מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר דברים
פרשת דברים
ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם וכו' איכה אשא לבדי וכו' יש לפרש דהנה כל אשר שלם באמת עליו אין להוסיף דאם שייך תוספת א"כ אינו שלם וממנו אין לגרוע דאם אפשר לגרוע ממנו ואעפי"כ אינו נגרע א"כ אינו עתה שלם אלא ישנו הוספה עליו וכמו שכתב הרד"ק בישעיה א' על פ' שאו מרום עיניכם ועל כן בכל מעשה בראשית כל פרטי ופרטי אלמלי לא היה נברא באותו איברים וגידים וכל אשר בו לא היה שלם וכן אם היה חסר ממנו או יתר עליו דבר מה היה האדם וכל שוכני ארץ חסרים וכן מספר המינים אשר בארץ הם נצרכין כולם ואי אפשר להוסיף ולא לגרוע ולכן קיימין כאשר היה בימי בראשית בלי חסרון והעדפה כלל אמנם האישי המינים הם שייכים בחסר ויתר ואין לומר אם יש שלימות בהרבה אישי מינים א"כ מדוע לא נבראו בימי בראשית מיד הרבה אישי מינים דאין שלמותם בבחינת עצמם כיון דאין תכליתם רק לצורך אדם וביש הרבה בני אדם נצרכין הרבה אישי מינים בעלי חיים משא"כ כיון דנברא אדם יחידי למה יהיה הרבה אישי מינים אמנם על האדם עדיין תקשה למה לא נברא ממנו יותר הרי החוש יעיד ששלימות העולם הוא ע"י הרבת אישי בני אדם אבל לאחר העיון מבואר דהנה שלימות האדם תליה ברבות אוכליה כמאמר שלמה הע"ה בקהלת ה' פ"י היינו מקוצר רוח בני אדם לכלכל את כל משא העולם וכן צרכי בני אדם מרובים ועבודת העולם עבודה רבה ואדם קצר כח ושכלו' איננו שלם וצריך להוציאו לפועל ולכל הדברים האלה תשועה ברוב דעות ורבתי עם אבל האדם קודם שחטא היה שכלו שלם והשכיל משני אדם בלי מספר הכל היה בשכלו בפועל וא"כ לאיזה צורך הרבה בני אדם לענין ההשכלה ולעבודה הרי קודם החטא לא היו צורך לטרוח ולעמול והארץ נתנה פריו בלי עבודה וטורח כדאיתא בשבת פרק במה מדליקין שקודם החטא הוציאה כלי מילת דהיינו הכל צלי טורח עי' שם פירושו וגם צרכי בני אדם לא היה מרובים אבל לאחר החטא שנהפך עליו ונעשה צרכיו מרובות והיה צורך לעבודה מרובה ודעת האדם קצרה ולכן יש צורך לזה הרבה בני אדם אלא דשוב כיון דאדם עלול לחטא אין הרבוי בני אדם טוב וטוב לאדם שלא יברא ושוב הוי שלימות בבריאות אדם אחד ועתה גם בנתינת התורה צריך לעיין בזה אם היה שלימות יותר אם היה עוד יותר מס' ריבוא אמאי לא המתין הקב"ה באמת ליתן התירה עד שיתרבו וכ"ש כיון שכל הרבוי היה בדרך נס אלמלי היה שלימות הכי קצרה יד ה' מלהרבות אותם כפלים מזה המספר ואם אין כאן שלימות יותר מס' ריבוא זה נגד החוש ונגד הברכות שמצינו יוסף ה' עליכם אלף פעמים:
והנראה דהנה כבר הביא הבעל עקרים במ"א פ"כ דמספר זה כולל כל הדעות הנכונות והישרות אשר הם כעת מפוזרים בארבע כנפות הארץ ואין לך אדם שאין לו דיעה אחת ישרה אשר אין לו בן גילו וזה תכליתו בעולם ובל אלו אותן הדיעות היה נכללים באותן ס' ריבוא והוא מבואר נמי במהרש"א בח"א פרק הרואה על הא דאמרינן דהרואה ס' רבוא בני אדם מברך חכם הרזים ע"ש. אמנם נראה לי לבאר עפ"י מ"ש הר"ן בדרושותיו על הא דאמרינן בכמה דוכתי דאם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו' ובכל דור ודוב נחלש חכמת התורה והוא מטעם שכל דבר אשר מרוחק מן מקורו נחלש ונתמעט והתורה איננה נתונה תחת השמש שיהי' לו מקור באדם עצמו אלא הוא למעלה מטבע האיש ומקורה הוא יום מ"ת שגילה הקבה בכבודו על בני אדם בני בחוריו והשפיע עליהם לכל אחד כדי מדרגתו הכל מלא וגדוש הכל כפי האפשר לו לקבל ובראותו העת לפי אשר נפתח מקור מים חיים בלב כלו אחד ואחד היה נשלם בס' רבוא כל הדעות וכל השלימות שהיה אפשר להיות בעולם ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אבל כאשר נשתלשל מדור אל דור אז נחלש בכל אחד שכלו ואז הוא שלימות ברבות בני אדם ונשלם החסרון על ידי ריבוי ושינוי דעות בני אדם וזה פי' מ"ש כאן ה' הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב הינו שעליהם איו להוסיף ולגרוע כי הם שלימים בתכלית ולא רבוי בטלה וקאמר בקרא שני ה' יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם ר"ל דאפילו יוסף ה' עליכם אלף פעמים לא יהי' רבוי בדעות יותר רק ויברך אתכם בדעות כאשר דיבר לכם בשעת מ"ת יהיה הרבוי עם משלים החסרון אשר הולך וחסור בכל דור ודור:
מה שאמרתי בזיי"ן אב בבה"כ חוסט תרכ"ו, ובו הספד על הגאון הגדול מוה' יהודא אסאד זצ"ל אב"ד דק"ק סערדאהעלי יע"א:
במדרש איכה ובפ' דברים שלשה כביאים נתנבאו בלשון איכה משה ראה אותם בשלוותם ואמר איכה אשא לב"י וכו' וישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה וירמיה ראה אותם בנוולם ואמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם וההמשך צריך ביאור ואמרתי בעזה"י אמרו חכמ"ז ב ומא ס"ט שאנשי כה"ג נקראו כן על שם שהחזירו עטרה ליושנה ואמרו הגדול הגיבור והנורא מה שלא רצה ירמיה לומר גיבור ודניאל הנורא והם אמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו עיי"ש בלשון הגמרא ולשון הן הן קשה ונראה דבודאי בלא"ה כבר אמרו דשה אחת בין שבעים זאבים גדול הרועה שיוכל להציל והיינו המשל על אומה אחת ישראלים בין שבעים אומות שהם שונאי ישראל ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וישראל הם כשה בלתי כח להציל עצמו והקב"ה מצילינו מידם ובזה בוודאי ניכר השגחת הבורא ב"ה על ישראל וכוחו ויראתו איך הוא מונע האומות וכאילו חוסם תאוותם הגדולה ושנאתם לישראל ואע"ג שאינם יראים השי"ת אפ"ה אע"ג דאינהו לא חזו יראת השם מזליי' חזו יראת ה' ומסיחה דעתם להכניע דעתם הרעה ואפילו ירצו להעיזו וסלקו יראתם ואמרו ערו ערו עד היסוד או נלכה וננתקה את מוסרות ישראל וכו' ונכחידם מגוי וכו' הקב"ה מסכל עצתם ועוצו עצה ותופר וכו' ונראה גבורות הבורא ב"ה איך משדד עצתם וכובש יצרם אמנם מנ"ל שהם שאינם ישראל ואפי' שונאים מנ"ל שאינם בושים ויראים מבני אדם ומשכל עצמם לעשות להרוג ולאבד ישראל שהרבה פעמים אדם נמנע לעשות הרע משום בושת בני אדם ויראתם או מהמיית לבו אמנם כשנבחין מה עשו אז בשעת השעת החרבן ואיך העיזו פניהם נגד השי"ת וגם בוש לא יבושו וכו' ואפ"ה לא כילו ישראל מכל וכל עכ"ח מצד ה' נעשה זאת ולולי ה' שהי' לנו נמוטו פעמינו וזה שאמרו אנשי כנה"ג שהן מה שאנו רואין זדון לבם הרע של האוה"ע הן המעידין על נוראותיו וגבורותיו של הקב"ה שבכל רוע הלז ההוא ומסתמא רוצים שלא יזכר שם ישראל ואפ"ה אין כח להם וזה מראה נוראותיו וגבורותיו וא"ש :
והנה כשם שמקיום ישראל מוכח השגחת ה' וגבורתו ה"נ מהשתדלות משה ופעולתו עבור ישראל ג"כ מוכח שרק ע"י סיוע מה' היה אפשר זה דלולי סייעתא מה' כבר אמר יתרו נבול תבול גם אתה גם העם אשר עמד וגו' וכיון שרק בסיוע מה' היה אפשר למשה לעשות היה להם לישראל לבחור ולהצדיק ולרצות כל מעשיו שהוא עושה עמהם דאין הקב"ה מסייע אלא לטובת ואפ"ה רגזו כנד משה והביטו אחריו וכמו שפירש רש"י על משאכם וריבכם על משאכם שהיה בהם אפיקורסים השכים לצאת וכו' וריבכם שהיו רוגנים וכיון שאין הלימוד ומופת מסיוע מה' פועל עליהם לרצות במעשה משה רבינו טוב שלא יהיה צריך לסייעתא דשמיא אלא ידריכם בדרך הטבע לשום עליהם כמה שופטים ומנהיגים שע"י האות הנ"ל נתגדל חטאם וזה שאמר משה רבינו ע"ה איכה אשא לבדי טרחכם ועכ"ח רק בסיוע מה' וא"ב משאכם וריבכם לא עלי בלחוד אלא גם על ה' המסייע וא"כ הם ב' דברים הסותרים הנמנעים שיהי שניהם עלי בלחוד וע"כ הבי לכם אנשים וכו' א"כ כשם שאמר משה להם בשלוותם שזה שהוא עושה לעם אי אפשר אלא בסיעתא דשמיא כך תמה ירמיה בהיפך שאיך אפשר שישראל וגם רבתי עם וזכות רבים עדיף והן ה' כביר לא ימאס וא"כ איכה ישבה בדד העיר רבתי עם בלי השגחה וסיוע מה' והיתה כאלמנה והוא השיב לנפשו רבתי בגוים שהרב והגדלות היה רק בגוים בדבריו שנהגו כגוים לקרב עצמו עמהם להניף להם ושרתי במדינות לא הייתי גבור להיות כובש יצרו אלא שרתי במדינות לכן היתה למס והיינו דאמר במדרש איכה אלו זכיתם הייתם קורין בתורה איכה אשא לבדי וכו' שכל התעסקות עם ישראל הוא עם הי"ת ובסיעתא דילי' ועכשיו שלא זכיתם ולא הכרתם סיוע מה' נענשו מדה כנגד מדה והניח אותם לעצמם וקורין איכה ישבה בדד וכו' והנה רבותי לא לדרשא קאתינא היום דהנה היום הזה הוא אשר עליו אמרו חכמז"ל גוים מרקדין בהיכלו הוא זין אב שבאו גוים בהיכל שאם אמנם כבר מעשרה בטבת בא העיר במצור ובי"ז בתמוז הובקעה העיר וכבר היה עת צרה ליעקב לאושר העוה"ז דחולל ממלכה ושרי' אבל עדיין הקדושה נבואה והתורה אשר חוברה לה לא חוללה עד היום המר החשוך שהחשיך עיני ישראל ובאו גוים בהיכל ופסק הקדושה ורוח נבואה ועל זה נאמר על זה דוה לבנו היינו לב מקים המידות ותאוות מקור כל המעשים נעשה דוה כאשה נדה מרוחק מבעלה מהשי"ת וטל אלה אשכה עינינו הוא העיון והמוח משכן השכל הוחשך מאור התורה בזה שהר ציון שמם ופסק הקדושה ושועלים הלכו בו וע"ז נקבע יום המר תשעה באב שאפי' אין צרה צריכין להתענות דמ"מ בטלה הקדושה ומקור התורה וכמו שכ' התוס' בר"ה דחרבן בית המקדש תקיפה לן והיינו כנ"ל חרבן הנפשיי זה הוא אפילו אין צרה ולכן אסור בלימוד התורה בט' באב כי כל זמן שהתורה קיימת אין כאן אבילות בעצם ובמדרש איכה אלו זכיתם הייתם קורין בתורה ואשבור מוטות עולכם ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין נשקד עול פשעי בידו דתורה תבלין לכל ע"ל דהמקבל עול תורה מעבירין עול מלכות וכו' ועול היצה"ר דתורה תבלין כנגדו והיינו והייתם קורין בתורה ואשבור מוטות עולכם ועכשיו שלא זכיתם ולא למדתם תורה לשמה ע"כ נשקד עול פשעי וכו' ועכ"פ זה הגמר החרבן וכולל הכל ואיך יאתה לדרוש היום בדרוש וכל שכן שקבענו יום הזה להספד על מיתת הגאון הגדול המפורסם מוה' יהודא אסאד זצ"ל אב"ד בק"ק סערדאהעלי שהלך לעולמו סוף סיון העבר והיה גדול בתורה ובמעשים וראוי לקונן עליו במקרא שדרשו חכמז"ל ריש פרק מי שמתו על פסוק ובניהו בן יהוידע איש חי רב פעלים מקבציאל והכה שני אריאל מואב וירד אל תוך הבור והכה ארי' ביום השלג ופירשו חז"ל איש חי שהצדיקים במיתתן נקראו חיים ורב פעלים מקבציאל שקיבץ וריבץ פעלים לתורה והכה שני אריאל מואב שלא הניח במקדש ראשון ושני כמותו וירד לתוך הבור איכא מ"ד דתבר גזיזא דברדא וטבל וא"ד דלמד ספרא דבי רב ביומא דסתוא והביאור נראה דמפרש לן מצדקת בניהו בן יהוידע שהיה חי באיש דהיינו א' שלא לעצמו בלבד היתה צדקותו שאז כשמת הכל הולך עמו אלא שזכה וזיכה את הרבים שגם במותו נקרא חי ועדיין צדקותו קיים ב' רי פעלים מקבציאל שקיבץ וריבץ פעלים לתורה שזכות הרבים אפשר שעלה לטובת עצמו כדי לזכותו ולהטיב אחריתו וזה אינו משובח אבל המשובח שה בה פעלים לתורה היינו לשמה ואז כולם הם יחד לתכלית אחד לשם ה' והוא מקבציאל ליראה שמים לכבוד שמים הוא המאסף לכל המחנות והכל אחד כנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך והוא הנה שני אריאל מואב והפשטות הוא שהכה ב' גבורים חזקים ממואב ודרש חכמז"ל קשה כמ"ש הרד"ק:
ונראה שאמר במעלה הג' של בניהו שמלבד שהיה גדול בתורה ובמעשה היה עמלו בתורה וללחום נגד המהרסים ועושה נחת רוח לבוראו שכל זמן שרשעים בעולם כעס בעולם וכו' והיא סילק הרע ועשה הטוב לטבע קיים שלא הניח מלחמה כזאת לא במקדש ראשון ושני וגם בו היה מתאחד רוחו וגבורתו ושר וגדול בגוף וגם מעלת הנפשיי צדקת וטהרת ומשום דקרא לגבורים של מואב אריאל אמרו חכמז"ל דרמז לן על ב' בתי מוקדשים והיינו על פיר' הנ"ל שכוחו וגבורתו צדקת ההוא פעל גם על זמן ארוך לאחריו בזמן ב' בתי מקדש ושלא היה מצטרך בזמן לאחריו מכח מעשיו שכל כך פעל ושוב תמ מעלה הד' והוא ירד והכה בבור אה הארי' ביום השלג לפי דרשת חכז"ל נראה שכיון על ענותנותו ושלא התגאה ע"י מעלותו וכמו שהביא החובת הלבבות באנשים ששבו ממלחמה ואמר החסיד שיכינו למלחמה גדולה מלחמת היצר שלא להתגאות וע"ז מלמדנו איך היה חסיד וגם עניו ושהתחכם שלא היה גדולתו בעיניו כי אם כגזיזא דברדא דישלח דברי הי"ת וימסס וישב רוחו יזלו מים וכאילו לא היה יהיה כל החוזק והתקיפות וגדלו וזה שאמרו דתבר גזיזא דברדא וטבל ולכן נקט ארי' שהוא מתגאה שבחיות והוריד גאותו ע"י דתבר גזיזא ויש אומרים שנטע בעצמו מידת הענוה ע"י ספרא דבי רב תורת כהנים וקרבנות שתכליתם לפי מה שכתב הרמב"ן בשם ר"ח בפ' ויקרא להכניע והיינו ביומא דסתוא דהוא קצר דהיום קצר ולא נחייבא עלמא כיומא דסתוא עכ"פ גם בצדיק הנ"ל היו מתאחדות בו כל המעלות הנ"ל זכה וזיכה את הרבים ולמד ולימד תורה למאות תלמידים תורה לשמה ולחם מלחמות ה' נגד כל הקמים נגד התורה ובכל הנ"ל היה עניו והצנע לכת עם ה' אלהיך ועליו יש להתאונן כמו שאמרו חז"ל שקולה מיתת צדיקים כחורבן בית אלהינו שנתמעט התורה ורוח הקדושה ורשעים גברו בארץ בחרבן בית המקדש כן יש לדאוג במיתת הצדיק כנ"ל ואמר חכמז"ל למה נסמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות ללמד דקשה לפני הקב"ה מיתת הצדיק כיום שנשתברו הלוחות :
וההמשך לזה נראה להבין עפ"י מה שאמרתי ליישב קושית התוס' בשבת פרק ר"ע דאמר ג' דברים עשה משה רבינו מדעתו והשי"ת הסכים עמו וחדא מני' ששיבר הלוחות עיי"ש והקשה התוס' הא אמרינן התם דמשה רבינו למד ק"ו מפסח דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו וכו' וק"ו הא ניתן לדרוש מעצמו והוא דין תורה ולמה אמרו שעשה דין זה מעצמו:
ונראה ליישב בעזה"י דכבר אמרתי לפרש הקרא ויהי כי קרב משה אל המחנה וירא את העגל ואת המחילות ויחר למשה ויש ח את הלוחות מידיו וישבר אותם תחת ההר דלמה דווקא כי קרב אל המחנה חרה אפו הרי כבר נודע לו זה בשמים שישראל עשו את העגל ואמרתי הנה הכוזרי ומסאב"ע השכילו להקל חטא העגל מעל ישראל ואמרו שחלילה לא האמינו ישראל בעגל מסכה אלא שבקשו מאהרן שיעשו להם דבר שישכון עליו רוח ה' כי אמרו האדם הוא חליש ביראתו ולא סגי לי' בידיעה שעיני ה' משוטטת בכל הארץ ובזה יכניע יצרו כי עינו ולבו תרי סרסורי דעבירה ובידיעה הנ"ל לא סגי לקום האחד נגד השני סרסורי ולכן אמרו שגם בראי' צריכין להם שיהי' להם דבר מה רוחני המאירם והמזכירם שה' שוכן בארץ וכעין שהשי"ת בעצמו צוה להם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכו' וגם חז"ל אמרו שאכלו פגה והיינו כדעת הכוזרי הנ"ל וא"כ ניהו שעברו על לאווין דאורייתא לא תעשה לך פסל וכו' מ"מ לא האמינו בע"ז והוקל החטא הרבה מאוד אמנם פשטא דקרא לא נראה כן וכן מנ"ל מה שעשה משה עמהם נראה שדנם לגמרי כעובדי ע"ז ולכאורה נראה סברא נגד הכוזרי דהשכל נותן אם אדם משלים את עצמו וקונה שלימות או כלי וחפץ חדש מה שלא היה לו הוא משמח אותו וחז"ל תיקנו על שמחה זו ברכת שהחיינו אמנם אם אדם רואה בעצמו חולשה וחולי וצריך הוא לתקן החסרון שיהיה דוגמת אחר ע"ז לא שייך שמחה וששון כי לשמחה זו מה הוא עושה:
וזה נראה שהיה סברת משה רבינו ע"ש שאי אפשר לומר שלא היה להם עי"ז ממש דא"כ מה זו שמחה ולכן כאשר בא אל המחנה וירא את העגל ומחולות חרה אפו וישלך את הלוחות וישבר אותם תחת ההר וא"כ מיושב קושיות התוספות דוודאי שפיר אמרו חז"ל דלמד ק"ו מפסח מיהו זה שייך אם הוא עי"ז ממש אלא דהוא גופא נ"ל דלמא ככתרי הנ"ל אלא דמשה הכריח כן מסברתו הנ"ל וע"ז שאמרו שהסכים השי"ת עמו דשפיר גמיר משה דכיוון האמת וממילא שוב יש ק"ו וא"ש קושית התוס':
אמנם הוא גופא תיקשי איך אפשר שסרו מהר מן הדרך אשר צוה ה' ונראה שזה היה שאלת ישעיה הנביא באיכה היתה לזונה קרי' כאמנה שאיך אפשר זה שיתהפך קרי' נאמנה שהיתה באומן ובחוזק נתהפכה פכה וגו' והכוונה בוודאי אם היה ישראל אדוקים בה' בכלל לבבם' ולא היה בהם שום תערובות והיה תושם כברם בוודאי לא היה מתקלקלים אבל מכח שהי' כספם מעורב בסיגים:
[ע"כ מצאתי]:
ויקחו בידם מפרי הארץ. וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו ולא אביתם לעלות, ופרש"י שיהושע וכלב אמרו טובה הארץ והרמב"ן הקשה עליו דא"כ מאי הוכיח אותם ע"ז הרי כדין עשו ששמעו מפי רבים והאמינו ברבים יותר מדברי יחיד, ונראה בעזה"י ליישב דבלא"ה צריך ביאור כל האריכות שסיפר משה מה שאמרו אנה אנחנו עולים וכו' ומה שאמר להם ואומר עליכם לא תערצון וגו' ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' יגו' ההולך לפניכם וגו':
ונראה עפ"י מה שביאר, מורי הגאון בעל חתם סופר זצ"ל את הקרא לא תהי' אחרי רבים לרעות וגו' ולא תענה עלי ריב לנטות אחרי רבים להטות עפ"י משל דשאלו לחכם מחכמי' ורופא ישראל דהרי רוב מאמינים שאר אמונות ולמה אין הישראלים הולכים אחר הרוב כדכתיב בתורה והשב ע"פ משל שהוא הלך לבקר אותו השר בשוק ומבוי זאת ומצאו אותו רעיו ואוהביו ואמרו שלא ילך לשוק שהוא כי אינו דר שם אלא במקום פלוני ואפ"ה הייתי מהלך רק במקום שידוע לי' שאתה דר ולא שמעתי לרוב אמור אתה אם עשיתי כדין והשיב השר בוודאי כיון שידוע לך שאני דר פה כדין עשית שלא שמעת לרבים וע"ז השיב הרופא וכך הוא באמונתנו אם היינו מסופקים אז הדין דנלך בתר הרוב אבל אנו ידענו זאת באותות ומופתים שאמונתנו אמיתית ואז אין שייך נילך בתר רוב ובזה פירש מרן זצ"ל הקרא הנ"ל לא תהי' אחרי רבים לרעות היינו בדבר שידוע לך שהוא רעה לא תשמע ולא תענה על ריב הטוענים עליך שתלך בתר רוב כיון שאין ספק לנטות אחרי רבים להטות ר"ל במקום שיש קצת למי' וספק אז אחרי רבים להטות והנה גם בשאלה זו אם הארץ טובה אם אפשר לכבוש. אין ספק כי לא עביד הקב"ה ניסא לשקרא וכיון שראו שכל מה שעשה השי"ת להם הי' לטובה ועכ"ח גם זה לטובה ובפרט שהשי"ת נשא אותם למעלה דהיינו למעלה מהטבע וגם אין לחוש שאולי לא יראו ולא ידעו הדברים שהם לתם סכנה והגורמים לאבד המלחמה ויטמנו האמוריים פח יוקש כנגד זה הרי תשי"ת נתן להם עמוד אש לילה:
והנה דבר שלא ראינו בעינינו קרוי אמונה ובזה יש להאמין יותר רבים מיחיד אבל דבר שנודע לנו באחד מחושים שלנו זה נקרא ידיעה וזה שהוכיח אותם משה אע"ג דרק יהושע וכלב אמרו טובה הארץ מ"מ ראוי לנו להאמין להם כי אין זה בגדר אמונה שהרי מן הדברים שראו עינינו נוכל לידע כשם שכל אלו הדברים הי' לנו רק לטובה ושמר ה' אותם מכל רע וגם האיר לנו וגילה לן הדבר החשוך אצלינו א"כ כל בר ידיעה יבין שכך יהי' ג"כ בארץ וזה שאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' ר"ל זה אינו בגדר אמונה אלא בגדר ידיעה ואין לכם לילך בתר רוב וע"ז מביא להם ראי' ממה שאתם רואין ההולך לפניכם וא"כ הרי זו ראי' ממש:
פרשת ואתחנן
ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צונו וגו' ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם וגו' אשר ישמעון את כל החוקים האלה וגו' מחסר ורב טוב אשר חפץ ה' להטיב ליראיו ושומרי מצותיו לא נתן כל התורה כולה בכתב רק מעוטה בכתב והשאר מסר למשה בע"פ והוא מסרה ליהושע וכן בכל דור ודור ולולא מסר ה' לנו היינו ממשש כעור באפילה ואי אפשר להבין התורה אי לא מצד הקבלה כאשר יראה הרואה עין בעין בכמה מקומות במקרא שגם כל הפשטנים צריכין להודות לדרך הקבלה עי' באבן עזרא סדר במדבר בענין מנין הלוים שחסרים במקרא עי"ש וממש בכל מצוה אין אתנו יודע עד מה אם לא הקבלה וכיון שכן יש מקום לבעל הדין לומר אמאי לא פירש לן הקרא את כל הצריך לנו ואם באמת כי גבהו מחשבותיי ממחשבותינו אבל באמת יפה נאמר הטעם במדרש שתביא התוס' בגיטין דף ס' ע"ב ד"ה אתמוהי קא מתמה וכו' שמחסר ה' עלינו ולהודיע לדורי דורות שהקב"ה נתן לנו את תורתו ולא יהי' מקום לאדם לחלוק ולומר לא לבם נמסר התורה ולא ה' דיבר עמכם בהר מתוך האש כי יהי' להם עדים ברורים באשר הקבלה שהיא בע"פ מזה אין יודעים שום אומה ולשון רק העם אשר בחר ה' לו לנחלה משא"כ התורה שבכתב כמה אומות העתיקו אותה כידוע ע"ש במדרש שכתב לפרש כן אכתוב לכם רובי תורתי כמו זר נחשבו וא"כ לזה כיון משה רע"ה באמרו לישראל ראה ר"ל שיבינו העניין שאנכי אלמוד עמכם חוקים תורה שבכתב שלולי הקבלה אין אנו מבינים אותה ומשפטים כאשר צונו ה' ר"ל בע"פ [חוקים ומשפטים כאשר צונו ה' כלומר המצוות חוקים הם כפי צורתן הנגלה בתורה שבכתב והם משפטים באופן אשר צוה ה' בע"פ באר היטב] ושמרתם ועשיתם ר"ל שתשמרו התורה שבע"פ כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שעכ"ח יודו כי מאת ה' היא לכם זאת כי העמים אשר ישמעו רק החוקים האלה ר"ל התורה שבכתב שהוא כחוק ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הזה ועכ"ח גם המה יתנו עדיהן ויצדיקו:
פרשת עקב
והי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלקיך לך וגו' יש לפרש דכבר הבטיח לנו יוצרנו ואני זאת בריתי אמר ה' רוחי אשר עליך וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו' א"כ אי אפשר שלא יהיו לומדי תורה ועוסקי במצות בישראל כי עכ"ח יסייע הקב"ה להשלים דברו ולהיות נאמן בבריתו דאלמלא הקב"ה עוזר כמעט נשכח תורה לגמרי מישראל בעו"ה רק זכות אבותינו היא שמסייעת לנו שעמהם כרת ה' ברית הזאת והם זכו להם ולדורותיהם ולפי"ז מן הראוי לפי שורת הדין אם אדם יושב ועוסק בתורת ה' ובמצותיו לקפח קצת מן שכרו שזכות אבותיה הוא המסייעת וידם באמצע ואעפי"כ הואיל שהבחירה חפשית ולא לגזר על אדם ידוע: שיהי' צדיק או רשע לכך הקב"ה משלם להם משלם כאילו הם עשו וזה ממש כמבואר במשנה פ"ב דאבות משנה ב' ובפי' התי"ט וכל העמלים עם הציבור וכו' שזכות אבותם וכו' ואתם מעלה אני עליכם וכו' וזה פי' הקרא והי' עקב וכו' ושמרתם זו משנה הוא הלימוד שגדול שמביא לידי מעשה ושמר ה' אלקיך לך וגו' ר"ל שיעלה הקב"ה לך כאילו עשית אתה בבחירתך ובאמת הוא הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך:
ואכלת ושבעת וגו' על הארן הטובה אשר נתן וכו' אע"ג דהוא חובת הגוף כתיב בי' על הארץ וכבר דרשו חז"ל ויש לפרש עפ"י גמרא דכיצד מברכין ד' ל"ל הארץ וכו' והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה וכל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו גזל כנסת ישראל ע"ש ריש פרק וראי' ע"ז הוא מנתינת הא"י לישראל עפ"י המדרש הובא ברש"י ריש בראשית אמר ר"י כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים אם יאמרו לסטים אתם וכו' אם כן כל האוכל בא"י בלא ברכה או אפי' בחו"ל לאחר שנתן הקב"ה לנו את הארץ א"כ ממ"נ הוא גזלן אם יאמין כי לה' הארץ ומלואה וברצונו נתנה וברצונו נטלה א"כ אין א"י גזולה תרי כאילו גוזל כנסת ישראל ואם לא יאמין בזה כי לה' הארץ ומלואה א"כ הוא גזלן על א"י ולכך קאמר ואכלת ושבעת וברכת על הארץ הטובה אשר נתן דמוכח ממ"נ:
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך וגו' וחז"ל אמרו בברכות בפי' אין עומדין אטו יראה מלתא זוטרתא הא תני' אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא יראת שמים וגו' אין לגבי משה מילתא זוטרתא הוא משל לאד' שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כאילו קטן וכבר דיברו המפרשים בזה שאכתי לא תי' הש"ס קו' דאם לגבי' הי' זוטר מ"מ הוא עם ישראל מדבר והנראה לענ"ד בעזה"י הרי אחר מד' זכירות הוא שנזכור את יום אשר עמדנו בחורב אצל הר סיני כל ישראל אנשים נשים ם וטף וכלם שמעו אתי דברות ה' והשיגו ברוח נבואת פנים בפנים וכנאמר בפ' ואתחנן, את כל הדברים האלה דיבר ה' אלי כל קהלכם מתוך האש ענן וערפל קול גדול ולא יסף ופרש"י ומתרגמין ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם והכוונה שכך נקבע קול הזה בישראל ונשרש אמונת ה' ויראתו שלא יפסק לעולם וכנאמר, בפ' יתרו כי למען נסות ארכם בא ה' למען תהי' יראתו על פניכם ולבלתי תחטאו והיראה הזו נשתקע בלבות בני ישראל לא בלבד בלב הדור ההוא אלא כל הנשמות קדושות עמדו על הר סיני כנאמר את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ובכולם נשתקע וקיבלו האמונה והיראה בקול גדול ולא יסף ולא יפסק והמשנה פ"ו דאבות אמר בכל יום ויום ובת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי לדם לבריות מעלבונה של תורה כי ה' דיבר אל כל קהל אע"ג דודאי לא הו' מדרגות שוות וכמו שצוה ה' בפ' יתרו והגבלת את העם וקדשתו כהנים לפנים מלוים ולוים מישראל וכן מדרגות מדרגות ואע"ג שכלם שמעו מכל מקום כל אחד קיבל לפי כוחו ומדרגתו ובוודאי לא הי' מדרגת כלם שווין וישראל אמרו למשה היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע בקול ה' ומתנו כי מי כל בשר וגו'
ונראה שישראל השיגו אז כי אינם ראוים לנבואה ואפ"ה עשה ה' נפלאות בארץ לכבוד התורה שיזכו ישראל למעלת הנבואה והכירו מדרגת עצמם וגם הכירו גדולת הבורא ב"ה המדבר עמהם שאפילו אם יהיו במדריגה יותר נעלה. ממה שהיו אפ"ה לא יהיו ראויים, והנה לשון וחי מצינו על דבר שלא נתבטל כמו בשר חי ומזה נשאל על אדם שלא למד ושימש כל צורכו, שלא נתבשל כל צורכו וכעין שפי' הת"ח בב"ק דף ע"ב על דלא אכלינן בשרא דתורא והיינו שאמרו שב' דברים השיגו את כבוד ה' וגדלו ומעלתו כי אין חקר לגדולתו וגם ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי היינו אפילו עם מי שאינו נתבשל ואינו שלם ועתה למה נמות כי תאכלנו האש שאפילו אם יזדכך הגוף ויושלם קצת עי"ז מ"מ לפי כבודו וגדלו עדיין נהי' חיים ובלתי שלמים שאפי' אם יוספים אנחנו במדרגה לשמוע עדיין ומתנו עדיין צריכין אנו שלימות וא"כ אין מעלה בזיכוך האש כי מי כל בשר דייקא וגו' קרב אתה ושמע וגו' וכבר ביאר להם משה בפ' יתרו שבאמת לא בדי לעשות אותם שלימים אלא למען תחיה יראת ח' על פניהם וגו' וכאן בפ' ואתחנן אמר ה' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ר"ל. מי יתן שיבינו שבאמת לא בא להם להכשיר אותו ולעשות אותן שלימים כק"ו הנ"ל וכהשגתם שאפי' בכפליים כזה אינם ראויים אלא למען תהיה יראת ה' קבוע בהם כל הימים וזה שבת קול יוצאת מהר חורב בכל דור ודור אפי' בפחותי ערך שהרי גם אז דיבר ה' אל כל הקהל והיו משונים במדרגתם ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש מכל אחד אלא לפי כוחו וכנאמר בפ' האזינו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכפרש"י שם ע"ז קרא דאיוב דלא מצאנוך שגיא כח כשבא ליתן תורה נגלה עליהם מד' רוחות עיי"ש:
ואפילו מי שאין לו פנאי והוא מוטרד עי' עסקיו להחיות נפשו הלא גם בהר חורב לא היה לשם מה לאכול אלא שה' פרנסם וכמו שאמרו חז"ל על ירמיה שנאמר הדור אתם ראו דבר ה' שהוציא להם צנצנת המן שבזה כלכל ה' אבותיכם וא"כ שפיר אומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שא נם מאמינים בזה שע"י התורה יוכל השי"ת לפרנס וכנאמר בפ' זו כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם והיינו דמסיים ואומר והלוחות מעשה אלקים המה וגו' חרות אל תקרי חרות אלא חירות היינו כעין שאמרו לעיל באבות שכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א ואמר שם כל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה וגו' דהיינו העוסק בתורה לשמה דהיינו בתלמוד תורה שאין כוונתו אלא בה ולומדה בעבודה זה מתעלה למעלה מן המזל וחי חיי השגח':
ועכ"פ כיון שכבר קיבל כל האדם חשקו בתורה ונשתקע בכל אדם אמונה ויראה אלא שהיצה"ר מסלק היראה מעל פניו ומטריד אותו בחלאות תאוותיו שהם מחפים על היראה כמו עפר על אוצר בבטן אדמה והוא חשוב אצל הקב"ה והיינו שאין דבר גנוז אצל הקב"ה אלא יראה אע"ג שקיבל מסיני מ"מ הוא גנוז באדם וברשותו ובבחירתו אם רוצה לגלות את היראה או להניחה טמון בקרבו ולכך אמר לעיל שאין להקב"ה בבית גנזיו שיהי' גנוז אצל הקב"ה אלא יראה הוא גנוזה אצלו דאילו צדיק ורשע לא קאמר וכעין שמי' הבינה לעיתים הנסתרות לה' אלקינו וגו' עיי"ש וזאת היראה תכלית הבריאם כנאמר סוף קהלת כי זה כל האדם ר"ל רק הואיל שהוא אפשרות לכל העולם עכ"ח זה תכלית העולם שהתכלית עכ"ח דבר שהוא אפשרי השגה לכל אדם וכמו שהארכתי בזה במקום. אחר והיינו דאמר ר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וממילא עכ"ח זה תכליתו והיינו דמביא ראי' מקרא דמה ה' אלקיך שואל מעמך ר"ל הלא שום דבר אינו ברשותך ועכ"ח רק יראה שואל ה' ועפ"ז ל"ק כלל קושית הש"ס אטו יראה מלתא זוטרתא היא דאין הכוונה כלל להקטין השאלה אלא לברר מה אפשר שישאל ממך שהרי במדבר ראית כי הכל בידי שמים בני חיי ומזוני בידו ויינו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וא"כ קשה מאי פריך הש"ס:
ונראה שאמת כוונת הש"ס דהאי קושיא אטו יראה מלתא זוטרתי ר"ח הוא דקאמר להכריח דבריו דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"ד שפי' וע"ז מדחה אין לגבי משה מלתא זוטרתי הוא ואין ראי' לר"ח. מהגהמחז"ל] דאי משום הא דלעיל לא הי' צריך משה להכריח להם מכח הראי' שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בלא"ה ראו אז ישראל ושמעו מהר סיני והבינו שאין להם תכלית אחר מפי משה ואותות ה' ואם עברו ונענשו וא"כ לגבי משה רבינו עכ"ח אין הפי' כר' חנינא אלא מלתא זוטרתא הוא ובא להם ללמד שהוא קל השגה וחזרה שוב הקושיא וע"ז משני משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו הוא קטן והיינו דהנה מכח שקיבלו ישראל מידת היראה וכבר שקוע בנו ואין צריך רק לסלק המחיצות והמסכים ממנו וכבר כתב העקרים שנר שכבר דלק פעם אחת קל יותר להדליק שכבר יש לו טבע זה כך הואיל וכבר קבלה נפשנו התורה והיראה מהר סיני הוא קל וזה שאמר ועתה כיון שכבר קבלת זאת על הר סיני מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וזה שאמרו כלי גדול ויש לומר היינו שכבר טמון בו אלא שצריך להגלות הוא קטן ועוד מניעה אחר כיון שברי לו שישיג זה עצמו מקל הטרחא שקודם השגתו יודע שבוודאי ישיג משא"כ במילי דעלמא וא"ש ואם נרצה לפרש לגבי משה כפשטא נאמר שכיוון בזה שאין הקב"ה מבקש יראת ה' והמון בני אדם כמו שמבקש ממשה רבינו אלא מכל אחד לפי כוחו כמו שבארנו למעלה והיינו דקאמר ודייקא מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך דייק בשם אלקיך לפי מה שאתה משיג ממנו לפי כחך ואינו מבקש ממך שתדבק נפשך בעולמות העליונים וליחדם כמו שמבקש ממשה אלא לכל אחד ואחד לפי האפשרות ומי שמשיג יותר מרוב גודל ויכולת ה' וכל העולמות שתלויים בו יהיי' בו יראה יותר ובזה א"ש אין לגבי משה מלתא זוטרתא שהרי כבר קיבל כל אחד בהר סיני והיינו כלי גדול ויש לו וב' סברות הם כן נראה לי לפרש או שהכוונה שהמון אינם יודעין זה שכבר נשקע היראה בהר סיני ושכל הנפשות היו שם ורק משה ידעו וכמו שאמר לא אתכם לבדכם כרת ה' ברית וגו' והיינו לגבי משה שידע זאת הוא זוטר וגם כיון שאם ישים האדם זה יום מתן תורה ודור של משה נגד עיניו גם זה יועיל ליראת השם דזכירת יציאת מצרים ויום מתן תורה מועיל ליראה וזה אין לגבי משה וגם זה ניחא ומכוון האמת לענ"ד וה' ידריכנו בדרך אמת וליתן בלבינו לירא ולאהבה את שמו הגדול ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים בב"א:
בברכות פ' אין עומדין על הקרא דמה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך פריך אטו יראה מלתא זוטרתי הוא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כאילו הוא קטן ואם מבקשין ממנו כלי קטן ואין לו דומה עליו כאילו הוא כלי גדול והמאמר תמוה וכבר דיברו המפרשים בו וגם אני בארתי במקום אחר וכעת נראה לי בעזה"י לבאר עפ"י פשוטו הנה בוודאי הקושיא היא גדולה מלבד שהיראה עצמה דבר גדול גם הקרא מסיים ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולשמור מצותיו וחוקיו וא"כ מה נשאר עוד מה שאינו שואל ואיך יתכן שע"ז שייך לשון מה ה' שואל:
אמנם נראה שהתורה עצמה מיישב קושיא זו ונפתח במשל פינו שני בני אדם אחד בנה בית גדול אבל עומד ליפול בעד אלף זהובים והשני קנה בעד עשרת אלפים בירה גדולה מיוסדת ומתוקנת בצורה בשמים והרבה שדות וכרמים השייכים לה אשר שוה עשרה רבוא אם נשער את המקח הזה אחד כנגד חברו אז נחליט השני שקנה הבירה נתן דבר מיעט לפי ערך מה שקנה ונקנה לו ע"י מה שנתן עשרת אלפים והראשון נתן הרבה מאוד לפי ערך קנינו וכך הוא הנמשל באמת התורה והיראה קשה השגה וכנאמר לא יערכנה כסף זהב וגו' וכנאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תתפשב' אז תבין יראת ה' וגו' ורק בטורח וביגיעה נמצאו התורה והיראה ויגעת ומצאת תאמין וגו' אמרו חז"ל דהיינו אע"ג שצריך יגיעה אפ"ה לא יהי' היגיעה חשוב בעיניו כלל שמציאה ימצא ולפי ערך שימצא אין יגיעה וכל ממונו שבזבז עבורה נחשב כלל וכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה תכן ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ותגבי' אותו על כל הנבראים וזה צריך שישים האדם נגד עיניו וזה ייקיל עליו דרכו ולא יהי' יגיעה וכסף נחשב למאומה אם ישים לנגד עיניו שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' כיון לכל מפרסמי שמו ברבים ובשביל זה נברא העולם והיינו הן לה' אלקיך וגו' בשביל שה' אלקיך שאתה מפרסמו ומקרב עצמך לו בשביל זה נברא השמים והארץ וכל אשר בה וגו' ולכך אפי' יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וכ"ש אם ישים נגד עיניו גם דבר הפוכו פחותות העוה"ז ובלתי קיומו כאשר קרא שלמה הע"ה הבל הבלים הכל הבל וגו' וכל אשר יטרח עבור העוה"ז אפי' אם יהי' מעט אינו כדאי שיבזבז עבורה דאגה וטורח והשתדלות וזה נראה היטב כוונת חז"ל שאם אמנם האמת כך אבל האדם לא יבין חשיבות התורה והמצות ועד אנה הדברים מגיעים ובהיפך שגם זאת לא יראה האדם חסרונו עניני העוה"ז ומי ידע זאת יותר ממשה רבינו ע"ה שעלה למעלה וראה וידע עד היכן הדברים מגיעים ואמר האזינו השמים ואדברה מצד מה שהתורה מגבי' האדם לשמים ומצד פחיתות העוה"ז ופחיתות האיש הדומה לארץ כשאינו שומע ולזאת תשמע הארן אמרי פי וזה שאמרו חז"ל ליישב הקו' הגדולה אטו יראה מילתא זוטרתי הוא וכ"ש לפי מה שהצענו הקו' עוד יותר ומתרץ אין לגבי משה שראה חשיבות ומעלות התורה והמצות ואיך קונה אדם עי"ז העולם עליו שפיר ראה וביאר לישראל שכל טורח והוצאה יהי' עה לנגד עיניו וקונה למשל בעד עשרת אלפים דבר שאין ערך וקצבה לחשיבתו בוודאי נקרא מה וע"ז אמרו משל שמבקשין מאדם כלי גדול ויש לו ר"ל ע"י הבקשה והנתינה לכלי גדול יקנה הי"ש ש"י עולמות בוודאי נקרא דבר קטן וכ"ש אם ישים גם דבר הפוכו נגד עיניו שאפי' מבקשין כלי קטן אבל אין לו שעי"ז יקנה רק דבר שאין לו ואין לו' קיום בוודאי היגיעה לצורכי העוה"ז יהי' בעיניו לטרחא רבה וטרחא לעוה"ב יהי' בעיניו לדבר קל וא"ש ומובן היטב:
והמחשבה הזאת הוא תקל לאדם את כל המקרעות וסיבובים שיארעו לו דברים שאינם מקובלים לו אפ"ה לא יטרדו אותו מתורה ועבודה כי ידע שהתורה נתעלה ונקנה ע"י יסורין והתורה היא כוללת הכל ועד"ז אני מפרש בדרך רמז מה שהביא המדרש על קרא דשמע ישראל אתה עובר, היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים וגו' הלכה אדם מישראל השותה מים לצמאו איך יברך כך שנו חכמים יברך שהכל נהי' בדברו וגו' ועפ"י הנ"ל נאמר הכוונה על התורה שנמשלו שמים שנקנה רק ע"י יסורין וזאת התורה אדם כי ימות באוהל ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' וא"כ איך אפשר לו לברך עלי' אמנם אם ישים לנגד עיניו שע"י התורה נברא הכל ועי"ז שהאדם ישים עינו רק על התורה והעולם תחת רגליו יהי' לו שכר מידה כנגד מידה שהעולם יכנע לו ותגזר אומר ויקום וע"ז אמר השותה מים לצמאו איך יברך דהיינו אם יש לו צמא וחסרון ועי"ז יהי' עוסק בתורה איך יברך ע"ז וע"ז אמר דשפיר מברך שהכל נהי' בדבר בדברי התורה הכל נעשה בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית וגם שהכל נהי' בדברו שיוכנע לו העולם כדרך שהכניע הוא עניני העוה"ז בשביל התורה ועבו"ה כך יהי' יגזר אומר ויקום לו [ועל דרך מרן המחבר זצלה"ה יש לפרש ג"כ התשובה כך שנו חכמים מברך שהכל נהי' בדברו עפ"י מה ששמעתי משמי' דהגאון בעל המחבר ס' שו"ת קול ארי' זצ"ל וכעת מצאתיו ג"כ בס' כד הקמח לרבינו בחיי זצלה"ה הנדפס מחדש. לפרש המדרש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו רבנן אמרין כאלו אכלין ושתין ר' יוחנן אמר אכילה וודאית דכתיב באור פני מלך חיים והכוונה בקיצור דהוקשה לבעל המדרש מה לאכילה ושתיה אצל מחזה שרי וע"ז אמרין רבנן הפירוש דהרגישו מחזיון הזה שומע שמחות ונעימות כאלו אכלין ושתין ולשון אכילה ושתי' כאן הוא לשון מושאל אולם ר"י אמר אכילה וודאית והוא נקודה נפלאה דבאמת הוא אכילה וודאית כי כאשר נתבונן על שימוש לשון אכילה נמצא שעיקר הוראתו אינו פעולת האכילה ומעשהו רק הנחתו ושימושו על הנאת האכילה דנאה החיך אשר אוכל יטעם והחיות אשר שואב ממנו וכן לשון שתי' בא על הנאת שתי' ומעתה הנאת זיו השכינה ונועם ה' אשר עמו מקור חיים מקור כל התענוגים מכל מאכל אשר יאכל ומכל משקה אשר ישתה להנאה ההוא יקרא אכילה ושתי' באמת ובעצם ולהנאת מאכל גשמי פרטי או משקה פרטי יקרא ג"כ אכילה ושתי' אולם בהוראה מוגבלת ופרטית עד שכנגד הנאה רוחני הוא לשון מושאל וזה אמרו אכילה וודאית דכתיב באור פני מלך חיים כלומר והוא הוא חיות הכללות והבן והגאון הנ"ל זצ"ל המתיק הדברים עוד כפי דברי השל"ה הקדוש זצ"ל בח"ר שמתרץ קו' המפרשים שהקשו איך כופל לומר יד ה' עיני ה' וכיוצא תוארים כאלו אצל ה' יתברך והם תירצו שהוא לשון מושאל מבני אדם כדי לסבר את האוזן אולם הוא זצ"ל כתב דנהפוך הוא דעיקר לשון יד לא נאמר על בשר ועצם היד רק על כח השימוש אשר ביד וכן עין לא נאמר רק על כח העין כח ההשגחה והבחנת דבר מדבר ובכן לא ניתן להאמר תואר עין בעצם רק אצל ה' אשר השגחתו משוטטת בכל הארץ וכן יד שייך בעצם רק אצלו יתברך אשר עושה חיל גדולות ונפלאות ואצלינו הוכח לשון יד בדרך העברה ושאלה, והן הן הדברים המתוקים מדבש, וממוצא הדברים נשכיל ענין זה ממש בתוה"ק אמנה כך הוא דרכה של תורה להיות מופרש ומובדל מתענוגי עוה"ז אך לעומת זה טובים דודה מיין ובמתק ודשן עדיה בל קרוב אליה כל תענוגי העוה"ז והתורה אור שבעת הימים כי כן אמרו במדרש על אור הגנוז והיכן גנזו בתורה מובא בס' הקדוש אוה"ח והנה מדה הכולל נקרא הכל או כל עיין ברמב"ן ז"ל על פסוק וה' ברך את אברהם בכל ומעתה התשובה עולה יפה השותה לצמאו מברך שהכל נהי' בדברו כלומר דשפיר מצי לברך העוסק בתורה שהכל הוא נתינת טעם כלומר כי הכל ר"ל אור רוחני ונערב הכולל ומער"ב ערבי"ם ותענוגים הרבה והיינו אור הגנוז נהי' בדברו קנה הוייתו בדברו דבר א' אר"ש זבת חלב ודבש ונחמד מזהב ומפז הוא תוה"ק ועל דא יש לברך ולברך] ולכך סמך זה לשמע ישראל אתה עובר את הירדן שבשמיעה זו שאתה שומע ומכניע טבעך ותאוותך שנמשלו לים ורגליו בזה אתה עובר הים את הירדן קודם ביאתך לירדן וכן בהיפך ע"י הבחינה ואמונה הנ"ל אם עולה לגדולה מקומו אל ינח ולא יגבה לבו ולא יבעט אדרבה יפחד לבו שלא יפסיד על ידי זה חשיבות התורה וכנאמר את ה' אלקיך תירא גו' שהרי אין לישראל מזל רק הכל תלוי ביד ה' וזה תלוי בעבודת ה' והיינו שמזה שה' אלקיך וכל חייך רק בהשגחה עי"ז תהי' ירא ועי"ז אותו תעבוד:
ובו תדבק ובשמו תשבע וגו' ונראה לבאר עפ"י מה שבארתי מה שאמרו חז"ל במנחות בפ' הקומץ רבה עוה"ז נברא בה"א והעוה"ב ביו"ד שנאמר בי' ה' צור עולמים ואמרתי הרמז העוה"ז הוא בה"א שהוא הבל והעוה"ב הוא ביו"ד שהוא העולם היש אמנם לפעמים לפי מעשה האדם העולם הזה הוא עולה היש שכבר אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העולם הזה וא"כ הוא היש ובהיפך ג"כ מי שאינו עובד ה' גם העוה"ב כאילו אינו דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת אבל מי שאינו טרח בע"ש אין לו שם מה יאכל וא"כ לפעמים וליש אנשים בין עוה"ז ובין עוה"ב נברא ביו"ד וליש בין עוה"ב ובין עוה"ז נברא בה"א והיינו דקאמר בי' ה' צור עולמים שהב' עולמים הן בין ביו"ד ובין בה"א והיינו דקאמר הקרא הנ"ל ובו תדבק שע"י עבודתו יהי' העוה"ז והעוה"ב דבוקים זה בזה ולא יהי' פירוד ביניהם וגם בין גופך ונפשך לא יהי' פירוד ועד"ז אמר ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום שם חיים נקרא ברבים הזוגי' דבו רמוז חיי עוה"ז ועוה"ב והדבקים בה' חיים כולכם היום בעוה"ז כבר חיים בב' מיני חיות ואז ובשמו תשבע שבזה שאתה נושא ונקרא בשמו כנאמר וכל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יהי' לך כשבועה קיימת בלי תפסוק לעולם כדי שיהי' כבוד שמים תפרסם על ידיך:
ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' וגו' כבר דקדקו המפרשים מה ענין זה באמצע מעשה העגל ולי נראה כשנדקדק עוד לפי כלל הרמב"ם במורה דלשון חנון אף לא מצינו בקרא אצל השי"ת אלא בענין ע"ז וא"כ הה"ד לשון קצף ונראה דזה הוכיח אותם משה דשורש חטא העגל הי' חסרון אמונה ובטחון בה' אע"ג שסברו שמשה רבינו נעשה עמו דבר מ"מ הי' מאמינים בה' ובטחו בו שלא יטוש ה' את עמו והיו ממתינים עד אשר יגיד ה' להם מה יעשו וא"כ ע"י חוסר אמונה ובטחון באו לחטא ע"ז וכן שאר החטאים תבערה ומסה ואפי' קברות התאוה בא מחוסר אמונה אלא אפי' התאוה לאכילת בשר לא הי' מצד התאוה שכל שפת בסלו אין אדם מתאוה כל כך אילו הי' מאמינים שיבואו במהרה לא"י ויאכלו כל שבעם וכן אם האמינו שאין יד ה' קצרה ליתן הטוב להם ממילא הי' נסתלק התאוה אבל מחוסר האמונה נתרבה התאוה וא"כ כיון ששורש כל העבירות ההם הי' חסרון אמונה ובטחון וזה שורש ע"ז לכך שייך לשון קצף ולכך כיון דמלבד העגל הי' השורש פורה ראש ולענה חסרון אמונה בהם ואפי' נסתלק מעשה העגל נשאר עדיין השורש ולכך הי' צורך להרבות בתפלה מ"ם יום ולא הי' סגי בתפילה הראשונה, וכמו שהקשה הרמב"ן בפ' כי תשא דנהי דפעל התפילה לסלק חטא מעשה ע"ז במה שדנם כדין עע"ז ואם יש דין למטה אין דין למעלה אבל שורש הרע לא נסתלק לכך הרבה והפציר בתפילה מ"ם יום כנגד ארבעים שנה שהלכו במדבר שהי' לתכלית הזה לקבוע בהם אמונה ובטחון לעשותם יצירה חדשה כולד שנשלם במ"ם יום זה הי' תפילת משה וזה שאמר ובתבערה ובמסה ובקברו' התאוה ג"כ היי ענין ושורש ע"ז לכך אמר מקציפים הייתם וגו' ולכך ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום שלכך הוצרך תפילה מ"ם יום לעבירה הנעשה במחשבה ובאמונה קשה יותר כמו שכתב רמב"ם בהלכות תשובה וכמו שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה:
פסל לך שני לוחות וגו' ועשית לך ארון עץ וגו' ומשה עשה ארון תחילה וגו' ופרש"י שזה יצא עמם למלחמה וגו' נראה הביאור עפ"י שנאמר אם חומה נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז ואמרו במדרש שם שאם כדלת שיש בה רקבון עיי"ש והיינו שהאדם צריך לעשות ולהיות בעיניו כעץ ולא כאבן ועי"ז ישמור עצמו מרע והיינו פסל לך אבנים שתהיה כאבן שכתוב בו דברות אש דברי תורה הזאת אבל עשית לך ארון עץ שתהי' בעיניך רק כארון עץ שיש בו' רקבון ולכך צריך לעשות זאת מקודם שאדם המתגאה אין דברי תורה נכנסים בו ולכך עשה ארון שהיא שמירה לתורה תחילה שמראה על ענוה ועי"ז ממילא יקבל דברי תורה ויהיה דברי תורה נכנסים ולכך אמר היכן אתנה אם לא אעשה ארון עץ תחילה וארון זה הוא היוצא עם האדם, למלחמת מצוה כיון שהאדם משמר ועושה משמרת לתורה להציל ממלחמת היצר הוא שעומד לנו להציל לנו ממלחמה על אויב החיצון וה' יהי' בעזרנו ויגאלנו במהר' ביומנו אמן:
פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם וגו' את הקללה אם לא תשמעון וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם הדיוק הזה אשר לא ידעתם קשיא וכי בידיעה תליא מילתא והנראה שביאר לן איך האדם נלכד בעבירה ולפתח חטאת רובץ דעיקר החטא הוא בפתחו לו ואח"כ ממילא נמשך עבירה מעבירה ובחבלי חטאתו יתמך ויפול ברשע אשר בעצמו היה נמנע ומגונה לעשותו אפילו בעיניו אח"כ יפול שם פתאום כמו שביאר נמי שלמה הע"ה במשלי וילך ממדריגה למדריגה לשאול וכפי' הרמב"ן בפ' נצבים על פסוק למען ספות הרוה את הצמיאה ולכך יעד להם השי"ת הברכה והקללה לאיים אותם ולא סגי' לי' להשמיע מכלל ברכה הקללה כי האדם יסבור שאפי' לא ישמע ולא יעסוק בתורה מ"מ יעשה רצון ה' וממילא יהיה חלקו בברכה לכך קמ"ל דקללה יהיה אם לא תשמעו שעי"ז יבואו לידי ע"ז אשר לא ידעתם ר"ל אשר הם בעצמם לא חשבו כזה לכך צריך שמירה גדולה הואיל ונופת תיטופנה שפתי זרה צריך איום והגזמה גדולה שישים האדם ללבו כי הפתח והתחלה לעבירה, הוא העיקרית ויהיה חכם ורואה את הנולד כי מרה יהיה באחרונה ולא ישים את עינו רק במה שלפניו ועד"ז אני מפרש במשלי עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו לנגדך ר"ל עפ"י הנ"ל ישים. התעוררת לאדם שיתבונן אחריתו ולא ישים עיניו רק לנוכח כי עין האדם אם לא יתבונן בעין הפנימי להבין הנולד ראיית עיניו תביאהו לבסוף בדבר שהוא אפי' לנגדו והמגונת אפי' אצלו כי העין רואה במהירות מבלי משים לנצח יאבדו כנאמר באיוב שאם נסע יתרם בם היינו היתרות והמעלה שבאדם ומבלי משים לנצח יאבדו ועל שם המהירות אשר חוש הראיה מהיר במלאכתו יותר משאר חושים נראה שנקראת הראי' עפעף לשון עוף והתעופף וזה שאמר עיניך לנכח יביטו ר"ל שאם עיניך יראו רק מה שהוא לפניהם ונוכחיהם אז ע"י מהירות חוש הזה יביא אותך שתמצא לישר ותצדיק אפי' דבר שהוא בעצמו לנגדך וזה שאמר ועפעפיך דהיינו מהירות הראיה מבלי הבנה יישירו ר"ל תמצא ותקיים ליושר דבר שהוא לנגדך:
אמנם מצד זה בעצמו שכל דרך איש ישר בעיניו והעין הרואה הוא פועל בחוזק על גוף האדם להטותו למה שמקובל בעיניו צריך שיהיה האדם גבר על חטאיו וישים גם הדרך הטוב לנגד עיניו כאילו בעיניו יראה את מוריו וכאילו דרך הישר עומד לנגדו ופועל כל חושיו ורק עד"ז אפשר שיהיה לו כח ואפשרות להיות בוחר בטוב ולהיות בעל בחירה, אמנם במה יקנה זה שיהיה הטוב לנגד עינו זה אי אפשר לקנות אלא עפ"י תורת ה' להגות בה וראה עין בעין אשר פעל ה' לנו מימי קדם והדרך אשר נתן לנו תורת אמת ואיך יעד לנו את כל אלה' והגיד מראשית אחרית מה יהיה בסופנו ועי"ז יהיה הדרך הטוב ג"כ לנגד עיניו ויפעל על חושיו ועד"ז יש לפרש דברי התנא דאבות פ"ד הכל צפוי והרשות נתונה וגו' יש לפרש הדרך הטוב והכולל הכל הוא הנקרא הכל ע"ד שפי' הרמב"ן וה' בירך את אברהם בכל וגו' ובמדרש וברש"י שם בת היתה לו ובכל שמה עיי"ש עכ"פ המדה טובה הכוללת והשי"ת בעצמו נקרא כל וזה שאמר הכל צפוי אין הטוב בא לאדם רק בדרך השכל והחקירה אלא הוא צפוי ונראה ועי"ז הרשות נתונה והבחירה אפשריית דכשם שהעין רואה והלב חומד נגד זה יש שוב ראיה חושיית מה שעשה ה' ומה שיעשה הכל כתוב בספר תורת ה' והוא הנותנת הבחירה:
אמנם לפי"ז כל שהעין והראיה חושיית פועל יותר עליו צריך שיפעל על עצמו מצד אחר בראיית חושיית התורה ולהבין ללבו ולהשים לנגד עיניו ולכך צותה לנו התורה במלך שהחושים עוד יותר פועלים עליו להטות לתאוות עוה"ז שצריך שיכתוב לו משנה התורה לומר שצריך שיראה שיהיה שוה ומשוה להיות בעל בחירה וכשם שהתאוות פועלים עליו יותר כך צריך שיפעל על עצמו מצד אחר דהיינו מצד השכל ומצד הטוב ולכך יכתוב לו משנה תורה וקרא בו כל ימי חייו יראה איך התורה הגידה מראשית אחרית וזה יביא אותו לראות את הנולד לבלתי רום לבבו מאחיו. לומר שאין צריך זהירות יתירה ושכלו גדול יותר משאר אחיו וכשם שהתאוה יכולה להתגבר עליו יותר כך יאמר ששכלו גדול יותר וע"ד שאמר שהע' אני ארבה ולא אטה ולבב נקרא הרבה בלת' השכל ה' צוה עליו שלא ירים לבבו מאחיו לומ' שא"צ לזהירות או שיאמר א"צ זהירות כי ה' ישטו למדו בשביל הרבים התלוים בו' [ויהיה מ"ם של מלת מאחיו מ"ם הסיבה כלומר בשביל אחיו דהיינו זכות הרבים] שלא יסמוך ע"ז אלא יכתוב לו המשנה תורה למען יבוא לדרך השוה וילמד איך צריך האדם לירא וכל שגדול מחבירו יצרו גדול ולבלתי סור מן המצוה ר"ל המצוה של מינוי המלך שנצטוו למנותו לא יסור מזה ימין או שמאל יינו הקצות אשר הבחירה באמצע ביניהם [ולבלתי סור מן המצוה פירושו שלא יבא הסרה מן המצוה כלומר ע"י מצות מנוי המלך] וזה שאמר נמי שם בפרקי אבות ובטוב העולם נידון או שע"י הטוב אשר כבר נידע וניכר בעולם העולם כדין שיוכל ללמוד מהם או שהטוב והעולם הם ביחוס ובדין שוה דהיינו לפי העולם ולפי מה שהעולם פועל יותר נתרבה ג"כ הטוב והכל לפי רוב המעשה לפי מעשיו נתרבה ג"כ הטוב והכלל ומילתא אלבישייהו יקירא ועפ"י רוב המעשה יראה שהטוב הוא הכלל והכלל שישיג זה ויתברך בכל הוא הברכה לפי רוב המעשה אבל כ"ז שהוא רק טוב בעיניו [נראה כוונתו דכ"ז שהוא טוב בעיניו כלומר שאינו מרבה במעשים ועושה רק עפ"י שכלו אז העולם נדון ושוה גם כן בעיניו כלומר עדיין פועל עליו העולם הזה עם תאוות שלו קשה לו למצוא הדרך דרך האמת ולראות ולהשיג ה והבן] אז עדיין העולם נדון ושוה ג"כ בעיניו כי מדריגת הכל הוא יותר ממדרגת טוב:
ועד"ז היה מדרגת דוד הע"ה שלא היה בוחר לעצמו רק מה שצוה ה' ולכך כרת ה' עמו ברית עולם ולכך אמר בהפטרה. בישעיה נ"ד הטו אזניכם ולכו אלי שאפו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים מדמה זה לדוד שדוד זכה לזה ע"י שהשליך נפשו ושכלו מנגד ורק על ר' שם מבטחו וה' היה מדריכו בדרך כנאמר ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' וזה אמר שאם יטו אזנם ואזנם לשון אוזן וחוקר דהיינו לשון מאזנים ר"ל הבנה וחקירתם שיטו זה וילכו לה' לשמוע ממנו ואז ותחי נפשכם ויהיה לברית עולם כדוד:
גמרא עירובין דף כ"ב אמרינן הגיהנם יש לו ג' פתחים חד במדבר שנא' וגו' וחד בים וגו' וחד בירושלים שנא' וגו' יש לפרש שרמזו דג' דברים הם סבה לבוא לגהינים והם הפתחים אחד המדבר ר"ל אשר לא ידעו ולא יבינו ועושים עצמם כמתגאים רוצים בכבוד המוציא את האדם מן העולם וזה הוא מדבר והוא לשון מדברנא דאומתא לשון מנהיג רוצה בשררה והב' הוא התאוה שנמשל לים שהוא ג"כ מוציא את האדם מן העולם והג' הוא הרואה עצמו שלם ונראה לו שעינו גדולה וסובר שהוא חכם בעיני' וזה הוא ירושלים שהוא מחובר מיראה שלם והכוונה כאן שדעתו שהוא רואה שלם שראייתו שלימה והולך בשרירות לבו והוא האפקוריס הם הפתחי גהינם אבל בהיפך המטה אזנו לשמוע בקול ה' הוא המחיה נפשו:
כי יהי' בך אביון מאחד אחיך וגו' הנה אם אמנם העשירות אחת מהמתנות אשר נתן ה' לברואיו ועל הטפה יאמר אם רש אם עשיר יהי' וכמאמר הש"ס פ' המפלת ודייקא הש"ס דעל הטפה נגזר מאי יהי' בסופה דהיינו מצד החומר ולא מצד הנפש מ"מ הואיל ועל צדיק ורשע לא קאמר והדבר עומד בידו ע"י הנפש אשר נפוח באפו אשר חלק ה' לה כל כך כח להכניע את גופה תחתיה לעמוד למשמרתה ככל אשר תצוה עליו והוא רק כלי להגעת תכליתה וא"כ אף אם נגזר על חכמה גבורה עושר היינו בבחינת עצמם לצורך גופם אבל כל הג' מעלות האלה בבחינת כלי להנפש ולא למענם כי אם לעשות מהעושר חסד וצדקה ולעמוד לשרת לפני ה' אלקיו ע"ז לא נגזר ונידון כפי השגחת ה' ועל דרך זה נאמר דאין מזל לישראל אבל הואיל ואנחנו קרוצי חומר והן בקדושיו לא יאמין והבחירה עומדת ברשותו שאם ירצה לעשות בממון אשר חלק ה' לו דבר לצורך עצמו ולהנות מן נכסי הקדש אשר הקדישו מן השמים לצורך נפשו הי' רשות בידו ולכך אין הקב"ה משנה המזל בקלות כמאמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותי' תליא אלא במזלא דשמא יעשה וישתמש מהן לצורכו דהני ג' דברים נאה לצדיקים ונאה לעולם וכפי' המדרש שמואל באבות פ"ו וכדי שלא להכניסם לדבר המסוכן הדבר הזה נעשה [כלומר לשנות המזל] רק בדבר הצורך מאוד [בדבר] שהדרך אשר לפי המזל הוא יותר מסוכן מהדרך השגחיי וא"כ הי' דבר זה לטוב לנו שאין המזל נשתנה לנו וזה כוונתם ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אבל השאר דברים חכמה עושר אין הקב"ה שואל מעמך שאז הי' הדבר יותר קשה הסנה שישתמש בכל המעלות רק ברצון ה' ולכך השליט הקב"ה את האדם על מעלותיו חכמה גבורה ועושר ולהיות פקיד עליהם להשתמש בהם אפי' לדבר הרשות ואם משתמש בהם לצורך הנפש מעלה לו שכר ונטע בני אדם בעולמו מהם עניים ומהם עשירים ג"כ לטובת בני האדם כמו שביאר החובת לבבות בשער הבחינה שאלמלי הכל עשירים לא הי' נתקיים הקשר בין בני האדם וגם לא הי' להכסף מוצא שהכסף הוא רק כלי להגעת רצונו ואם הכל שווין אין לכסף מעלה והוא הבל ממש אבל מצד שבני אדם מגיעים לכסף ע"י טורח רב ודאגה מרובה וע"י זה כתיסף לו אהבה על אהבה שיש בכל ממון שהוא אהבת הערב והמועיל נתוסף לו אהבה טבעית שהוא אהבת האומן למלאכתו מחמת הטורח וכ"ש לפי מה שאמרו חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה וכו' א"כ כל שמוסיף העשירות הוא דואג על יותר וטורח לזה ולכך אמרו חז"ל פ' אלו טרפות וסימנך עשירים קמצנים והוא מטעם הנ"ל וע"י אהבה זו נשכח להם מעלת הכסף שהוא רק כלי לדבר אחר וסוברים שיש לו מעלה בעצמו ולאותן האנשים הממון הוא קרח מכאן ומכאן והוא דבר שאין בו ממש ואין ראוי לקרותם עשירים וזה כוונת חז"ל איזה עשיר השמח בחלקו ר"ל שאם שמח בחלקו ורואה שהממון הוא רק לכלי ולזאת הוא שמח שעלה בגורלו להיות עשיר שאי אפשר לעולם הזה קודם התיקון בלא עניים ובלא עשירים וע"ז שמח בחלקו ואז הכסף יש לו מעלה והוא עשיר שיש לו דבר מה וגם מרומז בחלקו שהוא מודה כי מתת ה' הוא לו ולא כוחו ועוצם ידו עשה לו את אלה וכיון שהקב"ה חלק לו חלק טוב ראוי ג"כ להדרו כיון שהמלך חפץ ביקרו וע"ז אמר איזהו עשיר שראוי להדרו:
וכבר ניחם הנביא בהפטרה פ' זו את ישראל על האופן הנ"ל עפ"י הקדמה אחת שאפרש עוד מה שפרשתי פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך כי כבר ראוי לאדם שיתעצב על היותו צריך לטרוח אחר מאכלו והוא גרוע מכל ברואי ה' שברא. מזונותיהם עמהם וכמו שביאר הש"ס סוף קידושין אלא ושהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי וא"כ מטעם זה עצמו ראוי לו להיות כואב ומיצר על הטרחתו אמנם יש בדבר הזה בחינה אחת טובה שאלמלא הי' האדם ניזון בטבע אז עמי הארץ לא הי' להם חלק ונחלה בלימוד התורה אשר הוא כנגד כולם אבל ע"י שצריך התעסקות וטורח אז ע"י הספקת לומדי תורה יש להמחזיקים תורת ה' חלק בלימוד התורה וזה שמח זבולון בצאתך ר"ל במה שאתה צריך לצאת ויששכר באוהלך ר"ל שעי"ז יששכר באוהלך ועפי"ז אמר הנביא עניה סיערה לא נוחמה ר"ל נהי שכבר ניחם אותם על השפלות כלל ישראל מ"מ לא ניחם עדיין על פרטיית אשר הוכו ועינו ע"ז אמר הנה אנכי מרביץ בפוך וגי' ר"ל על ריבוי טובות זמניות כמו שכתב הרד"ק ושמא תאמר ברבות הטובה לא יהי' לנו חלק בלומד התורה אמר וכל בניך לימודי ה' ועי"ז ורב שלום בניך ובצדקה תיכונני היינו לגר אשר יגור אתך וגו' ועי"ז לא יהי' לכסף מבוא בלימוד התורה ולכך אמר אח"ז הוי כל צמא כוונתו כמ"ש המורה ח"א פל"ד שלכל אדם יש לי תשוקה לידע החכמות רק שיארכו לו הצעות וע"ז קאמר הוי כל צמא שהוא מתאוה רק תאוה לכו לשם שילמדו הדברים הצריכים להצעות ואשר אין לו כסף היינו רמז על הצעות נכי שבר ואכול ומסיים ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר דהיינו עתה ע"י הכסף ומחיר זוכין בתורה אבל לא בעת ההוא ואמר אח"ז למה תשקלו כסף בלא לחם ר"ל למה בעיניכם יש לו לכסף משקל בלא לחם והוא מליצה הלא אלמלא הי' כלי להגיעו ללחם לא הי' לו משקל והי' נקל מהבל יחד ר"ל שלא הי' שוה לכלום ויגיעכם אפשר כוונתו לפי הנ"ל שאם תאהבו אותו מצד היגיעה בלא לשבעה הרי נגד אהבה זו יש אהבה לערב ומועיל שמעו שמוע אלי ואכלו טוב שהשמיעה הוא מועלת לכם וגם הוא ערב ותתענג בדשן נפשכם וכמאמר דהע"ה הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו' אהבת המועיל והערב ונגד זה צווה לנו הקב"ה כאן כי יהי' בך אביון מה שנגזר על טפה שלו מאחד אחיך וגו' שהוא צדיק כמותך רק מזלו גרם לא תאמץ את לבבך לומר בצדקתי וביושר לבבי אני אין צריך לו והוא צריך לי בזה תאמץ על לבבך זה סיבה אחת מה שבני אדם מתירין לעצמם שלא ליתן על זה הזהיר שלא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי באמת הוא אחיך במצות ואעפי"כ מזלו גרם ואפשר עוד שמרומז בכאן עוד להזהיר נגד סיבה שני שבני אדם מקמצין דמי יודע מה יולד יום וכ"ש כשרואין אדם עשיר שמטה ידו ע"י מקרה רע יחשוב שיקמץ ליום רעה אולי יכרהו הון ביתו נגד זה הזהיר ולא תקפוץ ידך, מאחיך האביון ר"ל מסיבת. המקרה אשר קרהו (ומ"ם של מלת מאחיך הוא מ"ם הסבה ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כלומר מסבת אחיך האביון ועל ידי מקרה רע אשר קרהו]:
ובזה א"ש נמי מה שפרשתי רש"י אם לא תתן סופך וכו' מדה כנגד מדה, כי פתוח תפתח נגד הב' סיבות הנ"ל ואח"ז אמר השמר לך וגו' דהנה מצות צדקה ראוי ונכון כי האדם הזה חלק מהעולם אשר העשיר שוכן עליו וכמו שאנו רואין בבריאה ברא הקב"ה הלב ושם בו החלק יותר גדול והוא מחלק השלימות לשאר אבריו ככה ג"כ שם חכמה ועושר בבני אדם פרטים ואילו יחלקו לבני בריתם השוכנים אתם רק א"כ שנלמוד זה מבריאה ומלאכת טבע הלב אז כשם שהלב מחלק לאבריו ככה נמי הם חוזרים ומובילים ללב המזון והדם והרוחות ופועלים אחד. על חברו תאמר אמת כי העשיר ראוי שיחלק לשאר בני אדם מזונות אבל נגד זה צריכים הם להיות מוכנע לעשיר ולהוביל לו לשעבדו בכל האפשר להם בגופם וא"כ אם אינם עושין כן תאמר שאסור לרחם עליו כאשר אמרו חז"ל בחולין קל"ג ובתוספתא דע"ז ספ"ז וביארו בחובת לבבות סוף שער עבודת ה' העושה טובה למי שאינו מכירה כזורק אבן למרקולוס ורק בשנת השמיטה צוה הקב"ה להפקיר הכל מבלי שיחזיק לו איש טובה אבל בשאר השנים טובת הנאה לבעלים ובאמת אין ראוי לו לאדם לעשות כן כי המדקדק עם מקבלי טובתו מדקדקין עמו למעלה מדה כנגד מדה וזה קאמר פן יהי' עם לבבך בליעל עם לבבך דייקא שתלמד זה מן לבבך לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ר"ל. שתאמר זה בדרך לעג ותימה שנתקרבה פעם שנת השמיטה אשר חוזר חלילה בכל שבע שנים ליתן בלי החזקת טובה ועתה נתקרב זה ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו ר"ל שתאמר כי אינו מחזיק לך לטובה ואסור ליתן לו וזה סיבה הג' מה שמתירין לעצמם שלא ליתן וע"ז אמר והי' כי יקרא עליך אל ה' האם אתה מכיר טובה לה' והי' בך חטא דכל המדקדק מדקדקין עמו, או פי' הקרא ורעה עינך באחיך שתאמר שהוא רמאי ועי"ז לא תתן ואז כי יקרא עליך אל ה' והי' בך חטא דאיתא בגמרא בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא רמאין הי' עולם מתחייב בדין וכיון שאתה מחשיד בני אדם ולא תתן לאשר אינך בקי בטוב מעשיו אז כי יקרא עליך אל ה' והי' בך חטא:
נתון תתן ולא ירע לבבך וגו' נראה דבא להזהיר נגד סיבה החמישית שבני אדם אומרים כי אדרבה עושים עברה אם נותנים' כי כמו שהכילות הוא דרך רע וראוי שיתרחק ממנה ה"נ הפזור ביותר והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וע"ז תאמר חי ר י. התקלקל בהכונתן להרבות ליתן כי כל מעשה פועלת בנפשו ולבו ומרגל לו בהכונה כמו שביאר הרמב"ם פ"ד משמנה פרקיו ובאמת בצדקה כל המוסיף מוסיפים ובחנוני נא בזאת וגו' וא"כ כל הנותן הוא מתעשר וא"כ אדרבה צריך שיתוסף לו הכנה בנפש ליתן הרבה כי תכונה אשר היא בעני ליתן אינו די לעשיר וע"ז אמר כאן נתון תתן ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שאל תירא שאתה יוצא מגדר האמצעי שהוא הדרך המבחר בנפש כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' א"כ תעשר יותר וצריך לך הכנה יותר ליתן, אח"ז אמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ודבר שהוא תמיד בוודאי אינו במקרה ועכ"ח שהוא בהשגחה וכנ"ל שצריך לטובת בני האדם להכיר כי הכסף הוא רק כלי ואלמלא כולם עשירים לא היה מגיע ממנו התועלת וכיון שהוא רק כלי על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח וגו'.
בהפטרה עניה סוערה לא נוחמה, הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבוליך לאבני חפץ וכל בניך לימודי ה' ובש"ס ר"פ הספינה אמרי דפליגו תרי מלאכי ותרי אמוראי במערבא מאי כדכד חד אמר שוהם וחד אמר ישפה אמר הקב"ה כדין וכדין והוא מאמר תמוה וצריך ביאור ומלבד זה מאי שייטא דיעד הנחמה בכל מיני אבנים טובות ומאי מדה כנגד מדה איכא והנראה בעזה"י הנה מעלת ישראל נאמר שהם עין שבאומות וכמו שביאר במעשה ה' דמידה המגונה קשה עורף נאמר' ג"כ לשבח כמו שביקש משה רע"ה ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא דישראל הם עזין וממידתם לעמוד נגד דבר הקשה ונגד הפיתוים של אוה"ע וכן נגד הצרות ויסורים כדי להעבירם ולכך נקראו בית יעקב אבן ישראל שצריך להיות קשה כאבן שלא להניח עצמו להסית בדברו חלקלקות ולא להכריח ע"י עינוי ועונש יסורין או מיתה לעבור ולכפור בתורה והוא המידה שעמדה לנו ולאבותינו לקיימנו עד היום הזה אם שמידת קשה עורף היא מידה מגונה לנו ולכל בני ישראל הוא מוכרחיים והרואה אחרית מראש הוא שנתנה לנו מראש יחוסנו ומיוסף אשר כל ישראל נקרא עליו שהיה מנוסה ג"כ בצרות ופיתויים אשת פוטיפר ואפ"ה ויהי ה' את יוסף וגם ה' לא עזב אותו והי' כל הצרות והגלגולים נתהפכו לו לטובה וראה כי לטובה היתה קשה ערפי החזק והקשה כאבן וזה אפשר דרמז באמרו בפ' ויחי וימררוהו וישמומוהו וגומר ותשב באתן קשתו וגו' שעמד בנסיון בב' הדברים ומשם רועה אבן ישראל משם כבר ניזון ונתגדל ונלמד איך ראוי לישראל להיות אבן קשה דמעשה אבות סימן לבנים ואם אמנם כך החיוב וההכרח לנו מ"מ אינו מקובל ואנו מתפללין בכל יום שאל תביאנו לידי נסיון ולזאת עני' סוערה לא נוחמה ולא שקטה אולי חלילה לא תעמוד בנסיון ולזאת מידה כנגד מידה מנחם ה' הותנו בדברים שהם נמשלים לאבן ואמר שלא תהיה מידה הזאת לכם לגנאי אלא כל באי עולם יכירו כי למעלה ולכבוד ולשבח וליופי דהוא דוגמת פוך פבע ליופי הוא תהיה לך ויכירו כי בחכמה ובתבונה ובדעת עשית ובס' יצירה קרא הנעשה בעונם בספר וסיפור וסופר עיין פירושו במפרשים ועי' בכוזרי ע"ד פכ"ה וזה נראה שרמז כאן הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויהיה לך ליופי ויהי' יסודתו בהדרי קודש בספר וסיפור וסופר והיינו ויסדתיך בספירים אמנם לחזק האבן וקושי והעזית של ישראל בעינן ב דברים אחד מידת יראת ה' ואחד מידת אהבה לה':
והנה ב' מידות האלו יקנה האדם ראשון מידת היראה ע"י הבחינה שויתי ה' לנגדי תמיד שאינו דומה מעשה האדם אם הוא בביתו בחדרו בעצמו למעשה אשר הוא עושה בפני המלך כאשר ביאר הרמ"א ריש סימן ה' באורח חיים ואם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו אמר ה' שהוא בעל היכולת ולו הנפש והרוח ואשר בשמים ובארץ והוא הנרמז באבן הטוב ישפה דיש ה' פה ואין האדם לבדו אפילו בחדרי חדרים קורותיו ורהיטיו הם מעידים בו לעולם יש אתו עין רואה וזו היתה מסתמא מידת בנימין בן יעקב שמנו אותו חז"ל בהנך שמתו בעטיו של נחש ולכך נותן לו אבן זה בטור חושן המשפט אבל אם אמנם מידת היראה היא גדולה אבל יש מעלה ממנו מידת אהבה לה' שהוא אבינו הזן ומפרנס ומכלכל ומטיב לרעים ולטובים בכל מיני חנינה ורחמים רק בעבורינו במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו על זאת יהמו נא תשוקתינו לעשות רצון ה' אפי' אם ה' לא יראנו מידת אהבה בין בפניו ובין שלא בפניו יהי' נכספה וגם כלתה נפשינו לחצרות ה' וזה נראה רמז של אבן השוהם שהיא בסגולתו אבן החן והוא בשמו מלשון המו מעי לי רחם ארחמינו מלשון תשוקה ואהבה ושורש מידה זו הוא הכרת הטובה ובזו נתעלה יוסף בהכרת טובה לאדונו באמרו הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וגו' איננו גדול בבית הזה ממנו וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ויוסף אמרו חז"ל הוא שקידש שם שמים בסתר לפיכך ניתוסף לו ה"א על שמו שנאמר עדות ביהוסף וגו' והוא וי"ו ה"י גם באבן שלו שוהם שמיוחס בטור חושן המשפט ליוסף לרמז שוי"ו ה"י שם בפנימית שלו והם אותיות ש'ו'ה'ם':
והנה בבחינת האדם גדולתו וטובתו של הקב"ה יקנה מידת אהבה ואמנם אם גם ב' המידות גדולות וחשובות בעינן תרווייהו להדדי שאחד בלא חבירו לא סגי דיראה בלי אהבה תפחיד האדם ומונע ממנו שמחת המצוה ואהבה בלי יראה אפשר שיפרוץ האדם וירצה לעלות ולהשיג בדבר שאין לו רשות וצריך לזה מידת היראה וע"ז המליצו שצריך המצוה שתעשה בדחילו ורחימו ואחד צריך לשני ושניהם כאחד טובים לחזק האדם באמונתו ועבודתו ולסמרו מן המסיתים והם הדוחים והמפחידים כדי לעבור על רצון הבורא ב"ה וע"י מידות אלו יראה ואהבה תאיר בנו אור ה' וינוסו הצללים ויהיו לשמש צדקה וזה אפשר שרמז לן שישים כדכד שמשותיך שיהי' המאירים והמחממים אותם לתורה ולעבודה כשמש יהיו דוגמת אבן כדכד וע"ז המליצו חז"ל מאי כדכד פליגי בה וגי' חזא ישפה היינו מידת היראה של שוויתי ה' לנגדי תמיד שהיא תחזק לאדם כאבן בעשותו רצון הבורא ב"ה וחד אמר שהוא שוהם ואהבת ה' וה' אומר שזה בלא זה לא סגי לי' וכדין וכדין תרווייהו צריכין להדדי ובזה יקנה האמת זה אפשר שרמז בפלוגתא דאמוראי, (ובפלוגתא דמלאכי אפשר שפליגי במעלות ידיעות חכמת אלקי בעת ההיא דישפה יש בו צירוף שם י"ה ובשוהם שם ו"ה ופליגי עד היכן יגיע וה' אמר כדין וכדין ולכך כפל דפליגו מלאכי ואמוראי מלאך בדדהו ואמוראי בדדהו):
והנה שיביא האדם עצמו למדרגה טובה בב' בחינות הנ"ל ליראה ואהבה צריך עוד שיבחן ויראה קוצר האדם וחסרונותיו ואיך אשמנו מכל דור ודורו' שהיו לפנינו היו עדיפ' מינן ולא אכשר דרא וכבר הטביע' ה' בכל נפש האדם תשוקה להגבי' עצמו למעלה כמעלות הגדולים והחשובים וא"כ ע"י שיכיר חסרונו ויהי' לנגד עיניו יראת ה' ואהבתו ממילא יפתח בלבו התשוקה לקרב עצמו לבוראו וזה אפשר שרמז לן בקרא אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעון וגו' שאם תשימו על לב שהליכתכם הוא אחרי ה' ומרוחקים ממנו וגם תבחנו שראוי שאותו תיראו עי"ז תשמרו מצות ה' ותשמעו בקולו ובו תדבקון דהיינו התשוקה שהוטבע בכם לעלות למעלה הוא תדבק אתכם אליו:
וחז"ל דרשו על וראית את אחורי מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין יש לפרש עפ"י רמז הנ"ל שאמרנו שטוב לאדם אם ישים לנגד עיניו חוסר מדרגתו שעי"ז יתלהב לעלות למעלה אמנם יש לדאוג לפעמים אדרבה עי"ז יתיאש האדם מן הטוב ויסבור שאין לו תקוה וכאשר נאמר ביחזקאל שאמרו ישראל עונותינו אתנו ובם אנחנו נימוקים וגו':
אמנם זה שקר וכיזוב שצריך לידע האדם שאם אמת שבפעם אחד אי אפשר שיגביה עצמו למעלה וגם לא כל אדם זוכה לידיעות רבות אלא שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כוחו ויכולתו של אותו אדם שידביק מעשיו לשם שמים ואם ישתדל בעתותיו וימיו ושנותיו ויקשר הניצוצות קדושות ומחשבות קדושות שיעלו על לבו לעצם אחד קדוש ויהי' כל מעשיו דבוקים לשם ה' ויהי' אכילתו ומעשיו דבוק באהבת ה' הכתוב ונתון על מוחו בתפילין ומחשבת האהבה ויראה שבתפילין היא תהי' מקיף כל מעשיו ומחשבותיו שבראש מקורם ויתאחד אחד עם חבירו שלא יהי' קטיגור בין המחשבות ותאוות ותשוקות לא יהי' סתירה ומלחמה ביניהם שכולם ירצו דבר אחד אז עי"ז יעלה מעלה מעלה ויראה וישיג כבוד ה' האפשר וזה שאז"ל דרשו וראית את אחורי שאם תעמוד עצמך במדרגה פחותה עי"ז תביא לידי יראת ה' ועקב ענוה יראת ה' ואת לשון עם ואת שבראש הקרא קאי גם על ופני שאם תגבה אצלך ותסבר שאתה ראוי לפני ה' אז לא יראו כי תועבת ה' כל גבה לב ולא יראם בנועם ה' אלא דע"ז לכאורה קשיא הא ג"כ ע"י שיהי' האדם שפל וכלא בעיניו יכול ליפול למטה כי יסבור שאין לו תקומה וע"ז המליצו חז"ל שהראה לו הקב"ה כל המחובר לתפילין דהיינו לקדושה ולאהבת ה' המרומז בתפילין מאיזה צד שיהי' בין באכילה או שאר מעשה מכל צדדי האדם אשר יעשה אותן האדם בשביל ה' ויראתו ואהבתו מקושרים לתפילין והרי הם כתפילין וא"כ כל אדם יכול לזכות כי רק לפי מדרגתו ויכלתו יעשה לשם ה' ויראתו ואהבתו על פניו וזה תכליתו קרבת אלקים ואהבתו בזה יזכה לחזות בנועם ה' וזה איכ"ל שהמליצו חז"ל בקשר תפילין שכל המחובר לתכלית זה אפי' הוא באחור וממעשה אחרון באחרונים יזכה על ידו והיינו שאמרו שהראה הקב"ה קשר של תפילין ועי"ז אפשר להתקיים וראית את אחורי מדרגה זו שיחשב עצמו פחות מדרגה יזכה לראות כבוד ה' וא"כ לא יתיאש שום אדם ממדרגה הגדולה הזאת:
והנה מזה יוכל כל אדם ליקח מוסר שלא יסבור שאין כוחו לעשות כה וכן קהלות ישראל שסוברין שהם אנשים מעט ועיר קטנה ואין יכולין לעשות כה או כה כי אם גם כל אחד בפ"ע חלוש כח אבל אם יתקשרו להדדי לדבר טוב כמו קשר של תפילין ואיש את רעהו יעזורו ויהי' כנסי' של שם שמים סופה לקיים ויעלו מעלה מעלה. ובזה הרבתי מוסר דברים על היחידים וקהלות המתעצלים לחזק בדקי בית ה' ושאר דברים טובים ומליצים בעדם שאין הציבור מעט כדאי לזה כי זה אינה שאם ירצה באמת בדבר הטוב ההוא אז התשוקה ההוא תתן כח להם לעשות בהדדי זה מעט וזה מעט עד כי יתרבה לנהר גדול עוד מלבד המידה הנ"ל שיהי' עניו ושפל בעיניו צריך לו ב' דברים אחד ללמוד תונה כדי להביאו ליראה ולאהבה כי התורה תבלין לנגד יצה"ר וגם צריך לאדם לעמול ג"כ בדרך ארץ וכדתנן בפ"ב דאבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון זה השני המכניע היצר הרע וזה הטעם שנתן הקב"ה זאת בטבע שהאדם מתפרנס בצער כי טוב לו להחליש היצה"ר וכמו שסיים המשנה סוף קדושין שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי' וכו' והכוונה שע"י שהרעותי וגריתי יצה"ר על נפשי באכילת עץ הדעת עי"ז טוב ויפה לו שבזעת אפו יאכל לחמו וכמו שאמר הקב"ה לאדם הראשון אחרי אכילתו מעץ הדעת ועי"ז אפשר שיכניע לבו והי' עונשו לטובתו ועפ"ז אמרתי לפרש דברי התוס' ריש פרק כיצד מברכין במה שמשני שם בסתירה דקרא דפעם אחד כתיב ואספת את דגנך וגו' וכתיב ועמדו זרים ולעו צאנכם וגו' ותי' בש"ס כאן בניך עושין וכאן בעושין והקשו בתוס' איך משני דקרא ואספת מיירו באין עושין הא לעיל מוקי לה ע"י סתירה מקרא ולקחתי דגני בעתו דקרא ואספת מיירי בעושין ותו קשה דהרי מבואר בקרא דואספת והי' אם שמוע תשמעו וגו' וא"כ מבואר דאיירי בעושין ותי' דמיירי בעושין ואין עושין, ונראה ביאורו דיש ב' מדריגות עובדי ה' אחד מדרגת הכובש את יצרו והשני מדרגת הכושר והיושר כמי שביאר בס' טל אורות. והנה הכובש, את יצרו עובד ה' ושומר מצותיו רק לעולם צריך ללחום נגד יצרו וצדיק אקרי ומידת הכושר והיושר היינו שכבר נתהפך טבעו לטובה שאינו מתאוה רק לדבר המותר לו שהרגיל עצמו עד שנעשה טבעו נוטה לטוב והוא מדרגת החסיד כמו שביאר הרמב"ם בשמנה פרקיו והנה הכובש יצרו צריך לו עזר מתורה ומעול דרך ארץ כמו שהעידה המשנה הנ"ל שיגיעת שניהם משכחת עון וא"כ אעפ"י שהיא צדיק אי אפשר שיהי' שכרו ועמדו זרים ורעו צאנכם שאדרבה טוב לו שיעמול בעמל דרץ אבל אם הוא במדרגת החסיד שעושה מעשיו בכושר ואין צריך ללחום נגד יצרו אז כיון שא"צ עמל דרך ארץ להכניע יצרו שכבר הוא מוכנע ועומד אז הוקל עליו עול דרך ארץ כי כך טוב ויפה לו כמו לאדם הראשון קודם החטא וזה כווינת הש"ס בעושין רצונו של מקום מצד הנטי' וכושר מידותיהם כבר הורגלו לעשות הטוב והישר בהנך נאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם אבל אם צריכין לכבוש יצרם נהי דמ"מ עושין רצונו והם צדיקים גמורים אפ"ה זה טוב להם שיאספו הם דגנם ויטרחו בעול דרך ארץ וזה כוונת התוס' בעושין ואין עושין היינו שעושין אלא שיצרו עדיין לא חולל בקרבו ורוצה שלא לעשות אלא שכובש והיינו. שביאר הקרא בהדי' והי' אם שמוע תשמעו דהיינו שע"י שמוע שמיעת התורה שהיא תבלין תשמעו ותכנעו את היצה"ר ואז ואספת את דגנך וגו' אע"ג שנתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' לא יהי' רע בעיניך שהם מתפרנסים בלא צער ואתה בצער אלא ואכלת ושבעת ושביעה היינו הרצון והתענוג שלא, יהי' רע בעיניך השמרו לכם שע"י העמל ועול דרך ארץ עי"ז יהי' שמירה לכם פן יפתה לבבכם וגו':
ואמרינן במנחות כיצד סדרן של תפילין קדש והי' כי יביאך מימין שמע והי' אם שמוע משמאל ופריך ותתניא איפכא ומשני כאן מימין המניח וכאן וכאן מימין הקורא והקורא קורא כסדרן והתוס' שם הקשו לפרש"י הוי לי' למימר קדש מימין ואינך ג' פרשיות משמאל או ג' ראשונות מימין והי' אם שמוע משמאל, ולענ"ד בעזה"י נראה לבאר לשון הגמרא עיקר ותכלית כל עבודה הוא לבוא לידי אהבה להשי"ת ולעשות הכל לשמו ובאהבתו אמנם במה יקנה האדם האהבה הזו כבר שאל זאת בספרי ואהבת שתהי' מאהבהו על הבריות כדרך שאברהם אהבהו ובמה יאהבהו ע"ז אמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ע"י התורה והמצות ועי' בסדר למשנה בפ"ב מיסודי תורה שהאריך בזה שגם הרמב"ם סובר כן אלא שביאר שע"י מצותיו ומאמרי התורה כשיתבונן בהם יקנה אהבה וע"י התבונן בממשה ה' ונפלאותיו יוסף אהבה על אהבתי וע"י שם שצריך לזה עא אלקי ואין העזר בה אלא ע"י עשיית המצות עיי"ש ועכ"פ מבואר שע"י ב' דברים יסובב אהבת ה' ע"י הבחנה במעשה ה' ונפלאותיו דהיינו יצ"מ והשני ע"י עשיית המצות והבחנה בהם:
והנה מצות התפילין עצמה תלמדינו איך יקנה אהבה שלכך צוה ה' להניח בתפילין בפ' קדש והי' כי יביאך ששם מבוארים נפלאותיו דיצ"מ הם אות על מעשה בראשית כמו שכתב הרמב"ן בפ' יתרו דלכך כתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' שיציאת מצרים הוא אות על ב' דברים על הבריאה שרק הפועל ועשה הוא יכול לשנות ולאדר המערכת והשנית על אלקיך שהקב"ה מייחד שמו עלינו ושכר ועונש והיינו פ' קדש לי כל חמור וגו' אפי' החומריות וביאר הטעם זכור את היום אתם יוצאים מארץ מצרים וא"כ קדש והי' כי יביאך הוא דוגמת אנכי בעשרת הדיברות שאמרו חז"ל שלכך הקדים זה לעשרת הדיברות שמעיקרא צריך לומר קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי וכיון שיצ"מ הוא אות כל שהוא ברא עולם וניכר יכלתו וחכמתו וגם חסדו' וטובו עלינו ושהוא נותן שכר ועונש אח"כ בא המצוה בפ' שמע יחוד הבורא וכולל גם יחוד המעשה ומצות אהבת ה' וזה נלמד חוזק ע"י יצ"מ שבפ' קדש והי' כי יביאך אמנם עדיין אין הדבר בקנין לו כי לא כל דבר שבמאמר הוא בפועל ונהי שאנו מצווין לאהוב אבל צריך שתהי' בנו לקנין ע"ז בא פ' והי' אם שמוע שקראו חז"ל קבלת עול מצות שע"י עשיית המצוה יקנה לו מידת אהבה בפועל וילוונו עמו עזר אלקי וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ובחובת הלבבות שעד אהבה פ"ד וה' כך הוא סדר הלימוד מעיקרא לבורא עולם לידע שיש מצוי ראשון מכוחו הכל נעשה ואח"כ מצות אהבה ואח"כ קנין אהבה וכל זה בהתחלת הדבר אבל אחר זה כשקבלנו מסני התורה ובפינו שמענו שוב אין אנו לומדים להכיר הבורא וחסדו וטובו מיצ"מ אלא ממתן תורה שלמד ואמר לנו כן בהדי' בהתגלות על הר סני וגם אנו היינו שם בנשותנו כנאמר את אשר ישנו פה ואשר איננו פה ואנו צריכין להיות מאמינים בני מאמינים וא"צ למיפתי יצ"מ אלא כנגד השטן ויצה"ר אם באו לפקפק יש לנו השומרין האלו שביד כהה לנער רשעים מן הארץ ע"י יציאת מצרים ונפלאותיו וכיון שאין יצ"מ קודם אי אפשר לצוות על אהבה שבמה יאהוב ה' ועכ"ח צריך קודם עול מצות וע"י הבחינה במצותיו ילוה עליו רוח קדושה וישלח עזרו מקודש ויהי' אפשר לאהוב ה' ואז שייך לצוות על מצות אהבה ולזה לפי' רש"י אצל המניח דהיינו אצל ישראל המאמינים הוא מימינו והי' אם שמוע קבלת תמצית ואח"כ תסובב ממנו מצות שמע ואהבת ואם יבוא רשע לפקפק דהיינו יד כה"ה תנתן לו לאות ולמופת יציאת מצרים בפ' קדש והי' כי יביאך וא"כ א"ש הסידר כפי' רש"י ומיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דלכך חלקן לב' ב' שלעולם בפ' קדש וכי יביאך הם ענין אחד מופתים ולימודים על ה' ונפלאותיו ומעשיו והב' שמע והי' אם שמוע והם ענין אחד, דהיינו ציוי מצות מה' אלא שאצל המתחיל דהיינו הקורא הלימודים על ה' מימין שזה צריך קודם ואח"ז המצות משמאל אבל אצל ישראל המניח ומאמין ינוח במנוחת האמת ואמונה הוא בהיפך שמע והי' אם שמוע בימין שע"י והי' אם שמוע מסובב השמע כדלעיל ורק נגד היה"ר השמאל אות ומופת קדש והי' כי יביאך כנלענ"ד נכון דלכך פ' שמע בעינן באמצע, דהוא המרכז והתכלית והפרשיות שבצדדין הם המסייעים והמובילים לזה: