מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר בראשית · פרשת וישלח
וישלח יעקב מלאכים וגו' אפשר מצד שראה יעקב מלאכים ששלח ה' אליו השכיל בדעתו כי מזה נראה שמוכן שוב אליו פחד ורוגז אשר הושלח לו מה' אלו מלאכים לשמרו ממנו ולזה יעקב ששם מבטחו בה' ולא סר להיות עושה ג"כ מה שבכוחו לעשות על דרך הבטחון גמור גם פה כיון שעלה בדעתו שאפשר שיהיה זה הרוגז עם עשו גמר בלבו שאל יתחר במרעים אשר השעה משחקת להם אלא ישלח לדרוש שלומו וטובתו על דרך אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ"ה) שהשונא מתבייש מזה שרגיל לעשות לך רעה ואתה מקרבהו ולזה גם יעקב שלח שלוחים לעשו בדברי שלום ואמת וראה בדעתו כי טוב הדבר לשלוח קודם ביאתו לארץ כי כבר אמרנו למעלה בפ' תולדות כי עיקר יסוד הברכה הי' תלוי בירושת ארץ ולא רצה לעשות כאלו הודה על הברכות לעשו אבל שלח כל זה קודם בואו לארץ וכיון שאינו בארץ אין להברכות חלות ושייכות לו ומותר לו לקרוא אדון ואינו נראה כמבטל ברכת אביו ובזה כבוא לענין הפרשה בוודאי יעקב סבר כי עשו עודנו עומד בשנאתו ולכך רצה כדי לכמור רחמיו או לכל הפחות כדי שיתבייש מלהרע לו השכיל להציל נפשו ממנו לשלוח לפניו קודם בואו לארץ מלאכים לעשו אשר השעה משחקת לו וכבש ארץ שעיר ונעשה שם שדה אדום וצוה לאמור לו לבשר בשורה כי הי' אצל לבן ליקח בנותיו כידוע ואחר שם מצד שעשה חיל מקנה צאן ודרך אוהב. שישמח בבשורה זו וכל שאפשר להודיע קודם לאוהב ממעמדו הטוב מוקדם לברכה ולכך אשלחה זה למצוא חן עי"ז בעיניך כאלו אמר יודע אני כי אוהב לי ומבקש טובתי וע"י בשורה זאת אמצא חן בעיניך:
וישלח יעקב וגו' נראה שקאי ההמשך לסיום פ' ויצא ויעקב הלך לדרכו וכו' שכאשר יעקב הלך מלבן ונפרד מרשע ההוא שלח לו הקב"ה מלאכים וכאשר ראה יעקב בעין נבואתו ולפי הנרא' אחרים אשר אתו לא ראו אותם וזה הי' לו אות שהמה מלאכים ממש ושבאו עתה להראותו כי ה' הצילו מיד לבן אשר רצה לאבדו ועדיין יהי' בעוזרו כי ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה וכמו שכ' הרמב"ן בפ' תולדות שאם בצדיקים יש שמגיע להם כמעשה הרשעים בענין העושר אבל לא באותן שנתברכו מפי הקב"ה ע"ש והטעם כי הקב"ה היא בלתי משתנה וקיים לעולם וגם ברכתו היא קיימת וכמו שנאמר יברכך ה' דהיינו בעצמו וישמרך שאז יהי' משומר וקיים וגם כאן ביעקב שה' הציל את מקנה לבן ויתן ליעקב על ידי ניסים וכמו שסיפר לעיל בפ' ויצא ועי"ז בודאי ראוי שלא ישיג להם שום עצב וכאשר ראם ואחרים אשר אתו לא ראו דאג יעקב אולי לדידהו לא קיימו וע"ז אמר מחנה אלקים זה ר"ל גם מחנתו היא מחנה אלקים:
וישובו המלאכים וגו' באנו אל אחיך וגו' וגם הולך לקרתך וגו' יש לפרש לשון וגם שהכוונה לפי האמור שלכך הכניע לו כדי שלא יתן יד לרשע לשנוא אותו וכיון שהי' ותכלית השליחות שלא לצאת לקראתו ולכך שפיר השיבו באנו וגם הולך וגו' ר"ל תרווייהו יש לך אע"ג שעשינו את שלנו הוא לא סר מדרכו הרעה ולכך וירא יעקב ויצר לו וגו' ר"ל לפי הנ"ל שהי' צר לו מאוד על ששלח אליו שלוחים דכיון שלא הועילו אפשר שהזיקו לו כי אלמלא לא הי' שולח לו אפשר שלא הי' יודע ממנו ובארץ עצמו אצל אביו אפשר שאין כאן מגור כל כך משא"כ כאן הוא סיבב לעצמו שעת הסכנה ולכך הי' מתירא אולי לא יעמוד ה' בעוזריו והואיל והוא העמיד והשיא סכנה על עצמו וע"ז לא הובטח ה' לו אם יקרב הרע לעצמו ולזה גם עתה לא סר ידו מלהשתדל את אשר בכוחו לעשות ואמר בדעתו לחלק לשני מתנות:
ויאמר אם יבוא עשו וגו' יש לפרש כי חצה מחנה אחת שלו לב' חלקים מחנה אחת חלושה והנשארת החזקה ואמר בלבו להקדים המחנ' החלושה כי אלמלא יקדים החזקה אז אם יבוא עשו ויגבור המחנה החלושה הנשארת לא יהי' לה לב ויהי' לבה נמס בקרבה וירך לבבה וממילא לא תעיז לקום בפני עשו ולכך טוב יותר להעמיד החלושה קודם שאז אפי' תפול הראשונה מ"מ השני' מצד שהוא חזקה בעצמה לא תהי' נמס ואל תחפת ויהי' יד החזקה לה לפליטה שלא ירך לבבם ונראה שלמחנה החלושה כינה בלשון נקיבה והחזקה בלשון זכר ולזה אמר אם יבוא אל המחנה האחת החלושה והי' זה המחנה הנשאר ר"ל זה שנשאר החזקה יהי' לפליטה ואפשר לפרש עוד שלאנשיו אמר כן כי הי' מתירא שגם הם ייראו ואז כיון שלבם יפחד וידאג לא יהי' תקומה להם לכך אמר להם שלא עושה זה מצד יראה אלא אדרבה מצד שאין רצונו להרוג עשו ואם יהי' כולם כאחת אז אפשר שהמחנ' תכה לעשו ויהי' לפי"ז פעל והכהו קאי על המחנ' וכינוי הפעול קאי על עשו אבל אם יהי' המחנה הנשאר אז יהי' לפליטה לעשו ולפי' זה היראה ויצר קאי היראה על עצמו וצר הי' לו להרעיד מחנהו:
קטנתי וכל החסדים וכו' כי במקלי עברתי וכו' עי' פירש"י ולדבריו ר"ל שכיון להביא ראי' שנתמעטו זכיותיו כיון שהירדן ראה וינוס לפניו כי כבר גזר ה' מבריאה שתהי' מוכנעת וחורדת לפני השגחה ועובדי ה' ואיך לא יפחד וינוס אדם אחר מפניו אם הירדן אשר אינו רואה ולא שומע נס מפניו כל עמי הארץ ראוי שיראו מפניו ועכ"ח שנתמעטו זכיותיו:
כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות ורש"י פי' כי נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן מפניו ונראה הכוונה דחשיבות הצדיק אפשר מב' פנים אחד מצד כושר ויושר פעלו ורוב תמימותו ומסירת נפשו לה' עי"ז נתעלה ונחשב מדרגתו למעלה מן הטבע ואינו תחת המזל כיון שהגבי' עצמו למעלה במעשיו עי"ז נתעלה בקודש דוגמת משה עלה אל אלקים ונאמר עלית למרום ואמרו עליו במדרש כל עלייתך לא הי' אלא ממרום היינו מהמעל' הרמה אמנם יש עוד מדרגה אחרת שנתעלה האדם שעמד בנסיון שרצו לפתותו ולהמשיכו לדבר בירה והוא עמד על נפשו ושיבר את התאוות והחבלים הרוצים למושכו להטות אותו מדרכי ה' ולכך כשם שהוא סילק ושיבר והעביר כל המונעים דרוצים למנעו מדרכי ה' כך מידה כנגד מידה יתן לו ה' ששאר מניעות מהטבע המגבילים והמונעים אותו מצרכיו יסולקו ממנו ואין הטבע יוכל לעמוד בפניו:
וב' המעלות אלו נראה שהלבישה המליצה אותם במטה אלקים היינו המעלה השנית לנער רשעים מן הארץ ולמנוע מעצמו כל הפתויי והסתותי היצר והרשעים שלזה מיועד המטה למנוע מלהחליק וליפול ן חלקלקות הנוטים במעגלותו ולנער ולהפריד רשעים אבל יותר נעלה המעלה הראשונה היא קראה המליצ' יד הרמה והגדולה ולזה כיון והי' כאשר ירום מש' את ידו וגבר ישראל: וגו' דהנה יש נפקא מיני' בין ב' המעלות המעלה השניי' בא לארם מכת הרע והפתויי והסתה של רשעים וכיוצא בהם וא"כ נהי דמעלתו גדולה מ"מ כיון שהרשעים גורמים לטוב ומעלה הזאת יש להם זכות מה ואין הקב"ה מקפח שכר וגו' אפי' אבד דינר ומצאו עני הקב"ה נותן לו שכר וכיון שנתעלה מדרגת הצדיק ע"י פיתויי רשעים אין מדרגה הזאת כדאי שיכבשו הצדיקים את הרשעים ולהעבירם ולסלקם מן הארץ כיון דבכלל מדרגת הצדיק יש זכות לרשע משא"כ במעלה ראשונ' היא נקי' ואין לזר אתו וזה נראה כוונת המדרש שאמר בפ' בשלח שאמר הקב"ה למשה הרם את מטך ונטה ידך על הים שפי' המדרש שירם המטה היינו שיסלק המטה ורק בידו יעשה לו נס היינו מטעם הנ"ל הואיל שבמטה ומדרגה ומעלה זו אי אפשר לבקע הים לנער הרשעים לכך אמר לו לסלק המטה ורק בידו יעשה ניסים ונפלאות היינו ע"י מעשיו הטובים העולים למעלה וא"ש וזה כוונת הקרא הנ"ל דיעקב אבינו הסתפק ג"כ בזה אם אמנם שראה שה' עשה לו ניסים ונפלאות וא"כ מזה נראה שה' רוצה בו וברכו שהלך ללבן אבל עתה שנפל עליו פחד גדול סבר שהי' מעלתו רק ע"י הסור מרע כנ"ל שלא הלך בדרכי עשו ולבן ואז יש גם לרשע חלק בו ואינו עומד לו נגד עשו וזה שאמר במקלי עברתי את הירדן הזה לא בכח מעשי הטובים אלא בכח הסור מרע והוא בבחינת מטה ומקל שהוא מטה האדם ומקל אותו בקלות לילך והה"ד לענין מליצת הענין הוא המקלי לפתות אותו להיות בקלות ראש והצדיק אדרבה ניער במקלו הרע והחזיק עצמו במשענתו שלא ימוט וזה שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה ופרש"י שנתן מקלו בירדן היינו איך הוצרך לשבר ולהכות על פתויו ונסיון הרשעים שמקיפים אותו כמים רבים בירדן ובזה נבקע הירדן וכדלעיל מידה כנגד מידה ולכך ועתה הייתי לב' מחנות שאין זה כדאי לעמוד ולנער הרשעים ולכך הוכרחתי לחלק לב' מחנות וא"ש וע"ז סובב תפילתי הצילני נא מיד אחי וגו' ואתה אמרת היטב איטב עמך והיינו במעלות העשה טוב שהוא עמו וגו' וא"ש:
ויקח מן הבא בידו וגו' שוב אזר כגיבור חלצו לעשות כל האפשר לו ואע"ג שראה בפעם הראשון שעם זה שכיבד אותו ושלח שלוחים לא הפעיל מאומה לא זז מלעסוק מה שעלה בדעתו להיות טוב כי אדרבה זה הוא סימן שאין סמיכתו על התחכמות של עצמו אלא שזה טוב וישר לפני ה' לעשות כפי האפשרי כמ"ש החובת לבבות בשער הבטחון ולזה כאשר עתה בחר לשלוח לו מנחה לא רצה ליקח מן אותו מקנה אשר נולד לו מקנה לבן אשר כבר גלה לו מלאך אלקים שהי' באמצעות נס שכל העתודים העולים אל הצאן הי' נקודים וגו' ולכך בחר בצאן ובקר הנולד ברשותו:
ואמרתם גם הנה עבדך יעקב וגו' כי אמר אכפרה פניו וגו' יש לפרש עי"ז ששולח דורן כזה ונראה כי הוא ירא ממנו ואינו סמך על ברכתו של אביו ועי"ז ירפהו:
ויאבק איש עמו וגו' שהוא הי' שר של עשו ושלחו הקב"ה כי לא ע"י מעשיו יגבור וכל הלילה רמז לכל משך זמן הגלות יאבק איש עמו וירצו להפילו ולהורידם מדתם עד עלות השחר סמוך לגאולה וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו וכו' אפשר שכיון שאדרבה ראה אח"כ להתחבר עמו ואז ותקע כף ירך יעקב שאז יכול להם שע"י הדביקות יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ויאמר שלחני וגו' לא אשלחך כי אם ברכתני וגו' ר"ל שאדרבה יגיירו מהם ע"ד שאמרו מפני מה גלו וגו' כדי שידבקו בהם גרים ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' יש לפרש דהנה כבר מטבע האדם מוטבע לעשות ולדבר כאשר עם לבבו ולא ידבר דבר עיקש ופתלתול ולכך התינוק כל זמן היותו קטן מדבר פיו כלבו אבל לאחר שאדם נתגדל בשנים ורואה הרבה פעמים שאלמלא יגיד כאשר בלבבו יבוא לידי היזק והשקר יביא לו ריווח ולכך מצד אהבתו למועיל לו ישנה דבריו אבל מדת הצדיקים ראוי' שיהי' ודובר אמת בלבבו אבל זה באמת אם הי' כל הדור הוא צדיקים לא כן בעבור שיש רשעים בעול' אי אפשר גם לצדיק להיות בכל פעם פיו ולבו שווין כי אם עקש תתפל ולכך יעקב שנקרא ע"ש ויעקבני זה פעמים ר"ל עם רשע אבל לעתיד שיהי' מלאה הארץ דיעה וגם גוים רבים ילכו לאו ה' אז שפיר יכונה בשם ישראל שיהי' אפשר לו להיות ישר כאשר היא רצון ה' ולזה אמר לו המלאך לא יקרא שמך יעקב אלא לעתיד כעלות השחר יהי' כל העולם מתוקן ויקרא שמך ישראל ובזה א"ש שאמר ה' לו שמך יעקב ר"ל המלאך הי' כאן לסימן הגאולה אבל השי"ת אמר לו שמך יעקב שעד עתה עדיין שמך יעקב וא"ש:
עוד בפסוק הנ"ל ויאבק איש עמו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב ובמדרש הובא בילקוט אליעזר בערך מדרשים שונים בשם מדרש הנעלם שכף ירך רמז על כף של נדב ואביהו ונראה להסביר כי אם אמנם העוה"ז הוא העולם הנסיון לחבר גשמיי ורחניי וללחום מלחמת ה' ולהגביר הרוחניי על הגשמיי עד שיהי' אפשר לעשות ב' הדברים כאחד וכמ"ש החובת הלבבות בפ"ז משער הפרישות שאבותינו הי' להם כח הירא' שהיו יכולין לעסוק בעניני העוה"ז ואפ"ה היו דבוקים בה' ולא הי' צריך להם הרבה פרישות והרבה מצות מכח רוב קדשותם ויראתם ואפ"ה מנעי מהדביקו' וחיבור עם רשעים כמצוה עלינו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע שאע"ג שיעקב אבינו אמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אפ"ה לא קיבל התדבקות מעשו שאמר לו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך השיב ילך נא אדוני לפני עבדו שאפי' הי' בטוח בעצמו מ"מ הי' ירא בשביל יוצאי חלציו ומעשה אבות סימן לבנים ואע"ג שאנו למדים מקטורת שהי' בו חלבנה שכל תענית ציבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שגם החלבנה הי' בקטורת וכמו שהביא הטור או"ח סי' תרי"ט אין אנו רשאין לעשו' זה אלא דומי' דקטורת בשעת מצותו דמצוה מגינה ומצלי ודווקא כשהם טפלים לנו ולכך באמת נדב ואביהו שהקריבו הקטורת שלא בשעת מצותו נכשלו ונענשו ונקרא אש זרה והיינו אפשר דרמז כאן דהאיש הוא שר של עשו ס"ו דיש ע"י עשו ב' נסיונות אחד שרוצה להרוג ולאבד ולענות ואז אינו יכול שישראל חוזרין בתשובה וה' עוזר להם והב' שמקרבין אותם ומדבקין אותם ואז ישראל חוטאין ויערבו בגוים וילמדו מעשיהם ואז רע להם ולזה אמר ויאבק עמו לענות ולייסרו ולא יכול לו וירא כי לא יכול לעשות לו רע בזה האופן ואז השכיל לעשות באופן אחר ויגע בכף ירכו דהיינו התדבקו' והתערבות בו כעין הנאמר כל אשר יגע בבשרה יקדש שדרשו חז"ל עד שנבלע בבשרה ה"נ כן הכוונה על התערבות והבליעה אז ותקע כף ירכו של יוצאי ירך וכן שמעתי לפרש ממרן בעח"ס זצ"ל וע"ז המליץ במדרש הנעלם הנ"ל ויגע בכף ירכו בכף של נדב ואבי' היינו בכף הקטורת לחבר עמו באגודה חלבנה ועי"ז ותקע:
המלאך אמר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וה' אמר שמך יעקב לא יקרא עוד וגו' ואמרתי המלאך ראה אז שיש צורך לקיום העולם ביעקב וה' הרוצה בישוב העולם ואי אפשר זה אלא ע"י תורה וישראל הלומדים ומקיימין אותה וכאלו יש ביעקב צורך גבוה ולולי יעקב אין עולם ואין מלאכים וזה שאמר לו לא יעקב יקרא שמך אלא על שמו של הקב"ה שר ה' ועי"ז עכ"ח תוכל אבל בזה עדיין לא נתיישבה דעתו עליו דשמא ע"י ריבוי הצרות ואריכת הגלות שהי' התאבקות הזה מורה כמבואר במפורשים עי"ז יוחלש אמונת ישראל ויתמעטו כי אותותינו לא ראינו אמנם כבר ביארו ואמרו שקיום ישראל בגלות הזה אע"ג שרבו גזירות ושמדות ובכל זאת לא שכחנו שם ה' ועם ישראל הוא עם אחד אע"ג שנתפזרנו בכל כנפי ארץ והרבה אומות אע"ג שלא סבלו כזאת אין זכר למו זה אות ומופת על נצחיות ישראל ושעוד ידו נטוי' עלינו ושתכליתינו הוא לפרסם שם ה' בכל הגוים עד אשר יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' אחד ושמו אחד וזה שאמר לו הי"ת שמך זה שנשאר לך שמך אע"ג שהיית במדרגות יעקב שהשם הזה בבחינ' הגלות אפ"ה קיים שמך דבשם אנו מבינים עצמיות וקיום הדבר ומהותו ומזה יהי' לך מופת שלא יקרא עוד שמך יעקב אלא ישראל:
לא יקרא עוד שמך יעקב כי ישראל כי שרית עם אלקים וגו' נראה ליישב כוונת הקרא וגם מה שאמר השי"ת שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב וגו' ונראה ה' אלקים עשה את האדם ישר וגם את זה לעומת זה ברא אלקים אם אמנם יש בעולם הרבה דברים המרגילים לאדם לעבירה יש כנגדן דברים המכניעים אותו ומלמדים אותו להכיר בוראו ולעמוד על משמרתו לעבוד עבודתו ולא די בזה כי האדם מורגל מנוער לשמוע בקול תאותו ויצה"ר אשר לפתח חטאת רובץ והרגל נעשה טבע גם את זה תיקן ה' ונתן לנו מצות חקים ומשפטים המחזיקים אותו בדרכי ה' כמו שאמרו חז"ל כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפילין בזרועו בטוח שלא יחטא כמ"ש במעשה דר"א ב"ד פ"ק דע"ז דבאו ב' הציציות וחטפו על פניו כשבא לעבור עבירה שע"י המצות יוכל ליזהר מדבר עבירה והם המחייבים אותו ליום הדין והשומרים יש לו יד בכפלים שיוכל לשמור מדבר עבירה ע"ד שכר מצוה מצוה ועד"ז יש לפרש הקרא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ כו' אמנם אם האמת שיש לאדם כח לעמוד על משמרתו א"א צריך להיות כאיש לוחם מלחמה לא ירך לבבו ולא ירעד אמנם יכבד על האיש יותר ויותר אם הוא שוכן בין רשעי ארץ המסיתים ומרגילים לעבירה והמלחמה עליו מבית ומבחוץ לזה צריך האדם סיוע גדולה מאת ה' לעמוד כנגדם כמו שפי' הבינה לעתים על פסוק ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת כו' ע"ש והנה יעקב הי' שמו על שם וידו אוחזת בעקב עשו ופי' העקידה לעיל בפ' תולדות שסי' ורמז זה הי' על כי יעקב ועשו המה מהופכים מראש ועד סוף ומה שהוא אצל עשו מושפל תחת עקביו דהיינו הדברים הטובים והישרים שעשו דש בעקביו ואינם חשובים לכלום יד יעקב אוחזת בם ועל שם זה נקרא יעקב אמנם זה השם ראוי לו אם הוא בכוחו יגבר ויתגבר עליו אמנם אם מסייע ה' ובכח ד' הוא שמו הנאה לו ישראל שהוא בכח ד' אלקים יתגבר ונעשה שר על יצרו ואנשי רשע הסובבים אותו והבחינה על זה ע"י שרשעים חוצה לו ומבית ומבחוץ אין שלום ואפ"ה ידו על העליונה ועכ"ח מאת ד' היתה זאת וע"ז אמר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל כי בסיוע מאת ד' היתה זאת כי שרית עם אלקים ועם אנשים וכיון שהמלחמה מבית ומבחוץ עכ"ח שהי' מה' ואם אמנם זה אמת בצד מה שהסיוע מה' מ"מ האדם צריך להתעורר בתחילה לטוב ואז ה' ישלים אתו וימסירנו בידו ולכך אמר לו השי"ת שמך יעקב כו':