מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר דברים · פרשת נצבים
אתם נצבים היום וכו' ופרש"י היום כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך עתיד להאיר והקללות והיסורים מקיימים אתכם ומציבין אתכם לפניו וכו' ונקדים לבאר הקרא סוף פ' כי תבוא ולא נתן לכם ה' לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה וגו' ובסוף מסיים הסדרה ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. ונראה בעזה"י הבחירה הוא מעלת האדם שיעשה הדבר חפשי בלי אונס וא"כ לכאורה יקשה איך הכריח הקב"ה לנו באלות וביסורין להכריח לטוב הרי ההכרח לא ישובח אמנם כבר ביאר הרמב"ם בפ"ג מגרושין שורש דבר זה שאדרבה לולי היסורין הי' אדם כמוכרח מיצרו הרע והי' כאנוס וכפעור אשר תאוותו תשחד ותעוור עיניו ולא יראה הטוב והרע וע"י העונש והיסורין שאינו מקובל לו ע"י עשיית עבירה בזה יוכרע העונג והסתת התאוה ויהי' זה נגד זה ואז יש לאדם הבחירה חפשית והיינו דתנן והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד תפסדה וזה קאמר לקמן בפרשה העדותי בכם היום השמים וארץ החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים דהיינו התירץ על השאלה איך אפשר שיפעל הצדיק על שמים וארץ שעושים רצון קונם בוודאי רק משום שהאדם בעל בחירה וכמ"ש המהרש"א בח"א פ"ק דחולין בנהר גנאי וא"כ אי סד"א שהאדם מוכרח ע"י יסורין ועונש ויראה איך אפשר שיהי' יוכל לפעול יבמה נחשב הוא ועכ"ח שרק ע"י שכר ועונש נתבטל פיתוי היצר ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתירה והיינו דקאמר העדותי בכם היום השמים וגו' שע"י שהשמים נתונים תחתיכם עכ"ח מה שהחיים והמות נתתי לפניכם לא כדי להכריח אתכם, אלא כדי ובחרת בחיים שעי"ז תוכל לבחור דברי הברית הזאת ועשיתם אותם דהיינו הקללות והיסורין של התוכחה שהם דברי הברית דהיינו לחשוב שכר עבירה כנגד הפסידה דהיינו ועשיתם איתם בכל עת חשבונכם ולא שתכריח זאת לכם אלא שעי"ז למען תשכילו את כל אשר תעשין ותעשו בהשכל ולא באונס היצר [ובזה יש לפרש המדרש בפ' תרומה מביאו מו"ר הגה"צ ז"ל בספרו הקדוש דמשק אליעזר, ויקחו לי תרומה הה"ד אני ישינה ולבי ער, קול דודי דופק פתחי לי אמרה כנסת ישראל וכו' אני ישנה מן המצוות אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער ע"כ הנצרך לעניננו והכוונה עפ"י הנ"ל דכבר כתבו המפרשים לפרש לשון ויקחו לי תרומה שיקחו מהם בחזקה וכפיה דכופין על הצדקה וע"ז בא המדרש כמתרץ ואומר מפני מה מועיל באמת הכפיה ויחשב לו לצדקה מעליא וע"ז אמרו דכנסת ישראל יש להם לומר האומנם אני ישנה מן המצוות אבל לבי ער כלומר הרצון והלב טוב בטבע והיינו מצד זכות וטהרת נפש אבותי וישרת לבבם עם נקיון דעתם אשר הנחל לי מהם ה"ה הררי קודש צורים אשר חוצבני מהם אלו האבות וגבעות אשר חוללנו מהם אלו האמהות אשר יראה להם וגובה להם וע"כ קול דודי דופק בחזקה ובכפיה לאמור פתחי לי אחותי וכו' והוא פשוט ונכון בס"ד] וביאר מופת ע"ז מן הדרך אשר הנהיגו עצמם במדבר שניסו אותו עשר פעמים ולא שמעו בקולו אע"ג שהי' להם להשכיל את הטוב וכ"ש שהרי גם בעיניהם ראו ושמעו את מעשה ה' הגדול ואפ"ה היצר הרע מעוור כאלו אינם רואים ואע"ג שכבר נשתהו ארבעים שנה בלימוד הזה מה שראוי להם לעמוד על דעת רבם ואפ"ה ולא נתן לכם ה' היינו מצד גדולתו וטובו וחסדיו שנכלל בשם הוי' לא פעל עליכם להיות לכם דהיינו להיות בן חורין ולכם לעצמיכם חפשי מרשות היצר שיהי' הלב לכם לדעת הטוב ואפי' עין רואה לא פעל עליהם אע"ג שבעיניהם ראו ושמעו אפי' עד היום הזה שעברו מ"ם שנה ולכך צריך לדברי הברית וזה שהראה ה' לישראל מיד בשעת מתן תורה שנתן התורה תחת קולות וברקים דברים המפחידים להורות זה שיצטרך דברים המפחידים להכניע היצר וישראל לא הכירו הטובה הזאת וסברו שכבר הכירו גודל כבוד ה' וא"צ לדברים המפחידים ובקשו למה תאכלנו אש וגו' וע"ז השיב ה' מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים ר"ל הלואי שיועילו הדברים המפחידים בכל העיתים לעשות לבבם להם בן חורין מיצה"ר וכ"ש שבלא דברים המפחידים שאין תקוה נגד היצה"ר וע"ז אמרו חז"ל בשעה ששמעו כן מגודל היצר ושההפחדה צורך וטובה גדולה לבטל היצה"ר הי' להם לשוב מדעתם שאמרו דבר אתה עמנו אלא הי' להם לבקש מה' שתן אתה לני התורה שמעשה ה' קיימים יותר והנשמע מה' אינו משתכח והיינו דקאמר בע"ז דף ה' דע"ז אמר משה להם שהם כפוי טובה שלא אמרו תן אתה והיינו כנ"ל ומשה רמזה להם בזה שאמר השתא ולא נתן לכם לב לדעת וכפי' הנ"ל א"ש הכל עיי"ש ותבין, עכ"פ זה אחד מגודל חסדיו שהוא מכריח לנו ומסבב הדברים שלא נצא מדרך הטוב ואפי' כבר יצאנו מסבב שנחזור שוב לדרך הטוב והישר והוא באמת הסימן האהבה וזה שאמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' שבזה תוכלו להכיר מעלתכם שבזה שכרתי הברית מבואר שאינו רוצה להחליפם באומה אחרת שזה אות הברית שהוא קיים לעולם שאם הי' רק כ"ז שעושין רצונו אי"צ לברית ועכ"ח כמ"ש בישעי' ואני זאת בריתי אמר ה' מעתה ועד עולם והיינו דקאמר אתם נצבים היום וגו' שזה עושה לכם מצב ע"י לעברך בברית ה' ועפ"י האמור מבואר ההמשך דקרא דלאחר שאמר התוכחה אמר והי' כי יבואו אליך כל הדברים האלה הברכות והקללות והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך וצריך ביאר כאן מה שכ' בעל העקרים במאמר ד' בתי' איך אפשר שיועיל השובה וביאר הואיל והאדם אינו בן חורין מיצה"ר והחרטה והעזיבה היא תברר ותגלה שכל מה שעשה הי' כאילו הי' אונס ואיו רוצה במעשיו עיי"ש שהאריך אלא דהוא גופא תקשה ומנ"ל דחשבי' לאדם כאילו הוא אנוס הרי יש הרבה דברים המעוררים לאדם לילך בדרכי ה' אמנם כבר כתבתי דהעונשים והקללות והארורות שדיבר ה' הם עצמם יבארו שיש טענת אונס ושכולי האי ואולי וכמו שבארתי שהשי"ת בעצמו האומר מי תן והי' לבבם זה להם ליראה אפי' ע"י יראה הלואי ויהי' הלב לגמרי בלבבם וא"כ א"ש סברת התשובה והיינו דקאמר והי' כי יבואו עליך הברכות והקללות וגו' והשבות אל לבבך כנ"ל כדי שתשוב ויהי' הלב בידך ועי"ז ושבת עד ה' כמו שביאר העקרים וא"ש וכמדומה לי שראיתי פי' זה בס' פני ארי' הנדפס מחדש מהרב דק"ק קאמארן נ"י ושוב ראיתי שרק דבר אחד נוגע שם לסברא הנ"ל:
פן יש בכם איש או אשה וגו' והי' בשמעו את דברי האלה והתברך וגו' יש לפרש דהנה קיום הברית והאלה הזאת בפ' נצבים נראה דהוא באה לכרות ברית עמהם ליחד אותם לבדם לה' ולא יהי' לאחר חלק בהם כי הקב"ה יחד לו חומה אחת בעולם אשר עלי' יקרא שמו ואי אפשר לשום אומה ולשון לעמוד ולשרת לה' אלקינו אלא א"כ מתדבקים לאומה ישראלית ולזה זכו מאבותם וזה הוא החיובו כביכול השי"ת לעמו ישראל הם אשר יקראו בשמו ולא לשום אומה ולשון והדבר הזה יש להבין עפ"י מה שאמרו פ"ק דברכות שלש מתנות נתן הקב"ה את אבותינו בגלות ועבדום ועינום ועי"ז יזכו לתורה ויש להבין יותר עפ"י מה שכתב הרדי"א בפ' זו שהשבועה חלה על הבנים עד עולמי עד הואיל וחיוב התורה והמצות עלינו הוא מטעם כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים והם כעבדים כנענים אשר הולך מאד לבן ואי אפשר לבן לפרוק עול האדון ככה בני ישראל וכמאמר הנביא הלא כבני כושיים אתם לי וכו' וכ"ז בבני ישראל אבל בשאר האומות אפי' הי' אומה מקבלת מצות ה' הי' אפשר לבנים לחזור מקבלתם ואינם מורישין לבניו ואין הקב"ה מיחד שמו על דבר אלא א"כ קיים הדבר ההוא לעולמי עד ולכך אין הקב"ה מיחד רק על ישראל או המדבקים עמהם ומתערבין בהם כעבדים נקנים וגם הדבר הזה אשר התחייב הקב"ה כביכול לנו הוא המעורר לנו יותר לאהוב אותו ולפרסם שמו דהנה האיש אשר לוקח יותר מאשה אחת אין השתדלות אחת שלמה וכל אחת מורות היתר מה לי לצרה זאת לעבוד באמת ובלב שלם לבעלי ואחרת ובני' הם יקחו אבל אם אין לו רק אחת ובניו הם בני' וכל אשר לו הוא לה אז החיוב עלי' יותר לאהוב אותו כמו שאמרו בגדר האהבה שאין אהבה אלא לאחד ואי אפשר לאהוב יותר מאחד באמת יכיון שהקב"ה רצה לזכות את ישראל ולאהוב אותם שעי"ז יוגרם אהבתם לו בחר רק בעם אחד שאלו הי' יותר מאחר והי' עוד עם בעולם אשר הי' מקבל המצות אי אפשר לאהוב שניהם ולכך גזר אומר ויהי שרק עם אחד אפשר להיות בעולם אשר הם עם ה' והמתדבקים בהם כמוהם וכיון שטעם הזה הוא משום אהבה א"כ מהראוי לעם ה' לאהוב השי"ת כמו אשה שאין רצון בעלה ליקח אשה אחרת מפני אהבתה והם הם הרמז של תפילין דמרי עלמא שאמרו פ"ק דברכות שהקב"ה מניח תפילין ומה כתיב בהון ע"ש והוא כנ"ל שבתפילין שאנו מניחין היא לדבק ולאהוב הקב"ה ולשום אותי לנגד עיניו ותפילין אלו מניח הקב"ה ר"ל שיסודם הוא בתפילין של הקב"ה בחיוב כביכול שהם על יחוד ישראל ושלא להיות עוד עם אחר בעולם כמוהם ע"ש כל הפסוקים שמביא הם על אופן זה:
ויש לפרש ג"כ פסוק דריש מלאכי אהבתי אתכם אמר ה' וכו' הוא על זה ואמרתם באה וגו' והתשובה כי אח יעקב וגו' שע"י שבחר רק ביעקב הוא אות על אהבה שלימה ועד"ז הכוונה כאן בפסוקים האלה ואח"ז התחיל כי אתם ידעתם וגו' שאין להם חלק ונחלה באלקי אמת ותראו את שיקוציהם עד ואבן וגו' אשר עמהם הכוונה אפשר לפרש ע"ד שאמרו בע"ז נ"ד אם אין ממש בע"ז ככלב וכות הוא ולכך אין מתקנא אלא בעובדי' מ"מ הי' לו לבטול אותה מן העולם להעביר תקלי' מבני אדם דהא חזינן שהקב"ה חס על כבוד הבריות וצוה ואת הבהמה תהרוגו אם נכשל אדם בעברה בה וכ"ש שהי' לו לבטל הע"ז ותי' הואיל ועובדין גם לצבא השמים ולאדם ואי אפשר לבטל כולם גם אשר יכולים להבטל מהם לא פלוג ע"ש. והנה עד"ז נראה שכיוון הכתוב כאן שזה יקשה להם בראותם הגלולים אשר מהם ואינם מגלגלי השמים ואפ"ה יש להם קיום ולא יעלה על דעתו התי' הנ"ל אלא יסבור מכאן דרחמנא לבא בעי והכל תלוי רק בכוונת הלב שאם אדם עובד ע"ז וסובר שעושה בזה רצון בוראו הוא כעובד ה' ואין כאן תקלה רק שלעם ה' הראה את דרכיו ולכך הענישן אם יעברו על דבריו אבל באם אדם עושה דבר אשר סבור שזהו רצון בוראו אינו רשע מזה ישפוט שהוא ג"כ יכול לילך בשרירות לבו ר"ל לפי מה שלבו רואה שאם נראה לו שאינו דרך טוב זה או זה או בהיפך שנראה לו טוב ומשום הכי הוא עושה אין לו עליו תלונה ולא עונש וזה קאמר והי' בשמעו דברי האלה ויקשה לי' כנ"ל אמאי אין הקב"ה מוסר התקלה מזה יתברך בלבבו ר"ל בשרירות לבי אלך ר"ל לפי שפיטת שכלי ועי"ז שלום יהי' לי משום עונש ופגע רע למען ספות הרוה את הצמאה ר"ל רוה היינו לאחר מ"ת וצמאה היינו קודם מ"ת וזה קאמר שרוצה להוסיף הזמן דלאחר מ"ת כמו קודם:
ויש עוד לפרש כי בשרירות לבי אלך ר"ל שאומר שראוי לעשות המצות על פי העיון והחקירה לידע מה שהוא עושה עפ"י דרך המחקר ולא בתום לבבו אלא בדרך חכמת המדברים וזה קאמר למען ספות הרוה את הצמאה כמבואר בכוזרי מ"ה פט"ז כי החכם התמים מעט הוא שיכול להועיל לאחר בדרך הלימוד רק למוטבע לתורה כמוהו כי יקדח בנפשי ניצוצות מדברי החסידים וישובו למאורות אבל ע"י חכמת המדברים יכול להוסיף גם הרוה הוא השכור הוא המלא בתאות הגוף כשכורת ולא מיין או כי בשרירות לבו הוא טעם לשלום יהי' לי ר"ל שיאמר שהקב"ה אי אפשר להענישו כיון ששכלו הוא שכך ראוי לעשות והשכל נתן לו הקב"ה וראוי לעשות כפי שכלו וכמו שהקשו איך אפשר לצוות להאמין ותי' הרדי"א שמצוה הוא על דרך שנוכל לבוא לידי האמנה בבחון הניסים והנפלאות שנעשה לאבותינו ולנו וכל היעודים ומעוור הנבחר עכ"פ זה לא יסבור כן:
וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה וגו' בסנהדרין ק"י אמר ר"ע כיום הזה מה היום אינו חוזר ומאיר כך וכו' והכוונה נראה דר"ל מעצמם לא יחזירו כמו בבית שני רק הקב"ה בעצמו יחזירם כמבואר במפרשים על סתירת הקרא נפלה לא תוסיף וביום ההוא אקום סוכת דוד הנופלת וע"ז קאמר הנסתרות לה' אלקינו נגד הזמן הגאולה אשר לבו לפימי'. לא גלי והנגלות הוא הזמן השני אשר הוא היום אם בקולו תשמעו הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת או הכוונה כמו שכתב העקדה פ' ויחי שטעם שהסתיר הקב"ה הזמן הוא מטעם שיהי' הישראל מצפים כל יום ויחזרו בתשובה וע"ז קאמר הנסתרות לה' אלקינו הוא מהטעם והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה.
והי' כי יבואו וגו' והשבות אל לבבך וגו' יש לפרש עפ"י המדרש לעיל פ' בא במשל בזאב שחטא נגד הארי ושועל חלק בשרו ואכל הלב ואמר שאלמלא הי' לו לב לא הי' חטא כנגדו וכן הוא באמת דאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ואין לבו עמו עד שישוב ויתחרט אז ישוב אל לבו וכאלו לב חדש נברא בקרבו והיינו על חרטתו על העברה אבל לא נגמר התשובה כי התשובה חרטה ומעזיבה ווידוי וע"ז אמר אח"כ ושבת עד ה' אלקיך דהיינו עזיבה ולקמן קאמר ואתה תשוב ושמעת הוא נגד המעשה אשר ראוי שנעשה תשובת המשקל ונגד הדבר שחטא יתקן אותו דבר וע"ז אמר ואתה תשוב:
והי' כי יבואו עליך הדברים האלה הברכה והקללה והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו' והרמב"ם בה' תשובה כתב שבדרך הבטחה נאמר שכבר הבטיח הקב"ה לישראל שבאחרית הימים יעשו ישראל תשובה וזה יגרום קיבוץ גליות, ונראה לבאר קצת ההמשך ואומר ג' דברים ראוי לעורר לנו לתשובה אחד הנשמה שנתן השי"ת בו שהוא חלק אלקי ממעל ותשוקתה לעבוד את ה' ואיך אפשר שהורידה השי"ת מקדושתה ומעלין בקודש ולא מורידין כך צוה ה' והקב"ה עצמו משמר התורה כמו שדרשו חז"ל ושמרתם את משמרתי והיינו ע"י שאתם שמרתם לבלתי עשות מחוקות התועבות אני משמר את משמרתי והיינו ושמרתם את משמרתי ויש להמליץ ע"ז הקרא בפ' ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' והרי הוי כמועל בקדשי שמים אם יעשה ע"י נפש הקודש ענין חטאים ודוד הע"ה אמר נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר שתשמור על התשובה דכסיל בחושך הולך ואין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ודוד הע"ה בתהלים ק"ד אמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' היינו כשיכירו ג"כ מן הארץ היינו ע"י שהארץ היא רצה ומשתנית ועל שם זה נקראת ארץ שאין להם קיום וידעו שהרשעים עוד אינם שאפי' בעודם חיים הם אינם אז ברכי נפשי את ה' ותשמח בביאתה לעולם ולזאת הללוי' שאז תהי' נשמה רוצית בבריאה ולא תהי' בבחינה שאמרו עלי' כל הנשמה על כל נשימה ונשימה תהלל ה' ואז תרצה בחיותה ועד"ז אפשר אמרו גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם שנאמר ובשוב רשע וגו' עליהם יחי' והיינו כנ"ל שאז הנשמה תרצה בחיותה וימלא ה' רצונה ולכך התשובה מארכת ימים זה הערה מצד הנשמה, הב' הערה מצד השמיעה בשמענו את דברי התורה הזאת המזהרת ומדרכת ומלמדת לנו הטוב וקוראת אותנו לזה בשמענו דברים כאילו מפיל דורש ובשמענו את קול השופר ההולך זה חודש במחנה ישראל שבא לעורר לנו וללמדנו כי יום הדין קרוב לבוא זאת יעורר לנו לתשובה ואני מפרש בקהלת במקום המשפט שמה הרשע במקום הצדק שמה הרשע אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט אלקים ועל כל מעשה שם ע"ד שפי' הבינה לעיתים שמרו משפט ועשו צדקה שע"י הזכרת וידיעת הדין יעשו צדקה ואשרי שומרי משפט בלבבם ועושי צדקה בכל עת ואם אינו עושה כן אדרבה ע"י המשפט נתגדל חטאו אמנם עדיין אם לא הי' תשובה מועיל הי' תירוץ אבל כיון שתשובה מועיל והרי פתח לפניך נתגדל החטא אם לא ישוב והיינו דקאמר במקום המשפט שמה הרשע כנ"ל ע"י משפט ובמקום הצדק היינו תשובה שם הרשע אם לא ישוב ואמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט ע"ד שאמרו הילל מחייב עניים וכו' שמזה ניכר שאפשר כן והמדרש על פסוק נפש כי תחטא בפ' ויקרא מביא הה"ד במקום המשפט וגו' נראה דמפרש במקום המשפט במקום שיש שכל לשפוט מה לעשות זה הוא המגדיל חטא והיינו נפש כי תחטא וכל הגדול מחבירו וגו' לזה קורא לנו קול שופר ובת קול של השופר קורא לנו שובו בנים שובבים כנ"ל אבל גם המראית עין הוא השלישי קורא לנו לשוב בראותינו איך כל עניני עוה"ז הם כלים והולכים ראוי לנו לשוב לה' שוב היום שמא תמות למחר ועד"ז אפשר שאמרו במדרש שסמוך לא תכלה פאת שדך בקצרך וגו' אוה"ע שהם מכלים הם כלים סמוך לזה בחודש השביעי יום תרועה והיינו כנ"ל שאע"ג שאדם קצר עינים לא תכלה פאת שדך ותראה לקנות בעוה"ז נצחיית וזה יגרום לך לבחור בטוב ולחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה וע"ז יביא ה' במשפט בחודש השביעי ואלו ג' דברים ראוי לנו לעורר ועפ"י דברי מרן הגהמ"ח זצ"ל יש לכוון הגמ' שאמרו שיעור השופר טפח כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן שרמזו בדבריהם הקדושים לדברים הנ"ל דכבר כתב השל"ה הקדוש זצ"ל במסכת ר"ה תורה אור שלו בהצעה י"ד שהבעל תשובה נקרא בשם שופר ע"ש שצריך הבעל תשובה ליפות מעשיו ולשפרם עיי"ש והוא באמת היופי האמיתי כמה דתנן יפה שעה אחת דתשובה ומע"ט מכל חיי העוה"ז וע"כ נקרא האדם אשר מעשיו שפירן על שם שופר ולבוא מדרגת הלזו צריך שלשה דברים הנ"ל קודם שיהי' שיעורו טפח כדי שיאחזנו בידו כלומר שיהא בעיניו להיות אדם המעלה כזה דבר קטן כמו טפח שהוא מדה הקטנה ככתוב הנה טפחות נתת ימי כדי שיאחזנו בידו וברשותו כלומר שיבידו לעלות ולבוא ולהגיע לזה והיינו מכח התוה"ק שניתן לנו מה' לתבלין המלמדת לנו דרך הטוב וכדברי מרן זל"ל וגם יראה לכאן ולכאן על שרשו וסוף הוייהו דהיינו על נשמתו שהוא חלק אלקי ושאין להורידה מקדושתה ועל עניני גופו שהם דברים כלים ונפסדים ככל אשר כתב מרן זצ"ל וזה יראה לכאן ולכאן על נצחיות עניני נשמתו ועל עניני גופו הכלים והבן. ועד"ז יש לרמז עוד ויראה לכאן ולכאן שיראה גדולת בוראנו ית' אשר עמו מקור חיים ויראה שפלות עצמנו ויתעורר לשוב מפחד ה' ומהדר גאונו כמו שפי' בספרים הקדושים סומא באחת' מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה כדרך שבא לראות כך בא לראות והיינו לראות גדולת השי"ת ולראות שפלות עצמו וכיה"ר ובעה"י יש לרמז עוד בזה בגמר' הנ"ל אולם אכ"מ]. אבל אם בכל זאת אינם שמים ללב קרא לנו ישעי' השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו וגו' נגד ג' הנ"ל:
והנה הדרך כשאדם מכיר חסרונו אז יראה לתקן ורוצה להיות טוב אלא דאינו מכיר והיצה"ר מעיור עינו ולכך אמר ישעי' השמן לב מעם וגו' שיעורר אותם ויגלה חסרונם אפשר שעי"ז ישובו פן יראה בעיניו מדרגה אחר מדרגה וא"ש והיינו דקאמר כאן אחר הדברים האלה תשיב ב אל לבבך ותכיר חסרונך ועקשות ערפך [ע"י הברכות והקללות אשר באו עליך] שאע"ג שהשי"ת גילה לך ואמר לך כל זאת אפ"ה לא היית שומע ואז תשוב אל לבך ע"ד שאמר ישעי' ומבטיח השי"ת שאז ושבת עד ה' וגו' ומסיים כי המצוה אינו רחוקה וגו' אדרבה קרובה בפיך ובלבבך ע"י התעוררת הנ"ל וה' יחזירנו בתשובה שלימה ונזכה לשנת גאולה וישועה וכל טוב בבי"א:
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת ולא רחוקה וגו' לא בשמים הוא וגו' ולא מעבר לים הוא וגו' ולפי' הרמב"ן קאי המצוה הזאת על מצות תשובה וצריך ביאור מאי קמ"ל הקרא בזה וכבר כתבתי במקום אחר כמה פירושים וכעת נראה לי בעזה"י עפ"י מה שהבאתי במקום אחר דברי הפלאה לפרש בפ' נח לא אוסיף עוד לסכל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו' ופי' הפלאה שכבר נודע שיש בין כתות בני אדם יש חוטאין מחמת רוע מזגם או שהוא להוט אחר תאות העוה"ז לפי מזגו וטבעו ונהי שיש לאדם בחירה מ"מ קשה לו להכניע יצרו או שמזגו נוטה למידת רעות גאוה וכעס ואכזריות וכדומה ואלו וכיוצא בהם בא לו מהתמזגות הגוף והרכבתו בחלקי החומר ובא עיקר חטאו מהחומר ויש כת שני' שאין גופם נוטה ומתאוה לתאוה ולמדות רעות ואפ"ה חוטא מצד חסרון אמונה וידיעה ובאלו עיקר החטא מצד חלק נפשו ולא מחסרון חומרו והנפקא מיני' אם בא מחומר או בא מנפש יש לומר ב' נפקא מיני' אחד שהבא מחומר כובא דרובא מתמעט והולך ע"י הזקנה שאז התאוות מתמעטות וגם עניני המידות אם אמנם שהם אינם מתמעטים ע"י הזקנה הוא רואה הבל הבלים הכל הבל ואינה חשוב בעיניו להתגאות בעולם שאינו שלו או להתכעס עבורו וגם רואה עצמו קרוב לזמן שיתן דין וחשבון והמרחם ירחמו עליו והמעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו ואיך יתאמר משא"כ אם בא לו החטא מצד רוע אמונתו זה לא יתמעט ע"י זקנה שרשעים כאלו אפי' על פתחי של גיהנום אינם חוזרן שאין אלקים כל מזימותיו והיינו רשע דקרא בר"ש סדר שלנו שאומר בשרירות לבי אלך לא בתאוות לבי שנגד זה מודה שבאו הקללות לבטל התאוות שלא יחמוד ולכך בשמעו דברי האלה יאמר בשרירות לבי לפי מה שנראה לו בשכלו והלב מכונה הרבה פעמים לשכל ובאמת התאוות והחומר מעוור עיני שכלו להטותם להיות חפשי ולעשות מה שתאוותו חפץ ויש עוד נפקא מיני' ב' באם החטא בא מחומר יש לענוש האדמה בעבור האדם שהוא בא ממנה וגרמה לו וכעין שנאמר במדרש משל לבני אדם שמקללין עבור בן רשע השדים שינק מהם משא"כ אם בא החטא מנפשו למה יקללו ויענשו השדים או הארץ שלא גרמה זה, ובזה פי' הפלאה לא אוסיף עוד לקלל האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ר"ל גרע בזקנתו יותר מנעוריו ועכ"ח שמרוע נפשו חטא דהיינו שמכח המבול נתמעט תאוותו וראה ה' שמצד התאווה אי אפשר שישחיתו כולי האי כמו במבול וא"כ אין ראוי לענוש האדמה מיהו דברי הפלאה א"ש לדור המבול שלא. קבלו התורה ולא הענישן בדין שמים אלא לפי מה שהחיוב לפי דעת האדם אבל כיון שקבלנו תורה מן השמים וגילה שהשכל נתעו"ר ע"י תאוות החומר ולעולם החומר גרמא בנזקין לעבירה וגרמא בדיני שמים חייב אפי' על החטא הבא מכח חסרון אמונה ראוי לעונש הארץ וזה כוונת הקרא בסדר שלנו שהרשע יאמר בשרירות לבי אלך כדלעיל לא בתאות לבו אלא בשרירות לשון אשורנו ולא עתר וע"ז יאמר דלא בא הקללות מטעם הנ"ל והפסוק העיד שבאמת למען ספות הרוה היינו חטא חסרון אמונה וידיעה שהם כשיכור שרואה מראות שאינם והם יתוספו לו ע"י הצמאה כדלעיל ולכך כשיאמרו הגוים על מה עשה ככה לארץ הזאת ישיבו על עזבם ברית אבותם וגו' והיינו כנ"ל שאצלינו גם הגרם חייב שאנו מצויים לשמור גם מזה:
והנה נגד ב' מיני החטאים הנ"ל נראה שמסיים כאן פ' התשובה שבין אם חטא בנפשו בחלק היותר חשוב דהיינו בחלק נשמתו בידועית כוזבת וחסרון אמונה וכמו שפי' הרמב"ם דהרהורי עבירה קשים מעבירה מצד שחוטא בחלק החשוב ויסבור שזה נפלאת ממנו מצד נשמתו ע"ז אמר שזה שקר שאין המניעה וחסרון אמונה בא לו משמים שאפי' מה שחוטא בחלק נשמתו הוא בא רק מכח גרמת החומר המעוור עיניו כדי להיות חפשי ועי"ז חוטא ומה טוב ומה נעים רמז שאמרו דורשי רשומות שאמרו מ'י יעל'ה לנ'ו השמימ'ה ר"ת מילה ואינו מובן מה ענינו לכאן ולהנ"ל מובן היטב שכבר אמרו הפשטנים דמצות מילה באחת מסגולתי' בא למעט התאוות כמו שכתב והאריך בעל העקדה גדולה מילה שדוחה את הנגעים ופעולה המעטת התאוה היא עולה ופועלת גם על חלק השמים היינו נשמתו היינו מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה יעלה השמים וע"י שמולים ומשברים ומכניעים החומר ממילא תהי' נשמתו נקי' וטובה ורעיוני לבו זכים וישרים והיינו אם חוטא בחלק הנפשי ואם חוטא בחלק החומרי לא יסבור שדווקא בימי זקנתו יעברו ממנו התאות שהם מכונים בשם ים שהמו גליו והיינו שבזקנה נקרא מעבר לים ויהי' זמן התשובה רחוקה עד סוף ימי חייו ונגד ב' דברים אלו אמר כאן אמנם במאי תיקל לנו ומי ינהל לנו על מי מנוחות לדרוך בדרך הטוב הוא כשנשים נגד עינינו שאין האדם יוכל לבכר את הדרך הטוב כי הוא פסול וקרוב אצל עצמו ואינו רואה נגעו ומומו אלא צריך שיטה אוזן לעשות מצות בוראנו ולעשות רצון אלקי חפצתי ולילך בתמימות עם ה' כאלו הי' תם ואינו מבין דרכו ועי"ז יקבל לעשות מצות התורה כאשר צוונו ה' אלקינו וגם צריך להרגיל עצמו ולהעמיד מעלות התורה והיראה וקבלתו ושהוא רוצה בטובו כמה פעמים נגד עיניו שצריך שידע חולשתו בדרך הטוב וצריך חיזוק וסעד לתומכו סעד ע"י מעשיו והרגלו וסעד מהשי"ת ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא:
ובמדרש רבה פ' כי תבוא על קרא ויקרא משה אל כל ישראל וגו' ראיתם וגו' ושמרתם ועשיתם וג' הלכה אדם מישראל הקורא בתורה מאי שיקרא פחות מג' פסוקים וגו' עיי"ש וההמשך צריך ביאור, ונראה הנ"ל אמר שישראל מצד המסות הגדולות וזמן מרובה ארבעים שנה במדבר כדי לקבוע בהם יראת שמים יראו איך חלוש האדם וצריך להחזיק עצמו לדרך הטוב ותלתא זימנא הוי חזקה והיינו שלמד מכאן שאין הקורא ורוצה בדרך הטוב רשאי לפחות מג' פסוקים והרמז עוד על ג' הקדמות הנ"ל אחד שיהי' חלוש ותם בעיניו מצד שהיצר והתאוה מעוורו והשני, לקבל לעצמו לעשות ככל התורה הזאת שהיא חייו וטובו והשלישי להרגיל עצמו בטוב ואפי' יעשה כל זאת עדיין צריך סייעתא דשמיא ועזר מה' ובזה אני מפרש. שם עוד מדרש רבה על הקרא הנ"ל אמר הה"ד בני אם תיקח אמרי מצותי תצפון אתך אמר הקב"ה לישראל אם תיקח אמרי אז תהי' בני משל לבן מלך שאמר סיימני בעולם שידעו שאני בנך אמר לי' לבוש מלבושי ופורפרי דילי וידעו כולם שאתה בני והיינו עפ"י האמור שאם האדם משתדל לילך בדרכי ה' עפ"י ג' הקדמות הנ"ל ואז הוא כשליח ה' והעושה מעשיו ואז יסעייהו הקב"ה ויבנהו בדרך הטוב ויהי' כבן ה' והיינו דקאמר אם תיקח אמרי ומצותי תצפון אתך היינו ג' הקדמות הנ"ל ותראה שהדבר צפון אצליך ואינו רואה. אז תהי' בני ויסייע ה' לך והיינו שאמר המדרש הנ"ל בפ' כי תביא על קרא דויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם היעודים העתידים לבוא עליהם הה"ד אם תיקח אמרי ומצותי תצפון אתך ר"ל שאז יסיימו בעולם אם ילבישו פורפירא דילי' וישימו עטרה דילי' היינו שיעסקו בתורה ובמצות ר"ל שאע"ג שיעסקו בתורה ויהי' חכמים מחוכמים אפ"ה יעסקו במצות לקיים מצות בוראם אז ידעו וישמעו ויבינו ויסייע ה' ויהי'. ניכר שהם בני ה' וע"ד שאמר הנביא עטרת תפארת ביד ה' מי שידו יד ה' ועושה בידו רצון בוראו הוא עטרת תפארת וצניף מלוכה בכף אלקיך ר"ל ע"י שיצנוף הרבה פעמים וירגול ויקשור ויכוף עצמו ועי"ז יהי' צניף מלוכה בכף אלקיך באם יכוף ויכבוש יצרי וזה כוונת הקרא הנ"ל כי המצוה הזאת מצות התשובה לא נפלאת היא ממך מצד נשמתך היינו נגד חטאים שהם עם נשמתו ולא רחוקה היא לומר שימתין עד ימי הזקנה כדלעיל וע"ז מקיים כי קרוב אליך הדבר והיינו שאדם קרוב אצל עצמו ולכך אינו רואה נגעו והיינו נגד חלק הנשמה וגם נגד התאוות ג"כ קרוב לא לימי הזקנה אלא קרוב לך להכיר חסרון עניני עוה"ז והתאות רק שצריך להרגיל עצמו כדלעיל בפיך הקבלה ובלבבך לעשותו:
והנה תשובה זמנה בכל עת ובכל יום ויום בת קול יוצא שובו בנים שובבים אלא שבתשובה מאהבה העונות נעשו לו כזכיות ועי"ז נתהפכין לו ימים שחטא בהן שהי' כאלו לא הי' נעשה ונתהפכו לו כזכיות ועד"ז פירשו שגדולה תשובה שמארכת לו ימיו ושנותיו שע"י תשובה מאהבה וכעשו מהחטאי' זכיות נתרבו לו ימים וזה שמסיים הקרא בסדר שלנו ראה אנכי נותן לפניכם בכל עת וכל שעה החיים והמות ואם תשוב מאהבה ללכת בכל דרכיו וגו' ועי"ז וחית ורבית שהאריך ימים וגם יתרבו לך ימי חפץ שימים שהי' כלא הי' ישובו עתה למנין ימיך וגו' ועפ"ז יש לפרש המדרש שהובא בתוצאות חיים כאן ששואל במדרש הקורא בתורה כיצד יברך והשיב שיברך לפניו ולאחריו דהיינו שע"י עסק שהוא עוסק עתה אפשר שיזכה שגם ימיו הראשונים יתהפכו לטובה או הכוונה לפניו בין בתחילת ימיו מקרא דלמדני חוקיך ובין בסוף ימיו מקרא דזאת הברכה לעולם והתשובה חשובה וה' ידריכנו בדרך הטוב לשוב באמת ובנ"ג בבי"א:
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה לא בשמים וגו, לא מעבר לים וגו' כי קרוב אליך הדבר בפיך ולבבך לעשותו וחז"ל אמרו לא בשמים איני מצוי' באיסטרלגין וגו' ולא מעבר לים אינה מצוי' בתגרים ולפ"ז קשה אדרבה וסיים הקרא כי קרוב אליך הדבר משמע בהיפך ונראה לבאר בעזה"י וראשונה אמרתי לבאר על מה עשה ה' ככה לארץ ההוא לענוש אותה בגפרית ומלח שרפה כל ארצה ומה מידה כנגד מידה הוא נגד איש אשר לבבו פונה מה' ואומר בשרירות לבו ילך, ונראה בעזה"י ואמרתי לבאר דברי המדרש פ' בראשית כשרצה הקב"ה לברוא את העולם נעשה מלאכי השרת כיתות כיתות חסד אמר יברא שכולו מלא חסדים וכן צדק אמר יברא שכולו מלא צדקות ואמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים וכן שלום אמר אל יברא שכולו מלא מחלוקת מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה וברא את האדם א"ל מה אתה מבזה תכסיס שלך א"ל הקב"ה תעלה אמת מן הארץ וגו' וצריך ביאור ונראה ביאורו בעזה"י הבר ישראל צריך שיהי' חזק ואמיץ באמונתו ויהי' קשה עורף נגד המסיתים והמדיחים אשר מהם רוצים להכריח את ישראל בכלי יוצר ומהם מסיתים בכל לשון וכנאמר כל כלי יוצר עלין לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו' ועל כל פנים מידת קשה עורף שיש לישראל הוא שעמדה לאבותינו ולנו לקום נגד הרוצים לאבד שם ישראל ואם אמנם זו מידה רעה להיות קשה עורף מ"מ הוא מוכרחת וטובה לישראל וכמו שפי' המעשה ה' ואינך מפרשים שלכך כתיב ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא היינו למעלה או יהודי או צלוב וגו' כיון שיתברר אצל ישראל האמת ע"י שילך ה' בקרבינו וכן הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו והי' זרעך כעפר הארץ לפי המדרש אמר שדומה ישראל לעפר מה עפר דשין וכותשין עלי' ועפר עומד עפר וגם ע"ד יותר שאפי' אם רוצים לשנות עפר לדברים אחרים בחכמת הכימיא אין יכולין ועפר נשאר עפר וע"ז הבטיח השי"ת ליעקב אבינו והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה ע"י שיהי' בה מידת הקשה עורף הנמשל לעפר עי"ז יוכל לפרץ ימה וקדמה וא"ש וזה איכ"ל כוונת המדרש כבר נתגלה למלאכים אלו שיגלה ה' האמת לאומה הישראלית ולצדיקים שיעמדו וכמו שאמר במדרש תהלים א' שגילה ה' להם שצדיקים יעמדו מפניו ואפ"ה הסכימו שלא יברא כיון שכולו ור"ל רובו מלא שקרים איך יעמוד מעט מן האמת נגד הרוב השקר וכמו שהמליצו חז"ל לענין דבר אחר איך שה אחת יוכל להתקיים בין שבעים זאבים אמנם הקב"ה נתן רפואה למכה מלבד השגחה למעלה מן הטבע נתן הקב"ה בטבע ישראל להיות קשה עורף כנ"ל ועי"ז יוכל האמת להתקיים בהם וע"ז המליצו חז"ל שהשליך האמת ארצה היינו כנ"ל דהארץ והעפר יש לה טבע קשה עורף והיינו שנתן האמת באומה שהוא דוגמת הארץ כדלעיל ויש בהם עזות וקושי ועי"ז יעמדו נגד כל הרוצים להעביר האמת מן הארץ והיינו שהמליצו חז"ל שהשליך המאת ארצה ואמרו מלאכי השרת מה אתה מבזה תכסיס שלך ר"ל האמת שהוא חותמו של הקב"ה מה אתה מבזה ליתן אותו בתוך עם בעלי מידה רעה של קשה עורף שזו מדה רעה ובזיון לאמת לדור בם וע"ז השיב הרב"ה שעי"ז תעלה אמת מן הארץ שע"י שילחמו את האמת והוא עומד על עמדו במידת העזות הנ"ל עי"ז תעלה אמת מן הארץ ויתרבה הדעת ומלאה הארץ דיעה את ה' ולא יצטרף למידת הקשה עורף ויתוקן הכל וא"ש, ועפ"י הקדמה הנ"ל מובן במה שאמר בפ' הזאת על אותו איש שאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך וגוי ונאמר עליו בסוף העונש שגפרית ומלח שרפה כל ארצה ושהגוים ישאלו ע"ז וישיבו על אשר עזבו ברית אבותם וגו' ועפ"י הנ"ל מובן שהרשע ההוא יאמר בהיפך שאין ראוי להיות קשה אלא אדרבה ישים שלום בינו ובין המתנגדים לתורת אמת וילך לפי מראות עיניו וזה הריסת שורש דת ישראל שיסודו להיות קשה עורף ולא ילך בתר עיניו וכיון שמאס להיות מן והי' זרעך כעפר הארץ לכך והי' מידה כנגד מידה והי' הארץ נענש וגפרית שרפה כל ארצה והגוים אשר יתמהו ע"ז כי לעיניהם אדרבה גם הם יסכימו שאין ראוי להיות קשה עורף ע"ז תשיב כי עזב את ברית אלקי אבותיו שזה העזות הוא שגרם שבחר בנו יותר וכרת אתנו יותר מעם אחרים.
ואם אמנם שמידה זאת צריכה לישראל היינו נגד הפושעים והאפקורסים אבל לענין לשמוע מחכמים תלמידיהם וממלמדים אותם הטוב אדרבה שורש כל הטוב הוא לשמוע שאין אדם רואה נגעי עצמו וע"כ אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וע"ז נאמר שמעו ותחי נפשיכם והכל תלוי בשמיעה וגם שכבר תיקן הקב"ה רפואה קודם למכה דאע"ג שאנחנו קשה עורף מ"מ כבר הטביע הקב"ה בנפשינו שורש התורה וכל הנשמות הקושי' היו שרשן על הר סיני וקודם שבא הנשמה בגוף אמרינן בנידה מלמדין אותה כל התורה כולה ומשביעין אותה תהי' צדיק ולא תהי' רשע וגו' ואע"ג כיון שבאתה לגוף הכל נשכח מ"מ הי' תכלית לזה כמו שאנו רואין כל הדבר שדלק כבר פעם אחד הוא מקבל אור יותר במהרה ודולק מיד שכבר נשאר בו הכנה זו כך ע"י הלימוד ההוא כבר נשאר בו הכנה זו לקבל במהרה וגם אמרו בספרים שיש לנשמה ג"כ כעין רמ"ח אברים ושס"ה גידים אשר מכוונים כנגד עשה ול"ת אעו"ג שהנשמ' הוא רוחני ואינה מחוברת מ"מ יש בה בחינות שונות ועכ"פ כל אלו דברים מקילים את השמיעה דלעולם מין במינו חוזר וניער ואיו אהבה אלא בדומין והיינו דקאמר ותחי נפשיכם שעי"ז היא חוזר לחיותה שכבר הי' פה וזה ג"כ שאמר בפ' הזו ללמדנו זאת שאמר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו לבנינו עד עולם לעשות כל דברי התורה הזאת והכוונה כנ"ל שע"י שהנסתרות שלנו לה' כדלעיל שכבר קיבלה ולמדה עי"ז והנגלות לנו ולכנינו עד עולם אפי' חטא ונשתקע בחטא אפשר לו לחזור ולעשות את כל דברי התורה ופי' הנסתר ת הוא הנשמה והאברים שלה כבר הם מתוקנים ומוטבעים לה' כל דלהו והנגלות כלומר עי"ז גם הנגלות הם הגוף ושלי המעשה שלו כולם עומדים הכן לעשות את כל דברי וכו']:
והנה עוד מצד אחר הוקל עלינו שמירת התורה שכבר הבטיח השי"ת שהבא לטהר מסייעין לו ופתחו לי כפתח קטן ואני אפתח לכם כפתח אולם נאמר ובמדרש פ' ואתחנן אמרו ודייקו על קרא דמי גוי גדול תשר לו אלקים קרובים אליו לא נאמר שהישראל קרובים לו אלא הקב"ה קרוב אליהם שהוא מקרב עצמו להם ומיקל ומסייע להם ועי"ז אין מונע לאדם ארי' אם בדרך הטבע קשה מצד אומנתו או מצד טבען שנולד במזג רע ועל דרך שהמליצו חז"ל. לא בשמים היא אינה מצוי' באסטרגין וגו' דהיינו המאמינים שהמזלות כוחם על האדם ואינו יכול לשנות טבעו ולא מעבר לים אינה מצוי' בתגרין שרוב המסחר והטרחא מונע אותם מעבודה וגם בשני אלו העכובים אין בהם עיכוב וכעין שכתב החובת לבבות סוף שער התשובה דאע"ג דאמרו חז"ל דיש דברים המעכבים את התשובה כעין מחטיא אחרים או הוליד ממזר או גזל ואינו יודע למי אפ"ה אם עושה תשובה באמת הקב"ה מסייע לו ומקרב לו הדרך וגורם שגם האחרים יעשו תשובה והממזר מת והנגזל מקבל טובה מן הגזלן וכיוצא בהם ע"ש ונגד אלו ג' העכובים נר' דאמר קרא דכל המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ר"ל שכבר היא נטועה וטבועה בנפשך כמו שכתבתי לעיל ועי"ז ולא רחוקה הוא מחמת תאות עוה"ז ושוב אמר ולא בשמים הוא נראה דהאי קאי על ולא רחוקה הוא ר"ל שאין ג"ב ריחוק מכח השמים דהיינו שנולד במזל רע הם ימשיכו לאחד מן הקצוות אע"ג שבאמת יש סברא לומר שמשם בא ריחוק לפעמים ומזה למד שמואל שאינו מצוין באסטרגין והיינו התולין מעמדם במזלות השמים וע"ז השיגו על שמואל שג"כ האמין במזלות שיש להם כח לפעול באדם וע"ז השיב שאינו רואה בהם אלא בשעה שפנוי מה"ת והיינו שאינו מאמין שיש להם כח אלא במי שמפנה לבו מדברי תורה ואינו רוצה לשמוע את דברי התורה הזאת אז מוקשה על מקצת אנשים יותר מלאחר אבל הרוצה לילך בדרך הישר בוודאי יש לו בחירה כנלענ"ד כוונת הגמרא סוף שבת והובא במדרש כאן, עכ"פ הקרא נקטא דבר שיש סברא לומר שזה מרחיקו ולכך נקנו לשון לאמור מי יעלה ושוב אמר וגם לא היא רחוקה מצד עיכוב הג' מעבר לים הוא מצד המיטרד בסחורה וביאר הטעם כי קרוב אליך הדבר ר"ל שהדבר הוא תעמוד ותקרב עצמה לך שהקב"ה מסייע לך אם באמת בפיך ובלבבך לעשותו כמ"ש בשם החובת לבבות לענין דברים המעכבים את התשובה ה"נ הקב"ה יקריב אליך הדברים ויסייע לך כדי ויהי' בידך לקיים כנלע"ד כוונת הקרא בעזה"י:
אמנם צריך האדם שיכין עצמו לטוב וישתדל בכל עוז לעשות כל מה שבכוחו דלעולם דבר חשוב בעי הכנה וכעין שנאמר בשבת והכינו את אשר יביאו ועי"ז והי' משנה וכן כל דבר חשוב בעי הכנה וכ"ש ר"ה ויהכ"פ הבא לקראתינו בעי הכנה לא האכילה והשתי' שבין נאסר לגמרי ואפי' ר"ה לדעת קצת פוסקים אין מצוה באכילה וגם לדעת המתירין מ"מ אין להרבות באכילה מ"מ בעי"ל הכנה והזמנה למזון הנפש תשובה ומעש"ט ושוא ין בה' חג למ"ד וכ"ש בהלכות יר"ה ויהכ"פ ורק מחוסר ידיעה גדולת וקדושת ימים קדושים הבאים לקראתינו מהעצלין להכין עצמו להם שמצד קדושתם הם נעלה בקודש וכמו דבר מורחק אפי' הוא גדול נראה לנו ע"י הרוחק לקטן כך מעלות וקדושת הימים אלו מצד שאנו מרוחקים מהם לא נראה לנו קדושתם ועד"ז המלצתי דברי המדרש בפ' ואתחנן שאמרו מלאכי השרת אימת ר"ה ויוהכ"פ והשיב השי"ת אני ואתם נלך לבית דין שלמטה שנאמר כי מי גוי וגו' אשר אלקים קרובים אליו וגו' עיי"ש והביאור עפ"י הנ"ל שהמלאכים שואלים אימתי יוהכ"פ שאינם מרגישים שיש הכנות בישראל עבור ימים קדושים ותמהו וכי נדחה הר"ת ויוהכ"פ והשיב השי"ת שהטעם שאינם מרגישים כל כך הואיל והם למטה ואינם רואים מחמת רחוקם וה' ברחמיו אמר שאני ואתם נקרב עצמינו להם כדי שיראו בגאון ה' ועכ"פ עכשיו שכבר קרוב הזמן לנו ראוי שנעיר ונשים על לבנו ונכין לקראת בואנו לפני ה' ועיקר הכנה בתפילה ואפי' באברהם אבינו קודם שהתפלל על סדום כתיב ויגש אברהם ופרש"י הגשם לתפילה ולפיוס ולמלחמה כמו שמביא רש"י הפסוקים והיינו שהאדם צריך לקרב עצמו למקום ע"י מעשיו ודיעותיו והיינו הגשה שיפלל בעצמן על רחוקו מה' וישים אל לבו לפני מי הוא רוצה לעמוד ומדרגתו היינו לשון פילל ולשפוט ע"ש ועי"ז יגש לפייס וצריך ללחום נגד דברים המבטלים וה"נ מצינו באהרן הכהן כשהי' צריך להקרב בראשונה הי' בוש ויראה לגשת ואמר לו משה רבינו למה אתה בוש קרב אל המזבח ועשה חטאתך, ונראה עפ"י הנ"ל שהוא ירא מצד הנ"ל ואמר לו משה קרב אל המזבח שהוא עצמו יקרב את עצמו שיהי' הוא דמי' למזבח וכמו שאמרו חסידים הראשונים הי' שוהים שעה אחת עד שהיו קרובים למקום וכך אמר משה ואז שפיר תוכל לעשות חטאתך ועולתך ולכך נקרא הבעל תפילה עובר לפני התיבה שקודם שירד יעביר לפניו הדברים והתיבות וגם נקרא יורד לפני התיבה שאם ישים ויעבור לנגד עיניו נגד מי הוא עומד ועל מי הוא מתפלל ומי הוא אז ירד ויכנע לבו שהי' כאילו לא הי' ואז קרוב ה' לנשברי לב והוא הגורם לעקרי התשוב' ועי"ז ישמע ה' התפילה ובא לציון גואל בבי"א