אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר דברים › פרשת וילך

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר דברים · פרשת וילך

פרשת נצבים

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד ואצונו ובמדרש אמר משה לפני הקב"ה בהן קלסתיך ובהן גוזר עלי מיתה א"ל והלא אמרת והן לא יאמינו לי עיי"ש, ועוד האריך במדרש במלילתו אבל תוכן כוונתו הוא הנ"ל וצריך ביאור, והנלענ"ד בעזה"י לפרש כל אשר בעולם חלקו לג' חלקים דברים הקיימין רק במין וחלק הג' הקיימים לפעמים באיש ולפעמים רק במין והוא, השמים וכל צבאם קיימים באיש הארץ וכל אשר בה קיים רק במין מלבד האדם הוא חלק ג' שמורכב משמים וארץ חזיותו וקיומו תלוי לפי המפעל ולזה אם יזכה יקוים באיש ואם יפנה לחלק הארן אז יתבטל הכל לפי מדרגת מעשיו אם מעט או הרבה יזכה או ירשיע ולפעמים האדם על פי מעשיו לא בלבד שזוכה להיות קיים נשמתו או גופו לאחר התחי' באושר הנצחיי אלא גם עתה בעוה"ז הוא זוכה להשארה נצחיית ואינו עובר כלל מן העולם אם עושה פעולות טובות הקיימים המזכה רבים שזכות הרבים תלוי בו ואינו עובר כלל מן העולם אמנם האדם הוא חלוש בטבעו ואינו יכול לעמוד נגד רוע יצר חלק הגופניי ולזאת עשה השי"ת חסד ונתן לנו תורה ומצות לעמוד נגד רוע יצר ולחזק הנשמה למען יזכה להיות דבוק בנשמתו וברצונה ועיקר העבודה הוא אהבת השי"ת כנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וגו' ובזה יזכה לכל הדברים טובים דמה הוא חנון וילך בדרכיו וגו' ולהחזיק האהבת ה' צוה ה' לנו תפילין ומזוזה בתפילין של ראש יכניע נפשו לנשמתו השרוי במוח לאהוב עמה השם ב"ה ובתפילין של יד יכניע לבבו לאהוב בכל לבבך ובמזוזה ימסור כל מאודו להשי"ת וזהו ובכל מאודך ועי"ז יזכה להיות קיים באיש אפי' ברבות הטובה ויהי' בארץ ישראל איש תחת גפנו וגו' אפ"ה קדושת המצוה אם יקיים אותה כראוי בלב ונפש ידבק בהשי"ת ויאהוב אותו וילך בדרכיו ויזכה להתקיים בו הפסיק ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וזה איכ"ל פי' הקרא של למען ירבו דכתיב לאחר תפילין ומזוזה שעי"ז יזכה שיתרבו ימיהם אפי' בא"י ברבות הטובה אפ"ה יחי' כימי השמים על הארץ היינו ימי האושר והנצחיי שהם ימי השמים יהיו גם בארץ ועי"ז יתרבו ויהי' קיימים באיש וזה, ח"ק אדם מה' עפ"י תורתינו הקדושה ואם שאר כל אדם אפשר לזכות בזה כ"ש האיש משה רבינו ע"ה אשר לא קם עוד כמוהו זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ולא שייך עליו שם מיתה אלא בדרך העברה בעלמא וכמו שדרשו חז"ל על פסוק וימת שם משה בגז"ש אויהי שם עם ה' שעודנו עומד ומשמש וכן הוא בוודאי עומד ומשמש בשימוש כל ישראל יש לו חלק והמיתה הי' רק העברה מן העוה"ז לפי ראות העין וא"כ זה שייך אצל ישראל כנאמר שם וימת שם משה היינו למטה אצל ישראל אבל השי"ת שאמר הן קרבו ימיך למות זה נתקשה למשה:

אמנם האמת לזה בוודאי אם כל ישראל בכל העתות עובדי ה' מחזיקים בתורת משה רבינו ע"ה בוודאי לא הי' רואי' לגזור עליו שם מיתה מטעם הנ"ל דזכה וזיכה. את הרבים זכות הרבים תלוי בו ועדיין עומד ומשמש אבל כבר מצינו דורות שעבדו ישראל ע"ז וכל העע"ז כאלו עובר כל התורה כולה וכמו שאמר לו השי"ת הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וא"כ בעתות כאלה מת משה רבינו ע"ה ועוד אפי' בדורות המתוקנים לולי שהקים ה' רועים נביאים אחרי משה רבינו ע"ה שקרבו ישראל לאביהם שבשמים וחזקו ואמצו תורת מרע"ה וגם אחרי שפסק' הנבואה לולי הקים השי"ת בכל דור ודור חכמים ומנהיגים לא הי' קיום לישראל ולתורתינו הקדושה ולכך אמר השי"ת למרע"ה הן קרבו ימיך למות ר"ל בעת נסיעתך מן העולם הואיל ויצר לב האדם רע מנעוריו הסכנה גדולה וקרוב שימיך ימותו לולי תקרא נביא אחד אחריך ולזאת קרא אה יהושע ועי"ז התיצבו שניכם לאוהל ויהי' קיום לשניכם ותהי' חי וקיים ודברים האלו רמזו חז"ל במליצותם במדרש כדרכם דהנה לשון הן או הנה הוא לקריאה ולהתעוררת לרבים שיראו ויתעוררו בדבר אם הוא דבר נאמר לרבים ואם נאמר ליחיד הוא לקריאה ולהתעוררת לאותו יחיד ולכך אמר משה רבינו ע"ה למעלה לישראל הן לה' אלקיך השמים שיתעוררו בדבר ויראו מעצם השמים מחכמת מעשה ה' כנאמר השמים מספרים כבוד ה' אמנם זה בכל האוה"ע וקודם מ"ת אבל ע"י ניסים ונפלאו' שעשה השי"ת לנוי אין הדבר נודע לנו רק מדרך החכמה והידיעה אלא ע"י ניסים ניכר ונודע שהכל ביד ה' ולזה התעורר אותם וקרא רבים לעבודת השי"ת וא"כ זה שאמר מרע"ה בהן קלסתיך:

ובמדרש יש עוד בהן קלסתיך בתוך ס' רבוא מקדישי שמך והיינו כנ"ל והן אתה גוזר עליו שם מיתה ולא על הפירוד מן העולם שלמטה כיון אלא איך שייך אצלך לומר עלי לשון מיתה כיון שראוי שזכות הרבים תלוי בי וע"ז התשובה הלא אמרת והן לא יאמינו לי ומה מועיל שאתה קלסתה כיון שהן אינם שומעין ולכך אין תקנה כי אם קרא ל הושע וכדלעיל וא"ש ונכון מאוד ולזאת גם אנו שלוחי דהשי"ת לקרוא רבים לעבודת השי"ת ולהוכיח ולהשיב רבים מעון. אמנם יש עוד כוונה אחרת במה שצווה השי"ת שדווקא מרע"ה יקרא ליהושע להורות לנו כי התור' נגמרה ע"י מרע"ה ואין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והנביא הראשון אשר בא אחרי משה רבע"ה יהושע הוא הי' רק שליח מרע"ה לקיים הנאמר והניתן על ידו ולכך אמר לעיל בפ' ראה נביא כמוני יקום לך ה' שיהי' שלוחך ושלוחך כמותך ולזה אין הנביא רשאי לחדש דבר או לבטל דבר ולכך קרא ה' לשניהם לאוהל להורות ע"ז בא שיהושיע וכל הנביאים הבאים אחריו לא באו אלא למלאות ולהשלים שליחות משה רבינו ע"ה ולזאת אי אפשר לשום נביא לבטל דבריו וע"ז כיון בפ"א דאבות משה קיבל תורה מסיני ר"ל כל התורה אשר ראוי לאדם הכל קיבל ומעתה לא בשמים הוא ודאי ראי' שמסרה ליהושיע ולכך נקרא משה רבינו ע"ה מחוקק ולכך לא קם נביא עוד בישראל כמשה:

ויצו משה אותם לאמור מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים וגו' ויש בפסוקים אלו הרבה דקדוקים והגדול יותר מאי ענין הקהל לשמיטה ובחג הסוכות ועי' בעקידה, ונראה בעזה"י דראוי לנו להתבונן השי"ת הקיל לנו את שמירת התורה והמצות ביה שיער והבטיח לנו שכר גשמיי על התורה והמצוות למען גם הגוף והיצר לב האדם המשתוקק לחמדת העוה"ז יסכים לעשותם ולעשות שלום בין הגוף והנשמה אע"ג שזה לכאורה הירדת קדושת התורה והמצות לעשותם למען חמדת העולם אפ"ה מאהבת ה' לישראל ובחסדו הגדול ביאר זה בקרא והתיר לנו זאת כנאמר ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים ולחיותנו כיום הזה ואני מפרש בזה המשנה באבות פ"ה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היינו התורה להיות כלי לחמדת עוה"ז ומי שמכיר יותר חשובות ומעלות בקדושת התורה שבה נברא העולם יהי' חיבה יתירה נודעת להם יותר שניתן להם כלי חמדה שבה נברא העולם ע"י קדושתה ובוודאי השי"ת עשה זאת כי הוא יודע חולשת העולם וגודל יצרם אבל האדם צריך להשתדל שלא יעשה זה עבור שכר וחמדת העולם ואני מפרש בזה מה שאמרו חז"ל בפסחים פרק מקום שנהגו שאמרו אנשי כה"ג כשתקנו לקרות ק"ש אמרו איך נעבד אם נאמר ברוך שכמל"ו לא אמר משה לא נאמר הא אמרו יעקב וגו' משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער הביאו אותו בחשאי וגו' והביאור כראה עפ"י הנ"ל שבשבח ברוך שכמל"ו מבואר הא דלעיל דהעוה"ז נקרא בשם עולם והעוה"ב נקרא בשם עד ושם כבוד מלכותו הוא קבלת עול מלכות שמים ושמו הנקרא עלינו כנאמר כל הנקרא בשמי וזה הוא ברוך זה הוא מקור הברכות לעולם היינו עוה"ז ועד ולעולמי עד והיינו דבשמע ישראל אנו מקבלין עלינו את השם ב"ה והיינו אלקינו שאנו מקבלים אותי למלכנו הוא שופטינו הוא מחוקקינו הוא מלכנו ואנו רוצים ומקבלים לשמוע בקולו ורק הוא הוא ובלעדו אין כלום והוא ה' אחד וע"ז שוב אנו אומרים בשכמל"ו דשמו שקבלני הוא ברוך ומבורך לעולם הזה ולעולמי עד וזה שהשכילו חז"ל במשל הנ"ל אמרו תאמר יש לה גנאי כאילו אין אנו משיגין ויודעים לקבל עול מלכות שמים למען שהיא עילת כל העילות וגו' תיקנו לאומרי בחשאי:

וזה נראה לפרש מקצת מענין הפרשה שהתחלנו בו לעיל וזה שאמר הקרא בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך שרוכם יבואו בשלש רגלים ובחג האסיף להראות את עצמם לפני ה' כאלו יאמרו עבדיך אנחנו במה שעשית עמנו ויבואו לפניו על דרך קבלת עול מלכותו ולבקש על העתיד לקבל מאת פניי השפעתו וברכתו אז תקרא את התורה הזאת באזניהם כאילו זה הוא התשובה תרצו לקבל השפע תלמדו תורת ה' ותקיימו את דברי' היינו באזניהם שיקבלו אותה וישמרו את מצותי' ובזה יקבלו השפע ולזאת קיבלו חז"ל כמו שהביא רש"י שהמלך ישראל הי' קורא מתחילת אלה הדברים וגו' לומר שהמצות האלה יש בו קיום מלכותו וארצו ומצוה איתם זה בכפלים דבחסד יכון כסאו ועל המלך לראות בטובת ארצו ונחלתו ואתם רבותי הנה נבוא לפני השי"ת לבקש עלינו ועל חיותינו וצרכינו ונאמר לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי גם עלינו להשיב לעצמנו לקבל עלינו ללמוד תורת ה' ואין אדם נקי מזה המצוה בין בחור בין זקן בין בריא בין חלוש מחוייב ללמוד תורה לפי כוחו כי אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ולזאת תחברו לחברה שלומדים שם ש"ס ומשניות ובפרט בשבת קודש שתלכו ללמוד כי שבת הוא מיועד ללמוד כמו שאמר במדרש כבר תקנתי שבת וי"ט וגו' וגם שבת עצמו מעשיר ותלמדו לבניכם כנאמר כי לא דבר רק הוא מכם הוא חייכם ועל דרך שפי' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל על קרא והותירך ה' לטובה בפרי בטנך וגו' עפ"י דברי הרמב"ם שכתב לבנו אשרי מי שחתם ימיו במהרה והשיג תכליתו אמנם זה שייך אם אינו מתעסק על השלמת אחרים ובניו אחריו דאז כל שמאריך ימים טוב לו וזה שאמר כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם ובכלל בניכם לאו דווקא בניו עצמו אלא הכוונה על בני ישראל וחייבים אנו ג"כ להשתדל שילמדו בני עניים לסייע לחברא דת"ת אמנם הקב"ה חס על כבוד ישראל שצריכין אנו לחוס על כבוד חברינו ק"ו שלא להתכבד בקלון חברו וה' חס על כבוד ישראל טובא וכבר אמרנו שזה שצריך לפתות לשמור ולעשות ע"י חמדת עוה"ז זה גנאי וראוי לאמור בחשאי לזה אמר מיד בפסוק שלאחריו הקהל את העם אנשים ונשים וטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו וגו' והיינו כנ"ל שכיוון שיהי', כאן כולם כיון דכולם צריכין לשמוע ובקטנים כך דרך הלימוד להתחיל עמהם לדבר על לבם בדבר שהם מבינים שהקטן עדיין אינו מבין וצריך אביו שידבר על לבו שיעשה לו מלביש יפה וכיוצא:

ובזה נראה לפרש דברי חז"ל בחגיגה שדרש ר"א אנשים באים ללמוד נשים באו לשמוע טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהם ונראה דקו' ר"א הוא עפ"י דברי החובת הלבבות שמביא בשער.. במעשה בחסיד אחד שבא לעיר אחת ולא ראה אלא אנשים בלא נשים וטף ושאל ע"ז והשיבו שיש להם מקוה מיוחד בכפר בפ"ע למען לא יטרדו אותם שהטף טורד והיינו דפריך כיון דאנשים באו ללמוד טף הטורדים למה באו וע"ז שפיר השיבו כמו שתרצתי כדי ליתן שכר למביאיהם ושלא יהי' זה לגנאי וע"י טף יוכלו לתלות שבשבילן שהם קטנים ואין להם עדיין שכל להבין האמת על אמתו וחנוך לנער עפ"י דרכו ומזה יש ללמוד איך יהדר האדם לעשות באופן שלא יהי' טרדות לו ולחוס על כבוד בה"כ ומקום התפילה ועל כבוד הבריות ומזה נוכל ג"כ ללמוד איך חיוב עלינו להזהר בכבוד המלכות ושרים ויועצים וכל שרי המדינה יר"ה זאת האמונה שהכל בזכות התורה והמצות ושהתורה מן השמים הוא תעיד מצות השמיטה כמ"ש אברבנאל שהשי"ת אמר בפ' בהר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי ועשתה לשלש השנים וזה נגד טבע העולם שהשדות כל שנזרעים איזה שנים זה אח"ז הוחלש כוחם ואינם עושים רק מעט והשי"ת אמר ויהי שעשה השדה לאחר שהוחלש כוחה לשלש שנים זה אות ומופת שאין להטובע שליטה על ישראל וכי ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה והכל בזכות התורה והמצות וזה ג"כ מופת חותך שהתורה מן השמים וכל מצותי' מפי ה' ולזאת א"ש שצוה ה' במצות הקהל בסוף שמיטה בחג הסוכות שהוא חג האסיף שעליו יאמרו ישראל מה נאכל הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואותינו וע"ז הי' בטחון של הקב"ה שצוויתי את הברכה וישראל יכירו מזה שהכל בהשגחה ואז יבואו כל ישראל לראות כדלעיל לקבל ברכת ה' ואז תקרא את התורה לפניהם ללמדם כנ"ל שהכל ביד ה' עפ"י התורה הקדושה:

והנה התורה הקדושה הוא ג"כ התבלין כנגד היצה"ר והיא המרחקת את האדם מן החטא ולזאת ג"כ צוה ה' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת והנה אמרו חז"ל בפ' הקומץ מפני מה נברא העוה"ז בה"א מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא מ"ט תלה כרעה דה"א דאי חזר בתשובה מעיילי לי' וליעיילי' בהך לא מסתייעא מילתא כדרשב"ל אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן וגו' בא ליטהר מסייעין לו מ"ט אית לי' תגא אמר הקב"ה אם חוזר אני קושר לו כתר וכו' הנה הבחירה חפשית אבל הואיל להעוה"ז הוא תשוקת האדם וג"כ ראיית העון הוא הפועל על האדם יותר משאר חושיית והאדם שואף ומבקש להיות חפשי לעשות כרצונו אבל אם אמנם בעניני העולם הוא טוב אבל בעניני הנפש צריך להיות מוגדר ומוגבל בתורת ה' ואמרו חז"ל בב"ב בפ' לא יחפור עוה"ז דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינו מסובבת והרמז דרוח מזרחית ומערב ודרום הם המגבילים את האדם כשישים האדם לנגד עיניו מאין בא מי הי' אבותינו ודורות שלפנינו ומה הגיע עליהם זה יש להמשיל לרוח מזרחית אז תבין שצריך אתה לילך בדרכי ה' וכן אנה תלך מה יעד לנו בוראנו והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' ואמרו שהשכינה במערב וזה הרמז ברוח מערב וזה תגביל האדם וכן כשישים האדם תורת ה' בפיו שהיא מכונה בשם דרום שדרה במרום הם מגבילים [ ובכלל דברי קרשו גם כן הא דעקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וזה רוח מזרחית מקום שזרחה שמשו של אד ולאן אתה הולך ועל זה מעורר רוח מערבית מקום ששקעה השמש ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מ"ה הקב"ה וזה נרמז ברוח דרומית לירא מדר במרום מלך עליון יה'] אבל רוח צפון היינו מי שלא יראה העבר ולא יבין העתיד ולא יאירו עיניו בתורה זה אינו מסובב כנאמר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי הארץ ולזה ג"כ נברא העולם בה"א שהוא שמו של הקב"ה כדאמרינן בשבת פ' האורג באלף בית של הדרדקי וגם בה"א יוכל לבנות כל שם שם הוי' דב' ההי"ן הוא יו"ד ובה"א הוא וי"ו ושמו של הקב"ה הוא אכסדרה ודומה למחיצה שזה עצמו הוא שמירה ושויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים כמו שהעתיק בש"ע או"ח סי' א' דברי הרמב"ם ורק במי שמשים לנגד עיניו הוא מוגבל ומוגדר אבל ברוח צפונית כדלעיל או הכוונה כל הרוצה לצאת מהשגחת השי"ת או הכוונה שהרצון ותאותו הוא תעוור עיני שכלו כנאמר כי הלל רשע על תאות נפשו ואין אלקים כל מזימותיו ולזאת התורה שהיא תבלין נגד יה"ר ומראה לו שתאות לבו הם הבל ומודיע לו שעתיד ליתן דין וחשבון ושיש דין וחשבון הוא תוליכנו לרשות הקב"ה וממילא שוב יהי' מוגדר ולזה כרעא דה"א תלוי' שמעור היצה"ר עיני שכלו ואומר לו היתרים על זה ועל זה ושוב אין מחיצה ואין יראת אלקים לנגד עיניו וזה מלמדינו שהמחיצה וגדר ההיא תלוי בשמאל ועומד אלא שע"י התורה הנקרא דרך יחזור בתשובה שהתורה תעלנו למדריגה במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ולכך כשפריך לעיל בהאי פתחא בהך שיצא ומשני לא חסייעי' מילתא דהיינו שאכתי היצה"ר תעוור ויאמר לו שזה מותר ושבעל תשובה צריך שמירה יתירה וגדרים כמו גוף החולה שנתרפא ואומר שאם חוזר ע"י התורה הקב"ה יקשור לו כתר ע"י האי פתחא דתורה כתר תורה ומשה אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם והתרגום פי' עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו וגו' נראה שדייק כן מלשון עם נבל שבא ללמד שאפי' עם היינו המדריגה פחותה ואפי' אינם חכמים אפ"ה הי' להם לידע והנה בחינה זו שאין מזל לישראל וכל מעשינו רק באמונה הוא ראוי שיהי' שמירה לאדם שלא לחטוא ואם חטא יעורר אותו לתשובה אמנם האדם אינו רואה זה וסובר שכוחו ועוצם ידו עשה לו הכל וזה עצמו תגין עליו לקבל תשובה שהאדם נפער מראיית עיניו וטוב מראה עינים מהלך נפש והשי"ת מסתיר מעשיו ואותותינו לא ראינו אין עוד נביא וגו' ובזה אני מפרש כוונת הגמרא ומדרש ילקוט ביחזקאל וידי אדם תחת כנפיהם אילו ידיו של הקב"ה הפרושות תחת כנפי החיות לקבל שבים מפני מידת הדין והביאור עפ"י הנ"ל דכנפי החיות רצה לומר שזה שחיות הכל מה' הוא מוכנף ומוסתר וידי אדם תחת כנפיהם ר"ל שאע"ג שידו העושה הוא רק עפ"י ה' ורצונו א"ש הייינו ידיו של הקב"ה אבל מצד שהם תחת כנפיהם ואינו עושה ניסים מפורסמים וסובר האדם שזה בהשתדלותו זה הוא הגורם לחטא ולקבל תשובתו ולא יהי' נחשב לקטרוג שחטאו בכפלים:

אמנם רי"ה ויה"כ הוא הנותן והמלמד לאדם דיעה ובינה כי הכל בא לנו מיד ה' וראוי לנו לשבור לבנו איך מרדנו בה' אלקינו המחי' אותנו ומטיב לנו ואין לנו מקום אלא לשוב לה' ועד"ז לדוד ה' אורי וישעי אורי בר"ה והיינו כנ"ל שראש השנה מעורר לנו בזה וממילא בזה יפחד לבנו אבל מיד עשה ה' רפואה וישעי ביוה"כ ע"י התשובה ומחילת עון אמנם עיקר הדבר ברפואות הגוף לסלק מקור החולה וכן הוא במקור חולת הנפש לסלק סיבת החטא ואחד מיסודי החטא שאנו משוקעים בתאות ובעניני העוה"ז ונדמה לנו זה לתכליתנו ולאושר עמודנו בעולם ועי"ז נחשב זה בעינינו יותר מהכל זאת נשים אל לבנו כי אילו ענינים הבל ואין בהם ממש ואיך אפשר שיברא ה' את האדם להבל זה וכי לזה הי' הקב"ה מיחד שמו על האדם וכל מעשה ה' הוא נצחיי ורק זה הי' חשוב בעיניך הנצחיות וע"ז אפשר שע"ז אמרו חז"ל שראובן פתח בתשובה תחילה שמהבל עניני עוה"ז שלבשו בשק להורות על פחיתתו וגם זאת הי' הטעם שלא איכפת לי' כל כך במה שאחיו שנאו את יוסף על חלומותיו ועל דבריו שכל זה לא הי' נחשב בעיניו ועיקר חשיבות הי' לו עניני עוה"ב והי', שב ומשיב אל לבו מאין באת ולאן אתה הולך וחז"ל אמרו וזכור את בוראך בורך ובארך ובוראך והיינו וישב ראובן אל הבור וע"ז הבטיחו הקב"ה שגם בן בנך עומד ויזהיר על תשובה תחילה על מקור האדם ועל הבל העולם ולכך אמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך [פי' שעונך בא לך ע"י כשלון שטעית בדמיונך להחשיב עניני עוה"ז שהם באמת הבל הבלים הכל הבל] ולזאת נשוב לה' על כל ענינים מת ענין תשובה דדרך החטא אינו מתחיל בדבר גדול אלא מתחיל בקטן והולך לדבר גדול עבירה גוררת עבירה לכך צריך לשוב על עבירות שאדם דש בעקביו שהם המסיתים והמביאים לעבירות אחרים ולזאת ישוב מעבירות שבתחילה והיינו שקאמר כי כשלת בעונך:

הקהל את העם אנשים ונשים וגו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' וגו' ובניהם אשר לא ידעו יבואו וילמדו ליראה וגו' וחז"ל אמרו טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהם וגו' וצריך ביאור, ונראה בעזה"י דבר המביא אדם לידי יראת שמים וקיום המצות הוא להבהיל את העולם כמו שלמה הע"ה הבל הבלים הכל הבל וכמו שכתב החובת הלבבות כל שהעולם מוסף ישוב השכל מוסף חרבן כי הם כב' צרות זו לזו ודווקא מי שכוחו גדול בתורה וביראת שמים אפשר לייחד אותם ובזה אמרתי לכוון מאמר הנמצא בירושלמי דשקלים כשכרה דוד הע"ה שיתין ויסודי בית המקדש פגע עציץ אחר ויצא הקול אל תנידני שאני מונח כאן מיום מתן תורה וכשזעזע אותו יעלה הבריאה לתוהו וכיון שזעזעו יצא התהום ורצה לעשות העולם תוהו עד שכ' דוד המלך שם אחספא וזרק לתמן ונייח ובמקום אחר כתבתי, ונראה כעת ביאורו בעזה"י, הנה הרוצה ליכנוס בדרכי הקודש עיקר שלא יהי' העוה"ז ועניני החושים חשוב בעיניו אלא יפחתו בעיניו ועל דבר זה אמר במשלי אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' בא ללמדינו איך נבין ונשיג יראת יראת ה' וביאר לן שנעשה כדרך שעושין באם רוצים למצוא כסף וזהב צריך לחפור ולסלק הקרקע עולם כך היצה"ר ועניני העוה"ז הם מכונים בשם עפר כמו שאנו אומרים זכור כי עפר אנחנו על ענין החומר וזה צריך שלא יהי' קבוע בלבו ולזה צריך חפירה להבין תוכן ענין החומר איך כל מעשיו תוהו ובוהו זה הדרך הנצרך לדרך הקודש:

אמנם צריך האדם להזהר שלא יפליג בזה לסלק עניין החושיי לגמרי לילך על הקצה השני שלא ליקח ולעשות ממנו כנאמר בקהלת כי גם את העולם נתן בלבם וגו' וכנאמר לא תוהו בראה אלא לשבת יצרה וגו' אלא צריך שיאחז מזה וגם מזה אל ינח ידיו וצריך להרגיל שיהי' עניני החומר בידו שיוכל להשתמש בו כדעת השכל והתורה ואני מסביר בזה לשון המדרש שאמר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם ר"ל אדם שאין החומר הנקרא קרקע בידו להשתמש בו אלא החומר ולבו מושלים עליו זה איני אדם אלא צריך שיהי' לאדם הקרקע שתהי' בידו שנאמר והארץ נתן לבני אדם ולפי ענין הזה נראה דהמדרגה הזאת נקראת עציץ שהוא קרקע אלא שמטלטלת ממקום למקום כך יהי' החומר אצל האדם אמנם לאחוז החבל בתרין ראשים ולידע ולשקול ע, אנה יתן מקום לחומר ואנה יפסיק ויש לעניני החומר דברים המושכים וכיון שנוטל ממנו מתאוה עוד ויש לו מנה רוצה מאתים וזה הדרך הוא הסכנה קרובה ולזאת חקר דוד הע"ה שלא ליקח מעניני החושיים אלא דבר שאי אפשר בלעדיו ושאר ירחק ממנו וזה ענין שרצה ליקח ולסלק גם העציץ הקרקע המטלטלת של מיני יופי והידור אמנם אין זה מדרכי התורה שהתורה סם חיים דרכי' דרכי נועם להנות גם מן העולם וא"כ קשה הדרך ההשגה אמנם יש כאן תקנה שאם האדם נהנה מן העוה"ז רק לעשות רצון בוראו וכדי שיהי' יוכל לעבוד ה' אז אינו מזיקו וזה נראה כוונת חז"ל שכתב שם אחספא ונייח וזה כוונת המאמר חז"ל כשכרה דוד הע"ה שיתין ויסודי בהמ"ק היינו שחקר על אדני ויסודי דברים המביאים לידי קדושה וחפר וסילק את עניני החומר להבין אותם בא למדרגה עציץ אחד היינו הקרקע המנולטלת כדלעיל שפגע במדרגה זו וגם זה רצה לעקור שגם מזה יבדל ויפרוש שגם בזה יש לחוש שימשך אל עצת היצה"ר ויצא הקול שאל תנידני שמעת מתן תורה אשר דרכי' דרכי נועם הוא מונחת שם ואין לחוש דהתורה סם חיים כדלעיל ואם גם זה יסלק אז יחזור העולם לתוהו ודהע"ה מיראת חטאו לא חש וסבר דאפ"ה עשו סייג לתורה נאמר והתורה עשתה סייג לדברי' כדאי' באבות דר"נ אז באמת יצא התהום לעשות העולם תוהו והי' אי אפשר להתקיים ואין גוזרין אלא שרוב הציבור יכולים לעמוד בה ולזאת ראה דהע"ה דרך אחר שכ' שם אחספא כמו שבארתי לעיל שכל המעשים יזהר אדם לעשות ולהזכיר עליהם שם שמים וה' שופטנו וה' מחוקקנו ה' מלכנו והוא יושיענו וכנאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב וא"צ לנעול עצמו במדבר או ביערות וזאת רבותי קורא לנו לידע שהבל הוא העולם כמו שקרא שהע"ה ואיך בדבר שאינו מתקיים והבל נחטא לה' ונחלוף עולם עומד בעולם עובר וידיעה הזאת היא תמנע אותנו מלעשות הרבה עבירות שבין אדם לחבירו להשיג גבול ולעשות רע לחבירו כ"ש אם נעשה עצת דהע"ה לכתוב שם אחספא היא תדריכנו לשמור שבת ולאכול ולשתות עם ברכה כדיני וליטול ידיו הכל כמו שצוה ה' וחז"ל דרשו על עיר קטנה ואנשים בה מעט זה אברים של אדם ובא אלי' מלך זקן וכסיל ובנה עלי' מצודות וחרמים זה יצה"ר ומצא שם איש מסכן וחכם זה יצ"ט ומילט את כל העיר בחכמתו זה תשובה ומעש"ט והאדם לא זכר את האיש ההוא שבשעת עבירה אין אדם זוכר ליצ"ט:

ונראה דהכוונה דומה עצמו דהאדם עלול לחטוא ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מוכח דתשובה מועיל דאל"כ איך אפשר שה' הטוב אשר מכל מעשה בראשית נראה כי טוב ה' לכל ושהקב"ה יודע עתידות והוא כל' יכול ואיך יברא אדם לרעתו שאם חלילה לא הי' מועיל תשובה הי' הבריאה נרעתו ולא יצדק זה מהי"ת ועכ"ח תשובה מועיל וכל אדם יש בידו לשוב דהבחירה חפשית והיינו דפי' חז"ל קרא הנ"ל דעיר קטנה ואנשים בה מעט דיש מיעוט הדברים שאפשר להם להיות אנשים חשובים בכל עת וכל תכליתו אינו אלא מעט זמן שאפשר לו להיות כדמות תכליתו נקי כפים ובר לבב ומזה עצמו מכח החטא והעלול לחטוא משם עצמו יצא היצ"ט וזה שאמר ומצא שם מסכן וחכם והיינו דשם עצמו מרוב החטאים יצא והוכיח שעכ"ח תשובה ומעש"ט מועיל ובזה מילט את העיר היינו שהוציא את העיר מן המצודים וחרמים וזה אי אפשר אלא ע"י תשובה ומעש"ט והאדם לא זכר את המסכן ההוא היינו שאע"ג שכבר שב כמה פעמים ונמלט ע"י ילינו אפ"ה אינו זוכר בשעת העבירה תכליתו שהיצה"ר הוא מעוור עיני האדם ונכנס בו שטות שאינו חכם ובזה בא ליתן סברא וטעם דתשובה מועיל דהחטא רק כשוגג וזה חכמת מסכן המלמד ואדם לא זכר כי זה מעשה היצה"ר שעושה מעשיהו בחפזון שאינו מניח לאדם לזכור ולחשוב סוף המעשה ההוא, והכל תלוי בתשובה לשום לנגד עיניו מעלות הטוב והיושר וחסרון של הרע ובזה אני מבאר דברי המדרש רבה בשיר השירים על פסוק אשכול הכופר אר"י כתיב וכסה ענן הקטורת כיסוי הזה אין אנו יודעין מה הוא בא דוד ופרשו נשאת עון עמך כסית כל חטאתם רמז שענן הקטורת עולה עד למעלה מערכו ובזה השי"ת מכפר ונראה הרע והחטא הוא נחמד למראה ותאוה לנפש הוא ממית ומנועה וכל שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואמרו חז"ל שהיה"ר מניח לאוה"ע ומתגרה ומסית לישראל ומאהב ומערב להם את עניני העולם והעבירה וזה רוח של ענן הקטורת שהריח שהעון ועניני החושים מריחים לו ומקובלים לו בזה יכסה את הקודש בענן חושך שלא יראה מעלות הקודש וזה בא דהע"ה ופרשו נשאתה עון עמך נראה דהמדרש מפרש מלשון השיאני הנחש ומגזרת ואל ישיא אתכם חזקי' היינו לשון הסתה והטעאה והיינו נשאת עון עמך שעון ישראל הוא באופן שהוא מסית ומטעה ומקובל ומעוור' ומחשיך את העיני האדם ובזה כסית כל חטאתם ובזה מתכפר שהעין מעוור ומאהב את הרע נגד ערכו וצריך האדם להשים על לבו שהקטורת ההוא אינו אלא כענן כלה והולך כל עניני העוה"ז ואם אדם חוזר בתשובה הוא אות שרק מצד ענן הקטורת של החושיים והיצה"ר עשה ועושה לעצמו גדרים וסייגים להתחזק בה' ומחבר עצמו בכלל ישראל ואיש את רעהו יעזורו להתחבר יחד ואז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ויעזורו והנעשו ע"י ידיעת חולשת האדם כענן נעשו אשכול שענבה מתחבר בחברתה ויש לה כתוף ונטף וזה גורם הכפרה והיינו אשכול הכופר ולזה ג"כ בא מצות הקהל לקרוא להם מפי מלך ישראל את כל התורה דהיינו משנה תורה וקרי לי' כל התורה דשם מזהיר כמה פעמים לשמור לעשות ומרוב אזהרות שהוצרך משה רבינו לזרזם קודם מותו על קיום המצות ניכר ונודע איך עלול האדם לחטוא ואיך צריך שמירה וזירוז וחיבור כלל ישראל כדי לקיים כל תרי"ג מצות בכללם ובניהם אשר לא ידעו וכו' ר"ל שמזה עצמו אשר הבנים לא ידעו ועיר פרא אדם יולד והורגל בעניני היצר מנעוריו ועי"ז היה"ר תושב ומוחזק והיה"ט הוא כנער נגד מלך זקן וכסיל הנ"ל שהוא משתמש בו מנעוריו וכמו שכ' החובת הלבבות. בריש שער עבודת ה' ולכך צריך נגד זה התעוררת התורה לחזק את היצינו וגם להקהיל את הגר אפשר נמי שהוא מצד בחינה המובא שם בחובת הלבבות שהגוף כאזרח והנשמה הוא כגר שאין לה מחזיק וע"י ההקהל משים לנגד עיניו חולשת הגר ולמען זה ישמעו ולמדו ליראה בהערת התורה ומבניהם יש בחינה השנית שכבר הורגל בחטא ועניני היצר והחושים והי' אדם הולך אחר ההרגל ותכלית הבאת הקטנים לצורך עצמם גם לצורך אבותיהם שמזה יראו הרגל היצר ולב האדם רע מנעוריו וכדי ליתן שכר למביאיהם שאם באו לצורך אבותיהן אין ראוי לאבות שכר עבור זה אבל אם הביאו כדי לחנכם במצוה ראוי ליתן שכר וא"ש והארכתי בדברי מוסר ועניני תשובה ובא לציון גואל בב"יא:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה