אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר דברים › פרשת כי תצא

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר דברים · פרשת כי תצא

פרשת שופטים

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך וכו' הדקדוקים מבוארים מתחיל בנדר ומסיים בנדבה ונראה לבאר עפ"י מ"ש הבינה לעיתים בדרוש אלא שביארתיו קצת ביתר ביאור הדבר חשוב צריך שמירה כן אנו רואין בטבע שהחשוב' חשוב יותר נתן לו הקב"ה בטבע דבר המשורו יותר והדיבור והלשון הוא מותר האדם מן הבהמה כמו שפי' התרגום על ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא ולזאת נתן לו הקב"ה בטבע שמירה משיניים ושפתים כמו שפי' המדרש על קרא דמה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמי' וכו' שנתן הקב"ה ב' שמירות אחד מצד חשיבות הדיבור וב' מצד שהמות וחיים ביד הלשון ולזאת נתן הקב"ה ב' שמירות והלשון בפנים וא"כ השפתים הם עצמם ראוים להתעורר לאדם לשמור פיו מלשון הרע ועד"ז יש לפרש דברי שלמה הע"ה במשלי לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח והיינו כנ"ל שהחכם משכיל ומתבונן צורת פיו איך בראו וציירו ה' בשומרים מסובבים בשיניים ושפתים ועל שפתיו ר"ל מלימוד שפתיו המלמדו מעלות הדיבור דהיינו שיוכל ללמד לאחרים ועי"ז יוסיף לקח וכיון שראוי לשמור שפתי פיהו וכל שכן אשר פצה פיו לה' לעשות לא ימיר לחלל דבריו שאז יבזה את המתנה הגדולה אשר נתן ה' לו הדיבור וכבר התחיל, לצמוח בדברי צדקה לקטוף במה שיניח מלעשותו וזה שאמר מוצא שפתיך תשמור מה שהדיבור הולך בין שפתיך תשמור יהי לך למשמרת לשמור את לשונו כנאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ותו ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך כל מה שפצית פיך לטוב תשמור (ומרמז ג"כ למה שמשביעין את האדם קודם צאתו לאוויר העולם שיהי' צדיק ולא יהי' רשע) וע"ז מסיים הקרא נדבה אשר דברת בפיך ר"ל שזה דבר גדול ומתנה ונדבה גדולה אשר נתן ה' לנו שנוכל לדבר אמנם הרבה בני אדם לא ישכילו זאת ולא יבינו לאחריתם ותכלית מועדם ושורש הווייתם ועד"ז אני מפרש המדרש ש שאמר ר"ע הי' דורש וראה העם מתנמנם פתח ואמר מעשה באשה אחת שילדה ס' ריבוא בכרס אחד וקמו כולם הנה מילתא דתמוה מדכר דכירי אינשי ולזאת הלביש לימודו להורות להם כי הרשעים בחייהם קרוים מתים וכאילו אינם ורק המלמדם ומנהיגם הוא הנותן להם קיומם והמלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו ולזאת משה רבינו ע"ה שהי' המלמד תורה לכל ישראל כאילו ילד אותם ס' ריבוא בפעם אחד ודרך התמי' הזאת תהי' חקוקה בזכרונותיהם וישכילו כי עיקר האדם הוא השכל התורה והמצות שהרי האדם גם בעת אשר ישן כל האברים הם בשלימות וגם מקצות מחושיו הם עושים פעולתם ואפ"ה אינו אדם ומינול כאבן דומם הואיל וחסר לו השכל מהשינה עצמה נוכל ללמוד כי עיקר הכל השכל וכנאמר בירך אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה ועם רוחי גוויתי ה' לי לא אירא היינו לצורך מצות היינו בידך אפקיד רוחי אתן לו פקידה ומשמרת בעת אישן ואעירה אני רואה שעם רוחי גוויתי שהכל מהרוח ולזאת ה' לי ולא אירא ולזאת בני אדם שאינם עושים רעולתם ותכליתם וכאילו מושין בלי דעת הם כישנים כמו שאמרו חז"ל יושב בטל כישן דמי וזה אמר שר"ע דרש בדרכי בני אדם וראה אותם מתנמנם ואינם עושים בדעת אמר להם מעשה באשה אחת שילדה ס' רבוא בכרס אחד והיינו לא די שהיושב בטל כישן שהשינה אחת מס' במיתה אלא הוא כמיתה ממש ורק משה רבינו ע"ה נתן החיות והקיום וכאילו ילדם ומזה קמו והתעוררו לחיות בחי' דעת התורה והנה התעוררת אפשר על ב' פנים או ע"י לימוד או ע"י יסורין ואני מפרש מה שנאמר בפ' זו ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך וצריך ביאור מהיכי תיתא ישמע ה' אל בלעם וגם חז"ל אמרו את הקללות לא נאמר אלא את הקללה מלמד שכל הברכות חזרו לקללה חוץ מאחת מה טובו אוהליך יעקב וגו' וכ"ר ביאר ביערת דבש חלק מקצת בזה ואני אמרתי בעזה"י ביתר ביאור לא בכל לפעמים הטוב והעושר והתרוממת הוא מעלה וטוב לאדם אלא הרבה פעמים יש עושר שמור לבעליו לרעתו ואדרבה הרבה פעמים העוני והיסורין הם טובים להתעורר האדם ללכת בדרכי ה' וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך וכמו שאמר אליהיא באיוב בשתים ידבר אלקים אמנם טוב יותר מזה אם מלמדים האדם מוסר יראה ע"י לימוד והמאור שבה מחזירו למוטב ואם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד ואם לא הלך יקרא ק"ש בדרך זה אפשר להיות זוכה לב' עולמות ודרך הזה בוחר האדם לבנו ודרך הראשון לעבדו בדברים לא יוסר עבד, והנה בלעם הזכיר חטאי ישראל ורצה ללמוד שטוב להם להיות מעונים ויאה עניותא לישראל אבל הקב"ה בחסרו ובאהבתו לישראל ויודע שהתורה מקרבת ישראל לאביהם שבשמים בחר להם אוהלי תורה ותפילה שעי"ז יוכלו לזכות לב' העולמות ולזאת לא רצה לשמוע אל בלעם שטוב לישראל עוני וקללות שהוא סבר שאין לישראל לב שומע ובדברים לא יוסר עבד אלא ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה ואמרו במדרש היינו מה טובו אוהליך יעקב שה' אלקיך אהבך והיינו שישראל במדרגת בנים שיש להם קרבות והשתוקקת לאביהם שבשמים ויש תקוה לתשובה ולזה אמר מה טובו אוהליך יעקב והיינו שע"י הבתי כנסיות ובתי מדרשים הטובה כפולה לעוה"ז ליעקב ולעוה"ב לישראל כנחלים נטיו ומה הנחל מטהר את האדם ועי"ז יגדלו לטוב כבנות עלי כהר וגו' וירעו במים רבים ובזה רבותי תשמרו את זמן התפילה שרק היא עומדת לנו בגולה ותורה ותפילה יחדיו נצמדו אז אין אומה ולשון שולטת בישראל:

אמנם עיקר מיוחד לזה שבת קודש שיש לאדם זמן ובמדרש פ' כי תצא אמרו על זכור את אשר עשה לך עמלק ונאמר זכור את יום השבת האיך מקיימים שניהם זה לאבד וזה לקדשו ומה ענין זה לזה, והענין עפ"י המדרש ויהי ישראל ברפידים ויבוא עמלק אמרו במדרש שרפו ידיהם מתורה ועי"ז בא עמלק ואמרו אפשר אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה תורה וה תהי' עלי' השיב הקב"ה כבר תיקנתי להם שבתות וי"ט שיהיו קורים ושונים והולכים לבית הכנסת וזה אמר זכור את אשר עשה לך עמלק היינו על איזה דרך עשה לך והתעורר אותך לתשובוה ע"י שיזנב בך ולזאת זכור את יום השבת לקדשו ולעסוק בדברים קדושים כי זה מונע ביאת עמלק וכל שונא ורק שבת הוא המיועד לחקוק בלבות בני ישראל את יראת ה' ולשמור אותם מכל רע כנאמר ושמרו בני ישראל את השבת שע"י השבת נקבע בלבנו כי ה' ברא' הכל ואב אחד לכולנו וה' אחד בראנו ומדוע נבגוד איש באחיו וא"כ השבת מסוגל לעורר אהבת איש לרעהו ולעשות שלום בין ישראל ובין כל בני ביתו כיון שיום השבת הי' לנו אות שע"ש הי' משנה לכל גלגולת וה' הוא נותן טרף לכל איש ואיש המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר וזה המרבה שלום ודביקות וזה שאמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם שע"י השבת נעשה בכל הדורות ברית אחים בכל העולם וזה עצמו השגחה פרטית הזאת תלמדנו השארת הנפש שאין הקב"ה משרה שכינתו ופעולתו אל על נצחיי דוגמת כלל השמים והארץ הם מעשה ידי ה' והשגחה הפרטיית הוא רק על האדם שיש בו חלק נצחיי וזה שאמר ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם שזה אות שהם נצחיי:

בהפטרה

כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. נראה לבאר בעזה"י כוונת הקרא ונקדים מעיקרא לפרש מה שאמרו בע"ז דף ה' על קרא מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אמר משה לישראל כפוי טובה בני כפוי טובה בשעה שאמר הקב"ה מי יתן הי' לכם לומר אתה תן כפוי טובה שנאמר ונפשינו קצה בלחם הקלוקל וכו' וצריך ביאור, ונראה בעזה"י לפרש ב' דברים יש המעורר לאדם ליראת שמים אחד אם ישים האדם לנגד עיניו את כבודו ואת גדלו של הקב"ה כמה עולמות העליונים וכל אשר בהם גודל מלאכים וכולם משרתים עושי רצונו באימה וביראה מהם יראה את גדלו ואת יקרו ויפול עליו יראה ואימה וכמ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי תורה ובס' יסוד ושורש התפילה ובשאר ספרי יראים עיי' שם אז ישים לנגד עיניו אם הי' עומד לפני מלך ב"ו איך יפחד וירעד לבוא בהיכלו ולדבר לפניו כאשר אנו רואין מעשים בכל יום וק"ו לפני מלך גדול ונורא מלך מלכי המלכים הקב"ה וזה ראו ישראל בשעת מתן תורה ביתר שאת ועוז ממה שאפשר לאדם להשיג ומזה נפל עליהם אימה ופחד וכמו שאמר להם משה רבינו ע"ה בפרשת יתרו אל תיראו כי לבעבור כסות אתכם בא אלקים ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו אמר כי לתכלית זה בא להם הקב"ה באופן מאוים ומופחד לא כדי להפחיד בלי תכלית אלא כדי לנסות אותם אם יהי' חביב לאדם השגה ההוא הגדולה במעלה נעימה רוחנית אפי' אם יהי' חיבור עמה אימה לגוף ולמען תהי' יראתו על פניכם יראת הרוממות לבלתי תחטאו בשום אופן כי היראת רוממות הבורא הוא בכל מקום ומקום ובכל אופן ואופן אפי' אם יהי' מוכרח להפסיד עי"ז גופו ומאודו אמנם יש בחינה והעוררת שני המעורר אדם ליראה חולשת גופו ומזגו וגודל הצטרכותו לעניני עוה"ז וכולם אינם בידו ורק ה' יתן חיים ובריאות ודי מחסורו והוא יתן חכמה ודעת והוא ישמור רגלי האדם מלכד ואי אפשר להתקיים בלעדי ה' רגע אחת ואם ישים האדם זאת כנגד עיניו בוודאי יפחד לעבור על דעת קונו והתורה והמצות וכמו שאני מבאר מה שאמרו חז"ל דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ודרשו זה מלשון ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך ופרש"י דכוונת חז"ל על דרך אל תקרא וה אלא מאה וצריך ביאור הרי מה כתיב ואמרתי עפ"י הנ"ל הגמרא הקשה אטו יראה מילתא זוטרתי אמנם להנ"ל אם ישים האדם אל לבו לנגד עיניו איך הוא תלוי ביד ה' וכעין שהביא החובת לבבות בשער משל באסיר אחד אמנם האדם לא ישים זאת לנגד עיניו , איך הוא גר בארץ ואין לו משלו כלום רק משולחן גבו' קא זכי אבל אם יברך בכוונה כל יום ויום מאה ברכות כבר יזכור כמו השונה מאה פעמים והוא שהברכות שונים ולומדים כי הכל ביד ה' והוא המחזיר נשמות לפגרים והוא הנותן שכל ובינה והוא הנותן כל צרכיו ופוקח עורים ומלביש ערומים וכן כולם ואז לא ישכח וכיון שיהי' זה לנגד עיניו ממילא יהי' היראה קל וזה שכוונו חז"ל אל תקרא מה כקו' הש"ס אטו יראה מלתא זוטרתי אלא ע"י מאה ברכות ועכ"פ ע"י חולשת האדם ושהכל מה והוא הנותן תביא האדם לידי יראה, והנה בשעת מתן תורה הראה הקב"ה את רוב גדלו וכמו שאמרו ישראל הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו וכו' ובא להם אימה ופחד גדולה עד שנחלש גופס לקבלו ובקשו ממשה שאין להם כח לקבל זה שלא הי' החדוה והשמחה מן ההשגה ההיא להם שיכריע את האימה ובקשו דבר אתה עמנו ונשמעה וע"ז אמר ה' היטיבו את אשר דברו שבאמת יש להם מקום ליראה אחרת מי יתן ר"ל דמי יתן להם כדלעיל שהכל מה' וממילא והי' לבבם זה להם ליראה שכבר זה כדאי לגרום יראת שמים ולשמור מצותי כל הימים, אמנם זה שייך בבני אדם שאינם כפוי טובה אבל מי שכפוי טובה לא יכיר ע"י זה כמו שאמרו ונפשינו קצה, וזה שאמר משה לישראל אתם כפוי טובה הי' לכם לומר תן אתה ר"ל שהשי"ת יתן להם הזכי' הזאת שיכירו את חסדי ה' או שיתן להם באופן גלוי שלא יהי' שום מקום לספק ולדחות זה מעל עיניו היינו בלשון אתה בלשון נוכח כי באמת צריכין אנו לשום זה לנגד עינינו ולזה תקן השי"ת לנו הימים הקדושים רחש השנה ויהכ"פ להאיר עינינו ולשום זה לנגדינו כי הכל מה' והוא הניתן קצבה והם ימים נוראים שגורמים לנו להיות ירא וחרד על דבר ה':

ובזה עצמו שהקב"ה מדריכנו להבין ולראות הטוב והישר אעפ"י שאין אנו רוצים בו ואין אנו הולכים בדרכיו הוא הקורא לנו והוא אפשר הרמז של הבת קול שאמרו במדרש שיוצא בכל יום שובו אלי בית ישראל שהקב"ה רוצה בתשובתו של ישראל וכמו שכתב הרמב"ם בהל' תשובה שכבר הבטיח ה' לישראל שעתידין לשוב שנאמר ושבת עד ה' וגו' ואין הישראל נגאלין אלא בתשובה ורק סוף התשובה המיועדת בסיף הגלות הוא תגרום לנו כל החסדים וזה הבת קול שיוצא שובו שובו בנ"י וזה עצמו ראוי לנו לגרום אהבת ה' דהנה האהבת האב לבנו אינו ניכר אם הבן חכם משכיל הולך בטוב וביושר שאז טבע האדם לאהוב הטוב והמשכיל אבל אם הבן סורר מדרך הטוב ואפ"ה האב אוהב אותו ומשכיל על דבר אמת להדריכו בדרך הטוב והמועיל אע"ג שהבן אינו מכיר טובה ואינו מכיר חסד אדרבה הוא בן מביש ואפ"ה האב משגיח ועוזר בכל מיני התעוררת לטובה עליו הוא הסימן האהבה אמיתית בעצם לו וזה נראה כוונת הכתוב שהתחלנו בו, דהנה האבות משולים להרים והאמהות לגבעות כמבואר בכמה דוכתי במדרש וכשאנו אוחזים מעשה אבותינו בידינו ואינם מפורדים מהם אין חידוש שהקב"ה אוהב אותנו אבל אם מפרידים ממעשיהם ואפ"ה הקב"ה עושה חסד עכ"ח אין האהבה רק בזכות אבותינו כיון שאנו מופרדים מהם ועכ"ח שהוא אהבת עצמיי שסוף ישראל להיות לעם סגולה וכנאמר הרנינו גוים עמו והוא אות על אהבת ה' לישראל והיינו דקאמר כי ההרים ימושו אם מעשה אבותינו ומעשה אלהות שלנו ימוטו וימושו מן הזכרים והנקיבות שלא יחזיקו בדרכיהם ואפ"ה וחסדי מאתך לא ימוש זאת תאמר ולשון אמירה מצינו על הוכחה ולימוד כמו לשון המורגל זאת אומרת וזה כוונת הקרא שזה שברית שלומי לא תמוט אמר זה תאמר מרחמך ה' שה' אוהב אותנו:

והנה אהבה מעוררת אהבה לזאת ראוי לנו ג"כ לאהוב השי"ת באהבה רבה ואהבת עולם וכמו שבארתי בדרוש וראית את אחורי שזה קשר של תפילין שזה שהקב"ה עושה חסדים אם אנו אחורי השי"ת זה ראוי לקשור עצמינו לאהבת השי"ת הכתובה בתפילין עיי"ש ועיקר אהבה היא כשאדם מכניס עצמו לחיוב ועושה מה שאינו מחיייב ונכספה נפשו שיבוא עת שיוכל להשלים רצון אוהבו ומקבל על עצמו נעשות כן קודם החיוב זה מראה סימן אהבה וזה אפשר שכיוונו חז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך דהמברך הוא על דבר שהוא מחויב לשעתו ואמן אמרו ס"פ שבועות העדות אמן בו האמנת דברים ובו קבלת דברים ובו שבועה וכך ענין אמן על הברכה שמאמת שאמן שכן יהי רצון שכל עמי הארץ יכירו שברוך ה' ובו מקבל לברך שמו של הקב"ה ובו שבועה לחזק מניין שנשבעין לקיים המצוה ונדרים סייג לתורה והה"ד קבלה וכל אלו ג' דברים הם אותות אהבה ולכך גדול העונה יותר מן המברך, והנה העובד מאהבה ושימר וממתין ואומר מתי תבוא מצוה זו לידי ואקיימנ' בזה יכול לקנות הנצחיית דמחשב הקב"ה לו כאיל עובד כל ימי העולם כיון שמחשבתו ורצונו לעשות ולעבוד כל ימי העולם אלא שנאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה וא"כ יוכל לעבוד ה' כאילו חי לעולם, ובזה אני מפרש איוב י"ד אם חרוצים ימיו ומספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור היינו שאדם אע"ג שזמנו וימיו עוברים מ"מ ע"י התורה יוכל לעשות כאלו חי וקים ולא יעבור והיינו כנ"ל, וזה נראה כוונת המאמר המובא בסידורים אמר ר' יהושע בן גדיא כל מי שעונה איין בעוה"ז זוכה ועונה אמן לעוה"ב שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן, אמן בעוה"ז ואמן לעוה"ב והיינו כנ"ל שע"י עניית אמן מפרסם אהבת ה' ואהבת חבירו וע"י התשוקה שלו לעביד ה' מעלה עליו הכתוב כאלו עשה ועונה אמן גם לעוה"ב נחשב לו כל עניה ההיא ועוד הארכתי בעניני מוסר הראוים:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה