אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת מקץ

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת מקץ

פרשת וישב

ויהי מקץ כו' ובמדרש יש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים זה יוסף בשביל שפנה למצרים שנקראים רהב הוצרך להיות ב' שנים יותר וזה תמי' דסיפא סותר לרישא ובתחילה נבאר על מה שפקפקו על מעשה יוסף שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' ולכאורה הוא דבר מחוייב שראוי לכל איש לעשות מה שבכוחו לעשות לטובתו רק בתנאי שלא ישים מבטחו במעשיו אלא בד' וכמו שהאריך הרב בעל החובת הלבבות בשער הבטחון ואיך ראו שיוסף סר בטחונו מד' ולא ראוי לאדם לסמוך על נס אלא מה שיחסור הטבע ישלים הנס ובתחילה נפרש קרא וישב דפתר יוסף ונתת כוס פרעה כו' כמשפט הראשון דהנה ההשבה לאומנתו אפשר שיחנן אותו המלך וימחול לו על סרחונו אבל כיון שיהי' בדרך מחילה אז כבר הוא בתנאי מוגבל שאם עוד יבא עליו חטא מה אז יהי' חתר וניעור החטא הראשון והשני יעיד על הראשון שכולם בפשע יבאו אבל אפשר ג"כ שלא בדרך חנינה ישיב למכונו אלא בדרך היושר והמשפט שיצא דינו לאור ולזה פתר לו שישיב כמשפט הראשון שלא בתנאי אלא שיצא זכאי בדין ויוסף למד זה מחלומו שחלם לו והיא כפורחת עלתה נצה להורות שיהי' כאלו פרח אז בטעם הראשון והנה כבר הי' מנהג בפותרי החלומות ליתן להם אגרא ובפרט עבור בשורה טובה ויוסף אמר שאין רצונו באגרא כי אם זכרתני אתך ר"ל אפי' אם תעשה רק זאת ועשית עמדי חסד וכ"ש לפי שאמרתי שפתר לו שיצא בדין אז לא יהי' לו זה לגנאי אלא אדרבה לכבוד ולתפארת יהי' לו בזכרו את מאסרו וא"כ אין כאן דבר מעכב והנה כבר הי' יוסף מחיוב לעשות זה לבקש על נפשו רק שזה באמ באדם בינוני אבל אדם שצדיק גמור הוא והקב"ה משגיח עליו בהשגחה פרטית על כל פעולה ופעולה היינו השגחה מיוחדת שלא באמצעות הטבע אין לו רשות כיון שיודע שמיד ד' הכל בגזירה מיוחדת לכלות פשע המיוחס לעונש זה ואין עצה נגד ד' ועין ד' אל יראיו כשיעלה עת רצון לפניו כי קץ שם לחושך ולכך לא ראוי להסיר מעליו עונש וגזרה אבל יוסף שפשפש ולא מצא בעצמו חטא מיוחס לזה העונש ולכך סבר שמקרה קרה לו שמכח עון עקביו נעזב למקרים ביד רוע בחירת האדם ולא הי' זכותו כדאי שיגן עליו ולכך סבר שיעשה השתדלות מה שאפשר לו וד' יהי' עמו לסיייע במעשה ידיו כי לא הי' גזרת בית הסוהר נגזר בגזרה מיוחדת עליו רק באמת הי' יוסף צדיק גמור ולא הי' ראוי להיות נעזב אל המקרים מפני עון עקביים רק הי' באמת גזרה מיוחדת ובכונה ולא הי' לו ליוסף לעשות כלום ועכ"פ יוסף לא חטא אדרבה בזה בטח בד' כי סבר לעשות את שלו לבקש על נפשו כי האדם מחיוב לעשות בכל אשר בכחו או כדי שעי"ז אם לא יעלה בידו יראה כי מד' היתה זאת אלא מפני שבאמת יוסף הי' צדיק גמור רצה הקב"ה להראות לו זה שהכל מיד ד' לכך הוצרך להיות עוד ב' שנים והטעם נראה כי עיקר הסמיכה הי' על יום הולדת שהוא כדרכן של מלכים שביום שמחתם כזה הם מתירים האסורים אשר אין להם חטא גדול וכיון שאזלו ב' וג' יום הולדת בתרי זימני או בשלש הוי חזקה שבודאי לא יעשה לו טוב ועי"ז הי' ניכר לו שאסורו והתירו הכל בהשגחה מיד ד' וזה כונת המדרש שהתחלנו בו שיוסף שם מבטחו בד' ולא פנה אל רהבים כמבואר לעיל ולכך רצה הקב"ה להראות לו כי לא מידם הוא וקרא דאתא לידן אפשר לפרשו על אופן אחר כי האדם כבר מוטבע בטבע כאשר פסק כוחו ורואה שאין איש שישים עיניו למעלה ויסמוך על ישועה למעלה ממנו מצד שהאדם רוצה להושיע עצמו אבל לא זה הבטחון כפי' הקרא טוב לחסות בד' מבטוח באדם ר"ל בשעה שאפשר לחסות באדם אבל באמת כאשר איש שם על לב שאין שום אדם שיכול להטיב לו מצד כי קצר כח האדם והאדם כזר בעולם כמ"ש החו"ה בשער חשבון הנפש וא"כ שוב הבטחון לו בטבע רק שכבר יפלא לו הקשי' נגד הבטחון את גדולת וטובות הרשעים לעוה"ז ורעות הצדיקים לעוה"ז רשע וטוב לו וצדיק ורע לו ואם שיש לזה תי' וישובים שונים מ"מ מצד זה ראוי שיהולל האדם על זה המדרגה וזה אשרי הגבר כו' שהוא מהולל בזה מצד שלא פנה אל רהבים:

ונחלמה חלום בלילה אחד וגו' איש כפתרון חלומו וגו' יש לפרש דהנה לפי הנרא' חלום פרעה הי' על אופן שכאשר הי' מדרך מלכי מצרים להשכם בבקר אל היאור לראות המים הואיל והרעב והשובע תלוי' בנילוס ועל המלך לראות לפקוח עינים על איזה אופן יעלה המזונות לכלכל לפי מצב היאור כמבואר במפרשים לקמן פ' וארא וחלם לו שכאשר הוא עם מרכבתו כדרכו עומד על היאור ומעיין בתיקוני ונימוסי המדינה על איזה אופן יכלכלם עלו כנגדו אלו הפרות ואח"ז ישן שנית וחלם מהשבלים ואפשר לומר שחלום של הפרות רומז על השבלים והי' נראה לו שהחלום השני הוא פתרון על חלום הראשון וכאלו פתרו אותו ואח"כ כשהקיץ ראה והנה חלום ר"ל שהשני אינו פתרון אלא חלום ולכך אין פותר אותם לפרעה מצד הב' דברי' אחד שנדמה לו שהשני פתרון הראשון והב' שראה בחלומו שהי' כשעמד לעיין בתיקוני המדינה ומה המשך הוא זה לפתרונם ולזה אמר השר המשקים שחלם להם כפתרון חלומו ר"ל בכל פרטים ולא דרך כלל כדרך הפותרי החרטומים שפתרו רק הכלל ולא כל פרטים ופרטים אבל יוסף כבר אמרנו למלה שפתר לגמרי כל פרט ופרט שישוב כמשפטו הראשון ולא הי' החלום גודל יותר מהפתרון והפתרון מהחלום וזה אי אפשר לשארי הפותרים רק הפתרון אשר הוא מאלקים והחלום ג"כ צריך שיהי' מאלקים כדמשני הש"ס פ' הרואה על פתירה דחלומות שוא ידברו ובחלום אדבר בו כאן במלאכים כאן בשד ע"ש וזה כיון כאן שהי' הכל מכוון ולזה פי' פרעה ליוסף הכל על אופן הזה ועי' וארא בחלומי ופעם הראשון אמר רק בחלומי הוא הנראה כמ"ש שקאי וארא בחלומי ר"ל שראה הראשון הפתרון לו וע"ז השיב יוסף שהוא באמת את אשר אלקים עושה ר"ל חלום שהמלאך עשה הגיד לפרעה או שעי"ז יהי' ניכר שה' פעל בהשגחתו את שני השבע והרעב הואיל שבטרם יבואו ישמיעם או שכבר אמרו שאין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה כמו שפי' המדר' שמואל גם חשך לא יחשיך ממך שלא נכתב בו שם ה' וזה הכוונה את אשר אלקים עשה מה שהקב"ה מיחד שמו דהיינו השבע הוא העיקר אשר הראה פרעה ולכך אמר לו ועתה ירא פרעה איש וגו' או הכוונה שאמר כן הואיל וחלום לו בעמדו לעיין על תיקוני המדינה כנ"ל וזה הכוונה ועתה או שהכוונה לפי' דלעיל שעיקר הראי' הי' על הטוב ועכ"ח שהוא מצד התקנה שאפשר לעשות שאע"ג שהקב"ה משגיח בהשגחה פרטית יעשה פרעה צריך שיעשה תיקונים והכנות:

כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי כו' נראה דהכונה ג' דברים ראוים לעורר אדם לעבודת ה' אחד כשמשים לנגד עיניו איך הוא עמל בעניני עוה"ז וגם בלילה לא שכב לבו כמ"ש אני עמל ע"י שהם עמלים שהם אינם מקבלים ואני עמל ומקבל שכר וכבר הביא החובת לבבות מעשה באחד איך חזר בתשובה ע"י ששם לבו על שאין לו מנוחה מתאות עוה"ז וכל אמתלאות והצטדקאות וערמות שעושים לעוה"ז ק"ו לעוה"ב ואפשר לכוון זה בלשון עם לבן גרתי וראיתי כל הרמאות והשתדלות לעוה"ז ואיך נשתקע בהם ולזאת תרי"ג מצות שמרתי והב' המעורר גידולי האבות וישים אל לבו אבותיו ואבות אבותיו ודורות שלפניו וכמו שפי' הבינה לעיתים על ויצו על שלמה בן דוד לאמר שיאמר וישים לנגד עיניו שהוא בן דוד והתעוררת הג' אם רואה הטובות והחסדים שעשה ד' לנו ולכל איש ואיך הקב"ה מביט מראשית אחרית והאדם סובר שזה לפעמים לרעה ומתאונן ובאמת סובב הקב"ה לטובה ומי לנו מופת גדול מיוסף איך סיבב השי"ת גדילתו שכ"ב שנה קודם גילה לו בחלומו זה שאמר יוסף שהשי"ת עשה שישכח את התעוררת מן העמל ומן בית אביו ודי לי בזה כי הפרני ד' בארץ עני' ועד"ז יש לומר הפי' במדרש שאמר יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אבל יוסף שכח והיינו כנ"ל:

בפסוק ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא כו' יש לפרש דהנה הם עשו ק"ו הן כסף אשר מצאנו בפי אמתוחותינו השבני אליך כו' וזה אינו ק"ו רק על שאר אחים אבל לא על בנימין והנה באמת מדין ומנהג הוא שאם בין עשרה אנשים נמצא אחד מהם גנב כלם נתפסים וכמ"ש הרשב"ם אבל כאן אפשר כיון דיש ק"ו א"כ אם יהי' כדבריהם דהיינו שהגביע לא ימצא בידם אלא ביד בנימין וכיון שיש להם ק"ו עכ"ח הם לא הי' בעצה עמו ואינו ראוי רק לעונש לו לבדו וזה אמר ועתה כדבריכם כו' שאם יהי' אמת עמהם ראוי שיהי' רק הנמצא אתו עבד ולפי מה שפרשתי לעיל אפשר לומר שרמז עוד דהנה לפי מה שהתודו ועונם ושהוא מדה כנגד מדה ודוקא כשנשאר רק אחד אבל כשנשארים כאן יותר אז אחד מכחם לחברו ואינו דומה למכירת יוסף ולזה רמז להם גם עתה כדבריכם שאמרתם לעיל שאלקים מצא עונכם ראוי שהנמצא אצלו יהי' עבד בלחוד:

בשבת חנוכה בפ' מקץ אמרו חז"ל במגילה פ"ק למה נמשלו אסתר לאילת השחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים ופריך והאיכא חנוכה ומשני ניתן ליכתוב חנוכה לא ניתן ליכתוב והביאור נראה דהנה בנס דפורים ונס דחנוכה איכא בנייהו דנהי דזכר עשה לנפלאותיו וכל הזכר הוא לתועלת למען נזכור את אשר עשה ד' לנו ולאבותינו אמנם הזכירה הוא על ב' אופנים או רק למען נכיר טובה ונחזיק טובה לד' אלקינו להודות ולהלל לשמו עבור הטובה ההיא שתהי' לנו לנחם מצרותינו מעלבון ידינו כשם שריחם ה' אז ועשה נפלאות ככה נוכל לצפות באמת בכל הימים וזה הוא החילוק בין נס דחנוכה לנס דפורים דנס דפורים מלבד שאנו מחוייבים לזכור כדי להודו' ולהלל הוא לנו לנחמה שגם אז היו ישראל בגלות ובאו לשאול נפשם ועד חצר מות הגיעו וה' הטוב פדה את ישראל משא"כ בנס דחנוכה נהי שמחוייבים להודות ולהלל להכיר טובה אכן אין לנו נחמה ממנו כי אז היו ישראל בארץ ומקדש על מכונו יגבילו וזה הוא דנס דפורים ניתן ליכתוב לנחמינו מעצבון ידינו משא"כ בנס דחנוכה אינו אלא רק להלל ולכך לא ניתן ליכתוב וזה א"ש שאמרו שאסתר דומה לשחר שהוא סוף הלילה ר"ל שהוא נחמה ע"ד שאמרו עלה עמוד השחר והגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם:

עוד בהנ"ל למה נמשלה אסתר לאיולת השחר וגו' וחנוכה לא ניתן לכתוב וצריך טעם הוא גופא תיקשה ונראה דנס חנוכה משונה מנס פורים שבפורים אנו רואים חשיבות ישראל ושזרע ישראל לא ימושו מלהיות בעולם ולכך סיבב השי"ת אז ישועת ישראל ע"י מרדכי ואסתר שנמשלה ללבנה וירח יכון עולם:

אבל בנס חנוכה הראה הקב"ה חשיבות התורה ובעבורה עשה את כל הניסים הללו שיוכלו לקיים התורה והמצות ולכך נעשה ע"י כהני חשמונאי שהם המיועדים להיות יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל שע"י חשיבות התור' נעשה ולא בשביל שבכתב בלבד אלא בשביל חשיבות תורה שבע"פ שזה היא תכלית הכהנים שאלו תורה שבכתב זול קרי בי רב הוא וכל אדם לומד בבי' רב אבל הקבלה היא שנמסרה להם ויותר מזה הראה הקב"ה בנס של מנורה שרומז ג"כ על תורה שבע"פ שנס של שמן שהי' ע"י שנטמאו כל השמנים וכ' הפר"ח ריש ה' חנוכה שלא מצינו לגוי טומאה אלא מדרבנן הם כזבים וכדי לאשר ולקיים ולהראות כי חביבים יותר דברי סופרים עשה הקב"ה נס זה והיינו דקאמר דחנוכה לא ניתן לכתוב דתורה שבע"פ אי אתה רשאי לאומרו בכתב:

במ' על פסוק זה היום עשה ה' נגילה וגו' איתא במדרש ואין אני יודע אי ביום אי בישועה עד שבא דוד וכו' ופרשתי במקום אחר מה שאמר רש"י על קרא דבחוק עשה לי אלקים דהרבה חולים נתרפאו ואמרתי שכל אדם שהוא בצער ובמכאוב אם יודע שהשי"ת משגיח ושהכל מאתו הוא נחמה לכל דבר וע"י נס של שרה שראו כל עמי הארץ השגחה פרטיית עי"ז נתרפאו כולם וזה שאמר כאן במדרש דיש לספק אם נשמח בגאולה הזו ובנס הזה או שעי"ז אנו רואין השגחת ה' ונוכל לשמוח בכל ענינים עד שבא הכתוב לפרש שמערבין שמחה בשמחה וב' שמחות ראוין לשמוח בך ובישועתך אחד שזה היום אות על השגחת ה' ושהוא אצלנו והשני בישועתו:

עוד לחנוכה בהפטורה בזכרי' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות מי אתה הר גדול לפני זרובבל לווישיר והוציא את האבן הראשה תשואות תן חן לה יש לפרש סיפא דקרא והוציא את האבן הראשה וגו'. אמרו חז"ל באבות פ"ד איזהו גיבור הכובש את יצרו וגו' ומאמר זה הוא בדרך המשל ובדרך העברה אמנם גם בדרך האמת הוא דווקא כי אנוש אנוש הוא ומה כוחו לעמוד נגד פגעי הזמן הסובבים אותו משמים ממעל ועל הארץ מתחת ואפי' אם גבור כשמשון הוא ולא ירעד בפני שום אדם הלא יומו יבוא השמש יכה בו ויקום בו כחשו ויחלה ומשכבו יסעדנו ואיו גבורתו וכבר אמרו כל הגבורים כאין לפניך אמנם זה גבורה הגופניות לא כן גבורת הנפש אשר יקנה האדם על ידי מעשיו אשר יתגבר בם על כל אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כמו שנתגבר דוד על גלית ויהושע על השמש ור' פנחס בן יאיר על הימים ונהרות גבורה הזאת לא יופסק ע"י הזקנה גם עד זקנה ושיבה קווי ה' המה יחליפו כח וגם השמים נשמעים לקולם ועד"ז נראה לפרש המאמר במדרש פ' בראשית כשנברא אדם הי' הולך מן הארץ עד לרקיע כיון שראו אותו מלאכי השרת נזדעזעו מלפניו ועלו למעלה לפני הי"ת ואמרו שמא יש ב' רשיות נתן הקב"ה ידו עליו ונתמעט והעמידו על אלף אמה וביאורו עפ"י הנ"ל בשעה שנברא בראו בצביונו ובמדרגתו העליונה שיהי' לו כח לפעול בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואפי' מלאכי השרת נזדעזעו לפניו וגם עליהם עבר כוחו עד שאמרו שמא יש ב' רשיות כיון שיש לאדם בטבע כח זה אמנם הקב"ה נתן ידו עליו ר"ל שלא יהי' לו זה בטבע אלא בשכר ידו ועפ"י מעשיו יהי' כח גבורתו ומעיקרא רק בצביונו ובסוף גדולו נברא ומשם ואילך צריך שיפעל הוא וישתדל להעמיד עצמו לידי מדרגה זו כמו כל מעשי בראשית בקומתן ובצביונן נבראו ובזה עצמו נתמעט כוחו וגבורתו כיון שצריך שיהי' זה שכר מעשיו ופועל אדם ישולם לו וזה הוא והעמידו על אלף אמה ר"ל אמה היינו יד האדם נקרא אמה וכשהוא פועלת בחכמה והאד' שר ומושל ואלוף על מעשיו ומושל על מעשיו יהי' ג"כ מושל על שאר הנבראים וכמו שביאר העקידה בשער ט"ו כי אם יתגבר האיש על טבעו וכח גופו להנהיגם עפ"י רצון הי"ת אז כבר שם השי"ת בטבע כל הנבראים שיהי' מוראו עליהם וזה שאמרו איזהו גיבור הכובש את יצרו ושר על מעשיו בכל אופן ובכל דקדוק ומעשי פרטי אז באמת התורה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים והוא גיבור באמת ולזאת כל מה שמתגבר על יצרו ועל מעשיו יקבל גבורת הי"ת על מעשי בראשית ויוכל לפעול בהם כרצונו כאשר עשו כביאינו וחכמינו וחסידינו ותחת גבורת נפשו יקבל גבורת הגוף נגד כל מריביו ועד"ז א"ש ישעי' וקווי ה' המה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וגו' והוא עפ"י הנ"ל שתחת שיתרבו להם כח וגבורה בעוה"ז ירבו כח וגבורה על מעשיה' ועי"ז ממילא יעלו אבר כנשרים וזה שאמר בזכרי' הנ"ל כי לא בחיל ולא בכח ר"ל לא ע"י חיל ע"י ריבוי עם ולא בכח איש עריץ וגיבור יוכל להתגבר וא"כ ממילא הם כלא היו וזה שאמר לא בחיל שהחיל הוא כלא יחשב כי אם ברוחי וגו' ר"ל בזה יש בו ממש מי שרוח נכון בקרבו וע"ז אמר מי אתה הר גדול וגו' זה הוא האות והמופת שהר הגדול לפני זרובבל שאין בו כח אפ"ה הוא לפניו למישור וא"כ הכח אנושי כלא הי' ואמר והוציא את האבן הראשה אמר לשון המשתמע לתרי אנפין כי הדבר המשכיל נקרא אבן וכמו שאחז"ל היצה"ר נקרא אבן וזה צריך שיוציא אותו להעבירו מן העול' וזה עצמו הוא אבן מוסד ואבן פינה לבנות ולחזק דיק נגד צר ואויב ולבנות מקדש ה' ועל כח זה וישועה כזאת אין בו הריגה ולא שפיכת דמים אלא ישועות חן חן כח לבריות ונח לשמים וזה שאמר תשואות חן חן לה והוא נכון מאוד:

והנה הגבורה הנ"ל שתשואות חן חן לה עוד יש לה מעלה שהיא נחמה ואור לאיש עלי דרכו כי הכסיל בחשך הולך ולא ידע מה יולד יום ומה עומד אחריו ואם בעל נפש הוא יום יום יבעתהו בלהות לא כן אשר בה' יגבר ומגדל עת שם ה' העתיד יבשר לו טוב כי טוב ה' ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזה החכם עיניו בראשו דהיינו בהשי"ת שהוא ראשו וגם חנה אמרה ה' רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש והוא כנ"ל שע"י העתיד שהוא רק בכח ואינו בפועל בזה לא יגבר איש לידע מה יהי' בסופו ולזאת הם בחשך ידמו ואפילה יבעתוהו משא"כ בצדיקים ה' רגלי חסידיו ר"ל מצד טובות ה' רגליה' בעתיד משומרים ועד"ז אמר נמי דהע"ה ה' יאיר נרי ולזה ששון ושמחה ישיגו בבטחון ותקוה לעתיד ובתנאי שילכו בדרכי ה' כי איך אפשר לאדם לבטוח בה' אם לא יעשה כרצון ה' וזה שאמר דהע"ה וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים ר"ל בעתיד מה שהוא עדיין לפני ה' ואמר וישישו וישמחו כל מבקשי ה' ויתהללו כל ישרי לב ההולכים בדרכיו וזה שרמז בזכרי' הנ"ל במנורה זהב וגלה על ראשה לשון גיל וששון והב' מיני שמחות אחד בשמחת עוה"ז ובשמחת העוה"ב דהיינו הב' זתים אחד מימין ואחד משמאל ע"ד אורך ימים ב'מינה וגו' ובא לציון גואל בב"א:

עוד לחנוכה בפ' מקץ ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרי' וגו' פרעה אמר ליוסף כי עתה נשתנה והיה לאיש אחר כיון שאדם עולה לגדולה צריך שישכח את תכלית עצמו וכאלו לא הי' ואין לו להשגיח אלא על תכלית הכלל אשר הועמד עליהם ולכך קרא לו פרעה שם חדש אשר יקבנו צפנת פענח כדי שידע שאיש אחר הוא וששם הזה יגלה לו את תכליתו לפענח הטוב הצפון מבני אדם ולהיטיב עמם וגם יוסף קרא את שם בנו הראשון מנשה שע"י הגדולה שכח את כל עמלו ר"ל מה שהוא תכלית ועמלו כנאמר אדם לעמל יולד וגם את בית אביו נגד זה שצריך לשכח תכליתו אדרבה צריך שישתדל בתכלית אחרים ויש לו חלק בעמל כל אדם ונעשה פרה ורבה ולכך קרא שם השני אפרים כי הפרני ה' בארץ עניי שעי' שנעשה שר ומולך נעשה פרה ורבה ונתרבה חלקו ועמל הרבה ועד"ז אפשר לומר ברכת יעקב ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שישימהו השי"ת שיפרה ויהי' חלקו מכל העולם ולא יהי' השתדלותו רק על צורך עצמו אדרבה ישכח על עצמו וישים לפניו רק אפרי' זאת היא הברכה העליונה ופרעה אמר עוד שישים זה לנגד עיניו וע"ז אמר ראה נתתי אותך על כל. ארץ וע"י הבגדים יהי' לנגד עיניו מה הוא ולכך הלבישו בבגדי משנה למלך למען יהי' זה לנגד עיניו ועד"ז יתפרש המדרש חזית הובא בבינה לעתים דרוש ט"ו ר' סימן וגו' כך בגבעון נראה ה' לשלמה ואמר לו שאל מה אתן לך אמר שלמה אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות והוא ניתן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל והוא עפ"י הנ"ל דהכסף וזהב לצורך עצמו הוא ואינו יאתה לשר ומלך שישים עיניו על צורך עצמו לכך ביקש החכמה והכל בכלל ולכלל ישראל חלק בו ולו חלק בהם וכך כל מי שמשתדל לזכות אחרים זכות הרבי' תלוי' בו כדאי' בפרקי אבות וכל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים ואע"ג שעי"ז צריכים יתבטלו מעסק עצמם ומתורת וצדקת עצמם אמנם ע"י שעוסקים לש"ש לא די שיהי' להם חלק גם באחרים אלא שזכות אבותם מסייעתם שצדקתם עומדת לעד ותלמודיהם נשאר בכליותיהם וזה שאמר שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם היינו צדקת עצמם מה שצריך עמל ויגיעה יהי' אצלם עומדת וא"כ יהי' להם השכר בכפלים וזה שאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד שהמשכילים ע"י שישכילו אחרים יזהירו הם כזוהר הרקיע וע"י שיצדיקו אחרים אין חטא בא על ידם תה ככוכבים לעולם ועד:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה