן תורה ויום מתן תורה צריך ליום יציאת מצרים ולכך צוה ה' לספור, אלו הימים שבינתים לחבר אותם והיינו דמסיים תמימות תהיינה שב' המועדים יהיו תמימים יום מתן תורה ויציאת מצרים יחדיו יתאימו ויחזקו אחד את חבירו אמנם החזקה זו עצמו לא דיברה תורה אלא כנגד יה"ר כמו שכ' המדרש שמואל לפרש בפ"ב דאבות הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וגו' וקשה שהרי דאמר שם שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות וביאר הכוונה דאם בא היה"ר להפסיד המצוה, ולהסיתו שלא יעשה ואין אתה יכול לכובשו אז תבין ותשכיל ותשיב לכנד עיניך מה יהי' בסופו ואיזה הפסד ואיזה שכר ועי"ז תוכל לכבוש היה"ר וכמו שדרשו חז"ל במקום אחר ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון וכו' והיינו דלא דיברה תורה אלא כנגד יה"ר וא"כ איכ"ל זה כוונת המדרש דתמימים תהיינה היינו כנ"ל הא דברי תורה אין צריכין חיזוק דחיוב עלינו לשמור ולעשות בלי טעם ע"ז בא ליישב אימתי הם תמימות כשעושין רצונו של מקום ופירוש עושין היינו הפי' כלשון הגמרא מעשין ע"י גוי והיינו כשצריך כפי' לכוף יצרו אז תמימות תהיינה וא"ש וסיימתי בדברי המדרש על קרא דעורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו אמר במדרש דצפון אמר אני אביא בניך מגלותם ותימן אמר אני אביא אמר השי"ת הפיחי גני יזלו בשמיו מתרוו מתרווייהו עי' בלשון המדרש ונראה ב' דברים אמרו חז"ל שמקרבין הגאולה אמרו צדקה גדולה שמקרבת את הגאולה שנאמר ציון במשפט וגו' ואמרו חז"ל אין הגלות מתכנסות אלא בשביל המשניות שנאמר שם יתנו בגוים עתה אקבצם דהיינו ע"י הקבלה שאנו מחשיבים לאבותינו ומקבצים דעות ותורת אבותינו ועי"ז גם הגלות מתכנסות אמנם האמת תרוויהו צריכים דאין כל העולם יכולין ללמוד ולאו כל אדם זוכה אמנם ע"י המחזיקים נתפשר הכל ויש תקנה לכולם ובס' מטה נפתלי כ' דצפון מרמז על הממון ותימן דדרום על החכמה כמו שאמרו הרוצה להעשיר יצפין ולהחכים ידרים וא"כ איכ"ל זה כוונת המדרש דצפון אמר אני אביא בניך היינו בזכות הצדקה להזהב והכסף הבא מצפון ודרום אמר בזכות החכמה והתור' והמשניות והקבלה ותורה שבע"פ שהוא מקבץ הגלויות ומידה כנגד מידה וע"ז השיב הקב"ה כיון דאי אפשר לכולם ללמוד הפיחי גני נתבסמו כולם יזלו בשמיו ואתי שפיר דבא משניהם ובא לציון גואל בבי"א:

פרשת קדושים

איתא במדרש רבה ר' אבין אמר תרתי ר"א אמר משל למלך שהי' לו מרתף יין והושיב המלך שומרים מהם נזירים ומהם שיכורים לעת ערב בא המלך ליתן שכרם נתן לשיכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד א"ל אדונינו תמלך לא כלנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו חלק אחד אמר המלך הללו שיכורים הן ודרכם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלוואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים ר' אבין אמר, אוחרין משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של במו כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב"ה ג' קדושות מה הקב"ה עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשם של ישראל הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו והתקדישתם והייתם קדושים וגו' והמדרש צריך ביאור [והנראה בעזה"י ביאורו כבר כ' הרמב"ם בשמנה פרקיו וביד החזקה הל' תשובה דהרשות נתונה ביד כל אדם להיות או צדיק או רשע ולהיות צדיק כמשה רבינו ולא עוד אלא שלכל אדם נתן הקב"ה בקרבו חלק אלקי להיות לו לעזר ולמגן וחפץ לטוב ולרצון ה' וכמו שתיקנו חז"ל ברוך אלקינו שבראנו לכבודו וגו' וחיי עולם נטע בתוכינו וכו' ואם אמנם שאין טבעי האדם שווין ויש אדם שדרך הטוב קשה לו להשיג יותר והוא נוטה יותר לרע לפי מזגו ובה פך אדם שנוטה יותר לטוב וקל לו להשיג הדרך הטוב אבל זה הוא רק במקרה היינו שאינו עצמיי בנפש אלא עאפ"י מזגו והרכבתו דהנה כבוד האומן אם עשה מעשה שצלחה בידו וכן אם הוליד אדם בן חכם אשר הוא מהודר בשלימות הוא יקר לאבותיו לא לבד שבן חכם ישמח אב אלא גם הוא יקר לאבותיו וכנאמר עטרת זקנים בנים וככה בדמיון הזה כביכול אם העולם אשר ברא ה' הוא ישר וחשוב ומתוקן לתכליתו הוא כביכול כבוד ה' כנאמר יהי כבוד ה' לעולם ואם ישראל נוהגים עצמם כבן חכם ישמח אביו בשמים והם כמו תפארת לבוראם וכנאמר ומעשה ידי להתפאר אבל אם העולם אינו הולך בדרך ישר ואינו מתוקן לתכלית הבורא אד כביכול בן כסיל תוגת אביו וכל שכן שאינו לפי כבודו וא"כ העולם דנוהג כמנהגו ושני אלפים הי' תוהו וגם שני אלפים שניים נהי שהם אלפים של תורה וה' נתן תורה לעמו ישראל מ"מ לא הי' העולם מתוקן ורובם חטאו ואפי' ישראלים הרבה פעמים לא הי' לפי כבוד ה' וא"כ אין העולם בין העולם שעבר ובין העולם ההיה לכבוד ה' ועכ"ח תכלית הי' רק לעולם העתיד ולעולם התיקון ועד"ז פי' במדרש שמואל באבות כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד שזה עצמו דכיון דכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו והעולם דהשתא אינו לפי כבודו ועכ"ח ה' ימלוך לעולם ועד והיינו בעולם העתיד והקב"ה יודע עתידות ולפניו נגלו כל העולמות עד סוף כל הדורות ולכך ברא ה' את עולמו לכבודו וזה נראה השבח של מלאכי השרת קדוש קדוש קרוש צבאות מלא כל הארץ כבודו היינו ג' קדושות נגד הי' הוה ויהי' מלא כל הארץ היינו המילוי של כל הארץ [זמן הממלא כל הזמנים] הוא כבודו והיינו ע"י העולם העתיד אבל השתא הכא עדיין אינו כבודו ואם אמנם התנהגות העולם דהשתא אינו לפי כבוד ה' מפני שהרשעים רבים וצריך לאדם הרוצ' להיות צדיק התחזקות הרבה לא כמו שהוא מיועד לעתיד אך השתא הוא כבוד להעומדים בנסיון וכבשו היצר ועי"ז נעשו קדושים כי רק מי שעמד בנסיון הקב"ה מייחדו [כנראה מחיבור הדברים וגם ממה שלא נתבאר משל הראשון שבמדרש נשמט דף אחד מקונטרס מרן המחבר ז"ל בכל זאת מובן ההמשך כאשר יראה הקורא] ובזה עצמו שאנו מוכיחין שעכ"ח עוד ישמע בערי יהודה קול ה' ויהי' רעב לשמוע בקול ה' ויהי' שמו שלום וכסאו שלום זה יהי' בראשנו וזה יעטרנו ויושיענו לכבוש היצר הגדול והנורא בעתות הללו שאדרבה כל שכח היצר נתרבה וכבוד השמים נתמעט ואין הבריאה לפי כבודו זה ראוי שירבה תאוותנו ותשוקתנו לברר לנו האמת לשאוף ולילך אחריו וזה שאמר במדרש הנ"ל ר' אבין אמר אוחרי' משל למלך שעטרו אותו מדינה בג' עטרות היינו בג' קדושות דהמלאכים של מעלה נתעלה בכל הזמנים כנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד אבל מעולם התחתון נתלבש הקב"ה רק בעטרה אחת שהוא בעולם העתיד ולזה מניח אחת על באשו ושתים בראש בניו כדלעיל דשתים היינו בב' זמנים העבר וההווה מניח הקב"ה העטרה על ראש בניו דהיינו בעטרה של לעתיד שהוא מוכרח עכ"ח בזה יעטרו בניו ויכבשו היצר ויבחרו רק בטוב והיינו והתקדישתם והייתם קדושים היינו שיתעלו באמת להיות קדושים כי קדוש אני ה' אלקיכם כדלעיל ויודע הקב"ה עתידות ועפ"י דרכו זצ"ל יש לפרש ג"כ דשני עטרות שכנגד השני זמנים העבר וההוה שניתנו בראש בניו הם לתהלה ולתפארת אשר בהם ישראל יתפאר כי עבדו את ה' בימים אשר חושך סתרו סביבותיו ית' ואותותינו לא ראינו ונהפוך הוא עליונים בני מלכים למטה דווים סחופים ומדולדלים שפלים נבזים ונרדפים בגוף ונפש מקוצר רות קדושה אשר ישראל בין עמים מתבולל ומעבודה קשה על המחי' ועל הכלכלה אשר שפע אגמים יינקו ע"כ זו שכרם מהמלך העליון ית' אשר חפץ ביקרם, מלבד שכר הצפון עין לא ראתה, להנתן כתר מלכות כליל תפארת בראשם. אולם עטרה השלשית הוא כנגד זמן העתיד וזה מניח על ראשו כי לו לבדו לאה התהל' ולו לבדו יאה התפארת כי רוח הטומאה יעבור מן הארץ כלה גרש יגרש אותו והקל מעלינו לעבוד את ה' בלב בשר וטהור וגם ירחיב ה' את גבולנו ואנחנו נעבוד את ה' בשובה ונחת איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ועד"ז פ' בהושע י"ד שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך כלומר אל תתיאש מלשוב גם כי הרבית לפשוע ואל תדמה בנפשך להיות מרוחק מה' רק שובה ועד ה' אלקיך תגיע להיות קרוב אליו ואהוב וכל עין לא יבדיל בינך ובינו ית' כי כשלת בעונך הכוונה כי מאפס טהרה ומיעוט קדושה אשר הגלות גורם רק לכשלון ושגגה יחשב לך עונך, ויש להמתיק יותר בעונך ע"י עונך היינו מכח שאתה בעצמך ובנפשך מעווה אתה בגלות החל הזה אשר לא ישר יחזו פניך פנים אל פנים אני לדודי ודודי לי כקדם כי הסתיר פניו מפני הצאן קדשים וימנע אורו וע"כ תעית מדרך השכל נכשלת ונוקשת וקלקולך תיקונך אך ע"י תשובה שלימה ישוב העקוב למישור וזהו שאנו אומרים בתפלתינו החזירנו בתשובה שלמה לפניך, לפניך דייקא וע"כ מן ההכרח לשוב בתשובה שלמה לפניו ית' דהיינו עד ה' אלקיך כי כבר כשלת בעונך כנ"ל ולא תכשל עוד בעותיך ואמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דברים היינו דברי הלל ושבח שפתי רננות במקום קרבן ואמרו אליו כל תשא עון פ' כל עבירה אפי' עון שהוא במזיד הגם שקרבן גופא אינו בא על המזיד אך הזמן גרמא עת פזורינו להיות דיבור כמעשה קרבן דמי ועוד ממעל לו מצד המניעות והטרדות והצרות כנ"ל עד שאנו מבקשים ומתפללים ונשלמה פרים שפתינו פ' הלואי כשיבנה במהרה המקדש ואז יעלו על מזבח ה' פרים יהא רעוא שנשלם עם הפרים ההם שפתינו כלומר תשלום עבודת ארשת שפתינו כהיום הזה אשר מאוד גדלה בערכנו ובערך מעמדינו ומצבנו ועל העת הזאת דיבר דוד המלך ע"ה זי"ע ברוח קדשו באמרו תהלים מ"ד ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלקים והכוונה דלכן יושב בסתר העליון ית' ומרחוק ה' נראה לנו כי מנסה אותנו אם ישנו אוהבים את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו כדי להרבות שכרכו וזהו ה' משמים השקיף ולא יראה אותותיו בארץ הוא כדי לראות היש משכיל דורש את אלקים והוא רק נסיון לטובה וכמאמר הגמ' בסנהדרין ארשב"ג א"ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין וכו' וכי מאחר שמה"ד מעכבת אנו למה מחכים כדי לקבל שכר שנאמר אשרי כל חוכי לו ע"כ. סוף דבר כדברי מרן זצ"ל שעתה עת לעשות לה' הפרו תורתך כשאחרים מפירים התורה וכבוד ה' נראה בענן ובזה נכף לאלקינו ית' ונמצא חן ושכל טוב בעיניו ית' והמאמין לא יחיש כי יבא יומו יום ה' הגדול והנורא וחשף ה' את זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בב"א והדבר הנ"ל מוכרח כיון שכלי מה שברא הקב"ה פעל למענהו והכל משיג התכלית שלו ואין דבר מכל הבריאה שלא יושג התכלית. וכבר ניסו חכמי החקירה ומצאו שכל עשב ועשב וכל דבר שנברא הוא לתכלית ובזה עצמו הוא תכליתו וקיומו ואיך האדם שהוא מבחר הבריאה לא יהי' לקיומו תכלית והי' טוב לו שלא נברא ועכ"ח שעוד יבואו ימים אשר טובים מאלה והאחרון משלים ועפ"ז נרא' שלזה סיים שלמה המלך ע"ה קהלת לאחר שפרט כל הדברים ואמר לכל עת תחת השמים וגו' אמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והביאור עפ"י הנ"ל שסוף הדבר ר"ל אם אנו מבחינים ורואין שיש לכל תכלית עכ"ח נשמע ממנו מה שראו ויקובל לכל דהיינו את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם דהיינו עכ"ש תכלית כל האדם משום הסוף של עולם התיקון וע"י זה נתעלה האדם ונעשה קדוש: שגופו נתגלה ואינו כלה והולך שהרי כל מעשה החבל הוא הולך וכלה והעבר אין וכלא הי' יהי' והיינו אם הי' עסקו ופעולתו רק בעניני הגוף והחושיים אבל אם הי' עסקו בעניני מצוה אז הוא בא עם כל זמנו ואין עולמו כלה והולך וכמו שאומרים למעלה אשרי מי, שבא לכאן ותלמודו בידו ואי אפשר שיזכה לזה אלא ע"י תורה ומצות וכמו שהמליץ לו לשון המשנה באבות פרק א' על ג' דברים העולם עומד על התורה והעבודה וגמ"ח ועי"ז נעשה העולם עומד ואינו עובר וא"כ מצד ב' בחינות הכריע שלמה המלך ע"ה שתכלית אדם לירא ה' וזה סופו ותכליתו והעולם התיקון אחד מכח הסוף והתכלית כדלעיל, ואחד מצד שהאדם כלה ואם העבר האין כלא הי' יהי' וכנפל טמון במיעוט ומים אבל ע"י יראה ומצות כי זה כל האדם הוא עומד בכאן עם כל ימיו ושנותיו ועד"ז נראה לפרש דברי רש"י בפ' נצבים אתם נצבים כלכם היום לפני ה' אלקיכם ופרש"י הואיל ויצאו מפרנס לפרנס עשו אותם מצבה וכן בשמואל התיצבו ואשפטה אתכם וגו' דעפ"י הנ"ל אמר דהואיל שע"י התורה ומצות אפשר לאדם לעשות שיעמוד בעולם וכמו שאמר עוד שם במדרש פ' נצבים אמר משה לבני ישראל אם אתם רוצים לעמוד בעולם עסקו בתורה דמה כתיב למעלה ושמרתם את דברי הברית ואחריו ואתם נצבים והיינו כנ"ל שע"י עסק התורה נעשה מעולם עובר עולם עומד אמנם התורה אינה לומדת את עצמה והיא מוכחת בקרן זווית והקב"ה מעמיד בכל דור מנהיגים ופרנסים אנשים הקוראים בשם ה' והפותחים עיני ולבות בני אדם וכיון שמעולם לא חסר זה זה עצמו מוכיח שזה בהשגח' פרטית וכיון שהקב"ה מעמיד הפרנס במקום הזה ופרנס זה ולא אחר ובמקום שהקב"ה מעמידו שם הוא צריך לילך ולעמוד ומעולם לא חסר איש קורא בשם ה' זה עצמו אות על השגחת ה' על עמו ושיש צורך גדול לזה וא"כ השגחה זו ראוי' שתהא מחזקת לאדם ותעשה אותו נצב לפני ה' שאלו הי' אדם רשאי לעשות לפי שרירות לבו ובמראה עיניו ולא הי' צורך בפרנסים ורבנים הקוראים בשם ה' לא הי' הקב"ה עושה דבר זה בהשגחה פרטיית וזה שאמר לפי שיצאו מפרנס לפרנס ולא הי' הדבר חסר לעולם זה עצמו אות ומופת שהם נצבים לפני ה' וזה לפיכך עשאן מצבה וללמדן שיש להם לעזור נצב בדרך אחד ולא ישא את דרכם כי עדיין הם באותו מנהיג שאפי' העומד לפניהם הוא אחר אבל ה' הוא מנהיגם וא"כ לעולם הוא אחד ושמואל הוסיף ביאר והכריח שה' הי' לעולם מנהיגם שבכל עת שהי' בעת צרה הקים ה' להם איש המסוגל להושיע להם וא"כ זה עצמו שבקשו מנהיג ומלך אחר תחת שמואל שכבר הי' זקן הוא חטא ועון שלא השכילו שה' מנהיגם וזה. היו יכולין להבין מכח התיצבות דהיינו שלעולם הדבר הזה נצב שהשי"ת מקים להם שלוחיו ושופטיו והיינו והתיצבו. ואשפטה אתכם ע"י התיצבות יש לנו לשפוט ואף אנכי עומד היום על מקום קדוש הזה זה עשרים ושלש שנים שזכני השי"ת לדרוש וללמד אתכם תורה ומצות כפי כוחי וכמו שחנני הי"ת את מי עשקתי, ואת מי רצותי ואם היו פעמים הרבה צוק העתים והרבה מקראות שאזדו והרבה תלונות וערעורים ואודה ה' שבכל זאת הושיע הי לי והי' מגן בעדי והי' עיני ולבי לעשות רצון ה'' ולקה יש שמו על ידי ועתה קרא ויעד ה' לי אל מקום אשר אמר ה' שם תבוא אמנה עדיין עיני אליכם ולבי חם על טובתכם ואושר נפשיכם כי לעולם לא יפסק מלבי כי הקהילה הזאת היתה סיבה לי שיכלתי לישב כ"ג שנים ללמוד וללמד בעזה"י ואני אומר בלשון שאמר דהע"ה לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם ובארתי במקום אחר שלכך לא אמר בואו בנים ללמד ע"ד במקום שאין אנשים השתדל להיות איש דהיינו נגד בני אדם או רבו לא יעשה רע אבל אם רבו הולך אז יש לחוש טפי אבל זה שקר שהתורה לא הי' שלי אלא מה שנתן הי בפי וה' לעולם קיים ולעולם מלא כל הארץ כבודו זה שאמר לכו בנים שמעו לי גם אם אלך או תלכו מאתי שמעו לי כי יראת ה' אלמדכם שמעו לתוכחתי ותלכו בדרך אשר סליתי לכם החזיקו ביראה ובתפלה כראוי ובשמירת שבת ולהחזיק בנים לתורה ואתם בית יעקב' אלו הנשים שמרו את מצוותיכם כנשים באוהל תבורך ואל יזח דעתכם לצאת בשער נכרי' ואתם קטנ' זרע ילדי בני ישראל כבדו אבותיכם ורביכם ושריכם ושמעו בקול דבריהם בתורה וביראה. כי רק זה עץ חיים היא למחזיקים וכאשר הושיע ה' בכל העיתים שברוך ה' הצליח ה' אתכם ואין ואין צווחה כך ישמור ה' אתכם אם תשמרו תורת ה' וישלח ה' את מלאכו להצליח אתכם בתעמדת רב ומורה אם תעשו לשם שמים ולהעמיד איש צדיק וישר ולא תעשו כי אם עפ"י שאלת הגאון דפ"ב נ"י ואתפלל לה' בתפילת משה רבינו יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה והביאור דלכאורה קשה מאי הוצרך משה רבינו להתפלל ע"ז פשיטא שהשי"ת יעמיד הרי בכל דור מעמיד הקב"ה פרנסים ונראה אנו בני ישראל צריכין ב' דברים דלא טוב לאדם אם יעמוד ולא יגבה מטבעו אלא צריך לצאת חוץ ממעמדו וטבעו ורצונו ולא יעשה כרצון לבו וגם לא יסבור כיון שאבותי לא השכילו זאת אני לא אוכל למצוא יותר מהם כי הם לפנינו כענקים זה ענוה שאינה כראוי כי אם אמנם אבותינו גדלו מ"מ עדיין נשאר גם לנו מקום להתגדר והתורה והיראה יש לכל אדם חלק בתורה אבל אם שוב יגבה לבו ויבנה במה לעצמו או יעשה לפי מראות עיניו זה גרע מן הראשון אלא צריך שיוציאם מטבעם ומידיעתם עד השתא אבל שוב צריך להביאם אל מקום הראשון להבחין ולכסות אם הדבר מסכים עם מה שמסרו לנו אבותינו ואז הם בדוגמת הרועים אשר מוליכים אותם לאכול ולהרעות אבל לא יהי' כמו צאן שעומדים על מעמדם כפי שהעמידו אותם הרועים אלא שהרוע' ינהיג אותם על מי מנוחות ושהם עצמם יגביהו עצמם להבין ולהשכיל מאשר מבינם וזה שאמר שלא יהיו עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה שאינם יכולים להתרומם להיות רועה כאשר היו במצרים וסביבותיהם שהי' החכמים מחזיקים המדע לעצמם למען לעולם ישארו ההמון במדרגתם [ולפי דבריו הקדושים זצ"ל מתפרש ג"כ סיפא דקרא אשר יוציאם ואשר יביאם באופן הזה כלומר לא די מה שהמכהיג יצא ויבא לפניהם ויורה להם בדרך כלל המעשה אשר יעשון רק צריך הוא ללמד אותם הדרך אשר ילכו בה כלומר להסבירם ולהבינם שורשן ועיקרן הדברים טעמי וכללי התורה והעבודה למען יבוא ויגיע כל איש ישראל למדריגה זו דהיינו לצאת ולבוא וזהו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וגם זאת אשר יוציאם ואשר יביאם שיעשה גם אותם לאנשי חיל בתורה והעבודה שיוכלו בעצמם לצאת ולבוא בלי מנהיג ועוזר ובאותו ענין אמרתי בעה"י ג"כ לעת מצוא לפרש רישא דקרא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וכפי פרש"י ז"ל במקומו הפי' שיהי' יוצא בראש ונכנס בראש במלחמה ולכאורה יוצא בראש היינו רבותי' אך נכנס בראש מה כולה האי ונראה דאמנם, דבר גדול הוא להיות יוצא בראש ללחום מלחמות ה' לגדור גדר ולתקן תקנות לחיזוק התורה אשר לא ישמע לקול ענות גבורה המתגברים כנגדו בכ"ז שגיאות מי יבין ואם במשך הימים ימי מלחמתו יראה וישכיל כי טעה בדמיונו ונהפוך הוא מה שחישב לתקנה חייש לקלקולא באותו מקום ובאותו זמן כי לא כל אנפי' שוין אזי חיילים יגבר להיות אמיץ כח להיות ראשון מחוזרי המלחמה שלא ללחום עוד ויאמר כרז"ל בגמ' דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי והדרנא בי ולא יחוש ויבוש לומר כי אינו לפי כבודו וזהו אשר יבא לפניהם, והיא תהלתו] ואפשר לומר שביקש שישראל ישכילו את מדריגת ומעלות הרועה כי גה מבהמות ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו והיינו אם ינתן להם בלי אמצעי אבל הרועה מוליך רק את הבהמה למקום מרעה דשן ושמן ובהמה כיון שאין לה שכל ואינה רואה אלא מה שלפני' לא תדע כלל שהרועה נותן לה ואינה יודעת אותו וכך מנהיגי ישראל הם רק המסבבים את כל טוב וחיי עולם בין בעניני העוה"ז ובין בעניני עוה"ב והרמז בהולכה והוצאה לפי פירוש דלעיל היינו להלהיב אותם לחקור ולדרוש ולהיות גבה לבו בדרכי ה' והבאה הוא להכניע לבם לבוא לביתם ולשורש אשר ממנו נוקרו אבל לפי פירוש ב' הוצאה היינו עניני עוה"ב והיא נקרא הוצאה שיוציא יקר מזולל ויהפך טבעו ומזג גופו לטוב והבאה היא עניני העוה"ז לעשות בהם משפט לבוא כל איש על מקומו בשלום וכן ללמד מדות נכונות אשר בהם יחי' האדם וזה הבאה לביתו וע"ז אמר אשר יוציאם שהם ירגשו שאת וישמעו לדבריו כי יראו את הנולד ויהיו חכמים להבין שהוא הוא הגורם וע"ז מסיים ולא יהיו כצאן שאינם משיגים כנ"ל ואז יתברכו ויהיו ראוי להתברך בברכת כהנים יברכך בממון ויאר ה' פניו בתורה וישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואמרו במדרש ובספרי גדול השלום שניתן לענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום ונראה ע"י ענוה יתרבה השלום כי עיקר המחלוקת בא ע"י גאות שכל איש יחזיק בדעתו ויהי' הוא בעיניו כענק וחבירו ככנס אבל הענוה כבר היא מסוגלת להיות לנו שלום ואפ"ה הואיל והשלום גדול דהיינו לא השלום אשר כל איש לא יעשה דבר ולא יחלוק ולא יעיז נגד, חבירו בשום דבר גם זה אינו שלום המבורך אלא מי שיגבה לבו בדרכי ה' אבל היא בעיניו כלא ולזאת אצל ענוים צריך השלום עדיין למתנה ואינו דבר שליליי אלא ויתענגו על רוב שלום והיינו רוב שלום השלום בכפלים אמנם זה נוכל ללמוד מהקב"ה שלימד ענוה ונמלך בפמליא שלו בבראו את האדם בצלם אלקים נאמר נעשה אדם מלמד ענוה וזה שאמר ישא ה' פניו אליך דהיינו שצלם אלקים יהי' נשא אצליך ויהי' זה תכליתך ועי"ז כלם יהי' להם תכלית אחד וכלם יהי' נמלכים ולכך בצלם חלקים נאמר נעשה בצלמינו ולכך כשישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ויהי' לכם ברכה והצלחה ויראת שמים ואהבת ה' וכל איש ואשה ונערים יהי ה' עמכם עד עולם וישמע קול ה' הקורא לנו מד' כנפות הארץ להשיב בנים לגבולם ולקבץ פזורינו ויהי' השלום האמיתיי וכדעת ר' נתן בספרי ושלום זה שלום מלכות בית דוד ושלום הראשון גורם לשלום בית דוד ומביא הקרא שנאמר למרבה המשרה ושלום אין קץ ויבוא הגואל במהרה בימינו:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה