מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר דברים · פרשת האזינו
האזינו השמים ואדברה ובמדרש אמרו משה רבינו שהי' קרוב לשמים אמר האזינו שמים אבל ישעי' הנביא שהי' רחוק מן השמים אמר שמעו שמים והאזינו ארץ, ונראה בעזה"י בשירת האזינו מיועד לנו גדולת ישראל בתחילתו ובסופו ומה שהי' ביני וביני מהאבדון והגלות הגדול זה ג"כ מכח חשיבות ישראל כמ"ש העקדה שכל דבר חשוב כשיפסד יהי' הפסדה מרובה יותר מהפסד דבר שאינו חשוב וגם זה מחשיבות הטוב שאינו מושג אלא ע"י עמל וטורח כמו שאמרו חז"ל תורה ועוה"ב וא"י אינו זוכה אלא ע"י יסורין שזה מראה חשיבתו ותכלית כל הבריאה יתקיים ע"י גאולת ישראל וכמו שאמר בישעי' מ"ד רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רינה וגו' כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר והנה דבר שניחא לאיש ושמח בו הוא ישמע אפי' בנאמר בלחש ויטה אוזן וישמע משא"כ שאינו מקובל ולא ניחא לי' בי' אינו רוצה לשמוע וצריך להשמיע בקול גדול וזה נראה כוונת המדרש יעוד משה רבינו שהי' לתכלית הנרצה לכלל העולמות אמר האזינו שמים אפי' בלחש ושמים אתן יטה כי הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם וגם הארץ תשמע אמרי פי שהוא לתכליתה משא"כ ישעי' בפחזותה של ישראל והוכיח אותם במיני פורעניות שלא ניחא לשמים לשמוע מפורעניות ישראל לכך אמר שמעו שמים וע"ז מסיים כאן שאע"ג שביני וביני, ג"כ יש פורעניות לישראל כן דרך כל גדולי עולם יתגדלו ע"י דברים שאינם מקובלים שהם המיישבים אותם והיינו יערוף כמטר לקחי וגו' ואמר ראי' לזה שאין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה כמו שדרשו חז"ל הטעם דבאור כתיב ויקרא ה' לאור יום אבל אצל החושך כתיב רק קרא לילה והמליצו גם החושך לא יחשוך ממך וכיון שהוא מזכיר זה בשם ה' עכ"ח הוא טוב וחסד נקרא גדולה ואלקינו אנו קורים דבר שהוא במידת הדין והיינו דקאמר כי שם ה' אקרא ואזכיר שם ה' מזה ראי' לכם הבו גודל אל אלקינו שמה שנראה מידת אלקינו הוא גודל מידת החסד וע"ז אמרו מכאן שעונין במקדש בשכמל"ו בין על הנראה טוב בין שאינו נראה טוב הכל הוא לטוב:
והנה כשם שהשמים נוטים לטוב וששים ושמחים לעשות רצון קונם כך נשמת האדם נוטה לטובה אלא שאינו משיג ולכך מסיים בסוף השירה שאמר משה שימו לבבכם לכל הדברים אשר תצוום לבניכם לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת נראה לפרש שע"י שישימו לבבם לכל הדברים ויראו שמה שאנו סוברים שהוא רעה הוא טובה ויראה חולשת הבנתינו ובפרט שיראו איך ישראל שהיו במדרגת ישורון ורמה מדרגתן וגם הקב"ה משמר ישראל וכבר קבלו נשמות כל הישראל את התורה הקדושה ועי"ז קל יותר לישראל אפ"ה וישמן ויבעט ק"ו לאיש אחר לא ירומו עיניו וע"ז פרש"י שם על שימו לבבכם צריך שיהי' עיניו ולבו ואזניו מכוונים לתורה ושכן אמר הקב"ה ליחזקאל בבנין הבית בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וק"ו, אם בבנין כן ק"ו בתורה שהם כהררים תלוים בשערה וכו' ואם בבחינה הזאת ראוי לן לעשות אזנינו כאפרכסת לשמוע ולעשות את כל אשר צונו ה' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ושעטנז ותער ושאר חוקות התורה שווין עם העבירות גזל ועריות שאתה מבין שרק מאהבת ה' יעד ה' זה לנו לא בלבד כדי ליראם ושלא יטו אחר מעשה הרע שהרי הקב"ה ידע עתידות שלא יועיל וסוף כל סוף יחטאו כזה וכזה אלא התכלית ההודעה להחיות שפלים ולהקים כושל שאם לא הי' הקב"ה מודיע כזאת אם הי' בא דבר כזה על הישראל הי' סוברים שכבה נרם ואין תקומה להם וימותו מכאב לב או יעבירו אותם על דעת קונם ולכך עד הקב"ה והודיע לנו את כל זאת כשיהי' הדברים לא ימוט לבנו ולא ימעדו קרסולנו ועד"ז אמר במדרש לא לרעתכם נתתי לכם את הברכות והקללות אלא לטובתכם והיינו כנ"ל שלא לרעתכם וכדי להפחיד אלא לטובתכם כנ"ל וע"ז מסיים כי לא דבר ריק הוא מכם ר"ל התכלית אינו הואיל שאתם ריקים וכדי להפחיד אתכם אין זה אלא כדי להעמיד וזה אהבה שאין למעלה ממנו שאע"ג שיודע שלא ישמעו אפ"ה הוא מייעד לן כדי שלא יעמדו ושלא יצאו מדעתם והוא ראוי לעורר אותנו ללכת בדרכי ה' ואם בכל אלה לא תפעל נפשינו הרי זה גנאי לנו ועד"ז אני מפרש מה שאמרו חז"ל בפ' מקום שנהגו שאנשי כה"ג אמרו איך נאמר בשכמל"ו נאמר יש לנו גנאי לא תאמר יש לנו צער ותיקנו לומר בחשאי והיינו דלאחר שצוה לנו התורה שמע ישראל ה' אלקינו אחד שישמעו ויבינו זה בכל תהלוכי עולם ועי"ז עצמו ראוי לן לשמוע ולא להיות חכם בעינינו ובשכמל"ו הוא הסכמה לזה וזה עצמו מעורר עלינו העון שאין אנו שומעין ואנו חכמים בעינינו לכך אמר בחשאי ולכך אמר במדרש דביה"כ ראוי לאומרו בקול רם שבאותו יום כולנו עושים תשובה ומקבלים עלינו לשמוע את דבר ה' ואם חלילה עברנו באמצע השנה הוא רק שגיאה ושכחה ויוהכ"פ הזה מעיד עלינו על כל מעשינו בכל השנה והבחנה לזאת אם אנו משתלים להטות אחרים ולאהוב שמו של הקב"ה על הבריות ולגדל בנינו לתורה וליראת שמים הוא אות ובטחון על רצון נפשנו:
בזה אני מפרש דברי המאמר שאנו אומרים ר"ע אומר מלאך אחד עומד בכל יום באמצע הרקיע ואומר ה' מלך וגו' כיון שמגיע לברכו חי' אחת ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע רקיע ואומרת ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה עונין ואומרין ברוך דזה החילוק בין ברוך לברכו ברוך הוא תוספת כל טוב שהוא בו מעצמו אבל ברכו משמע הוספת כח בפמליא של מעלה וכמו שפי' יודוך ה' כל מעשיך שהם רק יודו וחסידיך יברכוך דהיינו שהם יוסיפו כח לנער הרשעים ולהרחיב גבול הקדושה וזה כבר נתחייבנו מצד שם ישראל שהוא על שם ושרית עם ה' ואנשים והיינו דקאמר בוודאי בכל יום מלאך אחד עומד באמצע רקיע ואומר ה' מלך והיינו יודוך כל מעשיך הכל יתנו עדותן שה' אחד והי' הוה ויהי' שאנו רואין זה ממעשה ה' הגדול איך הכל נוהג בסדר ובאחדות הגמורה אבל כשמגיע לברכו להוסיף כח ולהרבות הקדושה ותוספת הטוב חי' אחת יש באמצע הרקיע ששמה ישראל שהם מרכז העולם ובשבילם נברא ובהם הוא קיומם אבל ישראל צריך שיהי' חקוק על מצחה ישראל היינו להכיר אותו שהכרה במצח וללחום מלחמות ה' והם אומרים ברכו ה' המבורך אבל גדודי מעלה אומרים רק ברוך שהם אינם מוספים [וע"ד מרן זצלה"ה יש לפרש ג"כ מלאך אחד עומד באמצע הרקיע הוא הטבע מלאך ושליח ה' או כפשוטו מלאך הממונה על הטבע עומד באמצע הרקיע במרכז העולם כנ"ל כי על סביבותיו סובב והולך כל הבריא' כפי' המפרשים ז"ל בראשית ברא אלקים אלקים גמטריא הטבע ואומר ה' מלך וכו' כלומר ע"י חכמת הטבע סדורה אחדותה ותכליתה תהלת ה' מבשר כי הוא מלך על כל הארץ מנהג עולמו בחוקיו אשר עשה כחומר ביד היוצר כיון שמגיע לברכו חיה אחת ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע הרקיע ואומרת בקול רם ברכו את ה' המבורך פי' כשנוגע לשיר שבח הוספת כחו וגבורתו יתב' והוא שדוד הטבע והנהגה נסיי' וזה מורה לשון ברכו, חיה אחת [על שם כי חיות הנה] ששמה ישראל השם מורה על התכונה ואיכות הדבר פי' תכונתה והנהגתה הוא שלא כדרך הטבע למעלה מן המזל כשמה ישראל כי שרית עם אלקים שרים עליונים, וחקוק על מצחה ישראל, מליצה נאה כלומר מקורות גלגולי סיבות ישובה וקיומה בכל הזמנים אשר עברו על ראשה וחקוק במצחה מקום ההכרה והסימנים שם נראה בעליל כי ישראל שמה כנ"ל, עומדת באמצע הרקיע פי' היא כלומר הנהגתה הנהגה נסיי גם היא עומדת במרכז העולם להתנהג העולם על ידה כאשר חכמים יגידו בספריהם בשם בעל העקידה זצ"ל ויקראו לה טבע שני, ואומרת בקול רם פי' לא כהנהגה טבעי אשר בקול דממה דקה תספר כבוד ה' וקולה לא ישמע רק למבינים ויודעי מדע אך היא אומרת בקול רם כי מהנהגה נסיי יכירו הכל חכמים יחד כסיל ובער כח מלכותו יתב' וכי יש אלקים שופטים בארץ, וזאת אומרת ברכו את ה' המבורך והיינו כנ"ל כי עוז לאלקים לשדד הטבע כנ"ל כי היא למודה בנסים נסתרות ובגלות והנסתרות הם הקיום ישראל בכל הזמנים אשר ממנה יראה מעשה ה' כי נורא הוא כאשר כתב בזה הגאון היעב"ץ זצ"ל בהקדמת סידור שלו וז"ל הטהור והנרמד וידע כוונה אומן וכו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתי הוא החבל הקלוע מחוטי חסד וכו' ובנענעו החבל למטה גורם נענוע והתפעלות למעלה אפי' שהוא ארוך לאין חקר ולא יכחיש זה מי שאינו פוקר ואינו מונה נפשו בשקר ללכת אחרי ההבל והתוהו אשר בדה מלבו הכופר המכונה החוקר שלא זכה למסורת האלקית המאירה כאור בוקר ע"כ ימשש כעוור בצהרים וכו' וכו' ומי העור שאינו רואה קישור עולם התחתון בעליון הסומך ומעמיד ועיני השגחתי עליהם תמיד, ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם, מי שיעיין ביחוד עניננו והעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה שה פזורה אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים ואין אומה בעולם נרדפת כמונו מה רבים היו צרינו, מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו להשמידנו לעקרנו לשרשנו מפני השנאה שסבתה הקנאה רבת צררנו, גם לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותנו, כל האימות הקדומות העצומות אבד זכרם בטל סברם סר צלם, ואנו הדבקים בה' כלנו חיים היום לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותנו אפי' אות וניקוד אחד מתורה שבכתב וכל דברי חכמים קיימים לא יטה לארץ מכלם, לא שלט בהם יד הזמן ולא כלם, מה יענה בזה פילוסוף חריף היד המקרה עשתה כל אלה, חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י וכל מה שארך הגלות יותר נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תוקפו וגבורתו בשגם כל הנביאי' כבר ראו עומקו והתאוננו והתלוננו על אריכותו הנפלא בטרם היותו והנה לא נפל מכל דבריהם ארצה איה איפה פי המכחיש כלה כעשן וכענן, הלא יתבונן וכליותיו ישתונן כי אלקי עולם ה' בלב שלם אליו יתחנן עכ"ל וכבר פירשנו בבחינה זו בפרשיות שלפנינו המדרש על פסוק ויותר יעקב לבדו עיין עליו:
וכעת יש להוסיף בעזה"י לפרש בזה הגמ' שבה דף כ"ב ע"ב מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכו' אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים עכ"ל הגמרא ויש לרמז בקיצור נמרץ השש נרות רומז על שש חלקים ממספר עשרות של האומות הגדולות ומלכיות החשובות כי ששים המה מלכות וכו' אשר הארץ האירה מכבודם והנר האמצעי אשר לפני ה' הנקרא גם כן נר מערבי רומז על כנסת ישראל אשר תמיד לפני ה' על דרך אנו ליה ועינינו ליה והוא ג"כ נר מערבי אשר לו ערב ולילה בעוה"ז כפרש"י ז"ל תהלים פ"ו על פסוק חנני ה' כי אליך אקרא כל היום והנה ניתן בה שמן כמדת חברותי' שמן מורה על שפע קיומה וחיותה בעוה"ז רק כמדת חברותי' בכף הדמיון עוד פחות מהם כי אין מזל לישראל ובכ"ז ממנה הי' מדליק, הכהן הגדול היא אלקינו יתב' על דרך אלקיכם כהן הוא, האומות ומלכיות הגדולות כי עובדי ה' מעולם המה אדם נח אברהם ומאלה נתפרדו הגוים ומהם נדלקו נרם באור האמונה מוסרי ומדיני ואהה כבר כבה נרם וכבר אבד זכרם יהיו כלא היו, לא כן חלק יעקב נרם לא כבה ולא יכבה לעולם ועד ער שממנה הי' מסיים ההדלקה כנאמר בנבואת ישעי' כי ינהרו אלינו הגוים ויאמרו בית יעקב לכו ונלכה באור ה' וזהו עדות הוא לבאי עולם היינו לדור האחרון עדית שאין אתה יכול להזימה ולהכחישה שהשכינה שורה בישראל כי ה' אתנו ולוחם לנו והיא ינהגו על במתי הנסים גם בנסים נגלים והמה בכתובים כתבי הקודש וע"כ לה נאה לברך ברכו את ה' המבורך ברוך ה' לעולם אמן ואמן] ואם הי' החייב הזה בכל עת על אחת כמה עתה בדור שלנו שרשעים מתגברים ואנו מחוייבים להחזיק החברא דשומרי דת וכו' וכ"ש שאנו מחוייבים להתאמץ לגדל בנינו לתורה וליראת שמים כמ"ש במדרש ירמי' דהקב"ה הסכים דהבנים יהיו ערבון על שמירת התורה והיינו כנ"ל שזה אות על פנימיית של האבות שרצונם לעשות רצונך וגו' ולכך אנו מתפללין בזכות תינוקת של בית רבן וע"י הבנים נגרם מחילתינו וכן צוה ה' לנו בפ' הקהל וגם בניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה ה' וגו' כי עיקר הלימוד הוא בילדותי אז צריכין אנו לפעול על בנינו וכמו שאמר מיכה זיין אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי היינו בעת הילדות וזה טוב גם להאבות ובזה אני מפרש מה שאמרו חז"ל ריש מס' חגיגה חף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן והן הקו' והן התי' קשה שהרי מבואר בקרא למה באו ולמדו ליראה ונראה יראת שמים הוא ראשית כל הדברים וסוף ותכלית הכל וכמו שאמר שלמה הע"ה משלי א' ראשית דעת יראת ה' חכמה ומוסר אוילים בזו לא די בעניני שמים ותכלית כל המצות אלא גם בעניני העולם וגם חיזוק המלך והמדינה היא יראת ה' שצוה לנו התורה ירא ה' בני ומלך וכיוצא שמי שמורד בדתו ואינו מושל בעצמו מלקום ולמרוד נגד רצון בוראו איך יש בו הבטחה שיהי' איש אמונים למלכו ולמדינה ולזאת המלך ישראל הוא הי' הקורא של פ' הקהל ס' דברים לשרוש בם יראת השמים דבזה תוכן מלכותו וזה שייך על גדולים אבל קטנים אין להם בחינה מקריאה זו של מלך שבא להחזיק היראת שמים שגם למדינה היא קיום אבל הטף למה באו וכאן בוודאי מחוייבים הם ללמוד יראת שמים וזה ראשית דעת בפרט בזמן הזה אבל למה באו אבל שפיר השיבו חז"ל שקריאה זו בא ללמדינו כשם שיראת שמים בגדולים הוא גם קיום המדינה שהיא קיום גם לבנים לכך יראת שמים של הבנים מועיל על הצלחת אבותיהם וכמו שפי' מרן הגאון בעל ח"ס זצ"ל בפ' תבוא וברך פרי אדמתך וגו' שאני רואין שממון של האבות הוא לרוב הפעמים נזק לבנים שעי"ז בנים שאין דעתו שלימה לא ילכו בדרך טוב ולכך אמר מעיקר' וברך פרי בטנך ואח"כ פרי אדמתך וכן הוא לענין שאר ברכות לפעמים אין הקב"ה רוצה ליתן שפע כדי שלא יהי' נזק לבנים ולכך באו טף לעורר האבות לקבוע ולשרש בם יראת שמי' שעי"ז יוכל הקב"ה ליתו שכר למביאיהם וזה עיקר מחיובי האבות והמלמדים לקבוע יראת שמים בתינוקת בפרט בדור הזה שאין לנו להשען וחוצפא יסגא וירהבו נער בזקן ונקלה בנכבד וגו' צריך כל אדם לראות שיהי' בניו ובנותיו יראי ה' ושומרי מצותיו וזה צריך לקבוע מימי התינוקת שראשית הכל הוא יראת שמים ושמירת המצות כפי שנמסר לנו מאבותינו ולאהוב לו ולהגדיל לו מעשה אבותינו ודורות הראשונים שמסרו עצמם על קידוש שמו כדי להנחיל לנו ועי"ז יאהוב כל מנהגי ומעשה אבותינו ורע עלי המעשה שחדשים מקרוב באו לחנך בניהם דווקא לדבר שלא בלשון ישראלית ויש שלא ידעו לדבר בלשון יהדות המורגל וזה דרך נאוה ובזה הם מועילים לבניהם והארכתי ועיקר יראת שמים תלוי' באמותיהם והנשים מצווים בג' מצות שלהם נדה חלה והדלקה בזה צריכין לזהר ועתה נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' עיקר תלוי' בתשובה אין אדם זוכה לעוה"ב אלא בתשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה שכולל עזיבה וחרטה וקבלה ווידוי הלא אין מזל לישראל ואנו חיים רק בה' כנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אפי' במדרגת עם ויעקב וה' בדד ינחני וגו' ולכך באה לנו מצות סוכה לאחר יה"כ שצריך כל אדם להיות זריז בה וזה עצמו ראוי לנו להתעורר שובה ישראל עד ה' אלקיך ואמר הלה' תגמלו זאת ישראל שהם רק לה' ובאו לעולם רק בהשגחה ומצד הטבע והמזל לא היו ישראל וכו' ולהתרגום דמפרש עמא דקבילי אורייתא ולא חכימא (אפשר שכוון הא שאמרו נעשה ונשמע אם משמרין שפיר הוי חכמה וסגינן בשלמותא תומת ישרים תנחם אבל כשאתם חוטאין אתם מעוררין למפרע מאילו הי' אבותיכם פזיזו ולא חכימו) ויותר יש לפרש שהרי בקבלת התורה ראו כל ישראל שאין להם קיום אלא בתורה כמו שדרשו חז"ל על ויתיצבו בתחתית ההר וא"כ הרי רק בה' יש קיום לעולם וע"י חטאם עושים נבלה לכל העולם הלא הוא אביך קנך מתחילת הבריא' ואח"כ עשך ויכוננך ולזאת שובי שובי השולמית וגו' ויתן ה' שנה טובה שנת גאולה וישועה וכל טוב אמן:
ואמרתי לפרש הקרא דשובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך וגו' דהנה אמרו חז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה וכן אמרו אצל דהע"ה לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וצריך ביאור מאי להורות תשובה איכא הרי מקרא מלא נאמר דתשובה מועיל ונראה דבא ללמדנו מעלות הבעל תשובה דאם נשים לבנו נראה איך נתגדלו ישראל ע"י תשובתם על חטא העגל שעל כפרת העון ההוא בחר ה' שיעשה המשכן וה' ישרה ביניהם ומזה נוכל ללמוד שגדולים בעלי תשובה וכן בדהע"ה שבחרו השי"ת להיות משיח וכנאמר ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם שע"י שחזרו בתשובה וכבשו את הרע והרהיבו בנפשם עוז ויגביהו עצמם מן החטא וסלקו את הרע עי"ז זכו למדריגה הגדולה וכן יהי' בכל עת במקום שבעל תשובה עומדים אין צדיקים יכולין לעמוד והנה השם יתברך שם בהיותינו בגלות לא זזה השכינה מישראל שנאמר ושב ה' והשיב לא נאמר דרשו חז"ל וכו' ואמרינן דמחוי לי' דעוד ידו נטוי' עלינו אלא דעתה הקב"ה עושה לנו נסים נסתרים ולכשיזכו יתגלה ה' לעיני כל חי עלינו וגו' וישראל במדבר היו חונים באהלים במחנות ה' דגלינו שנקרא מחניים ע"ז אמר שובי שובי השולמית שע"י התשובה שובי ונחזה בך ר"ל שזה ששוכן בנו בהסתר יהי' נראה ויתגלה והיינו ונחזה זה שהוא בך ושרוי' בך תחזינה עינינו ואמר שוב מה תחזו איזה מדריגה וע"ז השיב כמחולת המחניים היינו כמחילת עגל שבמדבר שחנו במחניים שזכו לגילוי שכינה במשכן כן נזכה שנית מה' אלקינו ונתעלה בקודש במהרה בימינו אמן:
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי וגו' וצריך ביאור ונקדים מאמר בב"ק כ"ט אלעזר זעירי הוי מסיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעי' אשכחיה דבי' ריש גלותא וא"ל מ"ש הני מסאני א"ל דקא מאבילנא על ירושלים א"ל את חשיבא לאיתאבולי על ירושלים סברא יהורא הוא א"ל גברא רבא אנא א"ל מכא ידעי' וגו' א"ל האי מאן דקץ כופרא מאי משלם א"ל משל דמי כופרא והא הוי תמרא א א"ל משלם תמרא א"ל והא לאו תמרי שקל מיני' א"ל אימא את א"ל בשישים והמאמר תמו' ונראה לי בעזה"י יש ב' מדרגות צדיקים יש צדיקים שנוטים לטוב ולומדים תורה ועובדים ה' בטהרה והולכים בתום וביושר ויש צדיקים שמתגבר עליהם בכל יום ויום היצר והם כובשי' את היצר ולוחמים עמו אם נבחין בב' בחינות אלו יש לכל אחד מעלה וריעותא מי שהוא ישר עבודתו שלימה עובד ה' בשמחה דוגמת עבודת המלאכים ששים ושמחים לעשות רצון קונם ועושי דברו לשמוע בקול דברו שעושים בשמחה ובדביקות ולזו המדריגה כוונו ישראל בשעת מ"ת שאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע היינו שנעשה בשלימות ודביקות בשמחה עד שאז באותו מעמד נשמע בקול דברו מצד שמחה שאין השמחה שורה אלא מתוך שמחה וע"ז אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו:
אמנם כת השני שכובשין יצרו אלו אינם עושין בשמחה ועיקר עבודתן לא במה ששומעין לה' אלא במה שאינם שומעין ליצרם וא"כ אין עשי' ונשמע אלא כדי שלא נשמע ליצר ועד"ז אני ממליץ מה שאמרו חז"ל בפ"ק דברכות גדול הנאמר במיכאל וכו' ואמרו מיכאל באחת וגבריאל בשתים וגו' ועפ"י הנ"ל רמז מעלות הישר הוא במדרגת מיכאל שהוא כמלאך והוא באחת לעולם לו לב אחד לה' וגבריאל הוא הכובש את יצרו כדתנן איזה גבור הכובש את יצרו וזה אינו אלא בשתים עבודתו ע"י שאינו שומע ליצרו ועושה כרצון יוצרו וצריך לזה שתי עיפות לעוף מן הרע אל הטוב ואמרו שגדול הנאמר במיכאל וגו' אמנם מצד אחר מעלות הכובש את יצרו עדיף שכבר אמר הקב"ה דעיקר עבודה ועשיית המצוה הוא היראה כנאמר ויאמר לאדם הן יראת אלקים הוא חכמה וסור מרע בינה ובכל מצוה אע"ג שאינו עושה ומקיים בשלימות כל כך כמו הישר מ"מ מראה ומקיים בכל מצוה ומצוה מצות יראת ה' שרק מצד יראתו הוא כובש יצרו ובזה מובן ההמשך של ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה לאחר שפירט חטא העגל ואיך התתפלל לה' ואיך נתרצה להם שעי"ז צוה ה' לעשות משכן ונתעלה מדרגת ישראל שאמר וביקש משה עליהם ונפלינו אני ועמך מכל עם אשר על פני אדמה שחז"ל אמרו וקיימו ס"פ אין עומדין במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד והיינו ג"כ מטעם זה שבעל תשובה טועם טעם חטא צריך כבישה יותר וצריך יותר יראת שמים והטעם דעיקר תלוי' ביראה שהרי עיקר עבודה לנסיון ולא לצורך גבו' אלא לטובת האדם לנסותו זה מוכרח ומביאר יותר ע"י הכובש מע"י העושה בתום וביושר וחז"ל דרשו אין ועתה אלא לשון תשובה ונתלה מעלתך שנעשית ישראל ב' מדרגות ישר וגם אל כי שרית עם ה' ותוכל מזה תוכל ללמוד מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וגו' שעיקר תלוי' ביראה וגו' ומסיים שפיר הקרא לטוב לך כנ"ל שזה אמרו לטעם הואיל והוא לצרכינו ואין אתה עושה לצורך גבו' לומר שבעי בשלימות טפי ועפ"ז יש ליישב נ"כ קושיות הש"ס אטו יראה מילתא זוטרתי ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי הוא עיין בביאור לעקידה בפ' חוקת גבי חטא מי מריבה שמשה רבינו טבעו הי' נוטה לרע והוא הפך תאותו עד שנעשה ישר וא"כ באמת תרתי הוי בי' וזה שמשני אין לגבי משה שהוא עבד ה' במידת ישר וגם כבר כבש יצרו הוי כבישת היצר מילתא זוטרי וא"ש:
אמנם שמצד מידת היראה מידת הכובש עדיף מ"מ לענין שיהי' בו דביקות ה' והשראת השכינה אנו מוצאין שמידת הישר הוא הגורמת לדביקות ה' שכל שמום בו לא ירצה וגם בעל והי' מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וכיון שבכל עת היצר לוחם בקרבו אין בו דביקות הי' ועוד מטעם שה' אחד ורוצה באחד משא"כ הכובש הוא במחלוקת ובשתים ואינו אחד ולכך בוחר הקב"ה רק בצדיקים שכבר תאוותם חולל בקרבם וכנאמר ויהי בישורון מלך וגו' כשהם במדרגת ישורון ישר אז ה' מלך בקרבם וע"ז אפשר המליצו חז"ל באמרם שישראל בקשו שנהיה כגשם לנו כנאמר בהושע והקב"ה אמר אתם בקשתם כגשם שפעמים מתבקש פעמים אינו מתבקש אני אהיה כטל לישראל שלעולם מתבקש והיינו עפ"י הנ"ל שישראל בקשו שיבא ה' להם ויתן להם מידת הכבישה והיראה שהוא דוגמת הגשם הכובש הארץ אבל זה אינה מתבקש בכל עת והבטיח הקב"ה שהקב"ה יהי' כמידת טל שבא בניחותא ובישר לעולם מתבקש ואז יהי' השי"ת לנו שישרה בתוכינו עכ"פ כך הוא במידת היראה וכבישה אינו גורם להשראת השכינה ודביקות ה':
אמנם בזה נתעלה מעלת התשובה אע"ג שג"כ מעלתה מצד מידת הכבישה וכמ"ש לעיל והוא מדברי הרמב"ם בפ' מתשובה שתשובה מקרבת האדם לבוראו והוא תימה הא מדה זו רק מצד הכבישה ואינו באחד וגם יש בו לכלוכים מן שיורי החטא ויצר לוחם בו ואפ"ה בוחר השי"ת בו ומדבק בו אע"ג שאינו אחד כיון שכבר יצא מן הדרך והרע עצמו מלהיבו להיות זריז וזהיר לעשות גדרים וסייגים כדי שלא יכשל [וגורמת] הכנעה וה' שוכן את דכא שמידה זו ג"כ אהובה ודבוקה בה' לכן הקב"ה מדבק בו והראי' שע"י מעשה העגל זכו אח"כ למשכן ולהשראת השכינה והיינו שאמר הנביא הושע שובה ישראל עד ה' אלקיך ואמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שיזכה עי"ז לדביקות בה' מזה נדע גודל מעלת התשובה ואיך אהובה לה' ואמר עוד כי כשלת בעונך אפשר שכיון שאם אינו חוזר בתשובה אז ננער עליו חטא העגל שאמרו חז"ל שלא הי' ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה והיינו אם חוזרין בתשובה אבל אם אינו שב ולא הועיל א"כ נתעורר עליו חטא העגל וע"ז אמרו חז"ל וביום פקדי פקדתי עליהם חטאתם דאין פקידה שלא יהי' פקודה. מעגל והיינו מטעם הנ"ל שעי"ז נתגדל החטא והיינו נמי דקאמר כי כשלת בעונך שע"י שלא ישובו יהי' נכשל גם בחטא הראשון וע"ז מסיים קחו עמכם דברים מה שהשי"ת בחר ע"י העגל ונפלינו אני ועמך וגו' שעי"ז יתגלה שגדולה תשובה והיינו קחו עמכם דברים שרק עמכם. דיבר ה' מצד שחזרו בתשובה ונכנעו וכנאמר כי אתם המעט שאתם ממעטים עצמכם וגו' ועי"ז שובו לה' ואמרו אליו כל תשא עון שעל כל מועיל תשובה:
והנה אמרו חז"ל במדרש על הקרא דצדיק כתמר יפרח מה תמר לבן מכוון למעלה אף צדיקים לבן מכוון למעלה ואמרו עוד מה תמר יש לו תאוה אף צדיקים יש להם תאוה ומה תאוותן הקב"ה שנאמר קוה קויתי ה' והנה חז"ל דרשו על נח איש צדיק תמים בדורותיו יש דורשים לגנאי אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום והקב"ה מחשב את האדם לפי מקומו ושעתו לענין טובה דן באשר הוא שם כמו שאמר והתפלל אברהם אבינו חלילה לך להמית צדיק עם רשע אפי' מי שהוא רק צדיק לפי ערכך ויחס הרשע אמנם יש דורשים לשבח שאילו הי' בדורו של אברהם הי' צדיק יותר ופי' מרן זצ"ל בעל חת"ס דתרווייהו אמת שאם הי' נשאר על מדרגה זו בודאי לא הי' נחשב בדורו של אברהם אבל מסתמא אם עמד בנסיון ההוא אם הי' בדורו של אברהם הי' חשוב יותר ויותר והי' צדיק גמור ולא חסר לו כי בכוחו נכלל בו מדרגה הגדולה ההוא של צדיק גמור ועשה השתדלות מה שצריך לזה ולא נגרע שלא ירד לכלל פעולה אלא נאנס מאחרים ומעלה עליו הכתוב כאילו עשה הואיל ונאנס ולא עשה ואיר"ל דזה הטעם דהאי מאן דקץ כופרי ולא הניח לעשות תמרי ועשה הפסד בכפלים מה שקץ מה שהי' שוה עתה ומה שהי' אפשר להשביח והדין שמשלם בס' דהיינו תשלומין שאינו נערך כדבר העומד בפ"ע שאז היה הפסד יותר אבל נערך בערך לכלל כולו על הארץ שגדל בו שאינו נפחת כל כך ע"י חסרון זה הפרטי כאילו בטל באינך וכן לענין זה אם ישראל דבוקים בה' וכן העולם נידון לפי רובו כדאיתא בקידושין ואנו מחוייבין להיות דבוקים איש באחיו כי רק עי"ז השראת שכינה שפירוד הלבבות ומחלוקת הוא מרחיק השראת השכינה שהקב"ה אוהב את השלום ואת האחדות ואפי' חבור עצבים אפרים הנח לו אמרי' דור של אחאב אע"ג שהי' עובדין ע"ז אפ"ה הואיל והי' שלום ביניהן הי' נוצחין וע"ז אני ממליץ הפייט והוא באחד אם ישראל הם באחדות ומי ישיבנו אין למקטריגים שליטה עליהם ונפשו אותה ויעש הקב"ה ממלא כל משאלות לבביהן ואין לישראל תקומה אלא ע"י השגחה והשראת השכינה ואין מזל לישראל ואינם חיין רק בה' וא"כ לזה צריך אחדות כנ"ל וע"ז יש להמליץ מה שנאמר לאהבה את ה' אלקיכם ולדבקה בו ר"ל שע"י שאתם אוהבים ומכירים את גודל ה' ושהוא יחיד ומיוחד ואוהב האחדות ועי"ז נעשה אלקיכם ולכך עי"ז אתם מחוייבים לדבק בו ובו הכוונה על ידו אתם מחוייבים להיות דבוקים זה לזה:
ועי"ז מלבד הדביקות ג"כ תרוויחו ותתעלו שאז יגין אחד על חבירו וכדרך שצוה ה' בד' מינין שיאגדו ויתחברו זה לזה ופי' המדרש דמרמז על ד' כתות בישראל כשרים ובינונים ובעלי תורה ובעלי עבירה וכמו שכתבתי לעיל כיון שהוא מחבר עצמו לכנסת ישראל אין ההפסד כולי האי וע"ז אפשר אמר בפ' ואתחנן ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום הוא הגורם להיות אתכם כולכם ועד"ז יש לפרש הקרא בפ' הקהל את העם האנשים והנשים והטף והגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' וגו' וחז"ל שאלו טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן וגו' התורה מביאה לידי יראה אך יראת ה' היא חכמה וראשית חכמה יראת ה' וע"ז ראוי שיתעורר באדם התורה יראת ה' ואיך אנו רואין לפעמים שיקנה אדם תורה ויראה חלושה ונראה להסביר ע"ד שאנו רואין בכלי המורה שעות שהוא מחובר מחלקים דקים עם שכל אחד בפ"ע היא אינו זז ממקומו ואם כולם באים בהדי הדדי הם הולכים ומנענעים בעצמם כך גדול כח השלימות א"כ ק"ו אם בגוף מאבן ומתכות כך ק"ו אם התורה והמצות אשר כל חלק מחלקיו חי וכנאמר בפ' זו שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מצוכם וגו' כי לא דבר רק הוא מכם וגו' כ"ש שאם תבוא כל חלקי התורה להדדי יתנועע מידת החיות המוסריי והרוחני באדם, והנה כל איש מישראל יש בו חלק מן התורה וכשיבואו כל הישראלים יהי' כאן כל התורה באופניה מחוברת ומצא מין את מינו וניער ויתחבר להדדי ויפעל באדם מידת היראה עד שכל אחד ואחד ישיג וירגיש זה בעצמו וידע להבחין קדושת כל התורה ופעולותי' ועי"ז ישתדל ללמוד ולקנות כל התורה במחשבה ודיבור ומחשבה טובה השי"ת מצרפה למעשה או ע"י שסייע לחבירו וידבק בכל ישראל למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' ויכנס יראת ה' ממילא בלב כולם וממילא עי"ז יבינו ערך כל התורה ולמען זה ושמרו לעשות את כל התורה הזאת וא"ש:
ובניהם ישמעו ולמדו ליראה את ה' וגו' אמר שאם אמנם הבנים אינם במדרגה זו להבחין את היראה והאיך נשתנה פעולת התורה בכללה שישתדלו ללמוד כל התורה כולה עי"ז מ"מ כיון שישמעו זה מאבותיהם הפלא ההוא איך בא יראת ה' בלבבם ומעלת היראה שכל תכלית הקיבוץ ההוא הי' בשביל היראה ואיך עבור זה נעשה כל החרדה הזאת וכל הטרחא ההוא עי"ז ילמדו ליראה את ה' וירגילו עצמם ביראת ה' משו"ה לעיל בישראל כתיב למען ילמדו ויראו וגו' שהיראה יבוא ממילא בהם אז אבל בבנים ישמעו רק מעלות היראה ויבינו ללמוד ליראה שירגילו עצמם לקנות היראה וגם הלימוד לשמה שהיא מביא לידי יראה כי גדול כח הלימוד לשמה ולכך שפיר הקשה הש"ס טף למה בא כיון שהם לא יבחינו את זאת א"כ די שישארו בביתם והאבות יספרו לבניהם אלא כדי ליתן שכר למביאיהם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא וא"כ שכר לימוד שמחוייבים האבות ללמוד לבנים הן הזכרים הן הנקיבות זה אינם מקבלים השכר בהאי עלמא אבל שכר טרחא והבאה ושיהי' הלימוד מיד בשעת מעשה שבאת היראה הגדולה באבות זאת הטרחא הוא מעשה שהשי"ת משלם בעוה"ז שיזכה שיהי' לו בנים צדיקים וטובים וישרים וג"כ התעורר לנו איך החיוב לראות לפעול על הבנים מיד בנערותם ובתחילת הווייתן שאז עדיין הבל שאין בהם חטא ולא נשרש בם החטא כי אז פועל הדבר וגם התשובה אז נתעלה כמו שכתבתי במקום אחר שלא להשהות את החטא:
ואמרו במדרש משלי כ"ח על קרא מכסה פשעיו לא יצליח ר' סימון ור"י בן לוי משמי' דר' שמעון בן חלפתא כל הנטיעות את מנסה שרשיהן והן משביחות והאגוז אתה מכסה שרשיו ואינו מצליח וכו' אדם שיש בו עבירות ומתודה ואינו חוזר למה הוא דומה לטובל ושרץ בידו וגו' זרקו מידו וטובל במ"ם סאה מיד עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם וגו' נראה דבמשל על האגוז בא המדרש ללמדינו דרכי התשובה דאגוז אמרו שהוא בגי' חטא ללמדינו שבחטאים אין לכסות שורש החטא וכשאנו משימים על לבנו נראה שהרבה מדות רעות הגאות והתאוה והעצלות וחוסר בטחון וכיוצא ממדות רעות אלו הם מביאין לידי הרבה עבירות והם הם שרשיו והם אינם רשאין לכסותם שע"י הגאות ובקשת הכבוד הוא מדבר לה"ר ומקנא בחבירו יבזה חכמים ואב ואח ויזלזל בתקנות חכמי' וכיוצא בהם ומתאו' במאכלו' אסורות וחטא בשים והרהורים רעים וכיוצא בהם מחוסר בטחון עבירות שתלוים בממון עושק וגזל והשגת גבול וחילול שבת וביטול צדקה וגמ"ח ומצות התלוים בעמון והשכמת בה"כ ובית המדרש ותפילין מחוסר יראת שמים שבועה והוצאת שם שמים ועניית אמן ומחשבות רעות בתפילה המובילים האלו צריך להסיר וע"ז איכ"ל דכיוון ג"כ קהלת שמור רגליך כאשר תלך בבית אלהים ר"ל המובילים מזה תשמור ועפ"י כל הדברים הנאמרים למעלה אפשר לפרש מאמר הנ"ל שהתחלנו בו דאלעזר זעירא דסיים מסאני אוכמא כדי לעורר בזה שאנו יש לנו רגלים כגוים מדות רעות זה שגרמה חרבן ביהמ"ק והנה אמרו לו ראוי אתה לאבל על ירושלים ע"ז השיב דגברא רבה אנא ר"ל אילו הי' לומד תורה בטהרה לא הי' כל כך מתאבל שע"י לימוד התורה הקב"ה משרה שכינתו שם אפי' אחד שיושב ועוסק בתורה כדאיתא באבות משא"כ הואיל והי' יצרו מתגבר עליו בכל יום מנע ממנו הדיבוק ולזה הי' הוא מתאבל על חורבן יראה שלם יראה שלימה וזה שרמז בלשונו דגברא רבה אנא היינו איזה גיבור הכובש את יצרו וא"ל נמי בשאלתו לרמז עוד שגם במדרגה אינו ראוי לו לפחות כולי האי דקץ כפרי משלם בס' ונידון עם הכלל ה"נ הוא נידון עם הכלל ובכלל ס' ריבוא ישראל וגם ישראל שזכו שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וא"כ לא נפחת מדרגתו והוא מרגיש יותר בחרבן דכל שחשוב יותר מרגיש יותר: ושוטה אינו מרגיש אבל הוא הי' מרגיש איך נתרבה הקליפה ומזיקין המביאין לידי עבירה רבו וטומאת ארץ העמים המובילים לעבירה ברגלי נכרים מארץ ישראל ולכך התאבל בזה האופן וגם לענין חשיבות התורה היודעין ערכה הגדולים והם בכלל שמים הם מטים אזנם לה שיודעין חשיבותה משא"כ האינם יודעין ולכך נקטו האזינו השמים ותשמע הארץ ואח"ז ביאר שגם בעניני העו"ז דבריו טובים לכל כתות בני אדם ואמר כי שם ה' אקרא היינו שע"י משה רבינו נתגלה ולמד שם ה' אבל כל איש יבחין בבחינה וימצא מחכמת הבריאה וכיוצא מופתים על גדלו וטובו וזה מחוייב כל איש ואיש ליתן ולהרבות משלו:
ויש לפרש עוד הבו גודל לאלקינו ורש"י פירוש שמכאן שעונין בשכ"מ לעולם ועד ונבאר דברי הטור בסי' קכ"ה שסדר קדושה שכתב שבני אשכנז וצרפת נושאים עיניהם וגופם למעלה בשעה שאומרים קדושה ושיש להם סמך מס' היכלות עיי"ש שמסיים שאין לו הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נושאות בעיני ועיני בעיניהם ונראה דהרוח מזה בשעה שאדם משים על לבו ומכיר גדולת הבורא ב"ה לא יהי' שפל בעיניו מלסבור שאין האדם יוכל לקרב עצמו לבורא ב"ה אלא אדרבה רם ה' והאדם יוכל לקרב עצמו לה' בדרכיו כמו שדרשו חז"ל מה הוא חנון וגו' ולשמור מצותיו שה' אמר שאני שמרתי המצות תחילה היינו שבכל מצוה יש לי אחיזה אמנם קרבות הזה אינו אם ילך אדם לפי ראות עיניו ויבחר הטוב בעיניו כי רק בזאת קרבת אלקים יחפוץ וישיג אם יסמוך על ה' ויעשה הטוב בעיניו וידע שאדם לא ישיג את דבר גדול כזה אלא ישים עיניו בעיני ה' ואז יגבי' גופו למעלה וילך בדרכי ה' ויהי' אז מורכב מהגבה ושפלות יגביה עצמו אבל ע"י עיני ה' ושמעתי בשם אפיקי יהודה ולא מצאתיו בפנים דשם רם הוא מורה על מציאות ה' בעצמו ושם גדול אם הקב"ה משגיח בעולם ובכל העולמות זה נקרא שהוא גדול בכל העולמות ונמצא שאם ישראל חוטאי' עד שאמר הי"ת אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וכמו שאמר בפ' וילך ואנכי הסתר אסתיר וגו' ואם ישראל מטיבים דרכם כאלו מגדילים אותו שלא יסתיר פניו מהביט שיהי' כאילו הקטינו איתו אדרבה עתה יגדל נא כח ה' כאשר דברתי וגו' וזה כבוד שמים שהעולם ממלא רצונו שנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וזה שאמר לאחר שאמרו המלאכים קדוש קדוש קדוש שהשי"ת נתעלה בכל מיני קדושות ואפ"ה מלא כל הארץ כבודו שזה כבוד מלכות שמים אם אינו צריך להסתיר פניו אלא שמשגיח ומעלה מלכותו בכל המקומות אפי' בעולם התחתון והיינו מה שאמרו חז"ל שמלאכים אומרים בשכמל"ו דזה ברכה אם כבוד מלכותו בעולם התחתון וכאילו נעשה הקב"ה ברוך ע"י העולם, אע"ג שאמת ועד ר"ל אע"ג שבאמת גם בגורם כל יציר נברא הי' ה' מלך אפ"ה הוי כמגדילים כוחו בעולם ולנו ישראל שאנו אומרים ויודעים זה שאפשר שעל ידינו יתגדל שמו ונוכל לעשות ולגרום שהשי"ת ישגיח עלינו בכל עת ורגע ואין אנו עושים כן הרי גנאי גדול לנו שאנו אטומי לב כולי האי שלא יפעל כל זאת עלינו ולכך אמרו בפסחים בפ' מקום שנהגו שאין לנו לומר בשכמל"ו בקול רם שהרי בזה מעוררין הדין ותרעומת עלינו וגנאי לנו ועפ"ז יש לכוון המאמר הנ"ל בפסחים שאמרו אנשי כה"ג היכא נעבד נאמרו הא לא אמרה משה לא נאמרה הא אמרה יעקב התקינו שיאמרו בחשאי משל לבת מלך וגו' ונראה הכוונה עפ"י הנ"ל שע"ז כיון משה רבינו במה שאמר כי שם ה' אקרא היינו במה שמייעד ה' ורואה את כל העתיד והוא אחר שיגיע הזמן שיאמר אסתירה וגו' אפ"ה אתם הבו גודל בידכם כח להגדיל כבוד שמים ע"י פעולתכם וכדלעיל והדבר תלוי בכם ומכאן שעונין בבית המדרש במקום קדוש בשכמל"ו וכדלעיל והיינו במקום המקדש וכשעושין דברים קדושים משא"כ באין עושין והיינו דקאמר דלא אמרה משה דהיינו שמשה אמר שאין הוא יכול לומר זה אלא הם יתנו גודל של בשכמל"ו וא"כ לא אמרה משה לא נאמר הא אמרה יעקב כשביקש לגלות הקץ ונסתם אמנו והוכיח בניו בזה ואמר שזה עצמו אות שעפ"י מעשיהם תלוי הדבר ורוח הקודש והשגחה שראה שע"י מעשיהם נסתם החזיון והיינו מופת שברוך ה' כבוד מלכותו על ידיהם דהיינו לעולם וזה יהי' להם לתוכחה להתעורר לדרכי ה' וגם להבטחה לעת קץ אשר חזה אז תהי' כך כבוד ה' ע"י העולם וכיון שאמרה יעקב להבטחה ולתוכחה ראוי שגם אנו נוכיח בזה ולכך אמרו שתיקנו לומר אותו בחשאי ואמרו חז"ל משל נרצה לבת מלך והה"ד הכא אם יאמרו יש להם גנאי ואם לא יאמרו יש לה צער והרי זה לנו להבטחה ותוכחה ולכך תיקנו לומר בחשאי שהוא דבר מילתא דשויא לתרווייהו ה והוסיף המדרש שהביא הטור בסי' תרי"ט שהוא כעין גניבה ממלאכים דאצלינו אינו ראוי השבח הזה עד יוה"כ שהכל כמלאכים וישראל מקדשים שם שמים ומגביהים עצמם למעלה ומכירים מעלות ה' ותכליתם אז אומרים אותו בקול רם ולכך ראוי לנו לקבל עלינו דרך הטוב ולשוב בתשובה שלימה שהוא החביב אצל השי"ת והרבינו בהתעוררת לתשובה בדברים רבים וסיימנו בטוב ויהי' שנה זו שנת גאולה וישועה וברכה והצלחה ויבוא לציון גואל בבי"א:
לש"ש תרכ"ט
האזינו השמים ואדברה וגו' ויש דקדוקים רבים ואין להאריך כי כבר מבוארים במפרשים ועי' בעקידה ואברבנאל ואלשיך והנראה לבא בעזה"י ונקדים לפרש בינו ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך וגו' וג"כ צריך לבאר הכפולים והנראה בעזה"י השי"ת צוה לנו שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך וגו' והשי"ת ראה מראשית אחרית את הדורות האלו דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ וגו' וסם בעיניהם כמלאכי אלקים רואים ויודעים וחכמים הם בעיניהם ודורות הראשונים הם בעיניה כעורים ממשמשים באפילה אמנם על מה אדניהם הוטבעו על החדשות אשר המציאו בדורות אלו "טעלעגראפין" "וליפט באלאנען" "ואייזענבאהנען" "ודאמפף מאשינען" וכיוצא בהם וע"ז רמו עיניהם ורומסים ודוהרים על מה שהנחילו להם אבותיהם בתורה וביראת שמים ומוסדי דור ודור איברא לו חכמה ישכילו זאת שאם אמנם במילי דעלמא התלוים בנסיון דור הזה השכילו ובאו וגילו חדשות אשר מלפנים לא ידעו זה עצמו ראוי שיתעורר להם שהאדם קצר עינים וכשם שהדורות אלו גילו דברים שלא שערו אבותיהם ושוחקים הדורות אלו על הסכמת דורות שלפניהם כן יהי' חלק דורות האלו בדורות הבאים אחריהם ואיך יעיז אנוש לעבור על דעתו ולסבור שרק אתו ילין חכמה וכל שכן אם יתבונן מדוע באו עתה לגלות סדשות ע"י שגילו ובאו על הסבות ודבר סתר ויסודי הדברים ע"י מה מתרחב ומתפשט האויר וכיוצא בהם וע"י שבחנו וירדו לעומק הדברים ולשורש הווייתם השכילו להוציא דבר מתוך דבר וא"כ בעניני החומריים אשר עינים להם לראות כ"ש בדברים הרוחניים ונפשיים תורת ה' ומצותיו רק מי שיורד לעומק הדברים ושרשיהם ויסודותיהם הוא ישכיל ויבין ומי לא ידע שדורות שלפנינו הם ירדו יותר לעומק ושורש כל מצוה ומצוה וכל שכן דורות שלפני לפניו עד דורות בעלי הגמרא ודורו של משה רבינו הוא ראה הכל כל שרשיה ויסודי התורה ורמזיה וסודותיה ופנימיית כל התורה באספקלרי' המאירה וממנו ראו ושמעו בני דורו ומהם ליהושע ודורו וכן מיהושע לזקנים וכפי סדר הקבלה המבואר במשנה וברמב"ם ובהקדמה ליד החזקה ולפי' המשנה וכיון שהדור זה רואים כל שרואי' ויודעי' פנימיית הדברי' וסתריהם ושרשיהם הם הם היודעים ומשיגים מה שאין הדורות שלא ידעו זאת יכלו להשיג מזה עצמו יוכלו להבין ולידע בעניני התורה והמצו' שידעו הדורו' שלפניו והבינו מה שאנו אין יכולים להשיג ואין לנו אלא לעשות אזנינו כאפרכסת לשמוע מה שנאמר לנו וקבלנו וכבר כ' הפלאה שהמשנה רמזה לן התמוטטות הדורות במה שתנן בפ' דאבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים שרמז לן על הדורות מעיקרא הי' לנו כמו אלף שנים מימי משה עד מ"ם שנה לבנין בית שני נביאים שראו בעין הנבואה ואח"כ השתמשו בבת קול כמבואר בגמרא ועתה אין לנו שיור רק התורה הזאת והיינו דקאמר דע מה למעלה ממך איזה דורות שהי' לפניך מעיקרא הי' עין רואה נביאים ואח"כ אוזן שומעת בת קיל ועתה כל מעשיך בספר נכתבים כן השכילו ואמרו בעלי המשנה ואנן מה נענה בתריי' מאז ועד עתה ירדה ידיעת התורה עשר איך יעיז איש לדון ולבחון לבטל דבריהם הקדושים:
וזה נראה לומר שרמז משה רבינו בשירת האזינו שראה כל הדורות התם וגם ראה שבעניני התורה והיראה שהם עניני עולמיים תרד המעלה מעט מעט ולכך נראה דנקט ימות עולם וכבר כתב האבן עזרא דימות וימי הם ב' שרשים משונים זה מזה ונראה דלכך בחר בימות לרמז לשון ימים ומיתה דמתמעט והולך עניני עולמיים והיינו דקאמר זכור ימות עולם איך הם פוחתים בדברים עולמיים ושהראשונים ראו וידעו כל שורש ופנימיית התורה ואח"כ אמר שוב בעניני עוה"ז ודברים טבעיים שהם נקראים שנות דור ודור בהם יהי' שנות שינויים לטובה שינויים נאות (ואפשר דאלף של נאות נבלע כדרך אותיות אהו"י) אבל בינו מה טעם וע"י מה באו לידי שינוי ולחכמה גדולה הזו ועכ"ח תבינו שהוא מטעם דלעיל שדורות האחרונים בחנו ונסו הפנימית של הדבר וא"כ זה עצמו תלמד אותך דשאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך דהיינו בדברים המגיעים לך היינו תורה ומצות שהם חלקך ונחלתך ולכך בחר לשון ויגדך ולא אמר ויגידו לך ועד"ז צריך שיהי' שוה לנו איסור שעטנז ותער וחזיר ושקצים ורמשים הכל שוה בשוה מה הוא וכ"ש לנו בני ישראל שאפי' עניני העוה"ז אינם באים לנו כדרך שהם באים לאוה"ע ע"י השרים שלהם וטבעי הדברים והשתדלותם אבל אצלינו עיקר תלוי במעשינו בתורה ובמצות כמו שגילה זה מיד לאדם הראשון ולאברהם יצחק ויעקב שהבטיח ה' להם עניני העוה"ז נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ונאמר יען עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך כי ברך אברכך וגו' ומיד בדור הפלגה הראה ה' זאת הציב גבולות עמים למספר בני ישראל כפרש"י שבעים אומות נגד שבעים נפש וכן בכל עת הכל בהשגחת הי"ת וקיום ישראל שה אחת בין שבעים זאבים הוא אות שאין למעלה ממנו וכמו שביאר בהנחל לשון נחלה שאין להם הפסק זה אפשר רק שיעשה עליון על כל והוא הציב גבולות עמים שלא יוכלו לעשות כל אשר יזמו לעשות וכמו שהראה ה' זאת בבנין עיר והמגדל וכנאמר שם ועתה לא יבצר מהם וגו' שם הראה שהוא נותן גבול דבר שרשאין לעשות ואשר אין רשאין לעשות וזה למען תהי' הבטחה למספר בני ישראל אע"ג שהם מספר מעט בין האוה"ע אפ"ה יהי' להם קיום והטעם כי חלק ה' עמו וגו' וכיון שכל קיומנו תלוי בה' א"כ ראוי לקרוא לן הלה' תגמלו זאת כיון שהכל לה' וכי כזאת תגמלו לו בשלו וביאר יותר הלא הוא אביך היינו שבטבע לא הי' אבותינו מולידים והיו עקרים קניך ביציאת מצרים כנאמר כי לי בני ישראל עבדים וגו' והוא עשך כמו כל העולם ויכוננך לשון כן ובסיס שהוא המסבב בסיס וקיום שלך וכמו שפי' לבסוף יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו וא"כ איך נוכל לעשות כזאת נגד ה' לקינו איך לא נשמור שבת כראוי ולפזר ממון למצוה ותן לו משלו וגו' ואיך חיד איש לעשות מעשה רע לחבירו נגד רצון הבורא ב"ה וע"ז אמר עם נבל אם חוטאין בין אדם לחבירו בדבר שאינו מועיל לו. כיון שהכל ביד ה' הרי זה נבלה ועל עבירות שבין אדם למקום אמר ולא חכם שמצות אלו ראו להם להיות לכבוד ויהנו מהם כי חכו ממתקים חכי' לעבוד עילת כל העילות אבל הם אינם חכמים להבין את' זאת והתרגום ביאר עמא דקבילו אוריי' שהי' נפשותיהם על הר סיני ועי"ז ראוי שיהי' נקל להם להשיג וגם שבשעת קבלת התורה ראו ישראל והשיגו את גודל יקר תפארת ה' כמו שאמרו היום הזה ראינו את כבודו ואת גדלו וגו' ומזה יוכלו להבין שזכות ויקר הוא להם לעשות מצות הי"ת והיינו דקאמר דהם קבילו אורייתא וראו כבוד ה' ואפ"ה אינם עושין והלא הוא אביך קניך כדלעיל ומצד אלו טעמים ראוי לנו לזהור באזהרות ה' בלא תעשה ולהיות מתלהבים לעשות המ"ע וכן ראוי לנו לשמוח בשמחת החג הבא לקראתינו שכל הירח הוא נקרא ירח האיתנים איתן במצות ולשמור מצות סוכה כראוי ושאר מצות תפילין ומזוזה ושבת ולהיות נזהר בל"ת בין שבין אדם לחבירו. שלא להשיג גבול ושלא לדבר עליהם לשון הרע ושלא לשנוא ובין ל"ת שבין אדם למקום שלא לחלל שבת ושלא להוציא שם שמים לבטלה וגו':
והנה מלבד טעמים דלעיל הקיל הקב"ה עלינו שמירת התורה במה שאמרו חז"ל במס' נידה פ' המפלת דהנשמה קודם שבאת לעולם הוא לומדת כל התורה כולה ומשביעין אותה שתהי' צדיק ולא רשע וכו' וכשבאה לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ושכחה הכל ביאר המהרש"א היינו ע"י התחברות בחומר הגוף הוא המלאך ותכלית הלימוד הלא נשכח מיד כתוב בספרים שעי"ז קלה לקבל דברי התורה והמצות שכל דבר שכבר הי' בפועל באיזה חומר אפי' נוטל ממנו מ"מ נשאר בו הכנה שקל לקבל שנית הענין ההוא כדרך שהוא באוד מוצל מאש או פתילה אע"ג שנתכבה כיון שכבר דלק פעם קל הוא לקבל האש, וזה נראה לפרש שאמר משה לאחר השירה, שימו לבבכם לכל אשר אני מעיד בכם אשר תצוום לבניכם כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם ר"ל שצריך שתשימו לבבכם לדברי התורה כי הוא בידכם ואפשר השגה מטעם כי לא דבר ריק הוא מכם שכבר נטבע זה במקור נשמתכם כי הוא חייכם במקור החיות כבר נטע זה השי"ת ע"י הלימוד במקור הנשמה ולכך דימה החובת לבבות בשער עבודת ה' את הערת התורה כמו גשם המגדל את הצומח אשר הוא כבר בטבעו רק שצריך לחלוחית וכח הניתן לו מן הגשם ככה הערת התורה עיי"ש:
אמנם הכונה זו לגדל הוא ע"י גשם וגם ע"י טל ואמרו חז"ל דכנסת ישראל בקשו שיבוא הגשם לנו וכו' והשיב השי"ת אתם בקשתם דבר שלפעמים מתבקש שנאמר אהי' כטל לישראל דהנה נהי דיש לר' הדברים הנ"ל מעלת הגידול אפ"ה לפעמים לא סגי בטל דנהי' דמגדלו ונותן בו לחלוחית אבל אם יש סביב הצומח תולעים ושרצים המפסידים ועוקצים הצומח אין מועיל הטל אבל הגשם שוטף ומאבד השרצים ותולעים המפסידים ולכך שם גבי אהי' כטל לישראל כתיב יפרח כשושנה דומיה דשושנה דמבאר במדרש דהשושנה נהי דגידולה בין החוחים אין החוחים מפסידים אותה רק אם נוטה עצמה באחת מן הקצוות להחוחים מהנקבה ואפ"ה לבה לשמים עכ"פ שם מיירי שאין הרשעים אורבים להסית ולהדיח את הטובים דהיינו דוגמת שושנה אז שפיר קאמר אהי' כטל אבל ישראל בקשו ויבוא כגשם לנו וכמלקוש יורה הארץ דהיינו להמית או להאלים ולקפוץ פי עולתה להמארבים להסית ולהדיח להפסיד הטובים זה בחינת הגשם וגם אידך מעליותא להרבות הלחלוחית לגדל כמלקוש יורה ארץ אבל בחינה הזאת אם היא גדולה אבל אינה מתבקשת בכל עת שאם כן בטלה הבחירה שאז יפרדו כל פועלי און והשי"ת רוצה בבחירה ורק לפעמים הקב"ה עושה נפלאות כאלה לנער רשעים מן הארץ והיינו שאמרו חז"ל שכשגשם רק לפעמים מתבקש:
והנה גם משה רבינו ע"ה בפתיחתו לשירת האזינו ביקש כזאת ואמר שיערוף כמנור לקחי דהיינו כמטר המאבד השרצים והיינו דקאמר במדרש אין עריפה אלא לשון הריגה וגם מעלה שני' וכטל אמרתי וביאר דבריו עוד יותר כשעירים עלי דשא וגי' כמו שבארתי למעלה שכבר קיבל כל אדם חלק בתורת ה' ודבריו יהי' מנקים אותם וכיון שכן כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו שהרי כבר הוא בטבעיכם ובנפשכם ורש"י פירש שעונין בשכמל"ו במקדש ואפשר דמרוח להו דמצות הם ח ובים נגד השי"ת ונגד האדם ועל שניהם מועלת כי רק איש המחזיק בתורה באמת הוא איש אמונים ועליו ראוי לסמוך שאצלו הכל חיוב נגד ה' כי ה' צוה גם חיובים שבין אדם לחבירו והיינו הבו גודל לאלקינו וזה שהמליצו חז"ל בלשון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד היינו התורה המפרסמת והוא שם כבוד מלכותו דהתורה כולה שמותיו הוא המסייעת וטובה בין לעניני עולם ובין לועד והטעם באמת נראה עפ"י משנה פ"ו דאבות דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תור' שנאמר והמכתב אלקים חרות אל תיקרי חרות אלא חירות וצריך ביאור מה משנה קרא מפשטא והנרא' דהיהר"ע מעוור את אדם ואינו רואה מום דבר שהוא כנגד תאותו כשם שנאמר כי השוחד יעוור עיני חכמים וכן כל תאוה ולכך אין האדם בן חורין לראות ולעשות האמת והטוב באמת אמנם התורה הוא תבלין לזה שאם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד ואם אבן הוא נמוח אמרו חז"ל והקב"ה נתן לנו מופת לזה דלכאורה קשה כיון דהלוחות הם מעשה אלקים ונבראו לשעתו א"כ למה צריך שיהי' מעיקרא הלוחות אבנים שלימות ואח"כ הי' מכתב אלקים חרות על הלוחות בנס ובבריאה הוי להו להיות מיד נבראים באופן זה שיהי' המכתב נכתב עליהם ונראה שהשם ב"ה רצה להראות וללמד לנו כזאת שהתורה כוחה לסלק ולשבר את האבן כדי שיבינו שהתורה כוחה לשבר את היה"ר הנמשל לאבן כדלעיל והיינו דקאמר אל תקרא חרות דקשיא כדלעיל הפוכו מטרתא למה לי אלא חירות שהראה הקב"ה שע"י התורה יהי' חירות מהיהר"ע ולכך רק ע"י התורה יש בטחון לשמור עניני וחובות שבין אדם לחבירו ולא יעוורו עיניהם וכך הוא המצוה עלינו לשמור כבוד המלך והמלכות וכל שרי מדינה וחוקותיהם ורק התורה הוא מסוגלת לזה ליתן לאדם אומץ יראה ואהבה להיות מכירי טובה לכל העושים עמנו טוב והתורה פועלת בכפליים על החומר אחד בלימודי' הישרים והלימוד בתורה ומוסרו ההרגל הוא יסוד שהכל תלוי בה להטיב לאדם דרכו ומנהגו והלימוד גדול שמביא לידי מעשה והשני שהתורה תפעל גם בסגולה ובקדושתה שגם קדושתה פועלת, אפי' על מי שאינו מבין דברי' וזה נראה הטעם שהביאו גם טף להקהל בעת שקרא המלך משנה התורה שהקריאה במקדש הי' פועל גם על הקטנים שיראו השם:
ועתה אין עלינו להתעורר אלא לשוב לה' וכמו שקראו לנו שובי שובי ונחזה בך וגו' שראוי לנו לשוב ולראות את מדרגות אבותינו ודורות שקדמו לפנינו ואיך נפלנו מאיגרא רמא ואיך נתעוורו עינינו ונטמטם לבנו מלהבין את גודל יקר תפארת תורתנו ומצותינו וע"י תשובה יאירו ענינו וגם אוה"ע יכירו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו והנה התעורות לתשובה או מצד גודל יקר ה' המכונה בשם שמים או מצד פחיתות הארץ מה חיינו ורק בחסדי ה' אנו חיים כעבר ישא צל וכל חציר על הגשם ונגד אלו ב' מדרגות פתח משה ובזה מובן המדרש האזינו דאמר משה רבינו שהי' אמר האזינו השמים הוא משום שהוא קרוב לשמים אבל ישעי' שהי' רחוק מן השמים אמר בהיפך שמעו השמים והאזינו ארץ והיינו דמשם שדיבר אז עם ישראל שהי' דור דיעה וראו את כבוד ה' וגדלו והי' קרוב לעורר להם בגדלות ה' המיוחס לשמים ע"ז אמר האזינו השמים אפי' בקול נמוך ששייך בו לשון האזנה ראוי להם לקבל ואפי הרחוקים היינו הדורות הבאים ישמעו ארץ ופירש מאי דסיים על הרחוקים משמים אפ"ה יערוף כמטר לקחי וגו' ונגד הקרובים לשמים אמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו משא"כ ישעי' אדרבה דורו הי' להוט אחר עניני עוה"ז והי' ראוי להוכיחם בדמיוני עוה"ז כמו שאמר ידע שור קונהו וגו' ולכך האזינו ארץ וגו' וה' יתירנו בתשובה שלימה לפניו ולב טהור ברא לנו ה' ויהי' שנה זו שנה טובה שנת גאולה וישועה ובל"ג בבי"א: