אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת בראשית

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת בראשית

ספר בראשית

בגמ' מס' יומא אלמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של כרך ואלמלא קול המונה של כרך נשמע קול גלגל חמה וגו' עי' בעקידה שער ב' ויש לפרש נמי כי מלבד ששמים מספרים כבוד ה' יכלתו וחכמתו וטובו הם מלמדים מוסר לאדם שאל יגבי' לבו ואל ירום לבבו מאחיו משלוה שנתן לו השי"ת בעושר וכבוד כי שלות העוה"ז הוא עובר ומשנה עצמו בכל עת וכגלגל חוזר בעולם וכצאת השמש בגבורתה עומדת בגובהי מרומים ובצהרים אז תטה עצמה לבוא להעריב שמשה ולהיות לילה ככה שלות העוה"ז אין לחסות ולבטוח בהם ולמען שיהי' זה לנגד עיניו שם ה' דרכי השמש על אופן זה שאל יגבי' לבו בהמון קולות ונכבדות המדובר אצל בני אדם במעלות העושר והכבוד אמנם כמי בהיפך אלמלא הושם בטבע שיהמו וירצו המון העם אחר העושר והכבוד לא הי' טוב ויפה עולם לא הי' אדם בונה בית ולא עבד אדמה ולא עסק במו"מ ולא תוהו בראה וגו' ולזה אמר אלמלא יראה האדם בכל עת שינוי והתהפכות עניני העוה"ז ושמשה איך נוטה ומתהפך הי' שומע בקול המונה של כרך דהיינו שהי' נשתקע בדברים אשר יהמו עלי' בני אדם יושבי כרכים בתאוה ועושר וכבוד ובהיפך אלמלא נשמע קולה של כרך ר"ל אם לא הושם בטבע לעניני העוה"ז הי' נשמע קול גלגל חמה ולא הי' אדם עוסק בישובה של עולם כמו שפרשו חז"ל מקרא בקהלת ג' גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלקים מראש ועד סוף והיינו כנ"ל אמנם כשם שגלגל שמש מראה לנו השינוי והתהפכות עולם שאל תבטחו בנדיבים בבן אדם וכו' ככה ג"כ השמש הוא מנחמת ומייחלת לכל אדם בעת צרה שאל יתייאש כי לכל זמן וערב ובוקר עשה ה' שניהם כולם מרועה אחד ניתנו הצרה המכונה ללילה והישועה שמכונה לבוקר והראי' ע"ז שהלילה עצמה היא בוקר במקום אחר ולא עוד אלא אפי' במקום אחד הזמן עצמה שלפעמים לילה בתקופת טבת, היא יום בתקופת תמוז ובהיפוך מה שהיא יום וגו' וזה אות שהכל הוי' וההעדר הטוב ורע הכל מרועה אחד:

ועד"ז יש לפרש בתהילים י"ט יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת שהפי' שע"י שינויים שבין הימים שלפעמים היום ארוך והיום לוה מהלילה היא תתן אות שהכל אומר אחד ואעפ"י שהלילה נראה לנו רע ע"י שהכל מעשה אחד הטוב עכ"ח תחוה לנו דעת לירד לסוף דעת בוראינו כי הכל לטוב ע"ד שאמר החובת הלבבות בשער הבחינה בענין יום ולילה וזה אמר יום ליום כנ"ל יביע אומר שהכל אחד וא"כ כי יקשה לנו על הלילה עכ"ח לילה ללילה יחוה דעת כי הכל לטוב אם נבחין בם ועד"ז נמי פי' דברי רש"י שפי' על ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולא יום שני שר"ל יום אחד של יחיד בעולמו והיינו כנ"ל עפ"י מה שפי' הרמב"ן בחומש שיש לומר שרמז כאן שבזמן אחד יש ערב ובוקר בעולם וזה היא סימן שהוא מעשה יחיד והיא המנחם לן כיון שמעשה אחד היא ואנו מכירין חכמתו ויכלתו וטובו מהיום עכ"ח גם זה לטוב לנו ועד"ז גם כן הפי' של המאמר הנ"ל אלמלא קול גלגל חמה היינו קול הנחמה נשמע קול המונה של כרך וגו' היינו שחלילה נשמע קולם של המונם ויבהלו ויחרדו מהם ומהמונם וגו':

ועד"ז ג"כ יש לפרש בישעי' שומר מה מלילה מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו ויאתיו והוא כנ"ל אמר שהם שואלים לשומר דהוא כינוי לנביא מה מלילה דהיא כינוי לצרה ואמר לילה וליל נגד ב' החשכות חשכות וצער מחמת קניני עוה"ב שאנו עניים מרודים ושפלים ונגד חשכת השכל והיראה ודת וע"ז השיב אמר שומר אתא בוקר וגם לילה ר"ל כיון שהבוקר בא אע"ג שהם לילה במקום אחר או אפי' באותו מקום כנ"ל עכ"ח שהכל לטוב והכל אינו תלוי' אלא בתפילה ותחנונים ואז ישובו יאתיו על מדרגה הראשונה וזה שאמר אם תבעיון לשון אם הוא בלשון הלואי ותבעיון ותתפללו שובו ואז יאתיו למדרגתם הראשונה או הכוונה שיבואו [לנביא] ועי"ז כשם שאנו רואים שהדבר הנראה רע עכ"פ מביא לטוב ואין רע יורד מן השמים והלילה עצמה יום היא וא"כ אין כאן שינוי והתהפכות אלא עומד במדרגה אחת ולעולם יום ועי"ז נעשה מעולם עובר כעולם עומד עד"ז אמר בפרקי אבות פ"א על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה ועל גמ"ח כי רק הזמן עובר אבל מעשה אנוש ותחבולותיו אפשר שיתקיימו בעוה"ז לעולם אם יפעל טוב בעולמו ולא יהי' עוברים ועד"ז אני מפרש בישעי' אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה השמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו אמר שאם אמנם העוה"ז הוא הולך ומשנה וכאלו לא הניח ה' אלא היסוד שהיסוד הוא הקיום אבל אידך הולך ומשנה כן הארץ רק היסוד הוא מה' ואידך צריך האדם לתקנו וליפות ולבור וע"ד בתהילים מ"ם רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו' במדרש לשעבר רבות עשית מכאן ואילך מחשבותיך ונפלאותיך אלינו והביאור עפ"י הנ"ל דהיינו שצריך שיוציא האדם מכח אל הפועל ויביא העולם לידי תיקון ואין חסרון זה מחוק השי"ת שהרי בראשונה פעל ה' הכל בצביונן ועכ"ח מה שאח"כ צריך שיוציא מכח אל הפועל הוא לטובתינו שיהי' לנו חלק ונקוה האושר בעמלינו וזה שאמר לשעבר רבות עשית ועכ"ח מה שלאח"כ הוא מופלא ומכוסה ע"ד לא נפלאת היא ממך וגו' הוא משום שמחשבותיך אלינו וגו' ועכ"פ העוה"ז הוא רק היסוד מוצב משא"כ השמים הכל מוסד בלתי משתנה והכל משוער אמנם ע"י התורה ומעשים טובים אפשר שיפעל האדם שיעשה מהעולם עובר עולם עומד וזה שאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ועי"ז העוה"ז משנה והולך מ"מ קורא אני עליהם ע"י קריאתי עליהם בתורה וע"י הנביאים יעמדו יחדיו אפשר שגם הארץ יעמוד וזה שאמר נמי באבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם וגו' שהעשרה מאמרות הם הואיל ואין הכל על ענין אחד ואין טבעי כל הדברים שווין ואינם במזג השוה אשר יתקיים ולא יתפרד לכן חלקו השי"תב בעשרה מאמרות וזה אמר הלא במאמר אחד שיהי' הכל במזג השוה יכול להבראות ואז הי' העולם מתקיים יותר אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ר"ל אע"ג שהיא עובר ומשנה אפ"ה הם מקיימים אותם ובהיפך הרשעים לא די שהם משנים עי"ז הם אפשר להיות להם תקומה שיחזרו בתשובה אבל הם מאבדין את העולם ואמנם עיקר קיום הזה הוא אפשר ע"י השמיעה והקבלה והלימוד ע"ד שאמרו בפ"ק דקידושין דנמנו וגמרו שהלימוד גדול שמביא לידי מעשה והביאור שר"ט סובר שמעשה גדול ר"ל שהמעשה יש לו חשיבות שהוא כולל את הכל ועי"ז הוא גדול וחשוב וע"ז השיב ר"ע שהלימוד גדול שיש מעלה ללימוד יותר כי הלימוד נהי דשייך רק באנשים יודעים מ"מ פועלת וכוללת יותר שע"י הלימוד וידיעה עד אנה מגיעין הדברים ומה תכליתן תהי' התיקון מבית ומבפנים וע"ז נענו כלם שהלימוד גדול שמביא לידי מעשה כי נשמת האדם שואפת לעשות רצון בוראה רק היצ"ה מעכב בלימוד והטעאה וע"י הלימוד שקבוע בלבו זה עי"ז נקבע יותר וממילא שואפת הנפש לשוב לד' אמנם צריך שיהי' הלימוד כדי לעשות לא רק מצד החושיים שג"כ שואפים לחדשות ולידע דברים חדשים ואז אינם שומעים אלא לשעה שהם חדשים אבל השומע כדי לעשות הוא שומע לעולם (וזה שאמר שמעו ותחי נפשכם) ובהיפוך נאמר שמעי שמוע ואל תבינו וגו' ע"י הרגל וגו' פן יראה בעיניו ר"ל שלא יראה רק מצד חושיו ובאזנו ישמע רק מצד החושים אלא לבבו יכין ואז ושב ורפא לו במהרה בימינו אמן:

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו' ובמדרש אמרו אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של הרשעים ואינו יודע באיזה מהם חפץ ת"ל וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים הוא חפץ והמדרש הזה שאמר ואינו יודע באיזה מהם חפץ הוא תמוה וכבר ביארתי במקום אחר בכמה אופנים והנראה כעת לפרש ונקדים לפרש החיבור סוף התורה והתחלה שמסיים לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ואמרו במדרש מורא הגדול זו שבירת הלוחות וצריך ביאור למה קרא שבירת הלוחות המורא הגדול ונראה כי עיקר התורה נכלל בסור מרע ועשה טוב כמאמר דהע"ה והלשון דייק דמעיקרא סור מרע ואח"כ עשה טוב דסור מרע הוא משום יראת ה' ועשה טוב הוא משום אהבת ה' וכפי' הרע"ב ריש מס' אבות על משנה והי' מורא שמים עליכם עבדו מיראה ועבדו מאהבה ויראה קודם לאהבה ועוד מטעם אחר דהמצוה אשר עושה האדם והוא עובר עבירות אינו מקובל אצל השי"ת כנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו' ונאמר כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי וגו' והטוב והרע הם שני הפכים והקב"ה רוצה שלא יגורך רע ושיהיה הבדל בין הטוב ובין הרע ומתחילת הבריאה ברא אלקים השמים והארץ נפרדים זה מזה כנאמר את השמים ואת הארץ נאמר את את להפסיק וגם בארץ עצמו הי' תהו ובהו והי' מעורב הרע והטוב וחושך על פני תהום ומכח זה שהטוב מעורב ברע אינו זוכה על ידי המצוה לקרבת אלקים ואין השכינה שורה אלא על כלו טוב שלא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והיינו דקאמר מרחפת רק על פני המים צלולים בלי מעורבים ולכך ויאמר אלקים יהי אור והואיל וירא ה' האור רק אז חשוב האור כשהוא מובדל ורק אז טוב הוא ולכך ויבדל והואיל והחכמה והסכלות טוב ורע הוא נמשל לאור וחושך וכמו שכ' בקהלת ויתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך ונאמר והכסיל בחושך הולך ולכך אמר במדרש שרמז כאן בשם אור מעשיהם של צדיקים שהם מבררים את הטוב מן הרע ומאירים גם לאחרים שמאירים להם את מעלות הטוב והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של הרשעים ר"ל כן דרך הרשעים לעשות לפעמים מצוה וגם עבירות והיינו תהו ובהו והיינו שהמדרש מסמיך זה על קרא דתהו ובהו מעשיהם של הרשעים וע"ז אמר שאינו יודע באיזה מהם חפץ שיש סברא והו"א שהרשעים שעושים עבירות ואפ"ה עושים לפעמים מצוה הוא חשיב קמ"ל וירא אלקים את האור כי טוב שרק באור כזה שהוא כלו טוב ונגמר חפץ הקב"ה ומופת על הנ"ל שאין הקב"ה רוצה במעשה הרשעים ושאין הטוב והרע יוכל לדור במדורה אחת ממעשה שבירת הלוחות שאיתא באבות דר' נתן בפ"ב שלכך שיבר אותם שראה האותיות פורחות באויר כשבא לאויר הטמאה מקום העגל והכבידו עליו הלוחות מבואר שהטוב והרע אינו מדבק זה בזה ואינו רוצה בו הקב"ה וזה יהי' למופת שיהי' האדם סור מרע כדי שלא יפסיד גם מצותיו אשר עושה וכבר אמרנו שסור מרע הוא ממדת היראה ולכך אמר לכל המורא הגדול שצריך יראה גדולה שזו שבירת הלוחות שעי"ז מוכח כהנ"ל והיינו סמיכת סוף התורה שע"י שבירת הלוחות נתברר מדת היראה שבעינן סור מרע ואח"כ ועשה טוב והיינו ג"כ התחלת התורה שבראשית מיד הבדיל ה' בין הדברים וברא שמים וארץ נפרדים בין אור לחושך ונתן לכל אחד גבולו וראה באור כי טוב הוא אז חפץ בו ומזה למד מרע"ה לשבר הלוחות וא"ש. [ונמתק יותר לפי פרש"י ז"ל שלא בא המקרא להורות סדר הבריאה רק עיקר כוונת הכתוב הי' על בריאת האור ע"ש] והנה אמרו במדרש ריש תהלים כשבא הקב"ה לברוא את העולם אמר למלאכים רצונכם להיות נעשה האדם ואמרו מה טיבו ואמר הש"י צדיקים יעמדו ממנו ולא גילה להם שרשעים יעמדו שאלו גילה להם לא הי' מדת הדין מסכמת לברוא אלא האביד אותם מהם וע"ז נאמר כי יודע ד' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד דדרך רשעים האביד מהם וכבר כתבתי לפרשו במקום אחר ונראה כעת לפרש עפ"י מה שפרשתי קרא דמשלי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה דחיי הרשעים הוא העוה"ז ועניני עוה"ז הם מתמעטים והולכים אמנם חיי הצדיקים הוא תשובה ומעשים טובים ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי עוה"ז וזה מתוסף והולך כל זמן שמזקינים וזקני ת"ח דעתן מתתוספת עליהם ומוסיפי' עבודה וקדושה ואין מונע והיינו דקאמר יראת ה' תוסיף ימים שהיא הולכת ומוספת וגם הימים ימי זקנתו מתתוספים לו ומרבים להמשך לו ליראה אבל שנות רשעים תקצורנה שכל שמזקינים מתמעט ונתקצר להם מה שהם שונים באולתם וזאת עצמו שהעניני עוה"ז הם מתמעטים והולכים וכל שמזקינים אין העוה"ז כדאי הוא להם והוא תקרא את האדם לעורר אותו לראות מה תכליתו וכמו שקראו בנות ירושלים לבחורים סוף תענית כמו שבארתי בדרוש ואומרים בחור שא נא עיניך לא תראה את עולם התחתון שא נא למעלה עיניך כי אורח חיים למעלה שע"י מה שלמעלה תלך ותוסיף חיים עד שתבוא לחיי עד ולכך למען סור משאול מטה אשר הוא מטה ולזאת אל תתן עיניך בנוי עולם הזה וחמודותיו תן עיניך במשפחה שאני מבני אברהם יצחק ויעקב ושקר החן והבל היופי וגו' וכמו ששנות האדם קוראין לו זאת שהבל הבלים הכל הבל כך סוף הקיץ והחום והתחלת החורף תראה לו כי כצל ימינו והעוה"ז כלה והולך ואין לו קיום יבש חציר נבל ציץ ודבר ה' יקום לעולם וכל הטבע מתבלה והולך וא"כ התעוררת מן הזמן שמבלה הכל ומן גופו שהולך ונחלש ומתמעט אלו שני המתעוררים ראוי שיועילו להחזיר האדם בתשובה ואם בכל זאת אינו חוזר בתשובה הוא מגדיל חטאו ועפי"ז איכא לפרש בתהלים על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים הוא שנעשים שותפים להקב"ה כביכול [יודע הוא מלשון והאדם ידע לשון חיבור והיינו יודע ה' דרך צדיקים שה' מחבר ומשתף דרך הצדיקים עמו כנל"ה] ומרבים ימיהם ושנותיהם אבל דרך רשעים תאבד ומתמעט וכלה וזה ראוי למעט בחטא ואם בכ"ז חוטאים לא יקומו וזה נמי כוונת המדרש שאמר שגילה למלאכים שרק צדיקים יעמדו ממנו ויבחרו בטוב ובזה נתעלה מן המלאכים שהטוב הוא ממנו ומבחירתו אבל דרך רשעים לא גילה ר"ל שרק אם אין מגלין הבלי עוה"ז ואם באמת גילה להם שהרשעים עומדים ממנו לא הי' מדת הדין נותנת שיברא אבל באמת אדרבה עי"ז שכר הצדיקים נתרבה וכמו שפי' רש"י ז"ל ריש נח על צדיק תמים הי' בדורותיו שאלו הי' בדורות של אברהם כש"כ שהי' צדיק יותר וא"כ ע"י הרשעים נתגדל צדקת הצדיקים וזה אין המלאכים ומדת הדין יודעים שהקב"ה מחשב מעשה האדם לפי ערך שאם יש לו נטיה ויחוס לרעה ואפ"ה כובש יצרו שעי"ז מתעלה מדרגתו ושכרו וזה כי יודע ה' דרך צדיקים אם הוא קל להם לעבוד ה' או יש כמה עכובים ומונעים ועי"ז יתרבה צדקתם ודרך רשעים תאבד יתבטל ע"י מעשה הצדיקים שיכריעו וגם שעי"ז יש להצדיקים ללמד לבני אדם דעת ולהוכיח במישור את כל ענוי ארץ ללמד תועים בינה וזה עיקר מעלת האדם יותר מן המלאכים:

ועד"ז פרשתי מאמר המובא בסידורים חיה אחת יש ברקיע כשהוא יום אמת במצחה ויודעים שהוא יום וכשהוא לילה אמונה במצחה ויודעים שהוא לילה ובכל פעם ופעם אומרת ברכו את ה' המבורך לעולם ועד ושמעתי לפרש ריש המאמר עפ"י דברי העין יעקב סוף פ"ק דברכות ד' י"ב דכל שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו שהכוונה שישראל כשהם ברום המעלה ניכר בהם השגחת השי"ת והשי"ת משגיח עליהם והיינו כשהוא יום דהיינו הצלחת ישראל אז אמת במצחה הוא שאמר שבשחרית אומרים אמת ויציב שהאמת מוצב ארצה אבל בזמן הגלות אמונה במצחה וישראל מקוים ומאמינים בה' ובכל השמדות אפ"ה אנו לי"ה ועינינו לי"ה ע"כ שמעתי ולי נראה קצת באופן אחר דיום ולילה היינו כמו שכתבתי לעיל והוא אם הדור טוב וצדיקים שנאמר ע"ז במדרש ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ולילה היינו מעשים בדור שאינו צדיק מ"מ כל רואיהם יכירו את בני ישראל שהם זרע ברך ה' וסובלים עול הגלות בשביל שם ישראל ושם ה' הנקרא עלינו ובזה אנו מכירים את הישראל ומזותו וקשה ערפו ואמונתו ובמצח יש היכר טביעת עין כדאיתא ביבמות קכ"א הכרת פניהם ענתה בם אבל כשישראל טובים אז לא ימוטו רגליהם וקושטא קאי והיינו אמת ע"ד הנ"ל אלא שביארתי הסיפא בכל פעם ופעם אומרת ברכו את ה' ומשתדלים להרחיב גבול הקדושה לקרב אחרים לעבודת השי"ת והיינו דקאמרו ברכו אבל וכל גדודי מעלה שהם גדודים וחתוכים זה מזה שאין אחד פועל בחבירו כל אחד בפ"ע אומרים ברוך ה' המבורך אבל אנו בני ישראל לנו החיוב לפעול על אחרים ולקרב אחרים לעבודתו להחזיק לומדי התורה ובנים לגדל על התורה והעבודה ולהשתדל בצרכי צבור וזכות הרבים גדול לקרב הגאולה בבי"א:

אר"י לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש וגו' ליישב דברי ר' יצחק הללו נראה לי כי כיון להורות על אחד מיסודי התורה כי התורה נאמרה רק לישראל ולהדובקים בהם ותורה צוה לנו משה וגו' אמנם זה יתכן במצות המעשיות אבל במצות אשר ילמדו לאדם דיעות אמיתיות כמציאות ה' והשגחתו ובריאת עולמו וכיוצא בהם הרי אלו ראוי שיעשה כן לכל גוי וה' לא ימנע הטוב ובאמת גם בן נח נצטוה עליהן וא"כ מהראוי שהתורה אשר רק לישראל נאמרה יהי' בפני עצמו זה הוא קו' ר"י הנ"ל ויישב זה דכח מעשיו הגיד לעמו למען שיהי' להם פתחון פה ליטול נחלת גוים:

בראשית ברא אלקים וגו' הכוונה דבאדם לעולם מחשבה קודמת למעשה לא כן אצל השי"ת הכל מחשבה דיבור ומעשה הכל נעשה בפעם אחד תה בראשית כשהיה מחשבתו יתברך לברוא נברא ועל שלא הקדים שם אלקים לבראשית גילה לן הקרא דבר גדול כי נתעלה פעולת ה' מפעולת אנוש כי כל פעולה חשובה של איש צריך לעולם שיעשה למען תכלית מה והתכלית ההוא הוא למען עצמו וא"כ עצמותו הוא סיבה לתכלית מעשיו לא כן בריאת העולם מאת ה' לא הי' בבריאת עולם תכלית לה' ממנו כלל והוא בבחינה זו נגד ה' בבלי תכלית כי השי"ת נתעלה מכל חסרון ואדרבה בריאת עולם בחפץ וברצון חשבוהו ההולכים בחשך ולא נגה עליהם אור הדת לגנאי לד' והאמת כי במקום גדלו ענותנותו וברא העולם למען האדם והאדם למען ילך וישתדל לעומת דרכי ה' ויקרב אליו וילך בדרכיו כי זה חיותו וטובתו אם ישיג דרכי ה' וידבק בהם ולכך הקדים בראשית ברא לאלקים ובזה תבין דברי המדרש המובאים בעקידה שער א' עי' שם ותבין:

והארץ היתה תוהו וגו' יש לפרש דברא נאמר על הוצאות יש מאין וא"כ ביום הראשון מיד ברא ד' השמים וארץ לגמרי וא"כ כבר היו כל הד' יסודות רק שהיו מעורבים וזה תוהו ובוהו דאע"ג שבוהו הי' הכל מ"מ תוהו הי' ולכן שפיר כנהו בשם תהום וגם השמים אם שנבראו מ"מ אמר שעדיין לא הי' אור בהם אע"ג שה' אמר ויהי ואלמלא רצון ה' להיות הכל בשעה חדא הוא נעשה רק זה נעשה מרצון ה' להיות נעשה זה במתון ומעט מעט וה' יודע את הסיבה ולו נתכנו עלילה וגם להורות נתן למעשה ידיו כי גם להם ישנו כל המעלות והמדות נתונות בכח ותכנה להם והם יפעלו במעט מעט להוציאם וזה הכוונה של ורוח אלקים מרחפת וגו' ר"ל במתון זה הפי' של המשנה פ"ה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם כו':

ויאמר אלקים יהי אור וגו' בכל הנמצאים אשר בארץ חוץ מהאדם יש להם ב' תכלית אחד פנימי ר"ל במציאתו שתכליתו היא להיות נמצא כי כן רצה ה' וממנו ניכר גודל אדונינו אשר בו נכללו כל העולמות ותכלית הב' שהוא נברא לתכלית האדם ועל ב' אלו אמר על הראשון ויאמר אלקים ועל הב' וירא אלקים כו' ולכן אמר כי טוב לתכלית האחר ולכן באדם לא כאמר כי טוב כי תכליתו במציאותו בעצמו ולא בשביל דבר אחר וכן ברקיע שלא נברא לפעול על הארץ:

ויקרא אלקים וגו' נראה דהנה לכל דברים יש ב' מיני תוארים תוארי עצמיים שאלמלא הי' זה לא הי' אותו דבר ותוארים שאינם עצמיים שאפי' לא הי' לו זה הי' הנמצא ההוא ועל הראשון אמר לשון הבדלה ועל התוארים שאינם עצמיים שחלק ה' לדבר ודבר אמר ויקרא כו':

נעשה אדם בצלמינו וגו' כבר דקדקו המפרשים על לשון נעשה ועי' בפרש"י ז"ל ללמד ענוה. ולענ"ד הביאור שבא ללמד כי אין בריאת ויצירת האדם כשאר הנבראים דשאר הנבראים ביום בריאתן ולידתן הם שלימים אמנם האדם אינו שלם בעת הולדו עד אשר ישתלם ויוציא שכלו לפועל, ולהוצאה זו צריך שיפעל עליו העולם כי האדם יש לו מחוסרים וצריך לעולם להשלים חסרונו כמו שתיקנו אנשי כנה"ג בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא וגו' עי"ז העולם נעשה שותף במעשה האדם ולכן אמר נעשה אדם וזה עצמו עניוות ולכן גבי בריאה כתיב רק ויברא ורק בעשיה שהוא [תואר] נאמר על התיקון במעשה בראשית שייך שפיר לשון נעשה וגו' וגם לקמן אמר ויברך אותו ויקרא שמו אדם דוקא לאחר ברכה וזה עצמו הי' ברכה שיקראו הם שמם אדם וזה הי' החכמה יתירה שהי' באדם הנאמר במדרש שאמר הקב"ה שיש לו חכמה יתירה יותר ממלאכים וראי' שקרא שמות לעצמם לאדם וגו' והיינו החכמ' יתירה המלאך עומד במדריגתו מאת הבראו ואינו מוסיף והולך משא"כ האדם וזה הוא שמו מה שמוציא עצמו מכח אל הפועל:

והנה לזה שצריך שיתקן האדם עצמו שלימותו ניתן לו גם היצר שעי"ז אם יכבשנו יתעלה אמנם צריך שילמד האדם עצמו שיכבוש את יצרו וכשם שההולך למלחמה לא די לו אם יהי' הכלי מלחמה בידו אלא צריך שירגיל בהן להשתמש בהן ולידע כל התחבולות ככה אם ירצה ללחום נגד יצרו צריך לידע כל התחבולות וירגיל לכבוש את יצרו ולהשתמש בכלי המלחמה שהם התורה ומצות ועד"ז אמר בפ' שופטים כי תצא למלחמה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע ר"ל מן היציאות למלחמה אתה תלמד להשמר מן הרע בשמירה רבה והנה ב' המלחמות אלו רובם הם מכוונים וזה לעומת זה עשה ה' אם האדם שלוחם את יצרו וכובשו שגם אויביו ישלים אתו ולא יהי' מלחמות כמו שיעד לן לעתיד על רוב שלום ובהיפוך אם אינו לוחם נגד יצרו ורבתה המכשלה המלחמות מתרבות כאשר הוא בשנים אלו וחיים בפחד ובהלה ואפשר שכיון בס' שופטים ג' רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום אפשר שאמר שילמדו מלחמה רק הלימוד מן המלחמה החיצונה הוא צורך משום דמלחמה שהוא מלפנים היינו מלחמות היצר לא ידעום לכן צריכין ללמוד מלחמה החיצונה:

וביהושע א' אמר הקב"ה ליהושע רק חזק ואמץ לשמור וגו' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בספר הזה כי אז תצליח ואז תשכיל וגו' אמר קודם שיתחיל במלחמה החיצונה אמר קודם יתחזק במלחמה הפנימית ויתחזק בתורה ומצו' ואמר הדרך והכלי מלחמה הפנימיות הם לא ימישו ספר התורה הזה מפיך היינו תורה שבע"פ שבלעדה אי אפשר להבין ולשמור תורה שבכתב וגם על ידיה אין קץ לתורה ולכך אמר והגית בו יומם ולילה ועי"ז תשמור ככל הכתוב כי מבלעדי התורה שבע"פ אי אפשר להבין הכתוב וגם היצה"ר מתחדש על האד' בכל יום ותורה שבע"פ היא התבלין שאמרו חז"ל וע"ז תצליח במלחמה החיצונה וגם אז תשכיל ויתקיימו שניהם בידך:

ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו וגו' ומלאו את הארץ וכבשה וגו' יש לפרש דהנה המצוה הזאת נאמרת לאדם קודם החטא וא"כ לא הי' סופו למות והי' חי בחיים א"כ לאיזה תכלית המצוה לפרות בשלמא לדידן כדי להיות דור הולך ודור בא ולשבת יצרה שלא יכלה המין ויהי' נצחיי במין ולכך הושם זה בטבע שאר בי"ח כדלעיל ויברך אותם אבל האדם קודם החטא שהי' נצחיי במין ולא הי' צריך זה לבריאת האדם לא הי' צורך הרבי' להיות נצחיי רק על צד היותר נאות כמו שהוברא אדם בב' עינים אע"ג שאפשר לו לקיים באחד וכן כל אברים הכפולים הטעם כדי ליברא האדם על צד היותר נאות ויותר מכוון לו ה"נ ברוב עם הדר' מלך ונהי דהקב"ה לא רצה לברוא יותר מאחד כדאי' בסנהדרין ל"ט טעמים על זה ולהורות כי גדול השלו' בעיני הקב"ה וברא ביחידו ע"ש אבל אח"כ המצוה לפרות וזה קאמר ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ר"ל שיפרו וירבו כדי למלאות הארץ ולכובשה ולא לקיום המין ומצד זה אשה אינה מצווה אבל לאחר החטא שמצות פרו ורבו הוא לקיום המין גם הנשים מצוות עלי' וכדעת הפוסקים דנשים מצוות על לשבת יצרה ולכך אמר הקב"ה ואל אישך תשוקתך מצד קיום המין והוא ימשול בך דאצלה הוא גנאי יותר שהיא שוה לבהמה בזה משא"כ האיש שיש לו עוד מעלה אחרת בזה:

אלה תולדות השמים והארץ וגו' הכוונה נראה דהנה כשנבחין מציאות העולם בכללו אנו מכירים כי העולם כלו צריך אחד לחבירו ואי אפשר להתקיים לאחד בלתי חבירו אם לא ברצון ה' ומזה אנו יודעין שכאשר עלה ברצון ה' לברוא העולם עכ"ח צריך להיות שעלה ברצונו לברוא כל העולם ומלואו ומזה נדע כי לא הי' שינוי רצון רק כן ראתה חכמתו אעפ"י שהכל אחד צריך לחבירו והמציאות הכל הוא אחד שלם כמו שהאריך הרמב"ם במורה ח"א סי' ע"א והחובות הלבבות שער היחוד וזה כוונת המקראות האלה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו' עתה שנעשה הכל אנו רואים כי מיד בהבראם הי' אלה תולדות השמי' כי אחד צריך לחבירו ומביא דוגמא אחד וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וגו' ר"ל שאי אפשר קוד' המטר ובלי אדם כן בכלם אחד צריך לחבירו ואח"כ מבאר בריאת האדם:

ויצר ה' וגו' ויפח באפיו וגו' כאן ביאר הכתוב במקומו הראוי לו כי נפש האדם הוא חלק מהעליונים ולא מהגוף וגם ביאר כאן תכליתו ונקודת מועדו בעולם להיות פועל ועושה מעשים הנרצים והאדם נקרא נפש מצד מידות הנאותות אשר הוכנו לו וזה ויהי' האדם לנפש חי' שתכליתו רק זה הוא ובדרך זה נמי א"ש לקמן בפסוק כל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו ע"ד שאמרו חז"ל אלמלא לא ניתן התורה היינו למדין צניעות מחתול וכו':

ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי' יש לפרש עפ"י שפי' הרד"ק ישעי' על פסיק חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא דכוונ' דחיות האדם הוא קל הסרה כאלו ניתן דבר מה באפו שאינו מתקיים כן הנשמה היא רק באפו ומעותד לצאת ממנו ואם כי קרוב המות לאדם ומעותד יותר למקרים אשר מקרבים מיתתו וגם הפירוד קל אצלו יותר מבשאר בהמות וחיות הפליא ה' חסדו עם האדם שהאדם בטבעו עוסק בעולמו כאלו חי בעוה"ז לעולמים כפי' הראב"ע קהלת ג' פי"א על כי גם את העולם נתן בלבבם וזה הכוונ' דהקב"ה יצרו מהעפר ויפח רק באפו נשמת חיים קל ההסרה והפירוד ויהי האדם שהאד' הי' בעיניו לנפש חי' כאלו הי' נפש חי בעצמו ואע"ג שלפי קבלת חז"ל הי' האדם קודם החטא חי וקיים לעול' היינו ברצון ה' ולשכר מעשיו אבל לא מטבעו עי' ברמב"ן וא"כ ביום הבריאה קודם שהי' ראוי לו שכר מצוה כתב הקרא כאן את טבעו ברגע הבריאה זה הנראה ואפשר שזה כוונת ריש הפרשה אלה תולדו' וגו' ביום עשות וגו' ר"ל שביומם הי' טבעם על זה האופן המרומז בקרא משא"כ אח"ז או אפשר לומר בהיפך דהנה רש"י בפירושו לקהלת פ"ג פי"א הנ"ל פי' גם את העולם נתן בלבם שהכוונה שהקב"ה חלק חכמת העולם לבריותיו ולא נתנם לאחד כדי שלא יעיינו וישיגו את יום הפרדם והוא צריך ביאור והכוונה שעתה שיש לכל אחד רק חלק מחכמת העולם ועי"ז קצרה השגתו ועי"ז צריך טרדה רב ורבו המניעים וצריך שאיש את רעהו יעזורו ועי"ז צריכין לעסוק בישוב העולם וכיון שרוב התעסקם בהם מרוב טרחם יש להם אהבה כאהבת אומן למלאכתו ונחלק עין השגתם עוד יותר נראה דהנ' השכל הוא מכיר ערך יחס הדברים זה אל זה והיא מכיר כי הטוב אמיתי הוא לקנות שלימות וכל מעשי העוה"ז המה רק האמצעיות המובילים לזה ולא בהיפך עוד לטרוד ולבלבל אלמלי משיג כל החכמה וידע ויכיר שאין בעולם טוב בעצמו רק הכל לאמצעיים להשיג בהם שלימותו הי' יודע את פרידתו ר"ל לא שיהי' יודע יום ושעה כי זה אי אפשר בחק הטבע אלא בנבואה למעלה מהטבע רק שיהי' תמיד לנגד עיניו ויהי' לו עוה"ז רק כאורח נטה ללון ולא ישהא לתקן ולבנות בית ושום דבר הואיל ויהי' שכלו בריא ויכלול הכל בשוה וא"כ יהי' אדם מניח שלימות הגוף והעולם הזה וא"כ בני האדם שלא יעלו למדרגת השכלה כי בודאי אין זה אפי' קודם החטא שיהי' אפשר לכל אדם להיות במדרגה זו ולא הי' צורך בהן והחיבור והמצות לא הי' על אופן הזה אבל הואיל ואי אפשר לעולם לאחד להשכיל את כל ולא ידע אחד מדברי חבירו ולא יכיר את האמצעיים כולם עי"ז כל אדם נוטה לאחד מחלקי כוחות הנפש לעיין וכל זמן שנתחזק כח אחד מכוחותי' אזי נדחקים ממנו שאר הכוחות והוא מחליא הנפש והאדם אדוק בדבר ההוא אשר הטה שכלו עליו וכמדומה לו כי רק לו לבדו ניתן הארץ וכח דמיונו נתגדל ונתעלה מאוד הואיל ודבר אחד מבלתי חבירו הי' זמן רב בכח דמיונו וא"כ זה כונת הקרא ויצר ה' וגו' ויפח באפיו נשמת חיים ר"ל דחלוק יש בין חיות האדם ובהמה דהנה הבהמה חי' ואינה יודעת שהיא חי' אבל האדם חי ונודע לו שהוא יודע את עצמו וכמאמ' התנא פ"ג דאבות מי"ז חביב אדם שנברא בצלם וכו' חבה יתירה הראה לו וכו' וזה ויהי האדם לנפש חי' שהאדם עצמו הכיר ויהי לנפש חי' ומפני חבה יתירה נקט ויהי לנפש חי' והנה מכח הכרתו שהיתה אז נגד כל כוחות הנפש וגם ההתעסקות בהם הי' אחד כחבירו וכמאמר שלמה קהלת ה' עשה אדם ישר וגו' ר"ל בכל הכוחות היו בערכם ערך ויחוס שוה ולא הי' אחד מדחיק את חבירו אלא האחד מחזיק את חבירו להכיר בטוב ערך ויחוס הדברים זה לזה ולא ימיר רע בטוב כי לא הי' הכח הדמיון מטעהו כי היו כולם אגודים יחד ולא הי' לו עונג כי אם מצד אם הי' מסכים גם השכל עמו ושהוא מוביל לתכליתו ולא הי' לאדם ושכלו נטי' לאחד מן הדברים יותר מלחבירו ולכך הי' שכלו כולל בכל החכמות בלתי מניעה והי' האדם מתוקן כפי כח השכל וכאילו גדל עמו וזה שאמרו לדעת' נבראו ר"ל שהיו כל הכוחות ואברים מוכשרים לכח השכל וזה הפי' גם כן ויהי האדם לנפש חי' ר"ל שהאדם מוכשר ומגודל לנפש הנשמה אבל בעץ הדעת טוב ורע הי' פרי שהי' מחזק כח המדמה ומגדלו ולכך אסר לו הקב"ה לאכול מעץ הדעת טוב ורע שעץ ההוא יהי' מחזק המדמה ואז ע"י שהי' אחד גדול מכח האחר נדחק הכח ונתמעט ואי אפשר לו לכלול כולם רק בעמל רב אפשר לו להשיג מעט וגם אותו מעט הוא מתחלף לפי נטיית האדם לפי כח המדמה אשר לו אשר הוא מתחלפת מאחד לחבירו והוא מטה לשכלו לפי דמיון שלו והוא המיתה מב' צדדים האחת מוסרי כי החכמה תחי' את בעלי' וכיון שהומת השכל בקרבו הומת הכל והב' המית' הטבעית וגופנית כי אם קודם החטא הי' אפשר לאדם לחיות עולם שובע שמחות את פני ה' בשכר מעשיו כיון ששכלו הי' כולל הכל וכל אשר השכל מקיפו הוא מודרג תחתיו ואינו אסור בחבלי הטבע אבל כאשר נחלש השכל ונתחלק ואינו עובר רק לקצת הדברי' אז אי אפשר לו להשתרר על הטבע ומוסרותיהם ואפי' הקצת שהוא שולט בשכלו אי אפשר להיות תחתיו כי הטבע אחוז בשלשלת אחד בחבירו וכיון שהאחד מעכב אי אפשר להיות תחתיו כמאמר הכתו' ותחסרהו מעט מאלקים וגו' כל שתה תחת רגליו וגו':

והנה האדם הוא הכולל והוא העולם קנון והכל נכלל בו ולכך מחויב הפירוד וגם שהי' עולה לשכל הנאצל עתה שנחשך אורו יהי' מתגלגל עולם בחשכ' האור ההוא ולא יהי' לעולם אור נוגה לו כמו שהי' קודם וע"כ אמר לו השי"ת כי ביום אכלך ממנו מות תמות בב' מיתות הנ"ל אבל הנחש אמרה לא מות תמותון כי יודע השי"ת שביום אכלך ממנו ונפקחו עיניהם ר"ל שיפקחו הכח הדמיון שלו והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע ר"ל שתהי' לכם נטי' לאחת מן הכוחות כעין המלאכים שאמרו שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות או הכוונה שהנה המלאכים כל פעולתם היא פעולת התכלית ואין צריכין לאמצעיים להביא' להתכלי' וע"ז תיקנו שפעולתם אמת וגו' וגם זה הכוונה עושים דברו לשמוע בקול דברו וגו' היינו עשי' בשביל התכלית עצמו אבל האדם צריך לעשות הרבה פעולות שהם רק אמצעיים ואין בהם ממש אלא בשביל התכלית שמכח המדמה והדמיון הרב נתחלף לאדם האמצעיים להתכלית והם מבקשים לאכול כדי לאכול וכדי להרבות לאכול וכן בכל התענוגים תה הכוונה והייתם כאלקים לעשות הכל בשביל התכלית וגם מה שאמרו יוצרי עולמות הוא שיודע מכח הדמיון הרב אשר יוצר הרהורים ומרכיב הנושאים בעולם וזה הפי' בקרא הן האדם הי' כאחד ר"ל רק כאחד ממנו והוא עתה מוגבל מאוד בשכלו וכעין מלאך אחד שאינו עושה שתי שליחות ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וזה עול לשכל או כנ"ל כיון שהוא סובר הדמיון לתכליתו שמא לא די שיעשה אכילה לתכלית אכילה שמא יעשה גם העץ החיים תכלית לאכילה דהיינו שילמוד תורה למשל כדי להיות לו קרדום לאכול ממנו והמשתמש בתגא חלף וזה ואכל וחי לעולם:

ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע אשר נראה לי יותר נכון בענין העץ ההוא כי הוא הוסיף להם הכח המדמה ר"ל שהגדיל אותו והרבה אותו ועי"ז נתגדלו בעיני האדם הטובות המדומות כמו שביאר בגבעת מורה ח"א פ"ב ועי"ז האדם סובר על דברים שהאדם צריך לעשותם רק להיות אמצעים לתכלית סובר שזה תכליתו והם אוכלים כדי שיוכלו לאכול כהני בבלאי טפשאי דאכלו נהמא בנהמא ממידות המלאכים שאין צריכין לאמצעי' רק עושים דברו לשמוע בקול דברו וזה כאלקים יודעי טוב ורע ר"ל לענין טוב ורע יהי' כאלקים וזה הפי' הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ר"ל שעושה הכל לתכלית ועתה פן ישלח ולקח גם מהעץ החיים ואכל וחי וזה אין טוב לו כעת כי טוב לו שימות זכאי ואל ימות חייב:

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי וגו' נראה שסבר אדם שאין אסור לו לאכול רק אם נוגע ותולש אבל אם כבר נתלש אין איסור לכך אמר זה, זה למדתי מאבות דר' נתן:

הלא אם תטיב שאת וגו' אפשר לומר דהנה קין הי' לו לעבוד עבודה רבה לקיים בעצמו בזעת אפו יאכל לחם מעבודת האדמה ואם כזה יביא קרבן מנחה לה' ראוי שיהי' יותר חשוב ממי שהשיג בקל כהבל שהי' מנוחתו בכבוד על מרבץ צאנו ולפום צערא אגרא ולזה חרה לו ואמר ה' שאם יטיב באמת זה יתר שאת אבל אם לא ייטיב צריך היגיעה למען ישמרו מעברה כי אין קפוח שכר על יגיעתך שעי"ז תוכל למשול בתשוקתך:

לא ידון רוחי וכו' יש לפרש כי עיקר חטא הדור ההוא הי' בחמס וזה אפשר שבא להם שסברו שאין לאדם שום דין ורשות על דבר רק כל דאלים גבר כאשר כבר נפלו בזה גם רשעים אחרים משאר הגוים בדורות שלפנינו ולזה עשו חמס ולזה אמר ה' לא ידון רוחי באדם ר"ל איך לא יגרום דין ורשו' לאדם רוחי הנשמה שבם בשגם הוא בשר אע"ג שהמה רק בשר מ"מ מצד רוחי ראוי הדין והישר ולזה אתן להם זמן מאה ועשרים שנה:

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' נראה דהחטא הראשון הביא אותם וגרר אותם לידי עבירה יותר ויותר עד הי' מוסכם ויסוד אצלם כי העולם רע להם ואשרי שלא נברא מצד כי רעת האדם ומקריו ופגעיו הם רבים וזה יצר לבם רק רע כל היום שהיו רע לגמרי לעולם ולזה דורש רעה תבואנו ויאמר ה' אמחה רק נח מצא חן:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה