אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת וישב

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת וישב

פרשת וישלח

אי' במדרש בני רחל נסיונן שוה וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויהי כדברה אליו יום יום ובמרדכי כתיב ויהי' באמרם אליו יום יום וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויסר את טבעתו וכן במרדכי נראה הביאור רק העומד בנסיון הוא מובטח שכך יעמוד ובפרט מי שהרגיל ונעשה לו לטבע לעמוד בנסיון וכל הפתויים והסתות וכל קושי הדבר אינו פועל עליו לשנות אותו וחז"ל אמרו שלכך לא עשה הקב"ה רצון דהע"ה לומר אלקי דוד שאבותינו עמדו בנסיון אבל הוא לא עמד בנסיון והנסיון הוא על ב' אופנים כמ"ש האברבנאל על קרא דישעי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקים אתך למשפט תרשיעי או שרוצים לכפות אותם ע"י יסורין או מיתה או שרוצים לפתות בהסיית שחדים ותאות וגבהות ושאר עניני החושים ואבותינו עמדו כלם בנסיון ואפ"ה בנסיון האונס והכפיה במיתה לא מצינו רק באברהם ובו נתקיים ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וע"ז אפשר שכונו חז"ל במה שאמרו והובא ברש"י פ' לך יכול יהי' חותמין בכולם תלמוד לומר והי' ברכה בך חותמין כו' דהיינו אצל אברהם הושלמו כל הנסיונות והוא החותם המעיד עליו לגמרי עכ"פ ע"י הרגל נעשה לטבע אפי' הרע אפי' שמרגילין אותו הוא כטוב וטבעת המלך לחתום כל הענינים לעשות בשמו בלי שאלתו זה אינו יכול ליתן אלא למי שקים לי' בגווי' שלא ישתנה ושהוא איש אמון בו ואינו הפכפך וזה יתאמת ע"י עמידת הנסיון יום יום ניכר ונראה חוזק ואמונת דרכם הטוב ועי"ז זכו לנתינת הטבעת שהיא ניתן רק לאדם שאמונים בו:

וישב יעקב כו' פי' רש"י והוא מהמדרש ביקש יעקב לישב בשלוה וגו' הכונה נראה דהנה אמרו חז"ל ברשעים תחילתן שלוה וסופם יסורים ובצדיקים בהיפך ואמרתי לפרש בזה פסוק תהילים יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק והדבר מבואר בטעם כי בכל דבר ההעדר קודם להוי' ויציאה מהעדר להוי' קודם להוי' ממש וכבר אמר שלמה כל פעל ד' כו' וגם רשע ליום רעה וכמו שאמרו במדרש לית הנאה מן שינויא אלא קוציצייהו והוויית רשעים נעשה ביום רעתם ולכך צריך שיהי' תחילה שלותן עד שיתמלא סאתם אז תבא כל רעתם עליהם ויבואו לכלל הוי' ויציאות אבל בצדיקים הוא בהיפך שאין הרע תכליתם אלא הוא כרוך בהם מצד ההעדר שהאדם גם אם הוא בעולם כל זמן שאינו משיג תכליתו הוא כאילו אינו ולזאת כל תחילת ימי הצדיקים אינו אלא השתלשלות להוי' המעולה והרע תחילה שהוא ההעדר וסופם תכליתן הוא שיהי' בשלוה כי לפום צערא אגרא אמנם הזה אינו בכל פעם בעוה"ז אלא א"כ נבין הכלל שלכלל ישראל יהי' בעוה"ז תחילתן יסורין וסופם שלוה בעוה"ז שלכלל אי אפשר אלא בעוה"ז כי מהיותינו בני אדם אשר חיינו על ג' אופנים אחד חיי נפשו והב' חיי ביתו והג' חיי חביריו ורעיו ורע הבא עליו הוא כולל לכל ג' בחינות ומהראוי שהטוב הוא יהי' ג"כ על זה האופן כולל לכל אופני החיות וזה אי אפשר אלא בעוה"ז וזה אפשר מה שאמרה לקתה בכפלים ונחמה בכפלים כי עם היות החיות הנ"ל כבר אפשר לחלקם לב' חיי עצמו וחיי חבריו וזה אי אפשר אלא בעוה"ז וכמו שכ' העקידה שער ל"ב אבל ברע לאדם פרטי אפשר שיהי' שלותו בעוה"ב והוא תכליתו כמו שהי' רעתו פרטי לו וזה הכונה כאן ביקש יעקב לישב בשלוה בעוה"ז שסבר שכבר ראוי שיהי' הסוף וסופו שלוה וזה אינו מחייב אלא א"כ רעתו הי' רעת חבירו כנ"ל שאז השלוה בעי שיהי' בעוה"ז ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שיהי' מיצר בצרת אחרים ואז מוכרח השלוה בעוה"ז בסופו ואמר הקב"ה לא דיין לצדיקים כו' והנה כבר פרש"י לעיל והוא מהש"ס דמסורת הי' ביד אבותינו שבית עשו יפלו ביד בני רחל כי היא היתה טובה וישרה והי' בה מדרכי קונה וכראותה כי לבן נתן לאה ליעקב מסרה לה הסימנים שלא תתבייש אע"ג שנוטל ממנה הזיוג אשר כלתה נפשה אליו ראוי שבני' ינקונו את עשו אשר נטר איבה ליעקב אשר לקח בכורתו ורצה להורגו ע"ז וקנא בו ועברתו שמר נצח וכ"ש אחר שבא אחיו לידו וגמל להם טוב במצרים טובה תחת רעה ושמר ברית אחים ולכך יבואו בני שומרי ברית אחים ואחות ויגמלו למי שהפר ברית אחים להורות על מה אבדו אבל בני יעקב לאחר שמכרו יוסף וקנאו בו והפרו ברית נוטל מהם מעלה זו להיות למכה עשו ולכך אמר הכתוב עובדי' א' והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ולזה אהב יעקב את יוסף יותר מכלם מהיותו הוא המגין נגד עשו וקריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא הואיל וכן ראוי לו ג"כ העוושלה כי הוא הגורם לממשלה כי לאום מלאום יאמץ ועל אשר הי' יוסף עומד לזה לכך באו לו כל הסבות שבאו ליעקב באו לו מאחיו ואעפ"כ ישמור להם ברית אחים אז יהי' מכוון יותר זה כנגד זה וזה ג"כ אפשר לפרש ביקש יעקב לישב בשלוה ר"ל שביקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו היינו בארץ כנען שתחול הברכה של אביו שהיתה תלוי' בארץ ההוא כמבואר לעיל וממילא כיון שיעקב בשלוה עשו צריך שיושפל דלאום מלאום יאמץ ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף להיות שהם עשו מעשה זה וקנאו ושנאו אותו ראוי שיושפל משו לפניהם ה אי' שטנו של יוסף והיינו כנ"ל שקפץ עליו ר"ל שעניו הי' שטנו שהוא עשו והוא מבואר ע"פ מה שאמרו פ"ק דברכות ד"ג מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלן לא ניתנו אלא ע"י יסורין תורה ועוה"ב ע"ש וזה להורות על חשיבותן וגם כמ"ש הרי"ף שם כדי שיזהרו בו כי דבר שבא לאדם מכירה או יסורין הוא חביב לאדם מאד והנה רש"י פי' לעיל וילך עשו אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו כו' שאמר שלא רצה ליקח חלק לא במתנה ולא בפרעון השטר של גר יהי' זרעך וע"ז אמר כאן דגם יעקב ישב עצמו בארץ מגורי אביו וקיבל הגרות על עצמו אבל הדרש הוא שיעקב רצה ליישב בא"י בשלוה ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף כנ"ל אמר הקב"ה לא דיין כו' והוא כנ"ל מצד שאינו די להם ואינו חשוב כל כך כמו אלו בא ע"י יסורין ולכך תבוא עליו ע"י יסורין:

בפסוק ועשה לו כתונת פסים במדרש ואמרו על שם שבעבורו נקרע הים ואמרו שם למה שונאהו הואיל ופס הים בפניהם והיינו דקאמר ויעש לו אביו כתונת פסים וישנאו אותו וצריך ביאור ונראה במנה"י הכונה כבר אמרו חז"ל יוסף שקידש שם שמים בסתר ניתוסף לו ה"א משמו של הקב"ה שנאמר עדות ביהוסף ויהודה שקידש שם שמים בגלוי נקרא כולו על שמו של הקב"ה ולפי הנראה יהודה מסר רק כבודו והודה בדבר שהי' בזיון לו וזה מסר למען השם שלא לגזול ולבזות כבוד תמר להתכבד עצמו בקלון חבירו דמיתת תמר הי' יכול למנוע בשום אמתלא והוא הודה בגלוי שיהי' גם אחרים יודעים הדבר כמו הי"ת וראוי לו השם של יהודה על שמו של הקב"ה וזה שאמר לו יעקב יהודה אתה כו' שמרמז על שהודה על מעשה תמר כפרש"י בחומש שם אמנם נסיון יוסף הי' יותר על שהי' בסתר ולא הי' מתוודע לשום אדם וכמו שפירשו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וגם שהי' בדבר שיצרו תוקפו ומעוור עיני שכלו והוא התגבר על טבעו ויצרו והעמיד דמות דיוקנו של אביו לפניו לפיכך ניתוסף לו שם חדש דנעשה ברי' חדשה והנה התאוות נמשלו להמון מים רבים אשר יחוגו וינועו את האדם כשיכור וכל חכמתו תתבלע וירוממו גליו ברוח סערה יעלה שמים וירד ויוסף השליט ברוחו וכאלו קרע הים לכך מידה כנגד מידה נקרע הים בשבילו וכמו שדרשו חז"ל על הקרא הים ראה וינוס שראה הנס זה יוסף שינס ויצא החוצה למעלה מן הטבע ולפניו אין ראוי שיוגדל עפ"י דרכי הטבע ולכך נקרע והנה השבטים שהי' שונאים אותו על חלומותיו ועל דבריו שהביא דיבתם רעה מצינו שראובן דן אותו בכל עת לכף זכות באמרו הילד איננו ואמרו אל תחטאו בילד שמעשיו אלו הם רק מעשה ילדות וטבע הילדות גרם לו זאת וכמו שאמרו ילדות הי' בי והעזתי פני אמנם לפי הנ"ל שאביו עשה לו כתונת פסים שפס ים היינו שהוא מושל על טבעו ומי של ברוחו א"כ אין תירוץ ראובן תירוץ ולכך משום דפס לפניהם הים שנאו אותו על דבריו כן נראה לי לפרש [ואף שמעשה זה שכנס ויצא החוצה הי' אחר זה שהביא דיבה על אחיו כאשר הי' כבר במצרים אולם כח הנסיון הזה כבר פרח ויגמל בו ואשר לזה עשה לו אביו עוד בזמן ההוא כתונת הפסים]

בפסוק וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום כו' כאן גילה הכתוב כי הסבה הי' ששנאו אותו מצד כי אביהם אשר הוא אב לכלם אהב אותו יותר מכל אחיו וגם הראה בפהרסיא את אהבתו והאדם נתפעל יותר מראי' מידיעה שבתחילה ג"כ ידעו זה אבל עתה ראו זה בעין וסברו כי בודאי הי' זה מצד שהוא מדבר עליהם לשון הרע ומבזה דרכם בעיני אביהם ולכך הראה זה להם שקנאת סופרים תרבה חכמה ואדרבה שנאו אותו עי"ז:

בפסוק ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו כמו שפתרו החלום ג"כ על אופן הנ"ל שעל אשר אין דרכם ישר כמו דרכו ואין רצונם לקחת מוסר לזה ביד חזקה ימלוך עליהם ויכריחם ללכת בדרך הישר ולפי אופן הנ"ל נאמר שאמרו המלוך תמלוך עלינו אה משול תמשול עלינו ר"ל שאם תמשול בנו ולא תקיים ברית אחים אזי שוב אין ראוי לך המלוכה וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו שמדבר לשון הרע עליהם והוא כמו הריגה דחמירא לשון הרע כשפיכות דמים וא"כ אינו משמר ברית אחים ואיך יחלום שימלוך והא תרתי דסתרי אהדי:

בפסוק הבא נבא אני ואמך ואחיך כו' שהרי האם שמרה ברית אחים ואינו ראוי שיחלום לך שאמך תבוא להשתחות לך שהרי אתה זכית לזה מצד אמך שעשו יפול בידך ומצד זה סבר שיעלה לגדולה וכן באחיך שכולל כולם והלא הי' ביניהם בנימין:

בפסוק ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר אפשר שהכונה ששמר לזה שיקנאו בו אחיו וירבו חכמה דקנאת סופרים תרבה חכמה:

בפסוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו כו' הנה ממעשה המכוער הזה יש לזכות את אבותינו הקדושים וראוי לסלקו מעליהם שרק חטא קטן שקנאו בו היא גרמה כל אלה ונתעור עיניהם ולא יוכלו להוכיח אותו ולהיות רודף שלום ונשאו עליו חטא לחשדו שהיא דורש רעתם ובא לתור את מעשיהם ולהביא דבה אצל אביהם ולהתכבד בקלונם ומרגל הוא ביניהם ולסוף יביא עליהם קללה מאביהם ולא ברכה ודנו אותו כמסור שדמו מותר בשעת מעשה ולזאת יתנכלו להמיתו בטרם יקרב עליהם ויאמרו הנה בעל החלומות הלזה בא ר"ל שמצד חלומותיו שהוא דורש ומבקש להשתבר עלינו הוא בא לידע את אוצפונינו:

בפסוק ועתה לכו ונהרגהו כו' נראה לפרש דהנה באחיו שהי' בהם שהי' שונאים אותו לגמרי ויש שלא הי' שונאים אותו כל כך ומ"מ מצד שלא מיחו והי' בידם למחות מעלה הכתוב עליהם כאלו כלם עשו המעשה הזה והנה מקצתם הי' אומרים כי עתה קודם שיבוא אצל אביהם וירגל בהם יהרגהו כי דמו מותר להם מצד תורת מסור שהי' בעיניהם מוחזק למסור ולמען ישמרו עצמם שלא יבואו לידי היזק שהבא להרגך השכם להרגו ואין בזה תורת עונש אלא שמירה ממנו והנה מיתה כזו היא רעה מאוד יותר ממיתת עונש על עברה שעבר דבמיתת עונש יש לו קצת תכלית שעי"ז יתגדל ויתנשא כבוד היושר בהשמע דבר הזה וגם רבים יראו ולא יוסיפו לעשות כזאת אבל כזה היא רעה יותר וע"ז אמרו שגם הטוב הזה יעשו שיאמרו ויפרסמו שחי' רעה אכלתהו והוא עונש מכוון חטא בפה ונענש בפה החיות וכדאי' בפ' דאבות דחי' רעה בא לעולם על שבועת שוא כו' דהיינו' החטא הלשון וכפי' המדרש שמואל שם והם אמרו אדרבה שיזהרו שלא יוציאו כזה בפיהם ויהי' יוסף להם למשל ולכך אמרו שישליכהו באחד הבורות שיש שם נחשים ועקרבים חולדה וברדלס ובפרט בבשר לא משיירו ויאכלו אותו כדאי' פ"ק דפסחים ט' ולזה לא נכזב ויהי' לנו לשנינה וזה פי' הקרא ועתה לכו ונהרגהו קודם מעשה ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חי' רעה אכלתהו שיהי' האמת כן לאחר מיתה ונפרסם זה ונראה ר"ל למען יראו השומעים מה יהיו חלומותיו מה עונש עלתה בו במתכבד בקלון חבירו

בפסוק מה בצע כי נהרוג את אחינו כו' כבר אמרנו למעלה כי העונש היא עיקרו כדי להפחיד בני אדם למען ישמעו ויראו לעשות זאת אבל אם מכסים דמו אין כאן למען ישמעו ויראו וכ"ש שאפי' יפרסמו מצד חי' רעה אכלתהו מ"מ יהי' הדבר נשכח שברית כרותה על המת שישתכח ואז לא יהי' לנו תכלית ממנו רק לשעה טוב יותר למכרו לישמעלים למען לא נשכח ויהי' לנו לזכר עולם להפחיד עוד מלעשות כזאת והוא ע"ד תהלים נ"ט אל תהרגם פן ישכחו עמי כו' שאז המה בעצמם יספרו עונם ואז יכירו וידעו כי מיד ד' היתה זאת:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה