אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת תולדות

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' יש לפרש כי כאשר ראתה כי הרבה עצבונה והחליטה כי יש תאומים בבטנה והם מתרוצצים אח' את חבירו מחמת קוצר המקום להשתרע שם ואמר' בלבה כי אחד יעשה את חבירו סנדל ולא יחיו הבנים אפי' האחד אשר בא חיים לאויר העולם הא כ' התוס' בנדה כ"ז בשם הירושלמי דלא יחי' ולזאת אמרה א"כ ר"ל אם האמת כן וכן הוא כמו כן בנות צלפחד וגו' כדעתי א"כ למה זה אנכי ר"ל למה לי הריון כלל ועל מה עביד הקב"ה נס לחנם ולכך הלכה לדרוש ה' ופרש"י שיגיד לה מה יהי' בסופה ר"ל לפי הנ"ל אם יחי' הולדות או לא ועוד אפשר לכוון בלשון מה יהי' בסופה כי אפשר כי גם היא אמרה בלבה כי הרציצה הוא סימן שיהי' פירוד ומחלוקת בין הבנים ואי' באבות כל מחלוקה שהוא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים וכן אמרו ספ"ק דקידושין דאב ובנו שישבו בבהמ"ד נעשה שונאים זה לזה ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים כמ"ש ואת והב בסופה וזה הכוונה להגיד לה מה יהי' בסופ' של אותה הרציצה ומחלוקה אם סופה להתקיים או לא ועד"ז יש לפרש המשך הכתובים ואלה תולדו' יצחק בן אברהם וגו' שבא לספר כי נתקיים בקשת אברהם להיות לו זרע קודש המחזיק בדרכי ה' וגם כן השתדל וביקש בנים ג"כ לתכלית זה כדי שיהי' ממנו בעולם נצר מטע ה' ולכך כאשר התרוצצו הבנים בקרבה ושיערה בנפשה כי זה סימן על פירוד וכ"ש לפי מה שאמרו חז"ל כשהיתה עוברת על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת ולכך אמרה למה זה אנכי ר"ל למה לי הריון הזה (ובדרך דרוש י"ל עפ"י דברי הר"ן דלכך מאס בבנות כנען הואיל ומעשיהם הרעים הי' להם מבוא בכוחות הנפש ולכך אמרה אלמלא יהי' הבן הזה ע"א למה זה אנכי שנעשה נס לבעלי הלא גם מבנות כנען נמי הי' יכול לישא אשה על אופן זה:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו' נ"ל לפרש מדוע בחר יצחק בעשו ונראה דהנה וודאי לא ידע כי רע ואון בקרבו אבל מ"מ בודאי ידע נמי בתאות ויושר יעקב ומדוע קרב זה יותר מזה רק יצחק החזיק לעשו לאיש אשר מזג גופו ידריכהו אל כל רע וכ"ש אם נאמר דמזל שעה שנולד בו גורם וכמו שאמרו חז"ל מאן דבמאדים אשיד דמא וגו' או טבחי וכו' ולכך הוא צריך לעול' ללחום נגד יצרו ולכובשו ולפום צערא אגרא וראוי להרבות לו שכרו יותר מיעקב אשר מצד מזגו אינו נוטה לדברים רעים ואפשר לכוון זה בלשון הקרא ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ונעשה טבח והפך מזלו הרע לטוב להיות טבח אבל רבקה אוהבת יעקב מצד שידעה כי רק הוא תם וישר ועשו רע מעללים וכל שכן לפי דעת הרמב"ם בשמונה פרקיו מעלת החסיד דהיינו לדבריו איש תם וישר שאינו מתאוה לתאוות מגינות הוא משובח ומאושר יותר וראוי לשלם לו יותר שכרה ולפי הנראה דעשו ויעקב היו בעיני יצחק על אופן זה דעשו טבעו נוטה לרעה והוא מתאזר עח ללחום נגד טבעו וכובש יצרו ויצרו מתחדש עליו בכל יום וכמו שכתבתי לעיל לענין מזל מאדים לפום צערא אגרא לפיכך ראוי לעשו שכר גדול וגם צריך לברכה אבל ליעקב החזיק לחסיד שמטבעו נוטה רק לטוב [ואם כי זה טוב מ"מ אין ראוי] לו שכר גדול כל כך ועוד יש לומר דיעקב הי' בעיניו לדורש ה' ומלמד תורה לאחרים למען ירבה החכמה וכמו שהי' אברהם ויצחק קוראים בשם ה' ולזאת אין ראוי לו ממשלה כי המלמד אחרים צריך שיבקש שאחרים יעלו למדרגתו ויכבה התבונה עד שיעלה הקטן לגדול וגם אין ראוי למלך ושר שילמוד עם הקטן ממנו כי מצד רוממתו אשר הוא נורא בעיני האחרים אינם שואלים אותו על ספיקתם וגם השומעים בקולו שומעות רק מצד רוממתו אבל עשו הוא סבר שהוא רק צדיק לעצמו ולכך ראוי שיהי' הוא מושל ואין בזה פסידא ליעקב כי מצד כי מלאה הארץ דיעה ממנו כבר יהי' שוה ומשוה כלם ויהי' צורך לו:

מכרה כיום את בכורתך לי וכו' מה שנרא' לי עיקר בזה המסכים לדעת חז"ל כי הי' דעת אביהם לחלק נחלת הארץ לבנו אשר אהבו יותר וסבר שראוי לגמלו מאוד וקבלת חז"ל הנאמנת שמאבן השתי' משם הי' התחלת העולם והוא הראשית והבכורה של כל העולם ולכך בחר ה' בראשית זה כמו שבחר עוד לקדש לו דברים אחרי' אשר הם ראש ודעת יצחק הי' לחלק הראש לראשון ושאר מקומות רצה לחלק ליעקב ועי"ז כיון שראשית העול' לדעתו ראוי לעשו הצריך לברכו בברכות שמים ע"ד שאמרו חז"ל בתענית שגשמים והה"ד בכל ברכות הם יורדים עיקרם לא"י ולדעתי הכוונה על מקום המקדש ומשם הם נפרדים לקצה הארץ וא"כ ע"י ברכה של ברכת שמים על נחלת המקדש וגבולו הוא ברכת כל העולם וראוי ג"כ שיהי' נגיד על אחרים כיון שמפתו יאכלו ויעקב כאשר ידע דזה בדעת אביו ולא הי' מיצר על ברכת דגן ותירוש אלא על מקום קדוש איך יניח על שבטו הרשע ולזה כאשר הי' לו כח ויד לעשות להשתדל להסיר אותו ממנה אתא והצליח ולזה נראה שכוונו חז"ל מה שאמרו שהעבודה בבכורות ר"ל בחלק הראשון של העולם דהיינו מקום המקדש:

הנה אנכי הולך למות וכו' כראה לפרש ע"ד הנ"ל יש לפרש שאמר לו יעקב דמאן דבעי למהוי לעובד עבודה צריך שלא יהי' שובב בדרך לבו ע"ד שאמרו הרוצה שיחי' ימות את עצמו וזה הוא אלו דברים שבמיתה ר"ל שצריך שימות ולא יהי' בעל דעות כוזבת ולא מדות רעות שהם הפרועי ראש ומקרועי בגדים וע"ז למה לי בכורה כי אני אינו יכול לעשות זה כי מזגי מנגד לזה זה הנראה לי לפרש לדעת חז"ל עוד י"ל כי לבכור הוא מעלה טבעיות מאז ומקדם מצד שהוא יותר גבור ויודע יותר כי רוב ימים יודיעו חכמה אמנם כל זה י"ל דהיינו באחין שווין כאשר הם ביום הולדם אבל אם אח"כ ירבה הקטן דעת וחכמה וטובה חכמה מכלי קרב אין ראוי שירהב חסר דעת במלא חכמ' לעולם ודי שמצד קדימה הטבעית יהי' שווה עם האחר ועשו הי' לו אביר לב וגדול כח ללכת במקום סכנה ובעיני יצחק הי' חשוב נו זה למעלה שגם זה צריך לעבודת ה' והרי אחד מתנאי הנבואה הוא גבור ויהי' לו כח לעמוד נגד המורדים ושהוא רשע לא ידע ובגודל לבבו על המעשה הזה אמר שאין צורך לו במעלות הבכורה כי מלבד מעלות הבכורה יש לו מעל' וקדימה במעלה זו אשר הוא הולך למו' בין חיות והי' זה לו לחשיבות גדול בפרט בימים ההם כאשר מצינו בנמרוד שיצא לו שם בגבורתו שהי' גבור ציד וכיון שהי' לו לעשו מעלה זו אמר הנה אנכי הולך למות ולמה לי זה בכורה אין אני צריך למעלת בכורה [ועפ"י דרך מרן המחבר צ"ל יש לפרש עוד שכך הי' אומר עשו הנה אנכי הולך למות שהוא איש חרף נפשי למות על פגיעת כבודו וכי הוא מקפיד על בזיונו כדרך הגדולים ותלמידי חכמים ונוטר ונוקם ע"י מכת חרב הרג ואבדן ומכות שונות ר"ל כנהוג היום בין הבוערים בעם ונקרא בלעז "דועעל" ויש לי רב כבוד מזה גופא ולמה זה לי בכורה אשר עיקר תכליתו המכיון מעשו הי' רק הכבוד כדברי מרן ז"ל]:

כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה' והדקדוקים מבוארין ונראה בעזהשי"ת עיקר אותות האהבה החזקים או חלשים הם ניכרים בעת כי פעל דברים הראוים לבטל אהבה ואם כל זאת לא נכבה האור הוא אות אהבה עזה וככה אצל השי"ת בעת אפו ועת פקודה ניכרת אהבתו לישראל איך גם בשעה ההוא מסבב העונש באופן הטוב להם וכנאמר ואתם בני יעקב לא כליתם וא"כ בזה עצמו שקנאו פלשתים עד שגברה השנאה והקנאה שהי' המלך משלחו מארצו ועם כל זאת לא שלחו ידם בו ובנכסיו הוא אות שראו כי שם ה' עליו ויראו ממנו וזה עצמו אות כי ברוך ה' הוא וזה שאמר השלוח הי' לו טובה שע"י ששלחו בשלום ולא נעשה לו דבר אתה עתה ברוך ה' והכל מודים בזה:

ויתן לך אלקים וגו' נראה שכיון כנ"ל דיתן לו ה' מקום המקדש ומטל השמים כי רק וי שיש לו בידו מקום ההוא מטל השמים ישתה מים ועי"ז ראוי הוא להיות גביר לאחיו ומצד שהברכה הזאת הוא תלוי' ומקושרת עם נתינת הארץ על אופן הנ"ל לכך ראה יעקב להשתדל לקחת עתה הברכות אבל יצחק שסבר ליתן זה לעשו מצד הטעם הנאמר למעלה ובוודאי גם ליעקב הי' נותן מנחלת ה' לברכה בה ונראה שעיקר הטעם של יצחק שבא לברך אחד מהבנים מצד שהסכימה דעתו לחלק ברכת אברהם בין שני בניו ולכך ברכם אבל לפי האמת שלא הי' עשי ראוי לברכה ואינו ראוי לו לירש ברכת אברהם וממילא הברכה נתונה ליעקב ומצד ברכת ה' ולא נתן הברכה אלא למי שכבר היא נתונה כי כבר בירך ה' לאברהם ובזרעו אחריו ביצחק ולא כל יצחק ולא קשה קושי' המפרשים ואפשר לפרש לשון הקרא הברכה אחת היא לך אבי ר"ל כנ"ל דברכה אחת אינה שלך כי כבר אחד מבורך מברכת אברהם ולכך ברכני גם אני:

ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו' ואברכהו גם ברוך יהי' כבר דקדקו המפרשים שאין זה דרך החרד על הברכה שיסיים ויסכים על הברכה ונראה בעזהשי"ת הצלחת ואושר האדם נחלק לד' חלקים אחד בריאות גופו ועוצם אבריו ומבלעדו אין לו כח לעשות חיל ונבוכדנצר צוה כמבואר בדניאל א' לחפש מבני ישראל אשר אין בהם מום צוה ג"כ אשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך ואושר הב' הוא העושר נכסים שיש לו די מחסורו כי העני חשיב כמת ואחד ממעלות הנביא הי' צרין שיהי' נמי עושר כדי שיכבד בעיני הבריות והג' היא החכמה ומה יש לו וכל עושר ועוצם גופו אם יחסר לו השכל לשמש בהם ודעה חסרת מה קנית וחכמת אדם תאיר פניו והד' הוא היראה והמוסר ומבלעדה לפעמים כל הטובות והצלחות הנ"ל הם לרעה ורק היראה והדרך הישר הוא תתן להם המעלה וכדאי' במשנה אם אין יראה אין חכמה וממילא אם אין חכמה אין עושר ואם אין עושר אין הצלחות הגוף ואפשר שזה רמז בדברי עשו שאמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה שהודה באמת שאצלו המעלת בכורה שהיא מעלת העושר והכבוד כאילו לא הית' כיון שהליכתו והתעסקו הכל רק בדברי העוה"ז ההולך למות וע"ד שאמרו רשעים בחייהם קרואים מתים על שם פעלם רק בעניני עולם המיועדים למות וא"כ אמר הנה אנכי הולך למות וכל הליכתו היא מיום הולדו יום מותו וא"כ למה זה לו בכורה וכשם שאין לכל הצלחות חשיבות אם אין מחובר להם יראה ע"ד שאמרו במשנה אבות ג' כתרים הם וכו' וכתר שם טוב עולה על גביהן וביאורו עפ"י הנ"ל ועפ"י האמור עוד כי מלבד שאין להם חשיבו' גם אינם בשלימות כ"ז שאינו מחובר עמהם הירא' כי האדם אין די לו בחיי שעה וטבעו שירצה להתעסק בהם לחזקם ולעשותם לעצמו בטח והון עשיר קרית עוז וגו' ואם הי' מסופק אולי בזמן העתים ילקח ממנו גם היום לא יערב לחכו כל הצלחות וא"כ במה יבטח הלא עיניו יראו כי חולפים ועוברים וכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב ר"ל הצדיק יוכל למצוא בשם ה' מגדל עוז להיות בוטח בה' כי הכל בהשגחת ה' לטובה ועי"ז ונשגב בצדקות כי איך יבטח בה' אם הוא יודע שהוא עושה נגד רצון ה' ועכ"פ כיון דיראה מחזקת הבטחון ורק בזה לא ידאג ליום רעה וא"כ הירא' הוא הנותן השלימות ומחזקת לידו האושר והצלחה על ימים רבים וזה שהשיג יצחק ע"י טעמו שטעם כנאמר ואוכל מכל וראה שהי' לו עונג והנאה במאכל ההוא והכיר שהוא כל כך מוטעם שהוא ברכת ה' וכאמרו כריח שדה אשר ברכו ה' וזה השיג שלא די שברכו הוא אלא שגם יהי' ברוך לעתיד וזה שאמר שהשיג ע"י שאכל מכל הכוונה ע"י שאכל מכל היינו שהרגיש בהמאכל כל מינין טעמים שאברכהו וגם ברוך יהי' ויהי' ראוי' לברכה:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה