אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר במדבר › פרשת קרח

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר במדבר · פרשת קרח

פרשת שלח

ויקח קרח במדרש יש הובא בכתבי מרן חתם סופר זצ"ל שלקח לו האמת וע"ש מה שביאר והנראה בעזה"י הנה באמת יש לתמוה על השגחת ה' על ישראל שאפי' בעת עבדו העגל אפ"ה המן לא סר מהם והענן מקיפם ומים יוצאין מצור חלמיש וכבר העיר זה בעזרא באמרו שם עשו עגל וכו' ואמרו אלה אלקיך וכו' ומכך לא מנעתה מפיהם אמנם היא גופא תקשה איך עשה ככה בעת אשר חטאו ישראל ומרו בו והנראה ליישב ע"ד שפי' הרד"ק בתהלים תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אמר הלא נודע אפי' אם מבטיח אדם לעשות שום דבר אפי' חסד גדול מ"מ כיון שכבר בטח ואמר שיעשה כן שוב כבר חיוב עליו להשלים דבריו והבטחתו וזה מובן בלשון אמת וזה שאמר תתן אמת ליעקב שכיון שכבר הבטיח לאברהם א"כ אפי' ביעקב הי' אמת אמנם אצל אברהם הי' הכל חסד שהבטיח לו על זרעו אחריו וזה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ובזה הי' החסד בכפליים המעשה חסד בעצמו וחסד שני שהבטיח לו כל זה בפרטות שעי"ז אפי' אם ישראל לא יהי' כדא אפ"ה יהי' הקב"ה יכול לקיים הבטחתם מצד האמת והנה לקרח הי' ג"כ הדבר הקשה הנ"ל לתימה ומזה הוכיח כל העדה קדושים והא ראי' ובתוכם ה' וא"כ למה תתנשאו אבל באמת לא הי' זה מצדם אלא מצד מידת האמת של הקב"ה וה' אמר ויהי וזה אפשר סמיכת הפרשיות דלעיל פ' שלח סיים אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם ממצרים והבטחתי לכם להיות לכם לאלקיכם ואני ה' אלקיכם אפילו בשעה שראוי להיות במידת הדין אהיה עמהם במידת ה' או כפשטא אלקיכם היינו השגחה באלקי ישראל ומזה עצמו ויקח קרח ר"ל שלקח לו הקדמה זו שה' אתנו ועכ"ח כל ישראל קדושים ובזה עצמו עמד לפני משה וישראל לחלוק על הכהונה וזה המליץ היטב המדרש שלקח לו האמת דמה שה' עושה במידת האמת זה לקח קרח לעצמו כאילו נעשה בשבילם וא"ש שאמר המדרש שלקח לו האמת:

ובמקום אחר אמרתי שיש לומר עוד דחז"ל רצו לתרץ תמיה הנ"ל איך אפשר שהקב"ה יתן להם מן בעת מרו בו וע"ז איכ"ל שאמרו ג' פרנסים טובים עמד לישראל מן בזכות משה וענן בזכות אהרן ובאר בזכות מרים וכיון שזה הי' בזכותם מאי איכפת אם ישראל חטאו וכשם שהטבע עושה פעולתו בין אם חוטאין או לא ה"נ הצדיקים ההם היו המרכבה וכטבע לעולם ולכך הי' אפשר ובזה אמרתי ליישב המדרש רבה ריש פ' מסעי על אלה מסעי בני ישראל וגו' ואומר המדרש הה"ד וינחם כצאן עמו ביד משה ואהרן וצריך ביאור מאי קאמר ומאי המשך ולהנ"ל א"ש דכבר הביא גם רש"י תכלית של אלה מסעי להורות איך התרעמו ישראל וכל התלאה אשר מצאתם בדרך וילילם ה' והוא גופא היקשה ע"ז אמר וינחם כצאן עמו אפילו אם הם בלי דיעה אלא כצאן ולא ידעו את ה' אפ"ה נחם והטעם ביד משה ואהרן שהכל בזכותם וא"כ הי' אפשר להנהיגם ולפ"ז מדרשות חלוקות יש ומדרש שהתחלנו בו סובר טעם אחר שמצד מידת האמת עשה ה' ככה וא"ש. ויש לומר עוד לפרש לשון רב לכם כי כל העדה כלם קדושים שחשדו שמעלת משה ואהרן רק בשביל ישראל והיינו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ואתם שלוחם זה מעלתכם ומדוע תתנשאו וע"ז אמר להם הקרבת קטורת שכיון שניתן רשות שוב אין מבחין בין טוב לרע מיהו קאמרי המפרשים לפרש על מימרא דתענית דאמרי דהוי דבר ובשבבותיה דרב לא הוי לא משום דרב דנפישא זכותי' אלא משום קצרא דמשום רב היה אפשר שיהי' ואפ"ה זכותו יעמוד לו להצילו [והיינו אף דכיון רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע בכ"ז נפיש זכותא שאני ואליו לא יגיע רק משום האי קצרא דלא נפיש זכותא לא הי' דבק למען תת נפשו לשלל ותעצר המגפה משבבותי' מכל וכל] והה"ד כאן נתן זה למופת שאחרים ימותו והוא ניצל זה אות שנפישא זכות מצד עצמו וזה שאמר ואת הקרוש בעצמו והקריב אליו בעצמו ואחרים ימותו אבל את אשר יבחר בו רק מתורת בירה ואז יקריב אליו עכ"ח גם אחרים להציל על כלן כמו בקברא דרבי הנ"ל:

רב לבם כי כל העדה כלם קדושים וכו' שעם ב' דברים הי' מראש הסכמת בני אדם לבחור להם מלך האחד בעבור סבה פנימית שאלמלא זה יעשה כל אדם וישר בעיניו ויקח מה שירצה והשנית סבה חיצונית מפני יראת מלחמות והזיקות מעם אחר אבל אלמלא הי' בני אדם כל כך ישרים בלבותם שלא הי רוצים לעשות כלל עברה היו בטוחים ממלחמה כמו שהי' ישראל אז בטוחים כי ה' איש מלחמה ל הי' צריכין זה וזה שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ואין צריכין לשר מצדם ובתוכם ה' להיות להם למגן ולמחסה ומדוע תנשאו והלא אין צורך בכם:

בב"ב פ' הספינה אמר רבב"ח הוי קאזלינן במדברא ואמר לי' תא ואחוי בליעי דקרח וכו' ואחוי לי תרי בזעא דנפק קוטרא מנייהו ונקיטנא רמחא וצמרא ומרטיקנא במיא ואתיבנא שם ואתחרך ואמר אצית שמה ושמעית אמרין משה ותורתו אמת והם בדאין ואמרתי לפרש הרמז הנה מלבד המחלוקת על משה שלא היו מאמינים שכל מה שצוה ועשה תי' עפ"י ה' ושמשה רק מלאך ושלוחו של הקב"ה דוגמת השמש והירח ושאר עניני הטבע שעושים פעולתם הכל פעולה טבעי לא מרצונם לא הוספה ולא גרעון כך משה רבינו אם אמנם שהי' בעל בחירה ושכליי והי' אפשר לו להוסיף ולגרוע ובזה נתעלה משאר ברואי עולם משמש וירח שעושים פעולתם בהכרח חק ולא יעבור שאין בהם כח לשנות פעולתם וכשנבחין זה יש לכל אחד מעלה וחסרון מעלה לעושים בטבע כפי שנגזר להם בוודאי אין בהם חסרון כי הם מעשה ה' והם רק כגרזן ביד החוצב בו וא"כ פעולתם מצד הפעולה היא מעלה. אבל נגד זה יש לכל אחד מעלה וחסרון מצד הפועל שהפועלים אינם ברשות עצמם ואין הפעולה שלהם ולמעשה אדם בחיריי יש בהיפך מעלה וריעותא מצד הפועל מעלה שמה שהוא עושה הוא שלו ובבחירתו ונגד זה כיון שהוא עפ"י שכלו ובחירתו אינו שלימה ויש חסרון לפעולה וכמו שאמר בתהלים קמ"ח הללו את ה' מן השמים וגו' ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור וגו' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו וכו' והיינו עפ"י הנ"ל שמעשה השיני הם שלמים וקיימים הואיל והם מה' וא"כ ניכר מהם גבורת הבורא יותר ממן האדם וזה כבודם שהם המלמדים לאדם בינה כי נשגב שמי לבדו ר"ל הקב"ה רם מלהשיגו בעצמו וזה הודו על ארץ ושמים שזה תתן הוד לארץ ושמים שהם סניפים ואמצעים להכיר גבורת הבורא ב"ה אבל לנו וירם קרן לעמו שיהי' לנו לא לבד השבח אלא גם הקרן שהיינו עיקר הדבר לנו ועי"ז תהילה לכל חסידיו וגו' אמנם נגד זה יש גרעין לפעולה כמעשה אנוש ותחבולותיו (כנאמר בקהלת כי כל מעשה אשר יעשה אלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע) אמנם לפעולת משה הי' ב' השלימות שהוא פועל בחיריי וטובו שלו כי הוא בחר בו וזכה שכל מעשיו עפ"י ה' ויש לו שלימות הפעולה ושלימות הפועל וזה תוארו איש אלקים שהי' איש שהי' בחיריי והמליצו חז"ל דהיינו מחציו ולמטה דהיינו שהי' איש בזה שהוא המטה באחד מהקצוות נוטה דרך יבחר והי' אלקים בשלימות הפעולה והשכינה מדברת מתוך גרונו ודווקא איש כזה בוודאי יש לי כח יותר משאר ברואי תבל ויוכל לפעול ויגזור אומר ויקום לו דאדם אחר נהי דיש לו מעלה מצד הפועל שוב יש לשאר ברואי ה' מעלה מצד שלימות הפעולה אבל איש כזה שהוא שלם בכל השלימות ועי"ז מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ויכל לגזור על שמש בגבעון דום ועל תפתח הארץ את פי' וכיוצא ולכך אמרו במדרש תהלים נ' שלכך נקרא איש אלקים שה' גוזר והוא מבטל דוגמת איש שמפקיר נדר אשתו אלא שלפ"ז לא שייך אצלו תפלה כיון שיוכל לגזור אמנם היינו על מעשה בראשית אבל על זאת יתפלל כל חסיד אליך שלא יגבר יצרו עליו ולא על חביריו וזה שאמר בתהלים כ' תפילה למשה איש אלקים מעון אתה היית שאתה מעונו של עולם מחזיקו וקיומו נגד היצר וגו' ולזאת תשב אנוש עד דכא וגו':

והנה קרח ועדתו מלבד שחלק על שלימות הפעולה של משה רבינו חלק ג"כ על שלימות הפועל ותלה בו פחיתות שאינו עושה אפי' מה שהוא עושה בכוונה רצוי' אלא לכבוד עצמו הוא דורש וזה שאמר רב לכם כי כל העדה כל מעשיהם ותנועותיהם כלם קדושים והם מצד עצמם רוצים בזה ולא לשום פני' אלא לכבוד ה' וכלם כאיש אחד אע"ג שאינם במעשה אחד וזה יש לו נטי' לזה והאחר לאחר אבל תוכן הרצון הוא ה' ותכליתם היא ה' ולכך קוראו אותם בשם עדה שמיועדים לדבר אחד נקרא עדה ומורא שמים עליהם וכל אהבה שאינו תלוי בדבר אינו בטלה לעולם וכנאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד וממילא אין צריכין לכם ואתם רק לתוספת זהירות אי נצרכה אלא להעדפה ומדוע תתנשאו על קהל ה' כאילו לא הי' עדה אלא קהל בעלמא וכל אחד לדרכו פנו לטובת עצמו ואז צריכין טובא להנהגה והפחדה יתירה וזה שאתם חושדין ישראל בזה כל הפוסל במום עצמו פוסל וכמשל מה דבלבך על סכאך וכו' וה"נ כיון שאתם חושדין אותם עכ"ח כן דרככם ואין מעשיך כלם מיוחדים לה' אלא להנאת עצמם וכל שהיא לטובת עצמו הוא אינו אחד פעמים להנאה זו ולפעמים זו וזה שאמר רב לכם ומשה רבינו ע"ה הי' עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ושלימות עצמו הי' סיבה לגודל מדרגתו ושלימות פעולתו או בהיפך שלימות פעולתו וגודל נבואתו הי' עכ"ח סיבה לשלמות גופו שלא יהי' בו פחיתות כזה שהתירה הוא המשלמת את האדם ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כי לגודל הידיעה והכרה כל דבר כאשר היא יראה פחותית עצמו ולא יחשוב כי אם הטוב ועד"ז אמר משה המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל ובקשתם גם כהונה ונראה לפרש הקב"ה בחר בישראל ואמר לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט וגו' ודרשו חז"ל כי אתם ממעטים עצמיכם לא כאוה"ע כשניתן להם גדולה הם מתגאים וכו' חבל אתם ממעטים את עצמיכם ע"י גדולה תכירו כי גדול חסדי ה' וא"כ הי' ראוי שהכבוד והמעלה שנתן ה' לשבט לוי שהבדיל אותם תתן ענוה להם אבל כיון שלא היתה כן איך תבקשו כהונה ויגבה לבכם עוד יותר וזה שאמר המעט מכם ונקט לשון דעלמא שנאמר אצל כלל ישראל כי אתם המעט וגו' וה"נ המעט מעלה זו של המעט אם הי' זאת מכם ולכם ע"י שהבדיל ה' וגו' ובאמת נראה בהיפך וא"כ ובקשתם גם כהונה ויתרבה עוד גבהות שלהם וא"ש ובזה גילה שהוא משיג ויודע מה שהם רוצים ולא כמי שהראו פנים כאילו לא ידרשו לכבוד עצמם אלא לכבוד ישראל ולמדו זכות עליהם והואיל וחשוב אצל הקב"ה הלומד זכות על ישראל וכמו שאמרו בפסחים פ"ז גדי הושע וע"ז אמר אל תפן אל מנחתם במה שאומרים כי כל העדה כלם קדושים וגו' ועכ"פ חשבו למשה רבינו ב' דברים אחד שאיני כל מעשיו מה' והב' שאפי' מה שהוא עושה מהא' אינו עושה לכבוד ה' ואפשר שע"ז כוונו חז"ל שאמרו על ויקנאו למשה במחנה וגו' שחשדוהו באשת איש דכמכבד עצמו ונהנה מכבוד שמים ועושה מצות ה' ותורתו שנקראו אשה כלה וארוסה וכמו שדרשו חז"ל על תורה וגו' מורשה היינו מאורסה וגו' ועל ככלותו לדבר דרשו ככלה זו וגו' וא"כ העושה לצורך עצמו כאילו בא על אשת איש ובוודאי תורה לשמה פועלת על השומעים יותר והיוצאים מלב עושים ונכנסים בלב שומעיהם ומין במינו חוזר וניער ולזאת אפשר שחשדו אותו שע"י שאין כל מעשיו לשמים נתמעטו מעלות ישראל ולכך לא שמעו לו במעפילים ובא תקלה על ידו בגלים וכיון שהתורה ומצות הם כאשה ובאשת כל ישראל המעכב מהם הראוי להם כאילו בא על אשתו והיינו שאמרו שקנאו איתו כל אחד מאשתו שע"י נתקצר ונתמעט תורתם:

והנה מעשה זה הוא ומופת על קושט דברי אמת שכל מה שהוא עושה הכל מה' והכל עושה לכבוד ה' שאם אנו רואים איך השתדל משה רבינו ע"ה ואיך הכניע עצמו מעיקרא כדי לעשות שלום ואיך לבסוף הסכים ה' על ידו ואעפ"י שהי' העונש בידו לענשם כאשר הוכיח סופו על תחילתו אפ"ה עשה הכל בענוה גדולה וסבלנות יתירה ובזה עצמו כבר הי' די לן מופת על שאינו עושה לשום פני' ולא לכבוד עצמו הוא דורש וכיון שלפי האמור חשדו למשה בב' דברים א' שאפי' מה שמה' הוא עושה לכבוד עצמו ונפחת מעלת הדבר ובזה יש חסרון לישראל כדלעיל והשני שעושה דבר מדעת עצמו ונגד ב' הדברים אמר שבוודאי שע"ז שחשדו אותו בכשרים שלכבוד עצמו הוא דורש ראוי להם ללקות בגופם ומהרהר אחר רבו חייב מיתה וכ"ש במה שהרהרו ותלו חסרונם בו שעל ידו החסרון בם שאינו עושה פעולה שלימה אבל במה שתלו ואמרו שמה שאמר משה בשם ה' אינם אלא דברי עצמם בזה הם משפילים דברי אלקים חיים אסר הדברים עצמם חיים וקיימים הם אומרים ומשפילים ליתנם תחת הארץ לומר שמאדמה הם ע"ז מדה כנגד מידה שיבלע הארץ אותם חיים וע"ז אמר אם כמות כל אדם ימותן אלה ופקודת כל אדם היינו מה שאמרו ותלו חסרון הדור בו ופקידה לשון חסרון כנאמר לא נפקד מהם איש זה יפקד ויעונשו עליו אבל אם בריאה יברא ה' ומבלעם הארץ יתברר גם החלק השני שהם מנאצים ה' ואומרים על דבריו שאינם דברי ה' וא"ש ונגד ב' מיני החטאים אשר חטאו עדת קרח והחטא הראשון נגד כבודו כבר אמרנו שכבר מהתנהגות משה עם עדת קרח והכנעה יתירה ניכר כי רק לטובתם הוא דורש אפשר לפרש המאמר בנדרים שאמרו על שמש וירח עמד זבולה וגו' שהשמש אמרה אם אין אתה עושה דין לבן עמרם אין אנו מאירים ושדו בהו גירי ומאירי ואיכ"ל דכוונו על שחשדו משה ולכבוד משה ק או שהרי משה העמיד חמה במלחמה של עמלק כדאמר במדרש ילקוט בחבקוק על קרא שמש וירח עמד וכבר אמרנו שזה אפשר רק אם עושה לשם ה' וע"ז אמר דשדי בי' גירא שהגנאי והבזיונות אשר קיבל וסבל בזה כבר האיר ויצא אותו ומופת שלטובתם עושה ע"ש והיינו ב' בזעא ב' דברים שפקפקו עלי' שעי"ז הרומח היינו העונשים וצמר היינו מלבושי המצות הכל ינתחרכו וסליק קוטרא אמנם ע"י הבליעה נתחזק ועמד מופת על שלימות משה רבינו ועל התורה הקדושה כמו שכתב העקדה והיינו שמהקול של הבליעה קורא בכל העולם שמשה רבינו אמת ולא לכבוד עצמו עשה ותורה הקדושה אמת שהכל מה':

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה