אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר דברים › פרשת וזאת הברכה

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר דברים · פרשת וזאת הברכה

פרשת האזינו

ויקבר אותו בגי וכו' ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה איתא בסוטה פ' המקנא ארחב"ח מפני מה נסתר קברו של מרע"ה מעיני בו"ד מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיה בהמ"ק לחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכי ותחנונים ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שכן עתה מוצא בשעה שהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם ועשו עגל קצף הקב"ה על ישראל ואמר למשה הרף ממנו ואשמידם כמה צדיקים היו באותו הדור וכמה חסידים משה אהרן ויהושע אלדד ומידד וע' זקנים ושאר חכמים ותלמידיהם ולא עשה בשבילם ולא ביטל הגזירה אלא בשביל משה עכ"ל ויבואר לקמן אי"ה ומה שצריך לעיין ולחקור עליו הוא איך אפשר שיהי' צדיקים חשובין במיתתן יותר מבחייהם הלא החשיבות של דבר כראוי שיובחן בין ב' דברים שיש בהם מחלקות והאחד יש לו הרבה חלקים יותר מן האחר בכמות או באיכות פרי מפרי או אבר מועיל לדבר מועיל או טוב מטוב אזי נקרא הדבר היותר גדול חשוב ויקר נגד האחר שאינו חשוב כמוהו וכמאמר קהלת זין כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחי' את בעלי' והכוונה יש לפרש כי מונה והולך אם אמנם הכסף מועיל ויוכל לקנות ולעשות חיל עם הכסף כמו עם החכמה א"מ מעולת החכמה עדיפא שבכסף אי אפשר לקנות אלא א"כ מוצא הכסף מעמי לאחרים משא"כ החכמה שהוא קנין בנפש ועומדת עמו ואעפ"כ יכול לקנות עמה טוב' וע"ז אמר בצל החכמה בצל הכסף אמת כי כמו שהחכמה יוכל להיות לצל ומגן ולמחסה כן גם הכסף אבל יתרון לדעת כי החכמת תחי' את בעל"י האי את לשון עם הוא ר"ל שהחכמה מח"י עם הבעלים ולא צריכין להוציא הדבר וכן הצדיקים אי אפשר לעולם בלא צדיקים וצדיקים הם יסודי עולם ומועילים לישראל לעמוד מפני חרון אף ה' וכמאמר תהלים ק"י לולי משה בחילו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית אבל הצדיק לו כפלים שהוא בדרכו הטוב מיישר לכת והוא מוסת לדור וממנו יראו וכן יעשי והוא כמקור מים איים והיא נותן מציאותו לבני אדם אחרים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ע"ד שאמר שלמה במשלי ד' ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום וכוונתו כנ"ל כשם שאור ניתן מציאות לכל אשר בעולם כי החשך יכסה ארץ וכל אשר בה וכאלו עבר ובטל מן העולם אבל הבקר אור ולהכל יש מציאות כך דרכי הצדיקים הם מופתים לדור אמנה בזה נחלק הנה האור נותן רק מציאות בתחילת האור אבל אח"כ הוא רק מוסיף להאיר להמתיק האור לעינים לא כן אור של צדיקים הוא נותן מציאות דכל יום הוא מקרב את הרחוקים ומחזיק התורה יראה שלא תפול לארץ ולזה אמר ואורח צדיקים כאור נוגה שנותן מציאות אמנם דרכיהם הוא הולך ואור עד נכון היום ולעולם הוא נותן מציאות והולך ועד"ז ית לפרש במלכים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראוהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרבים והוא כנ"ל דכל זמן שראוהו צעק אבי אבי על התורה והיראה שנחסרה ממנו אבל על המועיל לא צעק כי גם עתה הוא ישראל ופרשיו מתרגם שם דטב להון לישראל בתפלה כרכב ופרשיו ולא ראוהו עוד ואי אפשר ג"כ לבוא בעת צרה להתפלל במקום משכן כבודו ויקרעת לשנים קרעים וא"כ עמדה לנו הקושי' איך אפשר שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם הרי, בחייהם היו טוב ומועיל לעולם והצדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות בכל מקום שהוא מרגליות שמה ואיך נוכל לומר גדולים צדיקים במיתתן וגי' והנה היום הזה נקבע להספד לעורר קינים ונהי על העדר קדוש ה' הרב הגאון והחסיד קדוש יאמר לו מהו' משה טריטעלבוים זצ"ל אב"ד דק"ק איהעל והשני אב"ד הגאון הגדול מה"ו שלמה אב"ד דק"ק לאנדן ואם אמנם רחוקים הי' מאתנו מי לא שמע מעוצם תפארת הוד תורתם והיראה והמוסר והמדות טובות ואמרינן בר"ה י"ח שקולה מיתת צדיקים כחורבן בית אלקינו אפי' מתי צדיקים בזמנם הם מעון לשכינה כמ"ש האלשיך ועשית לי משכן ושכנתי בתוכם וכשמת נחרב מעון השכינה וישעי' נ"ז צווח הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין (יש לפרש דהנה כשמת צדיק בנערותו איכ"ל במ"ש במס' מ"ק דלמא מהנך דהן בחסידיו לא יאמין הוי אבל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידן ואי' ס"פ לולב וערבה תורת חסד נקרא הלומד תורה ומלמדה וממילא זיכה לאחרים ועכ"ח אין הטעם משום דלמא יש חשש שיתקלקל וע"ז אמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב שיאמרו אולי מהן בחסידיו לא יאמין הוי ואנשי חסד נאספו באין מבין ר"ל אם הנאספי' הם אנשי חסד שלומדין ומלמדין ואין מבין לומר כי מפני רעה נאסף צדיק שלא יתקלקל ברעה דהרי המחכה רבים אין חטא בא על ידו) ולפי דרכינו יש לפרש דהנה במ"ק. פתח עלי' דר' אבינא האי ספדנא תמרים הניעו ר"ש על צדיק נשים לילות כימים על משים לילות כימים דהנה כבר אמר ירמי' כ"ב על תבכו למת וא תנודו לו בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארג מולדתו ואמרו חז"ל במ"ק בכו בכה להולך בלא בנים והכוונה דעל מה יתאונן אדם חי על המת אדרבה גדולים צדיקים במיתתן ואם אמנם שהקשינו לעיל איך אפשר זה הישוב לזה דהנה יש ג' מיני חשיבותי חשיבות עצמו וחשיבות מצד המקום וחשיבות מצד הזמן והצדיק חשוב בכל אלה בחיים חיותו אמנם יש לחלק החשיבות לב' חלקים אחד חשיבות טבעי' וחשיבות הסכמיי החשיבות טבעיי כמעלות הצדיקים וחכמים המה חשובים מצד עצמם אמנם יש עוד חשיבות הסכמיי שהוא שכרי על החשיבות שהוא לו בעצם וטבע ניתן לו לשכר חשיבות למעלה מזה או מצד המחשבה טובה שעיקר יסוד הצדיקים השואפים על עפר ארצם להיישיר בני אדם לעבודת השי"ת וירגילו מנהג הטוב בבני אדם אפי' כשימותו לא ימוש זכרם מני עולם ובעולם כל זמן חיבורם בגוף וכמ"ש שמואל ב' א' שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו ומאריות גברו כנ"ל שגם במותם לא נפרדו מן העולם ועדיין מעשיהם בינינו וידועים ואדרבה כל זמן שהם בחיים מתעצלים ללמוד מדרכיהם לאמור לכשאפנה אשנה הלא עדיין יש חזון למועד וכדי בכותם להגין בעדינו אבל עתה שלא ישובו עוד לארץ מולדתינו ואם לא נחזיק כעת במעשיהם הטובים הנה ימים באים והכל נשכח ע"ד שאמרו חז"ל בשבת אחים לי בהספידא דהתם קאמינא ר"ל כי לא יתעצלו בהספידא כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתי ע"ז אמר ירמי' אל תבכו למת וגו' אלא בכו בכה להולך ואמרו חז"ל להולך בלא בנים שאפי' בלא בנים הוא הולך כי תולדותיהן של צדיקים הם מעשיהם הטובים הם הם הבנים וע"ז יבכו ויתאבלו ויחזרו בתשובה כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו וע"כ אמר האי ספדנא תמרים הניעו ראש על לריק כתמר כמאמר דהע"ה צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו ר"ל אפי' כשהם כבר בבית ה' עדיין בחצרות אלקינו יפריחו ונשים לילות כימים על משים לילות כימים ולהחזיר בתשובה להחזיק במעשיהם הטובים [ע"כ מצאתי] [דברים אלו נאמרים, בס' נח כמוכח מתוכו אולם הצגתים וסדרתים סדרה הלזו על הפסוק מקבור אותו כי הן הן דברים הנאמרים על הסתלקות הני אריותי' מאורינו הגאונים והצדיקים הנקראים בדרך כלל משה, ע"ד משה שפיר קאמר, ובתוכם מכן בעל ח"ס זצלה"ה הנקרא משה בפרט והיא מפנינו מיתת רבינו משה עם מיתת משה רבינו ע"ס]:

הספד על מיתת אדמו"ר רב של כל בני הגולה צדיק ועניו לו דומי' תהלה הגאון מו"ה משה סופר זצ"ל אב"ד דק"ק פ"ב ב' חשון ת"ר לפ"ק ובתוכו יזכר גם הגאון בעל תקלין חדתין והגאון אב"ד דק"ק לעמבערג מו"ה יעקב ארנשטין זצ"ל

איתא ס"פ המדיר מכריז אליהו קמי דריב"ל הנו מחום לבר לוואי פנו מקום לבר לוואי אזל אשכחי' לרשב"ל דהוה יתיב על עשר תכטקי פיזא א"ל את הוא בר ליוואי א"ל הן בראתה קשת בימיך א"ל הן א"ל א"כ אי אתה בר ליווא ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא תחזיק טיבותא לנפשי' עכ"ל המאמר ויבואר לקמן אי"ה בודאי יש זכות לצדיקים הגדולים אשר יכולים להכריע את העולם לכף זכות וכמאמר רשב"י בפ' לולב וערבה יכול אני לפטורי את העולם כולו מיום שנברא מן הדין ושזכותו שקול נגד כל החטאים שנעשו ואין הכוונה שהחוטא לא יענש בוודאי הוא רשע בעונו ימות ויענש או בעוה"ז או בעוה"ב כפי משפט אלקי המשפט רק הכוונה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת שהכלל הבריאה לא הי' בשביל דור אחד אלא בשביל כל הדורות הבאים וכבר אמר רשב"י לבנו בשבת פ' במה מדליקין ד' לעולם אנו ואתה ורשעים החוטאין לא להם נתנה הארץ רק להצדיקים אשר בקרבה או שיהיו לעתיד ואינו ראוי להחריב העולם שהוא קנין אותן הצדיקים בשביל בני אדם שלא נבראו ואינם אלא לשמש או להיות צוות' בעולם עיי' ברמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים ואדרבה אם השי"ת מעניש את נכסיהם או תקומותיהם עבורם נראה כי להם נתנה הארץ ונכסיהם וידם ויד הצדיק שוה בהם ואינם מאותן שנאמר עליהם ולחוטא נתן ענין לאסוף ונכניס ליתן לפני הטוב לפני אלקים ויש לפרש שזה הי' תפלת אברהם אבינו ע"ה בפ' וירא ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום בעבורם וגו' חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע חלילה לך וגו' ודקדוקים רבו ולפי האמור הכוונה כיון שהרשעים צריכים לעולם עבור הצדיקים ואם יש רק מעט בני עלי' והם ישתיירו ימותו מעצבות ומחסור ועוד שעי"ז נראה ופ' כצדיק כרשע שיש להם קנין במקומם וגם להם נתנה הארץ זה הוא חולין הוא לך דבאמת באותן הרשעים אין העולם שלהם וכדאיתא ר"פ כיצד מברכין דהוה העולם כהקדש ומועל הנהנה ממנו וכיון שאין העולם שלהם איך יאבד עבורם ונכסי הקדש אינן נכנסים אפי' בכלל עיר הנדחת אשר נאמר כל שללה תקברון וגו' והנה דבר זה עצמה קשה עלינו (בסדר שאנו עוסקים בה) בפ' נח הנאמר בעונש המבול איך החריב ה' את כל העולם עבורם וכי להם שלחנם הארץ וכי לא נברא העולם בשביל אברהם ורמז כרשב"י וחבריו והם ראוים לפטור העולם מן הדין ההיא והרשעים יענשו בעונש פרטי והנראה לי בזה כי עונש המבול לא הי' ע"ד עונש אלא ע"ד שכתב הרמב"ם במורה שהוא מיתת כופר ולא מצד העונש אלא להכביר רשעים מן הארץ ולא יהי' להם שם וזכר בעולם שהם לא היו חוטאים אלא היו כופרים אפיקורסים כמו שסיפר באיוב קפיטל כ"א וכ"ב האומרים לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע וגו' הן לא בידם טובם וגו' והרבה פסוקים כאלה הכל על דור המבול המבאר כי כפרו בה' ר"ל בהשגחתו כי סברו שאין השי"ת משגיח על הארץ שאין זה כבוד לה' ועי"ז כפרו בשכר ועונש והכל הלכו בשרירות לבם והישר בעיניו יעשה וזה פי' הפסוק בפ' בראשית וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וגו' והכוונה כנ"ל שע"י הארץ אמרו כי עבים סתר לו וגו' ומיראת עונש בני אדם הם היו במורדי אור כאמור עליהם באיוב כ"ד לאור יקום נוצח וגו' ובלילה יהי כגנב ועין נואף שמרה נשף וגו' כי יחדו בקר למו צלמות וגו' וא"כ להם רק רע כל היום היום הוא להם לרע ולזה אמר וירא ה' את הארץ והנה נשחתה וגו' ויאמר וגו' קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ והכוונה לאפוקי מדיעותם [שפקרו לומר שעזב ה' את הארץ ואין שכר ועונש כנל"פ] כי מעשיהם באו לפני ועל זה אני משחיתם את הארץ ר"ל אע"ג שהם ארץ וגם שלא יהי' להם. זכר בעולם כלל וכלל ולזה לאחר המבול אחר שהביא נח קרבן והודה בה' ובהשגחתו ונקנה לו העולם כולו ואי אפשר לענוש עולם שאינו שלו ומצינו נער על משרה כמו שפי' הרמב"ן בפ' כי תשא על פסוק ומשרתו יהושע בן נון נער וגו' וא"כ זה אמר השי"ת כמו שבבריאה הי' רצונו בשביל בני עלי' שהמה מעוטים יהי' הרבה בני אדם לשמש את הצדיקים והטובים לפני אלקים וא"כ, אי אפשר לקלל את האדמה בעבור בני אדם שהמה רק משרתים בעולם והעולם אינו שלהם וע"ז אור ולא אוסיף עוד לקלל האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ממשרתי האדם שנבראו רק לשרת וא"כ אי אפשר להכות את כל חי כאשר עשיתי ר"ל שמרמז על סדר בריאת העולם שנברא בשביל הצדיקים ואיך אפשר לחרוב העולם בשביל משרתי העולם ועפ"י האמור באמת למעלה יתמה בעיני כל המעיין כיון שהעולם כולו לא נברא אלא בשביל צדיק איך אפשר שהצדיק נתפס בעון הדור והרי תחת שלש רגזה ארץ תחת שפחה כי תירש גבירתה והנראה לי בזה לבאר ע"ד שאמרה האשה הצרפת לאליהו באת אלי להזכיר את עוני וביאורו עפ"י מאמרם ז"ל מיום שברא השי"ת את עולמי נתאוה להיות לו דירה בתחתונים לחבר העולם התחתון בהעולם העליון כי ה' אחד וגם כל העולמות ברא על האופן זה להיותם אחד מחוברים זה בזה ונפש הצדיק הגדול הוא באמת המעון לשכינה וכמ"ש האלשיך ועשית לי משכן ושכנתי בתוכם דייקא בתוך גופם וכמו שכ' הכוזרי והוא הצינור להשפיע תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ו ו' ובאמת כל זמן שהתחתונים שואבים ממנו ונתחבר להיות אוהל אחד תתאוה השי"ת להניחו בתוכינו ובכל יום ויום נתוסף קדושתי והשפעתו עליו ואם באופן זה אם נתוסף השאיבה מן התחתונים נתחזק הקשר לעולמי עד אבל אם יחלוש השאיבה קדושתו נתוסף אז לא די שאינו נתחזק אלא אדרבה עי"ז יגרום עונש לבני אדם שיש להם צדיק זה בתוכם ואינם מקבלים ממנו ולא ניחא לצדיקים שיענש העולם עבורם וגם כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצה וכו' ועי"ז נתפרד הקשר תה הפי' בגמרא בכתובות ק"ד שאמר בר קפרא על רבינו הקדוש אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה הארון הקודש והוא כנ"ל דאראלים היינו המלאכים ומצוקים היינו התחתונים כמ"ש המהרש"א שם:

ועל אופן הנ"ל נכונים דברי חז"ל ר"ה י"ח דאמרו דשקולה מיתת צדיקים כחרבן בית אלקינו שהצדיקים הם מעון להשראת השכינה וממש ניכר הי' השראת השכינה ורות הקודש על אוריני ורבינו רבן של כל בני הגולה מה"ו משה סופר זצ"ל אב"ד דק"ק פ"ב יע"א אשר נקבע עת ספוד עליו כי נשבה ארון הקודש מי ששמע דברי מוסר ואגדה היוצאים מפיו בקדושה ובטהרה ואלמלא לקחו ה' בעון הדור כאמור בודאי הי' אפשר לו לחיות עוד הרבה שנים וע"ד שכתב הרמב"ם בפ' חלק על אריכת ימים המיועד לנו בביאת גואלנו שהוא ג"כ על דרך הטבע כיון שהעולם יהי' שקט ובטח לא יהי' צרה ויגון והחיות יהי' על מזג שוה ובשמחה ובטוב לבב וזה יאריך ימים והחיות ועד"ז אפשר שכיון הפסוק בפ' ואתחנן ושמרת את חקיו ואת מלותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ינוב לך ולבניך אחריך למען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כל הימים והכוונה כנ"ל שע"י שמירת החקים והמצות בשמחה כאלו כל היום הם חדשים ולכך אמר אשר אנכי מצוך היום תזכה שיטב לך וגו' ועי"ז תאריך ימיך כל הימים אפי' קודם ביאת הגואל ואדמ"ו הגאון הנ"ל ז"ל הכ"מ פ"י על אופן הנ"ל פסוק בתהלים אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך שע"י הדאגה והצער של אנשי דמים נתקצרו ימיהם אבל הצדיקים יבטחו בה' ושרויים בלי דאגה ואין לו דבר שיקצר ימיו ואדרבה כל ימיהם של צדיקים שרויים בשמחה ועד"ז יש לפרש ב"פ בראשית ויתהלך חנוך את אלקים ואיננו כי לקח איתו אלקים כי לשון התפעל של הליכה כתוב במפרשים שהכוונה על הליכה בתענוג וע"ד וישא יעקב רגליו שפי' שנשא לבו רגליו שהלך בשמחה ובנין התפעל הכוונה שפועל על עצמו והולך בשמחה וא"כ עד"ז הי' ראוי שיאריך ימים ואעפ"כ איננו ועכ"ח כי לקח אותי אלקים וזה שאמר ויתהלך חנוך את אלקים שעם ה' ובטחונו עליו ובעבודותו הלך בשמחה ובטוב לבב ואעפ"כ ואיננו כי לקח אותו אלקים ובמורינו ורבינו ז"ל יש לומר עליו מאמר רבב"ח בריש פ' הספינה דאחוי לי' האי ועי' היכי דנשקא ארעא ורקיע בהדדי שקילתא לסילתא ואנחי' בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעית' ולא אשכחיתי' א"ל איכא גנבי הכא א"ל גלגל רקיעא הוא דהדר נטר עד למחר ומשכחת לה והכוונה יש לפרש דאחוי לי' צדיק כזה היכא דנשקא ארעא ורקיעא כנ"ל בשמחה שניהם כאחד מתדבקים כדלעיל אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש וזה אי אפשר אלא ע"י שמחה הבא מכח הבטחון ואני אבטח בך כדלעיל וזה שקל לסילתא ואנחי' בכוותא דרקיעא והשליך על ה' יהבו למען ישמח במעשיו כדאיתא פרק אין עומדין אין מתפללין אלא מתוך שמחה ואדמצליני בעיני' להאי דנשקא ארעא ורקיעא ולא משכיחתא כי נתפרד מורינו זצ"ל בתוך התפילה שהתפללנו עליו וע"ז אמר איכא גנבי הכא מדוע לא עשתה התפילה רושם וא"ל גלגל רקיע הוא דהדר כנ"ל דנצחו אראלים המצוקים (ולפי האמת נראה כוונת המאמר הזה ממש על דרך הנ"ל רק דאחוי לי' מדרגת הנבואה וזה קרי לי' נשית רקיעא וארעא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מיסודי התורה דין א' שאם יש לאיש כל הכנות והמדות יתלבש ברוח הקודש והוא שישים דעתו רק בדברים העליונים ולזה אנח סילתא בכוותא דרקיעא והתפלל ושם א ה' מבטחו וגם שם תחת ידי הנפש גם צורכי גופו גם זה נכלל דאנח סילתא דהיינו פת בכוותא דרקיעא וכאשר רצה במדרגות לא מצא ואמר איכא גנבי הכא מדוע נמנע ממנו הנבואה וא"ל גלגל רקיעא הוא דהדר מעת חרבן דנסתלקה שכינה למעלה פסקה הנבואה נטור עד למחר עד שיבנה בית המקדש ואשכחת לה זה הנלע"ד בכוונת המאמר) אשרי עין ראתה את התלהבותו בתורתו ובעבודתו ממש מאורו ואשו נתחממו הרואים והשומעים עד שגם הם יעבדו את ה' בשמחה:

ועד"ז יש לפרש בב"ב דף ע"ה זקנים שבדור אמרו פני משה כפני החמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה או לה לאותה כלימה דהנה אם אמנם גם אור הלבנה מאיר לארץ ולדרים עלי' מ"מ כל איש בבוא הלילה נחלש תשוקתו לפעול מעשים עד ירדם וישן לא כן פני החמה מלבד שהיא מאירה עוד תתלהב את בני אדם וגורם להם תשוקה לצאת אדם לפעלו ולעבודתו ולהסיר שינה מעיניהם וע"ד אמרו פני משה כפני חמה שהי' מאיר ונתן תשוקה לעבודת השי"ת לא כן אצל יהושע וע"כ אמרו אוי לאותה בושה:

ועד"ז תי' אצל רבינו ז"ל יראתו האירה על עבר פניו ונתמלא הבית כולה מאורו ועתה עולם חשך בעדינו ונהרסו ג' עמודי עולם התורה והעבודה וגמ"ח שכל אלו יחדיו היו צמודים במדרגה שאין למעלה מהם בכל פרטיהם ודקדוקיהם ולמי ראוי לקונן יותר הלא לנו ולבנינו שזכינו בכל שנה לאורו ועתה אבדה כ"י חמדתינו וכמאמר האי ספדנא על ר"ז ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גדלה שעשועים אוי נא אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה כן באמת הצדיק לדורו אבד ואוי לעולם שאבד מנהיגו וכמ"ש פ' השותפין ביום שמת אאע"ה עמדו כל גדולי הדור ואמרו אוי לעולם שאבד מנהיגו ואוי לספינה שאבד כברניטה והכוונה כי ביבשה אם אין מנהיג באמת הוא תקלה ובפשט ארץ רבים שכי' אבל מ"מ אין התקלה גדולה כ"כ אבל בים אם נאבד הקברניטא הוא מקום סכנה גלי ים הומים ומים הזדונים רוצים לעבור ולטרוף הספינה שם הוא מקום סכנה וזה שאמרו על א"א ע"ה שקרא בשם ה' ומאס באלילים ופרסם שמו של השי"ת והי' ניכר כבר לנביא ה' נשיא אלקים אבל כשמת אמרו דאוי לעולם שאבד מנהיגו אבל באמת צריך להיות להם או כספינה ולפי דברי מרן המחבר זצ"ל בס' הזה דים נמשל לתאות האדם אשר כים יהמו והם מים הזדונים יש לפרש גמרא הנ"ל בפשוט דפי שנים ברוחי של אברהם אבינו ע"ה להנהיג בני דורו במוסרי וגם במדיני כי שבילו במים רבים להתערב בין אנשים ולא חי חיי ההתבודדות למען לעשות חיל נפשות רבות כמו שכ' ואת הנפש אשר עשו בחרן וכמאמר רבותינו ז"ל שעשה שלום עם היצה"ר והי' מלמד להועיל אף בהנהגת דרך ארץ למען הכל על מקומו' יבוא בשלו' מלבד שהדריכם בדרך ה' במעלה העולה בית אל ולכן פטירתו ויציאתו מן העולם עשה רושם עלי תבל ונרגש בשני בחינות אלו ולזה ספדו אותו בכפלים על שני בחינות הנ"ל ואמרו אוי לעולם שאבד מנהיגו הא במילי דעלמא ואוי לספינה שאבדה קברניטה הא במילי דשמיא להורות דרך ה' לעמוד על נפשי נגד גלי ים התאוות ושחין מים הזדונים דרכי היצה"ר וכל כת דילי' ה"י או בדרך הזה אוי לעולם שאבד מנהיגו מנהיג כל גופני ונפשי ולהיות כי יש מנהיג אשר ידע דרכי ההנהגה איך להתנהג אולם הוא רך הלבב לעת מצוא אויבים המתקוממים עליו ועל מעשיו להשחית ולבלע ואין יש רוח בו לעמוד בקשני המלחמה להשבית אויב ומתנקם לא כן אותו צדיק אאע"ה כי הוא ככפיר בטוח ולא חת מפני כל בין בעניני הנפש להתחזק בס' אלקיו כנגד כל העולם אשר היו במורדי אור ה' עובדי ע"ז בין בעניני גוף להיות גביר חיל אף איש מלחמה כאשר מלחמת ארבעה מלכים יוכיח ועל זאת ספדו והלילו אוי לספינה שאבדה קברניטה מלשונו ברוח סערה וגלי קמים ומתקוממים] וכן בימנו מי יקום לנו עם מרעים האפקורסית מתרבה בישראל והתורה אתמעטת:

ועד"ז יש לפרש במלכים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים והכוונה כנ"ל דרכב ופרשים הוא למלחמה וכאן הוא כינוי נגד עוברי רצונו כידוע ממעשה אליהו שהי' מקנא קנאת ה' צבאות נגד עובדי הבעל וזה אמר שהוא אבי אבי אב בחכמה אב בעבודה והוא רכב ישראל שהוא יקום עם מרעים ולא ראהו עוד ר"ל שלא ראה איש שיהי' במדרגה שלו ע"כ ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ועד"ז שפיר אמרו במדרש איכה קשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן בית אלקינו דבעת החרבן נשארו ת"ח אבל עתה בדור יתום גם צדיקים נסתלקו וצרה אחת מעוררת אחרת ששניהם מענין אחד שאין עדיין זמן מרובה אשר נסתלקו כמה גאוני זמנינו הרב הגאון נשיא ישראל בעל המחבר ס' תקלין חדתין וס' פאת השלחן בארץ הצבי מהו' ישראל ז"ל והרב הגאון מה"ו יעקב ארנשטיין אב"ד דק"ק לעמבערג בעל המחבר ס' ישועות יעקב והנה הצדיק טוב לכל דורו כמו שאמרו הצדיק אבד לדורו אבד אבל שם במקום שבתו שראו את תפארת הוד תורתו ועבודתו שם השבר בכפלים וזה שאמרו על ר"ז ארץ שנער הרה וילדה וארץ צבי גידלה שעשועים ר"ל שכל ארץ ישראל הי' להם חלק שנתגדל הולך ומעלה כי זכות הרבים תלוי בו ואוי לה אמרה רקח העיר שמת שם כי אבדה כלי חמדתה שהיא הי' כלי לחמוד יפיה של התורה וכל שמוסיפין לשמוע ממנו רוצים לשמוע עוד נאבד ממנה ואיתא במדרש איכה הנ"ל דבמכות כתיב והפלא ה' וגו' ובחרבן בהמ"ק ותרד פלאים וגו' אבל כאן נאמר הפלא ופלא וגו' והכוונה לפי האמור דצדיקין הן כלבב כלל ישראל שהם הנותנין מקור החיים והחמימות לתורת ה' ועבודתו והם כמקור אשר מהם ישאבין העדרים מים חיים ולכך אמר ה' בישעי' כ"ט יען ניגש העם הזה ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני ותהי' יראתם יראת אנשים מלומדה ולכך העונש מדה במדה רחמנא ליצלן סילוק צדיקין שהם לבם של ישראל ועל זה כיון הנביא ישעי' נ"ז הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק והכוונה לפי הנ"ל שהצדיק נאבד לדורו ואין איש שם על לב שזה הוא השביל שלבם רחק מ"ה ועי"ז אנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף ר"ל שאין מבינים שהעולם רע שהלב רק רע וזה אינו יודע כי אם ה' וע"כ תנו לבבכם ושובו אל ה' אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו אמר רמי' דהכוונה יש לומר אם אמנם אנו מחוייבים לבכות ולהתאונן על מיתת הצדיקי' ולכך מיתת הצדיקים נו"א נסמכה אצל פ' יהכ"פ לומר מה יה"כ מכפר אף מיתת הצדיקים מכפר שהם שקולים נגד הרבה מישראל ומה יה"כ בעי' תשובה ה"נ מיתת צדיקים מי יודע ישוב וניחם אולי גרם מיתתם וכשמוע המידות טובות שהי' לצדיקים אלה יקבל על עצמו וילך בדרכיהם ואז הצדיקים גם לאחר מותם אינו עומד אלא הולך ממדרגה למדרגה וזה שאמר אל תבכו למת וגו' ר"ל בלי שתתפעלו להיטב דרכיכם בכו בכו להולך שתבכו על אופן שתזכו אותי ותעשו אותו הולך וגם לעצמיכם הולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתי על כן יהי' מעשיו כאלו הוא קיים ות"ח שמת הכל כקרוביו הכל חולצין עליו והכל קורעין עליו יכל המתעצל בהספידו של ת"ח ראוי לקוברו בחיים כדאי' פ' האורג והטעם יש לפרש ע"פ המדרש פ' ויחי ויקרבו ימי ישראל למות א"ל הקב"ה חייך שאין אתה מת אלא נטמן אתה ויקרבו ימי וגו' היום קובל עליך והכוונה כנ"ל שאין הצדיק מת לעצמו וכמו שאמרו משל למרגליות כל מקום שהיא מרגליות שמה רק שהוא נטמן מבני דורו וא"כ הוא כאלו נקבר בחיים שבמותו נקרא חי וכיון שהוא נטמן רק מבני דורו ולו אין מות א"כ ראוי להדור שיספדו עליו ואם מתעצלים ראוי מדה כנגד מדה שיקבר הוא בחיים כיון שאינו מאמין שהצדיק הוא כאלו נקבר בחיים:

ועפ"י האמור נראה לפרש המאמר שהתלנו דהנה הצדיקים הגדולים שכל העולם כולו הוא קנין שלו והאחרים רק לשמשו אין צריך לאות קצת שהרי אין העולם של עוברי רצינו אימתי צריכין אנו לקשת כשאין ראוי לו להכריע העולם כולו ורק הקב"ה זוכר הצדיקים שיהי' והם המאירים עולם מתוך הענן ולכך אמרו במדרש את קשתי נתתי בענן דמות שהיא מוקש לי דהיינו הצדיקים והת"ח שהוא ביקש להשי"ת והם המקיימים העולם והשי"ת נתן הקשת בענן וזוכר בריתו בינו ובין הארץ ולכך כשקראו לריב"ל פנו מקום לבר לואי להורות כי המקוה שלו והוא המקיים העולם א"ל אם נראה קשת בימיו כיון שבכה"ג לא צריך וכשאמר לו שנראה, בימיו אמר אין אתה בר לואי שלך אין צריך לאות כי אתה יסוד עולם ומקיימו והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפי ולא יעיר כל חמתו ובלע המות לנצח במהרה בימינו אמן:

ויקבור אותו בני בארץ מואב מול בית פעור וכו' איתא במס' סוטה סוף פ"ק אר"ב סימן בתוך סימן ואפ"ה ולא ידע איש את קבורתי וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גיסטרא של פעור הראוני היכן משה קבור עודו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה נחלקו לשתי כיתות אותם העומדים למעלה נדמה להם למטה ואותן העומדין למטה נדמה להם למעלה לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה וכו' יצריך ביאור מה הי' ברצון מלכות הרשעה לידע מקום קבורתו והנראה בעזה"י אחת מאמונתינו האמיתיות שתורתנו ואמונתנו הוא נצחיית ולא נשתנה ולא תשתנה ואפי' כל הרוחות שבעולם באים אינם מזיזים אותם ממקומם כנאמר וע"י הנביא ישעי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקים אתך למשפט תרשעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי ופי' האברבנאל שעל ב' אופנים באו עלינו יש שעמדו עלינו להרוג ולאבד ולעקור תורתנו בגזירות ושמדות ויש שעמדו עלינו ע"י פתויים ונגד שניהם הבטיח ה' לנו שלא יועיל להם (אמנם זה נגד שונאים הנראים אבל יותר מסוכנים הצבועים והיראים תומה ותוכם טומאה אשר פיהם שלום ידבר ובתיכם ישים ארבו) וכבר מעיד הנסיון שכמה פעמים עמדו לחתור חתירה תחת התורה והאמונה כדי להפיל ולקבור אותה בעפר לפעמים ע"י מעלה שמגביהין ישראל ועי"ז רוצים למשוך את התורה והאמונה כשיר לטבח יובל פ"ד וישמן ישורון ויבעט וגו' או ע"י מצור ומצוק שעי"ז רוצים להביא את ישראל לידי חוסר אמונה ובכל זה תעיר לנו הנסיון שלא הועילו במעשיהם ותורתנו ואמונתנו הקדושה הוא עומדת דקיים לעד לא נתיישנה מרוב שני' יותר מג' אלפי שנה כמו שהראה הקב"ה מיד ע"י שליח התורה משה רבינו לא כהתה עינו ולא נס ליחו (ואמרו במדרש גדול הנאמר במשה ממה שנאמר ביצחק שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות) ומיתתו לא הי' העדר כוחות וליחות אלא מיתת נשיקה שנתעלה עד שנתחבר נשמתו למקורה וכמאן דאמר לא מת משה אלא עדיין עומד ומשמש ולא תפסק תורתו ואמונתו וזה הראה הקב"ה בזה שלא ידע איש את קבורתו לאות שאי אפשר לקבור את התורה שנתנה ע"י וע"ז המליצו חז"ל שכבר היתה מלכות הרשעה שלחה עבור זה עמדו למעלה וסברו שע"י מעלה והרמה לישראל ימצא לקבורת תורת משה או ת"ח שנקראים בשם משה שפיר גמיר סברו שוב למטה וכשעמדו למטה להכניע ישראל ולהורידן גם זה לא הצליחה וסברו שוב אדרבה שהוא למעלה לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו דהיינו שזה אות שיקויים כל מה שנאמר ולא ישתנה [וע"ד מרן זצ"ל יש לפרש דברי מרע"ה בשילוח המרגלים בפ' שלח באומרו ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים כי הוא שאלה ודרישה על תכונת נפשם ומידתם כנגד שונאיהם איך הוא האם מראים שנאתם ונפרדים ומסוגרים מהם כיושבי מבצרים בל קרוב אליהם בכל ענינים או הם מדוברי שלו' עם ריעיהם ורעה בלבבם ר"ל וזה הוא מה הערים הוא מלשון שונאים כמו תהלים קל"ט נשוא לשוא עריך מה הנה כלומר באיזה אופן מחנהים בשנאתם הבמחנים כלומר שמתערבים עם שונאיהם וחימה מבדלת ומחיצה מפסקת אין ביניהם ואך בקרבם ישימו ארבם או במבצרים להיפוך כנ"ל. ולזה נתעוררתי ע"י ספר הקודוש זאת זכרון.] (והנה זה היום זי"ן אדר יום מיתת משה ראוי לנו להרהיב עוז לעלות ולחזק ולאמץ את התורה) והנה אבותינו שחיו בעת שהי' גזירות ושמדות ואפ"ה עמדו בנפשם וסבלו כל היסורין וענויים ונתנו כל אשר להם בעד תורתנו הקדושה תורה צוה לנו משה וכל צו מיד ולדורות מורשה לקהלת יעקב ואל תיקרי מורשה אמרו חז"ל אלא מאורשה שקדשו התורה בקדושת השם יתברך בדמים ובנפשם כדי להנחיל לבניהם אחריהם (ואיך לא ניבוש בפני אבותינו) א"כ ק"ו אנו שאנו חיים בדור שרשות לכל אדם ניתנה לקיים דתו וכ"ש עתה שגם כבוד זה נעשה לישראל שניתן להם שיוי זכיות איך ראוי לנו להחזיק בתורת ה' ולהחזיק תודה להמלך ולהשרים עבור המעשה הטוב ולאהוב את כל שרי' ולאשר חוקי המדינה להראות לעמים ושרים את יופי ישראל כי ראוים הם לכך ולא יהי' הדבר סיבה חלילה שיבעטו ישראל ולא יחזיקו בתורה שהנחילו לנו ויהי' זה לנו לאות על קיום נבואת ישעי' ס"א וראו גוים צדקך וכל מלכים כבידך וגו' והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף א"ו וגו' ורק בדרך זה נוכל לשמוח בזה אם נכיר שהוא מאת ה' ודהע"ה אמר זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ואמרו במדרש אמר ר' אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם בהקב"ה אם ביום בא שלמה ופי' נגילה ונשמחה בך בך בתורתך בך ישועתך שלולי שאנו מאמינים שה' עשה זאת איך נוכל לשמות שהרי לפ"ז בא נסיון חדש לנו וא"כ בני עם ה' התחזקו והתאמצו לעבוד ה' ולעמוד בפרץ ולעשות כאשר צוה ה' לנו שרשעים גברו בארץ וזה עצמו ראוי שתתן לנו עוז וגבורה ולהשכיל לעשות עת לעשות כי הפרו תורתיך והקב"ה הספיד משה מי יקום לי עם מרעים שהי' משה עומד ואמר מי לה' אלי שצריך לאסוף נגדם ולהראות שרק ה' מחשבתו. וממילא עברו ושובו אפי' איש באחיו והביאור על אופן הנ"ל נראה בתפילת בראשית קרא לן הקרא לאור יום ואור הצלחה נקרא ג"כ אור וכן יום וכ"ש אם ההצלחה קשורה עם אור הדעת והשכל כאשר הוא בנידון הנ"ל שנותן לישראל שיווי הזכיות של אזרחי הארץ שהדיעה הזאת שראוי ליתן לכל אדם שנושא בעול הארץ גם הזכות המדינה בשוה מבלי הבדל דת נתפשט בכל המדינות ורואים העמים החמס שנעשה לישראל בימים שעברו ומודים כן בפיהם ולפי הנראה לי היא ניצוץ מן אור המיועד לישראל בבוא גואל צדק לנו שיראו גוים בכבוד ישראל ושעשו להם שלא כדין כמו שניבא ישעי' ב"פ אז ישכיל וירום עבדי רם ונישא וגבה מאוד וניצוץ הדעת ההיא מאור חדש אשר על ציון תאיר שיכירו את האמת והצדק שתורת ה' שלנו היא אמיתית ויאמרו כי מציון תצא תורה ואז ראוי לשמוח בו לא מצד עצמו אלא מצד היעוד של הנביאים כמו שאמר ישעי' וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך ושזה לנו האות על הגאולה שלימה שקרובה לבוא במהרה בימינו וע"י זה יש ב' כתות בני אדם יש ששמחים בחירות שניתן להם וסודרים וחושבין רק את אשר לפניהם אשר הוקל משאם ונתעלה כבודם ויש ששמחים שסוברים שזה אות על העתיד והראי' שכן ראוי להיות שאם רק ישמח בהוה לפנים ואינו בוחן על העתיד הלא כבר צוה שלמה המלך ע"ז דהבל הבלים ויש עושר שמיר לבעליו לרעתו ויש אשר נתן לו אלקים עושר ונכסים ולא השליטו להנות ממנו וכיוצא בזה וזה שאמר במדרש הנ"ל דפשטא דקרא דזה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אינו מבואר אם הכוונה בהצלחת היום שלפניו כלשון זה דמשמע על מה שלפניו או הפי' דזה שלפנינו הוא אות או ניצוץ מהיום אשר עשה ה' מימות עולם ואז השמחה אינו ביום כיון שהבל ואינו חשוב בעינינו עניני עוה"ז אלא בהשי"ת וע"ז אמר שבא שלמה ופרשו שהוא העיר כן בכמה מקומות בספרו קהלת שאין לשמוח בשמחה שאינה של מצוה וכמו שאמר ולשמחה מה זו עושה וכמו דמתרץ בשבת פ' במה מדליקין אלא הכוונה נגילה ונשמחה בך ובתורתך שכבר יעדת זאת ובישועתך שהישיעה של עתה הוא אות על ישועה אמיתית ואור חדש אשר על ציון תאיר והיא דוגמת עלות השחר ועל כל פנים עלינו לפאר ולרומם את כבוד המלך דמדינת אונגארן ואת יושבי על מדין הרוזנים דאם הקיאה מניסטעריום ואת כבוד לאנדטאגס רעפרעזענטאטנען שמעשה הזה הוא להם לכבוד ולתפארת ומראה את יושר לבבם ומגלגלין זכות ע"י ולנו להודות ולהלל את כל שרי המדינה על זאת ואנו מחוייבים ג"כ לגלות נגד כל שאנו אוהבים את המלך ושרי וחוקי המדינה ולהשתדל בכל עוז לעשות הטוב והישר שיראו כל עעי הארץ כי טוב עשו וה' אתנו ולקיים נגילה ונשמחה בך בכ"ב אותיות ע"ד שדרשו חז"ל הא"ב אלף בינה גמול דלים כי זה מורשה לנו מאבותינו שלשה מידות גב"ר וזה לומד לנו שמו של הקב"ה שהוא ה"א וי"ו והלכת בדרכיו כתיב ודרשו חז"ל מה הוא חנון וגו' ומה למד תורה לנו וכו' אף אנו נלך בדרכיו וכמו שדרשו ז' ח' שהוא זן וחן טוב וישר לך ונותן לך בכבוד כאילו אתה קניתה לך זאת והיינו כתר לעוה"ב יתנו לך אף אתה בעצמך תפשוט ידך לדלים כי היכא דפשוטה רגל הגימל להדי דלית והדלית מהדר אפי' מגימל ליתן לו בצינעא ובכבוד וחז"ל אמרו תורה תחילתה גמ"ח וסופה גמ"ח ר"ל דנתינת התורה עצמה שירד ה' בכבודו הגדול על הר סיני ללמד לעמו תורה ומצות שהם טוב לנו בעוה"ז שראה ה' שהאדם חלוש בטבעו ולואה בשכלו להכיר בעצמו הטוב והישר וחמל ה' על האדם לחיותנו כיום הזה ע"י תורה ומצות ותורת חסד על לשונו והיינו תחילתו גמ"ח מכח החולשה וחולי נפש הלביש לערומים בכתנות עור בעי"ן וכתנות אור באל"ף שהתורה עצמה שהיא האור שכתובה לפניו באש שחורה ע"ג אש לבנה הלביש בתואר גשמי שהוא דוגמת כתנות עור כדי שנוכל להשיג זאת לכסות ערומיהם ואין גמ"ח למעלה ממנו ומיהו התכלית וסוף התורה והמצות לזכות על ידם לעוה"ב ועין לא ראתה אלקים זולתך וגו' ולזאת סופה גמ"ח ויקבור אותו בגיא וגו' מול בית פעור לכפר על עון פעור שהשי"ת חושב לאדם כל מעשה הטוב שעשה ואילו הי' חי עד השתא כך הי' עושה והאדם שמצטער שאינו חי יותר שלא ימות ויחי' לספר מעשה ה' נחשב לו כאלו עודנו עומד ומשמש לפניו כמו שמבואר בגמרא ספ"ק דסוטה כל התפילות שעשה משה רבינו כד' שיתקיים בחיים ויוכל לעבוד ה' ולכך מחשבה זו הקב"ה מצרפה למעשה וכאילו עדיין עומד ומשמש לפניו וכמו שדרשו חז"ל שמשה רבינו לא מת מדכתיב וימת שם משה עבד ה' שעדיין עומד ומשמש בזה שהראה לו הקב"ה את כל הדורות עד היום האחרון וגלי הים שיעלו בדור האחרון ושטוף אמונת ה' בפתוי' האפקורסים והמסיתים שהם רבים בדור האחרון ולכך קרי לי' ליום האחרון לים האחרון ועל כולם ציער משה והי' חושק אם הי' הוא שם בעת ההיא לחזק ישראל באמונת ה' ולהקים ברכים כושלת וזו המחשבה צירף הקב"ה לו למעשה והיינו דרמז בוימת שם במאי שהי' רוצה להיות שם בזה עדיין עומד ומשמש וחז"ל אמרו שקברו של משה לכך הוא מול בית פעור שבכל שנה בעת שחטאו ישראל מקטרגין עליהם מבית פעור וכשהי' משה שקעו בארץ וכשמת קברו מכפר:

ונראה דהנה העבירה עצמה ראוי לעורר לנו לשמור מן החטא ולהעמיד נגד הפנים חולשת האדם בפרט מעשה של בית פעור חלילה הי' ישראל עע"ז או בועלי נכריות אלא ע"י התקרבות עמהם וע"י קירוב באו לידי זנות ומזונות באו לעע"ז שחמורה מכל עבירות אשר ירעד כל האדם בשומו נגד עיניו את מעשה הרע ההוא וחולשת האדם ואיך אל יאמין בעצמו שאלמלא ראו כזאת לא הי' אדם מאמין שחולשת האדם כך היא שיהי' חשש שיבואו לידי עבירות חמורות כאלו ואפ"ה כך הי' זה יהי' למוסר וללימוד איך כל אדם צריך שמירה וזה שאמר משה רבינו בפ' ואתחנן ונשב בגיא מול בית פעור ורמז בזה איך נפלנו מאיגרא רמא לגיא עמיקתא עול בית פעור ולזאת ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים וגו' למען תחיו וגומר לא תוסיפו ולא תגרעו וגו' והביא ראי' עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור השמידו ה' וגו' ואתם הדבקים בה' וגו' שלא לילך ממנו בשום נדנוד עבירה בשום פסיעה אז חיים כולכם היום וגו' עכ"פ למד משה רבינו מן מעשה העבירה התעוררת ללכת בדרך הטוב ולשקוע העבירה עמוק עמוק וכיון שהרע גורם לטוב זה הוא הגורם הכפרה וזה שכינו חז"ל ששקעו בארץ עד חוטמו אפי' ריח עבירה ילמדו לרחק ממנה ובזה עצמו ניחם משה על מיתתו אולי משום אל תאמין בעצמך לא שמע ה' בקול תפילתו שהרי משה רבינו הי' עניו מכל אדם ותלה זה בעצמו בחשש ההוא:

ואפשר שחז"ל כינו זה שמה שדרשו חז"ל ויקבור אותו בגיא שהוא קבר את עצמו היינו שהוא עצמו הסכים למיתתו והיינו עי' גיא בית פעור אם הוא שמגין ומכפר על עון בית פעור כדלעיל וא"ש ואין לך גמ"ח יותר ממנו שסיבב הקב"ה שיהי' משה מת ברצון ובנפש חפיצה:

וכ"ש כפי הדרש שהשי"ת קבר אותו ולא הניח לשום אדם לקבור אותו שלא יראה אדם בזיונו של משה רבינו מת מוטל ולהטיל עליו עפר אלא נקבר בהשגחה פרטית מהשי"ת אע"ג שהי' המעשה ההוא אפשר ע"י אחר אפ"ה סיבב הקב"ה זאת במאמרו בלי אמצעי וזה אפשר שכינו חז"ל סופו של ד"ת דהיינו ע"י התורה אדם זוכה להשגחת השי"ת ועין ה' על יראיו ואני לדודי ודודי לי לא בלבד מה שאי אפשר ע"י הטבע אלא אפי' מה שאפשר ע"י אחרים ע"י הטבע הקב"ה עושה לצדיק שעושה הכל למען הי"ת כך כל מעשיו וכל צרכיו נעשו בהשגחה של השי"ת וזה סופו של תוכה שהוא גמ"ח וע"ז אמרו חז"ל והלכת בדרכיו מה הוא מלביש ערומים אפי' הי' אפשר ע"י אחרים אף אתה וגו' תעשה כן ותקדים עצמך לדבר מצוה:

ועפ"י האמור שמשה רבינו התעורר ישראל ע"י הרע לטוב מובן מה שאמרו חז"ל שהקב"ה הספיד עליו מי יקום לי עם מרעים וגו' היינו כנ"ל ע"י מרעים יקים ישראל לי וגו' וגם שעי"ז נתפשר הקצף ונתכפר דהיינו מה שאמרו עליו מי כהחכם יודע פשר דבר שע"י נתפשר החטא כדלעיל ואידך אמר וימת שם משה עבד ה' שהיינו שגם במיתתו עבד ה' שע"י זה הי' כפרה לישראל ושקיבל על עצמו המיתה כדלעיל ולדעת המדרש שקבורתו של משה הי' כדי שיזכו ישראל על ידו לתחיית המתים יש ליישב מה שאמרו חז"ל שמיתתו הי' בחלקו של ראובן וקבורתו היתה בחלקו של גד וגו' דמיתתו היתה מיתת נשיקה שנתעלה בהשגתו וראה בינה והיינו ראו בן וגם על שם שנקרא ראובן כי עתה יאהבני אישי וגו' אבל הקבורה הי' בחלקו של גד שהיו גיבורים ועברו לפני ישראל להביאם לא"י וע"ז נאמר לפי הפשוט ויתא ראשי עם וגו' ולכך ג"כ נקבר שם משה בחלק הזה להביא ראשי עם והי' זה סופו גמ"ח ועוד אמרו חז"ל במעלות גע"ח שדרשו חז"ל והודעת להם את הדרך זו גמ"ח אשר ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה דהיינו התורה הוא נקרא דרך שתוליך את האדם בדרך הטוב הידוע ר"ל אפי' מה שהי' אדם יכול להבין מעצמו דהיינו מצות שכליות תודיע אותם להם וזו עצמה גמ"ח שהקב"ה מלמד לנו אפי' מה שהי' אדם יכול לידע כדי שילכו בה שהאדם נתעוור מן תאוה שלו או מן הממון שצריך ליתן עבור הטוב ולהאיר עיניו צוה ה' גם מצות אלו והיינו ביקור חולים שעי"ז נעשה רפואה אמנם הפסוק לא יפרש לומר שלכך מודיע גם מצות שכליות כדי לרפאות האדם מחולי הנפש התורה חסה על כבוד הבריות ולכך נתנה התורה טעם אחר לפרש מצות שכליות כדי שידע האדם הדרך האמצעי וכמו שהאריך בס' העקרים אם אמנם שהשכל גוזר ליתן צדקה ולהחזיק לומדי תורה אבל מי יודע השיעור המצומצם שראוי ונכון ליתן לזאת נתנה התורה השיעור אחד מעשר או עשר תעשר ב' מעשרות דהיינו אחד מחמשה והמבזבז אל יבזבז יותר ובזה שקבעה התורה השיעור כסתה על קלון האדם וכמו שאמרו חז"ל שלכך צותה התורה מי שבנה בית או לא חילל שדה שישוב משדה המלחמה לכסות על הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ה"נ בזה כיסה התורה שלא יפורסם קלון האדם שאפי' במצות שכליות יתעוור וזה כעין קבורת המת לכסות על קלונו שלא יתבזה בין החיים והיינו דהמליצו חז"ל בה משמע דהעיקר שיודיע להם הדרך הידוע בשכליות הוא כדי שידעו הדרך האמצעי הוא רק לכסות קלון והיינו בה זה קבורת מתים שלא יראה חולשת האדם וא"ש היטב וזה תלמד לנו גודל מעלת גמ"ח ואיך שיתן בסתר שלא יתבזה ויתבייש המקבל גדולים מעשה אלקינו ועליהם שפיר המליצו חז"ל והלכת בדרכיו מה הוא וגו' [ויש לכוין דברים אלה בפסוק תהלים ע"ב כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו והזכיר הכתוב שני כתות מבני אדם העניים כת אחד המפורסמים ומפורש יוצא מפיהם לאמור הב הב וזהו אביון משוע וכת השני הם אשר מסוה הבושה על פניהם והם באתכסיא ומהם גם נדיבים אשר מטה ידם וזה הכת נכלל במלת ועני וגם את זה יציל שלמה הע"ה מעניו בחכמה ע"י מתן בסתר ואיש לא ידעה והיינו ואין לו כלומר רק עזרה יש לו אך עוזר אין לו כי ע"י הסתרו והעלמו לא נודע מי הוא והבן]:

ולזאת אחינו בני ישראל עלינו לעשות גמ"ח ולילך בדרך טובים את המעשה אשר יעשון דרשו חז"ל לפנים משורת הדין ולהחזיק טובה למלכנו ולרוזנים ולהעומדים בראשי המתייעצים ולכל השרים ולעשות הטוב והישר כאשר אנו מצווים מהשי"ת דרשו את שלום העיר וגו' לא מצד שהוא מצות ה' ולהיות שלום בינינו כמו שלמדו השי"ת בלבישת הכה"ג שיהיו על לבו כל שבטי ישראל אע"ג שהם במראות משונות זו מזו כולם בני ישראל. ואבנים טובות ויקרות משובצים זהב הנה ועלינו להתפלל בשלום המלכות ולהיות לנו לאות את החפשי והיכר הצדק שאור חדש על ציון יאיר במהרה ונקיים ליהודים היתה אורה זו תורה שהאינו שכל זה בא להם בזכות התורה ועשיית המצות וע"ז אמרו ליהודים היתה אורה זו תורה ועי"ז שמחה וששון זו מילה ויקר זו תפילין ויהי נועם ה' עלינו ובל"ג בבי"א:

איתא בגמרא ב"מ דף פ"ו רבה בר נחמני נייח נפשי' נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקי אביי ורבא וכולא רבנן לעסוקי בי' לא הוי ידעי דוכתי' אזלי לאגמא חזו ציפרי דמטללא וקיימו אמרי שמע מיני' התם הוא עיי"ש וגוף המאמר פרשנו במקום אחר. והנה גם עתה קול חו"ב במקהלות בני ישראל רבה דעמי' בר נחמני הגאון מוה' מנחם אב"ד דקהל אונגוואר נתבקש בישיבה של מעלה אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה הע"ה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו כמו שאמר ר' יוחנן בברכות י"ז כד הוי סיים ספר איוב המברר השגחה של השי"ת וששכל האדם לואה וקצר להבין ולהשיג דרכי ה' בחייו ולזה סוף וטוב לו המות כשם שטוב לבהמה השחיטה ואדרבה הכל למיתה הם עומדים לחזות בנועם ה' ואשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה היינו שגדל הוא בעצמו בתורה ומתעמל עם אחרים ג"כ בתורה וזה מעלת האדם יותר ממלאכי השרת ועושה נחת רוח ליוצרו (שטוב לו שנברא כמו שפירשו ברוך אתה בבואך לעולם ברוך אתה בצאתך מן העולם בלא חטא) או הכוונה שעושה זה לשם שמים בתמימות לעשות רצון ה' אע"ג שהוא מבין שהוא טוב אינו עושה זה בשביל שמבין כן אלא כאשר צוה ה' וזה נחת רוח ליוצרו והיינו בדברים שבין אדם למקום וגם בדברים שבין אדם לחבירו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם דהיינו שהנהיג מנהג הטוב בעולם וע"ד שפי' הרמב"ם בפי' המשנה ריש פיאה בדברים שאוכל פירות בעוה"ז דהיינו הפירות מה שלמדו אחרים ממנו ועליו אמר הכתוב טוב שם משמן הטוב דהיינו המעשה שנעשה ע"י שמו הוא חשוב יותר משמן הטוב שיש לו ריח רק בהיות כאן משא"כ שמו הטוב נשאר ויום המות טוב לו מיום הולדו שאינו העדר שגם אחר מותו נשארו מעשיו בכאן וזיכה רבים ואין חטא בא על ידו ואדרבה נתרבו זכיותו ונסע לעולם המנוחה אבל אוי ואבוי להנשארים הצדיק אבד לדורו אבד לא לקהילתו ולא לגבולו ולא למחוזו אלא לכל דורו אבד הוא האיר בתורתו לבחורים מקצה לקצה והרביץ תורה בישראל וצדקתו ותמימות כאור נוגה והשי"ת אמר כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וגו' ולזאת אין להספיד מקו' מבלימקום אצל הצדיק אמנם אע"ג דבכלל אמרו הצדיק אבד מ"מ יש דברים פרטים אשר בזמן שהצדיק בעיר נתעלה מקומו והאדם מכבד את מקומו ומעלה אותם בג' דברים א' בהנהגות ו ומנהגים ישרים וטובים ה"ב הוא המגין על החלש מיד גיבור עושה משפט יתום ואלמנה ומשגיח עליהם והג' משגיח על נערי וקטני בני ישראל וכעין שאמרו בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה ליתן כח ומלכות לרחם נדכאים והוא זיווה במנהגים טובים וישרים שמאיר ומחשיב החלש כאלו נותן לו כח ודם הנותן זיו פניו והוא הדרה שזה הידור שהדור הבא יהי' מהודר וטוב וכרל ציפורים עפות על עירו יגן דהחלושים והנרדפים כמשלו לציפור עי' בכנף רננים בשיר של ציפור וזה אפשר לרמז במאמר הנ"ל כשנפל פתקא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה לא הוי ידעי רבנן וכתי' לוה בדוכתי' נפל פתקא דווקא הלא כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' וניהו שהם הקרובים ואליהם החיוב לעסוקי בי' מ"מ הפתקא כוללת גם ההספד כנראה שם מסוף המאמר וזה שייך גם לאחרים אמנם כד הלכו לאגמא וחזו הני צפרי דמטללי וקיימי אמרי התם הוא והיינו דוכתי' שמצד חסרון הזה שע"י מיתתו נוטל מן העיר הודה וזיווה והדרה שהוא נמשר לצפור שגם המנהגים הם כציפורים החלושים וצריכין הגנה לבל ידח מהם נידח וזה דוכתי' דההספד הגדול שאמרו שם ג' ימים לבכי נגד הנך ג' הנ"ל ועוד ד' להשלים לשבעה דהיינו מצד מה שכולל כל הדור והעולם הנברא בשבעה ימים [ובכלל דברי מרן זצלה"ה טמון ונרמז ג"כ כוונה הפשוטה הלזו דצפרים נמשלו על דלת העם בני אדם הפשוטים והחלושים באמונתם ויראתם אשר כצפור הנודד כן נודדים ולא באו לכלל ישוב להתיישב בתוכה ויראה, והנה איש כזה גאון וצדיק המדובר בהספד הלזה זי"ע אשר הי' מופלג ומפו' לטוב לב לו יתר עז לפעול על פשוטי עם מטבעו הטוב אשר מסייע לצדקתו לקרב ולהתקרב אליהם ובקרבתם לפניו ריח הטוב קולטת ממילא ריח התורה והיראה וילמדו תועים בינה ומפאת זה נרגש מאוד חסרון ואבידת הצדיק כזה לכל העולם והיינו דלא ידעי רבנן דוכתי' לעסוקי' בי' היינו מדרגתו הרמה אשר יש לעסוק בו בהספדו ביותר כיון דחזו הנך צפרי דמטללי וקיימי כלומר שגם הפחותים שבעירו היו מטללים בצלא דמהמנותא צל מצות ומעשים טובים וקיימי היינו שיש להם קיום חזק באמונה ויראה, וגם צפור מצאה בית מושב איתן בתורה ויראה ע"י צדיק שבעיר וע"ז אמרו ש"מ דוכתי' הוא כלומר כח אותו צדיק הוא ובמדרגה זו עסקו להספידו כי גדול כח וזכות המזכה את הרבים וכן יש לפרש ויבאו עד גורן האטד ויספדו שם מספד גדול והיינו כי בחינת יעקב אע"ה הי' בחינת מרע"ה להיות ממוצע שוה לכל נפש ולכן הי' יכול' לעשות גם מאטד גורן ויספדו שם מספד גדול כי הוא דבר הנצרך לרבים לעשות חיל ועיי' לקמן בדברי מרן זצלה"ה:]

ועתה רבותי גם על קהילתי החיוב ההספד בכפלים על הגאון' הצדיק הנ"ל אחד מצד הכלל כמו שדרשו חז"ל שפתח האי ספדנא על ר' סימון והחכמה מאין תמצא וגו' ות"ח שמת מי יביא לנו תמורתו והשנית מצד הפרט שהי' רב הגאון הנ"ל כמה שנים רב בקהילתנו ותיקן כמה דברים וגו' וחייבים בכבודו ולקבוע וכו' והנה אם אלישע הנביא הי' מצעק על סילוק אלי' הנביא במלכים אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ותרגם יונתן דטב להון לישראל מרכב ופרשים בצלותי' ובעותי' ואם הי' החיוב לעולם להספיד על חכם וגדול שמת וקשה סילוקן של צדיקים וכו' שאור התורה נחלשת ע"י סילוקו וחמימתו והתשוקה לפעול המצות ברוב עוז ובכח כדרך החמה נחלש במיתתן ואם הי' צריך לזה בכל עת כ"ש כעת שרשעים מתגברין ונחלש החמימות והשתדלות בתורה במעשים טובים ע"י שהורגלו ורואין הרשעים במעשיהם או שומעים והרבה מזיק זה וכמו שפרשתי במקום אחר הקרא צינים פחים בדרך עיקש שע"י העיקש נצטנן הפחים דהיינו החמימות של התורה והמצות ומשו"ת שומר נפשו ירחק מהם ועכשיו צריך נגד זה לכל הפחות מעשה הצדיקים להביא את האדם לעמק השוה וחז"ל המליצו חבל על דאבדין ולא משתכחין על היינו אדם עליון כנאמר נאום הגבר הוקם על והרשעים כלא הי' והיינו שצעקו חבל על דאבדין שאנשים עליונים נאבדו ולא היינו הרשעים שנקראו לא משתכחין ואפשר להמליץ מה שאמרו חז"ל בסוכה פ' הישן שהחמה לוקה על אב"ד שלא נספד כהלכה היינו כמ"ש וכ"ש שאנו בדור שהרשעים מתאמצים לעקור התורה ויחכמו לחתור במחתרת ות"ת ויראי ה' כקוץ בעיניהם ונעשתה התועבה בישראל מה שלא מצינו כמוהו בימי אבותינו מה שרוצים הרשעים לעשות בוחקי הסאכגרס הידועים וצריכים אנו לגדולי הדור החשובים ועד"ז אני מפרש הקרא בסדר ויחי ויבואו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים בעבר הירדן ואמרו במדרש וכי יש גורן לאטד אר"א וכו' שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה כיון שראו כתרו של יוסף התלוי' בארונו של יעקב נטלו כולם כתריהן ותלו בארונו של יעקב וכו' ואמרו חז"ל שהסנהדרין היו יושבין כגורן כדי שיראו זה את זה ויכוונו דבריהם לאמיתה של תורה שהוא קיום העולם ולחם מן השמים שהתורה נקראה לחם לכו לחמי בלחמי ולחם זה לבב אנוש יסעד ואע"ג שהיא הלחם וקיום וגורן העולם צריכה שמירה שלא יבואו שן ורגל חיות רעות אבות המזיקים במקומה וגבולה וכדרך שמשמרין הגורן ומקיפים אותו אטד לשמור ואז יש לאטד צורך ותיקון ושניהם כאחד טובים אבל אם מכנים האטד לגורן ותחת עבד כי ימלוך רגזה ארץ וככה נעשה אז שיעקב אבינו שהי' מקור הברכות ועלו בני ישמעאל ועשו וקטורה למלחמה ורק מכח כתרו של יוסף שהי' תלוי' רק לשמירה ולא לכבודו תלו גם הם כתריהם והחשיבו את הטפל לעיקר ונתקיים השם בעצם גורן האטד ואם כך נתמעט הידיעה וכ"ש אם הוא בעזות פנים צריכין אנו לצדיקים גדולים המאירים עינינו וילחמו מלחמותינו וזה השכילו בני ישראל אז ויוסף ואחיו איך נסתמה עיגיהם וע"ז אמר הקרא ויבואו עד גורן האטד' שהי' האטד גורן וע"י מה שאמרו במדרש כנ"ל שבאו ללחום לולי כתר יוסף ועי"ז ויספדו לו מספד גדול וכבד ועשה אבל שבעת ימים שמלמד שכולל האבדה לכל העולם ויושבי הכנעני שלא הכירו את מעלת יעקב אע"ה גם עתה ולא ידעו שגם להם הי' ראוי להספיד עליו אבל הם נשארו בטעותם ואמרו אבל זה למצרים וגם אנו יש לנו להתאונן איך נפלו גבורים ואבדו כלי מלחמה בתוך המלחמה הצבי ישראל על במותיך חלל אמנם עיקר תכלית ההספד הוא לעורר לתשובה שאולי בחטא הדור ובחטאינו מת הצדיק שלא הי' דורו כדאי לו וכמו שאמר הנביא הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ואם נשים נגד פנינו פני הצדיקים ופני האבות של כל איש ואיש מדורות הראשונים איך עמדו בנסיון ואיך קיימו התורה שנאמרה ואיך בכל עת שעשו הטוב היו ברוכים ומוצלחים ודיוקני של הצדיקים והאבות הם המונעים אותנו מן החטא וכמו שמנעו את יוסף וכנאמר ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית דהיינו מי שאינו איש כאנשי הבית שם בבית דהיינו צורות אביו ואמו ומשם נתקררה דמו:

ותכלית הב' הוא להתאמץ ולהחזיק להשלים החסרון שנחסר לנו ע"י העדר הצדיק וחז"ל אמרו במדרש ביעקב כתיב ויעברו ימי בכיתו ובמשה כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה וגו' אלא יעקב שהי' לו בוכים נאמר ויעברו, משה שלא הי' לו בוכים נאמר ויתמו ונראה הכוונה עפ"י הנ"ל אם התכלית הבכי' רק בשביל החסרון שנעשו לו אז הבחי' רק דבר העובר ולא עשה פעולה אבל אם תכלית הבכי' להתאמץ ולהשלים ולתמם עצמו במה שנחסר לו אז אין הבכי' עוברת אדרבה משלמת אותו וזה שאמר המצרים אם אמנם שהיו בוכים על שנוטל מהם הצדיק שבא להם ברכה בשבילו והי' הבכי' לו היינו עבורי ולכך נאמר ויעברו אבל אצל משה רבינו ע"ה עשו ישראל הבכי' באופן היותר מועיל כדי להתחזק ולהשלים עצמם כנ"ל ולכך כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה שנעשו תמימים, ורבותי עלינו החיוב הזה שיגרום לנו ההספד להתחזק בה' החזיק לומדי תורה ולהרבות תורה כל איש ואיש קבע עיתים לתורה בלילה וגו' להרים קרן התורה היראה ועלינו ללחום מלחמת ה' בכל נפשנו ומאודנו כשם שעשה הצדיק הגאון הנפטר שנלחם זה פעמים ומכספו ומאודו המעט שהי' לו לא מנע ועי"ז יתקיים טוב שם משמן הטוב ויום המות מיום הולדו והוינו דשם הטוב דמי' לריח שמן הטוב שעולה באף כל איש אבל יותר ממנו שריח שעלה באפו אינו עושה שגם האף יתן ריח טוב אבל השם טוב גורם שיעירו גם כוחות גופו ויעשו כיוצא בו ויריחו ועד"ז אמר שמואל לרב שילת אחים לי בהספדא שיתעורר בחמימות להשומעים כי התם קאימנא דהיינו שישתדל להלהיב לבות בני אדם שלא יהי' נחסר לגמרי אלא שיעמדו אחרים תחתיו ויקימו דבריו ועי"ז אם שם הטוב הוא באופן זה ביום המות אז טוב לו מיום הולדו ועי"ז אנו גומלים חסד עם הצדיק הנפטר לגרום זכות על ידו וא"כ כ"ש בצדיק הגאון זצ"ל שבוודאי הכל כקרוביו והוא רבו של אנשי קהילתנו וחייבים בכבודו ובחסד של אמת זה חסד שעושים עם המתים ועל ידיהם וגם נשב בדד ונידום על הארץ ונספיד עליו כראוי וכו':

ונסיים בדבר טוב לפרש בקרא בסדר שלנו וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז וצריך ביאור ונראה בעזה"י אם אמנם הראנו את גודל רעת מעמד הדור אפ"ה רבותי אין עלינו לפחוד אלא עלינו לעשות מה שראוי וה' יושיע וכמו שאמרו חז"ל שיעקב אבינו כשראה כל האלופים אמר מי יוכל לעמוד נגד אלו וכזה מתעורר באדם כמה בלבולים שמבלבלים דעתו מתורה ועבודה היה"ר בהסתה לעניני עוה"ז ובהפחדת מענינים הרשעים הצדיקים ורשע וטוב לו וכיוצא בזה וצריך האדם ליישב דעתו ואם ישים לנגד עיניו איך שמר ה' את עם ישראל ואיך בכל הגזירות ושמדות אנו כאן עם אשר בחר ה' וכן בשם אל לבו אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידי' ליעקב לחק לישראל ברית עולם לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם עתי מספר כמעט וגרים בה ויתהלכו מגוי אל גוי ומלכה אל עם אחר לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו זה דבר אחד המיישב האדם והשני אם משים אל לבו חשיבות העוה"ב שיפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב וגו' אמנם לפעמים היה"ר מתגבר ומעוורו וצריך ליישב עצמו בדברים הנראים בעוה"ז בבחירה הראשונה וזה שאמר שיעקב ביקש ליישב עצמו ופיתוי והסתה ופחד ע"י ישובים מהעוה"ז ע"ז אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים [ע"כ כתיב בקו' מרן המחבר זי"ע והענין נשלם ומבואר כמובן והיינו לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב כלומר רב להם להתיישב ופתוי והסתת היצה"ר ע"י מה שמתוקן להם לעוה"ב וה' הוא נחלתם וטוב לב משתה תמיד ע"י שויתי ה' לנגדי תמיד]:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

וכדי שלא להשאיר הנייר חלק אמרתי לנעוץ סוף התוה"ק בתחלתה ע"ד סלסול התורה סלסלה ותרוממך לכל היד החזקה ולכל מורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים עפ"י המדרש בראשית ברא אלקים הה"ד וענותך תרבני והיינו שמה שלא התחילה התורה בשם אלקים לכתוב אלקים ברא בראשית כי כן נאה וכבוד לשמו הוא מפני ענותנותו ית':

והנה המנהיגים נקראים בשם עינים כמו עיני העדה והיינו לכל היד החזקה זו קבלת התורה ולכל מורא הגדול זו נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא כפירש"י ז"ל ענין אשר עשה משה כלומר את משה לעיני כל ישראל היינו לעינים ומנהיג של כל ישראל הי' מזה הטעם עצמו מטעם המלך העליון ית' שהתחיל בראשית ועל שמרע"ה הי' ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה זכה לכך:

א"י עפ"י מה שכתב רש"י ז"ל ברא אלקים ולא נאמר ברא ה' שבתחלה עלה במחשבתו לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים שיתפה למדה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים עכ"ל, וכבר הקשו המפרשים ז"ל איך שייך שנוי דעת ורצון אצל הקב"ה הלא לא בן אדם הוא ויתנחם ופירשו כי שני בחינות הנ"ל בבריאה באמת יחדיו יכוננו והיינו שעיקר הרצון והוא להיות העולם מתפרנס בזרוע הייינו מדה"ד נשאר אבל הצדיקים ובני עלי':

ושותפת מדת הרחמים עם מדה"ד הוא לסתם בני אדם רוב העולם שלא יכלו להתקיים במדה"ד לבד והיינו שכתב רש"י ז"ל ראה שאין העולם מתקיים היינו רוב העולם בני אדם הפשוטים ובזה יש לפרש מקרא קודש בתהלים קי"ט ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך והוא כלו מקשה כמו שהקשו רבותינו ז"ל ראש דברך אמת ולא סוף דברך אמת' ולדרכנו הנ"ל כולל הקרא קו' רש"י ז"ל ותירוצו כנ"ל והוא מסגי בה לא נאמר ברא ה' ככתוב ביום עשות ה' אלקים וזה שבתחלה רצה לבראו במדה"ד הוא לכאורה קשה הבנה לייחס אל השי"ת דבר וענין שאינו מתקיים דבר נכזב ונפסק היפך האמת אסר לעד תכון ובא הכתוב כמתרץ ואומר ראש דברך אמת היינו לעולם גם ראש דבר ה' תוה"ק שמתחלת בראשית אלקים ולא ה' להורות על הנהגת המדה"ד גם זה הוא אמת ודבר המתקיימת דמה שמצינו ההיפך ששיתף, הקב"ה מדה"ר למדה"ד הוא להעולם כלומר לסתם בני אדם והיינו ולעולם בשביל העולם רוב בני אדם כל משפט צדקך הי' ההתכוללת ושותפת של משפט וצדק שנכלל המשפט והוא מדה"ד עם צדק מדה"ר יחדיו ידובקו והיו לאחדים כנ"ל וזהו לעיני כל ישראל להצדיקים הגדולים המאירים כעינים נשאר ההנהגה שהיתה בראשית הבריאה והוא הנהגת מדה"ד כי בראשית ברא אלקים:

ומענין הזה בדרך אחר אמר לי אחי הוא הרבני המו"מ בתויש חו"ש זי"ר כש"ת מהו' ישראל נ"י בסמיכות התורה דבר נאה הניתן לכתוב והוא דכבר עמדו המפרשים על ענין רבו' אותות ומופתים שעשה ה' לאבותינו בימי קדם בצאתם ממצרים וידועים דברי המחבר ס' אוהל יעקב זצלה"ה שהי' זה לטובת דורות האחרונים כאשר נתמעט הקדושה והעבודה ואינם ראוים לפי מעשיהם ועבודתם שיתחדש להם בשעת דחקם נסים גדולים וחדשים לכן הקב"ה ברוב רחמיו הקדים הרפואה להרבות בנסים ונפלאות נסים כוללים כל נסים הנצרכים בימים הבאים למען כשיצטרכו יתהוו ויעשו בנקל ובזכות קטן מאחר שכבר היו לעולמים אינו קשה כמו נסים חדשים והוא כנר אשר כבר דלק ונכבה שקל ותהי' להדלק ופי' בזה פסוק בתהלים מ"ם רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו והיינו שברוב הנסים הי' מחשבתו אלינו היינו דורות האחרונים:

ואולם אחי הנ"ל ההוא אמר שרבוי הנסים הוא ע"ד דברנו הנ"ל היות שהנהגת מדה"ד נשאר בצדיקים לכן מצינו הרבה ת"ח וצדיקים עניים ומדוכאים כי סביביו נשערה מאוד והקרוב קרוב למשכן ה' יותר מדקדקין עמו כידוע טעם זה מפי ספרים וניאץ רשע אלקים, אמר בלבו לא ידרוש כי ראה יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו לכן הרבה ה' כל אותן הנסים והנפלאות הגדולות והמפורסמות למכביר עד שאין מבוא להכחיש אותם וישרישו שרשיהם לחזק האמונה בה' ובמשה עבדו וזהו לכל היד החזקה ולכל מורא הגדול וכו' היינו רבוי כל הנסים אשר עשה משה הי' לתכלית פעמים רבות כאשר כבוד ה' נראה בענן וגם לדיק עונש ולא טוב כי בראשית ברא אלקים היינו בהנהגת מדה"ד כנ"ל ולכן יעמדו הנסים הרבים ההם לעדה ומקרא:

הנ"ל בתהלים מפורש ומבואר ג"כ ע"ד מסי נ"י כי דבריו עם דברי הספר הנ"ל קרובים הם בענין ויחדיו הם תואמים ותמים כמובן:

וכ"ז בנסים נגלים אבל נסים נסתרים גם היום מתחדשים לבקרים ולרגעים בכל עת ובכל שעה מחסדי ה' כי לא תמנו וכל אדם בעל הנס יכיר בנסו אם לא טח עיניו מראות כאשר קדושים יגידו בספריהם שכל הרוצה לראות יראה בעיניו נסים מענינו וגלגולי סבותיו ולבבו יבין כי מאת ה' היתה זאת והרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות ישועות ונחמות ולטובה אות כמו שעשה לאבותינו ויקוים בנו מקרא שכתוב וכימי לאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בב"א:

ולאע"י:

סוף הספר

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה