אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר במדבר › פרשת פנחס

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר במדבר · פרשת פנחס

פרשת בלק

פנחס בן אלעזר וגו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וגו' יש לפרש דהנה עיקר מעלת פנחס ביאר לן הכתוב שהי' ע"י שפעל את המעשה ההוא בפרסום לעיני כל ישראל אם אמנם אפשר הי' שיהרגם בסתר ואפי' אם אח"כ יפרסם לא הי' הסכנה גדולה לו כל כך כאשר הי' לו שעשה הלקיחת הרומח והנקמה בפרסום כנאמר בפרשה שלמעלה ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו לא בסתר אלא בידו ובתוך העדה ולזה שעשה כן בפרסום גדול זה מוכיח על תוכן מעשיהו ושהשליך נפשו מנגד על קדושת שמו ולא יראו לנפשו מגואלי הדם של זמרי ושבטח בה' שיתן לו כח ויסייע לו לבער הרע מישראל זה הוא המיפה והמגדיל מעשיו ולכך גם השכר שנתן לו השי"ת שיהי' לעולם ממקדשי ה' והבוטחים עליו ויהי' לו כתר כהונה למנה נתן לו השי"ת שכרו מדה כנגד מדה שיפרסמו לכל ישראל השכר שנתן לו השי"ת ולהגדיל שמו נגד כולם וזה שאמר פנחס השיב חמתי בקנאו קנאתי בתוכם ר"ל בפהרסיא ובלי שום יראה ולכך אמור ותפרסם לכל שהנני נותן לו את בריתי שלום ובמדרש יש כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דהנה מדת הקב"ה הוא מדה טובה אצל השלמים שהם אינם מקנאים רק לקנאת ה' צבאות ולקנאת סופרים אבל אצל החסרים קנאה היא מדה רעה ולזה אמרו דהברית שלום ששלח לו ה' במדת הקנאה היינו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר:

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו' פרש"י ז"ל שהיו השבטים מבזים אותו בן פוטי זה וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן יש לפרש עפ"י הגמרא בעשרה יוחסין אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר ועמך כמריבי כהן עי' במהרש"א שם וזה הכוונה ג"כ שהיו השבטים מבזים אותו על שהוא הי' הורג ונוקם ולכך יחסו אחר אהרן:

איתא בפ"ק דב"ב דף יו"ד ע"ב שאלו את שלמה איזהו בן העוה"ב א"ל כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דר' יוסף וכו' אינגיד אמר עולם הפוך ראיתי עליונים למטה תחתונים למעלה א"ל אביי עולם ברור ראית וכו' כל המאמר תמוה ואינו מובן השאלה ולא התשובה וכי מה זו שאלה איזה בן העוה"ב הלא מבואר הוא ההולך בדרכי ה' בתורתו ויראתו ואי הכוונה במאי יוכר ג"כ אינו מובן השאלה שהרי בוודאי האדם יראה לעינים וגו' והתשובה בוודאי אינו מובנת והנראה בעזה"י תכלית האדם לקרב עצמו לבורא עולם ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וכנאמר סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ונראה עפ"י מה שאמרו חז"ל בסנהדרין פ"ד למה נברא האדם יחידי ללמדינו המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם. מלא ונראה דזה עצמו תלמדנו ומעורר לנו שלא נברא האדם לצורכי העוה"ז כי במה נחשב הוא ומה יועיל אדם יחידי. לעשות בעולם אמנם אם האדם נברא לתכלית התורה והעבודה בשביל צדיק אחד נברא העולם וא"כ בזה שנברא האדם יחידי נלמד שנברא לתכלית העליון ולדמות עצמו ולקרב עצמו לבוראו וזה שרמז בס' בראשית זה ספר תולדות האדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים ברא אותו והכוונה עפ"י הנ"ל הואיל שברא אלהים יחידי ללמד שאדם יחידי כעולם מלא זה עצמו תלמדנו כי בדמות אלהים ברא אותו היינו לדמות עצמו לבוראו ולקרב עצמו אליו כי לצורך עוה"ז מה יתן ומה יוסף אדם אחד והבריאה זו עצמו הוא ספר אשר תלמד לנו את זאת וזה נקט זה ספר תולדת האדם היינו דרך היותו הוא ספר לימוד ומה היא ביום ברוא אלהים אדם יחידי כנ"ל עכ"ח בדמות אלהים בראו כנ"ל:

והנה חשיבות אדם פרטי כבר נאמר שרק עי' עבודת ה' היא אבל התורה היא מחשבת את כל איש ואיש מישראל ביתר שאת דהרי אמרו שיש לכל אדם אחיזה בתורה ויש ס' ריבוא אותיות בתורה נגד חשבון ישראל ויש לכל אחד ואחד חלק בתורה מה שרק לו מיועד להשיג ולהבין וכמו שמתפללין ותן חלקינו בתורתיך וע"י חלק זה המיועד לכל איש ואיש יש לו חשיבות בפ"ע שיש בו מה שאין בחבירו ועפ"ז מובן מה שאמרו שם במדרש בן עזאי אמר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה והיינו כנ"ל ע"י התורה נעשה הכלל הזה מה שתולדות אדם בא ללמדנו מחשיבות אדם יחידי נעשה ע"י התורה כלל גדול וזה ג"כ שאמר שהע"ה סוף דבר הכל נשמע את אלהים וגו' כי זה כל האדם היינו כל אדם יחידי ראוי לזה:

אמנם מה יביא את האדם לזה ובמה יתעורר לתכלית הנרצה הזה הוא על ב' אופנים אחד אם ישים נגד עיניו פחיתות העוה"ז וכמו שאמר עקבי' בן מהללאל בפ"ג דאבות מאין באת מטפה סרוחה ואיך צריכין לרחוץ וליפות ולתקן עניני גופו ולולי הרחיצה והתיקון הוא קיא צואה בלי מקום כ"ש בנפשו ונשמתו ועוד זאת ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה והכל הולך ועובר כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה בלילה ישכב וביתו מלא ובבוקר עיניו פקח ואינינו והעולם החולף ועובר כזה אין אפשר שלזה ברא ה' את האדם לרעתו חלילה ועכ"ח אך קרבת אלקים לו טוב וזה תכליתו תורת ה' וירא לו אמנם עוד יש התעוררת יותר נעלה בקודש לא מצד פחיתות העוה"ז אלא מצד יקרת וחשיבות עניני עוה"ב לתורה ועבודה כי העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכי' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וע"י צדקת ויראת ה' יוכל לזכות לו ולדורות עולם ואבותינו הצדיקים עדיין קיימים בתוכינו והמשכילים והמצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד מעלה ומדרגה זו מי האיש אשר לא ירצה ליתן יקר וחשיבות לעצמי ועכ"ח תרהב בנפשו עוז לילך בדרך רוכב שמים:

וזה נראה רמז ב' כבשים תמידים שנאמר בפ' זו צו את בני ישראל וגו' ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים וגו' דהב' התעוררת הנ"ל הם עומדים לפנינו בכל יום ויום הבוקר עד חצות הוא משל על דרך הטוב והמוסריי וכל עניני הנפש שהם הולכים ומוסיפים וכנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום והוא מוסיף והולך עד חצות לרמז כי חצות העולם הוא עניני מוסריי ורוחניי אשר לו צהרים בכל עבר המקומות בעוה"ז ובעוה"ב שאשרי לו בעוה"ז ובעוה"ב אמנם חצי היום השני הוא דוגמת עניני העוה"ז שהם פוחתים והולכים כפרי החג כמו כל עניני ומעלות עוה"ז הם מתמעטים והולכים בין הערביים עד הלילה וא"כ לאחר חצות הוא המשל והרמז על עניני העוה"ז ומכח ב' המעמדים האלו יוכל לכבש התאוות והיצר והיינו את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני הכבישה ליה"ר תעשה בין הערביים וגם במדרש דרשו ב"ש לשון כבושה ולב"ה לשון כיבוס והוא מכוון מאוד לפי דברינו אמנם בזה יהי' כבושה אבל לא די בזה אלא שיהי' סור מרע ועשה טוב ולזה אמרת להם להקריב בזמנים האלו קרבנות לה' להקריב בעשה טוב ויקנה אש התלהבות ע"י ב' התעוררת לעבודת ה' תקריב בפועל ב' כבשים לשון זה נופל על לשון בני שנה שהם יהי' הלידה מן השינויים הנ"ל שבין עולם עובר לעולם קיים ובזה יעלו עצמם לגבוה עולת תמיד העשוי בהר סיני שנתעלו אז ע"י קבלת התורה:

ובמדרש ילקוט בשם ספרי אמר שנים ליום בן עזאי אומר כנגד היום וכו' יש לכוון כנ"ל אמנם אע"ג דב' התעוררת שניהם כאחד טובים וטובים השנים מן האחד מ"מ נתעלה התעוררת מצד היקר ושבח הררחניי מן התעוררת מצד הפחיתות העוה"ז כי דרך זה מקובל ודרך מצד הפחיתות אינו מקובל ואינו נרצה ודבר שאינו מקובל לגוף להשים לנגד עיניו פחיתות עצמו ואשר עמו הוא נשכח אצלו ומכאיבו ואינו משמח אותו משא"כ התעוררת מצד היקר שהוא מקובל אינו נשכח ממנו במהירות שגם הגוף רוצה בו מעבירו מנגד עיניו במהירות וגם שגורם לו שמחה ועובד ה' בשמחה וזה נראה לפרש כוונת המאמר הנ"ל שהתחלנו בו דזקן היינו שקנה חכמה וכמו שביאר מרן הגאון בעל ח"ס זצ"ל דר"ל זה קנה הזקנה וא"כ בכלל זקן היינו חכם וירא ה' שבא לו ע"י השתדלות עצמיי ועי"ז נעשה לו לקנין וכנאמר קנה לו דבר תורה קנה לו חיי עוה"ב והמלמד את בן חבירו תורה נקרא בנו שהיא המולידו ואביו ואמו יקרא וא"כ אם ע"י התעוררת מפחיתות העולם יבוא לידי יראה ותורה אינו נולד מן העוה"ב אבל ממי שהמעלות עוה"ב מולד ומביאו לידי עוה"ב ודרך הטוב הוא הבן של עוה"ב וזה ששאלו לו לשלמה איזהו בן העוה"ב שעוה"ב בעצמו היא תבואנו ותדריכנו ותלמדנו את הטוב והישר והעוה"ב יהי' אביו ואמו ע"ז השיב כל שכנגד זקניו היינו הקונים החכמה והיראה כבוד זה נגד עיניו וזה מביאו ומדריכו היקר והמעלה לעוה"ב וזה הוא בן עוה"ב והוא קיים ומשמח וא"ש:

ובזה מובן היטב כל הפסוק וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בירושלים ונגד זקניו כבוד דהנה התעוררת הראשון הנ"ל שהבאתי לעיל הוא ע"י פחיתות העולם שהוא הולך ומשתנה דוגמת היום ולעת יעלה השמש בצהרים מיד תרד מטה מטה וכ"ש אור הלבנה הוא אות על עניני עוה"ז אחד ג"כ מצד שבהיות בגרם המעלה תרד מעטה יטה ועוד שע"י זה ניכר שאין לה מגרמיה כלום והכל בא לו ממקום אחר מהחמה ולימוד הזה אין לו לכבוד אלא לגנאי ולעתיד לא יצטרכו לימוד הזה וע"ז אמר וחפרה הלבנה שזה יהי' לחרפה ללמוד מלבנה וגם אפי' כלימוד החמה יהי' בושה כי מלך ה' צבאות בירושלים ע"י יראה שלם ע"י שלימותן ומעלות היראה ועי"ז נגד זקניו כבוד יהי' לנגד עיניהם:

בפ"ק דב"ב שאלו לשלמה המלך איזהו בן העולם הבא א"ל כל שכנגד זקניו כבוד וכי הא וכו' עולם הפוך ראיתי א"ל עולם ברור ראית וכו' וצריך ביאור גוף השאלה וגם התשובה וגם הא דמבי כי הא וכו' והנלענ"ד בעזה"י לפרש הנה האדם הוא קצר ימים ומעט שני חייו אמנם אפשר שיזכה ע"י מעשיו לעולמי עד וע"ד שאמר באיוב י"ד אם חרוצים ימיו ומספר חדשיו אתך חוקיו עשית ולא יעבור שע"י התורה הקדושה וע"י שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ואם אדם עושה ומקיים מצוה ושואף ומבקש שישב בבית ה' לעולם לעבדו אז הקב"ה מצרף זה למעשה וכעין שאמרינן בא"ח סי' תרכ"ג בענין מזכיר נשמות שמועיל בעד המתים שהקב"ה מחשב שאם הי' חי הי' ג"כ נותן צדקה עיי"ש:

ועד"ז נראה שאמרו חז"ל בסוף ברכות שצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וגו' נראה היינו הכוונה ע"י מצות שעשו והיינו מה שעשו חיל ממנו ילכו אל חיל בעוה"ב ומעלה עליהם כאילו עשה וזה נראה שנכלל בכלל שאלות איזהו בן עוה"ב שהבן נקרא ע"ש שצריך לבנות את אביו ובן העוה"ב כיון כאן על שעה שכבר הוא בעולם התיקון בעוה"ב ואפ"ה עדיין הוא בונה כאן ביתו כאילו עדיין חי וזה שאלתם והנה על הא דלעיל יש לחקור נהי דהשי"ת מצרף מחשבה טובה למעשה איך יוכל לחשוב גם כשמת מעלה עליו כאילו עשאו הרי תנן אל תאמין בעצמך וכי ומי יודע אם הי' עומד בנסיון ונהי דהשי"ת בחסדו יוכל לחשוב לו כאילו עשה מ"מ אז הי' רק מתורת חסד אבל לא מדינא ואנן דינא בעינן שיעשה לו השי"ת זאת מדינא:

והנה אמרו חז"ל בפרק חלק שהקב"ה אמר לדהע"ה שלכך ייחד השי"ת שמו על אברהם יצחק ויעקב משום שמסרו עצמם על קדושת השם עיי"ש והיינו שרק זה אות שלעולם יעמוד בדרך הטוב ורק מי שעמד בחיילי המלחמה הוא סימן גבורה שיעמוד ג"כ בשאר מלחמות ואין לך עדות גדול מן הנסיון וא"כ בכה"ג שפיר יש דין לומר שאדם ברצונו לעבוד ה' כל ימי עולם ועמד בנסיונות שיחשבנו לו הקב"ה כאילו עשה ובכה"ג ספיר ראוי שיקרא בן העוה"ב שאפי' לאחר שהוא בעוה"ב גם אז עדיין מעלים עליו כאלו הוא הי' חיים עודנה ועד"ז יש לפרש בקהלת. ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עודנה עפ"י גמרא סוף נידה שאמרו לאלכסנדר ששאל מה יעשה אדם ויחיה א"ל ימות את עצמו וכו' דהיינו שיעמוד בנסיונות נגד טבעו ועי"ז אפי' לאחר מותו יהי' כאלו חי והיינו שמשבח את המתים שכבר מתו ר"ל שבעודם חיים מתו היינו שהמיתו תאוותם מן החיים אשר הם חיים:

והנה העומד בנסיון כל הנסיונות הם לכבוד לו וכמו שאמרו באבות פ"ה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד בכולן להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו וזה אפשר לפרש הקרא דישעיה וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בירושלים ונגד זקניו כבוד דכבר פרשו בקרא דזכריה ויהושע בן יהוצדק כה"ג עומד לפני המלאך והשטן עומד על ימינו לשטנו ופרשו דלכך עומד לפני המלאך וגדולים צדיקים יותר משום שהשטן עומד על ימינו לשטנו וצריך ללחום עמו ואם עמד בנסיון ובקשרי המלחמה עי"ז נתעלה מדרגתו משא"כ המלאכים עושי דברו בטבעם שאין להם התנגדות אלא כולם אהובים כולם ברורים לעשות רצון בוראם וע"ז נפחת ג"כ מדרגת החמה ולבנה הששים ושמחים לעשות רצון קונם אבל עתה אינו ניכר זה לכל אדם אבל לעתיד יעד לן הקרא וחפרה הלבנה וגו' שיכירו שהם כגחן ביד החולב בו כי עין בעין יראו כי מלך ה' צבאות וזה בכל עניני הברואים אפילו בעליונים אבל בזקניו היינו ת"ח וזקן שקנה חכמה ויראי ה' יהי' כבוד והטעם משום התנגדות שהי' ושיש לו והיינו נגד זקניו כבוד היינו ע"י התנגדות שנגד זקניו יהיה להם כבוד וע"ז אמר שלמה הע"ה שכל שקרינן בי' ונגד זקניו כבוד שעמד בנסיון ובקשרי המלחמה זה הוא בן עוה"ב שאפי' כשימות יהיה כאלו הוא בעולם ועובד ה' וע"ז שפיר מביא הא דעולם הפוך ראיתי והיינו כנ"ל שעי"ז נתעלו ושם הוא עולם הברור והטוב, ועי"ז עליונים למטה וגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וא"ש היטב:

ובזה מובן דשכר פנחס הי' נצחיי ע"ז שאסר נפשו ועמד בנסיון ההוא ופנחס זה אלי' וממילא אפילו כשיהי' זרעו אחריו אפ"ה, יהיה לו ברית כהונת עולם ולעולם יהי' עובד ה' כדלעיל שאפי' כשלא יהיה בעוה"ז יחשב לו כאילו הוא בכאן עובד ה':

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה