מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר במדבר · פרשת שלח
שלח לך וגו' ויתורו את ארץ כנען את אשר אני נותן לבני ישראל וגו' יש לפרש שע"י השילוח הזה ידעו כי אני נותן שיכירו וידעו כי לא בכחם ובחילם אפשר לעון על מלכי ארץ כנען אשר ענקים ישבו בה והנה התכלית של שילוח לדעת משה שהוטב בעיניו אע"ג שבטח בה' ובעוזו ואפשר משום שהי' קשה למשה נהי שבטח בה' וידע כי ה' ישים אותם תחתו מ"מ הי' דואג על איבוד הזמן במלחמות וטוב לו יום אחד בשלוה לבקר בהיכל ה' מאלף ללכת בקרב לכך נתרצה להם לשלוח מרגלים כדי לידע אי' מקום תחנות הגבורים ואנשי השם ומקום האוצרות אשר עליהם ישימו מבטחם ואם יראה כי הם יוכו אז האחרים ממילא לא יקום עוד רוח באיש ויפלו תחת רגליו ולזה שלח אותם לידע אי' גבוריהם ומשמני הארץ אי' הם לידע באיזה מקום יהי' להם מזון לאכול כאשר יבנו מצור על הערים אבל הם קלקלו:
ויקרא משה להושע בן נון יהושיע עי' בפרש"י ובתרגום יונתן כד חמא משה ענותנותו של יהושע וקשה מאי ענין ענותן לכאן ונראה דכבר העירו המפרשים איך אפשר לאיש להתפלל על איש אלא דבכל הדברים אפשר להשיג ע"ד שכ' העין יעקב בפי' אין עומדין אבל להציל איש מעבירה הלא הבחירה חפשית רק על זאת יתפלל כל חסיד שיצילהו ה' מאנשי רשע המטמינים עצה לעשות במחשך אשר האדם סובר לפעמים כי דבריהם נוטים לטוב ומכוונים למצוה ומאוד צריך לשמירה הזאת האיש הענו אשר ילמד טוב על חברו וכל אמר ישמע ממנו ילמד עליו זכות ולכך פי' התרגום כד חמא ענותנותו:
כי חזק הוא ממנו עי' פרש"י ויש לפרש שאמרו שה' נתן להם כח וחוזק לב כאילו סוברים שהם מחוזקים מה' ובהיפך ממה שאמרה הרחב כי נמוגו כל יושבי הארץ וגו' וכתות כתות הי' בניהם.
אמרינן בסוטה על ויהס כלב את העם אל משה מלמד שהי' יהושע מדבר אמרו הדין ריש קטיעא ימלל מיד ויהס כלב וגו' ואמרו שם שכלב העמיד עצמו על הספסל והשתיקו ונראה בעזה"י ביאורו הנה צריך האדם לשמור עצמו מן החטא לכבוש את יצרו הרוצה להפילו לשחת והש"י אמר בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו ונתן לנו דברים שמכניעים את האדם וע"ז נראה שצוה לן מצות ציצית כנאמר בפרשה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והי' לכם לציצית והדקדוקים מבוארים ונראה דב' דברים מעוררים בנו לילך בדרכי השי"ת אחד השגחה פרטיית כשישים נגד עיניו שמלא כל הארץ כבודו אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכמו שכ' הרמ"א בריש סי' א' באו"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' ובזה יכניע את יצרו ויאמר לו דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וגו' וזה איפ"ל הרמז על עשיית ציצית שהוא לשון מציץ מן החרכים כפרש"י ובגדיהם הרמז על מעשה בני אדם וכמו שנאמר בכל עת יהי' בגדיך לבנים וגו' וכנפי הם הסוף של הבגדים הרוח על המיתה והיינו דקאמר ועשו להם ציצית שיעשו ציצית רמז על הצלת ה' שהשי"ת אצלינו ויודע ועד ודן ובעל דין והיינו על הוא ה' עליון נקרא על הוא על כנפי בגדיהם לדורותם היא ראשון והוא אחרון והוא מציץ ורואה את כל הנעשה אמנם השגחה זו עצמו איתא בספרים שזה אות על שיש בנו נשמה קדושה וחלק אלקי שאם הי' אדם רק מן האדם אינו ראוי שישגיח ה' עלינו באופן ההוא.
והנה התכלת הוא אות על חיבור אלקי דדומה תכלת לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא כבוד ומשם באין הנשמות וזה שאמר ונתנו על ציצית הכנף הכנף פתיל תכלת שמצד השגחת ציצית הכנף הוא עצמו אות פתיל תכלת ונשמה קדושה והשתא דאתית להכי דיש בנו נשמה קדושה חלק אלקי זה עצמו ראוי לעורר אותנו לדרכי ה' כי איך נוריד קדושת הנשמה ובמתנה טובה שנתן לנו השי"ת נכעיס אותו וע"ז מסיים והי' לכם ר"ל לישראל החשובים ראוי שתהי' זה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' והנה השקיעה וההרגל בעניני העוה"ז הוא המשכח מאדם את תכליתו ואינו רואה לפניו ולאחריו אלא מה שלנגד עיניו וזה שעיוור עיני המרגלים שראו רק לנכח ולא ראו את כח ה' וגדלו מה שעשה במצרים ובעמלק ובאינך ניסים וזה שהעמיד כלב עצמו על הספסל להראות דצריך להגבי' עצמו מן הארץ ולראות על כל הצדדים מה שעשה ה' ומה שיעשה ואז ויהס כלב את העם ואז לא יספקו בכח וגבורת השי"ת ויבטחו עליו – והנה יהושע נראה שלא הי' דעתו מעורבת עם הבריות ועסק רק בתורה ובעבודה והתבודד עצמו אצל משה רבינו כנאמר יהושע ב"ן נון נער לא ימיש מתוך האוהל ועל איש כזה אם אמנם שהוא גם בעיני המון לקדוש ה' אבל יסברו שאין לו ידיעה בהוייות העולם ויסברו שהוא תם וראשו ועיניו כרותים מעניני העוה"ז ולא ירגיש בצרכי העוה"ז ובעניניו ולא יבחין בהם אבל זה שקר כדתנן כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ונהנןי ממני עצה וגו' וישראל אז ג"כ החזיקו ליהושע שהוא פרוש ונבדל מכל תהלוכי עולם ועל שם זה קראו לו הדין ריש קטיעא שהוא כאילו קטיעא מן העולם וראשו בשמים ולזאת לא שמעו לו ומשה חשש עליו ג"כ שמצר ענותנותו לא ירצה לסמוך על הנס שאין הבטחה לצדיקים ויש לחוש שיטה אחר המרגלים ולכך התפלל עליו שה' יושיע לו דכשם שברא ה' העולם בלי זכות שקדם לו ואפ"ה בי"ה ה' צור העולמים וברא העוה"ז בה"א ועוה"ב ביו"ד והיינו דהתפלל ד"ה שנברא בו העולם הוא יושיע לו אע"ג דהוא קטן בעיניו וזה אפשר לכוון בלשון התרגום יהונתן דכד חמא משה ענותנותו ביקש כזאת עליו והיינו כנ"ל:
ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו' והי' לכם לציצית וגו' כבר בארתי פסוקים אלו במקום אחר וכעת ג"כ אמרתי לפרש ונקדים דעיקר הכל הוא האמונה כמנו שאמרו חז"ל סוף מכות בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' ומעלתה בג' דברים א') רק האמונה הוא תיישר דרכינו לילך בדרך הישר בל ימוט פעמינו כיון שנלך בדרכי אבותינו הבחונים והמנוסים ב') האמונה היא עומדת לצור ולמגדל עוז נגד כל הבאים עלינו ללחום ולהרוס ג') שרק עי"ז אנו עבדי ה' ושומרי תורתו ומצותיו וכיון שעושין רצונו וחפצו כזכה בה לחיי העוה"ב וא"כ מעלתה בכפליים בג' כפלים והוא חוט המשולשת אשר במהרה לא תנתק ואך ישראל נתעלו במידת האמונה ובהם מצא הקב"ה כלי זה המחזיק ברכה שהם מאמינים בני מאמינים לא יסוגו ולא יבגדו ועל זה אמר הנביא יהושע וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' והכוונה עפ"י הנ"ל דאם אמנם הבחירה חפשיית והחיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים כתיב אפ"ה כרת ה' עמנו ברית עולם לא ימוט וזה לכאורה קשה ותרתי דסתרי שאולי יבחרו ישראל חלילה את אשר לא טוב אמנם כשם שברא ה' את העולם ג"כ לתכלית הטוב ונתן לאדם הבחירה ועי"ז ג"כ מסוכן התכלית הבריאה ואפ"ה בראו ועכ"ח שראה השי"ת שהסוף יהי' טוב והבריאה עצמה אות על שהיית יודע עתידות וכמו שאנו אומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם וגו' אתה הוא בעוה"ז ואתה הוא לעוה"ב שזה שאתה הוא בעוה"ז הוא אות שאתה הוא בעוה"ב ויודע עתידות וטעם ב' שנהי שהבחירה חפשית אפ"ה כעת הצורך הקב"ה מענש לרשעים ונותן שכר טוב לצדיקים עד שבעכ"ח יכירו וידעו כל הגוים כי לה' המלוכה ומושל בגוים שאע"ג שבאדם וגוים הממשלה לבחור אפ"ה לה' המלוכה כנ"ל ובריאת עולם הוא המיישב והמתרץ מה דקשה עלינו על שכרת ה' בריתו עמנו ועד"ז אמר בירמי' ל"א אני ה' נותן שמש לאור יומם וירח לאור לילה וגו' אם ימושו החוקים האלה מלפני גם זרע ישראל ימושו מהיות גוי לפני וגי' והוא ע"ד הנ"ל דכשם שבריאת אלו הדברים בל ימוטו לעולם כך ברית ישראל והטעם באמת כדלעיל ועמו שאמר השי"ת לנביא יחזקאל חי ה' אם לא ביד חזקה אמלוך אליכם גו' אלא דהוא גופא תקשה כיון שהקב"ה צריך לפעמים ליטול הבחירה ולשמור ביד חזקה א"כ הי' לכוף ולסבב אופנים שיעמדו בברית ותורת ה' אמנם הקב"ה בוחר לעולם בדבר שליח שהוא מסוגל גם בטבע לזה הדבר וכמו שביאר בעקידה ריש פ' שמות שלכך בחר ה' במשה שהי' מסוגל להעמיד המשפט ולהושיע לדך ונכלם עיי"ש ולכך גם בישראל ה' שראה שתם מסוגלים לאמונה ויש בה כח ועזות נגד הנסיונות ובאופן זה קשה ערפם שלהם הוא מעלה להם כמו שכ' המפרשים ולכך הם מסוגלים לשליחות הזה לקבלת התורה וזה כוונת הג' וארשתיך מעיקרא אמר שארשתיך לי שארס הקב"ה לו לעולם בבחינת ארוסה ואשה שהיא תעשה כל צרכי ביתה ועטרת בעלה ותהי' סיבה לקיים הנצחיי במין כך לזה ישראל מאורסים להיות לגמרי לה' לעשות צרכי גבוה להגדיל שם ה' יתברך ולקיומי' במין האדם ונגד זה חייב עצמו השי"ת צרכי בני ישראל לזונם לפרנסם ולגאלם מיד צר כדרך איש לאשתו וארוסתו והיינו קרא קמא וארשתיך לי לעולם ובחר ג"כ עוד בשם ארוסה שהיא משתוקקת יותר לנישואין לבעלה מהשתוקקת אשה לאיש שלעולם צריך אדם לשאוף למדריגה יותר גדולה ולחיבור יותר גדול ע"ד שאמר הפלאה ז"ל לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שילך ממדריגה למדריגה וימצא שעד עתה עסקו הי' שלא לשמה אלא שקשה כנ"ל שהבחירה חפשיית ואולי יחטאו ישראל ואיך כרת ה' ברית וע"ז תירץ בקרא ב' שבאמת היא על כמה פנים או בצדק ואם לא ירצו ישראל יהי' במשפט דוגמת כי ביד חזקה אמלוך אליכם ולפעמים יעשה השי"ת חסדים גדולים כל כך עד שיראו גם אשר עיניהם השע ולבם הכבד אפ"ה ושב ורפא ויאהוב וירחום ה' דוגמת ארחמך ה' חזק' [כפרש"י שם שארחמך הוא לשון אהבה] והיינו חסד ורחמים אלא שא"ז שוב תקשה א"כ גם לשאר אוה"ע הי' אפשר הברית ושה' יסבב ויטול מהם הבחירה ולמה בחר בישראל וע"ז בא הקרא הג' וארשתיך לי באמונה שנהי שיש אפשרות שיעשה ה' שיכירו אותו ע"י משפט או ע"י חסד ורחמים ואפ"ה הקב"ה בחר בישראל שהם מסוגלים לאמונה כדלעיל וניסי ה' יבואו רק כדי לאהוב השי"ת והיינו וארשתיך לי באמונה היינו כנ"ל שמצא השי"ת בנו חוזק מידת האמונה ויעמדו בנסיון ולכך מסיים וידעת את ה' לשון ויודע בהם אנשי סוכות והיינו יסורין ולעמוד בנסיון והוא עצמו אהבת ה' וידיעת ה' ושניהם כאחד טובים:
והנה ככל הנ"ל עשה השי"ת לאבותינו במדבר אם נמוטו פעמיהם ה' שלח בהם משפטיו להדריכם בדרך הטוב ומלבד החסדים הגדולים לעורר בהם אהבת ה' על כל חטא ופשע מיד הוכו בעונם כעין מעשה מרגלים ואינך והעונשים עצמם הם אות אהבה אמנם לכאורה דרכי ישראל במדבר הם לכאורה נגד הלימוד הנ"ל שישראל מסוגלים לאמונה וכמו שצוה הי"ת עד אנה לא יאמינו בי וגם משה אמר ובמדבר הזה אינכם מאמינים בה' וגו' אמנם לנו הדבר תימה אבל אם היינו יודעין איך נשתקעו ישראל במצרים בטומאה ובמידת הרעות וכח ההרגל שנעשה לטבע שני כאילו הוטבעו לרעה והטוב ששתול בנו מאבותינו הי' מעורב ומותבל בין כוחות הרע עד שהטוב והאמונה הי' צריך חיזוק גדול ולמדריגת ישראל הי' צריך כח יראת שמים גדול ואלו הי' לאדם אחר יראת שמים גדול כמו שהי' לדור המדבר הי' צדיק וחסיד גדול אבל אצל אבותינו דור המדבר הי' זה לעומת זה גם כח היצר גדול מאוד עד שבגודל יראת שמים שלהם נמוטו כמה פעמים ובזה נראה לי לפרש מאמר בגמרא בפ' המוכר את הספינה במעשה דרבה בר בר חנה דאתלוי' עמו האי נועייא במדבר ואמר איזל ואחוי לך מתי מדבר וראו דגנו אפרקוד ודמי' כמאן דמבסמי והוי זקף כרעא דחד מניי' דכד אזיל טעייא רכיב גמלא ורומחא בידי' לא נגע ואפסק מניי' קרנא דתכלת ולא הוי מסגי ואמר דלמא שקלת מניי' וגמירי דכל ששקל מנייהו מידי לא מסגי' עיי"ש ואמרתי לבאר לפי הנ"ל שכד חקר במהות דור המדבר ובקי' הנ"ל והראה לו חד נועיי' וכיוון בחד טעייא לשכל המעשיי הטוען מכאן והולך לכאן והנסיון כך הראה לו שפניהם כלפי מעלה אלא דמבסמי ומדריגה הפחותה שנפלו וכרעו בה זקוף למעלה ליראת שמים ושלהם גדול יותר מטעי' דרכיב גמלא ורומחא בידי' ולוחם מלחמות ה' אלא שכח היצר שלהם גדול מאוד וע"ד שאמרו חז"ל כל הגדול ממנו יצרו גדול ממנו אמנם לפי הנ"ל לכאורה נהי שהי' בהם יראת שמים גדול אפ"ה כיון שמצד אחר ע"י הרע כבה והוקל א"כ שוב נפחתו ממדריגתם ולא היו ראוין לדביקות אלקי כי אם ע"י הכלל שהי' לכל אחד קצת טוב ואחד אל אחד יחדיו ידובקו וע"י הדבוק הי' אפשר הדביקות ושראת השכינה וזה כיונו הרבה בר בר חנה דפסק קרן דחד מנייהו לשון עיקר התכלת הוא על דיבוק אלקי דתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע דומה לכסא כבוד דחד מנייהו אמנם גם זה אינו אלא כל יחיד ויחיד ה' במדריגה גדולה וראוי לדיבוק אלקי וטעם שה' רואה ללבב ולפום צערא אגרא והראי' ע"ז שהקב"ה נתן לכל יחיד עומר לגלגולת ובזה הראה ה' חשיבות כל יחיד ושמלתו לא בלתה ורגלו לא בצקה ארבעים שנה אפי' מן הרגל הפחות וזה שהשיב הטעייא דכל דשקיל מנייהו מידי שרק מכח מנייהו היינו הם שקולים וחשובים זה לא מסתגי שהי' רגלו בצקה והוא הראי' הנ"ל ונקט הרגל שהוא הפחות שאפי' זאת הי' בהשגחה וא"ש ונחזיר לראשונות שכל יחיד ויחיד מישראל חשוב והם מאמינים ובני מאמינים והקב"ה משגיח על כל יחיד ויחיד וזה הוא לנחמה ולמשיבת הנפש בעתות ובזמנים הקשים והשינויים הנעשים בעולם ואין אדם יודע וה יהי' בסופו ורק בה' יגיל לבינו והוא לנו למגדל עוז ובו ירוץ צדיק וישמח והנה אם נחקור ונשים ליבנו אדרבה השנויים והתהפכות הנעשים בעולם הם הם המעוררים את האדם שעכ"ח יש אלקים המשגיח בארץ דאל"כ כיון שאנו רואין שהעולם התחתון הוא עולם המתהפך והמשתנה והדבר המתהפך והמשתנה אינו יכול להעמיד את עצמו וא"כ ברוב הימים הי' אפשר שיתבטל לגמרי וע"כ ה' הוא אלקים המשגיח ונמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכרתי' עמידי' שלה ע"י עמודי עולם תורה ועבודה וגמ"ח הם המקיימים עליהם אמנם ישראל המאמין אין צריך לראיה ולהתעוררת הנ"ל כבר קבלנו את זאת בתורתינו הקדושה הניתנת לנו וע"י הניסים ונפלאות שעשה ה' לנו וזה אפשר שהם ג"כ מרמזי הציצית דציצית לשון השגחה ולשון חוט וחיבור לה' והכל חד והכנף כתב הרמב"ם במורה ח"א שמורה ג"כ על המכוסה והכנף לפי הפשטות הוא הסוף ובעל תכלית וכוחות כלים וגם לשון כנף טל התעופפת והשינויים הנמהרים וכל אלו הבחינות יש לעולם התחתון ומעשיו הם הבגדים אשר יכסו את האדם ופתיל תכלת הוא הדיבוק אלקי לכסא הכבוד והוא התורה שהוא תכלית הכל וכבר אמר שהשגחת ה' נוכל לידע מב' בחינות אחד מצד השתנות העולם שהוא נקרא בשם כנף והב' מכח התורה והניסים והנפלאות והבחינה ראשונה ניתנה לכל העולם אפי' לשאר אוה"ע אבל הבחינה השני מהתורה וניסים רק לנו ניתנה וזה האמר ועשו להם ודרשו חז"ל אפי' ע"י אחרים גוים יוכלו לקיים הציצית על כנפי והשתנות בגדיהם מזה יוכל ליתן מופת שה' משגיח בעולם בפרטות והעולם מחובר לו אמנם ונתנו על ציצית הכנף שיהי' בחינה יותר עליונה פתיל תכלת מן התורה והניסים ובחינה זו והי' לכם לציצית לכם דייקא כי רק לנו בני ישראל ניתנה וע"י זה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי הם חיינו ואורך ימינו ובא לציון גואל בב"א:
[ועפ"י דרך המחבר הקדוש זצלה"ה יתפרש ג"כ פסוקי תהלים קמ"ח הללו את ה' מן הארץ וכו' ההרים וכל גבעות וכו' עץ פרי וכל ארזים וכו' החי' וכל בהמה וכו' מלכי ארץ וכל לעומים וכו' כל המדרגות קא חשיב כפי' המפרשים מדריגת דומם צומח חי מדבר אך כל אלו יהללו את שם ה' כי נשגב שמו בדו רק מצד שהודו על ארץ ושמים היינו מצד הוד חכמת הבריאה פלאי הטבע סידורה והשתנותה אשר נראה על הארץ ושמים. וירם קרן לעמו אולם לעמו הרים קרן בכבוד להתהלל בה' בתהלה לכל חסידיו תהלה המיוחדת לכל חסידיו ורק להני ישראל עם קרובו מצד שהם עם קרובו ועשה נגדם נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים].