אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר בראשית › פרשת וירא

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר בראשית · פרשת וירא

פרשת לך לך

ויאמר שוב אשיב אליך וגו' ותצחק שרה בקרבה וגו' נראה לפרש כל הענין הזה להסיר הקו' אשר היא נופלת בעיני כל רואה פרשה זו על שרה אמנו ובאמת גם על אברהם יש לתמוה דלא מבואר במקרא שהעתיר בתפלה כמו ביצחק ואפשר הוא דהי' מובטח בהבטחת ה' שיהי' לו בנים הי' סיבה לזה או אע"ג שאינו מבואר בקרא הרבה בתפילה אבל שרה אלמלא התפללה לא צחקה על בשורת המלאך וכי תימא שהאמינה כי ה' טוב ובעל יכולת ומשגיח לעשות כל אשר חפץ בשמים וארץ אבל לא החזיקה עצמה בערך זה שראוי לה לעשות ניסים כאלה והענוה הזאת הי' סיבת זה הצחוק אבל גם זה לא טוב בעיני ה' לסבור שכל אשר נעשה לו בעולם שהוא ראוי לו במעשיו וגמול ידו שיבוא לו אלא צריך שידע שרק בחסד ה' יבנה ארץ וא"כ חסדו ואמתו לא יכלא ואפשר לעולם להתפלל גם על דברים אחרים ומי שקיימנו עד היום בחסדו הוא לא ישוב אחור ימינו ברחמיו וחסדיו הגדולים כמו שכ' בזה העקרים מ"ד פט"ז אלא נראה לבאר באופן אחר כל מעשה ניסים המה הירוס מהלכי הטבע אבל לא כל אפין שויין פעמים הוא מיד ה' בלי אמצעות הטבע כלל ולפעמים הוא באמצעות הטבע ומזה נמשך דניסים אשר אין אמצעי להם בטבע כלל אין שייך להיות נעשה אלא ע"י השי"ת ולו לבדו נתיחס הדבר אבל ניסים אשר נעשים באמצעות הטבע אלו נפעלים ונשלחים מלאכים ושלוחי השגחה מאת ה' כפי אשר הם פקודים ושומרים על משמרת הטבע ולו נתכנו עלילות ועד"ז אמרו פ"ק דתענית דג' מפתחות ביד השי"ת בעצמו מפתחות של חי' וגשמים ושל תחיית המתים דכל אלו אפשר שיהיו על ב' האופנים הנ"ל דמניעת הלידה וכן הגשמים אפשר שיהי' או מצד חסרון האידים והליחות אשר צריך לזה ובאלו אשר נמצאו אין די בהם או שיחסור מכל וכל והנה על אופן הראשון שישנם בעולם אלא שהם מועטי' כבר נמצא שהשי"ת עושה ע"י נביא לשלוח ברכה ולעשות ממעט הרבה כמבואר בהפטורה פ' זו במעשה דאלישע ועי' בט"ז הל' חנוכה בשם הזוהר אבל כשיחסור הכל ולעשות דבר חדש על אופן זה אמרו שהוא נמסר רק ביד הקב"ה ורק שמו יקרא עליו ובזה מיושב הקו' שהקשו מן גשמים של אליהו ע"ש בעין יעקב ולהנ"ל מיושב דתרי גווני נינהו וכן בתחיית המתים יש לחלק דיש חילוק אם הגוף עדיין קיים כמו גוף מת קודם קבורה שאמרו עליו חז"ל מת יודע מה שמספרים לפניו עד סתימת הגולל וא"כ יש עדיין קצת לשלוח ע"י נביא או מלאך הכשר ותיקון עד שיהי' החומר ההוא ראוי לצורה ואז תחול עליו אבל לאחר שנעשה עפר ונשתנה בכמה מיני שנויים להחזיר ולהחיות זה לא נמסר רק ביד השי"ת ואין כאן מקימו לבאר זה ונשוב לענין הפרשה הנה לידת שרה הי' אפשר על ב' אופנים או שתברך ותדושן עצמותי' ותחזיר לנערותה והי' על דרך ברכה יש מיש ואז הלידה אינו נס אלא קודם הלידה הנס והדרך הב' שלא תחזור לנערותה ואעפי"כ תלד ואז הלידה נס בתוך נס ומצד השי"ת אין חילוק כי מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק והחילוק הוא רק במקבלים שאם נעשה נס גדול נס בתוך נס הוא יותר יקר וכבוד לו מאלו נעשה רק נס על אופן הראשון והב' דבנס בתוך נס על אופן הנ"ל אינו נמסר אלא ביד השי"ת אבל באופן הראשון אפשר לעשותו ע"י מלאך ונביא וזה הוא ענין הפרש' לענ"ד המלאך אמר שוב אשוב אליך כעת חי' ר"ל שתעמוד במעמדך ולא תחזור לנערותך ויהי' בן לשרה וזה יהי' יקר וגדולה וע"ז ותצחק שרה וגו' ר"ל שצחקה על המלאך הזה שדבריו סותרין את עצמו דאם הי' זה אמת הא אינו נעשה ע"י שליח והיא סברה שהמלאך אמר שהוא שליח לזה לעשותו ולכך אמרה אחרי בלותי היתה לי וגו' דהיינו לפי אמירת המלאך צריך שיהי' לי עדנה וכנ"ל ולכך אמר ה' לשרה למה זה צחקה וגו' היפלא מד' דבר וגו' שאינו מאת המלאך וגו' ותכחש וגו' כי יראה וגו' אפשר לפרש כי יראה שיחשוד אותה בכשרים ויוסף על פשעה לדונה כמסתפק בהשגחה או ביכולת ד' ולכך אמרה לא צחקתי וכונה שלא צחקה מהדבר ההוא אלא מהמלאך ויאמר אברהם לא ר"ל לא תירא כי צחקת כי אני יודע מחשבותיך כי כבר גילה לו ה' ואפשר הא דשרה חזרה לנערותה שהרי לקוחה לבית אבימלך כמ"ש הרמב"ן הוא הי' לה לעונש על הצחוק הנ"ל:

וה' אומר המכסה אני מאברהם וגו' הודיע ד' לאברהם כדי שע"י ההפיכה הזאת לכל הפחות יבא התיקון הזה שלאברהם יתברר יותר חסדי ד' ואיך העולם נברא בשביל הצדיקים ולכך הם יגינו על הדור הרע כי העולם צריך לצוות ולחבר אל הצדיקים ומגוי גדול ועצום אפשר שיעמוד צדיק אחד כאברהם וכלם בשבילו וגם קודם היותו כבר ידעתיו ולמענו עשיתי למען אשר יצוה וגו' וא"ש לשון למען ישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט אפשר שכיון נמי על אופן הזה שמאופן הנ"ל ומבחינה הזאת שהשי"ת הוא נושא וברא עולמו ומכלכל רשעים עבור הצדיקים יבחנו וילמדו ג"כ שלא יעמדו הכל על המשפט אלא לעשות צדקה:

כי ידעתיו וגו' יש לפרש דכל המחכה את הרבים אין חטא בא על ידם שלא יהי' הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן ולכך אין חטא בא על ידו ועד"ז אפשר לומר שלכך בחר לו הקב"ה באברהם וייחד שמו עליו אע"ג שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שאין אדם בטוח בעולם ואל תאמין בעצמך עד יום מותך מ"מ הואיל וכל מגמת אברהם הי' לא לבד בהשלמת עצמו רק בהשלמת רבים להדריכם בדרך ישרה והיו בו מדרכי קונו שידריך ויורה חטאים בדרך והי' ג"כ מידותיו בהפך ממש מדרכי סדום אשר לא פשטה ידה לעני ואביון ואברהם ביתו פתיח לרווחה ואחר שהאכיל והשקה אותם אמר כסבורין אתם שאכלתם משלי ממי שאמר והי' העולם אכלתם והי' אברהם קטן בעיניו וצוה בניו להטיב דרכם כדי להיטיב עמו למען הביא ד' על אברהם או שע"י שיעשו צדקה ומשפט הארץ נתן לבני אדם כדאי' ריש כיצד מברכין וקנה להם חפצם:

עוד אמרתי לפרש הפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' למען הביא וגו' שצוה לבניו לחזק בעבודת ד' הואיל והשי"ת ג"כ מעלה אותו ועושה לו יותר מלשאר בני אדם ככה גם הם יחוזקו כי צריך שיהי' העבודה מיוחס לטובת ה' עליו:

כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' יש לפרש עפ"י מה שכ' הרמב"ם בה' דיעות האדם לומד מבני אדם שהוא מגודל אצלם ושוכן עמם הן לטובה הן לרעה ושלמה אמר במשלי הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע והכונה נראה הנה התחברות הראשון הוא האדם בעצמו בב' חלקיו יצר טוב ויצה"ר שהוא נמי הגוף והנשמה והאדם ששכלו שלם הוא יחבר הגוף לנשמה ויתן לחלק הנשמה יד העליונה לשאול את פיו ועל פיו יעשה כל מעשיו והכסיל הוא בהיפך כל מעשיו יעשה לפי גופו ויצרו הרע ויחבר כל מעשיו לגופו זה החיבור הראשון החיבור השני הוא עם בני אדם שחוצה לו גם כן יש המתחבר לרעים ויש לטובים ולרוב הנך תרווייהו הם אגודים המתחבר לחכמים הוא יחבר כל מעשיו לשכלו וחכמתו ובהיפך ההולך את הכסילים הוא מתחבר גם כל מעשיו לגופו ולזה אמר הולך את חכמים יחכם ר"ל שהוא ג"כ יחכם בעצמו ורועה כסילים ירוע מעצמו כנ"ל כי הפעולות שחוצה לו הם המורים והם אות על פעולתי הפנימית וכבר הזהירו חז"ל בפ"ק דאבות יהי ביתך בית וועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם יזהיר התנא שידבק אדם לחכמים אבל יהי' הדיבוק שישמע לקולם וילך בדרכיהם שאל"כ אדרבה שגגת תלמיד עולה זדון והיינו והוי מתאבק דהיינו שילך אחריהם שעולה האבק על ההולך אחריהם ואל יבהילוך רעיונך לאמור מי יוכל עמוד בכל מעשים כאלה החכמים ואלה המעשים אינם ראוים אלא לחכמים כיוצא בהם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ע"ז אמר והוי שותה בצמא וגו' וע"ז נראה שכיוון כמי ישעי' סי' כ"ז והי' להם דבר ד' צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור וגו' והכונה לפי הנ"ל יאמר כשיבוא הנביא להזהיר ולצוותם בדבר ד' לא יקבלו ולא ינטו אוזן כי הדבר אצלם לנמנע שיהי' אפשר להם לקיים מצותו כי יאמרו זה אפשר לנביאים ולכיוצא בהם ולא לפחותי האנשים וע"ז יאמר והי' להם דבר ד' צו לצו ר"ל ציווי להמצוה והוא הנביא קו המשפט ר"ל העונש על העובר הוא רק לקו שהוא הקו המשפט ורצונם לשיפט ולא עליהם יהי' או הפי' קו לקו שרק היעוד הוא העונש ר"ל קו המשפט המורא והפחד של אזהרות לקו הוא גופא העונש ולא יענשו עוד או הפי' קו לקו שעונש ראוי להיות לתכלית מי שנענש כדי שייטיב דרכו אבל הם אומרים שאין זה בידם לקיים המצות ואין העונש לתכלית כי זעיר שם זעיר שם מעטים המה המצות שאפשר לנו לקיים וע"ז הכריח אברהם את בניו ואת ביתו אפי' הפחותים שישמרו דרכי ד' ולא יהי' נסוגים אחור כי אפי' הנביאים והחסידים כל מי שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואלמלא השי"ת עזרו אינו יכול לו והעיקר הוא רק התחלה ואז הבא לטהר השי"ת עזרו וא"כ כיון שרק התחלה היא לאדם יוכל כל אדם לילך בדרכי ד' ולחבר בחכמים ומעשיהם ולשתות בצמא את דבריהם דהיינו רק בבוא לטהר והרצון והצמא לזה כי ד' יושיע לו וע"ז אמר כי ידעתיו כי הוא עניו ומצוה לביתו אחריו ר"ל שהם אחריו במדרגה פחותה שישמרו דרכי ד' הגדול ולילך בדרכיו ולא יסוגו אחור למען הביא ד' על אברהם את אשר דיבר ר"ל מה שאברהם דיבר לעשות זה ד' מביא על אברהם ומסייע לו א"כ גם הם יוכלו ללכת בדרכיו כך מצוה אברהם לביתו אחריו ומטעם זה ראוי לעונש העובר על רצון בוראו שהי' אפשר לו לקיים וכן כדי להטיב אחרים הרואים והשומעים מן העונש וייטיבו דרכם ואז יש להם תיקון זה שאמרו כל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה דהפי' דע"י העונש ביום רעה שיבא עליהם נתקדש שם ד' וזה תכליתם בעולם ואדרבה כל זמן שהם בעולם אין להם תכלית ודבר שאין לו תכלית כאלו עבר ובטל וע"י הרעה שבא עליהם נתקדש שם ד' הוא ישובם וקיומם ועד"ז אני מפרש בתהילים ט' האויב תמו חרבות לנצח וערים נחשת אבד זכרם המה וד' לעולם ישב כו' אמר המשורר נגד האויב שהירס ואיבד כמה אומות זה הי' אבודה לנצח לא כן מה שהשי"ת מעניש ומאבד אינו אבידה אדרבה זה ישוב העולם כי ניכר כי ד' עושה משפט בארץ וע"ז אמר האויב תמו חרבות כו' וערים נחשת אבד זכרם המה לא כן מה שד' עושה הוא לעולם ישב דעי"ז כונן למשפט כסאו א"כ העונש רשעים כל זמן שהוא מפורסם יותר עדיפא כדי שילמדו ממנו אחרים וישמרו רצון ד' וע"ז אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה דזה עשי' הוא ולא איבוד והירוס ואברהם יהי' כו' ונברכו בו גוי הארץ וילמדו וילכו אחריו ואדרבה ראוי לפרסם זה:

זעקת סדום ועמורה וכו' נראה דעיקר החטא של סדום ועמורה הי' גדול כל כך מצד הסיבה אשר על ידה באו לידי עבירות הללו שהי' רעים בגופם ובממונם והסיבה הי' כי נתגאו ברוב עשרם וטוב מקומם ואמרו כי ידינו עשה לנו החיל הזה ועל כי הגאות מצד עצמו תועבת ה' כל גבה לב וכ"ש אם גורם למעשים המכוערים האלה שלא החזיקו יד עני ואביון ועי' בעקרים מיב פי"ד כי המתגאה הוא מתלבש בטלית שאינו שלו ומורד בקונו אשר ממנו כל הדברים האלה ולו יאתה הגאות ולכך כל המתגאה הקב"ה משפילו ע"ש וכן בחטאים האלה אם הסיבה מרוע מידותיו אין העונש בא עליהם רב כל כך אבל הוא מצד יסוד הרע הגאות אז הקב"ה מהפכם כמו רגע וזה קאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה ר"ל מצד כי רבה וגבה לבם ועי"ז וחטאתם כי כבדה מאוד ע"ז ארדה נא מהמסובב אל הסיבה שייך לשון ארדה ואראה מה סיבתם הכצעקתה הבאה אלי עשו ר"ל אם הצעק' מדבר הבאה אלי ר"ל מצד הגאות אשר יאתה להשם והיא באה אליו כלה ר"ל אז אכלם אבל אם לא אדעה ומצד שאברהם הי' בהיפך זה ומזה יראה טוב הנהגתו לכך גלה ה' לאברהם את כל זה:

האף תספה צדיק עם רשע וגו' כי רע ומר לצדיק ברואה אבדון דורו וכאילו גם הוא נאבד אתם ולכך אי אפשר אלא א"כ תשא למקום עבורם:

ולשרה אמר וגו' הנה הוא לך כסות עינים כל אשר אתך וגו' יש לפרש דהנה מי שבוש מדבר מה הוא מתבייש להרים עיניו נגד כל כי הבושה תכסה עיניו ונועם נפשו אם אין איש מביט עליו כי מצד שיודע שמעשיו המה על אופן אשר יבזוהו את אנשותו בעיני כל ואדם רוצה בכבוד עצמו וכואב לו אם יבזוהו אחרים והוא רואה הבזיון יותר כואב לו כי האדם מתפעל יותר מן החושים החיצונים ולזה גם שרה בפעולה הזאת שהניחה עצמה ליקח לבית אבימלך ולא גלתה כי אחי' הוא ובפרט שבאמת לא הי' כאן סכנת נפשו' הוא לה לחרפה ולבושה אשר תכסה פני' אלמלא כי ידעו כי נביא הוא כאשר אמר לו מלאך ה' ולזה ידע כי ה' לא יניח את צדיקיו וזה אמר לה הנה הוא לך כסות עינים לא הבושה אלא הוא מכסה פניך והוא לך לכבוד ולכך ואת כל ונוכחת ר"ל שתוכל להיות נוכח כל ואין לך בושה לעמוד בפני בני אדם:

וה' פקד וגו' פרש"י שכל המבקש רחמים על חבירו וגו' כבר כתבתי במקום אחר דיש לומר דזה הוא האופן ודרך אשר ישר בעיני ה' דתפילת אחרים יקובל על אחר כמו שהעיר בפ' אין עומדין בסופו בעין יעקב ואפשר להסביר דיותר צריך לזכות שתבוא בשבילו דבר טוב ממה שצריך לו זכות שהטובה הבאה לעולם לא יעוכב ממנו וכן בעבירו' צריך פשעים יותר להעביר ממנו הטוב הבא ממה שצריך פשעים שלא יבוא הטוב עליו בפרטות וע"י שהמתפלל נענה תחילה ויורד מהשפע רצון באותו דבר שהתפלל איש הזה הטובה באה על כל העולם אלא א"כ איש אשר ברשעותו ראוי לעכב ממנו ולזה צריך רשעות גדול:

במדרש יש ויעש ה' לשרה כאשר דיבר מלמד שהוסיפה על המאורות ונראה בעזהי"ת הביאור ונקדים לבאר דברי הגמ' בשבועות שלכך נאמר גבי ר"ח ושעיר אחד לחטאת לה' שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וצריך ביאור ונראה כל עניני האדם הם דוגמת השמש וירח כנאמר זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם האחד משפיע ושני מקבל והנותן ומשפיע הוא דוגמת זכר והמקבל היא דוגמת נקיבה והאדם בין זכר בין נקיבה צריך שיהי' משפיע למי שלמטה ממנו ומקבל ממה שלמעלה כי אם רק מקבל בלתי משפיע זה אינו בגדר האדם וראוי לו שלא נברא שהי' נפשו אז ג"כ מקבל ונהנה מזיו השכינה ואם משפיע בלתי מקבל תפסוק כוחו ורוחו אבל האדם נברא בדו פרצופין שיהי' בגופו ובעצמו ב' בחינות מקבל שפע מאת ה' והוא ישפיע מחסדו למטה ממנו וזה שאמר זכר ונקיבה בראם שיהי' בב' בחינות האיש האשה וע"ז נקרא שמם אדם אבל האדם רואה זה הצד שהוא משפיע שהוא מעלתו זה הוא לנגד עיניו אבל הצד שהוא מקבל שפע וחסדי ה' ואין לו שום דבר מגרמי' אלא ממה שיחונן מה' ובזה נרשמו ונפלאו ישראל מאוה"ע דאין מזל לישראל ולית להו אלא מה שמשפיע השי"ת עלינו ולזאת נמשלו לירח ולזאת ישראל מונין ללבנה שאין לה אור מגרמי' אלא מה שמאיר לה השמש כך ישראל אין להם אלא כפי השפעת ה' וכבודו עלינו זרח וממילא נשמע שהוא לפי ערך ומעמד ישראל נגד ה' דוגמת מעמד הלבנה נגד השמש וכירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה וגם בזה נמשלו לירח כשם שהירח בשעה שאין האור נראה עלי' אינה יכולה להשפיע על אחרים כך ישראל כשהאור נראה לעין כל אז תוכל היא להאיר ולהראות את תורת ה' ועבודתו והשגחתו מטובת ה' וכשם שאם נראה אור הלבנה נראה כל העול' אשר ברא ד' אשר ממנו נוכל להכיר טובת והשגחת ה' שמעשה ידיו מגיד הרקיע משא"כ אם החושך יכסה ארץ וערפל חתולתו ואינו נראה מה שהוא בעולם מטוב ה' וחסדיו א"כ מיעוט אור הלבנה לא על עצמו בלבד יצא אלא הכלל כולו יצא שע"י מיעוט אורו הטבעי נתמעט אור הרוחניי ושירות וזמרה של כל העולם לה' ורק משמורת של מלאכי השרת האומרי' שירה והארץ דומי' וא"כ מובן במיעוט אור הלבנ' כאילו נתמעט כבוד שמים וכנאמר ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים והנה זה לעומת זה עשה אלקים מה שחסר הטבע משלים התורה מעת הבריאה וכל שהי' קרוב לבריאה והי' ניכר מעש' ה' ובריאת עולמו יותר ויותר ע"י בריאת עולם והריסותו לא נתן ה' תורה עד אלף דור וכשנתרבה העולם ונשכח מעשי ה' נתן ה' תורה לעמו ישראל ועשה עמהם ניסים ונפלאות שעי"ז יתפרסם ויגידו ועי"ז שפיר אמרו חז"ל שבשביל התורה נברא העול' ובשביל ישראל שרק על ידיהם הבריאה והנה עוד מגדר הטוב שע"י שנתמעט שימושו נתמעט כוחו ואם עזבתה יום יומים תעזבך וכמו שאמר החובת הלבבות בריש שער עבודת ה' שע"י שנתמעט שימוש השכל נתמעט כוחו כעין שאנו רואין בכלים שאינם נצרכים אלא לעתים הם חלודים ואינם מוכשרין למלאכה ולכך צריך להערות התורה עי"ש וזה כוונת המאמר הנ"ל שע"י מיעוט הירח וביטולו איזה זמן נתמעט גם אור ה' וכבוד ה' אשר השמי' יגידו וממילא אפי' כשיהי' מולד הלבנה ויתחיל מחדש להכיר כבוד ה' צריך התחזקות מחדש ועזר התקרבות והיינו שדרשו חז"ל הביאו עלי קרבן שמעטתי את הירח שע"י שאינו, מאיר נתמעט בלילה כל המאורות מן מעשה ה' וטובת ה' שאינו נראה ועי"ז צריכה קרבות והתחזקות יותר לה' וכיון שכן אצל הירח ק"ו אבל ישראל שנמשלו לירח וע"י כיסוי אורם נתמעט כבוד השמים ונתמעט כבוד הלימוד וצריך התחזקות הוא ע"י מעשי הצדיקים שהיו לפנינו וע"י המעשים שנעשו על ידיהם הם יהיו לנו למאורות השמים להאיר על הארץ וזה שאמר המדרש הנ"ל שהוסיף ה' לשרה על המאורו' שהיא תהי' במעשי' וניסי' המאורות שתהי' הנס הגדול ההוא מאיר לעולם או שע"י שמקור ישראל יצחק אבינו לא נולד בטבע וכן יעקב אבינו מיצחק ורבקה עי"ז נקבע שאין מהלך ישראל בטבע ובנחל אלא בהשגחה מיהו חילוק יש מה שנעשה במזל ובטבע נעשה פעם אחד אבל מה שנעשה בהשגח' הוא נעשה מחדש כל שעה ורגע בעת שנתחדש והיינו דקאמר שה' עשה לשרה כאשר דיבר ר"ל באותו עת נעשית בריאה חדשה וכעין שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית והיינו ויעש ה' לשרה באותו עת כאשר דיבר מבראשית והיינו שאמר המדרש הוסיפה על המאורות שאינו תלוי' במזל:

כי לא ירש בן האמה עם בני עם יצחק וגו' לא היתה הכונה על ירושת מטלטלין ונכסי אברהם אלא על ירושת הארץ כיונה שלא ירש כי הקב"ה כיון על יצחק כמו שאמר לו לעיל בפ' מילה ולכך טוב לו שלא יהי' בכאן ויהי' במקום אחר אשר ישב בה וגם שלא יהי' מריבה ביניהם:

ויהי אחר הדברים וגו' באמת אין רשות לאב על בנו לשחטו כי אין לאב זכות על בניו ממש כי אינם נכסיו והוא לא עשה אלא תנאי התחברות וזיווג עם אשתו רק בכאן שלא הי' אברהם ראוי להוליד רק ע"י זכות מעשיו עשה לו ד' נס א"כ אז הבן ממש כאילו הוא מעשה ידי אבותיו כיון שמצד הטבע לא הי' בא לעולם וע"י הציווי של עקידה גילה ד' לאברהם כי בזכותו נולד יצחק והוא בנו ממש והנה תכלית הציווי הזה אפשר עוד דהנה אברהם הרבה בבקשה על בן ואהבת עולם אהבו והוא אפשר מב' צדדין או שהוא בטבע ככל אב שאוהב לבנו ומצד שכל איש יש לו תשוקה שישאר ממנו לנצח או מצד שרוצה שישאר ממנו כין ונכד לעבודת ד' וצלם אלקים עליו והנה אם תכלית אהבתו היא אהבת ד' אפי' אומר לו ד' לשוחטו הוא עושה בשמחה רבה אבל אלמלא הי' אהבתו לבנו מטבע אז הי' זה מתנגד לציוו הבורא ולזה אמר לו ד' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים ולא חשכת כו' ר"ל תאותך לבנך כו' לא היתה חשוכה ממנו אלא היתה ג"כ לתכלית יראת ד':

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה