מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר במדבר
פרשת במדבר
רש"י פירש מתוך חירתן לפניו מונה אותם כל שטה וכו' עי' שם והכוונה והחבה הזאת נראה שהיא כי נתעלה מין האדם מכל אשר על פני אדמה בהשגחה פרטי פרטית על כל איש ואיש אבל אין השגחה הזאת הנפלאה שווה בכל איש כי אין השגחה איש מבני ישראל כמו השגחת איש משאר האומות ובאישי ישראל עצמו אין השגחת הצדיק והרשע שוה וכיוצא בזה כמו שהאריך וביאר היטב הרמב"ם במורה ח"ג ועד"ז צוה ה' למנות עם בני ישראל הרבה פעמים כי כל איש מישראל הוא מושגח בכל עת ושעה ויש לו חק עלי תבל מה שיש לו לתקן בעולמו וזה הוא המורה הדמיון של המנין שכל אדם מלמעלה הוא מושגח בפרטית ממש וכנגד זה מארץ צריך שיפעל כל אדם ויש לו לתקן דבר מה בעולם אל יאמר שחבירו יקיימו בידו וזה הוא החשיבות של בני ישראל בפרטות שכל איש צריך שיבוא במספר אנשים שמעולם היו וכאשר ילך מהעולם לא יהי' כלא יהי' אלא יהי' תיקונו בעולם לעולם עומדת וזה שאמר ה' לאברהם הבט וכו' וספור הככובים אם תוכל וגו' ר"ל שאיש אחד לא יוכל לספור אותם וצריך כמה דורות עד שדור לדור יעזורו אעפ"כ לא יניח האדם הואיל ואין בידו לגמור הדבר שלא יתחיל ג"כ ויניח הקטן הואיל ואינו יכול לבוא לידי גדול אמנם אם באמת האדם יש לו חק וגבול מה יעשה בעולמו וזה הוא מנינו אבל האדם שוב חפשי ברצונו לעשות מה שלבו חפץ אלא שאמרו חז"ל רשעים מסורים ביד לבם וצדיקים הלב מסור בידם וזה שאמר לדמות אדם לעפר ארץ כי בזה אינם שווין לכוכבים שחק להם ולא יעבורו וע"ז כיוון בהושע סי' א' והי' מספר בני ישראל דהיינו בהשגחה פרטית כחיל הים וכו' וג"כ מרמז ע"ד שאמר בירמי' ה' האותי לא תיראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וגו' שמזה מביאין ראי' על השגחת ה' עי' בעקרים מ"ד פ"ח וכשם שמתפרסם עי"ז השגחת ה' ככה יתפרסם ע"י ישראל ואמר במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם אפשר לפרש כי המנין אפשר להיות או ע"י הנתון במקום או ע"י מקום שיוכלין אנו לחשוב כמה המקום מחזק וממילא אנו יודעין מספרם אבל כשישראל עושין רצונו של מקום אין זה כי הרי אמרו מעשרה ניסים שנעשים בבהמ"ק וכו' עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וכו' והמועט מחזיק המרובה וע"ז אמר במקום אשר יאמנ להם לא עמי אתם יאמר להם בני אלקים חיים כמו מלאכם שלא יחזיקו המקום:
במדרש איתא ויתילדו על משפחותם שהאוה"ע מתקנאים על נתינת התורה לישראל וה' אמר הביאו ספר יוחסין כדרך שאלו מביאין והענין כך דהתורה קבלנו מסיני אבל לתורה צריך קבלה שימסר מאיש לאיש עד דור של מרע"ה וקבלה שאנו מקבלין מאב לבן היא מקובלת ושומרים אותו לעד ולזה בעי' ספר יוחסין כי אין האב מנחיל לבנו שקר:
וידבר ה' אל משה לאמור איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו ובמדרש יש שישראל נתאוו להיות דגלים דגלים כשראו המלאכים במתן תורה דגולים עיי"ש ועוד אמרו במדרש זש"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה וגו' ושאוה"ע אומרים שובי שובי השולמית ונעשה ממך שרים והיינו נחזה בך וישראל משיבין מה גדולה אתם יכולין ליתן לנו שמא כמחולת המחניים של הדגלים ולבאר מעלות הדגלים ושבחן ונראה בעזה"י תכלית ישראל לפרסם אמונת ה' ועבודתו ואפי' רבים קמים עליהם הם יעמדו על עמדם ללחום בעד האמת כאשר ניתן לנו שם ישראל מלשון שריתי עם אלקים ועם אנשים היינו ללחום בעד האמת ולהיות לו למבצר ולחזק ואז באמת יתקיים מאמר הנביא ישעי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי ולזאת אפשר שצוה ה' להיות ישראל דוגלים בדגל דהיינו שיהיו מוכנים למלחמה לקבץ לאות הדגל דוגמת המלחמה שהדגל מקבלם שלא יהיו פזורים ולכך לתן הקב"ה לישראל טבע זו להיות עזין ראוין למלחמת האמת ולא יפחדו ולא יראו מאיש וכמו אמרו חז"ל שישראל הם עזין זאת היא מדת ישראל שבחרו בה לתורם אם אמנם מדה הזאת היא מדה מגינה ועז פנים לגיהנם מ"מ אם אינו עושה כן עבור עניני העולם הכלה אלא עבור האמת הנצחיי שהוא קיים ומנצח ומעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר אז העזות הוא ראוי שכך טבע האמת והי' צבעו דומה לצבעו של כל אחד באבני החושן הנתון בלב הכהן אשר תורת האמת צריך להיות בלבו והוא עז ונגד זה צריך שיהי' מידה טובה לישראל מידת השלום להתאחד ולחבר כלם כאיש אחד וישראל גוי אחד אע"ג שצבעו של זה ונטי' של זה אינו כשל חבירו וכל אדם נשתנה בדעתו וגם יש לכל אדם תכלית בפ"ע ואחיזה במצות ה' בפ"ע אדרבה עי"ז יתחברו ויתאחדו ויהי' כבת אחד הבנוי מרבוי אבנים שמתאחדים וע"י כלם נגמר הבנין וגוי אחד ועל זה נקראו בית ישראל ונעשו כגוף אחד וזה שלמד לנו בחילוקי המחנות בד' רוחות העולם ללמד שלכל אחד אחיזה ותכלית ותשוקה לרוח אחרת ואפ"ה יתאחדו יסגרו זה בזה וכל המחנות יתאספו ואז לא יבוא זר בניהם והם עצמם כמחיצה ומחסה ואיש רעהו יעזורו אע"ג שהם משונים זה מזה והנביא אמר כד' רוחות השמים פרשתי אתכם כשם שאי אפשר לעולם בלי ד' רוחות כך אי אפשר בלי ישראל והב' מידות בהדדי הם קשים להשיג דיש אדם שהיא נוטה לטוב עניו ומוכנע ואיש כזה אוהב שלום ורודף שלום ואינו מסוגל ללחום מלחמת ה' בעד התורה והאמת כי לבו חלל בקרבו ונגד זה מי שיש לו מדת העז לעמוד על דעתו ויגבה לבו זה מסוגל ללחום אבל אינו מסוגל לשלום והקב"ה ביקש מישראל במצות עשיית הדגלים והחני' בד' רוחות ולסגור בעדם לאסף ולהיות כאיש אחד תרתי משמע אע"ג שסותרין זה את זה לפי טבע אנושי אבל ללמד בא שלא יעשו לפי טבעם אלא כפי היאות ורצון הבורא ב"ה שהוא מאסף לכל המדות ולא לכבוד עצמם ידרשו אלא יעשו רצון בוראם ויהיו נאמנים בשליחותם ואז יהיו דוגמת המלאכים שנתקנאו בהם על שהם ששים ושמחים לעשות רק רצון בוראם וה' בתוך צבאם אות ודגלם ויהיו ישראל מלמטה משרתיו עושי רצינו וזה שצוה ה' שאיש על דגלו באותות לבית אבותיו יחנו בני ישראל ונ"ל הדגל שהוא אות על הלוחם ובאותות לבית אבותיו הייני שאעפ"י שכל אחד משונה והי' זהיר במצוה זו וזה בזו אפ"ה יתאחדו ויהיו לבית אחד והיינו איש דהיינו שיהיו כאיש אחד על דגלו ר"ל אעפ"י שיהיו מיועדים לדגול וללחום מלחמת ה' במדת העזות ובאותות לבית אבותם היינו שיחנו כבית איש על כוחו בד' רוחות העולם מטעמים הנ"ל שכל אדם משונה אפ"ה יהיו כאיש אחד ובזה יחנו בני ישראל ויהי' להם קיום וכמו שדרשו חז"ל כד' רוחות כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות כך אי אפשר בלי ישראל ואז ראוי לנו שם ישראל כי שריתי עם ה' וגו' וכי תימא הא הוי תרתי דסתרי אהדדי אלו ב' מדות ואין לו קיום ואינו אלא הכרח וע"ז מסיים הקרא מנגד ר"ל אעפ"י שיש התנגדות בב' מדות האלו אפ"ה סביב לאוהל מועד ר"ל אם יהי' נקודת מועדם ותכליתם אוהל ה' יחנו סביב ונקודה הסובבת היא היא סימן הנצחיי בלי הפסק והיינו סביב לאוהל מועד יחנו שצריך שיהי' מועדם האוהל ה' אז יחנו סביב בנצחיות בלי הפסק וכמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום תרתי עזות ושלום וזה ברכת ומתנת ה' ועפ"י ביאור הנ"ל באמת הדגלים עם מחנות ישראל הם דברים גדולים וכבוד לישראל ובמדרש הביאו שפיר שעוה"ע מסיתים לישראל לעבור על דתם ועי"ז יעשו אותם שרים ושיהי' להם רק מדת השולמית אבל לא מדת ואות תדגל ללחום מלחמת ה' ומדת העזות וישראל משיבין רק מי שיוכל להכניע תאותו ולבו אמיץ בגבורים נגד תאותו רק זה הוא הגבור והמושל והמלך על עצמו ומושל בכוחו מלוכד עיר וא"כ אדרבה אם נהי' מוסתים ומפותים לא נהי' שרים אלא עבדים לתאותם ויצרם ורק בזאת אפשר לאוה"ע ליתן גדולה לישראל שהם מסיתים וישראל כובשים יצרם ולוחמים שעי"ז יתגדלו ויתעלו מעלתם והיינו שאמרו שם שמא אתם יכולין ליתן לנו גדולה כמחולת המחניים והיינו כנ"ל דהיינו כבושת היצר והתאוה וישראל יעמדו כחול אשר על שפת הים להגן נגד התאוה והסתה והפתוי אשר נדמה להמון מים רבים וזה רמז כמחולת היינו כמו חול המחניים נגד הדברים הנותנין חן והמסיתים ביפים וים לשון הים ההולך וסוער ונראה הרמז נכון ואז האוה"ע יכירו ויאמרו הנשקפה כמו שחר שאין להם אור רק מעט כמו שחר כך אין חכמה ותבונה בהם אבל באמת הם מאירים וכל דברים ברור להם כחמה השש ושמח לעשות רצון קונה אבל אשר עוד מעלה שהם בעיני עצמם כלבנה שאין לה אור מעצמה וזה יפיפיתה ובזה תכבש המלחמה אם היא אצל עצמה רק כלבנה לא תתגאה ולא תלך בגדולות ונפלאות ממנה, והיינו שיעד ג"כ הנביא הושע והי' מספר בני ישראל שיהי' הישראל בעיניהם כמספר מעוטי הכמות ועי"ז יהיו כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ולא יוכלו לכבוש אותם וכמו שלמדו ואמרו חז"ל לעולם יהי' אדם רק כקנה ואז אע"ג שהרוחות מנענעים אותם אפ"ה אינם יכולין לשבר אותם:
ומסיים הנביא והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם שזה סימן לישראל שהקב"ה מענש אותם ואמר זאת והתרה בהם כי זה סימן אהבה וכמו שפי' מרן זצ"ל בעל חתם סופר והי' כאשר דמיתי לעשות להם ר"ל לשון דמי' ולא דיבר והתרה בשם וגו' אבל וזה עצמו שיעד לנו כל הרעות באותו עת עצמו שעדיין היינו טובים ומשה ניסים לנו אע"ג שראה את הרע שיהי' זה עצמו אות שאנחנו בני ה' וכאשר ייסר איש בנו ה' אלקינו מייסרנו והיינו דקאמר במקום אשר יאמר להם לא עמי ומתרה אותם קודם המעשה זה עצמו אות ומזאת עצמו נאמר להוכיח כי אנחנו בני ה' וכאשר ייסר את בנו, וגם נוכיח מזה עוד תכלית אחד שיבואו הימים ונקבצו בני יהודה וישראל יחדיו וישימו להם ראש אחד רק תכלית אחד לעבוד ה' ולשמור תורתו ואז יעלו מן הארץ מן היסורין והעינוי והגלות הוא מופת על העלי' וכשם שנתקיים בנו ואתכם אזרה בגוים וגו' יתקיים אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו' ולא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף אליהם גרים ושעל ידיהם יתפרסם אמונה ה' ויהי' ה' אחד ושמו אחד והיינו כי גדול יום יזרעאל שאז כולם יכירו שהגלות הי' רק דוגמת זריעה שיזרע אמונת ה' תוספו מאמינים ויום הזה שיכירו זאת היא גדולה שפסקה ההסתה והיצר ויתרבו אזנים ויגדלו במהרה בימינו אמן.
וידבר ה' אל משה וגו' איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו עי' פרש"י ובמדרש מביא ע"ז הקרא דשובי שובי השולמית אמרו אוה"ע לישראל כשראו בכבודן בהדגלים אמרו שובו שובי לנו ונעשה ממך שלטונים וכו' השיבה כנס"י מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים מה כבוד אתם יכולין ליתן שמא אתם יכולין ליתן לנו כמחולת המחניים עיי' לשון המדרש ואמרתי לבאר בעזה"י ונקדים לבאר המדרש בכמה דוכתי אברהם אבינו קרא לביהמ"ק הר כנאמר אשר יאמר היום בהר ה' ראה ויצחק קראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשות בשדה ויעקב אבינו קראו בית שנאמר אין זה כי אם בית אלקים ואמר הקב"ה לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ונראה ביאורה התורה והעבודה הוא מקור הבריאה וזה תכלית האדם וזה הוא המקרבו להשי"ת כדשנו חכמים כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וראוי לקרא למדרגה הזאת הר ה' דכשם שבהר אדם רואה למרחוק ונעשה קרוב לשמים ככה ע"י העסק התורה וזה אפשר שכיוון במה שאמרו אברהם אבינו קראו הר שזה גורם לבית המקדש דאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אבל באמת לא המדרש עיקר ועיקר חשיבות התורה הוא נשמור ולעשות ולאו כ"ע כרשב"י דתורתו אמונתו ואינו מפסיק לתפלה ועיקר הוא עבודה ועבודת קרקע נקרא עבודה כנאמר ועבודה רבה ונאמר ורב תבואות בכח שור ולזאת קרא יצחק לבית המקדש שדה שצריכה לעבודה רבה ולזאת אפי' יצחק לא פטר עצמו מן התפלה ויצא יצחק לשוח בשדה אמנם אבינו יעקב אמר שלא די בתורה ועבודה אלא שכל עניני ביתו וצורכי גופו יהיו מיוסדים על דרכי תורה וכל בני ביתו יהיו כולם ברורים שרק אז יש הבטחה לעמוד בהר ה' ולא ימוטו שאדם חלוש וקל כבוא לידי חטא ולכך צריך שיהי' מסובב מבית ומבחוץ בדרכי ומנהגי אבותינו לו ולבניו וזה הי' תפלת יעקב אבינו והי' ה' לי לאלקים ופרש"י שלא יהי' פסול בזרעי ויחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שכל קטן וגדול יהי' הכל שם ה' ואז השי"ת דרכי חסידים ישמור ומובטח שיחול שמו עליו מעתה ועד עולם והיינו מתחלה ועד סוף וזה שאמר מה נורא המקום הזה יראה גדולה צריך למדרגה הזו להשראת השכינה והנבואה וזהירה רבה מן החטא ואין זה כי אם בית אלקים רק כשיהי' כל הבית כל מעשיו ומעשה הסובבים ביתו מיוחדים לשמו ולזה הסכים הקב"ה לא כאברהם שקראו הר דהיינו בגודל לימוד התורה לשמה שנקרא הר כדלעיל ולא כיצחק שקראו שדה הוא מובטח למדרגה ההוא אלא כיעקב לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב וזה גורם השראת השכינה שבית האדם הוא בית ה' וכל המסבבים אותו הם עובדי ה' ולא זו בלבד שביתו יהי' בית ה' אלא כל ישראל יהי' כבית אחד וכל קהל כבית אחד בפ"ע ובמחשבה לענין כלל ישראל צריכין שיהי' כל ישראל בית אחד וזה הראה ולימד ה' את ישראל בהקמת הדגלים שהי' ישראל נוסעים כעין אוהל וחצר מסובב וענן ה' עליהם ואם אמנם מעלה זו שיהי' ישראל בארבע כנפות הארץ אחד כולם אוחזים יחד במדרגה וסדר נכון איש ואיש במקומו כמו שנלמד מסדר הדגלים גם זאת נוכל ללמוד גודל הסכנה שיש בזה ושמעתי ממרן הגאון בעל ח"ס זצ"ל שמחנה ישראל הי' בצורת מ"ם בד' רוחות העולם ומחנה לוים שהי' בדרום ומערב וצפון בכל רוח משפחה אחת חונים סביב למשכן אבל בצד מזרח הי' רק משה ואהרן ובניו נתקצר שם המחנה ונעשה דוגמת סמ"ך ולפי עניננו כראה דבא ללמד לן שכל אסיפה כקודיי ומרכזי הוא סכנה ויש חשש ס"מ ורק בזה אופן התיר ה' אם האוהל מועד באמצע שתורת ה' ועבודתו הוא הנקודה והמרכז ומשה ואהרן ובניו ושאר משירת ה' הם סובבים אותו אז הוא טוב ויפה כנוס צדיקים טוב להם וטוב לעולם אבל פיזור רשעים נאה להם ונאה לעולם ונראה שרמז כאן בפ' זו דרך נסיעת האדם בעולמו כל ימי חייו האדם נוסע ממדריגה למדריגה ומפינה לפינה כל איש ואיש לפי מעמדו ומשמרתו ובכל האופנים בכל מעשיו אשר יעשה ואשר ינוע יהי' פנימיות שלו אדוק בה' ולמען שמו יעשה ויהי' בקרבו קדוש אז יצליח בדרכיו ויושמר רגלו מלכד ולא יכשל בעוה"ז אבל גם זאת אפי' בצאתו מעוה"ז ויניח לעולם מנוחה לחיי העולמים גם אז יסע ממדריגה למדריגה כמו שאמרו חז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וגו' שמעשים טובים ושזכו ושזיכו את הרבים הם יוסיפו מדרגתם לעוה"ב שהרי על ידיהם התאספו ושמרו והרימו דגלם ונס אל ה' וזה נראה לכוון בלשון הקרא בדרך רמז ונסע אוהל מועד בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם לאחר שביאר כאן ענין הדגלים אמר דלעולם אם נסע אוהל מועד בתוך המחנות שכל נסיעות ותהליכות האדם יהי' המרכז והפנימיית שלו האוהל מועד היינו תורת ה' ועבודתו אז כאשר יחנו ר"ל אפי' כשכבר יהי' בעולם המנוחה כן יסעו עוד ילכו מחיל אל חיל והטעם כי איש על ידו לדגליהם כי כל אחד פעל על בניו אחיו ושאר אנשים שהם על ידו לדגליהם שיתחברו ויסעו וילכו לדגליהם לפי דגל אבותם וזה נראה שרמז הקרא כאן דרך שאע"ג שיבואו הימים שיתפרדו ישראל איש מעל אחיו וידורו בארבע כנפות הארץ ולא יהי' המשכן אוהל מועד וכליו סמוכים לו בתוך האמצע שלהם וע"י הפיזור יתקשה מעמד הישראל ונסיון שלהם נתגדל מבית וחוץ וע"ז למד השי"ת אותנו שנתחבר על דגל באותות לבית אבותיו בצבע של גווני אבן החושן הנתון על לב כה"ג ואם לא תדעו לך וגו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים נלך בדרכי ומנהגי אבותינו ומנהגן של ישראל תורה היא וכולם מיוסדים להשריש אמונה ותורה ועבודה ואז אם יחנו באות דגל של אבותם וילכו בדרכיהם ומנהגיהם אז אפי' מנגד אפי' נהי' מרוחק מבית המקדש ואיש מאת רעהו אפ"ה סביב לאוהל מועד יחנו ויהי' מטרת ה' משמיתם וחז"ל נראה שהשכילו עוד רעיון גדול בענין הקרא מנגד סביב לאוהל מועד יחנו והביאו מליצה שאוה"ב אומרים לישראל שובי שובי השולמית ונעשה ממך שלטונים ודוכסין ואמרו ישראל מה גדולה אתם יכולין ליתן שמא כמחולת המחניים ונראה ביאורו על דרך הנ"ל לישראלים נתן הקב"ה שכל ובינה והם מוכנים יותר לכל עניני מדע משאר אוה"ע שהאוה"ע עצמם מעידים ע"ז ומצד קנאה זו עליהם ג"כ נתרבה שנאה לישראל ומפתים אותם לשוב ולהתחבר עמהם אבל הנסיון יורה לנו ויתערבו בגוים וילדו מעשיהם והגדולה והכבוד נתהפך להם לתקלה ולמכשול ומאבדים ע"י זה עולמם הנצחיי וגם בעוה"ז יש נצחיות לישראל כנאמר אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם וכ"ש שיפה שעה אחת קורת רוח של עוה"ב מכל חיי העוה"ז והנצחיי נמשל למחול שאין לו קץ וקצוות ואמרו חז"ל לעתיד יעשה הקב"ה מחול לצדיקים וגו' וזה כוונת המדרש הנ"ל שאם יראו האוה"ע לישראל דגלים דגלים לבית אבותם וכדלעיל לילך בדרכי אבותינו יאמרו ויפתו אותם שובי שובי השולמית שיש בך כמה מיני שלימות שובי מרעיון זה ואחוז בנו ללמוד מדרכי ונימוסי האוה"ע וחכמות שלהם ואז נעשה ממך דוכסין ושלטונים משיבה ישראל מה גדולה אתה יכול ליתן לנו גדולה שאתה יכול ליתן היא מה ואין לה קיום שמא אתה יכול ליתן לנו כמחולת המחניים שיהי' נצחיות לנו כמו שרמז לן השי"ת שע"י האותות לבית אבותם אפי' אם מנגד יחנו דהיינו אפי ענינים המרוחקים מן מקום המקדש דהיינו עניני גשמיי ועניני העוה"ז גם אלו סביב לאוהל מועד יחנו וגם מאלו יהי' כעשה מצוה ויהי' זכותם נשאר לנצחיי דהיינו סביב כמחול כמבואר לעיל ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:
פרשת נשא
במדרש רבה נשא את ראש בני גרשון גם הם הה"ד יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישיו בה וצריך ביאור מה המשך יש לפסוק הזה לפרשה שלנו ונראה בעזה"י הנה מצינו מעלות הרבה בעולם מהם טבעיים ומהם בחיריים הטבעיים. כחכמה גבורה ועושר אם אמנם הם מעלות ויכולין לפעול טובות הרבה מועילים לו וגם לכל יושבי תבל יוכל לפעול לרעיו עמהם טובות מעלות אבל לא קנה אותן מעלות בעצמו כי ה' יתן חכמה ה' מוריש ומעשיר ולו זרוע עם גבורה וא"כ הכל מה' אבל מעלות הבחיריים שבחר הוא בהם וקנה הוא לעצמו מדות טובות ויראת ה' ואהבתו הם קנינו והחילוק בניהם מעלות שניתן לו מטבע אין לו שבח ויקר ואין ראוי להללו ע"ז אבל המעלות שקנה לעצמו ראוי לו ההילול והדר ועד"ז פי' האלשיך בירמי' ט' אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' וביאר האלשיך דהכוונה כנ"ל דבמעלות הנ"ל שהם טבעיים אם מחזיק אותם לעצמו (כי הם מה') בוודאי אינו ראוי להללו כי אם בזאת ראוי להתהלל השכל וידוע אותי זה ההילול הוא שלו אם הוא מכיר שה' עושה חסד מש"ט וצדקה כי באלה חפצתי נאם ה' ר"ל מעלות החכמה ועושר וגבורה הם מה' וחפץ בם ה' ולא קנה לעצמו ועכ"פ אם אמנם מדת הנראה היא נתעלית ועשיית המצות היא החביבה מ"מ אינו דומה עושה מצוה בלחוד ואינו עוסק בתורה להבין טעמו וסודי עומקיה לעוסק בתורה ולזאת אם גם כל עוסקי מצוה ושומרי מצותיו הם מסובבים מחסד ה' אבל מצות לימוד התורה הוא החשוב מכולם וזה שאמר שלמה המלך ע"ה במשלי ג' הנ"ל יקרה היא מפנינים היינו דמעלות לימוד התורה הוא מעולה ממעלות עושר וכבוד אבל גם דברים שקנית בבחירתך דהיינו מכל חפציך היינו מעשים טובים שהם חפציך שקנה לעצמו ואינם לו מה' גם הם לא ישוו בה והיינו דקאמר דתלמיד תורה כנגד כולם והראי' ע"ז מבני לוי שהיו גרשון קהת ומררי וגרשון הבכור וגם הי' עוסק בעבודת המשכן ביריעות ויתידות ומיתרים שהם כוללים כל בנין הבית ואפ"ה קהת שהיו עוסקים בעבודת הארון שבו הלוחות והתורה מונחת היו מוקדמין משום מעלות התורה וזה שאמר המדרש דמכאן מוכח דיקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה אפי' עסק המצוה לא ישוה לעסק התורה וכדתנן ותלמוד תורה כנגד כולם אמנם הטעם למה באמת עסק התורה עדיף הלא המצות עיקר ואמרו חז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה ותכלית וסוף כל התורה הוא לשמור ולעשות וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם וביאר בבינה לעתים כי אם הי' התכלית רק ללמוד לא כל אדם זוכה ללמוד ולאו כל מוח סביל דין וכי יהיו אלו בני אדם בלא תכלית ועכ"ח סוף כל דבר הוא את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ואיך אפשר לומר דתלמיד תורה כנגד כולם אך בהיתר דבר זה נראה דמב' טעמים הלימוד גדול א' דיש ב' מיני שלימות אחד שלימות עצמו והב' שלימות ריעיו ומיודעיו ושלימות כל חביריו ולא נברא האדם רק להשלים עצמו דכשאני לעצמי מה אני ואי אפשר לאדם להאמין בעצמו אוני יחטא ואשם ויהי' תכליתו נפסק וא"כ כל ימיו הוא בספק סכנה ובדאגה גדולה ורק ע"י השלמת חבירו נבטח לו שרגלי חסידיו ישמור דהנה העוסק במצוה מבלי ידיעה שורש הדבר אינו יכול לזכות הרבים אדרבה אפשר שאחרים יקלקלו אותו ורק ע"י התורה יוכל ללמד תועים בינה להשיב רבים מעון ולנער רשעים מן הארץ לדחות דיעות המטעות והאפקורסית וזאת מעלות התורה ועפי"ז נראה מה דקאמר בקידושין דף מ"ם ע"ב דאמרו דר"ט סובר דמעשה עדיף ור"ע סובר דלימוד עדיף נענו כולם דהלימוד גדול שמביא לידי מעשה והקשו מלשון זה עצמו משמע דמעשה דהרי הלימוד חשוב רק מכח המעשה ונראה דהכונה כנ"ל דמעלות הלימוד הוא דיוכל להשיב רבים והיינו דנענו כולם דהלימוד גדול שמביא לידי מעשה דהיינו להשיב רבים, ועוד יש טעם ב' לחשיבות הלימוד דכל המעלות כולם אפשר שיבואו לידי רעה ויש עושר שמור לבעליו לרעתו וכן שאר מעלות מביאים לידי גאות וקילקול המדות לרבות בתאוה וכבוד שהם מוציאין את האדם מעולם אבל אם מחוברים עם המעלות לימוד ועסק התורה המשבר את היצר כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין כנגדו והפוך בה והפוך בה דכולא בה וכו' נתעלו שאר המעלות ועד"ז אמר בישעי' וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בנין שאם הם לימודי ה עי"ז יהי' שלומם היינו הצלחתם בכל מיני מעלות רב וגדול וחשיב והיינו ורב שלום בניך ועל ידי זה נתרבה הריעות והישוב העולם שע"י התורה נתעלו המדות ויהי' שלום ואחוה וריעות כדתנן הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא כל העולם כולו כדאי הוא לו וכו':
אמרינן בברכות דף כ' אמרי מלאכי השרת וגו' למה אתה נושא פנים לישראל והשיב הקב"ה אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים עד כזית עד כביצה וכו' וצריך ביאור והמשך ונראה בעזה"י כבר מאז קשה לי לשון הקרא ואכלת ושבעת וברכת וגו' על הארץ הטובה וגו' שהרי בהמ"ז הוא חובת הגוף ומ"ס על הארץ הטובה דקאמר ובמקום אחר ישבתי וכעת נראה כבר נאמר הבחינה שיש בני אדם משונים לב' כתות בענין הודאתם על הטוב שקיבלו אם הנותן אינו אדם רם ונישא למעלה למעלה מערך המקבל אז עיקר ההודאה לפי ערך המתנה אם גדולה או קטנה היא אבל אם הנותן היא רם ונישא והשפיל עצמו ממדרגתו להשגיח ולהשתדל בטובת השפל והנבזה אז ראוי שיהי' עיקר הודאתו על חסדו וטובו שהראה בזה ואפי' המתנה מעוטה מ"מ הוא חסד גדול מאוד וראוי להודות עליו וע"ז אפשר שכיוון לן הקרא שלא יהי' עיקר ברכתו על הנתינה ארץ טובה אלא על אשר נתן ה' בכבודו אשר רם ה' ושפל יראה ולשון על לשון גבוה כמו נאם הגבר הוקם על וגם לשון על הוא לשון מלבד כמו על עולת התמיד וכו' וזה שאמר ואכלת ושבעת וברכת את אלקיך אמנם יהי' עיקר ברכתם על החסד שהשי"ת בכבודו ובעצמו משגיח ונותן וזה שאמר שתהי' ברכתם על הארץ הטובה מלבד יגבי' יותר מעל הארץ הטובה יהי' ברכתם אש נתן לך בכבודו ובעצמו אמנם למדריגה הזאת שיותר ישמח האדם בחסד הזה אשר נתן לו והגיע לו מן השי"ת מה שישמח בטובה עצמו לזה צריך מדריגה גדולה ביראת שמים ופרישות מענינים החושים שיהי' עניני החושים הבל הבלים בעיניו ולא כל אדם זוכה ולזאת דקדקו ישראל לברך על כזית וכביצה להרגיל ולהורות זה שבכזית בוודאי אין ההודאה מצד המתנה אלא מצד חשיבות הנותן ועי"ז יפרסמו וירגילו להודות על דרך הזה וא"כ מזה שרוצים להרגיל עצמו למידה הנ"ל הוא אות שאין אדם ההוא מתגאה וגדול בעיני עצמו אלא אדרבה הוא קטן בעיניו ויודיע שצריך שמירה והרגל והנה מבואר בספרים שזה שאדם קטן בעיניו הוא גורם מחילה וסליחה וכמו שדרשו על אחות לנו קטנה וגו' מה קטן אין מקפידין על מעשיו וא"כ א"ש דזה השיב השי"ת כיון שהם מדקדקים בעצמם על כזית וכביצה ונראה שהם בעיניהם פתיתי מעלה וזה גורם נשיאות פנים ואחות לנו קטנה הקטון אהוב וחביב ונשוא פנים וא"ש:
כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ואמרו חז"ל בגמרא מס' סוטה דף ל"ה דהע"ה אמר זמירות הי' לי חוקיך בבית מגורי תורה דכתיב בה התעיף עיניך בו ואיננו ואתה אמרת זמירות הי' לי אמר לו הקב"ה חייך שאתה נכשל בדבר שאפי' תינוקת של בית רבן יודעין שדהע"ה הניח לארון לישא על עגלה ולא נזכר דארון בעינן בכתף ישאו ע"ש וצריך ביאור:
והנלענ"ד בעזה"י הלווים והכהנים נקראו לפרסם שמו של הקב"ה כנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל להשיב רבים מעון כנאמר ושפתי כהן ישמרו דעת וכו' אמנם אם הדבר לעשות פעולה על השומעים לא די אם יפרסמו מעלות התורה וחשיבותה שהוא חיינו ואורך ימינו ועושר וכבוד בשמאלה ושראוי ליתן ולמסור כל מחמדי תבל עבור קיום תורה ומצות כי לא המדרש עיקר אלא המעשה והדברים אשר יעיר אדם בם את הסובבים אותו אינם פועלים כל כך מצד האמירה כאשר פועל עליהם המעשה שאם בעיניהם יראו את המעשה אשר יעשה זה פועל יותר ובפרט שהמעשה אשר בו וברר כי מגמתו ודרכו נוכח ה' וכל התלאה לא נחשב בעיניו למאומה כדי לעשות רצון בוראו אז יוכל להגבי' קולו ללמד בני אדם שהמעשה יפעול ויברר דרכו ויאמר דברו ועד"ז אפשר הוא הרמז שלכך הי' הארון הקודש לישא בכתפיו בעמל ויגיעה כדי שיוכל לפעול יותר ועד"ז אפשר שרמז כאן ישאו שאחז"ל שהוא לשון שירה שנאמר שאו זמרה שזה שנושאים בכתף זה יתן קול עוז אם אז בשעת העמל ויגיעה רבה יתנו קול בשיר לה' יהי' מופת שעבודתו בשמחה ואין שמחתו מצד שכר העוה"ז שהרי הוא עמל ויגע ואפ"ה שמח ואז לשמח גם אחרים עמו בשמחה של מצוה כה' וז"ה דבה המתקיים ולא יסורו הבדים מטבעות, הארון שיהי' קיום למשא הזה ויהי' עיקר הבדים אהבת ה' ויראתו או הת"ח ומפרסמי שמו הם הם הבדים וכשיהיו מצד האהבה ויתעמלו בה ואז כששני הדברים מחוברים אז יכולין לפעול אבל דהע"ה מצד אהבתו בה' הי' סבור שבלימוד לפרסם מעלותיה שהוא חייך בלבד שע"י התורה יקנה חיי עוה"ז והצלחתה סגי וא"צ לעמול בה ואפי' שהי' מתגורר ולא יוכל לעבוד הי' זומר עריצים ואפ"ה הי' לו לזמירות וע"ז אמרו שרעיון הזה הביאו לידי טעות שסבר שלא בעינן דווקא בכתף ישאו וא"ש.
ועשה הכהן אחד לחטאת וגו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו' עי' בפרש"י ועיי' ברמב"ם פ"ג מדיעות והכוונה נראה כי בוודאי אם אדם מקבל נזירות ע"ד קנס או לכפר על עונותיו אין זה עיקר כוונת הנזירות אבל אם נודר בנזירות כדי שירגיל את עצמו להיות לבו מסור בידו וכדי למנוע מכל חטא אז הוא דעתו כדי להתקדש וקדוש יקרא אלא דהרגל נעשה טובע וכיון דמורגל שלא לשתות יין שוב אינו עושה בו הוא' ולכך עיקר סתם נזירות לפי קבלת חז"ל הוא למ"ד יום דעד אותו זמן עדיין אינו מורגל כמו שמצינו לענין משיב הרוח כל למ"ד יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר אבל אם כטמא באמצע וצריך שיהי' ימים הראשונים שיפלו א"כ יהי' נזיר יותר מלמ"ד יום וזה לא יועיל לו שוב לסייע אותו שיהי' לבו מסור בידו ולכך נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין וא"כ תרווייהו צריכין להדדי שלא נזהר מטומאות מת ומשום שציער עצמו מן היין ובזה א"ש שם כל דברי הרמב"ם ולא קשה ממה שהקשו עליו נושאי כליו עי' בלח"ם שם ובסדר למשנה ובזה א"ש:
יברכך ה' וישמרך וגו' אפשר לפרש כי ברכות של אלו מכוונות נגד כל מעמד השלימות של אדם כי לזה צריך א' שלום בגופו ובממונו למען יחי' חיי נעימות ולא יענהו חייו ב' שלימות הדעת להוציא מכח לפועל חשיכה לאורה וב' אלו הברכות אפשרי לאדם לצורך עצמו וגם להטיב עם אחרים ולהיות תחת אלקים אשר חלק ה' מכבודו לבשר ודם להיות מטיב לאחרים אשר בזה האדם יחידי בעולמו וע"ז אמר ראשון יברכך וגו' דהיינו חיי הנעימות ע"י ברכת הגוף בריא אולם ברכה בממון מצד שהממון הוא נסיון כמאמר שלמה ריש ועושר אל תתן לי אמר וישמרך שיתן לך על אופן שלא יזיק לך ונגד הב' שלימות הדעת אמר יאר וגו' להאיר עינים ודעת ניתן בחנינה ע"ד שתיקנו אתה חונן לאדם דעת וגו' ונגד כל שנים אלו להטיב לאחרים אמר ישא ה' פניו אליך וגו' ר"ל מה שהוא עושה והיינו פניו יתן ה' לך מתנה ועי"ז כל המזכה את חבירו אין חטא בא על ידו וזה וישם לך שלום כי אז יהי' השלום קנוי לו בעצם בל ימוט לעולם:
פרשת בהעלותך
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו' יש לפרש דהרמז הוא דהנה ה' פרש חכמתו על כל פני תבל ובאיזה מקום שיהי' תוכל להגיד ולהכיר את חכמת ה' ויכלתו וטובו ע"י מה שתחקור בתוך עמקי ופלאי הטבע ההוא וזה עצמו הי' התכלית של החכמה שנטע ה' באדם לידע בשמים לרום ומה לו ולהם שיהי' האדם מכיר בשמים ממעל ובארץ מתחת אם לא שע"י החכמה תסובב תכלית לנפשו היראה והמוסר וזה חלקו ותכליתו בעולמו וכן בחכמת התורה אשר צוה ה' אותנו צריך שתהי' מאירה לו ויהי' נאה דורש ונאה מקיים ומבלעדי זה הדרישה אינו מועלת לו וע"ז רמז כאן דאל מול פני המנורה דהיינו נגד עצמו יאירו שבעת הנרות דהרצון בו שבעה מיני חכמות או שבעה ספרים שבתורה כמ"ש אדמ"ו הגאון נ"י כולם יאירו לעצמו וע"ז אמר ויעש כן אהרן ופרש"י להגיד שבחו שלא שינה ר"ל שהוא הי' באמת נאה דורש ונאה מקיים:
והאספסוף אשר בקרבו וגו' ויאמרו מי יאכילינו בשר וגו' יש לפרש בדרך דרוש דאמרו פ' הספינה בזכות שלשה זכו לשלשה בזכות חמאה וחלב זכו למן בזכות והוא עומד עליהם זכו לענן בזכות יוקח נא מים זכו לבאר ועי' במהרש"א שם דבפ"ק דתענית אמרו ג' פרנסים טובים עמדו לישראל וג' מתנות טובות ניתנו בזכותם באר ומן וענן בשביל משה ואהרן ומרים ע"ש ותי' דבשביל אברהם לא היו זוכים אלא לשעה אבל בזכותם הי' נמשכין מ' שנה אע"ג דאין דרך נס היות עומד זמן מרובה בטבע אחת כאן בזכות אנו נמשך ובזה א"ש דבשר שאמרו שם בפ' הפועלים דכל שעשה ה' ע"י שליח הואיל ואברהם עשה ע"י שליח ומה שעשה בעצמו עשה ה' בעצמו ואל הבקר רץ אברהם ולכך ורוח נסע מאת ה' וגו' וא"כ הי' ראוי שיהי' להם בשר לאכול אפי' בלא תרעומות אבל להנ"ל הי' רק לשעה וע"ז האספסוף התאוו תאוה שאין להם זכות אברהם שהיו ערב רב וישובו גם בני ישראל ויבכו מי יאכילינו בשר כל ימים שאין לנו מי שנאכל בזכותו, ולפי הפשטות יש לפרש דהנה ברא ה' לאדם כמה מיני מאכלים שאינם צריכים לחיותי רק להשיב נפשו כי יש שוב הרבה דברים המכאיבים דעתו יותר מבעלי חיים לכך את זה לעומת זה עשה אלקים וע"ז התרעמו ישראל כאן שענה בדרך כחם ואין להם להשיב נפשם ובמצרים שעינה כחם הי' להם הרבה דברים המשיבים נפשם עד שאכילת דגים הי' להם לחנם לבלי תכלית להשיב נפשם ועתה יש לנו הדברים המכאיבים ואין לנו דברים המשיבים נפש:
האנכי הריתי העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי וגו' יש לפרש דהקב"ה שם בטבעו שיהי' אהבה טבעית בין האבות לבנים הואיל והמשא מרובה שלא ימחסו בהם אבל מצד שגם לי יש לי הרבה טרחה עמהם ולא שמת בי אהבה טבעית אין בכוחי לשאת אותם:
פרשת שלח
שלח לך וגו' ויתורו את ארץ כנען את אשר אני נותן לבני ישראל וגו' יש לפרש שע"י השילוח הזה ידעו כי אני נותן שיכירו וידעו כי לא בכחם ובחילם אפשר לעון על מלכי ארץ כנען אשר ענקים ישבו בה והנה התכלית של שילוח לדעת משה שהוטב בעיניו אע"ג שבטח בה' ובעוזו ואפשר משום שהי' קשה למשה נהי שבטח בה' וידע כי ה' ישים אותם תחתו מ"מ הי' דואג על איבוד הזמן במלחמות וטוב לו יום אחד בשלוה לבקר בהיכל ה' מאלף ללכת בקרב לכך נתרצה להם לשלוח מרגלים כדי לידע אי' מקום תחנות הגבורים ואנשי השם ומקום האוצרות אשר עליהם ישימו מבטחם ואם יראה כי הם יוכו אז האחרים ממילא לא יקום עוד רוח באיש ויפלו תחת רגליו ולזה שלח אותם לידע אי' גבוריהם ומשמני הארץ אי' הם לידע באיזה מקום יהי' להם מזון לאכול כאשר יבנו מצור על הערים אבל הם קלקלו:
ויקרא משה להושע בן נון יהושיע עי' בפרש"י ובתרגום יונתן כד חמא משה ענותנותו של יהושע וקשה מאי ענין ענותן לכאן ונראה דכבר העירו המפרשים איך אפשר לאיש להתפלל על איש אלא דבכל הדברים אפשר להשיג ע"ד שכ' העין יעקב בפי' אין עומדין אבל להציל איש מעבירה הלא הבחירה חפשית רק על זאת יתפלל כל חסיד שיצילהו ה' מאנשי רשע המטמינים עצה לעשות במחשך אשר האדם סובר לפעמים כי דבריהם נוטים לטוב ומכוונים למצוה ומאוד צריך לשמירה הזאת האיש הענו אשר ילמד טוב על חברו וכל אמר ישמע ממנו ילמד עליו זכות ולכך פי' התרגום כד חמא ענותנותו:
כי חזק הוא ממנו עי' פרש"י ויש לפרש שאמרו שה' נתן להם כח וחוזק לב כאילו סוברים שהם מחוזקים מה' ובהיפך ממה שאמרה הרחב כי נמוגו כל יושבי הארץ וגו' וכתות כתות הי' בניהם.
אמרינן בסוטה על ויהס כלב את העם אל משה מלמד שהי' יהושע מדבר אמרו הדין ריש קטיעא ימלל מיד ויהס כלב וגו' ואמרו שם שכלב העמיד עצמו על הספסל והשתיקו ונראה בעזה"י ביאורו הנה צריך האדם לשמור עצמו מן החטא לכבוש את יצרו הרוצה להפילו לשחת והש"י אמר בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו ונתן לנו דברים שמכניעים את האדם וע"ז נראה שצוה לן מצות ציצית כנאמר בפרשה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והי' לכם לציצית והדקדוקים מבוארים ונראה דב' דברים מעוררים בנו לילך בדרכי השי"ת אחד השגחה פרטיית כשישים נגד עיניו שמלא כל הארץ כבודו אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכמו שכ' הרמ"א בריש סי' א' באו"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' ובזה יכניע את יצרו ויאמר לו דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וגו' וזה איפ"ל הרמז על עשיית ציצית שהוא לשון מציץ מן החרכים כפרש"י ובגדיהם הרמז על מעשה בני אדם וכמו שנאמר בכל עת יהי' בגדיך לבנים וגו' וכנפי הם הסוף של הבגדים הרוח על המיתה והיינו דקאמר ועשו להם ציצית שיעשו ציצית רמז על הצלת ה' שהשי"ת אצלינו ויודע ועד ודן ובעל דין והיינו על הוא ה' עליון נקרא על הוא על כנפי בגדיהם לדורותם היא ראשון והוא אחרון והוא מציץ ורואה את כל הנעשה אמנם השגחה זו עצמו איתא בספרים שזה אות על שיש בנו נשמה קדושה וחלק אלקי שאם הי' אדם רק מן האדם אינו ראוי שישגיח ה' עלינו באופן ההוא.
והנה התכלת הוא אות על חיבור אלקי דדומה תכלת לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא כבוד ומשם באין הנשמות וזה שאמר ונתנו על ציצית הכנף הכנף פתיל תכלת שמצד השגחת ציצית הכנף הוא עצמו אות פתיל תכלת ונשמה קדושה והשתא דאתית להכי דיש בנו נשמה קדושה חלק אלקי זה עצמו ראוי לעורר אותנו לדרכי ה' כי איך נוריד קדושת הנשמה ובמתנה טובה שנתן לנו השי"ת נכעיס אותו וע"ז מסיים והי' לכם ר"ל לישראל החשובים ראוי שתהי' זה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' והנה השקיעה וההרגל בעניני העוה"ז הוא המשכח מאדם את תכליתו ואינו רואה לפניו ולאחריו אלא מה שלנגד עיניו וזה שעיוור עיני המרגלים שראו רק לנכח ולא ראו את כח ה' וגדלו מה שעשה במצרים ובעמלק ובאינך ניסים וזה שהעמיד כלב עצמו על הספסל להראות דצריך להגבי' עצמו מן הארץ ולראות על כל הצדדים מה שעשה ה' ומה שיעשה ואז ויהס כלב את העם ואז לא יספקו בכח וגבורת השי"ת ויבטחו עליו – והנה יהושע נראה שלא הי' דעתו מעורבת עם הבריות ועסק רק בתורה ובעבודה והתבודד עצמו אצל משה רבינו כנאמר יהושע ב"ן נון נער לא ימיש מתוך האוהל ועל איש כזה אם אמנם שהוא גם בעיני המון לקדוש ה' אבל יסברו שאין לו ידיעה בהוייות העולם ויסברו שהוא תם וראשו ועיניו כרותים מעניני העוה"ז ולא ירגיש בצרכי העוה"ז ובעניניו ולא יבחין בהם אבל זה שקר כדתנן כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ונהנןי ממני עצה וגו' וישראל אז ג"כ החזיקו ליהושע שהוא פרוש ונבדל מכל תהלוכי עולם ועל שם זה קראו לו הדין ריש קטיעא שהוא כאילו קטיעא מן העולם וראשו בשמים ולזאת לא שמעו לו ומשה חשש עליו ג"כ שמצר ענותנותו לא ירצה לסמוך על הנס שאין הבטחה לצדיקים ויש לחוש שיטה אחר המרגלים ולכך התפלל עליו שה' יושיע לו דכשם שברא ה' העולם בלי זכות שקדם לו ואפ"ה בי"ה ה' צור העולמים וברא העוה"ז בה"א ועוה"ב ביו"ד והיינו דהתפלל ד"ה שנברא בו העולם הוא יושיע לו אע"ג דהוא קטן בעיניו וזה אפשר לכוון בלשון התרגום יהונתן דכד חמא משה ענותנותו ביקש כזאת עליו והיינו כנ"ל:
ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו' והי' לכם לציצית וגו' כבר בארתי פסוקים אלו במקום אחר וכעת ג"כ אמרתי לפרש ונקדים דעיקר הכל הוא האמונה כמנו שאמרו חז"ל סוף מכות בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' ומעלתה בג' דברים א') רק האמונה הוא תיישר דרכינו לילך בדרך הישר בל ימוט פעמינו כיון שנלך בדרכי אבותינו הבחונים והמנוסים ב') האמונה היא עומדת לצור ולמגדל עוז נגד כל הבאים עלינו ללחום ולהרוס ג') שרק עי"ז אנו עבדי ה' ושומרי תורתו ומצותיו וכיון שעושין רצונו וחפצו כזכה בה לחיי העוה"ב וא"כ מעלתה בכפליים בג' כפלים והוא חוט המשולשת אשר במהרה לא תנתק ואך ישראל נתעלו במידת האמונה ובהם מצא הקב"ה כלי זה המחזיק ברכה שהם מאמינים בני מאמינים לא יסוגו ולא יבגדו ועל זה אמר הנביא יהושע וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' והכוונה עפ"י הנ"ל דאם אמנם הבחירה חפשיית והחיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים כתיב אפ"ה כרת ה' עמנו ברית עולם לא ימוט וזה לכאורה קשה ותרתי דסתרי שאולי יבחרו ישראל חלילה את אשר לא טוב אמנם כשם שברא ה' את העולם ג"כ לתכלית הטוב ונתן לאדם הבחירה ועי"ז ג"כ מסוכן התכלית הבריאה ואפ"ה בראו ועכ"ח שראה השי"ת שהסוף יהי' טוב והבריאה עצמה אות על שהיית יודע עתידות וכמו שאנו אומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם וגו' אתה הוא בעוה"ז ואתה הוא לעוה"ב שזה שאתה הוא בעוה"ז הוא אות שאתה הוא בעוה"ב ויודע עתידות וטעם ב' שנהי שהבחירה חפשית אפ"ה כעת הצורך הקב"ה מענש לרשעים ונותן שכר טוב לצדיקים עד שבעכ"ח יכירו וידעו כל הגוים כי לה' המלוכה ומושל בגוים שאע"ג שבאדם וגוים הממשלה לבחור אפ"ה לה' המלוכה כנ"ל ובריאת עולם הוא המיישב והמתרץ מה דקשה עלינו על שכרת ה' בריתו עמנו ועד"ז אמר בירמי' ל"א אני ה' נותן שמש לאור יומם וירח לאור לילה וגו' אם ימושו החוקים האלה מלפני גם זרע ישראל ימושו מהיות גוי לפני וגי' והוא ע"ד הנ"ל דכשם שבריאת אלו הדברים בל ימוטו לעולם כך ברית ישראל והטעם באמת כדלעיל ועמו שאמר השי"ת לנביא יחזקאל חי ה' אם לא ביד חזקה אמלוך אליכם גו' אלא דהוא גופא תקשה כיון שהקב"ה צריך לפעמים ליטול הבחירה ולשמור ביד חזקה א"כ הי' לכוף ולסבב אופנים שיעמדו בברית ותורת ה' אמנם הקב"ה בוחר לעולם בדבר שליח שהוא מסוגל גם בטבע לזה הדבר וכמו שביאר בעקידה ריש פ' שמות שלכך בחר ה' במשה שהי' מסוגל להעמיד המשפט ולהושיע לדך ונכלם עיי"ש ולכך גם בישראל ה' שראה שתם מסוגלים לאמונה ויש בה כח ועזות נגד הנסיונות ובאופן זה קשה ערפם שלהם הוא מעלה להם כמו שכ' המפרשים ולכך הם מסוגלים לשליחות הזה לקבלת התורה וזה כוונת הג' וארשתיך מעיקרא אמר שארשתיך לי שארס הקב"ה לו לעולם בבחינת ארוסה ואשה שהיא תעשה כל צרכי ביתה ועטרת בעלה ותהי' סיבה לקיים הנצחיי במין כך לזה ישראל מאורסים להיות לגמרי לה' לעשות צרכי גבוה להגדיל שם ה' יתברך ולקיומי' במין האדם ונגד זה חייב עצמו השי"ת צרכי בני ישראל לזונם לפרנסם ולגאלם מיד צר כדרך איש לאשתו וארוסתו והיינו קרא קמא וארשתיך לי לעולם ובחר ג"כ עוד בשם ארוסה שהיא משתוקקת יותר לנישואין לבעלה מהשתוקקת אשה לאיש שלעולם צריך אדם לשאוף למדריגה יותר גדולה ולחיבור יותר גדול ע"ד שאמר הפלאה ז"ל לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שילך ממדריגה למדריגה וימצא שעד עתה עסקו הי' שלא לשמה אלא שקשה כנ"ל שהבחירה חפשיית ואולי יחטאו ישראל ואיך כרת ה' ברית וע"ז תירץ בקרא ב' שבאמת היא על כמה פנים או בצדק ואם לא ירצו ישראל יהי' במשפט דוגמת כי ביד חזקה אמלוך אליכם ולפעמים יעשה השי"ת חסדים גדולים כל כך עד שיראו גם אשר עיניהם השע ולבם הכבד אפ"ה ושב ורפא ויאהוב וירחום ה' דוגמת ארחמך ה' חזק' [כפרש"י שם שארחמך הוא לשון אהבה] והיינו חסד ורחמים אלא שא"ז שוב תקשה א"כ גם לשאר אוה"ע הי' אפשר הברית ושה' יסבב ויטול מהם הבחירה ולמה בחר בישראל וע"ז בא הקרא הג' וארשתיך לי באמונה שנהי שיש אפשרות שיעשה ה' שיכירו אותו ע"י משפט או ע"י חסד ורחמים ואפ"ה הקב"ה בחר בישראל שהם מסוגלים לאמונה כדלעיל וניסי ה' יבואו רק כדי לאהוב השי"ת והיינו וארשתיך לי באמונה היינו כנ"ל שמצא השי"ת בנו חוזק מידת האמונה ויעמדו בנסיון ולכך מסיים וידעת את ה' לשון ויודע בהם אנשי סוכות והיינו יסורין ולעמוד בנסיון והוא עצמו אהבת ה' וידיעת ה' ושניהם כאחד טובים:
והנה ככל הנ"ל עשה השי"ת לאבותינו במדבר אם נמוטו פעמיהם ה' שלח בהם משפטיו להדריכם בדרך הטוב ומלבד החסדים הגדולים לעורר בהם אהבת ה' על כל חטא ופשע מיד הוכו בעונם כעין מעשה מרגלים ואינך והעונשים עצמם הם אות אהבה אמנם לכאורה דרכי ישראל במדבר הם לכאורה נגד הלימוד הנ"ל שישראל מסוגלים לאמונה וכמו שצוה הי"ת עד אנה לא יאמינו בי וגם משה אמר ובמדבר הזה אינכם מאמינים בה' וגו' אמנם לנו הדבר תימה אבל אם היינו יודעין איך נשתקעו ישראל במצרים בטומאה ובמידת הרעות וכח ההרגל שנעשה לטבע שני כאילו הוטבעו לרעה והטוב ששתול בנו מאבותינו הי' מעורב ומותבל בין כוחות הרע עד שהטוב והאמונה הי' צריך חיזוק גדול ולמדריגת ישראל הי' צריך כח יראת שמים גדול ואלו הי' לאדם אחר יראת שמים גדול כמו שהי' לדור המדבר הי' צדיק וחסיד גדול אבל אצל אבותינו דור המדבר הי' זה לעומת זה גם כח היצר גדול מאוד עד שבגודל יראת שמים שלהם נמוטו כמה פעמים ובזה נראה לי לפרש מאמר בגמרא בפ' המוכר את הספינה במעשה דרבה בר בר חנה דאתלוי' עמו האי נועייא במדבר ואמר איזל ואחוי לך מתי מדבר וראו דגנו אפרקוד ודמי' כמאן דמבסמי והוי זקף כרעא דחד מניי' דכד אזיל טעייא רכיב גמלא ורומחא בידי' לא נגע ואפסק מניי' קרנא דתכלת ולא הוי מסגי ואמר דלמא שקלת מניי' וגמירי דכל ששקל מנייהו מידי לא מסגי' עיי"ש ואמרתי לבאר לפי הנ"ל שכד חקר במהות דור המדבר ובקי' הנ"ל והראה לו חד נועיי' וכיוון בחד טעייא לשכל המעשיי הטוען מכאן והולך לכאן והנסיון כך הראה לו שפניהם כלפי מעלה אלא דמבסמי ומדריגה הפחותה שנפלו וכרעו בה זקוף למעלה ליראת שמים ושלהם גדול יותר מטעי' דרכיב גמלא ורומחא בידי' ולוחם מלחמות ה' אלא שכח היצר שלהם גדול מאוד וע"ד שאמרו חז"ל כל הגדול ממנו יצרו גדול ממנו אמנם לפי הנ"ל לכאורה נהי שהי' בהם יראת שמים גדול אפ"ה כיון שמצד אחר ע"י הרע כבה והוקל א"כ שוב נפחתו ממדריגתם ולא היו ראוין לדביקות אלקי כי אם ע"י הכלל שהי' לכל אחד קצת טוב ואחד אל אחד יחדיו ידובקו וע"י הדבוק הי' אפשר הדביקות ושראת השכינה וזה כיונו הרבה בר בר חנה דפסק קרן דחד מנייהו לשון עיקר התכלת הוא על דיבוק אלקי דתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע דומה לכסא כבוד דחד מנייהו אמנם גם זה אינו אלא כל יחיד ויחיד ה' במדריגה גדולה וראוי לדיבוק אלקי וטעם שה' רואה ללבב ולפום צערא אגרא והראי' ע"ז שהקב"ה נתן לכל יחיד עומר לגלגולת ובזה הראה ה' חשיבות כל יחיד ושמלתו לא בלתה ורגלו לא בצקה ארבעים שנה אפי' מן הרגל הפחות וזה שהשיב הטעייא דכל דשקיל מנייהו מידי שרק מכח מנייהו היינו הם שקולים וחשובים זה לא מסתגי שהי' רגלו בצקה והוא הראי' הנ"ל ונקט הרגל שהוא הפחות שאפי' זאת הי' בהשגחה וא"ש ונחזיר לראשונות שכל יחיד ויחיד מישראל חשוב והם מאמינים ובני מאמינים והקב"ה משגיח על כל יחיד ויחיד וזה הוא לנחמה ולמשיבת הנפש בעתות ובזמנים הקשים והשינויים הנעשים בעולם ואין אדם יודע וה יהי' בסופו ורק בה' יגיל לבינו והוא לנו למגדל עוז ובו ירוץ צדיק וישמח והנה אם נחקור ונשים ליבנו אדרבה השנויים והתהפכות הנעשים בעולם הם הם המעוררים את האדם שעכ"ח יש אלקים המשגיח בארץ דאל"כ כיון שאנו רואין שהעולם התחתון הוא עולם המתהפך והמשתנה והדבר המתהפך והמשתנה אינו יכול להעמיד את עצמו וא"כ ברוב הימים הי' אפשר שיתבטל לגמרי וע"כ ה' הוא אלקים המשגיח ונמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכרתי' עמידי' שלה ע"י עמודי עולם תורה ועבודה וגמ"ח הם המקיימים עליהם אמנם ישראל המאמין אין צריך לראיה ולהתעוררת הנ"ל כבר קבלנו את זאת בתורתינו הקדושה הניתנת לנו וע"י הניסים ונפלאות שעשה ה' לנו וזה אפשר שהם ג"כ מרמזי הציצית דציצית לשון השגחה ולשון חוט וחיבור לה' והכל חד והכנף כתב הרמב"ם במורה ח"א שמורה ג"כ על המכוסה והכנף לפי הפשטות הוא הסוף ובעל תכלית וכוחות כלים וגם לשון כנף טל התעופפת והשינויים הנמהרים וכל אלו הבחינות יש לעולם התחתון ומעשיו הם הבגדים אשר יכסו את האדם ופתיל תכלת הוא הדיבוק אלקי לכסא הכבוד והוא התורה שהוא תכלית הכל וכבר אמר שהשגחת ה' נוכל לידע מב' בחינות אחד מצד השתנות העולם שהוא נקרא בשם כנף והב' מכח התורה והניסים והנפלאות והבחינה ראשונה ניתנה לכל העולם אפי' לשאר אוה"ע אבל הבחינה השני מהתורה וניסים רק לנו ניתנה וזה האמר ועשו להם ודרשו חז"ל אפי' ע"י אחרים גוים יוכלו לקיים הציצית על כנפי והשתנות בגדיהם מזה יוכל ליתן מופת שה' משגיח בעולם בפרטות והעולם מחובר לו אמנם ונתנו על ציצית הכנף שיהי' בחינה יותר עליונה פתיל תכלת מן התורה והניסים ובחינה זו והי' לכם לציצית לכם דייקא כי רק לנו בני ישראל ניתנה וע"י זה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי הם חיינו ואורך ימינו ובא לציון גואל בב"א:
[ועפ"י דרך המחבר הקדוש זצלה"ה יתפרש ג"כ פסוקי תהלים קמ"ח הללו את ה' מן הארץ וכו' ההרים וכל גבעות וכו' עץ פרי וכל ארזים וכו' החי' וכל בהמה וכו' מלכי ארץ וכל לעומים וכו' כל המדרגות קא חשיב כפי' המפרשים מדריגת דומם צומח חי מדבר אך כל אלו יהללו את שם ה' כי נשגב שמו בדו רק מצד שהודו על ארץ ושמים היינו מצד הוד חכמת הבריאה פלאי הטבע סידורה והשתנותה אשר נראה על הארץ ושמים. וירם קרן לעמו אולם לעמו הרים קרן בכבוד להתהלל בה' בתהלה לכל חסידיו תהלה המיוחדת לכל חסידיו ורק להני ישראל עם קרובו מצד שהם עם קרובו ועשה נגדם נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים].
פרשת קרח
ויקח קרח במדרש יש הובא בכתבי מרן חתם סופר זצ"ל שלקח לו האמת וע"ש מה שביאר והנראה בעזה"י הנה באמת יש לתמוה על השגחת ה' על ישראל שאפי' בעת עבדו העגל אפ"ה המן לא סר מהם והענן מקיפם ומים יוצאין מצור חלמיש וכבר העיר זה בעזרא באמרו שם עשו עגל וכו' ואמרו אלה אלקיך וכו' ומכך לא מנעתה מפיהם אמנם היא גופא תקשה איך עשה ככה בעת אשר חטאו ישראל ומרו בו והנראה ליישב ע"ד שפי' הרד"ק בתהלים תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אמר הלא נודע אפי' אם מבטיח אדם לעשות שום דבר אפי' חסד גדול מ"מ כיון שכבר בטח ואמר שיעשה כן שוב כבר חיוב עליו להשלים דבריו והבטחתו וזה מובן בלשון אמת וזה שאמר תתן אמת ליעקב שכיון שכבר הבטיח לאברהם א"כ אפי' ביעקב הי' אמת אמנם אצל אברהם הי' הכל חסד שהבטיח לו על זרעו אחריו וזה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ובזה הי' החסד בכפליים המעשה חסד בעצמו וחסד שני שהבטיח לו כל זה בפרטות שעי"ז אפי' אם ישראל לא יהי' כדא אפ"ה יהי' הקב"ה יכול לקיים הבטחתם מצד האמת והנה לקרח הי' ג"כ הדבר הקשה הנ"ל לתימה ומזה הוכיח כל העדה קדושים והא ראי' ובתוכם ה' וא"כ למה תתנשאו אבל באמת לא הי' זה מצדם אלא מצד מידת האמת של הקב"ה וה' אמר ויהי וזה אפשר סמיכת הפרשיות דלעיל פ' שלח סיים אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם ממצרים והבטחתי לכם להיות לכם לאלקיכם ואני ה' אלקיכם אפילו בשעה שראוי להיות במידת הדין אהיה עמהם במידת ה' או כפשטא אלקיכם היינו השגחה באלקי ישראל ומזה עצמו ויקח קרח ר"ל שלקח לו הקדמה זו שה' אתנו ועכ"ח כל ישראל קדושים ובזה עצמו עמד לפני משה וישראל לחלוק על הכהונה וזה המליץ היטב המדרש שלקח לו האמת דמה שה' עושה במידת האמת זה לקח קרח לעצמו כאילו נעשה בשבילם וא"ש שאמר המדרש שלקח לו האמת:
ובמקום אחר אמרתי שיש לומר עוד דחז"ל רצו לתרץ תמיה הנ"ל איך אפשר שהקב"ה יתן להם מן בעת מרו בו וע"ז איכ"ל שאמרו ג' פרנסים טובים עמד לישראל מן בזכות משה וענן בזכות אהרן ובאר בזכות מרים וכיון שזה הי' בזכותם מאי איכפת אם ישראל חטאו וכשם שהטבע עושה פעולתו בין אם חוטאין או לא ה"נ הצדיקים ההם היו המרכבה וכטבע לעולם ולכך הי' אפשר ובזה אמרתי ליישב המדרש רבה ריש פ' מסעי על אלה מסעי בני ישראל וגו' ואומר המדרש הה"ד וינחם כצאן עמו ביד משה ואהרן וצריך ביאור מאי קאמר ומאי המשך ולהנ"ל א"ש דכבר הביא גם רש"י תכלית של אלה מסעי להורות איך התרעמו ישראל וכל התלאה אשר מצאתם בדרך וילילם ה' והוא גופא היקשה ע"ז אמר וינחם כצאן עמו אפילו אם הם בלי דיעה אלא כצאן ולא ידעו את ה' אפ"ה נחם והטעם ביד משה ואהרן שהכל בזכותם וא"כ הי' אפשר להנהיגם ולפ"ז מדרשות חלוקות יש ומדרש שהתחלנו בו סובר טעם אחר שמצד מידת האמת עשה ה' ככה וא"ש. ויש לומר עוד לפרש לשון רב לכם כי כל העדה כלם קדושים שחשדו שמעלת משה ואהרן רק בשביל ישראל והיינו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ואתם שלוחם זה מעלתכם ומדוע תתנשאו וע"ז אמר להם הקרבת קטורת שכיון שניתן רשות שוב אין מבחין בין טוב לרע מיהו קאמרי המפרשים לפרש על מימרא דתענית דאמרי דהוי דבר ובשבבותיה דרב לא הוי לא משום דרב דנפישא זכותי' אלא משום קצרא דמשום רב היה אפשר שיהי' ואפ"ה זכותו יעמוד לו להצילו [והיינו אף דכיון רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע בכ"ז נפיש זכותא שאני ואליו לא יגיע רק משום האי קצרא דלא נפיש זכותא לא הי' דבק למען תת נפשו לשלל ותעצר המגפה משבבותי' מכל וכל] והה"ד כאן נתן זה למופת שאחרים ימותו והוא ניצל זה אות שנפישא זכות מצד עצמו וזה שאמר ואת הקרוש בעצמו והקריב אליו בעצמו ואחרים ימותו אבל את אשר יבחר בו רק מתורת בירה ואז יקריב אליו עכ"ח גם אחרים להציל על כלן כמו בקברא דרבי הנ"ל:
רב לבם כי כל העדה כלם קדושים וכו' שעם ב' דברים הי' מראש הסכמת בני אדם לבחור להם מלך האחד בעבור סבה פנימית שאלמלא זה יעשה כל אדם וישר בעיניו ויקח מה שירצה והשנית סבה חיצונית מפני יראת מלחמות והזיקות מעם אחר אבל אלמלא הי' בני אדם כל כך ישרים בלבותם שלא הי רוצים לעשות כלל עברה היו בטוחים ממלחמה כמו שהי' ישראל אז בטוחים כי ה' איש מלחמה ל הי' צריכין זה וזה שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ואין צריכין לשר מצדם ובתוכם ה' להיות להם למגן ולמחסה ומדוע תנשאו והלא אין צורך בכם:
בב"ב פ' הספינה אמר רבב"ח הוי קאזלינן במדברא ואמר לי' תא ואחוי בליעי דקרח וכו' ואחוי לי תרי בזעא דנפק קוטרא מנייהו ונקיטנא רמחא וצמרא ומרטיקנא במיא ואתיבנא שם ואתחרך ואמר אצית שמה ושמעית אמרין משה ותורתו אמת והם בדאין ואמרתי לפרש הרמז הנה מלבד המחלוקת על משה שלא היו מאמינים שכל מה שצוה ועשה תי' עפ"י ה' ושמשה רק מלאך ושלוחו של הקב"ה דוגמת השמש והירח ושאר עניני הטבע שעושים פעולתם הכל פעולה טבעי לא מרצונם לא הוספה ולא גרעון כך משה רבינו אם אמנם שהי' בעל בחירה ושכליי והי' אפשר לו להוסיף ולגרוע ובזה נתעלה משאר ברואי עולם משמש וירח שעושים פעולתם בהכרח חק ולא יעבור שאין בהם כח לשנות פעולתם וכשנבחין זה יש לכל אחד מעלה וחסרון מעלה לעושים בטבע כפי שנגזר להם בוודאי אין בהם חסרון כי הם מעשה ה' והם רק כגרזן ביד החוצב בו וא"כ פעולתם מצד הפעולה היא מעלה. אבל נגד זה יש לכל אחד מעלה וחסרון מצד הפועל שהפועלים אינם ברשות עצמם ואין הפעולה שלהם ולמעשה אדם בחיריי יש בהיפך מעלה וריעותא מצד הפועל מעלה שמה שהוא עושה הוא שלו ובבחירתו ונגד זה כיון שהוא עפ"י שכלו ובחירתו אינו שלימה ויש חסרון לפעולה וכמו שאמר בתהלים קמ"ח הללו את ה' מן השמים וגו' ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור וגו' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו וכו' והיינו עפ"י הנ"ל שמעשה השיני הם שלמים וקיימים הואיל והם מה' וא"כ ניכר מהם גבורת הבורא יותר ממן האדם וזה כבודם שהם המלמדים לאדם בינה כי נשגב שמי לבדו ר"ל הקב"ה רם מלהשיגו בעצמו וזה הודו על ארץ ושמים שזה תתן הוד לארץ ושמים שהם סניפים ואמצעים להכיר גבורת הבורא ב"ה אבל לנו וירם קרן לעמו שיהי' לנו לא לבד השבח אלא גם הקרן שהיינו עיקר הדבר לנו ועי"ז תהילה לכל חסידיו וגו' אמנם נגד זה יש גרעין לפעולה כמעשה אנוש ותחבולותיו (כנאמר בקהלת כי כל מעשה אשר יעשה אלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע) אמנם לפעולת משה הי' ב' השלימות שהוא פועל בחיריי וטובו שלו כי הוא בחר בו וזכה שכל מעשיו עפ"י ה' ויש לו שלימות הפעולה ושלימות הפועל וזה תוארו איש אלקים שהי' איש שהי' בחיריי והמליצו חז"ל דהיינו מחציו ולמטה דהיינו שהי' איש בזה שהוא המטה באחד מהקצוות נוטה דרך יבחר והי' אלקים בשלימות הפעולה והשכינה מדברת מתוך גרונו ודווקא איש כזה בוודאי יש לי כח יותר משאר ברואי תבל ויוכל לפעול ויגזור אומר ויקום לו דאדם אחר נהי דיש לו מעלה מצד הפועל שוב יש לשאר ברואי ה' מעלה מצד שלימות הפעולה אבל איש כזה שהוא שלם בכל השלימות ועי"ז מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ויכל לגזור על שמש בגבעון דום ועל תפתח הארץ את פי' וכיוצא ולכך אמרו במדרש תהלים נ' שלכך נקרא איש אלקים שה' גוזר והוא מבטל דוגמת איש שמפקיר נדר אשתו אלא שלפ"ז לא שייך אצלו תפלה כיון שיוכל לגזור אמנם היינו על מעשה בראשית אבל על זאת יתפלל כל חסיד אליך שלא יגבר יצרו עליו ולא על חביריו וזה שאמר בתהלים כ' תפילה למשה איש אלקים מעון אתה היית שאתה מעונו של עולם מחזיקו וקיומו נגד היצר וגו' ולזאת תשב אנוש עד דכא וגו':
והנה קרח ועדתו מלבד שחלק על שלימות הפעולה של משה רבינו חלק ג"כ על שלימות הפועל ותלה בו פחיתות שאינו עושה אפי' מה שהוא עושה בכוונה רצוי' אלא לכבוד עצמו הוא דורש וזה שאמר רב לכם כי כל העדה כל מעשיהם ותנועותיהם כלם קדושים והם מצד עצמם רוצים בזה ולא לשום פני' אלא לכבוד ה' וכלם כאיש אחד אע"ג שאינם במעשה אחד וזה יש לו נטי' לזה והאחר לאחר אבל תוכן הרצון הוא ה' ותכליתם היא ה' ולכך קוראו אותם בשם עדה שמיועדים לדבר אחד נקרא עדה ומורא שמים עליהם וכל אהבה שאינו תלוי בדבר אינו בטלה לעולם וכנאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד וממילא אין צריכין לכם ואתם רק לתוספת זהירות אי נצרכה אלא להעדפה ומדוע תתנשאו על קהל ה' כאילו לא הי' עדה אלא קהל בעלמא וכל אחד לדרכו פנו לטובת עצמו ואז צריכין טובא להנהגה והפחדה יתירה וזה שאתם חושדין ישראל בזה כל הפוסל במום עצמו פוסל וכמשל מה דבלבך על סכאך וכו' וה"נ כיון שאתם חושדין אותם עכ"ח כן דרככם ואין מעשיך כלם מיוחדים לה' אלא להנאת עצמם וכל שהיא לטובת עצמו הוא אינו אחד פעמים להנאה זו ולפעמים זו וזה שאמר רב לכם ומשה רבינו ע"ה הי' עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ושלימות עצמו הי' סיבה לגודל מדרגתו ושלימות פעולתו או בהיפך שלימות פעולתו וגודל נבואתו הי' עכ"ח סיבה לשלמות גופו שלא יהי' בו פחיתות כזה שהתירה הוא המשלמת את האדם ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כי לגודל הידיעה והכרה כל דבר כאשר היא יראה פחותית עצמו ולא יחשוב כי אם הטוב ועד"ז אמר משה המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל ובקשתם גם כהונה ונראה לפרש הקב"ה בחר בישראל ואמר לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט וגו' ודרשו חז"ל כי אתם ממעטים עצמיכם לא כאוה"ע כשניתן להם גדולה הם מתגאים וכו' חבל אתם ממעטים את עצמיכם ע"י גדולה תכירו כי גדול חסדי ה' וא"כ הי' ראוי שהכבוד והמעלה שנתן ה' לשבט לוי שהבדיל אותם תתן ענוה להם אבל כיון שלא היתה כן איך תבקשו כהונה ויגבה לבכם עוד יותר וזה שאמר המעט מכם ונקט לשון דעלמא שנאמר אצל כלל ישראל כי אתם המעט וגו' וה"נ המעט מעלה זו של המעט אם הי' זאת מכם ולכם ע"י שהבדיל ה' וגו' ובאמת נראה בהיפך וא"כ ובקשתם גם כהונה ויתרבה עוד גבהות שלהם וא"ש ובזה גילה שהוא משיג ויודע מה שהם רוצים ולא כמי שהראו פנים כאילו לא ידרשו לכבוד עצמם אלא לכבוד ישראל ולמדו זכות עליהם והואיל וחשוב אצל הקב"ה הלומד זכות על ישראל וכמו שאמרו בפסחים פ"ז גדי הושע וע"ז אמר אל תפן אל מנחתם במה שאומרים כי כל העדה כלם קדושים וגו' ועכ"פ חשבו למשה רבינו ב' דברים אחד שאיני כל מעשיו מה' והב' שאפי' מה שהוא עושה מהא' אינו עושה לכבוד ה' ואפשר שע"ז כוונו חז"ל שאמרו על ויקנאו למשה במחנה וגו' שחשדוהו באשת איש דכמכבד עצמו ונהנה מכבוד שמים ועושה מצות ה' ותורתו שנקראו אשה כלה וארוסה וכמו שדרשו חז"ל על תורה וגו' מורשה היינו מאורסה וגו' ועל ככלותו לדבר דרשו ככלה זו וגו' וא"כ העושה לצורך עצמו כאילו בא על אשת איש ובוודאי תורה לשמה פועלת על השומעים יותר והיוצאים מלב עושים ונכנסים בלב שומעיהם ומין במינו חוזר וניער ולזאת אפשר שחשדו אותו שע"י שאין כל מעשיו לשמים נתמעטו מעלות ישראל ולכך לא שמעו לו במעפילים ובא תקלה על ידו בגלים וכיון שהתורה ומצות הם כאשה ובאשת כל ישראל המעכב מהם הראוי להם כאילו בא על אשתו והיינו שאמרו שקנאו איתו כל אחד מאשתו שע"י נתקצר ונתמעט תורתם:
והנה מעשה זה הוא ומופת על קושט דברי אמת שכל מה שהוא עושה הכל מה' והכל עושה לכבוד ה' שאם אנו רואים איך השתדל משה רבינו ע"ה ואיך הכניע עצמו מעיקרא כדי לעשות שלום ואיך לבסוף הסכים ה' על ידו ואעפ"י שהי' העונש בידו לענשם כאשר הוכיח סופו על תחילתו אפ"ה עשה הכל בענוה גדולה וסבלנות יתירה ובזה עצמו כבר הי' די לן מופת על שאינו עושה לשום פני' ולא לכבוד עצמו הוא דורש וכיון שלפי האמור חשדו למשה בב' דברים א' שאפי' מה שמה' הוא עושה לכבוד עצמו ונפחת מעלת הדבר ובזה יש חסרון לישראל כדלעיל והשני שעושה דבר מדעת עצמו ונגד ב' הדברים אמר שבוודאי שע"ז שחשדו אותו בכשרים שלכבוד עצמו הוא דורש ראוי להם ללקות בגופם ומהרהר אחר רבו חייב מיתה וכ"ש במה שהרהרו ותלו חסרונם בו שעל ידו החסרון בם שאינו עושה פעולה שלימה אבל במה שתלו ואמרו שמה שאמר משה בשם ה' אינם אלא דברי עצמם בזה הם משפילים דברי אלקים חיים אסר הדברים עצמם חיים וקיימים הם אומרים ומשפילים ליתנם תחת הארץ לומר שמאדמה הם ע"ז מדה כנגד מידה שיבלע הארץ אותם חיים וע"ז אמר אם כמות כל אדם ימותן אלה ופקודת כל אדם היינו מה שאמרו ותלו חסרון הדור בו ופקידה לשון חסרון כנאמר לא נפקד מהם איש זה יפקד ויעונשו עליו אבל אם בריאה יברא ה' ומבלעם הארץ יתברר גם החלק השני שהם מנאצים ה' ואומרים על דבריו שאינם דברי ה' וא"ש ונגד ב' מיני החטאים אשר חטאו עדת קרח והחטא הראשון נגד כבודו כבר אמרנו שכבר מהתנהגות משה עם עדת קרח והכנעה יתירה ניכר כי רק לטובתם הוא דורש אפשר לפרש המאמר בנדרים שאמרו על שמש וירח עמד זבולה וגו' שהשמש אמרה אם אין אתה עושה דין לבן עמרם אין אנו מאירים ושדו בהו גירי ומאירי ואיכ"ל דכוונו על שחשדו משה ולכבוד משה ק או שהרי משה העמיד חמה במלחמה של עמלק כדאמר במדרש ילקוט בחבקוק על קרא שמש וירח עמד וכבר אמרנו שזה אפשר רק אם עושה לשם ה' וע"ז אמר דשדי בי' גירא שהגנאי והבזיונות אשר קיבל וסבל בזה כבר האיר ויצא אותו ומופת שלטובתם עושה ע"ש והיינו ב' בזעא ב' דברים שפקפקו עלי' שעי"ז הרומח היינו העונשים וצמר היינו מלבושי המצות הכל ינתחרכו וסליק קוטרא אמנם ע"י הבליעה נתחזק ועמד מופת על שלימות משה רבינו ועל התורה הקדושה כמו שכתב העקדה והיינו שמהקול של הבליעה קורא בכל העולם שמשה רבינו אמת ולא לכבוד עצמו עשה ותורה הקדושה אמת שהכל מה':
פרשת חקת
במדרש זאת חקת התורה ר' יצחק פתח כל זה כסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני הדקדוקים כבר מבוארים במפרשים ויש עוד במדרש זאת חוקת התורה זה כלל ויקחו אליך פרה אדומה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וזה צריך ביאור באיזה יחוס תלוי' התורה מס פרה אדומה והנראה בעזה"י דהנה האדם הוא בעל בחירה ואין אדם נמשך משום אחד מהקצוות אלא הוא בעצמו יכול לילך לו לפי דעתו אפי' הוא רע בעצם וכנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמנם זה חובת האדם ויקרו וחשיבתו להכניע את יצרו ותאותו ולעשות רק הטוב וכמו שלמד אותנו מריש ומראש צורים אראנו שאמר השי"ת לנחש שהוא הדעות של יצר הרע הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב דהיינו הוא ישופך שאם האדם ישוף וישבר את היצר ראש יהי' לראש לכל באי עולם אבל אתה תשופנו אם אתה תשבר ותכבוש את האדם הוא יהי עקב והתחתון של כל הנבראים ואם תזוח דעתו אומרין לאדם יתוש קדמך אמנם במה יקנה ראשית ומעלה זו בכלי המלחמה הלא מבואר בכמה מקומות שהחורה הזאת היא תכניע היצר ואמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין כנגדו ואמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והתורה היא תטהר את האדם חלאת היצר וכשם שבאה הפרה אדומה ליטהר מטומאת הגוף כך התורה מטהרת מטומאת היצר ועונות וזה שאמר שאין בכלל אלא מה שבפרט אבל התורה תוסף במעלתה שלא די שהיא מטהרת מן החטאים שעברו אלא שתטהר ותפעול על הגוף ותקנה בו קדושה שלא יחטא ולא יטמא גם להבא וכל שמוסיף על טרחא וכל שקונה התורה בטרחא יתירה זה עצמו תקנה באדם אהבת וחשיבות התורה ומראה לכל שהיא חבלו בנעימים מכל חיי העוה"ז ע"י העסק בה נקבעת ותוסף יראת ה' בלבבו ובזה מובן מה שפרש"י בפ' בשלח על פסוק שם שם לו חוק ומשפט ששבת ופרה אדומה ודינין ניתנו במרה שקשה מאי ענין פרה אדומה למרה אמנם במרה בא הקב"ה להרגיל עמו ישראל ולהראות כי נופת תיטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה ובהיפך הדרך הטוב תחילתו מר וסופו מתוק וסוף הכבוד לבוא בעוה"ב שבזה עצמו שהוא מוותר על עוה"ז בשביל עוה"ב מראה אמונתו בעוה"ב וביום שכולו שבת והתקוה בזה מטהרו ומדריכו בדרך הישר וכמ"ש חז"ל אם רואה שיצרו מתגבר עליו יזכיר לו יום המיתה והטרחא והמרירות שיש לקנות דרך הטוב הוא כדי לטהרו מחלאתו והיינו שפי' חז"ל ששם שם לו חוק ומשפט דהיינו שלמד להם הדינין ומזה יראה שהדין נותן לשלם טוב לטובים ורע לרעים ואם אנו רואין לפעמים צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים עכ"ח נקווה ליום שכולו שבת ונדע שהטורח והסבל הוא רק כמעשה פרה אדומה לטהר מחלאת וזוהמת הנחש וזה שאמר שם שם לו חוק ומשפנו דהיינו דינין ושבת ופרה אדומה ושם נסהו אם הדברים מסכימים על דרך הדין ועכ"ח ששבת הוא המתקן הכל וכאן רק ענין פרה אדומה לטהר מזוהמת הנחש וטומאת הנפש:
אמנם התורה לה יד ושם בכפלים כדאמר רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך ונאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא דאם התורה היא רק מרפא לגוף הושפל כבוד התורה שבאתה רק להשלים החסרון ואם לא הי' אדם חוטא לא הי' צודק אלי' וגם בזה תנתן יד לפושעים וכמו שאני מפרש דברי המדרש בפ' בראשית והארץ היתה תוהו אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ואין אני יודע באיזה מהן חפץ תלמוד לומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהן של צדיקים הוא חפץ וצריך ביאור מאי קאמר ואין אני יודע באיזה מהן חפץ ועוד דקדוקים המבוארים ואמרתי לבאר בעזה"י הרשעים ואפקורסים מודים במעלות התורה שהיא מדרכת להועיל ומטהרת ולזאת פקרו ואמרו שלפי הדורות ההם היו צריכין לתורה הזאת אבל השתא אכשר דרא ואין צריכין לזאת אבל רוח שקר בפיהם שהתורה נצחיית ויצונו ה' לעשות כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים והנה שם טוב הוא בלשון הקודש על דבר שהוא טוב בעצם לא ביחוס מה וכנאמר בתהלים כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובי כיון שהוא טוב בעצם לא ביחוס לפי המקום והזמן וזה איכ"ל כוונת המדרש הנ"ל והארץ היתה תוהו אלו מעשיהן של רשעים שאומרים שרק בעולם שהיתה תוהו הי' צריכין לתורה ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים שאפי' אם נתן ה' אור אפ"ה הצדיקים אומרים שצריך לקיים האור ואין אני יודע באיזה מהן חפץ ר"ל במה נכריע ע"ז אמר שבא הכתוב להכריע ושם ראי' כבר כתב הרמב"ן שהוא לשון קיום וע"ז אמר וירא אלקים את האור כי טוב והמופת ע"ז כבר ביארו לענ"ד בוויכוח שאמרו בשבת דף פ"ט ע"א בשעה שירד משה בא השטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן הוא אמר לו נתתי' לארץ הלך אצל הארץ א"ל תורה היכן היא א"ל אלקים הבין דרכה והוא הלך אצל ים ואמר אין עמדי והלך אצל תהום ואמר אין בי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב"ה חפשתי בכל הארץ ולא' מצאתי אמר לו לך אצל בן עמרם וכו' והמאמר צריך ביאור וביותר מה איכפת לי' לשטן בתורה:
אמנם לפי הנ"ל חקר השמן לידע סיבות נתינת התורה וכדי להשיא ולהסית את בני אדם לאמור אצליכם אין סיבה זאת ואין אתם צריכין לה ולזאת סבר שהתורה ניתנה להשלים חסרון בני אדם ולה שם בשלשה אחד בקיצור ימי האדם והוא הולך ומשתנה עליו לפגעים והשני קוצר ידיעתו והג' שהוא בעל תאוה וכל השלשה מחייבים נתינת תורה מן השמים וממילא יהי' לו להסית לאיש או לעם בזמן או במקום הזה או זה אין צריך לזה אבל רוח שקרי בפיו שהרי אנו רואים שהקב"ה יעד ואמר את כל אשר יהי' באחרית הימים עד יום האחרון ושם אמר והבטיח שהשבות אל לבביך ושמעת בקולו לשמור מצותיו וחוקיו ככל אשר צוויתיך ועד"ז אני מפרש לאחר שאמר ויעד הגלות בפ' נצבים ואמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה אמר' הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת והיינו כנ"ל אחר שהנסתרות לה' אלקינו וידע ה' כל זאת ואפ"ה צוה את כל זאת א"כ עכ"ח והנגלות היינו מה שגלה לנו בהר סיני וע"י משה נביאו הוא לנו ולבנינו עד עולם שהרי ידע ה' את כל אשר יהיה מעמדינו ומצבינו:
אמנם הוא גופא טעמא בעי והוא מפני שלא ניתנה התורה רק להשלים חסרונינו אלא להרים מעמדינו וכדתנן כל הלומד תורה לשמה וכו' מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ובזה רצה הקב"ה לזכות וזה שאמר במאמר הנ"ל שהשטן רצה לידע סיבת הנתינה כנ"ל כדי להסית ואמר השי"ת נתתי לארץ וסבר השטן היינו מג' הסיבות או מכח התחלפות וקוצר ימי האדם דהיינו בשם ארץ ואבדון ומות או בקוצר ידיעתו שהוא בשם תהום או ברע תאותו והוא בשם ים וכלם אמרו לא בי הוא ואמרו המופת והראי' שהרי אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה והמקומות שאנו מפוזרים בו כעת ואפ"ה ניתנה והרי ה' לקוות הארץ יביט וידע את זה ועכ"פ כדי להלביש אותנו ברוח קדשו ולהיות קרובים ומקורבים להשי"ת וכמו שאמרו על פסוקים ממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא ואמרו בעירובין שאם אדם משים עצמו כמדבר התורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנו לו במתנה נחלו אל ומשנחלו אל עולה לגדולה ואם מגבי' הקב"ה משפילו והביאור עפ"י הנ"ל דהאדם אינו מבין ויודע כי אם עצמו והעומד ונמשך עמו אבל דבר רחוק ממנו אין אדם רואה להשיג על מכונו וכל דבר רחוק אדם רואה הגדול לקטן וכיון שבררנו שהתורה היא המדבקת אדם בבוראו שיתעלה למעלה למעלה ולזאת היא נעלה בקודש ואין אדם מבין דרכה ורק אלקים הוא יודע והוא הבין דרכה:
והנה דרך קניית החכמה היא ממטה למעלה מתחיל בקטן ועולה מעלה מעלה אמנם דרך הזה אינו משיג רק עניני העוה"ז אבל עניני התורה והנבואה קשה להשיגם על דרך הזה שע"י שכבר נתאהב לו העוה"ז והתורה היא המונעת את האדם מהרבה עניני העוה"ז לכך לא יקרב אל פחת ביתה וכן צריך לזה ימים רבים עד שיקנה זה ובמה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך אמר דהי"ה דהיינו ע"י התורה שאני יתחיל בתורה ויקנה אותה בזה יזכה ארחו בכל הדברים והוא שורש ויסוד לכל הדברים ואם משם יצאו ידיעות שאר עניני העולם וכל פעליו כולם יהיו פרי קודש הלולים כי הכל נמשך למקורו:
באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה ודרשו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל וצריך ביאור מאי ענין זה לכאן ונראה בעזה"י התורה נמשלת לבאר מים חיים שבאר כל שמוסיפין לשאוב ממנו מים ע"י השאיבה ניתוסף ומתרבים מימיו אבל אם מניחין הבאר ואין שואבין ממנו צינורי המקור מתקלקלים ואין שופעים המים והמים עצמו מתעפשים אם אינם נשאבים וכך התורה כל זמן שמוסיפין ללמוד ולעסוק ולחקור ולדרוש בה מתתוסף בו התשוקה והידיעה ונתרחבו צינורי הבינה והדעת ונעשה תורתו זכה וגם בזאת נדמה המשל לבאר מים כשם שבאר מים חיים רובם הם בעמקי הארץ וצריך לחפור ולסלק מהם גושי עפר ואבנים כך התורה צריך לסלק את עניני הארציית ותאוות החומריים ולטרוח לחשוף מים מגבא וכנאמר במשלי אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא אמנם זה לכל דורות עולם שכבר בימי אבלו של משה רבינו ע"ה נשתכחו הרבה הלכות והוכרחו למלאותם ע"י טורח ועסק וחיפוש לזכך נפשו אבל בימי משה רבינו ע"ה הכל נמסר להם איש ואיש לפי כוחו ולא היו צריכין לחיפוש ולבקש אותה ולזאת גם הבאר מים שנמשל לתורה הלך עמם בגלוי למעלה מן הארץ בלי חיפוש וטורח וע"ז שרו ישראל את השירה הזאת ואמרו אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה שאין משכנה בעמקי הארץ וגושי עפר סובבין אותה אבל זאת הבאר ענו לה שהוא תעלה למעלה אע"ג שבאר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם שר"ל ששאר בארות החכמה והמדע חפרוה אפי' שרים גדולים ובמדרש יש שמרמז על אברהם אבינו וכרוה נדיבי עם היינו עמוד העבודה שצריכין לחפור ולחפש הן בידיעה היינו במחוקק ובין במעשה היינו במשענותם שהמעשה עליו נשען הידיעה והתורה והיראה אבל ממדבר מתנה היינו כנ"ל לדור המדבר ניתן זה הכל הן התורה הן המעשה העבודה והיראה בא הכל לישראל הכל ברגע אחת כנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ובא זה הכל בלי טרחא וחיפוש והושם לפניהם כשלחן ערוך כפרש"י ריש משפטים כשלחן ערוך:
אמנם הוא גופא תקשה למה דווקא במדבר בא לישראל הידיעה והיראה בלי טורח ובארות אחרים צריכין לטרוח הרבה מיהו באמת זה טובה גדולה שהאדם עלול לחטוא ואם יש לאדם כל צורכו ובא לארץ נושבת טובה רחבת ידים היצר מתגדל עליו בכל יום וצריך תבלין כנגד ורק העסק התורה היינו הטורח והחיפוש הוא המסלק היצר ומכניעו ומבטלו ולא יראה בו ערות דבר ואז תוכל התורה לדבק בו והי' מהנהו קדוש ולכך במדבר שהיו מסולקים מכל ורק למן עיניהם אז היו יכולין להשיג התורה בלי עמל משא"כ לדורות אחרים וזה כוונת המדרש שבא לפרש לן שהפסוק עצמו מיישב הקושיא הנ"ל לאחר שביאר שגדולי עולם היו צריכין לטרוח ולחפוש אחר מי החכמה והעבודה אמר וביאר זה הטעם שלא תאמר הוא גופא תקשה ע"ז השיב בתיבת ממדבר ולא נקנו ובמדבר מתנה בא ללמדינו שרק ממדבר שבעינן דווקא במי שמשים עצמו כמדבר כנ"ל ולכך לדורות בעינן חיפוש וטורח וא"ש:
ועוד אמרתי לפרש עפ"י מה שפירש מורג הגאון בעל חתם סופר זצ"ל רמז במקרא הזה דהתורה וגדולה במקום אחד אינו מצוי ולא מעבר לים היא אמרו חז"ל שהפי' שאין התורה מצוי בעוברי ימים ונהרות ועושי מסחר כי עסקי העולם עפ"י רוב מטרידים האדם ומבטלים אותו מעסק התורה שצריכה שמעתתא צילותא ופנאי להבין ולהשכיל בה ואם רק נעסוק בתורה מאין נשיג צורכי העולם והאדם וצורכי עמך בני ישראל מרובים ולזאת מעיקרא הי' תכלית הבריאה שיהיו בני אדם ב' כתות אחד לומדי התורה ועוסקים בה והם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכת השניה העוסקים בקיום העוה"ז וסוחרים בה והם מחזיקים את הלומדי תורה וכל צורכיהם עליהם ועל ידי זה יש להם ג"כ חלק בתורה אפי' לעמי הארץ:
והנה איתא במדרשים שהקב"ה החזיר העולם וכל האוה"ע שיקבלו התורה וקשה שהרי התורה מלאה שהתורה לישראל נאמרה וכה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל ובראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וכי בא הקב"ה רק בטרוניא עם בריותיו חלילה והרי הבחירה חפשית:
ונראה שאם אמנם עיקרה של התורה לישראל נאמרה והם מסוגלים לתורה מ"מ היו האוה"ע יכולים לקבל את התורה השלכה להם כז' מצות ולהחזיק בני ישראל על התורה והעבודה ואז הי' להם חלק בתורה וא"ש המדרש הנ"ל והנה אם קבלו האוה"ע התורה פי' אפשר כל ישראל יהיו לומדי התורה ועוסקיה והמחזיקים יהיו מאוה"ע אמנם ע"י שלא רצו לקבל התורה והתורה צריכה החזקה לכך הוכרחו שיהי' בישראל עצמו ב' כתות עוסקי התורה וכהנים ולוים שומרי משמרת ה' יורו משפטיך לישראל וגו' ושאר הארץ הם המחזיקים ולכהנים ולוים זכו להיות להם החזקה בדרך כבוד מתנות תרומות ומעשרות ושאר כ"ד מתנות כהונה וזה שאמר בפ' קרח דבר אל אהרן ואני נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל למשתה ופרש"י לגדולה ובסברות הנ"ל פירש מרן זצ"ל מקרא הנ"ל דמצינו לשון חפרה לשון בושה והיינו שהתורה שנמשלה לבאר מים חיים אמר באר חפרוה שרים שב ישוה האוה"ע עי"ז כרוה נדיבי עם היינו ישראל שסימני ישראל גביר גומלי חסדים ביישנים רחמנים ר"ל צריכין ישראל עצמם להיות עמודי התורה במחוקק היינו כת הלומדים חוקי ה' ובמשענותם היינו המחזיקים בה:
אמנם זה צריך לכל הדורות משראיים וחרמים בטבע אמנם דור המדבר שחיו למעלה מן הטבע וירד להם לחם מן השמים ומים מצור חלמיש ושמלתם לא בלתה מעליהם אין צריכין להיות ב' כתות עד שבאו לארץ נושבת (ובזה אני מפרש מה שאמרו חז"ל סוף ברכות על הקרא בפ' כי תבוא וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ודרשו חז"ל הסכת עשו כתות כתות לתורה והיינו עפ"י הנ"ל אז כשהיו מייעדים לבוא לא"י אמרו להם עשו כתות כתות כת עוסקי תורה וכת מחזיקים והטעם היום הזה נהיית לעם ר"ל מה שהיו ראוי לעמים לקבל להיות מחזיקים לזה נהיית עתה) משא"כ במדבר לא היו צריכין מחזיקים וממילא אם היו ישראל מתקיימים במעמד כזה עכ"ח התורה הוצרכה להמסר וליתן רק לישראל שהרי האוה"ע לא היו ראוין לקח התורה אלא להיות מחזיקים וכיון שאין צריך מחזירין על כרחך לישראל נאמרה והיינו דמסיים קרא וממדבר מתנה היינו ממדרגת ישראל במדבר ניסן התורה מתנה עכ"ח לישראל.