אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת לך לך

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת לך לך

פרשת נח

ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' כבר אמרנו בפ' נח כי בדור הפלגה כבתה הע"ז של עבודת צלמים כדי להוריד הרחניות ובפרט ארץ הקדם שהי' ארצו של אבותיו השתדלו והתעסקו בו הרבה ולמדו ומסרו זה לבניהם כי סברו לקרבם בזה אל האושר ועם כל אלה המבטלים חפשיות ובחירת האדם השכיל אברם את בוראו וביטל כל ראיותיהם וגילה להם כי שקר נחלו והנחילו שאין ממש בעשיית צלמים והורדת שפע מן צבא השמים אבל עדיין נתקשה לו כי ראה בדעתו שראוי שיהי' לאדם אפשרות שישיג הדרך המביא לאושר האמיתי וראה ג"כ שהוא קשה השגה לכל הפחות בזמנו שכבר רבו דיעות הכוזבת המעיקים ודולקים ושורפים את האדם מלבא אל הדרך האמת וזה נלענ"ד הכוונה בבירה דולקות שהביא במדרש אמר אפשר לעולם בלא מנהיג ר"ל שממש אין אפשרות אם לא יגלה ה' לאיש דרכו וילמדנו כתיבתו עד שהציץ עליו בעל הבירה וכו' עי' במדרש ובעקידה פ' זו המביאו אמנם כבר נתקבל לנו כי עיקר הנבואה אינה אלא בארץ ולזה אמר לו הקב"ה אתה שיש לך כל המעיקים והמבטלים האלה ארצך ומולדתך ובית אביך אעפי"כ הכרת שמי לך אל הארץ אשר אראך ר"ל ששם אתגלה לך ואראה לך איזה דרך טוב וישר הוא והמעשה אשר תעשה ולזה כאשר אמר לו ה' לזרעך אתן וגו' בנה מזבח לה' הנראה אליו כי זה הי' עיקר מבוקשו ותכלית הארץ הניתן לו ותאותו שיבוא ממנו גוי קדוש כזה אשר ה' יראה לו את משפטיו:

ויהי רעב בארץ וגו' נראה הכוונה שבא להורות לן כי נתקיים בו יעוד של ואגדלה שמך וגו' והי' זה על אופן המבואר בקרא הראשון ע"י הרעב במצרים ואח"כ מפרש מעשה לוט ואיך נתגדל שמו ע"י מלחמה של הד' מלאכים עבור לוט:

ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' יש לפרש דהנה ראש החיובים אשר חייב האד' נגד עצמו לשמור את גופו שאם על חיי גופו לא חס על אחרים לא כל שכן וחיי גופו הוא תנאי כל החיובים והפורק חיוב נגד חיי גופו פורק כל החיובי' מעליו וכמו שאמר משה רבינו ע"ה במשנה תורה פ' ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וכו' לפי פי' חז"ל שבא להזהיר על שמירת גופו עי' שבועות ל"ו והכוונה לפי הנ"ל דהנה במתן תורה פ' יתרו הזהיר רד העד בעם פן וגו' ונפל ממנו רב שאל יהי' גופם הפקר בעיניהם למען יוכלו לבוא להשגה גדולה אשר לא יראה האדם וחי ומזה כבר יש שאמרו תירץ על הריסת גופם ואיבוד חיי הגוף על זה הזהיר שאל יהרסו שאז ונפל ממנו רב שנפלו ממנו כל החיובים ולכך מחויב כל אדם לשמו' גופו לא מצד חיובו נגד עצמו אלא מצד חיוב נגד כל האדם ומזה אמר השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך שבמתן תורה הפליג להזהיר בהם שלא יפרצו גדרם שעי"ז יהרסו גופם ומזה תזכור שחיוב שמירת גופך רבה עליך ועפי"ז קשה על אברהם איך מסר נפשו ועשה מלחמה את הד' מלכים עצומים אשר התעצמו יותר מה' ובשלמא כל מלחמה התירה התורה כי תצא למלחמה על אויביך לא מבעי' במלחמת מצוה שכיון שהארץ הנבחרת הוא התכלית וסופו של העולם למען יבנה בית המקדש בתוכה וא"כ התכלית הזה בשביל הכלל עדיף מחיוב נגד עצמו הפרטי ואפי' במלחמות הרשות התירה התורה למסור גופי האנשים ההולכים במלחמה בשביל הכלל כולו למען יהי' להם רחבת ידים להלוך ביראת ה' כל הימים וגם כיון שכל זה הי' בשאלת אורים ותומים והיו סמוכין ובטוחין שיכבשו אבל אברהם איך עשה זה ומסר נפשו ובפרט כי אברהם הי' מטיב ומלמד לאחרים חוקים ומשפטים ואז אפי' נימא כי הי' מותר לו למסור נפשו איך מסר נפש כל בני העולם אשר אפשר להדריך ביראת ה' והתירץ האמת בזה נ"ל שאברהם מצא בעצמו כח וחיל להרוג ולאבד כמה מלכים ורוח קדישין זה קראו הרמב"ם במורה ח"ב ממ"ה רוח הקודש וכיון שמצא כח זה אצלו השכיל להציל קרובו וזה אפשר הכוונה ברוך אברם וגו' ר"ל קודם המעשה כבר הי' ברוך בכח זה ועי"ז ברוך אל עליון וגו' שאלמלא סמך על הנס לא הי' עושין לו נס ועוד יש לפרש דהנה באמת ע"י מעשה זה דאברהם נתגדל שמו של הקב"ה שראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליו וכמו שהעיר ע"ז בישעי' מ"ם מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו' ועי"ז נתגלגל התימא על עובדי ע"ז איך לא שמו על לבם כי אברהם אמת ותורתו אמת ואפשר לומר כי סברו וטעו כי סברו שאין הקב"ה משגיח רק בגדולים וחשובים אשר בארץ המה אשר גדולים כמו אברהם ולא כל אדם זוכה לזה ועמא דארעא סברו שהם תחת ממשלת המזלו' וכל האוה"ע פנו לכוכב ולמשטרי השמים ולכך ע"י מעשה אברהם עוד אזרו חיל וגברו בעבודת הע"ז אבל אלמלא גמרו בדעתם שאין עוד מלבדו יתברך כקטון כגדול רק תחת השגחתו הוא היו יודעים כי רק ביראת ה' הוא מעוזם והיו מת קנים דרכם וזה אפשר לפרש בכוונת הקרא ברוך אברם וגו' ר"ל שאברם הוא ברוך וגדול וחשוב הוא הברוך לעליון ובזה אפשר לפרש בנדרים שם ל"ב ע"י שהקדים ברכתו של אברהם לברכת הקב"ה לכן נטלה ממנו הכהונה עי' שם בש"ס ואפשר לכוון כנ"ל דראוי הי' לצאת ממנו כהנים ר"ל משרתי ה' דע"י מעשה ההוא נתעלה שמו של הקב"ה והיו כלם משרתי ה' ומשפטיו רק מצד שהקדים ברכתו של אברהם וכמבואר דלכך עדיין יש מקום לטעות ולא שבו מטעותם דיש לומר אברהם שאני ולכך נטלה ממנו הכהונה:

ויאמר אברם אל מלך סדום סדום הרימותי ידי אל ה' וגו' ולא תאמר אני העשרתי יש לפרש עפ"י האמור למעלה דנס זה של הכבישה של הד' מלכים אפשר לבוא עליו מב' צדדים או שהיתה בזכות אברהם או ברשעת הגוים ההמה כמו שאפשר לפרש הפסוק ביהושע ה' הלנו אתה אם לצרינו וגו' שהכוונה אם למען צדקותם או לרשעת הגוים ויאמר לא ר"ל שאינו אחד משניהם אלא שר צבא ה' הוא ע"ש והנה אם הי' ברשעת הגוים עכ"ח שהאנשי סדום הי' יותר רעים מהם וכיון שע"י הרשעה הותר ממונם איך יחזור להחזיר להם אבל אם נימא דבצדקת אברהם הי' איכ"ל שפיר כיון דזכה בהם אברהם רשאי ליתן לכל מי שירצה ולזה אמר הרימותי ידי אל ה' וגו' ר"ל שישועה זו ארים אל ד' וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם ר"ל שע"י החטאים שעשיתי גרמתי להעשיר אברם ואז לא הי' רשאי להחזיר אבל אברהם ידע כי לא הי' זה ברשעתם כי לא יעשה הקב"ה נס כזה לאבד החייבים ולכך אמר זה ולכך אפשר שהתירא אח"כ כי, אדרבה אם הי' תולין זה ברשעתם הי' יודעין עי"ז כי עיני ה' משוטטת בארץ אפי' ברשעים וע"ז אמר לו הקב"ה אל תירא כי האמת אנכי מגן לך וגו':

מה תתן לי וגו' יש לפרש דהנה אברהם עיקר תאותו ותשוקתו הי' להשיב רבים מעון וזה הי' לו לשכר כמו שאמרו חז"ל שכר מצוה מצוה וע"ז בקש אברהם לאחר שגידל הקב"ה שמו כאשר אמרנו לעיל אבל עדיין לא נתקיים ואעשך לגוי גדול וגו' וע"י יחזיקו ידי עוברי עברה וילמדו שבני חיי ונאונא לאו בזכותא תליא מלתא ויחזיקו עי"ז בעשיית צלמים וצורות למלכת השמים תה הי' כוונתו מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ועי"ז נתחזק ידי עוברי עברה ואמר עוד ואפי' לא יהי' חשש זה מ"מ עיקר תשוקתו לבוא ממנו אומה נבחרת רואת במראות אלקים יודעת דעת עליון ומשפטיו ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו' כיון לזה (פירש לתכלית שלי לא נתת זרע כנ"ל]:

ויוצא אותו החוצה וגו' הבט נא השמים וגו' עי' פרש"י לשון הבטה מלמעלה למטה דהנה עבודת המזלות וצלמיהם הי' עושים ע"י חשבון על מבטי מזלות זה מול זה ועל פיהם יגזרו הטוב והרע אבל באמת זה שקר נחלו להם וד' מפיר אותות בדים כי זה לפי טעותם אשר לא רמו עיניהם למעלה מכיפת הרקיע וסברו שהם אינם תלוים בגבו' מהם אבל נביא בעת נביאתו הוא משיג העולם לא מן המאוחר אל הקודם אלא מן הסבה העליונה אל המאוחר ויודע כוחותיהם לא מצד הנסיון אלא מצד סיבתם ועילתם וזה הראה כי גבו' עליהם ואי אפשר לספור אותם וליחד להם פעולות שונות והם תלוים באחד אמת אשר אין מספר ושיעור לו [ולפיכך המזלות פועלים לפעמים פעולות אשר איננו מתיחסות להם בעצם ע"י שפע המושפע להם מאתו יתברך ויתעלה] וזה הבט מלמעלה למטה וספור הכוכבים אם תוכל וגו' וכיון שכן אפשר שגם לך יהי' זרע וזה הכוונה כה ר"ל ע"ד זה למעלה מטבע השמים וצבאיהם יהי' זרעך וגו' אפשר להיות לך בנים וגם הכוונה כה יהי' זרען שיהי' למעלה מן המזל ואין מזל לישראל:

והאמין בה' ויחשבה נו צדקה וגו' יש לפרש עפ"י האמור למעלה שהאמין כי הכל נמסר ביד ה' והכוחות אשר נתן ה' בצבא השמים הוא ע"ד צדקה וחסד שאלמלא הי' הכל ע"י השגחת ה' ינערו רשעים מן הארץ וצדקה עשה ה' עם בריותיו וזה הכוונה והאמין בה' ויחשב' לו זה שברא כל אלה לצדקה למען קיום העולם:

במה אדע כי אירשנו וגו' אפשר הכוונה דכבר אמרנו דדרך ידיעה הוא על ג' דרכים או על דרך הקבלה אשר אבותינו ראו דבר ובכלל זה ג"כ המוחשת דברים שרואים בחושים והב' באמצעות השכל והחקירה הג' על דרך נסיי דהיינו למעלה מהטבע ע"י נבואה והנה נתינת הארץ הי' על אופן ידיעה הנבואיית וגם תכלית נתינת הארץ ותאותו עלי' הי' רק בשביל זה והי' קשה אל אברהם איך אפשר שהארץ גורמת לנבואה שהרי אין אנו רואים שום מעלה ליושבי' עתה ואיך אפשר שצריך זה למדרגת הנבואה וכמו שתקשה כן הכוזרי לחבר במ"ב וזה הכוונה במה אדע כי וכו' כי הכוונה כמו אם אירשנה במה אדע אני יותר משאר יושבי' ע"ז אמר קח לי וגו' דהיינו בזכות הקרבנות ושתים אלו צריך להדדי וכמו שביאר היטב הכוזרי במ"ב פ' י"ב או הכוונה של במה אדע הוא לפי מה שבארתי במקום אחר ומבואר ברי"א פ' נצבים דעיקר החיוב לנו ולבנינו עד עולם הוא ע"י שקבלנו חסדי ה' יציאת מצרים וע"ז אמר במה אדע כי אירשנה אולי יהי' דורות שיפרקו עולם מעליהם וע"ז אמר לו וכרת אתו ברית וע"י יציאת מצרים אי אפשר לפרוק עולו מעליהם:

ושרי אשת אברם וגו' בא להורות לן כי בכלל הברית האמור למעלה לא הי' על זרע ישמעאל כי לא הי' כוונתו עליו אלא כדי להבנות מן שרה:

ואתנה בריתי ביני ובינך וכו' הנה הברית הוא לעולם אשר שנים יתאחדו ברצונם ועושים רצון שניהם להיות אחד לפי מה שנעשה עליו הברית והנה כל הבריתות אשר עד עתה הי' הראשון מעשה הקשת הי' התאחדות הרצון בקיום העולם והברית בין הבתרים הברית התאחדות הרצון שיבוא רק מאברהם עם ה' יכירו ויגידו תהלתו ועתה הברית המילה הוא משלים את כלם שעי"ז הברית יקבל כל איש ויתאחד רצונו עם רצון בוראו לעשות כל אשר יצוה ה' חקיו ומשפטיו ובזה הברית כל הדורות נכללין שכל דור ואיש ואיש יעמוד ויחדש הברית הזה ויתאחד רצונו לעשות כל המעשים ולכך נכלל בפ' זו הג' בריתות אשר כבר נעשו מימות עולם:

במדרש על קרא דעמך נדבות ביום חילך אמר הקב"ה לאברהם אבינו עמך הייתי כשהנחת להשליך עצמך לכבשן עמך הייתי לך טל ילדותך וגו' אמר א"א אולי יזכר לי מה שעבדתי ע"ז אמר לו לך טל ילדותך כשם שהטל מפריח כך אתה מפריח וכשם שהטל ברכה לעולם כך אתה כו' וביאורו נראה עפ"י מה שביאר מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל שאנו רואין שאברהם אבינו באור כשדים השליך נפשו מנגד וכאן שבא לארץ כנען שמר נפשו וחיותו כמו שאנו רואין האוותלאות שעשה בלכתו למצרים למען וחיתה נפשו בגללה אמנם האדם לצורך עצמו תכליתו שיעבוד ד' ומה לו אם הוצרך לטרוח כל ימיו או מוסר נפשו בפעם אחד לד' ויש קונה עולמו בשעה אחת אמנם כל זה הוא רק לצורך עצמו אבל באמת תכלית האדם לקרב רבים לעבודת הי"ת וא"כ צריך לשמור חייו ומה תועלת לאחר אם הוא ימסור נפשו ויעבוד ד' בגופו ולכך באור כשדים שראה אברהם שאי אפשר שם לתקן שום דבר ולעבודת עצמו מסר נפשו אבל כשאמר לו הקב"ה לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך ויצא טבעך בעולם שוב אסור לו למסור חייו וא"ש וכיון שתכלית אברהם הי' לצורך העולם א"כ גם מה שעבד מתחילה ע"ז הי' תועלת שעי"ז אדרבה יוכל להשיב רבים מעון כיון שגם הוא עבד ונלכד ואפיה הכיר בוראו ויהי' לימודיו עושים פרי לעולם יותר דאדם לומד יותר מאיש כזה שאפשר לו להיות למופת כמ"ש במקום אחר וא"כ ממ"נ אי נימא דאברהם לצורך עצמו בא והי' יכול למסור נפשו א"כ הי' זה חסרון וגריעותא במה שעבד ע"ז בילדותו ואם נבחין מדרגת א"א לקרב רבים יש שוב חדא לטיבותא שאין חסרון במה שהי' מעיקרא עע"ז אבל יש חסרון במה שמסר נפשו לכבשן אש ולא הציל עצמו בבריחה והליכה והוצרך לעשות לו נס ומנכין לו מזכיותיו ועי"ז ירא אברהם אבינו ממ"נ והשיב לו הקב"ה דשניהם לטיבותא דאז שראה שאין העולם רוצה לקבל לימוד ורק הוא הי' בעצמו הי' חיוב ויושר שישליך עצמו לכבשן והיינו עמך הייתי ביום חילך הייתי רק עמך ולא לצורך אחר ואפ"ה מרחם משחר לך לאחר שהוצאתיך לך טל ילדותך שעי"ז מפריח והוא ברכה לעולם שאדרבה עי"ז יקבלו לימודיו ומוסריו וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה