אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת נח

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת נח

פרשת בראשית

ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר וגו' כבר אמרנו למעלה בפ' בראשית כי הארץ היתה נשחתה בכפלים שקבעו להם ליסוד מוסד דברים המובילים לרע אשר לא יניחו שום טוב שהעולם לרע ולית דין ורשות אלא כל דאלים גבר ולזה כפל כאן ותשחת וגו' ותמלא חמס וגו' וחז"ל אמרו לא נחתם גז"ד אלא על הגזל וגו' עי' ברש"י שדבריו לכאורה סותרים רישא לסיפא עי' הרא"ם ולי נראה ביאורו עפ"י מה שאמרו חז"ל אין בעל הדין פוגע בנפשות תחילה והכוונה כשם שנתעלה האדם בצלמו ככה ראוי לו בעת ענשו שלא יענישוהו כדרך שמכריחין לבהמה כי העונש שיעניש ה' אינו חלילה להנקם אלא להוביל לטוב וטוב הנעשה ע"י הכרת הגוף אינו טוב ולא נתקיים וכשירווח מיד ויכבד לבו וגם הוא בזיון ונקלה להעניש אדם כעונש והכרח הבהמה וכדי בזיון אלא א"כ הוא שעושה עצמו כבהמה ואינו מבין להיות טוב גערה אצלו אז ענשו כבהמ' עלה לו עונש וגם הבזיון ולזה אין הקב"ה פוגע ובנפשות תחילה מצד זה הטעם אלא יענשהו עונש הראוי לאדם באשר הוא אדם דהיינו הקנינים אשר המה לאדם רק בשביל שהוא אדם בר דעת באלו מעניש אותו וממילא כל זה אם יש לאדם רשות וקנין בעולמו אבל לאותן האומרים שאין לאדם אלא גופו וכל דאלים גבר אלו אי אפשר להעניש אלא בגופם כי לה' הארץ ומלואה ולזה א"ש כי באמת הי' ראוי לעונש מצד הרבה רע אלא שהי' עונשם בקנינים אבל נחתם גזר דינם על הגזל והחמס וזה כוונת הקרא קץ כל בשר וגו' ר"ל קצם מה שסוברים הם להיו' קצם כמבואר כי ע"י היסוד הרע ההוא מפניו מלא' הארץ חמס [פירש כי מלאה הארץ חמס מפניהם היינו מפניות ונטיות שכלם ודעתם כנ"ל] ולזה אנו משחיתם את הארץ אשר אמרו כי נשחתה וברע היא:

וירח ה' את ריח הניחוח וגו' לא אוסיף וגו' הכוונה כמו שכ' במקום אחר כי קודם נתינת התורה הודיע ה' את ידו וגבורתו ע"י בריא' שמים וארץ וכאשר נתרחקו מבריאת העולם ונשכח קצת מיושבי תבל אע"ג שהאריכו ימים אלף שנה ומסרו ולמדו זה לזה מ"מ האדם נפעל יותר מן החוש לזה הוכרח הקב"ה להודיע את ידו ע"י הריסת עולם וכיוצא לא כן כאשר בא התור אשר הי' האדם זרע יעקב ראוי לקבלת התורה אז לא בחיל ובכח יודיע ה' את תפארתו אלא בניסי' ונפלאות וזה הכוונה בריח הניחוח שלמדו והכירו כי טוב ה' ורחמיו על כל מעשיו וכפועל אדם ישלם לו לעת מצוא לאחר מיתתו כי זה הוא הרמז ג"כ מהעולה לפי מ"ש הרי"א בפ' ויקרא ויאמר שלא יוסיף להודיע ע"ד הזה כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולכך יודיע להם תורה ומצותיו וע"ד אשר אמרנו בחטא ויסוד הרע של דור המבול ועתה כאשר נימח כל היקום וה' הציל רק באי התיבה ועתה שוב לא יסתפקו העולם שהאדם לרע לו נברא ולא יהי' יסודותיו ראש ולענה ולזה לא אוסיף וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא יתיחסו הרעה לה'. או נאמר כי כבר הרבו לדבר על סיבה האריכת ימים של הדורות לפני המבול והרמב"ם לפי מה שביארו הרי"א אמר כי הי' מהניסים לצורך כדי לעמוד על ידיעות והכרות אשר צריכין לאדם ואלמלא חי'. כימי שנותינו מה הועילו להם וטרם יפתחו עיניהם יחליפו וכלו והרמב"ן נתן הטעם שנשתנה האויר מחג האדם ועי' במה שהשיגו עליו ולי נראה לבאר דבריו כי האדם מצד היותו מוסגר שנה אחת בתיבה על פני המים עם כל חי ומאכל נשתנה טבעו ומזגו ונחלש מטבעו והמזונות צריך שיהי' להם יחוס לערך המזג הניזון בו ואם לאו בין אם ירבה או ימעט כבר לא די שאינו מחזקו אלא לעולם הוא מקלקלו ולכך נתמעטו ימי חייו עד כי שם קץ כימי שנותינו בהם שבעים ושמונים שנה והנה לפי סבר' זו כבר נדין אלמלא שוב הי' אדם נתחייב בעונש המבול שוב כבר נתמעט ימי האדם לפי טבע הוי' והפסד והשם לא משנה הטבע אלא א"כ ראוי וזכות להשתנות הטבע ואלמלא הי' עוד נתקצר ימי חייו הי' לגמרי כלא הי' ומה האדם עתה וכל שכן אם עוד נתקצרו ימי חייו טרם יבוא לבינה כבר יהי' כלה והולך ואז יצרו יותר מתחזק והולך ואוי לארץ שמלכו נער וזה כוונת הקרא לא אוסיף לקלל כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו' בעת נערותו יצרו יותר חזק ולא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי שע"י המבול זה הוכה כל חי אפי' הדורות הבאים שנתמעטו ימי חייהם ועפי"ז יש ליישב פסוק בישעי' כי מי נח זאת לי וגו' שהכוונה שגם הגאולה יהי' שלימה דאלמלא יגלו עוד ישראל ישתכחו לגמרי את ה':

וירח ה' וגו' לא אוסיף לקלל עוד את האדמ' בעבור האדם וגו' הן תחילת קללת האדמ' בעבור האדם היא גרמא לקללה השני' והוא כי בשביל שנתמעט כוחותי' ומשמני הארץ והי' צורך לאדם להשלים מה שנתמעט ממנה עבורו כי הכל נברא בשביל אדם ולצרכו והכל תלוי' בו ואפשר לענשו בב' אנפין או בקנינו או בנפשו כי הקנין מחובר עם צרכי גופו להשלימם ואם כי זה עונש כמו זה מ"מ יש חילוק כי בעונש קנינו אין העונש כפול כי זה העונש מיוחד מצד שהוא אדם ויש לו שכל להבין לפקוח עינים עורות ולראות כי רע ומר שבו את ה' וע"כ נעזב גם הוא מקנינו אשר הוא רק מצד שלימות האדם הכל בעבורו וכשחוטא הוא לוקח ממנו ואין לו דין ודברים עליו אבל כבודו ויקר האדם אינו נכאב בזה כי תפארת וכבוד הוא לו שצלמו צלם אלקים לא נכאב וגם כי משבח המעשה ומעלתו היא אם היא בחירה חפשית בלי אונס ובעונשו בקנינו אינו אונס כל כך אבל אם העונש הוא בגופו עצמו מלבד היסורין ראוי לאדם להיות עונש הבזיון והשפלות אשר נפל מדרגתו למדרגת הבהמה אשר רק במתג ורסן עדיו לבלום וגם הוא אנוס ומוכרח ואין המעש' מעשה חפשית וכבהמה הנה להם וגם מעשה זה אין לו קיום כי ברוב הפעמים כשנסתלק המכריח יחזור הדבר לאיתנה ומעשה פרעה ומצרים יוכיח ומטעם זה אמר הקב"ה לאדם הראשון כי שמעת לקול אשתך וגו' ר"ל שלא הי' אצלך החטא מצד רוע לבך אלא שהי' לך יצר רע מבחוץ ומבפנים ולזה צריך כח רב שלא לחטוא ולכך לא ענשו בגופו אלא ארורה האדמה בעבורך ואם שלפי האמת כבר הי' לו לאדם עונש מצד קללת האשה שגם היא קנינו ועונשה הוא עונשו אבל אינה ניכרת שבאה לו העונש הזה בעצם מצדו ובאמת ראוי לו ג"כ בעצם, ע"כ ענשו באדמה אבל אם הי' יצר לבו רע וכמו שהביאו העקידה והרי"א בשם ס' המדות כי אז כיון שמקור האדם רע אז אין תקוה לו והוא כבהמ' וגרע מהן אז אין תקנה בענשו בקנינו אלא צריך לענשו בגופו כבהמה וזה אפשר לברר יותר כי אם שבעצם החטא הגוף והנשמה נכללים מ"מ יש חילוק מאוד כי אם העיקר הי' שתאות גופו הטעו אותו וכבו והחשיכו את עין שכלו העונש הי' רק עיקר לגופו אבל אם הפנימית גרם לגוף לחטא אז ראוי לעונש ולחלוא הגוף בעצמו ביסורין שעי"ז נחלה כבוד ויקר הנפש כמבואר לעיל וע"ז האופן הי' ג"כ העונש במבול כי הי' חטאם כולל כמבואר לעיל בבראשית בסופו כי רבה רעת הארץ וגם יצר מחשבו' לבו רע ומזה הצד הי' צריך להיות העונש כולל מב' הצדדים מגופו ומקנינו וע"ז אמר עתה לא אוסיף עוד לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע ומצד זה אין לענוש קנינו אלא שגם מצד הנפש אין ראוי לעונשו כי כבר יש לאדם נטי' מה בטבע לרע ויצרו לפתח חטאת רובץ כמו שהביאו ראי' מנערים וילדים אשר אין להם עדיין שכל ותבונה מוצאים נחת בהכות אחר או בשברם כלים וכיוצא בהם ומזה הביאו ראי' כי בטבעו יש לו יד התלוי' לרע וזה קאמר כאן מנעוריו וגם מטעם זה לא אוסיף עוד להכות את כל חי בגופם כנ"ל כיון שיש להם נטי' לזה גם מצד הגוף מצד שיצרו בלבו רע כנ"ל וכי יקשה לך א"כ היא גופא פרכא איך אפשר הקב"ה לענוש זה ליתא חדא שבוודאי שיש עבירות שאין יצר מתאוה להן רק החטא ועונש המבול הי' מצד שכללו כל הרעות ואין בהם שום טוב וא"כ מצד זה חטאם כולל ומצד שעתה נחלש גופם הי' כח זה מתגבר עליהם ואין להם כח לעמוד כנגדו וג"כ מצד שמוציאים הרע מכח לפועל ראוי לעונש אבל לא לעונש הכולל כיון שאין כל הרע מצדם אע"ג שיש לאדם בחירה חפשית מ"מ הוי קדירה דבי שותפי:

ויברך וגו' פרו ורבו וגו' המשך הפרשה עפ"י הנ"ל הואיל ועתה נתמעטו ימי הדורות לכך יש צורך יותר בריבוי הדורות ולא יבואו לידי קלקול הראשון לכך הזהיר שוב על שפיכת הדם:

ואני הנני מקים את בריתי וגו' את קשתי נתתי בענן וגו' לפי מ"ש לעיל דבטחון על שלא יבוא העולם לידי השחתה לגמרי ואפ"ה יכירו וידעו כי ה' אלקים הוא ע"י התגלות ה' רוחו בפי נביאיו ותורתו הנתנה בענן ולפיד אש המרמז לן כי יש לה תוך אור גדול נוגה בקרבה וסוכה לצל הוא הענן הוא הנגלה של התורה ובענן הנגלה זה נראה הנוגה של אור הגדול הגנוז בתוכה כמראה השמש הנראה בענן במראות הקשת וכן האומות זה לזה ובני אדם אחד לרעהו יחד לעולם הם כמראה הזה כי איש תמים יודע בחכמה שהוא כשמש המאיר גם לאנשים אחרים אשר ישכנו בענן האפלות והידיעה הוא ישלח חצי אורו עליהם וניכר בהם מתוך הענן מראה שמשו אשר הוא זורק חיציו עליהם בקשתו וזה החיבור והאגוד בין כל בני אדם ויושבי תבל הוא מצד שמה שחסר וענן לזה הוא מלא ובקר לזה וכן בהיפך וע"י הברית הזה ועיקרו ע"י התור' המחבר את כלם הוא קיום העולם זה הוא מרוחי הברית הקשת מה שהורוני קצת מהם מן השמים:

ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' במעשי אנשי הפלגה רבו הדיעות באופן חטאם והנה חז"ל אמרו שפשטו ידם בעיקר והוא הנכון לענ"ד בפשט הכתוב ובביאור המשך הפרשיות רק צריך שיבואר הנה כבר נתקבל בידינו שבימי אנוש הותחל לעבוד צבא השמים ע"ז אבל הי' הטעות ע"ד שכתב הרמב"ם ריש הלכות ע"ז ואח"כ רבה רעת האדם על אופן שאמרנו למעלה ושטף המבול אותם ואיך לא מרומז בתורה אימתי הותחל לעבוד ע"ז שוב על אופן אחר לעשות פסלים ומסכה אבל הדבר הזה יאמת לן דברי חז"ל כי דיעות ויסודי אנשי ע"ז הי' על פנים מתחלפים עי' ברמב"ם ובעקרים מ"ג פי"ח ועתה שהי' מזמן המבול לערך שלש מאות וארבעים שנה פרח בהם דיעה נכרי' לאמור כי יש כח באדם לעשות צלמים ומסכות לצבא השמים אשר אם יעשה איש בשעה ידועה ובתואר וצירה ידועה להם לפי מחשבתם אפשר להוריד רוחניות הצבא ההוא והוא ישפיע עליו שפע רוח ויגיד לו עתידות וייטיב לו בשפעת חיים ורוב ברכות ולזה כוונו חז"ל במליצתה, לא כל הימנו שיבור לו העליונים נעלה לרקיע ר"ל ע"י עשיית הצורות הנ"ל הם עולים ויורדים בו ונעש' מלחמה ר"ל שנפעל בהיפך מן הנראה מרצון הבורא שקבע עליונים למעלה וגו' ולזה אמרו נבנה לנו וגו' וראשו בשמים ר"ל צורה ידועה להם המכוון מול צורות השמים וצבאיו ועי"ז נדע מה יהי' באחרית הימים ולא נהי' נפוצים כשה אובד אשר לא ידע מה יעשה וגו' כי לא ידעו כי אפשר להתנבאות מ"ה כמ"ש העקרים הנ"ל או לכל הפחו' ידעו כי יקר הוא לאחד מני אלף וגו' ר"ל שרא' סוף דעתם ועצתם עד אנה תגיע ויאמר ה' הם עם אחת ולשון אחת וזה הוא התחלתם וכיון שאחד שומע לחבירו סוף שיהי' כלם רעים לכך פיזור רשעים נאה להם ולעולם ויפץ ה' אותם זה הוא כוונת הקרא לפי' חז"ל והוא נכון מאוד:

ומה שאמרו עוד לאלף ותרנ"ו הרקיע מתמוטט וכי' הוא דיעה אחרת אשר תאמר כי סברו כי המבול הי' מאת ה' מטעם כי כבד האדם ורכוש' אשר רבתה על הארץ במשך אלף ותרנ"ו שנים לשאת אותם כי קצר המצע ולכך צריך שתרב החמס והגזל ברבות הימים ולכך יעצו יחד שע"י אם יתעסקו בבניני עיר ומגדל יתפרנסו יותר זה מזה ויקל המשא על הארץ ולא ירב החמס בעיר ולכך הואיל והתחילו בישוב העולם מחמת יסוד הרע הזה כדי לעשות סמוכין שלא יהי' צריך למבול וסברו שהמבול לא הי' עונש וכאילו האדם מוכרח במעשיו ולזה גזר ה' עליהם כיון שרצונם שיהי' להם עסק להתעסק בו ולא יהי' פועלי בטלה ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו שיהי' להם מה לעשות שלא ישמע איש שפת רעהו ועי"ז נתרבה. התעסקות וצרכי האדם:

ואפשר עוד לכוון בלשון הפסוק שטעו רק בישוב העולם וסברו שטוב המדיני הוא בהיות לכל בני אדם יחד שותפות ולא יהי' לשום אדם נכסים מיוחדים לו אלא הכל יהי' שותפו' כאשר הי' בימי קדם טועים בזה ולזה חששו פן נפוץ ואדרבה כי התיחדות הנכסים ככל איש ואיש מביא לידו השתדלות ע"י שכל אדם רוצה בטובתן המועיל לו וקנאת איש מרעהו וזה הכוונה וזה ר"ל זה שגורם אותם לידי מידה הזאת אדרבה זה החלם לעשות שמביא אותם לידי מעשה כי עתה בהיות כלם בשותפות לא יבצר מהם אין החסרון חסרון לו בלחוד וקדירי דבי שותפי וכו' שזה כתבתי רק להגדיל תורה ויאדיר אבל הנכון ואמת מה שכתבתי ראשונה.

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה