מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר ויקרא · פרשת אמור
במדרש רבה אמור אל הכהנים הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד א"ר לוי מיראה שנתירא אהרן מלפני הקב"ה זכה שניתנה לו הפרשה הזו שאינו זזה ממנו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו פרשת המת וצריך ביאור ונראה בעזה"י ידיעת התורה ורוח הנבואה ורוח הקודש והשראת וגילוי השכינה מתמעטת והולכת וע"ד שביאר הפלאה ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה אתן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין ואמר דמדרגות היו בימים הראשונים שהיו לנו נביאים אשר ראו עיניהם בעין הנבואה במחזה השם ואחר זה מ"ם שנה לאחר בנין בית שני פסקה נבואה ומ"מ עדיין היו משתמשים בבת קול בימי התנאים ואח"ז פסק גם זה ואין לנו רק התורה הזאת אשר כתובה לפנינו וזה שאמר דע מה למעלה ממך דע וראה המדרגות שהיו לפניך ומעלה ממך מעיקרא עין רואה במחזה אלקים ושוב אוזן שומעת ועתה כל מעשיך בספר נכתבין כך נתמעט רוח הקודש וגילוי שכינה והטעם באמת לפי שרוח הקודש וגילוי שכינה תלי' בעסק התורה וידיעת התורה ע"ד שאמרי במדרש תרומה ויקחו לי נתתי לכם תורתי לפרוש ממנה אינו יכול אלא קחו אותי עמה ועשו לי בית אחד שאדור עמה וכל שמוסיפים בידיעת התורה שהיא חכמת ה' נעשה קרוב לה' לאהוב ה' ולדבקה בו ועי"ז יתרבה הקרבות ה' לו לגלות רוח קדשו לו אבל אם אינם מבקשים ומחפשים ידיעת ה' ע"י תורתו רק ידיעות וחכמות העולם עי"ז לא יוכלו לסבב דיבוק וגילוי השכינה ועד"ז יש להמליץ ה' מסיני בא וחז"ל דקדקו למה לא אמר לסיני בא ואפשר שרמז כנ"ל שע"י סיני וידיעת התורה בא ה' ומגלה לנו חכמות גם מה שאוה"ע צריכין להשכיל עפ"י חקירה ויגיעה רבה וזה וזרח משעיר למו והופיע מהר פארן נקט הנך ב' אומות המפורסמים אבל לא די שבא בחכמות כאלה אלא ואתא מרבבות קודש וכו' ועכ"פ ע"י ידיעת התורה מתרבה גילוי השכינה ואפשר שרמז בזה בתהלים ע"ד אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה והביאור עפ"י הנ"ל שהצר מחרף אותנו בזה שפסק' נבואה עאתנו והסיבה באמת מה שפסקו כל הידיעות היינו ממה שאין אנו רואין אותות התור' ואפשר שכוון על הג' מצוות שקוראין אות התפילין נקראין אות על אהבת ה' ובם נאמר למען תהיו תורת ה' בפיך שרק בידיעות חכמת התורה עסוק ושבת נקרא אות אהבה באהבת ה' ולמנוע מכל עסקי העולם ולא ניתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה ואמרו לא זזה שכינה מישראל אפי' בשבת של חול ומילה נקרא אות על אהבת ה' ושמכניע תאות גופו להשי"ת והוא המשלים שצריך האדם למסור להשי"ת תאותו ומדותיו ושכלו וזה כל האדם וזה התפילין ראש נגד השכל ויד נגד המדות שבלב עי' בס' טל אורות בפתיחה והמילה האות ובשבת שאין תפילין השבת הוא אות זכור ושמור למדוד המידות במדידה של מצוה ולהאמין כי בששת ימים עשה ה' אע"ג שאינו מבין זה איך ומה וע"ז אמר אותותינו לא ראינו אבל אנחנו הואיל ולא ראינו האותות האלה שאינם מדובקים בנו לכך אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה אפי' בבת קול והצר מחרף אותנו בזה ועד מתי אלקים יחרף צר וגו' והואיל ורוח הקודש בא רק ע"י ידיעות התורה בשלימות שאז מובן כל דבר מצד סיבותיהן ומצד ידיעות ה' ובזה מובן מה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה שהרי לא הי' יכול אדם להשיג התורה כל כך בשלימות כמו משה רבינו ואפי' בימי אבלו של משה רבינו אמרו חז"ל שנשתכחו כמה אלפים הלכות וכיון שרק משה רבינו שלמד התורה והי' ג' פעמים מ"ם יום בהר ללמוד התורה וכל סודותי' לכך רק הוא זכה למדריגת הנבואה הגדולה ההוא:
ובזה אפשר להבין מאמר חז"ל בר"ה ספ"ק שאמרו על ביקש קהלת למצוא דברי חפץ אמרו ביקש קהלת להיות כמשה יצא בת קול וכתוב יושר דברי אמת לא קם נביא עוד בישראל כמשה וצריך ביאור ובמקום אחר בארתיו ולהנ"ל יש לפרש בקצרה דברי אמת נקרא מדרגת נבואתו הוא במראה ולא בחידות ולא במשל ובמחזה ומדרגת התורה בשלימות מי שמשיגה בכל סודותי' הוא כתוב יושר שאז מבין שאין אות ושום חק שבתור' מיותר או חסר בה דבר ומי שמשיג כתוב יושר הוא משיג דברי אמת וכיון שלא בשמים היא ואין הקב"ה נותן תורה שנית וכמו שאמר ליהושע שביקש מהקב"ה בימי אבל משה שישמיענו שנית אמר לא בשמים היא ממילא לא קם נביא עוד בישראל וזה שאמר ביקש קהלת להיות כמשה וביקש לידע טעם למה לא קם עוד נביא כמשה ויצא בת קול וכתוב יושר דברי אמת היינו שהנך תרתי שייכים להדדי רק מי שמשיג השלימות התורה הוא יוכל להיות בדברי אמת וממילא לא קם נביא עוד כמשה הואיל שכל שאנו מתרחקים משורש ומקור התורה מתמעטת התורה מעת מיתת משה רבינו, ולזאת אם נתמעט התורה ממילא נתמעט הנבואה ורוח הקודש ונתמעטו המוכיחים והמיישרים לאדם וגם אין קולם נשמע כיון שלא נראה על ידיהם מופתי השם ונתמעט עוד יותר התורה והיראה וכאילו השם יתברך חפץ במעשיהם ולכך הואיל והתורה מתמעטת אבל יראת השם אם אמנם שידיעת התורה מרבה יראה וראשית חכמה יראת ה' וממילא כל שמתמעטת חכמת התורה מתמעטת היראה אבל באמת אינו מוכרח שהיראה הוא קנין בנפש וע"י שמרבה ציורים ומשים לנגד עיניו גדולת השי"ת וחסדו וטובו ירא לחטוא נגדו וכשם שחיות האדם שליחות שלו מתמעט ע"י חום הטבעי וצריך להשלימו ע"י מאכל ומשקה ואעפ"כ כולי האי ואולי ואפ"ה נחלש לבסוף ועי"ז יוכל כל האדם ללמוד שאיך ראוי לו לחזק בעניני יראה שכשם שליחות הטבעיי יותך ע"י חום הטבעיי כך היראה הקדושה ע"י היצר הלוחם כנגדו מתמעט וצריך להשלימו ע"י תורה ומצות וציורים קדישים ועל יש לפרש בקהלת טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו מן בית האבל איך הכוחות והליחות יתמעטו ע"י הלוחם כנגדו כך יוכל גם בענין היראה שצריך להוסיף ביראת השם וחיילים יגבר וזה והחי יתן אל לבו היינו בעניני הלב במוסר ויראה יתן להם לחזק ולכך אמר כאן אמור ואמרת שתי אמירות וכמו שאמרו במדרש העליונים שאין בהם יה"ר ואין מצוה בהם די באמירה אחת אבל התחתונים שיש בהם יה"ר הלואי ויעמדו בשתי אמירות הה"ד ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן:
במדרש אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר משל וכו' אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם רוצים לזכות לפני בדין ביום הזה תה מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין באחד זה אברהם שנאמר אחד הי' אברהם זכרון תרועה זה יצחק שנאמר וירא והנה איל אחר מקרא קודש זה יעקב שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי ואימתי תהי' מזכירין זכות אבות ואתם זוכין בדין בחודש השביעי עכ"ל וצריך ביאור והנראה בעזה"י עיקר תכלית האדם לאהוב ולירא את השם הנכבד הנורא כנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וכו' אבל אם אמנם החיוב הזה עלינו אין אדם מגיע לזה בידיעת החיוב הזה אלא צריך להשתדל לעסוק להביא מידה זו בנפשו לירא ולאהוב את בוראנו כי מידת הנפש אינו נקנה בזריעה בלבד אלא צריך לשדד אדמתו ולזרוע בה זרע אהבה והיראה וכאשר אני מפרש מה שקרא הקב"ה לאברהם אבינו יען עשית הדבר הזה ולא, חשכת את בכך את יחידך ממני כי ברך אברכך וגו' דאהבה ויראה זו שהי' לאברהם אבינו שלא לחשוב בנו יחידו צריך להקדים לו לימוד הרבה ולקבוע בלבו אהבתו ויראתו על הרבה ציורי קודש וצריך פעולה רב לזה וא"כ נהי דהפעולה האחרונה להקריב בנו לא בא לידי מעשה אבל אותן הפעולות שקדמה לה לזרוע זרע אהבה ויראה בלבו הם פעולי אמת שפעולתם אמת וזה שאמר יען עשיה הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך שזה עשית וקנית בעצמך מידת האהבה והיראה הגדולה הזאת ולכך ברך אברכך בכפל וכו' עכ"פ בוודאי מידת אהבה ויראה צריך קנין ובספרי פ' ואתחנן אמר על קרא והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך למה נאמר כפי שנאמר ואהבת את ה' וגו' ואינו יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו וכוונת הספרי כנ"ל שאינו יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה כיון שהוא נעלם מאתנו ורם ה' ואין אהבה אלא בדבר הנראה וכמו שהביא בטל אורות וזה שאמר איך אוהבים להקב"ה שהוא רם ונישא מרום וקדוש ועוד שאין אהבה אמיתיות אלא לדבר אחד שאם אוהב שני דברים הרי מגרע אהבת אחד משני ואדם שהוא אוהב לעצמו ולבניו ולכל אשר לו איך יהי' אהבה אמיתית להקב"ה ועי' בטל אורות בהג"ה כיוצא בזה אמנם כאמר באיוב מבשרי אחזה אלקי אם האדם מכיר את עצמו כך יבוא להכיר חסדי ה' וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בשמואל ב' ויאמר דוד מי אנכי ומי ביתי ה' אלקים כי הבאתנו הלום ותקטן עוד זא' בעיניך ותדבר על בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם דהיינו האדם אינו מכיר את עצמו וסובר כי לו הכח והחיים והבריאות והחכמה והעושר וסובר שראוי לכל זה ואינו מכיר טובות הבורא ב"ה עליו ורק יום ראש השנה בשם האדם אל לבו שמהשי"ת לו החיים והבריאות והמדע והעושר וכל אשר לו ולולי ה' שהי' לנו בכל עת ובכל רגע וגם הדרך הטוב והישר יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ורשעים מסותים ולולי הקב"ה עוזר אין יכול לו זאת נשיב אל לבנו ונדע כי חסדי ה' הם הקיפונו והם הנגלים לנו וסובבים לנו מכף רגל ועד ראש ועד"ז א"ש הקרא בתהלים מ"א אך הבל בני אדם כזב בני איש במזכים לעלות המה מהבל יחד ר"ל שבאמת הבל בני אדם ושם אדם הוא על מדרגה פחותה והבני אדם הם בעיניהם כבני איש שהוא לשון חשיבות והכזב הוא בהעולם שסבורים שהם בני איש אבל במאזנים לעלות בראש השנה שיתלו מאזנים בחודש הזה ונידון עפ"י שקל והכרעות השי"ת אז כל אדם יראה המה מהבלי יחד ורק חסדי ה' אזכיר כנאמר בישעי' ס"א חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו שכל כך חסדי ה' הם לנו שהקב"ה נותן לנו כאלו הי' גמול ולא בתורת חסד וזה רב טוב במידה מרובה אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו הוא נותן לנו כאלו הי' גמול שלא נהי' נהמא דכסופא וזה רב טוב וחסדים כאלו הם המראים והמגלים לנו מעשה ה' והשי"ת הוא עמנו והנה זה אלקינו קוינו לו ואין לנו דבר מלבדו ונוכל לקרוא זה הקרא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שבעלדי ה' אין עוד ועל אופן זה שפיר אנו יכולין לאהוב ה' וזה דודי וזה ריעי ה' מנת חלקי וכוסי וזה הוא שבא לנו לקבוע בליבנו גם מצות תפילין ופרשיות שבה מיציאת מצרים שהוא המטיב וכל אשר לנו מה' הוא ולזה לקבוע זה בשערינו במזוזה ועי"ז אנו רואין בעינינו חסדי ה' וזה כוונת ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' ואין אני יודע באיזה צד יאהוב הקב"ה שהרי אינו נראה וגם לנו אהבה לדברים אחרים וע"ז אמר תלמוד לומר והי' הדברים האלה על לבבך היינו הפרשיות תפילין ומזוזה שנכתבים ומפורשים שם בפרשה לאחר זה מתוכם אתה מכיר את מי שאמר והי' עולם וכיון שכן כל שכן שיום ראש השנה הזה מסוגל לזה לעורר אהבת ה' בלבנו ולזה צוה הקב"ה מצות שופר ביום הזה שקול דודי זה הנה בא מדלג על ההרים מקפן על הגבעות לפי מה שאמרו מקצת מפרשים וכנאמר בש"ס תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק והיינו דעיקר הדבר תלוי בשורש ויסוד ולזאת אם אוחזין מעשה אבותינו בידינו כל רואי אותנו יאמרו הם זרע בירך ה' ממקום קדוש יצאו והיינו דמזכירין על ידינו שאנו עכ"ח באין מגזע ישרה וזה שאמר במדרש הנ"ל אם אתם רוצים לזכות לפני ברין הוו מזכירין זכות אבות, ואם אנו מחשיבין את מעשה אבותינו ומתפארים בהם זה אות שגם אנו מכירים את הטוב ורוצים בו רק היצר מתגבר לפעמים ועד"ז נתקיים לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אמר השי"ת אינו רוא' לעמל כי ה' עמו ורק יצרו מתגבר והראי' ותרועת מלך בו שתוקע בשופר ומוסר נפשו לה':